המהפכה הפופוליסטית וחמשת הגדולים
 


שבוע שלישי למצעד הפופוליזם של הצעות החוק בכנסת. פופוליזם, בתחום הפוליטי, הוא הנטייה היתרה למעשי ראווה ודברי רהב דמגוגיים, המוצגים כניסיון 'להיטיב עם העם'—עם או בלי קשר למידה בה דברי הרהב או מעשי הראווה אכן מיטיבים עם העם. בכנסת הנוכחית, אם לשפוט לפי 78 הצעות החוק הפרטיות שנבחנו (הן מובאות במפורט להלן) נגועים 78 חברי הכנסת השותפים להצעות בנטייה חזקה מאוד לפופוליזם: חברי הכנסת העלו ומעלים הצעות חוק פרטיות לחלוקת עשרות מיליארדי שקלים מכספי הציבור—לפי חישובי, עלות ההצעות שהועלו במהלך חודש ינואר 2012 לבדן היא 24.06 מיליארד שקל—בלי להצעות הוקדשה תשומת לב נאותה, בלי מחשבה על סיכויי ההצלחה של ההצעות בהשגת היעדים, או אפילו על ניסוח הולם של ההצעה.

הבושה, כך נדמה, אזלה מן הכנסת. חברי כנסת מעלים הצעות המכוונות בגלוי להעסיק מאות אנשים על חשבון הציבור, בלי שתהיה לכך הצדקה (ר' דרישתו של חה"כ מולה להעסיק מתורגמנים לאמהרית בכל סניף של הביטוח הלאומי), מפריחים בלונים (התקנת דוד שמש על כל בית עסק), מציעים להטיל מס בשיעור העולה על כלל הרווח של חברות (מס קבלנים של 5 אחוז, על חברות בנייה עם רווח של 2.5 אחוז) ושלל חלומות באספמיא על חלוקת כספים ו"חינמים" למיניהם. מהיכן יבוא הכסף? אה, זה כבר סיפור שלא מעניין את חברי הכנסת הפופוליסטיים.

מצב הפופוליזם
דירוג הפופוליזם השבוע היה גבוה מבשבוע שעבר. הציון הממוצע לכל הצעות החוק שדורגו היה 30 (הצעה נחשבת פופוליסטית אם זכתה לניקוד של יותר מ-25), כשהציון הממוצע בכל הקטגוריות הוא 6 בדיוק. הדירוג הממוצע הגבוה ביותר הוא בקטגוריית האפשריוּת—כלומר, בהיתכנות הצלחה ביישום של ההצעה—עובדה המצביעה על כך שהצעות החוק הפרטיות עתידות להשיג, ברובן, יעד הפוך מזה שלו כיוון המחוקק.

הצעת החוק הפחות פופוליסטית של השבוע היא תיקון להצעת חוק הביטוח הלאומי (ביטוח נפגעי תאונות) שהגישה ליה שמטוב. ניקודה של הצעה טובה זו הוא 14. לניקוד פופוליזם גבוה במיוחד זכו מספר הצעות חוק וביניהן הצעת חוק הדיור הציבורי (הגדלת המלאי) של דוד אזולאי, זאב אלקין, אורלי לוי אבקסיס, מירי רגב ואחרים; הצעת החוק לקביעת יום א' כיום מנוחה של איתן כבל; והצעת החוק להקמת קרן חינוך ורווחה ממיסוי רווחי נפט של אורי אריאל—כולן זכו לניקוד 44, הניקוד המרבי שהוענק עד כה.

המצעד
המצעד במלואו מוגש לכם כאן:


לתועלת אלו שאינם נמלים ומתקשים בקריאת הכתוב, את הדירוג בגודל מלא תוכלו למצוא כאן.

הסיעות
דירוג הסיעות הניב תוצאות מעניינות. מיקומן של העבודה וחד"ש בראש המצעד לא הפתיע, אך מעניין היה לגלות את ש"ס קרובה-קרובה לפסגה. גם דירוג הבית היהודי מפתיע לרעה. מן העבר השני, קדימה, שלה חברי כנסת פעלתנים רבים בתחום החקיקה, זכתה לדירוג נמוך משמעותי משל הסיעות הגדולות האחרות (הליכוד, צריך לזכור, היא מפלגת קואליציה, ודירוגה הגבוה מפתיע שבעתיים). בתחתית הדירוג, כבשבוע שעבר, הסיעות הערביות רע"מ-תע"ל ובל"ד.



חברי הכנסת הפופוליסטיים
במקום להרבות בדיבור, אפשר לגשת ישר לעניין.

מקום ראשון: איתן כבל
מיקומו של איתן כבל לא הוטל בספק לאורך כל המצעד. כבל נהנה מדירוג פופוליזם גולמי איתן (34.1) והעמיד שורה ארוכה מאוד של הצעות חוק, ביניהן כמה פופוליסטיות במיוחד, ואחת המחזיקה (במשותף) בשיא הפופוליזם. כדאי לציין כי ציונו הממוצע של כבל ירד בזכות שתי הצעות סבירות יותר שלהגשתן היה שותף. גם כך, פעלתנותו הפופוליסטית די היה בה לבססו במקום הראשון.








מקום שני: מירי רגב
גם מירי רגב הוכיחה כי הרקע הירוק הזרחני שבחרה לתמונתה באתר הכנסת אינו מקרי: היא הגישה הצעות חוק פרטיות על־ימין ועל שמאל. עם שלוש הצעות בדירוג של 40 ומעלה, ושותפות להצעה המחזיקה (במשותף) בשיא הפופוליזם, אין ספק שלרגב עוד נכונו עתידות.











מקום שלישי: פניה קירשנבאום
פאינה (פניה) קירשנבאום אינה חברת כנסת ותיקה, אך מצדיקה את מיקומה הגבוה בזכות שלוש הצעות חוק עם ניקוד של 40 ומעלה, וממוצע פופוליזם גולמי גבוה במיוחד של 39 נקודות. הניקוד הסופי שלה, קרוב מאוד לזה של רגב, מבטיח מאבק עתידי עז על המקום השני.











מקום רביעי: יואל חסון
חסון זוכה במקום הרביעי לא כל־כך בזכות דירוג הפופוליזם הגולמי שלו (30.2, ממוצע לחלוטין) כמו בזכות שורה ארוכה מאוד של הצעות (12) המדגדגת את הפופוליזם מלמעלה. חסון מתבלט במיוחד, לצד כמה הצעות פופוליסטיות קלסיות, בהגשת הצעות חוק פרטיות טרדניות בנושאים חסרי חשיבות. כלומר, חסרי חשיבות רק למי שאינו חבר כנסת המבקש להתבלט.









מקום חמישי: דב חנין
סוגר את רשימת חמשת הגדולים דב חנין, המצדיק את חברותו בסיעה שחרטה על דגלה פופוליזם. הניקוד הסולידי שלו בדירוג הפופוליזם הגולמי (33.9) מטעה, שכן הצעת חוק טובה אחת, שהוגשה מן הסתם בטעות, היא זו המונעת ממנו התקדמות בדירוג. חנין הוא ללא ספק פוטנציאל לא ממוצה והעתיד, כך נדמה, צופן לו טיפוס מהיר בסולם הפופוליזם.










מעבר לחמישייה הפותחת
מעבר לחמישייה הפותחת ניתן למצוא פופוליסטים רבים, שרק הגשה מוטעית של הצעת חוק טובה או מיעוט העלאת הצעות מונע מהם מקום טוב יותר. אורלי לוי-אבקסיס, המובילה בשבוע שעבר, צונחת השבוע למקום השישי, אך ניתן לסמוך עליה שהשינמוך הזה הוא זמני. דברים דומים ניתן לומר על אברהם מיכאלי ורוברט אילטוב הפעלתנים. למרבה השמחה, במצעד דמוקרטי-פופוליסטי יש לכולם סיכוי להתקדם.

על מה מבוסס הדירוג?
דירוג הפופוליזם של האונה מבוסס על רשימת הצעות החוק הפרטיות של הכנסת. הוא מדרג כל הצעת חוק פרטית בדירוג מ-1 ועד 10, לפי חמישה מישורי בחינה:
  • ישימות: ככל שההצעה ישימה פחות, תובעת שיתוף פעולה בין רשויות וגורמים, כרוכה בתהליך ממושך, וכו', כך יהיה ניקודה גבוה יותר.
  • עלות: הצעה יקרה יותר, תזכה לניקוד גבוה יותר, עד לניקוד 10, לו תזכה הצעה שעלותה מיליארדי שקלים.
  • תוצאה: האם יישום מוצלח של ההצעה יניב תוצאה רצויה (לדוגמה, הקטנת מספר העניים) כי אז הניקוד יהיה מינימלי. אם התוצאה תהיה מאוד לא רצויה, הניקוד יהיה גבוה.
  • אפשריות: אם יישום ההצעה באופן מלא יניב את התוצאה המקווה, הניקוד יהיה נמוך. אם התוצאה שתתקבל תהיה הופכית לחלוטין, הניקוד יהיה גבוה.
  • קבילוּת: האם דברי ההסבר של ההצעה מסברים את האוזן? האם אינם כוללים טענות שקריות, מופרכות או מופרזות? הצעה שקולה ומידתית תזכה לניקוד נמוך וככל שהיא מופרכת ורצופה הסברים שקריים או שגויים, כך יגבה ניקודה.

    משיטת ניקוד זו ניתן להבין כי הצעה מושלמת בכל המובנים: כזו שאינה עולה מאום ומפיקה תוצאות משובחות, תזכה לניקוד נמוך. ככל שההצעה גרועה יותר בהיבטי הבדיקה, כך הציון שלה יגבה.

    קו הפופוליזם וחברי הכנסת
    חברי כנסת ישראל שהגישו הצעות חוק פרטיות יזכו לדירוג נפרד, לפי מידת השתתפותם והצטרפותם להצעות חוק. הניקוד לחברי הכנסת יהיה זה של הצעת החוק, כשמגישי ההצעה מקבלים ניקוד מלא, והמצטרפים לה מקבלים חצי מניקוד ההצעה.

    דירוגם הסופי של חברי הכנסת יבוצע באופן המתחשב לא רק במידת הפופוליזם של הצעתם כי אם גם בהיקף פעלתנותם ובמידת הפופוליסטיות שלה.

    דיון מפורט בהצעות החוק
    להלן כלל הצעות החוק הפרטיות ששימשו לבניית הדירוג, כולל הניקוד שניתן להם בכל אחד מחמישה היבטי הבחינה.

    הצעת חוק הדיור הציבורי (הגדלת המלאי)
    הצעת חוק 3923 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעת החוק של דוד אזולאי, זאב אלקין, אורלי לוי אבקסיס, מירי רגב ואחרים באה להשית היטל בדמות העברת סכום שווה ערך ל-5 אחוז מכלל הדירות שייבנו על־ידי קבלן פרטי לרשות משרד השיכון, כדי שאלו ישמשו לבנייה ציבורית או לרכישת דירות. כדי לבאר, מתח הרווחים הממוצע של קבלנים גדולים כמו דורי בנייה, דניה-סיבוס או שיכון ופיתוח (בישראל) הוא 2.4 אחוז בממוצע (מידע נוסף, כאן).
  • ישימות: מנהלית, אין בעיה כלשהי ביישום התקנה, לבד מכך שעם החלתה תפסק לחלוטין הבנייה בישראל, שכן הסכום המועבר המועבר אינו נתח ממחיר הקרקע אלא נתח הנקבע לפי מחיר המכירה הסופי, מה שמבטל כמעט לחלוטין אפשרות לרווח לקבלן בניין. ניקוד: 9
  • עלות: עלות ההצעה בערך 2.1 מיליארד שקל לשנה, שהקבלנים, אם ימשיכו לבנות, יגלגלו אל הצרכנים. ניקוד: 10
  • תוצאה: התוצאה של יישום מוצלח של ההצעה תהיה הפסקת הבנייה הפרטית בישראל ו/או מעבר לבניית יוקרה בלבד, שכן רק זו תוכל להניב די רווח. ניקוד: 9
  • אפשריוּת: אין דרך בה ניתן יהיה להשיג את היעד הנקוב (פתרון בעיית הדיור הציבורי "ללא צורך בהוצאה כספית מצד המדינה.") ניקוד: 9
  • קבילוּת: ההצעה מנומקת בקצרה בטיעון כי הבעיה בישראל היא חוסר במלאי דירות עבור משפחות בדיור ציבורי (טענה לא בדוקה) ומציע לפתור בעיה זו באמצעות הטלת מס על קבלני בניין, שיהיה "ללא צורך בהוצאה כספית מצד המדינה." הטיעון מתעלם מכך שהנפגעים העיקריים יהיו כל רוכשי הדירות שאינם בדיור ציבורי. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 44 (שיא הפופוליזם, בשלב זה)

    הצעת חוק משק החשמל (תיקון - פיקוח על תעריפי החשמל)
    הצעת חוק 3922 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעת החוק של אורי מקלב ואחרים מבקשת לבטל את קביעת תעריפי החשמל על־ידי ועדת "הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל" בה יש רוב לממשלה, ולהפוך את קביעתה להצעה, הנתונה לאישור או לאי־אישור של ועדת הכלכלה של הכנסת. כוונת ההצעה היא להעביר את הפסיקה בנוגע להעלאת תעריפים מהרשות המבצעת לרשות המחוקקת.
  • ישימות: ההצעה ישימה, כמובן, אך לא ברור כיצד היא תמומש בפועל או מה היכולת של ועדת הכלכלה לקבוע סייגים בלי ידע בקביעת חלופות. ניקוד: 4
  • עלות: עלות ההחלטה תהיה עקיפה, אך נכבדת, בדמות עיכוב בהעלאת תעריפים, שייצור גרעונות שלהם השלכות מימוניות נכבדות. ניקוד: 7
  • תוצאה: התוצאה המבוקשת היא פיקוח פרלמנטרי על תעריפי החשמל—תוצאה שגויה ופסולה, שכן אין זה תפקידו של המחוקק לחרוץ משפט בלי שתהיה לו היכולת להכריע בנוגע לחלופות. התוצאה בפועל תהיה דיון פומבי ופופוליסטי. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: מטרת ההצעה להנהיג פיקוח פרלמנטרי על קביעת התעריפים, וסביר להניח כי בהיעדר ידע, הפיקוח יתמצה בתביעה לדחות העלאת תעריפים. ניקוד: 6
  • קבילוּת: נוסח ההצעה עורך שינוי דרמטי, שאינו מוסבר, תוך הנחה שפיקוח פרלמנטרי הוא תמיד הליך רצוי. בפועל, תיווך פרלמנטרי אינו הדרך הטובה ביותר לניהול נושא התעריפים, שהיה צריך להיות שקוף ופתוח לציבור. ניקוד: 5
    ניקוד סופי: 29

    הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ביטוח נפגעי תאונות)
    הצעת חוק 3921 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של ליה שמטוב מכוונת להתמודד עם הקושי שנוצר בעקבות מבחני אובדן כושר עבודה הקשיחים של הביטוח הלאומי, המונעים קבלת גימלה לנפגעי תאונות אם הם מסוגלים לצאת מביתם, גם אם נקבע כי העבודה אסורה עליהם. ההצעה מכוונת לאפשר להם לקבל את הגימלה באישור רופא מומחה מהתחום הרפואי הרלוונטי.
  • ישימות: ההצעה ישימה לחלוטין, כשלעצמה, אך צפויה להתקל בהתנגדות עזה של הביטוח הלאומי. ניקוד: 4
  • עלות: עלות ההצעה מיליוני שקלים, אך לפי מידת הצדק (הביטוח מוענק לפי האירוע הביטוחי) אין עלות זו ניתנת לחישוב. ניקוד: 2
  • תוצאה: התוצאה של יישום התוכנית תהיה רצויה מאוד, בהעניקה דמי ביטוח למבוטחים הזכאים לו. ניקוד: 1
  • אפשריוּת: יישום של ההצעה יניב את התוצאה המקווה, אך גם יגדיל את מספר ההונאות הנקוטות כלפי הביטוח הלאומי. ניקוד: 5
  • קבילוּת: הצעת החוק מנומקת באופן ענייני ומשכנע, ומתייחסת כולה לנושא שבלב הצעת החוק. ניקוד: 2
    ניקוד סופי: 14

    הצעת חוק לקביעת יום ראשון כיום מנוחה במקום יום שישי
    הצעת חוק 3920 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתו של איתן כבל מכוונת לקבוע את יום א' כיום מנוחה במקום יום שישי. לצורך כך הוא מציע להגדיל את מספר שעות העבודה המותרות ביום עבודה לתשע, לקבוע את יום העבודה ביום שישי עד 13:00 או עד 14:00 בהתאם לעונה—בפועל, עד שש שעות). מעשית, החוק מוסיף את יום א' כיום מנוחה ומקצר את שבוע העבודה (במונחי שעות) בארבע שעות (כ-10 אחוז).
  • ישימות: השינויים המנהליים הכרוכים בחוק עצומים, כמו גם השינויים הנובעים מהבדלים בנהלי העבודה במקומות שונים. במקומות רבים בהם נהוג שבוע עבודה של חמישה ימים מלאים (45 שעות) המעבר יביא למהומה רבתי. ניקוד: 8
  • עלות: עלות החוק, המקצץ את שבוע העבודה בכ-10 אחוז היא מיליארדי שקלים, כשנוספת לו עלות דמי האבטלה לעובדים מפוטרים. עלות עקיפה נוספת היא הירידה ביעילות העבודה בשעה האחרונה. ניקוד: 10
  • תוצאה: התוצאה מהחוק תהיה פיטורים של עשרות אלפי עובדים ו/או הפחתה בשכר עובדים ו/או אי ציות נרחב לחוק. ניקוד: 9
  • אפשריוּת: החוק יניב תוצאה הפוכה למקווה, שכן העבודה ביום ו' תמשיך להיות חלקית מאוד, ותוספת השעות בימי השבוע האחרים לא תפצה על־כך. ניקוד: 8
  • קבילוּת: הצעת החוק מלווה בטיעונים הסותרים את נוסחה ("הוספת... חצי שעת עבודה נוספת בימי ב-ה") או שקריים ("הוספת חצי יום עבודה בימי שישי") ניקוד: 9
    ניקוד סופי: 44 (שיא הפופוליזם, בשלב זה)

    הצעת חוק משקיפי תנועה
    הצעת חוק 3919 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של ישראל אייכלר ואחרים נועדה לאפשר לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים למנות "משקיפי תנועה" שתהיה להם הסמכות לרשום דו"חות משקיף. הדו"חות ייבחנו על־ידי המשטרה וזו תשלח דו"חות המתבססים על דיווח המשקיף.
  • ישימות: ביצועית, ההצעה יישימה, אך היא תתבע היערכות מצד הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ומצד המשטרה, שתדרש לבדוק את הדו"חות. ניקוד: 5
  • עלות: עלות התוכנית ביישום מלא היא מיליוני שקלים, בתמחור זמן הבדיקה הנדרש לדו"חות. ניקוד: 7
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יניב שליחת דו"חות רבים על־ידי אנשים נטולי הכשרה או ידע למשטרה, כאשר לזו אין יכולת ממשית לבחון את אמינות הדיווח, מה שיביא להתעלמות מוחלטת מהדו"חות או לשימוש בהם ב"שיטת מצליח" (כלומר, שליחת דו"חות לנהגים—אם ישלמו, טוב. אם לא ישלמו, לא קרה כלום). ניקוד: 8
  • אפשריוּת: הסיכוי להשפעה חיובית כלשהי הוא אפסי, וסביר להניח כי העלויות המנהליות של התקנה תנבנה תוצאות שליליות. ניקוד: 7
  • קבילוּת: הצעת החוק מניחה (בלי ביסוס כלשהו) כי ריבוי דו"חות מקטין את מספר עבירות התנועה. היא מניחה גם כי בדיקת כל הדו"חות אינה תובעת "תקציבים משמעותיים" (הנחה לא נכונה וגם לא מבוססת). ההצעה גם מתעלמת לחלוטין מהיעדר הידע, הסמכות או היכולת להוכיח של דו"חות משקיף. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 35

    הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - מקום עריכת בדיקת מידת התלות בעזרת הזולת לגבי מבוטח שמלאו לו 90 שנים ובדיקה חוזרת)
    הצעת חוק 3918 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של חיים כץ ואחרים נועדה לאפשר למבוגרים מעל גיל 90 להיבדק על־ידי רופא מומחה לפי בחירתו—בביתו או במוסד הרפואי. לפי חוק הביטוח הלאומי (ס' 224) מותרת בדיקה כזו רק במוסד רפואי (בניגוד לבדיקת אחות בריאות הציבור, הנערכת בבית הנבדק).
  • ישימות: אין בעיה מיוחדת בישימות, במיוחד בהתחשב בקהל הנבדקים הקטן, אך לא ברור מדוע על גב ההיתר שניתן לביטוח הלאומי לערוך בדיקה ניסיונית באה חקיקה המבקשת לקבוע מסמרות בנושא בו אין לחברי־הכנסת כל ידע. ניקוד: 3
  • עלות: נמוכה יחסית. כמה עשרות אלפי או מאות אלפי שקלים בשנה. ניקוד: 4
  • תוצאה: התוצאה רצויה, לבד מהוצאת כספי הציבור הכרוכה בה. לא ברור מה יעלה בגורל התקנה אם יתברר מניסוי הביטוח הלאומי כי אין זה ראוי לבדוק אדם על־ידי רופא בביתו. ניקוד: 4
  • אפשריוּת: קרוב לוודאי שהתוצאה המבוקשת הייתה מושגת ממילא עם תום הבדיקה והניסוי, ויש אפשרות לסתירה בין שני נוסחי חוק. ניקוד: 5
  • קבילוּת: הצעת החוק עצמה כוללת כמה שגיאות כתיב והתיקונים המוצעים יצרו במקרה אחד משפט חסר פשר. דברי ההסבר מפנים לתיקון 131 התשע"ב—הפנייה שגויה או שאינה מופיעה ברשומות. מביך. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 24

    הצעת חוק לתיקון פקודה התעבורה (תדירות הפעלת קווי שירות)
    הצעת חוק 3917 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של מירי רגב ואחרים מכוונת להורות כי "קו שירות מרכזי" יופעל משך כל שעות היממה, למעט בימי המנוחה, לתועלתו של הציבור הממהר לאוטובוס האחרון. קלאסיקה של אווילות חקיקתית, המבוססת על ההנחה כי בעיות ניתן לפתור באמצעות הוראה לפתור אותן.
  • ישימות: החוק אינו ישים כלל, אלא בהנהגת מערך סבסוד מקיף נוסף לתחבורה הציבורית. בעיה נוספת היא כי ההחלטה אילו קווים יופעלו נמסרת לידי שר התחבורה, מה שהופך את היישום לסוגיה של לחץ והטבות פוליטיים. ניקוד: 7
  • עלות: העלות האפשרית תהיה מעשרות מיליוני שקלים לשנה (אם יבחרו רק כמה קווים מרכזיים) ועד מאות מיליוני שקלים, אם יבחרו קווים רבים יותר. ניקוד: 9
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יניב מגוון קווים הרצויים לשר התחבורה מבחינה פוליטית, ותוספת שירות לבעלי שדולות מאזורים שונים. התוצאה אינה רצויה, בהכללה. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: הדרך הראויה להפעלת קווים כזאת הייתה בהתרת הפעלת קווים כזו לכל דורש, אולי אף עם "מפתח עידוד" של סבסוד קל, כשהביקוש בפועל יקבע את תכיפות הפעלת הקווים. הפעלה בהוראה בחוק תניב את ההפך מהמבוקש. ניקוד: 8
  • קבילוּת: הצעת החוק נשענת על ההנמקה כי יש סתירה בין ביקוש לכדאיות (הקווים יופעלו "בהתאם לביקוש תושבי המדינה (ולאו דווקא הכדאיות הכלכלית של מפעילי הקווים הבין-עירוניים למיניהם)") שמגחיכה את מעלי ההצעה (אם יש ביקוש, מסתמא שגם משתלם להפעיל קווים כאלו) ואינו מבאר מדוע נוחותו של מיעוט קטן מבין התושבים צריכה להיות ממומנת על־ידי אחרים. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 38

    הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (התקנת נורה כחולה מהבהבת על מצלמות)
    הצעת חוק 3916 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של רונית תירוש מכוונת להתקין אור מהבהב על מצלמות משטרת ישראל, כדי שהנהגים יוכלו לדעת על קיומן ולהפחית את מהירות נסיעתם מחשש לקנסות.
  • ישימות: יישומית, אין קושי כלל בביצוע, אך הרעיון מנוגד לאחת העילות המרכזיות להצבת מצלמות—הרתעת נהגים באופן כללי מנהיגה במהירות מופרזת. סביר להניח כי התנגדותה של משטרת ישראל תהיה עקרונית (וגם מוצדקת, לגישתה). ניקוד: 7
  • עלות: העלות של התקנת צ'קלקות כאלו זניחה, אף כי סביר להניח כי הם יגרעו מכיסי המדינה וימנעו הוצאה מאזרחי המדינה. ניקוד: 3
  • תוצאה: התוצאה המקווה היא יידוע הנהגים בנוגע למצלמות, כדי שינהגו באופן בטוח יותר, וסביר להניח כי הראשונה היא תוצאה שלילית. השנייה חיובית, כמובן. ניקוד: 6
  • אפשריוּת: אין שום סיכוי שהצבת נורות אזהרה על מצלמות המשטרה תניב את התוצאה המבוקשת של . ניקוד: 10
  • קבילוּת: ההצעה מעלה טיעון שיש בו ממש ("עולה החשש כי המצלמות החדשות הוצבו בעיקר לצורך העשרת קופת המדינה באמצעות הנפקת קנסות רבים") אך התיקון המוצע אינו נוגע אליו, ועניינו של המחוקק היה צריך להיות בשיקול דעתה של המשטרה בהצבת מצלמות, לא בניסיון להמציא היגיון עקלקל ושקרי לפיו הצבת נורות אזהרה תעודד נהיגה בטוחה יותר. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 34

    הצעת חוק לעידוד מחקר ופיתוח בתעשיה (תיקון - עדיפות להשארתם או הקמתם של מרכזי מחקר ופיתוח בישראל בתרחיש של הוצאת ידע)
    הצעת חוק 3915 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של רוברט אילטוב ואחרים נועדה להפחית את ההחזר של הלוואות לעידוד תעשיית ההיי־טק, אם מרכז הפיתוח נשאר בישראל לפרק זמן של שלוש שנים לפחות. מצב זה ייצור עדיפות למכירה של הידע או החברה תוך השארת מרכז הפיתוח בישראל, לעומת מצב של מכירת הידע בלבד או מכירת הידע והחברה.
  • ישימות: אחת הסיבות העיקריות לכך שרק מעטות מיוזמות הטכנולוגיה העילית ההתחליות בישראל מסתייעות באופן משמעותי בהקצבות המדינה (114 מליון לחממות מו"פ טכנולוגי היא החוק הארכני, הסבוך בקנה מידה ביזנטיני, לעידוד השקעות. הסיבוך הנוסף לא יעמיס עליו הרבה בנוסף, אך הקביעה מהו מרכז מחקר, מה היקפו, וכן הלאה יצרו סיבוך ישימותי מסוים. ניקוד: 5
  • עלות: עלות החוק תהיה, כנראה, כמה עשרות מיליוני שקלים לשנה. ניקוד: 8
  • תוצאה: הותרת מרכזי פיתוח בישראל תהיה חיובית, אף כי לא תמיד הגיונית מבחינה כספית או אחרת. ההפחתה האפשרית במחירי מכירה עשויה להוות בעיה. ניקוד: 6
  • אפשריוּת: לחוק לא תהיה השפעה ניכרת לעין על החלטות מכירה, אך היא תיצור אפשרויות תעסוקה לעוסקים בתעלולים פיננסיים והגדרתיים. ניקוד: 7
  • קבילוּת: ההנמקה להצעת החוק מבוארת באופן ענייני ובהיר, אך מנמקת את הצורך בסעיף ג' של תנאי בטיעון השגוי לפיו אין הבדל במצב בין א' ל-ב'. ניקוד: 6
    ניקוד סופי: 32

    הצעת חוק הרשויות המקומיות (בחירות) (תיקון - דחיית מועד הבחירות ברשויות המקומיות בשנת בחירות לכנסת המתקיימות במועד זהה)
    הצעת חוק 3914 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתו של זאב בילסקי נועדה להביא תקנה למצב בו יש קרבה יתרה או חפיפה בין מועד הבחירות לרשויות המקומיות ובחירות כלליות לכנסת, באמצעות דחיית מועד הבחירות לרשויות המקומיות בשלושה חודשים. ההצעה הגיונית, אך המקום לדון בה אינו כאן.

    הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - עבודה בחינוך וסיוע להוראה או בטיפול בילדים כעבודה מועדפת)
    הצעת חוק 3913 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של זהבה גלאון ואחרים נועדה להוסיף את העבודה במקצועות חינוכיים לרשימת התעסוקות המועדפות, המזכות במענק התמדה, לחיילים משוחררים.
  • ישימות: אין בעיה כלשהי ביישום החוק, לבד מכך שההגדרה של סיוע להוראה וטיפול בילדים רופפת למדי ועשויה לכלול מגוון מיני תעסוקה שקשה לתוחמם. עם ניקוד: 4
  • עלות: עלות החוק היא מאות אלפי שקלים עד מיליוני שקלים, בהתאם להיענות. ניקוד: 6
  • תוצאה: התוצאה המבוקשת היא העסקת יותר חיילים משוחררים בהוראה ובחינוך, ותוצאה זו אינה רצויה משקית, ואינה תואמת את רוח החוק, הבאה לעודד תעסוקה במקצועות שישראלים מבקשים להימנע מהם. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: ההנחה שהצטרפות חיילים משוחררים תתרום לאיכות החינוך אינה סבירה. אם כבר, סביר להניח כי ההצעה תוביל לצירוף צעירים שאינם כשירים למילוי תפקיד כזה. ניקוד: 8
  • קבילוּת: הצעת החוק נשענת על נימוק שקרי ("מצב מקצועות החינוך בישראל בשנים האחרונות הינו בכי רע, וכי על המדינה לנקוט בפעולות שיעודדו צעירים להשתלב במערכת החינוך"), שכן בעיית החינוך אינה נובעת ממיעוט מצטרפים לחינוך אלא מתגמול נמוך, המוליד איכות חינוך נמוכה. הנימוק השקרי מוביל את הרציונל בהכללת מקצוע שאינו נתון במצוקת היעדר כוח אדם, אלא במצוקת היעדר כוח אדם איכותי, כדי לתת עידוד להוספת כוח אדם לא איכותי. ניקוד: 9
    ניקוד סופי: 35

    הצעת חוק נסיעות חיילים ברכבת ישראל, הרכבת הקלה ובאוטובוסים ציבוריים
    הצעת חוק 3912 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של רוברט אילטוב ורבים אחרים נועדה לאפשר לחיילים לנסוע חינם ברכבת ישראל, ברכבת הקלה ובאוטובוסים ציבוריים.
  • ישימות: החלת החוק אינה בעייתית, אך אופן יישומה בפועל רווי בעיות, הטעיות והונאה, בהעבירו את נטל הבדיקה על שכם חברות האוטובוסים. גם שיטת המימון העקיף לנסיעות אינה פשוטה מבחינת התמחרות, והיא יוצרת מערכת של ניחוש סתמי במקום מידע ברור. ניקוד: 7
  • עלות: עשרות מיליוני שקלים במקרה המצומצם ביותר, סביר להניח כי מדובר במאות מיליוני שקלים. ניקוד: 9
  • תוצאה: התוצאה היא נסיעת חיילים בחינם כשהבדיקה היא של ספק השירות (התחבורה הציבורית) ולא של המממן. תוצאה רעה מאוד, שכן זמינה הייתה אפשרות טובה בהרבה, בה המימון יינתן לחיילים באמצעות כרטיסיות, כרטיסים, או זיכוי ישיר בבסיסם—מה שהיה מאפשר לעמוד במדויק על היקף השימוש. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: התוצאה המבוקשת היא הסעת חיילים חינם, אך כאן היא תבוא בצירוף לנסיעות נוספות (התחזות, נסיעות לבילויים, וכו') שאין סיבה לממנן. התמחור יהיה גם מופרז ונתון לשיקול דעת פוליטי. ניקוד: 7
  • קבילוּת: נוסח ההצעה מתעלם לחלוטין מהיעדר הגיון בשיטה שנבחרה למימושו ומוצג סתמית כדבר המוסכם על הכל, ולכן כל דרך למימושו כשירה. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 39

    הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ביטול התקופה המרבית שבעדה משולמת גמלה)
    הצעת חוק 3911 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של חברי מרצ (גלאון, גילאון, הורוביץ) נועדה לקבוע את התקופה המרבית עבורה משולמת גמלה באופן רטרואקטיבי על שבע שנים, במקום שנה (לגמלה שאינה קצבת זקנה). לא ברורה עילת ההצעה, כמו גם הגזירה מתביעות הביטוח הלאומי לתשלומים אל מול התשלום הרטרואקטיבי, אך הנושא בכללו חורג מתחום בדיקה זו.

    הצעת חוק לעידוד מפעלים מספקי תעסוקה בפריפריה (תיקוני חקיקה)
    הצעת חוק 3910 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של משה גפני ואחרים נועדה לעקוף את הקביעות בחוק לעידוד השקעות הון כך ש"השקעות הון" יפורשו כהשקעה במפעל עתיר עבודה ולא רק במפעל שפניו לייצוא. עוד מוצע כי תינתן הנחה בארנונה ובמים. כמו כן מוצע להפוך כל מפעל, בכל מקום, למפעל באזור פיתוח א' על־פי הרכב העובדים בו.
  • ישימות: החוק 'תפור', כמדומה, כדי לאפשר למפעלים עתירי כוח אדם לתבוע הטבות (כהוראת שעה) בהרחבת מסגרת הזמן המותרת לתביעת ההטבה. בעייתיות זו זניחה, מה שאין כן הוויתור על ארנונה ותשלומי מים, התובעים הקצאות וסבסוד ישיר. קביעת אזור פריפריה כאזור פיתוח א' לפי העובדים במפעל הופכת אותו כמעט בלתי אפשרי ליישום. ניקוד: 9
  • עלות: עלות החוק, ביישום מלא, תהיה משולשת: עלות ישירה בהקצבות ובסבסוד של עשרות מיליוני שקלים, עלות עקיפה באמצעות מניעת תקצוב מחברות אחרות, ועלות נוספת בסבסוד ארנונה ומים. ניקוד: 8
  • תוצאה: התוצאה של יישום מלא של החוק תהיה הפחתת התקצוב למפעלים מייצאים לטובת מפעלים עתירי כוח אדם והפחתה בהכנסות הארנונה של רשויות בפריפריה. סביר להניח כי המימון יופנה, אם בכלל, למפעלים רווחיים ועתירי כוח אדם, ולא למפעלים חדשים. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: לחוק לא תהיה השפעה כלל, בכיוון המבוקש, לאור: א) הרווחיות הבעייתית של מפעלים עתירי כוח אדם באופן כללי, שתאפס את מאגר ההקצבות בתוך זמן קצר. ב) הניסיון חסר הסיכוי להלחם במגמות כלליות בכלכלה העולמית של מעבר מפעלים עתירי כוח אדם ממדינות מפותחות למדינות מתפתחות. ניקוד: 8
  • קבילוּת: ההצעה כולה מבוססת על הנחה שגויה, לפיה עתירות-כוח-האדם של מפעלי תעשייה היא דבר טוב ללא ערעור, שעה שניסיון שלושים השנים האחרונות מלמד כי ההפך הגמור הוא הנכון. סעיפי ההצעה מוצגים באופן בהיר, אך נעדרת לחלוטין התייחסות לתרחישים שאינם עולים בקנה אחד עם רצון המחוקק. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 40

    הצעת חוק מענה ראשוני לכיבוי שריפות
    הצעת חוק 3909 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של גדעון עזרא נועדה לחייב מי שמדליק מדורה בשטח פתוח לשאת עמו די מים לכיבוי ראשוני של שריפה ולעשות שימוש באמצעים נוספים, כפי שיקבע השר לביטחון פנים. כמו כן מוצע להטיל קנס על מי שלא ידווח על שריפה.
  • ישימות: את ההצעה ניתן לאשר ולרשום באופן מיידי בספר החוקים, אך היכולת ליישמה היא אפסית. ניקוד: 9
  • עלות: עלות ההצעה, אם תיושם, תהיה נשיאה מיותרת של מים ובזבוז מים בהיקף נכבד מדי שנה (מאות אלפי שקלים, ואולי מיליוני שקלים) ומערך פיקוח גדול. ניקוד: 7
  • תוצאה: התוצאה מהחוק תהיה נשיאת מים בהיקף רחב על־ידי הציבור. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: אפשרות הקטנת מקרי השריפה אינה סבירה. ניקוד: 8
  • קבילוּת: חוק 'צבאי' המניח כי התנהגות ניתן לשנות באמצעות הוראה בחוק, בלי שתגובה במערך פיקוח נרחב. המקרה המרכזי המאוזכר הוא זה של הצתות מכוונות. ניקוד: 6
    ניקוד סופי: 38

    הצעת חוק החזרת תושבי בירעם ואיקרית לבתיהם
    הצעת חוק 3908 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של מוחמד ברכה וחברי חד"ש לאפשר לתושבי בירעם ואיקרית להתיישב במקום מושבם מקדם ראויה לדיון ולהתייחסות, אך להערכתי מטרתה העיקרית היא הצהרתית ולכן אין זה המקום לענות בה.

    הצעת חוק מגן דוד אדום (תיקון - תחולה באזור יהודה והשומרון)
    הצעת חוק 3907 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של אורי אריאל ואחרים להחיל את חוק מגן דוד אדום גם ביהודה ושומרון מנוסחת באופן עילג במיוחד, מה שהיה מצדיק הענקת 'ניקוד עונשין' אך עניינה חורג מחוגה של בדיקה זו.

    הצעת חוק מיסוי רווחי נפט (תיקון - הקרן לחינוך ורווחה)
    הצעת חוק 3906 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעת החוק של אורי אריאל מכוונת לתעל את ההכנסות שיתקבלו (אם וכאשר) מרווחי נפט לא לקופת האוצר כי אם לקרן מיוחדת, שתחלק את הכספים לפי שיקול דעת הממשלה (שלה רוב בהנהלת הקרן) למוסדות ציבור ומלכ"רים בתחום החינוך והרווחה.
  • ישימות: אפסית. החוק העשוי ברישול מביך מנסה להפקיע את הכספים (שבמקרה הטוב יחלו לזרום בשנת 2018 עד 2019) מראש לצריכת רווחה וחינוך שוטפת, ולהפוך את הקרן לאגודה לחלוקת כספים למוסדות מקורבים לשלטון. אף שיש היגיון פוליטי מסוים בפתיחת ערוץ לחלוקת כספים נוספת על־ידי השלטון, היישימות של ההצעה בפועל נמוכה מאוד בגלל הגדרה לקויה של כספי הקרן, בגלל הקמת גוף לכספים שעדיין אינם קיימים, בגלל הניסיון לתעל את הכסף לגופים לפי שיקול דעת שאינו שקוף, ובשל התנגדות חריפה שתבוא מהאוצר ומגורמים האמונים על תקציבי המדינה. ניקוד: 9
  • עלות: תיעול הכנסות ממסים בגובה (פוטנציאלי, אם וכאשר) מיליארדי שקלים לתקצוב אגודות, מלכ"רים ושות' יעלה למדינה (וינוכה מכיסי הציבור) מיליארדי שקלים מדי שנה. ניקוד: 10
  • תוצאה: במקום תיעול הכסף למטרות שיש בהן תועלת כמו החזר חובות, קרן חסכון עתידית, תקציב ממשלתי מסוים, או כל צורך מוגדר, הכסף יועבר לקרן חלוקת כספים למלכ"רים לענייני חינוך ורווחה. תוצאה מאוד לא רצויה מנקודת מבט ציבורית. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: ההגדרה האמורפית של היעדים ("רווחת האזרחים, ולמען השקעה בחינוך הדורות הבאים") מגדירה כמעט באופן מוחלט את אי-אפשרות השגת היעדים. ניקוד: 8
  • קבילוּת: קשה למצוא הצעה מרושלת יותר מבחינה תוכנית ורעיונית, בלי כל הסבר לגבי שמירת וחלוקת הכספים שיתקבלו כמס (לדוגמה, מס נוסף על זה שהיה זורם לכיסי המדינה ממילא? כל המס? אופן השקעת הכספים?), אין כל הסבר ברור מדוע המנגנון המוצע והיעדים המוצעים עדיפים. ניקוד: 9
    ניקוד סופי: 44 (שיא הפופוליזם, בשלב זה)

    הצעת חוק הקרינה הבלתי מייננת (תיקון - מניעת ניגוד עניינים)
    הצעת חוק 3905 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של מגלי והבה ואחרים מכוונת לשנות את אופן מימון בדיקות הקרינה הבלתי מייננת (לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת), כך שאלו לא ימומנו ישירות על־ידי חברות הסלולר אלא מכספי האגרות שייגבו מאותן חברות.
  • ישימות: הבעיה העיקרית ביישום החוק היא הצורך בהעלאת סכומי האגרה של הקמת אנטנות, כדי לכסות את עלות הבדיקה, והצורך בעדכון שוטף שלהן. ניקוד: 5
  • עלות: העלות לציבור תתבטא בתוספת של כמה מיליוני שקלים לשנה, בהנחה שדמי האגרה לא יועלו או יעודכנו לצורך זה. גם אם סכום האגרה יועלה, ההיתמחרות מול גוף ממשלתי תביא לעליה ניכרת בעלויות הבדיקה הרבה מעבר לעליה בסכומי האגרות. ניקוד: 7
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יביא לכך שהבדיקות לקרינה בלתי מייננת יבוצעו תמורת סכום גבוה בהרבה, עם העלאה ניכרת של הסיכון לשחיתות ציבורית. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: הפחתת התלות בחברה הסלולרית כמטה לחמו של הבודק תומר במערכת לחצים ושוחד על הפקידים הבוחרים את בעלי ההיתר לבדיקה. ניקוד: 7
  • קבילוּת: ההצעה מנוסחת באופן ענייני ומנומקת היטב, אף כי השינוי המוצע לא יחולל שינוי כלל. ניקוד: 4
    ניקוד סופי: 31

    הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - חובת לימוד עברית וערבית)
    הצעת חוק 3904 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של חנין זועבי וג'מאל זחאלקה באה להוסיף את חובת לימוד השפה העברית והשפה הערבית בכל בית־ספר. אף שיש דברים רבים לומר על הצעה זו, היא חורגת מתחום הבדיקה כאן.

    הצעת חוק יסודות התקציב (תיקון - זכאות לתמיכה או לתקציב לישיבה)
    הצעת חוק 3903 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתה של מרינה סולודקין מכוונת לשלול את הזכאות לסיוע לתלמיד ישיבה נשוי. ההצעה האווילית הזו (האם הכוונה היא גם לשלול הטבות סטודנט שנישא? או להעלות את שכר הלימוד שלו בהתאם למצבו המשפחתי) היא הצהרתית ואין זה המקום לדון בה.

    הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון - איסור הצמדת דברי פרסומת לרכב)
    הצעת חוק 3902 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של רוברט טיבייב ואחרים מכוונת להחיל תקנת "מלכלך רשות הרבים" על מי שמצמיד פרסומת על כלי רכב.
  • ישימות: הנחתם של המחוקקים, מן הסתם, היא כי החוק ייושם על־ידי מלאכים, אך הסבירות לכך נמוכה. ניקוד: 7
  • עלות: במקרה ויוקדשו לכך תקציבים נאותים, מאות אלפי שקלים עד מיליוני שקלים לאכיפה. ניקוד: 7
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יהיה הטלת קנסות על מפרסמים בדרך זו, אף כי לא ברור כיצד התוצר הנלווה (השלכת העלונים) נובעת ישירות מהצמדתם אל הרכב. ניקוד: 3
  • אפשריוּת: להצעה לא תהיה השפעה כלשהי על המתרחש. ניקוד: 8
  • קבילוּת: הניסוח מסורבל ("נכון להיום אזרחי מדינת ישראל"), עילג ("מתעופפים ליד הרכבים"), דמגוגי ("מצמידי הפרסומות פוגעים באזרחים, מזיקים לרכושם הפרטי וחודרים לרשות היחיד ללא כל רשות והסכמה לכך") והטיעון המרכזי אינו מוסבר. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 33

    הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון - הקמת טורבינות רוח בייעוד למטרות חקלאות, תעשייה ומתקנים הנדסיים)
    הצעת חוק 3901 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעת החוק של כרמל שאמה, רוברט אילטוב ושי חרמש מכוונת לאפשר הקמת טורבינות לייצור חשמל מרוח על אדמה חקלאית, בלא שהדבר יישנה מייעודה החקלאי.
  • ישימות: להצעה אין בעיות יישומיות של ממש, לבד מהעובדה שכלל "מגבלת הגובה המותר לבניה" ימנע הקמת טורבינות רוח (שכן גובהן עולה במידה ניכרת על הגובה המותר לבנייה. ניקוד: 4
  • עלות: החוק מעניק עידוד להקמת טורבינות רוח, שפעולתן כרוכה תמיד בהפסד כספי ניכר, אף כי קשה להעריך את היקפו. ניקוד: 7
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יביא להגדלת מספר טורבינות הרוח המוקמות, ולבזבוז ניכר של משאבים ציבוריים על אופן הפקת חשמל שאינו מתאים לאקלים הישראלי ואינו יכול להיות רווחי. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: התוצאה המקווה היא הקמת טורבינות רוח, וההיתר כשלעצמו, בלי סבסוד עמוק של ההקמה, התחזוקה ואספקת החשמל, אינו אפשרי. ניקוד: 8
  • קבילוּת: היעד (אספקה מאנרגיה מתחדשת) מונח כדבר שכל אמצעי ננקט המקדם אותו הוא טוב, בלי התחשב במידת הכדאיות הכלכלית שלו. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 34

    הצעת חוק אי פינוי מאחזים
    הצעת חוק 3900 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתה של מירי רגב מכוונת לאסור פינוי מאחזים ואם אלו הוקמו על קרקע פרטית של ערבים, לפצותם לפי החלטת וועדה ממשלתית.
  • ישימות: ההצעה בלתי־ישימה לחלוטין מעיקרה, שכן היא מבקשת לאכוף קביעה מדינית באמצעות חקיקה, מה שקשה להניח כי יקרה. ניקוד: 8
  • עלות: דירוג נדיר ומרבי, מסיבות מובנות מאליהן. ניקוד: 10
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יניב תוצאה לא רצויה בשני מובנים: הוא יעניק היתר להקמת מאחזים עם או בלי תמיכת המדינה ועם ובלי הסכמתה; שנית הוא יתן עידוד לפריעת חוק (השתלטות על קרקע פרטית), כשהוא מטיל את חבות ההוכחה על הבעלים ולא על הפולש. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: המטרה היא כנראה לקדם את ענייניה של מירי רגב, ולכן יכול להניב תוצאה רצויה. בהתייחס למטרה המוצהרת, זו אינה אפשרית. ניקוד: 8
  • קבילוּת: ניסוח עילג להפליא, המבזה את מוסד הכנסת, והנמקתה העיקרית ("הגיע הזמן לשים קץ לעיסוק הציבורי בנושא פינוי המאחזים היהודיים ביהודה והשומרון ויצירת מתח ציבורי סביב סוגיה זו על ידי קביעה בחוק שהמאחזים לא יפונו") שגויה לחלוטין. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 41

    הצעת חוק הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו (תיקון- המרת חובות כספיים בהפקות מסוגה עילית)
    הצעת חוק 3899 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של נחמן שי ואחרים באה להושיע את ערוץ 10 באמצעות הארכה בשלושה חודשים של מועד תפוגת החוב המקורי וקביעה כי מועצת הרשות השנייה תוכל להמיר חוב בשל דמי זכיון ותמלוגים בהפקה של תכניות סוגה עילית מעבר למכסה.
  • ישימות: ההצעה ישימה, במובנה הבסיסי, באפשרה להמיר דמי זיכיון ותמלוגים לא מוצדקים באפשרות לערוצים המסחריים (ובראש ובראשונה ערוץ 10) להפיק תכניות טלוויזיה איכותיות, כביכול, כחלופה לפירעון חובו. עיקר ההתנגדות להצעה פוליטית ולא יישומית, אך זו עשויה להיות משמעותית. ניקוד: 4
  • עלות: כמה מיליוני שקלים, ככל הנראה. ממיר כסף שלא ישולם בתכניות. עלותן המוערכת היא כמה מיליוני שקלים לשנה. ניקוד: 7
  • תוצאה: התוצאה המקווה היא פתרון קשיים קבועים וזמניים בפעולת הערוצים המסחריים ואולי, בעקיפין, פתח לשינוי שיטת הזיכיונות והתמלוגים הנהוגה. התוצאה הראשונה פסולה—חוק לא נועד לפתור בעיה של הרשות המבצעת. התוצאה השנייה עדיפה על המצב הקיים. ניקוד: 5
  • אפשריוּת: התוצאה שתתקבל בפועל תהיה הפסקת תשלומי דמי זיכיון ותמלוגים, שכן הרבה יותר משתלם לערוצים המסחריים להפיק תכניות מלשלם כסף. זו אולי תוצאה רצויה, אבל לבטח לא המכוונת. ניקוד: 8
  • קבילוּת: ההנמקה לא כנה (לא קידום השיח הדמוקרטי מעסיק את מעלי ההצעה) אך הניסוח סביר וההנמקות בכללן סבירות. ניקוד: 4
    ניקוד סופי: 28

    הצעת חוק העונשין (תיקון - הכפלת ענישה בשל פגיעה ברגשי דת ומסורת)
    הצעת חוק 3898 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעת החוק של אחמד טיבי ואברהים צרצור משנה מילה אחת בחוק העונשין—במקום "שלוש" יבוא "שש"—כדי להחמיר בענישה בשל פגיעה ברגשי דת ומסורת.
  • ישימות: ישים לחלוטין, מיידית וללא פרוצדורה מיוחדת. ניקוד: 1
  • עלות: העלות העקיפה האפשרית היא מאסר ארוך יותר, אם ייושם מאסר כזה, למורשעים בעבירה. עלות פוטנציאלית נכבדת, אך סביר להניח שמימושה בפועל יהיה צנוע. ניקוד: 4
  • תוצאה: עניין של שיפוט. האם רצויה הגנה חזקה יותר דווקא על אתרי דת ולא על אתרים אחרים? האם נכון להעניק להם הגנה מיוחדת? פשרה. ניקוד: 5
  • אפשריוּת: לשום יישום של החוק בענישה מוגברת לא תהיה השפעה ניכרת על כמות העבריינות או על חומרתה. ניקוד: 8
  • קבילוּת: ההנמקה לחוק הגיונית ומנוסחת באופן תמציתי. היא כוללת סברה רווחת, אך שגויה, שלהחמרה בעונש יש השפעה מהותית על היקף העבריינות. ניקוד: 4
    ניקוד סופי: 22

    הצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון - סמכויות סדרן בתחנת רכבת)
    הצעת חוק 3897 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של יואל חסון מכוונת להעניק סמכות לחברת רכבת ישראל למנות סדרן שיהיה בעל סמכות כשל שוטר או עובד רשות מקומית לעניין הטלת קנסות על עישון בתחנת הרכבת. הבעיה שבא החוק לפתור היא כי האנשים המוסמכים להטיל קנסות (שוטרים, עובדי רשויות מקומיות) אינם עושים זאת בתחנות רכבת.
  • ישימות: למרות הפשטות, הישימות נמוכה, ככל הנראה, ויש בה פתח לבעיות. ההסמכה של עובד חברת הרכבת כסדרן תטיל על עובדי החברה משימה נוספת, הכרוכה בהתמודדות עם נוסעים, בלי שתישקף להם תמורה ממשית תמורת פעולה זו. הצעות מעין אלו הופכות לחוק, פעמים רבות, אך נותרות לא ממומשות. ניקוד: 6
  • עלות: העלות האפשרית של החוק היא, כנראה, נמוכה למדי. הוצאה מסוימת כרוכה בתוספת תשלום לעובדים שימונו כ'סדרנים' ועבור הכנת הדו"ח השנתי על קנסות, שהוא בגדר הטרדה. ניקוד: 4
  • תוצאה: האם מינוי סדרנים הוא תוצאה רצויה? האם הרחבת סמכותם היא תוצאה רצויה? ניקוד: 5
  • אפשריוּת: יישום מוצלח של ההצעה (מינוי סדרנים) לא יניב תוצאה ניכרת לעין כלשהי. ניקוד: 8
  • קבילוּת: ההצעה אינה מנומקת כלל ומנסה לומר כי הפתרון לאי החלת החוק בידי הממונים על החלתו צריכה להיפתר באמצעות הרחבת גדר הממונים. ניקוד: 5
    ניקוד סופי: 28

    הצעת חוק טיפול בחולי נפש (תיקון - אשפוז כפוי למי שלוקה בהפרעה נפשית)
    הצעת חוק 3896 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של רחל אדטו מכוונת לאפשר למדינה או למשפחות חולי אנורקסיה לאשפז את הלוקים בהפרעה בכפייה.
  • ישימות: ישימות ההצעה בעייתית, שכן אנורקסיה מוגדרת הפרעה נפשית ולא מחלת נפש. פריצת הגדר כאן, להחלת אשפוז בכפייה, שהוא צעד כליאה חמור מאוד, על מגוון התנהגויות חריגות של בני־אדם, המוגדרות "הפרעה נפשית" גורר עמו בעיות משפטיות חריפות וחמורות מאוד. הפרעות אחרות אף הן בעלות השלכות תמותה ניכרות—לעתים קרובות, חמורות הרבה יותר מבחינת תמותה או ניזוק מאשר אנורקסיה—וחקיקה כאן תהיה פתח להחלה של אשפוז כפוי על מגוון מאלו. ניקוד: 7
  • עלות: האפשרות להחיל אשפוז כפוי על מספר גדול יחסית של סובלים מהפרעות אכילה (1,500, לפי נתוני אדטו) עשויה להיות כרוכה בהוצאה של מיליוני ואולי עשרות מיליוני שקלים. בפועל, ההוצאה תהיה כנראה מיליונים ספורים. ניקוד: 7
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יניב תוצאה לא רצויה, ככל הנראה, של אשפוז כפוי (שתועלתו, לא בהכרח מוכחת) ופתח להגדרת הפרעות נוספות שונות כמצדיקות אשפוז. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: סביר להניח כי לאשפוז הכפוי לא תהיה השפעה כלשהי על היקף התופעה או על התוצאות הסופיות. ניקוד: 8
  • קבילוּת: דברי ההסבר להצעה דמגוגיים מאוד ("בשלבים הקשים של המחלה מגיעים חולים למשקל של שלושים קילוגרמים ואף למטה מזה") והשפה עילגת. הנימוק העיקרי ("שיקול דעתם של חולים אלה הינו מוטעה ומעוות, אין זה מוסרי לקבל את התנגדותם לאשפוז הנועד להציל את חייהם") בעייתי מאוד, שכן הוא מניח כי בני־אדם הסובלים מהפרעה, אך כשירים לבצע החלטות, יוגדרו בלתי־כשירים לנוחות המחוקק או "משפחותיהם של אותם החולים הרואות את יקירם גווע לנגד עיניהם וכן הרופאים המטפלים אשר ידם קצרה מלהושיע ואין ביכולתם לאשפז." תסכולם מעורר הזדהות, אך אינו נימוק כלל. גם משפחותיהם של הסובלים מהתנהגות כפייתית סובלים. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 37

    הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון- תוספת שנתית לסל שירותי הבריאות)
    הצעת חוק 3895 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של אילן גילאון, זהבה גלאון וניצן הורוביץ מכוונת לקבוע כי עלות סל התרופות תעלה באופן קבוע מדי שנה ב-2 אחוז, כשהוספה כנגד גריעה לא תחשב חלק מהתוספת, וכי עלות הסל תתעדכן לפי מספר המבוטחים המשוקלל הממוצע.
  • ישימות: התקנה אינה ישימה מיידית בלי שינוי עקרוני במדיניות הנוהגת בנוגע לסל התרופות הזוכות לסבסוד מטעם המדינה. הצעת החוק שוללת את הסמכות לדון בנושא ממשרד הבריאות (או מאזרחי ישראל) ומפקידה אותו בידי מנגנון אוטומטי. ניקוד: 7
  • עלות: עלות השינוי עשרות מיליוני שקלים במקרה הטוב, ומאות מיליונים או קרוב למיליארד שקל מדי שנה, במקרה האחר. ניקוד: 9
  • תוצאה: יישום מוצלח של כינון 'טייס אוטומטי' בנושא הנוגע לתקציבים אינו יכול להניב תוצאה רצויה. ההנחה כי ההתקדמות הטכנולוגית והשינויים יתבעו תמיד הגדלה של הסל והוצאה ציבורית גדולה יותר אינה נכונה בהכרח. ניקוד: 6
  • אפשריוּת: יישום ההצעה אמור להגדיל את ההוצאה הציבורית לבריאות, ובמטרה זו הוא יכול להצליח. אם המטרה היא שיפור בריאותם של תושבי ישראל, כי אז יכולתו של החוק להשיג את המטרה נמוכה. ניקוד: 6
  • קבילוּת: ניסוח ההצעה מביש ודולה טיעונים דמגוגיים עם היגיון עקלקל ("המחאה החברתית... הוכיחה כי הקפאת התקציבים... אינה מאפשרת התעדכנות ראויה וסיפוק צרכי הבריאות העולים של הציבור הישראלי"), טיעונים שקריים ("שינויים דמוגרפיים, קרי: גידול באוכלוסייה והזדקנותה") והנמקות לא ברורות ("חידושים טכנולוגיים המאפשרים הוספת שירותים ותרופות של ניתנו קודם"). אין הבהרה מדוע המנגנון הנוכחי אינו מספק, לבד מאת הרצון בהגדלת תקציבים כדבר טוב לעצמו. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 36

    הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון- שירותי רפואה מונעת ושירותי בריאות לתלמיד)
    הצעת חוק 3894 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של דב חנין ואחרים מכוונת לבטל אספקת בדיקות שגרה, חיסונים ומעקב בבתי־ספר על־ידי גורמי חוץ, והשבת שירותי אחות נרחבים יותר לבתי־הספר, לביצוע תפקידים כמו מתן חיסונים. הערה: משרד הבריאות מממן כ-410 משרות אחות (לפי "הארץ") לפי נתוני תקציב משרד הבריאות הוקצו לשירותי אחיות השנה 76 מיליון שקל. בהנחה שמספר האחיות גדל עם הגידול בתקציב ועם הגידול במספר התלמידים כי אז מספרן היום הוא כ-450.
  • ישימות: ההצעה כרוכה בשינוי משמעותי במערך הקיים, ובתוספת תקציבית ניכרת (כ-300 מיליון שקל). ניקוד: 8
  • עלות: גבוהה מאוד, מאות מיליוני שקלים במקרה הטוב. ניקוד: 9
  • תוצאה: יישום מוצלח יניב אחיות בכל בתי־הספר ותוצאה זו, לכאורה, חיובית יותר מאשר המצב הנוכחי. השינוי יהיה כרוך, עם זאת, בהקטנה של תקציבים אחרים, ולא ברור האם מאזן הדברים אכן יהיה חיובי. ניקוד: 6
  • אפשריוּת: יישום ההצעה יכול להניב אחיות בכל בתי־הספר. טענות אחרות נתונות בספק. ניקוד: 3
  • קבילוּת: ניסוחה של ההצעה נשען על שני טיעונים: הראשון הוא כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי משרד הבריאות צריך להיות אחראי לנתינת השירותים וכי הוא זה שינהל אותם ומכאן נגזרת מניעת שימוש בקבלני משנה; השני הוא כי בפעולת שירותי הבריאות התגלו כשלים רבים וכי "הפרטת שירותי בריאות התלמיד עלתה למדינה מיליוני שקלים." הטיעון הראשון מבוסס כולו על הרעיון כי שכירת אחיות על־ידי משרד הבריאות שונה מהותית משכירת שירותי חברה השוכרת אחיות. ספק אם יש ממש בטענה שדרגת ההפרדה הנוספת היא סתירה ממשית לקביעת האחריות או הניהול. הטענה השנייה תמוהה, נוכח הצעה המבקשת להתמיר במידה ניכרת את הוצאות משרד הבריאות בתחום. ניקוד: 6
    ניקוד סופי: 32

    הצעת חוק העונשין (תיקון - הרחבת סמכות בית משפט להארכת משך עבודות שירות)
    הצעת חוק 3893 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של אריה ביבי וזאב בילסקי מכוונת להרחיב את סמכות בית־המשפט להאריך את משך המאסר שניתן להמירו בעבודות שירות משישה לתשעה חודשים.
  • ישימות: החוק ניתן ליישום מיידי, כמעט ללא קשיים. ניקוד: 1
  • עלות: לחוק אין עלות נראית לעין והוא מגדיל את התועלת הנובעת מהמרת מאסר קצר בעבודות שירות ניקוד: 1
  • תוצאה: יישום מוחלט של ההחלטה (כלומר, שימוש בחוק המרחיב בגזרי דין) יניב תוצאה רצויה בדרך כלל. ניקוד: 3
  • אפשריוּת: התוצאה תאפשר הקטנה (מזערית) של מכסת האסירים בבתי הכלא. ניקוד: 3
  • קבילוּת: נוסח ההסבר תמציתי והגיונו והתועלות הנובעות ממנו ברורים. ניקוד: 2
    ניקוד סופי: 9

    הצעת חוק חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה (תיקון - ביטול החוק)
    הצעת חוק 3892 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי באה לבטל את חוק "חובת גילוי לגבי מי שנתמך על ידי ישות מדינית זרה." חוק זה אינו ניתן לבחינה, להבנתי, לפי הכלים שכאן, שמטרתם לבחון השלכות כלכליות ויישומיות של הצעת חוק.

    הצעת חוק מרכזי טיפול בנושא הפרעות אכילה
    הצעת חוק 3891 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתו של יואל חסון באה להקים מערכת נפרדת לטיפול בחולי אנורקסיה נרווזה, בנפרד ממערכת הטיפול בבתי־החולים לחולי נפש או בבתי־החולים הרגילים. הצעת החוק, כמו זו של רחל אדטו (3896), באה לקדם 'מיסוד' של הטיפול בהפרעה.
  • ישימות: מדי שנה לוקים כ-850 באנורקסיה בישראל (נתונים, לפי המצב בבריטניה) ומתוכם, שיעור התמותה הוא כ-4-5 אחוז (כ-40 מדי שנה). הקמת מרכז טיפול שיעניק טיפול מקיף בבעייה תדרוש הוצאה ניכרת והקמת מערך טיפול מורכב. ניקוד: 6
  • עלות: העלות של החוק נאמדת במיליונים עד עשרות מיליונים. ניקוד: 8
  • תוצאה: כלל לא ברור אם הקמת מערך טיפול נפרד לאנורקסיה הוא תוצאה רצויה. מערך כזה נוטה 'להזין' את עצמו באמצעות נטייה לאבחון יתר, ומעודד את הנטייה לאשפז, להחריף את הטיפול ולהרחיב את סמכויות המטפלים וההורים, בלי שניתנה עדות משכנעת לכך שבידם אמצעי טיפול מוצלחים. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: לא ברור אם יישום ההצעה יניב טיפול משופר בהפרעות אכילה, ויש לו סכנות תוצאות צד ותוצאות נלוות סביבתיות חריפות. ניקוד: 7
  • קבילוּת: ניסוח ההצעה אינו מעלה ספק כלשהו לגבי מידת היעילות של הטיפול שניתן לתת, אף שספק כזה היה צריך לעלות. הקמת מרכזים נפרדים לטיפול בתופעה מצומצמת יחסית אף היא אינה מוסברת. ניקוד: 6
    ניקוד סופי: 34

    הצעת חוק העמותות (תיקון - הצגת דוחות כספיים בארגוני עובדים ומעבידים)
    הצעת חוק 3890 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של אריה ביבי ואחרים נועדה להרחיב את תחולת חוק העמותות כדי שיחול על ארגוני עובדים או מעבידים שנוסדו לפני חקיקת חוק העמותות.
  • ישימות: אין בעיות ניכרות ליישום החוק. ניקוד: 1
  • עלות: עלות החוק היא הוצאה של כמה מאות אלפי שקלים לכלל העמותות עליהן חל החוק. ניקוד: 5
  • תוצאה: התוצאה אינה רצויה, כפי שכל כפייה של ניהול חשבונות אינה רצויה. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: החוק יניב את התוצאה המקווה, ככל הנראה ויכפה על הארגונים הרלוונטיים לנהל ספרי חשבונות. ניקוד: 2
  • קבילוּת: הנימוק להצעה הגיוני וסביר. ניקוד: 1
    ניקוד סופי: 16

    הצעת חוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) (תיקון - נטילת אמצעי זיהוי ממסתננים)
    הצעת חוק 3889 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של אריה ביבי ויואל חסון נועד להתיר לחיילי צה"ל לערוך חיפוש על חשוד בהסתננות ולהעביר את המידע למשטרת ישראל.
  • ישימות: החוק תובע התאמה והכשרה (שלא ברור אם תבוצע) של חיילי צה"ל בביצוע המשימה. ניקוד: 5
  • עלות: עלות ההכשרה והטיפול, כמו גם עלויות ההעברה והטיפול על־ידי משטרת ישראל יהיו צנועות. ניקוד: 3
  • תוצאה: התוצאה הבסיסית, היתר חיפוש למי שלא הוכשר לכך, והענקת סמכויות נרחבות לצעירים חסרי ניסיון אינה חיובית. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: התוצאה המבוקשת היא הגברת פיענוח עבירות המבוצעות על־ידי מסתננים, אך לא ברור כיצד בדיקה של חיילי צה"ל בגבולות תסייע בכך. ניקוד: 7
  • קבילוּת: ניסוח ההצעה מתעלם מאפשרות השגת התוצאה המבוקשת ומניח באופן סתמי כי מעורבות חיילי צה"ל תסייע בכך. ניקוד: 5
    ניקוד סופי: 27

    הצעת חוק הכרה, טיפול ושיקום בפדויי שבי
    הצעת חוק 3888 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של מירי רגב באה לזכות פדויי שבי (כלומר, גלעד שליט ואחרים) בתגמולים שונים על חשבון המדינה. החוק יכיר בפדוי שבי כנכה בדרגה של 20 אחוז ללא הוכחה ו-50 אחוז לפי הוכחה קלושה אחרת. אם נפטר פדוי שבי ממחלה כלשהי (מפגיעה נפשית ועד סוכרת או התקף לב וסרטן) הוא יוכר כנספה במערכה ומשפחתו תזכה בכל הטבות השיקום.
  • ישימות: החוק יספח באחת, ובאופן רטרואקטיבי, כל מי שנפל בשבי, גם אם לכמה עשרות ימים אחרי מלחמה. ההתאמות הנדרשות קיימות, אך הן אינן מורכבות מאוד. ניקוד: 4
  • עלות: עלות גבוהה של עשרות מיליוני שקלים, בהתחשב בקבוצת פדויי השבי ממלחמות שונות. ניקוד: 8
  • תוצאה: התוצאה המבוקשת היא החלת הטבות נרחבות על קבוצה של אנשים, שעה שמקביליהם (לדוגמה, לוחמים שלא נפלו בשבי) אינם זוכים להטבה כלשהי. אפליה כזו עומדת בניגוד לתחושת הצדק הטבעי, במיוחד בשל ההפרזה הניכרת שבה. ניקוד: 9
  • אפשריוּת: יישום ההצעה יניב הענקת הטבות נרחבות לפדויי שבי, כמבוקש. ניקוד: 2
  • קבילוּת: נוסח ההצעה מסתמך על ממצאי ועדה ומסביר באופן משכנע מדוע סובלים פדויי שבי ממחלות רבות יותר, אך אינו מבאר באופן משכנע את זכאותם למעמד חייל שנספה, גם אם נפטרו אחרי עשרות שנים. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 30

    הצעת חוק חינוך לסובלנות בבתי הספר
    הצעת חוק 3887 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעת החוק של עפו אגבאריה ואחרים מכוונת לכונן תכנית פעילות חינוכית בנושא סובלנות בבתי־הספר.
  • ישימות: התכנית תובעת היערכות והכנת תוכנית במשרד־החינוך, תקצובה ויישומה. ניקוד: 6
  • עלות: עלות התכנית תהיה כמה מאות אלפי שקלים בהכנתה, וסכומים של כמה מיליוני שקלים מדי שנה. ניקוד: 7
  • תוצאה: התוצאה תהיה תכנית נוספת של משרד החינוך, עניין שאינו רצוי בהכרח. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: אין לתכניות משרד החינוך השפעה ידועה כלשהי על מגמות ותפישות בחברה. ניקוד: 9
  • קבילוּת: הטיעון המרכזי הוא כי מודעות לאלימות היא ראשיתו של פתרון או צמצום של התופעה, ואין תימוכין ברורים לטענה זו. ניקוד: 6
    ניקוד סופי: 35

    הצעת חוק הממשלה (תיקון - עקרונות לעבודת הממשלה והבטחת איכות השלטון)
    הצעת חוק 3886 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של יואל חסון מכוונת לרכז את עקרונות הפעולה הנדרשים מממשלת ישראל תחת קורת גג אחת, בכוונה שאלו ישמשו בחוקה עתידית. ארגון מחדש זה חורג מתחומה של הבדיקה המבוצעת כאן.

    הצעת חוק האזרחות (תיקון - ביטול סמכות בית משפט שהרשיע אדם לבטל אזרחות)
    הצעת חוק 3885 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי מכוונת לבטל את הסעיף בחוק האזרחות המאפשר לבטל את אזרחותו של אדם שהורשע במעשה ריגול או טרור. ההצעה נועדה להשיב את האזרחות לראש המפלגה לשעבר, שנחשד בריגול לטובת סוריה. אין זה המקום לבחון הצעה זו, שכן היא חורגת מתחום בדיקה זו.

    הצעת חוק לעידוד השקעות הון (תיקון - תחולה באזור)
    הצעת חוק 3884 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של אורי אריאל ואחרים מכוונת להחיל את תקנות חוק עידוד השקעת הון גם על שטחי יהודה ושומרון.
  • ישימות: החוק ישים לחלוטין כבר עתה, אף כי ההתנגדות הפוליטית לו ניכרת ועל־אף עלויות כספיות משתמעות רבות. ניקוד: 3
  • עלות: גבוהה מאוד. תוספת השקעה של עשרות מיליוני שקלים ואף מאות מיליוני שקלים מדי שנה. ניקוד: 9
  • תוצאה: התוצאה של החוק תהיה החלה של אזור פיתוח א' על אזורים נרחבים שמבחינה גאוגרפית ואחרת נמצאים מרחק קצר ממרכז הארץ. גם בהתעלם משיקולים פוליטיים, החלה זו בעייתית מאוד בהפלותה בין רמת גן, ראשון לציון או נתניה ואריאל או קדומים. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: לחוק עידוד השקעת הון אין שום השפעה ממשית על השקעת הון, ולא תהיה לו השפעה על עידוד השקעת הון ביהודה ובשומרון. ניקוד: 8
  • קבילוּת: נוסח הצעת החוק מדגיש, באופן מטעה, את "אזורי הבקעה, צפון ים המלח, דרום הר-חברון וצפון השומרון," שעה שכמעט כל הנהנים יהיו יישובים ואזורי תעשייה הקרובים מאוד לאזור המרכז. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 35

    הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - שירותים מיוחדים לילד נכה)
    הצעת חוק 3883 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של זאב אלקין וחברי הכנסת מבקשת להעניק להורים לילדים נכים השתתפות כספית של הביטוח הלאומי במתן שירותים מיוחדים לילדם, בדומה להשתתפות הניתנת לנכים מעל גיל 18.
  • ישימות: ההטבה הניתנת משנה את התפישה הבסיסית של החוק, לפיה מוטלת חובה על הורה לדאוג לילדו, ולהציב את ההטבה הניתנת בדרגה אחת עם ההטבה לנכים מבוגרים, הנדרשים למימון שירותים מיוחדים. להענקת הטבה זו מתנגדים לא מעטים, וביניהם הנכים המבוגרים (שיתבעו הענקת הטבה מוגברת להם), הביטוח הלאומי, האוצר, וכן הלאה. ניקוד: 8
  • עלות: אסטרונומית, ככל הנראה. מאות מיליוני שקלים או מיליארדי שקלים, בגלל היקף ההטבות הנרחב. ההטבה היא גם פתח למעשה תרמית נוספים רבים (ויש כבר רבים היום). ניקוד: 9
  • תוצאה: התוצאה המבוקשת היא הסרת העול הכספי והפיסי של טיפול בילד נכה מהוריו, והעמסתו על שכם הציבור. המידה בה רצוי הדבר לציבור אינה ברורה. יש בהצעה גם מידה של אי-צדק: האם הורים לילדים שאינם נכים אינם נדרשים לעתים להשגיח על ילדם? האם הם אינם נדרשים להשקיע כסף וזמן יקר בנושאים הקשורים בטיפול בהם? ניקוד: 6
  • אפשריוּת: התוצאה המקווה העיקרית, העלאת ההטבה, ניתנת להשגה. התוצאה של שיפור באיכות החיים של הורים לילדים נכים גם היא ניתנת להשגה. התוצאה העקיפה—פגיעה באיכות חייהם של שאר אזרחי ישראל, היא התוצר הלא מכוון. ניקוד: 6
  • קבילוּת: ההצעה מוגשת בהנמקה שאינה נוגעת בליבת העניין אלא רק בקיום החוסר בשירות. ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 37

    הצעת חוק הרשות לפיתוח הגליל (תיקון - מיזם חקלאי-תיירותי בגליל)
    הצעת חוק 3882 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של רוברט אילטוב ואחרים מכוונת לשפר את מצבם של מיזמים חקלאיים-תיירותיים (הניחוש שלי הוא שהכוונה למיזמים של כרמי ומחלבות בוטיק, פינות בעלי־חיים וכיוצא בזה). החוק מגדיר הקצאת מקרקעין לנושא, מנגנוני תיאום, זכות קניינית בשטח המוענק אם הפרויקט נמשך מעבר לזמן מסוים, ותמיכה בסיוע בפרויקטים כאלו.
  • ישימות: בינונית-נמוכה. הפעולה מול מנהל מקרקעי ישראל סבוך במיוחד, ונושאי הקניין הקרקעי המוגדר לפי שימוש בקרקע מוקצית הוא פתח לבעיות רבות. מתנגדים אחרים הם גורמים בעלי מונופול בשוק החלב, המתנגדים לפעולה כזו. ניקוד: 7
  • עלות: עלות התמיכה ועלות הפסד תשלומי הקרקע היא בסדרי גודל של עשרות מיליארדים לשנה. ניקוד: 8
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יגדיל את מספר הגורמים החקלאיים המשרתים גם את הציבור הרחב ובהתחשב במרחבים המוגדלים יש בכך תועלת מסוימת. ניקוד: 2
  • אפשריוּת: סיוע מסוים, ובייחוד האפשרות לביסוס קניין קרקעי בעקבות שימוש מגדיל מאוד את האפשרות שהתוצאה המקווה תושג. ניקוד: 2
  • קבילוּת: הצעת החוק מורכבת ועשויה בקפידה, ויש בה התחשבות ב'צדק הטבעי' הנובע מהשקעת משאבים של בעל רישוי שימוש בקרקע בפיתוחה, כשי שיוכל ליהנות מפירות השקעתו. יש בעייתיות בהחלה הרטרואקטיבית של החוק. ניקוד: 3
    ניקוד סופי: 22

    הצעת חוק האזרחות (תיקון - ביטול האפשרות לבטל אזרחות לאזרח שהפר אמונים למדינת ישראל)
    הצעת חוק 3881 הנמצאת כאן
  • כללי: בדומה להצעה 3885 גם הצעה זו של ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי מכוונת לבטל את הסעיף בחוק האזרחות המאפשר לבטל את אזרחותו של אדם שהורשע במעשה ריגול או טרור. ההצעה נועדה להשיב את האזרחות לראש המפלגה לשעבר, שנחשד בריגול לטובת סוריה. אין זה המקום לבחון הצעה זו, שכן היא חורגת מתחום בדיקה זו.

    הצעת חוק נציבות זכויות הילד
    הצעת חוק 3880 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של זבולון אורלב ואחרים מכוונת להקים בישראל את הנציבות לזכויות הילד תחת משרד המשפטים, בדומה לנציבויות במדינות אחרות.
  • ישימות: ההצעה הועלתה בעבר והוסרה מסדר היום, שכן עיקר הבעיה ביישומה הוא ההוצאה הנכבדת הכרוכה בהקמתה ובפעולתה. ניקוד: 7
  • עלות: נכבדת למדי: מיליוני שקלים במקרה הטוב, ויותר מעשרה מיליון שקלים במקרה הסביר יותר. ניקוד: 8
  • תוצאה: לא ברור אם הקמת רשות ביורוקרטית נוספת אכן תיצור מציאות רצויה יותר, לבד מייצור ביורוקרטיה נוספת הכרוכה בה. ניקוד: 6
  • אפשריוּת: אם התוצאה המבוקשת היא שיפור השמירה על זכויות הילד, יש אפשרות לקידום מסוים בנושא זה, אף כי יש אפשרות סבירה מאוד כי הנציבות תעסוק פחות בתיאום ויותר בניסיון לנכס לעצמה סמכויות. ניקוד: 6
  • קבילוּת: נוסח ההצעה נסמך בעיקר על העובדה כי יש נציבויות כאלו במדינות אחרות ועל ההנחה כי הקמת נציבות "מיוחדת" היא פתרון טוב לבעיות ("גוף בעל מחויבות לתחום זכויות הילד, בעל מומחיות, הכרה של תחומי החיים הנוגעים לילדים ונגישות לכל זרועות השלטון יכול להוות מנוף מרכזי לקידום הנושא"). ניקוד: 5
    ניקוד סופי: 32

    הצעת חוק-יסוד: השפיטה (תיקון - מינוי שופטים)
    הצעת חוק 3879 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה של אחמד טיבי מבקשת לאסור מינוי שופט בבית־המשפט העליון "אם אינו מתגורר בתחומי מדינת ישראל או שהוא מתגורר במקום שמהווה הפרה של החוק הבינלאומי." או, ניסוח אחר, בלי מתנחלים.
  • ישימות: ישים לחלוטין. ניקוד: 1
  • עלות: ללא עלות. ניקוד: 1
  • תוצאה: קביעה כי חלק מאזרחי ישראל אינם רשאים לשמש שופטים בבית המשפט העליון בעייתית מאוד, בהעבירה את הסמכות לקבוע מי רשאי לכהן כשופט ל"חוק הבינלאומי." ניקוד: 6
  • אפשריוּת: לא מאוד בציע. לכל היותר, יביא לוויכוח על מהות ותקפות "החוק הבינלאומי." ניקוד: 6
  • קבילוּת: הנמקה קלושה לחוק שנועד למנוע כהונת תושבי התנחלויות בבית המשפט. העלאת הצעת החוק קנטרנית ביסודה, אך בכך אין פגם, כמובן. ניקוד: 3
    ניקוד סופי: 17

    הצעת חוק בתי המשפט (תיקון - כשירות שופט בבית המשפט העליון)
    הצעת חוק 3878 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה של מיכאל בן ארי מבקשת לאסור מינוי שופט בבית־המשפט העליון "שירת בצבא ההגנה לישראל או התנדב לשירות לאומי." או, ניסוח אחר, בלי ערבים; בלי סרבני שירות.
  • ישימות: ישים לחלוטין. ניקוד: 1
  • עלות: ללא עלות. ניקוד: 1
  • תוצאה: קביעה כי חלק מאזרחי ישראל אינם רשאים לשמש שופטים בבית המשפט העליון בעייתית מאוד, במיוחד כאשר עבור חלק מהם (כלומר, ערבים) זו אינה אפשרויות ישימה כלל. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: לא ממש אפשרי, אלא אם כן המטרה היא תסבוכת משפטית. ניקוד: 6
  • קבילוּת: הנימוק מטופש, אך הגיוני בדרכו. ניקוד 3
    ניקוד סופי: 18

    הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (החמרת ענישה)
    הצעת חוק 3877 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה של משה מטלון ואחרים מבקשת להחמיר את הענישה על נהיגה בשכרות או תחת השפעת סמים אסורים, או בפסילת רישיון.
  • ישימות: ההצעה ישימה לחלוטין, ובאופן מיידי. תובעת התאמה של הענישה בבתי־המשפט. ניקוד: 2
  • עלות: עלות מסוימת, בגלל כליאה ממושכת יותר של העוברים על החוק לפי הענישה המחמירה יותר. העלות האפשרית היא מליוני שקלים לשנה. ניקוד: 3
  • תוצאה: כולנו רוצים להפחית את תאונות הדרכים. ניקוד: 1
  • אפשריוּת: אין מחקרים התומכים באופן ממשי בטענה כי החמרה של הענישה תגרום לירידה של ממש בהיקף העבריינות. החמרה בענישה מובילה לענישה רחבה יותר, אך אינה משפיעה ממשית על היקף העבריינות. לרוב, קביעת עונשי מינימום אינה רצויה. ניקוד: 7
  • קבילוּת: בליל טיעונים, חלקם שגויים ("הקטל בדרכים הפך בשנים האחרונות למכת מדינה"), וחלקם דמגוגיים ("בשנים האחרונות אנו עדים לתופעות של שכרות וסמים שהולכות ותופסות תאוצה בקרב חלקים נרחבים של החברה בישראל"). הצעה פופוליסטית קלאסית. ניקוד 7
    ניקוד סופי: 20

    הצעת חוק היטל על דירה ריקה
    הצעת חוק 3876 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה, של איתן כבל, דב חנין ואחרים מכוונת להשית "היטל" בגובה של 2.5 אחוז מערכה של דירה על בעל "דירה ריקה"—מי שאינו מתגורר בה 7 חודשים לפחות מדי שנה. מלשון החוק קשה לדעת אם ההיטל מצטבר ("בעל דירה ריקה יהיה חייב בתשלום היטל... בעד כל חודש שבו היתה הדירה ריקה") או לא.
  • ישימות: ההצעה תובעת תשתית נכבדת: שיקול דעת פוליטי לקביעת אזורים בהם יש דירות ריקות (לא ברור מדוע לשר הבינוי והשיכון דווקא יש שיקול דעת טוב יותר בנושא), מנגנון לקביעה מהי דירה ריקה, הנתון לשיקול הרשות המקומית, מנגנון ליישום של הקביעה וקיום בדיקות סדירות, העסקת שמאי מקרקעין בקביעת ערך דירות, מנגנוני הגשת ערר, וכדומה. ניקוד: 7
  • עלות: סביר להניח כי המנגנונים לאכיפה ולקביעה יהיו יקרים מאוד, גם לציבור של בעלי דירות ריקות וגם לרשויות המקומיות ולמשרד הבינוי והשיכון. העלות תהיה, ככל הנראה, בסדר גודל של עשרות עד מאות מיליוני שקלים לשנה. מנוסח ההצעה משתמע פיתוי ניכר לרשויות המקומיות לפעול באופן שרירותי כדי למסות, בלי שתוגדר אפשרות ברורה לאזרח להתמודד עם הקביעה השרירותית. ניקוד: 7
  • תוצאה: שאלה שנויה במחלוקת. חלק מהדירות הריקות שייכות לתושבי חו"ל או לאזרחי ישראל היושבים בחו"ל, ולא ברור איזו תועלת נשקפת מהטלת היטל ניכר (25,000 שקל בממוצע) על עצם הבעלות. חלק אחר מהדירות הן כאלו בהן יש סכסוך בעלים או סכסוך ירושה, ולא ברור מה התועלת בהפיכת המדינה צד נהנה מכך. הנחה סבירה היא כי רק מעט מאוד דירות עומדות ריקות סתם כי בעליהן חפץ שיעמדו ריקות, וסיכומו של החוק הוא מס נוסף, מוטל שרירותית ולתועלת הרשות המקומית, כשהכסף אינו 'צבוע' (כלומר, אינו מיועד לצורך מוגדר אלא מועבר למאגר הכללי של הכנסות הרשות). ניקוד: 8
  • אפשריוּת: הסיכויים שיישום של ההצעה יניב את התוצאות המוצהרות ("לקדם דיור בר השגה באזורי ביקוש") הוא אפסי. סביר להניח כי מכירת דירות על־ידי תושבי חוץ לא תניב תועלת כלשהי לצורך זה (אלו אינן דירות ששוכריהן הם דיירים המבקשים דיור בן השגה) ולכן סביר להניח כי ההצעה מכוונת בפועל להגדיל את הכנסות הרשות המקומית מתושבים שאין להם דרך יעילה לחמוק מיד שרירותית של הרשות המקומית או משרד הבינוי והשיכון. לא ברור כיצד יכולה הרשות המקומית להתמודד, לדוגמה, עם מי שיעמידו את דירתם למכירה במחיר שאינו סביר; עם מי שיציעו את דירתם להשכרה במחיר לא סביר; עם מי שישתמשו בשירותים של הפעלת מוני מים וחשמל; עם ערעור משפטי על עצם קביעת הרשות כי הדירה היא "ריקה" (בחוק, למרבית הפליאה, לא מוצע סעד כלשהו לערער על קביעת הרשות המקומית!); עם ערעור בנימוק שהרשות הממסה צריכה לתת תשובה מניחה את הדעת גם לסוגיית מימון הכשרת המבנה; וכן הלאה. ניקוד: 9
  • קבילוּת: הנימוקים שמאחרי הצעת החוק נראים, על־פניהם, לא מבוססים ואף שקריים. אחוז הדירות הריקות באזור המרכז נמוך למדי, מסיבות כלכליות מובנות מאליהן והיטפלות לבעלי דירות תושבי חוץ אינה קשורה כלל למטרות כמו צמצום הפערים, הגדלת היצע הדירות בנות ההשגה או לשיפור המרקם העירוני. שאר הנימוקים ("הדירות הריקות יוצרות 'אזורי רפאים'") גם הם ברמה עלובה כזו, או סתם שקריים ("תהליך נוסף, שייתכן שאף סייע לחולל את עליית המחירים בשוק הדירות, והוא ריבוי רכישת דירות על ידי רוכשים בעלי אמצעים") ניקוד 9
    ניקוד סופי: 40

    הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (עידוד תחבורה ציבורית)
    הצעת חוק 3875 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה, של יואל חסון, מבקשת לקדם את השימוש בתחבורה ציבורית באמצעות הגשת תוכנית של משרד התחבורה לעידוד השימוש בתחבורה הציבורית, ומתן דין וחשבון לוועדת הכלכלה של הכנסת על ההתקדמות ביישומה. ההצעה מעניקה לשר התחבורה, בהתייעצות עם השר להגנת הסביבה, את היכולת לקבוע איזורים בעלי עומס תנועה רב, שיחייבו את הרשויות לערוך תוכניות משלהן לעידוד הנסיעה בתחבורה הציבורית ומאפשר לשר התחבורה לקבוע, בהתייעצות עם שר האוצר, פטור מדמי נסיעה בתחבורה ציבורית בשעות מסוימות.
  • ישימות: ישימות ההצעה אפסית, שכן היא תובעת משר התחבורה לקבוע תוכנית בלי שיוגדר אופן מימונה. העברת הסמכות להסדרת התנועה לרשויות המקומיות מטילה עליהן חובה, אך לא מגדירה את סמכויותיהן בבירור. ניקוד: 8
  • עלות: עלות ההצעה עשויה לנוע בין כמה מאות אלפי שקלים לשנה (המלצות שתיקברנה) לכמה מאות מיליוני שקלים לשנה (סיבסוד מסיבי של תחבורה ציבורית). ניקוד: 7
  • תוצאה: בעיני רוב האנשים, אף כי לא כולם, שיפור התחבורה הציבורית הוא יעד ראוי. ניקוד: 2
  • אפשריוּת: סביר להניח שאין דרך בה ניתן ליישם את הצעת החוק המעורפלת הזו באופן שיניב את התוצאה המבוקשת. ככל הנראה מכוונת ההצעה להעניק הכשרה ראשונית בחוק לאפשרות למיסוי נהגים באזורים מסוימים. ניקוד: 7
  • קבילוּת: ניסוח ההצעה קביל ואינו כולל טענות מופרכות. היא אינה מציאותית. הקלה מסוימת מוענקת בזכות העובדה שההצעה הונחה כבר קודם על שולחן הכנסת. ניקוד 3
    ניקוד סופי: 27

    הצעת חוק המים (תיקון - איסור ניתוק הספקת מים לצרכן נזקק)
    הצעת חוק 3874 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה מבקשת לאסור ניתוק אספקת המים לצרכנים נזקקים (לפי ההגדרה בחוק הסעד). ההצעה הועלתה כבר בעבר, פעמיים, על־ידי איתן כבל (פעם אחת, בשיתוף עם משה כחלון).
  • ישימות: ההצעה אינה ישימה מיידית והיא תובעת תיאום נכבד בין רשויות ציבוריות. בעיקר, היא תובעת מחברות המים השונות לערוך בירור מול רשויות אחרות אם בעל החוב ("או מי מבני משפחתו החיים עמו") הוא נזקק. ניקוד: 5
  • עלות: העלות הישירה של החוק היא פטור שניתן למשפחה המוגדרת 'נזקקת' מתשלום חשבון המים, בנסיבות רבות. ההגדרה המרחיבה ("או מי מבני משפחתו החיים עמו") היא פתח למעשה מרמה רבים. לא ברור כיצד יוכלו חברות המים לגבות תשלומים עבור שירות שניתן בלי הסעד הבסיסי של הפסקת השירות. העלות המוערכת היא, כנראה, מיליוני שקלים. ניקוד: 6
  • תוצאה: התוצאה—הימנעות מתשלום—רצויה לאלו שאינם משלמים, אך אינה רצויה לשאר התושבים, שיצטרכו לשלם את החשבון במקומם (חברות המים תפנינה ותשופינה על הפגיעה הכספית) ניקוד: 6
  • אפשריוּת: המטרה המוגדרת היא לא לפגוע באפשרות הגבייה, ובמקביל לא לפגוע בחברות המים. ניקוד: 5
  • קבילוּת: הטיעון הבסיסי של הצעת החוק ("הצעת החוק לא באה לעודד עבריינות ואי לקיחת אחריות, אלא מטרתה היא לגלות התחשבות כלפי משפחות נזקקות") שקרי. ניקוד 6
    ניקוד סופי: 28

    הצעת חוק לקידום דיור בר השגה
    הצעת חוק 3873 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה, של אורלי לוי-אבקסיס, מבקשת להעניק לשר הבינוי והשיכון סמכות לקבוע אזורי "עודפי ביקוש לדיור" בהם תקודם תכנית לקידום דיור בר השגה שתכלול גם תכניות לבנייה ולרכישה של דירות ציבוריות להשכרה, ומנגנונים תכנוניים וכלכליים לעידוד בנייה פרטית של דיור בר השגה.
  • ישימות: ההצעה דורשת תקצוב בהיקף נרחב, המעמיד בספק גדול את אפשרות יישומה. ניקוד: 8
  • עלות: ביישום מרבי, עשויה עלות התכנית להאמיר עד כדי מיליארדים, אף כי סביר כי תסתכם רק במאות מיליוני שקלים. ניקוד: 9
  • תוצאה: התוצאה מיישום מלא של התכנית תהיה בנייה ציבורית רחבת היקף של דירות זולות, ו/או סבסוד במאות מיליוני שקלים לשנה של בנייה קבלנית פרטית. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: כל יישום של התוכנית, לפי כל מתכונת, יהיה בעל השפעה אפסית, וככל הנראה שלילית, על מצוקת הדיור בישראל, שהיא העילה להצעת החוק. ניקוד: 9
  • קבילוּת: מצוקת הדיור מחייבת, לדעת מגישת ההצעה "לנקוט אמצעים כלשהם כדי להתמודד עימה," בלי שנבדקה או הודגמה הלימות האמצעי הננקט. הענקת סמכויות רחבות לשר הבינוי והשיכון לקביעת אזורי עודפי ביקוש נקבעת אף היא בלי הדגמת הלימות. ניקוד 7
    ניקוד סופי: 15

    הצעת חוק הבטחת הכנסה (תיקון - זכאות להטבות הניתנות לזכאים לגמלת הבטחת הכנסה)
    הצעת חוק 3872 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה, שהוגשה על־ידי ציון פיניאן ואחרים, מבקשת להעניק הטבות נלוות הניתנות למקבלי הבטחת הכנסה ("סיוע בשכר דירה, הנחה בארנונה, קידום זכאות לדיור ציבורי, הנחה בתשלום עבור צריכת חשמל, פטור מתשלום אגרת רשות השידור, הנחה על תרופות ועוד") גם לעובדים ששכרם נמוך ודומה בגובהו להכנסה המתקבלת מהבטחת הכנסה ובעיקר למקבלי קצבאות שאינן הבטחת הכנסה, שגובה הכנסתם דומה.
  • ישימות: בינונית. יישום ההצעה תובע מבעל הכנסה נמוכה לבוא בדברים מול גורמים רבים ושונים, ולהתמודד מולם באופן פרטני. לא ברור גם מה גובה ההכנסה הקובעת, שכן הבטחת הכנסה משתנה בגובהה. הבעיה היישומית עמוקה ומקיפה. ניקוד: 7
  • עלות: עלות ההצעה עשרות מיליוני שקלים במקרה הטוב, ומאות מיליוני שקלים ויותר במקרה הרע, בהתאם להיקף יישומה. ניקוד: 7
  • תוצאה: התוצאה של הענקת הטבות בעין למקבלי קצבאות או בעלי שכר נמוך ראויה, בדרך כלל, במנעה הפליה לרעה שלהם. ניקוד: 2
  • אפשריוּת: בהסבר לחוק נאמר: "תיקון זה נועד להיטיב עם אזרחים קשי יום, זקנים, אלמנות ונכים." סביר להניח כי יישום של ההצעה לא יביא לשיפור מהותי במצבם. חלק ניכר מהם נהנים כבר מהטבות אלו ולא לגמרי ברור כי קבוצת הנזקקים היא אכן זו שתיהנה ממנו. ניקוד: 6
  • קבילוּת: ניסוח ההצעה סביר, ונימוקו הגיוני ("יימנע מצב בו חודו של שקל עלול לגרוע הטבות היכולות להגיע לשווי של אלפי שקלים בשנה") אך אין בחוק או בדברי ההסבר כל סייג שיגדיר מניעת מעשי מרמה. ניקוד 4
    ניקוד סופי: 26

    הצעת חוק רשות השידור (תיקון- ביטול חובת תשלום האגרה)
    הצעת חוק 3871 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה של נחמן שי, אחרים ומצטרפים מבקשת לבטל את דמי תשלומי אגרת הרדיו והטלוויזיה ולהעביר את מימונה לשירותי פרסום, חסות ותרומות. ההצעה באה לשנות את המצב בו נהנית הרשות ממס בשווי של קרוב למיליארד שקל בשנה תמורת שירותיה.
  • ישימות: ההצעה אינה ישימה מיידית, שכן יכולתה של רשות השידור לממן אפילו מקצת הוצאותיה כך פשוט אינה קיימת. ההצעה ישימה אם מקובלת ההנחה כי הרשות תיסגר או תספק שירותים בסיסיים בלבד. סביר להניח כי לאפשרות הפרסום יקומו מתנגדים רבים, שכן הכללים המוחלים על הרשות שונים מאוד מאלו המוחלים על גורמים מפרסמים אחרים. ניקוד: 5
  • עלות: עלות ההצעה אפסית, ואפשר שהיא תפיק תוספת הכנסה (באמצעות הפחתת מס) לאזרחי ישראל. ניקוד: 1
  • תוצאה: השידור הציבורי ימומן מתקציביו הוא ויוענק חינם. תוצאה רצויה. היתר הפרסום, לפי כללים לא ברורים, מוסיף לניקוד. ניקוד: 3
  • אפשריוּת: בהחלט, כל עוד ברור כי ההחלטה כרוכה בפיטורי 80 אחוז מעובדי הרשות. ניקוד: 3
  • קבילוּת: נוסח ההצעה קביל וניסוחה הגיוני. ניקוד 1
    ניקוד סופי: 13

    הצעת חוק איסור בחירת חבר לגוף בוחר על סמך עדתו (תיקוני חקיקה)
    הצעת חוק 3870 הנמצאת כאן.
  • כללי: ההצעה של אורי אורבך מבקשת לבטל חלוקה לאשכנזים ולספרדים בגוף הבוחר רבני עיר.
  • ישימות: להלכה, ההצעה ניתנת ליישום מיידי על־ידי השר, אך לא ברור כלל אם השר אכן יישמה. ניקוד: 4
  • עלות: אין. ניקוד: 1
  • תוצאה: ככל הנראה, חיובית. ניקוד: 2
  • אפשריוּת: ככל הנראה, כן. ניקוד: 2
  • קבילוּת: ההנמקות להצעה ברורות, נהירות, הגיוניות וממוקדות. נוסף ניקוד על שגיאות מחרידות ("חלקו הארי," "שהקלח אבד עליהם") שהן בגדר בזיון המוסד שעל שולחנו הונחה ההצעה. ניקוד 3
    ניקוד סופי: 12

    הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - ערעור על החלטות לבית דין אזורי לעבודה)
    הצעת חוק 3869 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של שלמה מולה, שהגיש הצעה דומה גם בשנת 2011, מבקשת למחוק את המלים "בשאלה משפטית בלבד" בנוסח חוק הביטוח הלאומי, כך שנכים ומערערים אחרים יוכלו להעלות בפני בתי־הדין לעבודה גם סוגיות הקשורות בקביעת כשירות וזכאות לקצבת נכות. העילה המרכזית לחוק היא העובדה שהביטוח הלאומי מערער לעתים תכופות על קביעת הוועדות הרפואיות שלו בוועדות ערר ההופכות את קביעות הנכות.
  • ישימות: ההצעה ישימה, אך יש בה יסוד בעייתי, בהציבה את בתי־המשפט לעבודה (ובתי־משפט אחרים) לדון בנושאים בהם הם אינם יודעים לטפל, בדרך כלל. ניקוד: 4
  • עלות: מטרת ההצעה להקל על מבקשי קצבת נכות לקבלה ועלותה תהיה, כנראה, עשרות מיליוני שקלים לפחות (קצבאות הנכות הן בשיעור של כ-11 מיליארד שקל). ניקוד: 6
  • תוצאה: אם התוצאה המקווה היא הגדלה ניכרת של מספר האישורים של קצבאות נכות, כי אז היא שלילית. אם התוצאה המקווה היא סייג מסוים לשרירות לב הביטוח הלאומי, כי אז התוצאה חיובית. פשרה. ניקוד: 4
  • אפשריוּת: סביר להניח שיישום ההחלטה יניב, לפחות חלקית, את התוצאה המקווה. ניקוד: 4
  • קבילוּת: ניסוח הצעת החוק הגיוני, אף כי הקביעה כי עמידה בפני בתי־משפט לענייני עבודה, שיכולתם לקבוע מסמרות בנושאי קצבת נכות מוטלת בספק, אינה מאוששת בנתונים כלשהם. ניקוד: 5
    ניקוד סופי: 23

    הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - מחיר אחיד ברשתות שיווק)
    הצעת חוק 3868 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של עמיר פרץ מכוונת להורות כי רשתות שיווק מגודל מסוים ואילך יחויבו לתמחר מוצרים במחיר אחיד בסניפים באזורי פריפריה ובאזורי המרכז.
  • ישימות: ישימות נמוכה, התלויה ביכולת לפקח. במרכולים גדולים יש אלפי מוצרים, והבדיקה של תאימות המחירים מורכבת, אם לא בלתי־אפשרית. ברשתות יוכלו על נקלה להעלות טיעונים של מבצע לזמן מוגבל, רשלנות בעדכון מחירים, וכו'. ניקוד: 7
  • עלות: לבד מעלות של כמה מיליוני שקלים לשנה, במקרה הטוב, לפיקוח, מנקודת המבט של הצרכן העלות קשורה בעיקר בתגובת הרשתות. הסיבה להפרשי המחירים בין אזורי הפריפריה למרכז נובעת מסיבות שונות, וביניהן איכות השירות הנלווה (תור בקופות, ניקיון, מראה הסניף, עלות חכירת נדל"ן, וכו') עלויות הובלה, ומתח רווחים שונה, הנגזר מיכולות שונות של קונים במקומות שונים ומהחלופות העומדות לרשותם. ההנחה הסבירה ביותר היא כי התוצאה תהיה פגיעה נוספת באוכלוסיות חלשות, אף כי קשה לקבוע מה יהיה ההיקף הכספי של הפגיעה. ניקוד: 7
  • תוצאה: התוצאה המבוקשת של ההצעה היא הורדה של המחירים באזור הפריפריה לרמתם באזורי המרכז. לכאורה, תוצאה רצויה. בפועל, יש כאן שאיפה להציע מוצר בעלות שונה (בגלל העלויות הנלוות) במחיר זהה, ובכך יש פגיעה בחלק מהקונים. ניקוד: 5
  • אפשריוּת: יישום החוק אינו יכול בשום אופן להניב את התוצאה המקווה. הסבירות גבוהה מאוד לכך שהוא: א) לא ייושם. ב) אם ייושם, יניב כמעט בוודאות תוצאה של פגיעה בפריפריה ו/או הוצאות נוספות ליצרניות, שיצטרכו ליצור מוצרים מקביליים, דומים מאוד, במחירים שונים, הוצאות ניקוד: 8
  • קבילוּת: ההצעה מנומקת בקצרה, עם טענות שלא נעשה ניסיון לתת להן ביסוס ("לאחרונה פורסם כי המחירים..."), טענות לא מתומכות ("אין כל סיבה שהפערים במחירים יפעלו לרעת תושבי הפריפריה") וטענות שאינן אמת, ככל הנראה ("המחירים של מוצרי המזון באזורי הפריפריה גבוהים מן המחירים של אותה רשת באזור המרכז") ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 34

    הצעת חוק הנחה לסטודנטים בדמי נסיעה בתחבורה ציבורית
    הצעת חוק 3867 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של יואל חסון מכוונת להעניק הנחה של 30 אחוז בנסיעה בכלי תחבורה ציבורי לסטודנטים (לפי הלמ"ס הם מונים 251,800).
  • ישימות: ההצעה ישימה לחלוטין, באופן מיידי, אך כרוכה בסבסוד בהיקף של עשרות או, כנראה, מאות מיליוני שקלים לשנה לרכבת ולחברות האוטובוסים, ומקורו של מימון זה אינו ברור ואינו מוגדר בחוק. ניקוד: 4
  • עלות: הצעה יקרה מאוד, בעלות של עשרות או מאות מיליוני שקלים לשנה. ניקוד: 8
  • תוצאה: ההטבה לקבוצה גדולה מאוד באוכלוסיה, בנימוק קלוש (הסטודנטים הם עתידנו—האמנם זה מצדיק מימון סטודנטים למשפטים?) על חשבון אחרות (מי, אתם חושבים, יממן את הסובסידיה?) אינה ראויה. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: התוצאה המקווה היא, כנראה, חלוקת הטבה לקהל בוחרים פוטנציאלי, כדי שזה יצביע בעד מפלגתו של חסון בבחירות. ברמה המוצהרת, הכוונה היא להפחית את השימוש ברכב פרטי ולהקל על תקציבם של סטודנטים. הסיכויים לשינוי ממשי בפועל קטנים יחסית, שכן בעייתה העיקרית של התחבורה הציבורית היא ביצועיה העלובים, יותר מבעיה כלשהי אחרת. ניקוד: 6
  • קבילוּת: הניסוח פופוליסטי וכולל טענות מפוקפקות ולא מנומקות, וביאורים נוספים קלוטים מן האוויר ("הפחתה זה תהווה תרומה הן למאבק בתאונות הדרכים והן להקטנת הפגיעה הסביבתית וזיהום האוויר"). ניקוד נוסף גם בגלל ניסוח עילג וגדוש שגיאות כתיב, שאינן מכבדות את המוסד שעל שולחנו הן מועלות. ניקוד: 6
    ניקוד סופי: 31

    הצעת חוק שירותי הדת היהודיים (תיקון - שילוב קייסים במועצה דתית)
    הצעת חוק 3866 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של שלמה מולה מיועדת להורות בחוק על הענקת משרות בשירות הציבורי בכל רשות מקומית בה יש למעלה מאלף יוצאי אתיופיה.
  • ישימות: ההצעה ישימה, אך כרוכה בשיתוף פעולה מורכב וקביעה מורכבת של אופן בחירה, הולמוּת, וכדומה. ניקוד: 3
  • עלות: העלות החזויה תהיה כחמישה עד שישה מיליוני שקלים מדי שנה. ניקוד: 6
  • תוצאה: יישום מלא של ההצעה יוביל למינוי עשרות אנשים למשרות על חשבון הציבור, שעה שפעולה ראויה יותר הייתה ביטול משרות ציבוריות בתחומי דת. ניקוד: 6
  • אפשריוּת: יישום יוביל למינוי "קייסים," ואם זו המטרה, הרי שהיא תושג. מטרת העומק—שיפור מעמדם של יהודי אתיופיה—לא תצא נשכרת באופן כלשהו. ניקוד: 6
  • קבילוּת: הטענה המרכזית כהצדקה לחוק מפוקפקת ("הקהילה נתקלה ועודנה נתקלת בקשיים רבים מול הממסד הדתי במדינה. לצורך פתרון הבעיות הללו והקלת הקשיים ישנו הכרח לשלב בממסד הדתי את המנהיגים הרוחניים של הקהילה"). ניסוחה סביר. ניקוד: 4
    ניקוד סופי: 25

    הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - פרסום תאריך תפוגה למוצרי הגנה מהשמש)
    הצעת חוק 3865 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של יואל חסון מכוונת יצרני מוצרי הגנה משמש לסמן את מועד התפוגה של המוצר מרגע פתיחתו. יש נתונים רבים וסותרים בנושא מועד התפוגה, אך מקובל כי תפוגתו של תכשיר הגנה משמש הוא שנה ממועד פתיחתו, והנחיות משרד הבריאות הן לסמן בתאריך תפוגה כל מוצר שתאריך תפוגתו פחות מ-30 חודשים.
  • ישימות: החוק ישים מיידית, בלי בעיות מיוחדות. ניקוד: 1
  • עלות: זניחה יחסית, וכרוכה בכיתוב מחדש על מוצרי הגנה משמש. ניקוד: 4
  • תוצאה: יישום מוצלח של הצעת החוק יגרום ליצרני תכשירים משמש לסמן את תכשיריהם בתאריך תפוגה. לא ברור איזו תועלת נוספת תיתכן במוצר שאך לעתים נדירות מאוד משמש לאורך תקופה ארוכה. ניקוד: 5
  • אפשריוּת: יישום ההצעה לא יביא לשינוי מוחשי בהתנהגות צרכנים או במודעותם והוא חסר תועלת, למעשה. ניקוד: 7
  • קבילוּת: הטענה המרכזית לצורך בחוק היא כי "רוב המשתמשים אינם זוכרים מתי הם פתחו את המוצר, מה שעלול להוביל לכוויות במידה ופג תוקפו של המוצר" וטענה זו אינה בדוקה אלא מבוססת על תחושת בטן גרידא. ניקוד: 6
    ניקוד סופי: 23

    הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - איסור התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה)
    הצעת חוק 3864 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של יואל חסון ואופיר אקוניס נועדה לאסור התניית עסקה בהתחייבות לתקופה קצובה במכוני כושר. ההצעה מכוונת להתמודד עם הנוהג הנפוץ להחתים את הנרשמים למכון על התחייבות לשנה או לתקופה מזערית, כאשר למנוי אין אפשרות להשתחרר מן המנוי כעבור זמן.
  • ישימות: החוק ישים מיידית, אך כרוך בבעיה מהותית—הנרשמים למכון כושר לא יוכלו לקבל את ההטבות וההנחות הנלוות לחתימה על מנוי, אם לעצם החתימה אין כל משמעות חוקית והיא ניתנת לביטול. תוספת הסיבוך כאן היא חוקית. ניקוד: 4
  • עלות: עיקר עלותה של ההצעה עקיפה, שכן היא תחייב מכוני כושר להחתים את הצרכנים על מינוי שהתשלום לו גבוה מן הנגבה היום, כשההטבות ניתנות רק עם תום תקופת המינוי. דרגת המורכבות תהיה גבוהה יותר והחוזים נהירים פחות מבחינת הצרכנים. ניקוד: 5
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יניב תוצאה לא רצויה, בה התשלום למכוני כושר יהיה מדורג באופן מהופך: תשלום גבוה יותר תחילה, והולך ומתנמך ככל שתקופת ההתאמנות נמשכת או הסדרי בונוסים בסיום המנוי. יישום מוצלח גם ישבש במידה ניכרת את יכולתם של מכוני כושר לבנות תזרים מזומנים ברור. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: אם המטרה היא להפוך את התחייבותם של צרכנים חסרת משמעות, כי אז החוק יוכל להניב את התוצאה. סביר להניח כי הכוונה להפחית את העלות עבור נרשמים למכון כושר הנואשים מהשתתפות כעבור זמן קצר. במובן זה, אין לחוק כל סיכוי להשיג את מטרתו. ניקוד: 8
  • קבילוּת: הניסיון להכתיב אופני התקשרות בשוק באמצעות חקיקה הוא תמיד מטופש, וההנמקות הניתנות לו אינן משכנעות. הטענה המרכזית ("מצב זה פוגע בתחרות ויוצר מצב בו הצרכן מוצא עצמו כלוא ללא כל יכולת להשתחרר מן המנוי שעשה באותו מכון") שקרית. הניקוד: 7
    ניקוד סופי: 31

    הצעת חוק לתיקון פקודת הרוקחים (הוספת כתב ברייל)
    הצעת חוק 3863 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של אריה אלדד מכוונת להורות כי שם התכשיר ומטרת השימוש יצוינו על אריזות בכתב ברייל, לתועלתם של העיוורים. בישראל מעט פחות מ-4,000 הסובלים מעיוורון מוחלט.
  • ישימות: ההצעה אינה ישימה מיידית ותובעת שינוי בפסי הייצור עבור כל התרופות המיוצרות ובעלות נכבדת. מאחר שרבות מהתרופות אינן מיוצרות בישראל, יש בתקנה משום סיבוך נוסף. התקנה גם אינה קובעת עונשין על אי־ציות לה. ניקוד: 6
  • עלות: נכבדת למדי וביחס לאוכלוסיית היעד הזעירה, יש בו השתת סכומים נכבדים על אוכלוסיה המונה חצי אלפיון. ניקוד: 7
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יוביל לסימון אריזות בכתב ברייל, אך לא יסייע כלל בשאלה הקריטית של תרופה שאינה באריזתה. ניקוד: 6
  • אפשריוּת: התוצאה המקווה של ההצעה היא, כנראה, איפשור הגשת תביעות קנטרניות נגד חברות תרופות. אשר למטרה המוצהרת—קשה לראות איך השירות יהיה שימושי מאוד עבור עיוורים. ניקוד: 6
  • קבילוּת: ניסוח ההצעה תקין והוא מסביר היטב מדוע ההצעה מופרכת—היא מבוססת על ההנחה כי ניתן להשית עלות אינסופית על כל מוצר כדי לשרת כל אוכלוסיה, בלי קשר לגודלה או לצורך הממשי עליו עונה ההצעה. ניקוד: 4
    ניקוד סופי: 31

    הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - מתן שירות בשפה האמהרית ובשפה הרוסית)
    הצעת חוק 3862 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של שלמה מולה מכוונת להורות כי לפי חוק הביטוח הלאומי יהיו בכל סניף של המוסד לביטוח לאומי נציגים דוברי השפה האמהרית והשפה הרוסית למתן מידע ושירות לציבור.
  • ישימות: ההצעה כרוכה בעלויות נכבדות ואינה פשוטה ליישום, במיוחד בהתייחס לשפה האמהרית, שהיא שפתו של מיעוט זניח. ניקוד: 7
  • עלות: עלות ההצעה, ביישום ממשי, כרוכה בהעסקת עשרות רבות של פקידים נוספים, אם לא למעלה ממאה, בעלות של מיליוני שקלים לשנה. זה גם מה שאומר מגיש ההצעה, בציניות גמורה: "החוק יאפשר את הפסקת האפליה הקיימת ובנוסף לכך יביא ליצירת מאות (ואולי למעלה מכך) מקומות עבודה עבור אזרחים משכבות אלו אשר יועסקו כאנשי קשר בסניפים" ניקוד: 7
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יביא לכך שבכל סניף של הביטוח הלאומי יהיו פקידים מיותרים דוברי אמהרית ורוסית, לתועלתם של דוברי שפות שאינן שפות רשמיות בישראל, וביניהן אחת המדוברת על־ידי מיעוט זניח (פחות מאחוז מהאוכלוסייה. תוצאה רצויה למיעוט קטן, רעה לרוב הגדול. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: אם המטרה אינה פשוט העסקת אתיופים, כי אז יישום שלה לא יניב את התוצאה המקווה. סניפי הביטוח הלאומי מטפלים מדי יום במאות ואלפי פונים ואין דרך יעילה לעשות שימוש בפקיד בודד כדי להביא מזור לבעיה, מה גם שמידת אמינותו ונאמנותו בעיני הנזקקים לשירות אינה בהכרח גבוהה. ניקוד: 6
  • קבילוּת: כתוב כך: "אדם שאינו דובר עברית רשאי להביא עימו לוועדה הרפואית אדם נוסף שישמש עבורו כמתורגמן. סעיף זה אומנם מכיר בבעיית השפה והשלכותיה, אולם מעביר את האחריות להתמודדות איתה מהמדינה אל האזרח!" אכן, מזעזע. הנימוק לחוק הוא שהוא "עשיית צדק עם אוכלוסיות חלשות" וגם מקור תעסוקת דחק. מיש-מש בעייתי של נימוקים. ניקוד: 5
    ניקוד סופי: 1

    הצעת חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה (תיקון - ביטול החוק)
    הצעת חוק 3861 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של ג'מאל זחאלקה וחנין זועבי נועדה לבטל את החוק השולל תשלומים מחבר כנסת או חבר כנסת לשעבר בשל עבירה. אם יבוטל החוק חבר־כנסת שעומד למשפט על האשמה חמורה (לפחות עשר שנות מאסר) ונמלט מן החוק יוכל ליהנות מתשלומי הפנסיה שלו. החוק נועד לשרת חבר־כנסת לשעבר היושב היום בסוריה, נמלט מהאשמה בריגול.
  • ישימות: החוק ישים לחלוטין, מיידית, ואינו כרוך בסיבוך כלשהו, מה גם שהוא משרת אדם אחד בלבד. ניקוד: 1
  • עלות: עלות החוק זניחה—כמה עשרות אלפי שקלים לשנה עד כמה מאות אלפים בתשלומי פנסיה לעבריינים נמלטים. ניקוד: 3
  • תוצאה: יישום החוק יאפשר לאדם שביצע עבירה חמורה, לכאורה, להימלט מן הדין ומתביעת המדינה, ובמקביל לזכות בתשלומים ממנה. להלכה, דומה כי תוצאה זו אינה רצויה. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: התוצאה המקווה היא מתן פנסיה לחשוד בריגול. סביר להניח כי יישום ההצעה יניב כנראה את התוצאה המקווה. עם זאת, הוא יעניק עידוד לעבירות מסוג זה, גם אם בעקיפין. ניקוד: 4
  • קבילוּת: הנימוק המרכזי לביטול החוק הוא כי "פוגע בזכות הקניין שהיא זכות יסוד חוקתית." וכי בכך יש סתירה של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. טיעון מוזר מחברי כנסת שישבו בסיעה אחת עם חד"ש, אבל הגיוני כשלעצמו. ניקוד: 2
    ניקוד סופי: 17

    הצעת חוק מס ערך מוסף (תיקון - פטור לחברת חילוץ ישראלים בחוץ לארץ)
    הצעת חוק 3860 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של זבולון אורלב ואחרים נועדה לפטור ממס ערך־מוסף חברות המעניקות שירותי חילוץ לישראליים המטיילים בחו"ל.
  • ישימות: ההצעה ישימה. היא תוסיף לביורוקרטיה הנפתלת של מערכות הפטור ממסים בישראל סעיף אחד. 'חור' אחד בהצעה הוא היעדר מיקוד, שכן רק חברות ספורות, אם בכלל, עוסקות באופן בלעדי בחילוץ ישראלים, או עוסקות באופן בלעדי רק בשירותי חילוץ. קיימת סכנה שייעשה בסעיף שימוש נרחב לרעה, בעיקר כי הפטור יינתן לפי דיווח עצמי. ניקוד: 3
  • עלות: העלות המוערכת היא מאות אלפי שקלים לשנה, עד מיליונים ספורים. ניקוד: 5
  • תוצאה: התוצאה המוצהרת היא הפחתת הנטל הכספי על "משפחות הנעדרים," אך לא ברור האם הקביעה שדמם של מטיילים טיפשים סמוק משל אחרים רצויה מאוד, או בכלל. לא ברור גם מה נקודת החתך: האם הפחתה של 15 אחוז בעלות החילוץ היא זו שתגרום למשפחה להחליט לחלץ את בנה/בתה הנמצאים בסכנה או להימנע מכך? ניקוד: 7
  • אפשריוּת: יישום של ההצעה לא יניב את התוצאה המקווה. משפחה שעלות גבוהה מרתיעה אותה מחילוץ בן המשפחה לא תיטה הרבה יותר לכך אם התשלום יופחת במידה שולית. התוצאה העיקרית תהיה הענקת הטבה בגובה של מאות אלפי שקלים או מיליונים לחברות בבעלות ישראלית הפועלות בחו"ל. ניקוד: 8
  • קבילוּת: הטיעון הפותח המטופש ("בשנים האחרונות התגברה תופעת הישראלים המטיילים בחוץ לארץ"), הנימוק המרכזי ("עוסק שמקום עיסוקו העיקרי בישראל פטור ממס ערך מוסף ביחס למתן שירות בחוץ לארץ. ההצעה מבקשת לקבוע שהפטור יחול גם ביחס למתן שירותים של חילוץ ישראלים בחוץ לארץ") מעיד על אי הבנה של העניין (תוספת מע"מ חלה על השירותים האלו בארץ בה ניתן השירות) או כוזב בעליל ("ניתן יהיה להעלות את הסיכויים להצלת נפשות ישראלים שנקלעו לסכנת חיים") ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 30

    הצעת חוק שכר חיילים בשירות סדיר
    הצעת חוק 3859 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של יואל חסון מכוונת להעניק ללוחמים בשירות סדיר שכר שגובהו מחצית משכר המינימום, ולאלו שאינם לוחמים שכר שהוא לפחות מחצית מזה.
  • ישימות: ביצועית, ההחלטה קלה מאוד לביצוע, אך ההשלכות התקציביות שלה ניכרות—ככל הנראה, מיליארדי שקלים לשנה—ואינן מאפשרות יישומה בלי שינוי מערכות תקציבי ניכר. ניקוד: 8
  • עלות: גבוהה מאוד, על גבול הבלתי־אפשרי מבחינה תקציבית. לא ברורה גם ההתחשבנות, שכן מזונם, לבושם ומגוריהם של החיילים בזמן שירותם הם על המדינה, כך שניתן לטעון בזכות קיום סוג של שכר משמעותי בעין. ניקוד: 9
  • תוצאה: התוצאה המכוונת היא לתגמל חיילים המגינים על המדינה על שירותם—תוצאה ראויה בהחלט. ראוי היה, עם זאת, להתייחס לנקודת ה'מקצועיות': לוחם הזוכה למענק שחרור, לתגמול חודשי בשיעור של 2,000 שקל לחודש ולשירותים ומוצרים שונים בעין מן הצבא נמצא נהנה משכר שווה ערך לכ-5,000 או יותר שקל לחודש, מה שמטשטש את ההבדל בינו לבין חייל מקצועי. ניקוד: 3
  • אפשריוּת: התוצאה המקווה האחת, תגמול החיילים, תושג (אפשר לחשוב על דרכים טובות יותר, עם זאת. לדוגמה, העברת הכסף לחסכון הנפדה עם השחרור). תוצאה של מתן עידוד שלילי ל'משתמטים' אינה סבירה, בהתחשב בגובה הנמוך של השכר. ניקוד: 4
  • קבילוּת: דברי ההצעה הגיוניים, אם כי נגועים בפופוליזם קל ("אי-שירות בצה"ל מקנה יתרון לאותם משתמטים") ומתעלמים או מחליקים נקודות מהותיות (מענק שחרור שווה ערך לשכר של כאלף שקל לחודש; הכנסות בעין, וכדומה). ניקוד: 4
    ניקוד סופי: 28

    הצעת חוק ציוד בלאי בצה"ל
    הצעת חוק 3858 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של יואל חסון מכוונת להורות להעביר ציוד בלאי מצה"ל לגורמים העוסקים בסיוע למשפחות נזקקות. הצעה פופוליסטית קלאסית, וטיפוסית לחשיבה של יוצאי צבא (אבל זו הערה סרקסטית מן הצד).
  • ישימות: אף שעל פניה נראית ההצעה ישימה לחלוטין, פעמים רבות מתברר כי בנושא זה יש בעיות רבות. ציוד שערכו קרוב לאפס, תקול או לא תקין תובע עדיין עלויות נכבדות באיסוף, ארגון, בירור והעברה, כאשר הציוד עצמו, במקרים רבים, אינו שמיש כלל. בהכללה, הפתרון היעיל יותר מבחינה כלכלית הוא כמעט תמיד השלכת הציוד לפח. ניקוד: 7
  • עלות: העלות לכאורה נמוכה. העלות בפועל תוטל על הגורם המעביר (ארגוני צדקה כמעט תמיד יסרבו לאסוף את הפריטים שהם עיקר נפח הרכוש המושלך) ועל־כן תסתכם במיליוני שקלים לשנה במקרה הטוב. ניקוד: 7
  • תוצאה: יישום מוצלח של ההצעה יניב תוצאה לא רצויה, בה ארגוני צדקה יועמסו בכמות גדולה של ציוד הצריך להיזרק כאשפה, ויצטרכו להשקיע משאבים ניכרים במיונו ובסידורו. ניקוד: 6
  • אפשריוּת: התוצאה המקווה, כמעט בוודאות, אינה ניתנת להשגה. ניקוד: 9
  • קבילוּת: הטענה המרכזית ("מדי שנה ציוד צבאי רב, שיש אפשרות לעשות בו שימוש למטרות אזרחיות... נזרק לפח, אף שבמקרים רבים ניתן לעשות בו שימוש נוסף") שקרית ואין כל בדיקה של יכילות או תועלת. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 36

    הצעת חוק עידוד וקידום מיזמים לפינוי ובינוי (תיקוני חקיקה)
    הצעת חוק 3857 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של חבר הכנסת כרמל שאמה הכהן נועדה לעודד ביצוע מיזמי בינוי ופינוי באמצעות הפחתת מספר הדירות המזערי לפרויקט כזה, והפחתת הרוב המיוחס הנדרש מבין בעלי הדירות משמונים אחוז או שלושה רבעים לשני שליש.
  • ישימות: ההצעה ישימה לחלוטין, וכרוכה רק בשינוי מנהלי. עיוות מסוים הקיים בה הוא כי בעלי־דירות שרכשו את דירתם אחרי תחילת הרצת תוכנית ייחשבו במניין רק אם הצביעו בעד התכנית. פסילתם, אם כבר, צריכה להיות מלאה ונקודה זו תעמוד מן הסתם למבחן משפטי. ניקוד: 4
  • עלות: עלות התכנית, בכסף, אינה ניתנת לבירור. יש לה עלות עקיפה, מבחינתם של דיירים המתנגדים לתכנית כזו. ניקוד: 5
  • תוצאה: אף שקידום פרויקטים של פינוי ובינוי רצוי בדרך כלל, התוצאה העקיפה החמורה תהיה כפייה של תוכנית פינוי בינוי גם אם יש לה סיעה מתנגדת מקיפה (לדוגמה 8 מבין 24 דיירים במבנה), ומצב זה אינו רצוי, מצד הפגיעה שלו בזכות הקניין. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: ספק אם יהיה קידום רב של תוכניות פינוי ובינוי. דומה כי נקודת הרוב המיוחס נודדת עם השינוי בחוק (ככל שהרוב המיוחס קטן יותר, כך קל יותר למתנגדים או למהססים להצטרף לסיעת המתנגדים) וההליכים הממושכים הכרוכים בכל תוכנית כזו יצמצמו את התועלת במידה ניכרת. ניקוד: 7
  • קבילוּת: ההסבר לחוק מנסה לבאר את חשיבותם של פרויקטים כאלו, אך מתעלם לחלוטין מהפגיעה החריפה בזכויות הקניין של דיירים מתנגדים רבים. עוד נוסף נימוק ("כיום שוק פרוע ולא מסודר של החתמות דיירים על ידי יזמים שונים באותו בנין או מתחם מוביל לקיבעון וקיפאון ומהווה חסם לקידום הפרויקט") דמגוגי לחלוטין, שאינו קשור לחוק. ניקוד: 6
    ניקוד סופי: 29


    הצעת חוק הממשלה (תיקון - השתתפות חבר הכנסת היוזם בוועדת שרים לענייני חקיקה)
    הצעת חוק 3856 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של מגלי והבה ויריב לוין מכוונת להתיר לחבר־כנסת המעלה הצעה פרטית להשתתף בדיון בה בוועדת השרים לענייני חקיקה. יש פנים לכאן ולכן בהצעה, אך הדיון בה מקומו אינו כאן.

    הצעת חוק העונשין (תיקון - איסור הדרת נשים במרחב הציבורי)
    הצעת חוק 3855 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתו של יצחק הרצוג מכוונת לקבוע עונש חמור (מאסר חמש שנים) על "הדרת נשים." המוגדרת "שלילה או פגיעה בשימוש שוויוני במתקנים ציבוריים, דרכים, תחבורה ציבורית, מניעת השתתפות נשים באירועים ציבוריים וכיוצא באלו."
  • ישימות: הבעיה העיקרית של חוק מסוג זה היא פיקוחית, דיווחית והוכחתית. ההגדרה הרחבה מאוד הופכת כל פעולה במרחב הציבורי או הפרטי—מבדיקת ערמונית ועד ערב זמר חרדי—לאירוע התובע את מעורבות המחוקק. היישום, כנראה, קרוב לבלתי אפשרי ויגרום לקרימינליזציה של פעולות רבות. ניקוד: 8
  • עלות: עלות החוק עשויה להאמיר למיליוני שקלים, בהתחשב בעלות המשפטית הכרוכה בכך, או עשרות מיליוני שקלים, בהתחשב בעלות העצומה הכרוכה בציות לחוק. ניקוד: 8
  • תוצאה: כפיית עירוב בניגוד לרצונם של אנשים אינה יכולה להיחשב תוצאה רצויה. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: אין לתוצאה סיכוי כלשהו להשיג את מטרתו. ככל הנראה, לפי אופן הפעולה השגור, תהיה הגברה של הדרת נשים. ניקוד: 9
  • קבילוּת: הנימוק העיקרי לחוק הוא פגיעה בעקרון השוויון (נימוק שקרי), ומעלה את הסברה כי ענישה חריפה משיגה הרתעה והפחתה של התנהגות רצונית בלתי־רצויה—קביעה המנוגדת לנתונים העומדים לרשותנו. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 40

    הצעת חוק צמצום תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון (תיקוני חקיקה)
    הצעת חוק 3854 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של יצחק הרצוג ושלי יחימוביץ' נועדה לצמצם את תקופת הצינון לבכירי מערכת הביטחון, ככל הנראה במגמה להביא בכירים הנוטים למפלגת העבודה להצטרף אליה. יש הרבה דברים לומר על החוק, אך לא זה המקום לומר אותם.

    הצעת חוק זכויות התלמיד (תיקון - איסור התניית זכות הלימוד בתשלום)
    הצעת חוק 3853 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של מוחמד ברכה ואחרים תובעת לאסור דרישת תשלום של תלמיד, ואוסרת נקיטת צעדים נגד מי שאינו משלם.
  • ישימות: ההצעה אינה ישימה מאוד, ותובעת שינויים דרמטיים במבנה מערכת החינוך בישראל והתשלומים בה. בפירוט, היא מלאימה את החינוך הפרטי במלואו, שכן היא מבטלת את המחויבות החוזית לשלם עבור שירות שניתן. כמו כן, כמעט בכל בתי הספר נהוגים תשלומים עבור שירותים שונים, וההצעה תביא לביטולם או להקצבה של מיליארדי שקלים למימונם. ניקוד: 9
  • עלות: עלות ההלאמה והתשלום עבור שירותים בבתי הספר הממלכתיים, בחינוך העצמאי, וכו' היא מיליארדי שקלים. ניקוד: 10
  • תוצאה: התוצאה המבוקשת היא הענקת זכות לימוד לכל ילד, בלי תלות בתשלום עבור שירותים נוספים. התוצאה רצויה, בדרך כלל וכעקרון, אף כי היעדר הקישור לתשלום בעייתי מאוד. הלאמת בתי הספר הפרטיים אינה תוצאה רצויה. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: אין אפשרות להשיג את התוצאה הרצויה (היעלמות הצורך בתשלומים) באמצעות הוראה בחוק. התוצאה תהיה, כמעט בוודאות, הפוכה מהמקווה ניקוד: 9
  • קבילוּת: הטיעון היחידי המובע הוא כי "זכות הלימוד היא זכות בסיסית של כל ילד" תוך התעלמות מהיבטים והשלכות של ההצעה (הלאמה, הקצבה של מיליארדי שקלים). ניקוד: 8
    ניקוד סופי: 43

    הצעת חוק המזונות (הבטחת תשלום) (תיקון - הגבלת קיזוז דמי מזונות עד גובה שכר מינימום)
    הצעת חוק 3852 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של מגלי והבה מכוונת לסלק את התמריץ השלילי הקיים בקיזוז דמי מזונות המשולמים על־ידי הביטוח הלאומי לנשים עובדות, ככל שמשכורתן גדלה.
  • ישימות: ההצעה ישימה מיידית וכרוכה רק בשינוי התקנות של ביטוח לאומי. ניקוד: 1
  • עלות: עלות ההחלטה עשויה להיות גבוהה למדי, כמה עשרות מיליונים, אך משוקללת עם ההכנסה הגדולה יותר לביטוח הלאומי ובמסים מהעליה בהכנסה החייבת במיסוי (כלומר, זו שאינה "שחורה") ומהעליה בהכנסה בכלל. הסיכום יורה, ככל הנראה, על עליה בהכנסות. ניקוד: 2
  • תוצאה: התוצאה תהיה יציאה לעבודה של נשים המקבלות מזונות מביטוח לאומי, תוצאה חיובית מאוד, ותמרוץ ניכר ליציאה לעבודה. התוצאה גם מסלקת עיוול, לפיו הזכאות לקבלת מזונות עבור ילד—זכאות שתשלומה מוטל על שכם המדינה בגלל שבעלה של האם אינו משלם את המזונות—משתנה בהתאם להכנסתה של האם, שעה שמדובר בתשלום שאינו צריך להיות תלוי בכך. ניקוד: 1
  • אפשריוּת: ליישום ההצעה יש סיכוי רב להניב את התוצאה המבוקשת, אף כי קביעת התקרה בגובה שכר המינימום מגבילה את טיב התוצאות. ניקוד: 3
  • קבילוּת: הגיון ההצעה ברור, עניינית וכלכלית, אך ניקוד נוסף על ניסוח דמגוגי. ניקוד: 3
    ניקוד סופי: 10

    הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון - דיור בהישג יד)
    הצעת חוק 3851 הנמצאת כאן
  • כללי: ההצעה של פניה קירשנבאום ואחרים נועדה להעניק לשר הפנים ולשר הבינוי והשיכון לקבוע זכאות לדיור להשכרה ולחייב הקמת דיור "בהישג יד" בפרויקטים של בנייה. החוק נועד גם למנוע מרשויות מקומיות לנקוט פעולות כאלו ולהכפיף אותן לרשות המתכננת הממשלתית.
  • ישימות: ההחלטה כרוכה בשינויים משמעותיים ביותר. העיקריים בהם אינם מנהליים כי אם כלכליים ותכנוניים. החוק מעביר את הסמכות לקבוע היכן כדאי להקים דיור בהישג יד למשרד ממשלתי, שאינו בקי בדרך כלל בצרכים האזוריים והמקומיים. חשוב מזה, הוא מעניק לו את היכולת לקבוע כה מהדירות במבנה או באזור יהיו לדיור בהישג יד, שעה שעד כה אין מודל כלכלי בו קבלן פרטי יוכל לבנות דיור כזה. מצב זה יחייב בנייה במימון ממשלתי, המוסיפה סיבוך נוסף (החוק אינו נוגע בנקודה זו). סיבוכים נוספים: החוק מסמיך את הממשלה לקבוע כמה דיור בהישג יד ייבנה באזור מסוים, אך מעניק את סמכות הקביעה של אמות מידה לכך לרשות המקומית. וניקוד: 9
  • עלות: עלות היישום תהיה מיליארדי שקלים, ככל הנראה. ניקוד: 10 (הנדיר)
  • תוצאה: בנייה ממשלתית מאסיבית של משכנות עוני אינה רצויה לציבור או למבקשי הדיור המוזל. התכנית גם תעקר כל אפשרות או יכולת לדיור להשכרה היכול להשתלם לבוניו. ניקוד: 8
  • אפשריוּת: המטרה היא קידום דיור בהישג יד, והתכנית הופכת השגת מטרה זו פחות סבירה. דוגמה קלאסית לתכנית המשיגה ההפך ממה שהיא חותרת אליו. ניקוד: 9
  • קבילוּת: הנמקת היסוד של הצורך בהתערבות המחוקק ברורה והגיונית. הנחת היסוד היא כי תכנון־על של המדינה ישיג את המטרה, אף שאין חיזוק לכך, והנמקה נוספת היא כי הרשויות המקומיות יקדמו "תוכניות לדיור בהישג יד שאינן עולות בקנה אחד עם הצרכים הנכונים והראויים לקידום באותן רשויות" אינה מבוארת ומוצהרת סתמית. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 43

    הצעת חוק הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (תיקון - שינוי מועד התשלום הדחוי)
    הצעת חוק 3850 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתו של איתן כבל נועדה לאפשר לשר התקשורת ולשר האוצר להאריך את מועד פירעון החובות של ערוץ משדר בעל זיכיון.
  • ישימות: ההצעה אינה כרוכה בנהלים מיוחדים כלשהם, והיא מעבירה את פירעון החובות מסוגיה שבחוק לסוגיה שבקביעה אישית של הרשות המבצעת. בפועל, ההצעה מבטלת את מנגנון התשלום הקבוע וממירה אותו במשא ומתן בין הרשות המבצעת לערוץ המשדר. ניקוד: 3
  • עלות: עלות הקביעה, מנקודת מבטו של הצרכן, היא גריעה של מיליוני שקלים או עשרות מיליוני שקלים בשנה, לטובת חיזוק עמדת הלחץ הפוליטית של הרשות המבצעת. ניקוד: 8
  • תוצאה: חיזוק הרשות המבצעת וחיזוק המנגנון הפוליטי של העדפות 'מתחת לשולחן' בקביעת מועד התפוגה. ניקוד: 9
  • אפשריוּת: החוק מבקש לאפשר "לבעלי הזיכיון להפנות סכומים גדולים יותר להשקעה בתוכן" אך מנגנון החוק אינו קשור כלל ליעד זה ואף לא יקדמו. ניקוד: 8
  • קבילוּת: הצעה ללא נימוק או הסבר, לבד מהקביעה (השקרית) כי החוק יאפשר "לבעלי הזיכיון להפנות סכומים גדולים יותר להשקעה בתוכן." ניקוד: 9
    ניקוד סופי: 37

    הצעת חוק לשכת עורכי הדין (תיקון - התמחות במשרה חלקית)
    הצעת חוק 3849 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעת החוק של יעקב אדרי ואחרים נועדה לאפשר לקיים את תקופת ההתמחות של עורכי־דין לאורך שנתיים ובמשרה חלקית, במקום לאורך שנה ובמשרה מלאה.
  • ישימות: לשכת עורכי הדין ושומרי הסף של הגילדה ינסו, מן הסתם, להערים קשיים על דרכה של הצעת חוק כזו, והמשרדים המעסיקים מתמחים לא יהיה מרוצים מקבלת עובדים במסלול ה'חלקי', במקרים רבים. ניקוד: 5
  • עלות: עלות ההעסקה במשרה חלקית גבוהה יותר, ואם המסלול יהיה מחייב עבור מעסיקים הוא יביא להוצאה כספית נכבדת (כנראה מיליוני שקלים) שתגולגל אל כיסי הלקוחות. ניקוד: 7
  • תוצאה: תוצאה בה התמחות תבוצע בתנאים של משרה חלקית היא רצויה, ותורמת לחירות הפרט בפגיעה שיש בה בהגבלות השרירותיות של גילדת עורכי־הדין. ניקוד: 1
  • אפשריוּת: לא ברור אם ההצעה תביא לאי־העסקתם של מתמחים הבוחרים במסלול זה. ככל הנראה שתהיה העסקה פחותה שלהם, מה שיתבע התערבות נוספת של המחוקק. ניקוד: 6
  • קבילוּת: נוסח דברי ההסבר מערב טיעון נכון (מטרת גילדת עורכי־הדין היא לפגוע ביכולת של עורכי־דין חדשים להתחרות) בהקשר שגוי, ומשתמש בנימוק שאינו נכון (פגיעה ב"בזכות יסוד חופש העיסוק"). הטיעון בכללו, עם זאת, מנומק היטב. ניקוד: 4
    ניקוד סופי: 23

    הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון - חובת התקנת מערכות סולריות בבניינים המיועדים לשימוש במגזר התעשייתי, המסחרי והציבורי)
    הצעת חוק 3848 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של זאב בילסקי ודב חנין נועדה לכונן חובת התקנה של מערכת לאספקת מים חמים בכל מבנה תעשייה, מלאכה או מסחר ובכל מבנה ציבורי, לכל צורך.
  • ישימות: החוק אינו מגדיר מה היקף המערכת המותקנת ואלו צרכים הוא מכוון לספק, מה שיוצר אי בהירות (האם מערכת דוד־שמש אחת מספיקה למפעל בו עובדים אלפי אנשים? מה קורה כאשר תנאי המקום אינם הולמים זאת? ניקוד: 5
  • עלות: עלות ההצעה היא הוצאת כספי ציבור וכספים פרטיים בהיקף של מיליוני שקלים, ואולי אף עשרות מיליוני שקלים מדי שנה. ניקוד: 8
  • תוצאה: התקנת עשרות אלפי דודי שמש במקומות בהם הם אינם נחוצים או נדרשים (אחרת, היו מותקנים) אינה רצויה ותעלה את מחיר המוצרים והשירותים לציבור. ניקוד: 9
  • אפשריוּת: ההצעה גורסת כי התקנת דודי השמש תוביל לצמצום צריכת החשמל ותגביר את ההגנה על הסביבה. סביר להניח כי תרומתם תהיה אפסית ואף שלילית, בדמות מתקנים שאינם מתוחזקים. ניקוד: 9
  • קבילוּת: ההצעה, שהיא קנס על קיום מבנה, מנומקת באופן שקרי (הגנת הסביבה, צמצום חשבון חשמל) ואינה מבהירה מדוע החיסכון הברור כל־כך לא שימש מנחה לבתי עסק בהתקנת מערכות כאלה; או מדוע בית מלאכה או משרד עורכי־דין זקוק לדוד שמש. ניקוד: 9
    ניקוד סופי: 40

    הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון - גני ילדים ומעונות יום)
    הצעת חוק 3847 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של אורי מקלב ומשה גפני מיועדת לאפשר להקים גן ילדים או מעון בכל מבנה מגורים, בהגבלה שלא יהיה ניתן להקים במבנה מגורים מאוכלס יותר מגן ילדים או מעון יום אחד.
  • ישימות: ההצעה ישימה כלשונה באופן מיידי, וללא בעיה לוגיסטית מיוחדת. ניקוד: 1
  • עלות: אפסית, אם בכלל. ככל הנראה, להצעה תהיה השפעה חיובית בדמות הפחתת דמי התשלום למעונות יום ולגני ילדים. ניקוד: 1
  • תוצאה: התוצאה המקווה תהיה רצויה, בדמות הקמת מעונות יום וגני ילדים רבים יותר, גם אם התנאים בהם יהיו לעתים פחות מאידאליים. ניקוד: 2
  • אפשריוּת: להצעה סיכוי רב להשיג את יעדיה. ניקוד: 2
  • קבילוּת: ההצעה מנומקת היטב, ומדגישה את מוקד הבעיה ("שכונות חדשות יחסית ובישובים קטנים אשר אינם חלק מרצף בנייה עירוני צפוף"; "כדי להסדיר אישור הפעלה למעון או הגן נדרש אישור שימוש חורג מהרשות המקומית, ולשם קבלת האישור כאמור, נדרש המבקש לתהליך בירוקראטי ארוך ומסובך") ומסביר את התפישה הרעיונית ("מסגרת לפעוטות הינה שטח טבעי משלים לאזור מגורים.") ניקוד: 1
    ניקוד סופי: 7 (ההצעה היעילה ביותר עד כה)

    הצעת חוק הטבות לניצולי שואה (תיקון - עדכון הגדרת ניצול שואה וסל ההטבות)
    הצעת חוק 3846 הנמצאת כאן
  • כללי: הצעתם של זאב ביילסקי וזבולון אורלב באה להשוות את תנאיהם של ניצולי שואה לאלו של מקבלי רנטה מגרמניה, וכן להוסיף להם הטבות נוספות שונות. ההצעה מתבססת על נתוני מכון ברוקדייל, הקובע כי בישראל חיו בשנת 2009 כ-207 אלף נרדפי נאצים. נתונים אלו עומדים בסתירה מסוימת לנתוני הלמ"ס, המצביעים על־כך כי בישראל חיו בסך הכל 197 אלף יוצאי אירופה ואמריקה מעל גיל 75.
  • ישימות: ההצעה מבקשת ליישם כללים חובקים לכל ניצולי השואה או, בפועל, כל מי ששהה בארץ כבושה או בסמוך לה. הבעיה היישומית העיקרית היא הגשת האפליקציות ואישורן. ניקוד: 5
  • עלות: עלות ההצעה מיליארדי שקלים לשנה, אך לטווח שנים שאינו ארוך. ניקוד: 10
  • תוצאה: התוצאה תהיה הענקת הטבות לכל מי שחווה את מלחמת־העולם השנייה על בשרו. הענקת "אות השואה" המוצעת היא רעיון מזיק ופסול. ניקוד: 7
  • אפשריוּת: לאור קצב ההתנהלות בהענקת הטבות לניצולים סביר להניח כי ההצעה תעניק בפועל הטבה מסוימת לניצולים. ניקוד: 4
  • קבילוּת: ההצעה המרחיבה אינה מנמקת את הסיבה להענקת מיליארדים לאנשים, שחלק לא מבוטל מהם חוו את אימי המלחמה באופן הרבה פחות אינטנסיבי מאחרים. לא ברורה גם ההצעה להעניק אות שואה מיוחד המבטא את "הכרת המדינה בניצולי השואה כמי שצלחו מערכה מלחמתית"—כאן מיושמת תפישה אישית (ומעוותת) של מעלי ההצעה. ניקוד: 7
    ניקוד סופי: 33



    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (25)
     
     
    תודה על עוד מאמר ארוך, אך מעניין!
    20/1/2012
    נכתב על ידי אביעד

    שתי נקודות שעלו בדעתי, ללא קשר זו לזו:
    1. גרנו כמה שנים בלונדון, ושם הופתעתי (ושמחתי) לראות שמצלמות התנועה לא רק שאינן מוכמנות לצדי הכבישים, אלא צבועות בצהוב זרחני (אמנם ללא צ'קלקה, תודה לאל), כך שאפשר להבחין בהן מרחוק; הן מופיעות במפות פרטיות ורשמיות; לעיתים יש תמרור שמתריע עליהן ("מצלמה במרחק 3/8 מייל לפניך") ולא זו בלבד שאין איסור על מה שמכונה אצלנו "גלאי רדאר", אלא הנהגים עוד מוזמנים לקנות להם אחד כזה בתחנת המשטרה הקרובה לביתם (הגלאי מתריע לפני התקרבות למצלמה או למכמונת מהירות, ומודיע לנהג מה המהירות המותרת בקטע הכביש בו הוא נוסע). ההיגיון מאחורי כל הצעדים האלה - שמאוד מוצאים חן בעיני - הוא שהמצלמות אכן נועדו להאט את נסיעת הנהגים בקטעי כביש מסוכנים או מועדים לתאונות, ולא כמכשיר לגביית מס ממדגם אקראי של נהגים מדי יום. ואגב, ברשימת הגורמים הנפוצים לתאונות דרכים, מהירות נסיעה מופרזת מופיעה קרוב לתחתית. זה פשוט גורם שקל, יחסית, לאכוף.
    2. כתבת (ובצדק, לדעתי) שאין קשר ישיר בין חומרת הענישה לרמת העבריינות. אבל בטור אחר כתבת - יותר נכון, רמזת - שסיבת הירידה ברמת הפשיעה בארה"ב היא תוצאה ישירה של עלייה במספר האסירים בבתי הכלא, כלומר: החמרת הענישה. אז למי להאמין, לד"ר אורי או למיסטר רדלר?
     
     
     
     
    אסירים בכלא
    20/1/2012
    נכתב על ידי זאתי

    אני חושבת שהוא התכוון שכליאת הפושעים מפחיתה את היקף הפשיעה פשוט מפני שהפושעים אינם חופשיים לקיים אותה, בהיותם אסורים (כמו שברית מילה מפחיתה ב-100%(!) את הסיכוי ללקות בסרטן העורלה...)
     
     
     
     
    ממצאים מחקריים והאם זה משתלם?
    20/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    אביעד,

    טרום 1. תודה.
    1. הממצאים המחקריים שבידינו (והם מוגבלים, ובכל זאת) מצביעים על כך שלמכמונות מהירות סמויות יש השפעה כללית יותר על מהירות הנהיגה בכל הדרכים, ולא רק בדרכים המצולמות, ולכן מקובל לייחס להם יתרון מסוים. אתה צודק, כמובן, שהשכיחות של השימוש באמצעי הזה קשורה קודם לכל בכך שקל ליישמו (בהשוואה לעקיפה מימין, לדוגמה).
    2. כפי שכותבת "זאתי" - יש השפעה משמעותית על רמת הפשיעה אם אתה מכניס מספר גדול יותר של אנשים לבית האסורים. מנקודת מבט כלכלית, אגב, מעניין להשוות בין המצבים: האם עדיף שמשתמש סמים (כ-80 אחוז מהאסורים בבתי הכלא בעולם הם על עבירות סמים או על עבירות שביצעו כדי להשיג סמים או כסף לסמים) יהיה מחוץ לכלא ויעלה לציבור X כסף בגלל העבריינות הפעוטה שלו, או שהוא ישב בכלא ויעלה לציבור משהו כמו 90,000 שקל (עלות אחזקת אסיר לשנה). לדוגמה, כלל המכורים לסמים קונים מדי שנה סמים במחיר של בערך 300 מליון שקל. נניח שכל הסכום הזה היה מושג בגניבות רכב (נאמר, כ-5,000 כלי רכב בשנה). אילו היינו מכניסים את כל המכורים לסמים לבית הכלא, עלות כליאתם הייתה כ-900 מיליון שקל לשנה. האם זה משתלם?
     
     
     
     
    צריך לזכור שכזה מגיע לסמים
    21/1/2012
    נכתב על ידי אחד אחר

    במידה וסמים הם לא חוקיים (כמו במדינה שלנו)
    הכסף שקונה סמים יכול להמשיך ולממן גופים פלילים לפעולות יותר רעות ויכול אף להגיע לגופי טרור עויינים.

    ההנחה היא שמחסור באכיפה יוביל גם לעליה בכמות הצורכים והמוכרים ותגרום בסוף לאובדן גדול יותר של כסף מאשר ההשקעה העיקרית בבתי כלא.

     
     
     
     
    אני רק הערה
    23/1/2012
    נכתב על ידי שועלן

    אם הניקוד הוא בין 1 ל-10, סף הפופוליזם הוא 27.5.
    בשביל 25 היית צריך להתחיל את הציר מ-0, ואז גם היתה אפשרות שח"כ אנטי-פופוליסט אך פעיל בצורה אינסופית לא היה ניזוק.
    לאור זאת, ממוצע של 30 אומר שחברי הכנסת שלנו לא כאלה גרועים כפי שמצטייר בתקשורת. אולי זה בגלל שהתקשורת מדווחת בעיקר על הצעות החוק הפופוליסטיות (בצורה חיובית כמובן).
     
     
     
     
    אם חוק הדיור הציבורי יפסיק את הבנייה בישראל אז העלות הישירה שלו תהיה אפסית
    23/1/2012
    נכתב על ידי דוד

    אתה לא יכול גם לטעון שחוק הדיור הציבורי יפסיק לחלוטין את הבנייה בישראל, וגם לטעון שזה יעלה 2.1 מליארד. אם לא תהיה בנייה, אז לא יהיה מס.

    אבל כמובן שהבנייה ברובה תמשיך, אלא שהמס יגולגל אל הצרכנים, וזה יפחית רק במעט את הביקוש לדירות.
     
     
     
     
    אני רק תגובה על הערה
    23/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שועלן - לכאורה, כן. בפועל, לא. ראשית, הממוצע העדכני הוא 29.9, וגם לפי המדידה של ממוצע מוחלט, יש כאן סטייה מסוימת לכיוון הפופוליסטי. צריך גם לזכור כי הדירוג הממוצע של הצעות החוק (29.9, כאמור) שונה מזה של חברי הכנסת (ממוצע ללא שיקלול כמות פעילות: 32.1, עם שקלול כמות פעילות, 37.9). תסכים איתי שפער כזה (10 אחוז ללא שקלול; 23 אחוז עם שקלול) הוא משמעותי מאוד.

    מעבר לכך, עוצמת הסטייה צריכה להיות מחושבת כאילו הייתה על סקאלה לוגריתמית - כלומר מעין סולם הדומה לסולם ריכטר או דציבלים. לדוגמה, 60 דציבל היא העצמה של שיחה או קול דיבור בעצמה רגילה, אבל כפול מזה כבר גורם לכאב אוזניים ואילו פי שלוש מזה גורם למוות למי שנחשף לרעש בעצמה כזו. כך גם במדידה שלי: דירוג של 6 בסולם העלוּת של הצעת חוק הוא להצעה שעלותה מאות אלפי שקלים. דירוג של 10 הוא של הצעה שעלותה מיליארדי שקלים.
     
     
     
     
    בעצם, מה שאתה אומר זה
    23/1/2012
    נכתב על ידי שועלן

    שלהצעות חוק פופוליסטיות יש בממוצע יותר ח"כים שותפים.
    לא מפתיע.
    אם רוצים לשפוט את הכנסת, צריך להציג ממוצע כללי להצעת חוק.
    אם רוצים לשפוט את חברי הכנסת, צריך להציג ממוצע כללי לח"כ.

    לגבי העלות, אם אתה עושה את זה בצורה לוגריתמית, אז בסדר.
    אני רק לא יודע איך את שאר המדדים אתה מכמת במוחך הקודח בסקאלה לוגריתמית...
     
     
     
     
    לדוד
    23/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לדוד,

    יש כמה אפשרויות בחוק הדיור הציבורי, ובכל אחת מהן נזק:
    א. הקבלנים ישלמו 5 אחוז, ימשיכו לבנות, ויגלגלו את העלות (כמה מיליארדי שקלים) אל הציבור.
    ב. הקבלנים יפסיקו לבנות דירות לחלוטין, ולכן מכיסי המדינה ייגרעו כמה מיליארדי שקלים (שהיא מקבלת על בנייה, מכירת קרקעות, וכו') והציבור ישלם עוד כמה מיליארדי שקלים במחירי דירות גבוהים יותר.
    ג. הקבלנים יצמצמו את בניית הדירות, כשהנזק המתואר בסעיף ב' יהיה מצומצם יותר, אך עדיין בסדרי גודל של מיליארדי שקלים.
    ד. הקבלנים יפעילו לחץ ושדולות כדי לפטור אותם או את חלקם מהתשלום. התוצאה תהיה שהקבלנים החזקים ייהנו, הקבלנים הקטנים ידחקו החוצה והתוצאה הסופית תהיה מחירים גבוהים יותר (הפסד לציבור), צמצום מספר הקבלנים (מחירים גבוהים יותר, היצע דל יותר).
     
     
     
     
    לשועלן
    23/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לשועלן,

    כתבת כי מה שאני אומר הוא, בעצם: "שלהצעות חוק פופוליסטיות יש בממוצע יותר ח"כים שותפים" - לא. זה גם וגם. הצעה כמו זו לביטול תשלום האגרה (ניקוד נמוך של 13) הוגשה על־ידי ח"כים רבים, וכמוה יש אחרות. אין ספק כי הצעות פופוליסטיות רבות היו לא מעט שותפים - אבל לא ברור לי מדוע יש כאן בעיה.

    ובהמשך: ברור שברוב המדדים אין אפשרות מדידה מדויקת. לכן, בסולמות הקבילות, האפשריות, הישימות והתוצאה יש רק הצעה אחת שקיבלה ניקוד 10, לעומת 9 הצעות שקיבלו ניקוד ישימות 1.

    השיפוט בכל נקודה הוא עצמאי. לדוגמה, הצעות די-איומות ונוראות כמו חוק עידוד השקעות (3884), שינוי מועד התשלום הדחוי בחוק הרשות השנייה (3850) או תיקון חוק מס ערך מוסף לחילוץ ישראלים (3860) זכו לניקוד ישימות נמוך - פשוט כי קל ליישם אותן. לעומת זאת, הצעות שבהן נדרש תיאום בין רשויות שונות קיבל דירוג גבוה (וגבוה יותר, ככל שמספר הרשויות ועומק התיאום היו גדולים יותר, וגבוה עוד יותר ככל שעומק הביורוקרטיזציה גדול יותר בגופים האמורים להיות מעורבים) ותוספת לדירוג הייתה מורכבות החוק וכמות הכספים שהוא ביקש לנייד. אי אפשר להגדיר זאת בנוסחה קשיחה, אבל האומדנים אינם תחושת בטן.

    בנוגע לתוצאה שתושג, השיפוט היה לפי תפישה כללית-ציבורית ובהתייחס להקשר של החקיקה. לדוגמה, שכר חיילים בשירות סדיר קיבל ניקוד נמוך (הצעה 3859, ניקוד תוצאה 3), כשהעליה מניקוד 1 הייתה בשל כך שחיילים כבר משופים בדרכים שונות ואכיפת מבנה מורכב יותר (תוספות, מענקים, חסכון כפוי, וכו') אינה תמיד ובכל מקרה חיובית. החוק כאן רחב ויקר מאוד, אבל הדירוג הנמוך יחסית היה בהתחשב בהיקף המוצע של החוק. ובכיוון השני, הצעה כמו חוק מענה ראשוני לכיבוי שריפות, שעלותה נמוכה בהרבה אמורה, אם תיושם כהלכה, לגרום לכל אזרח לצאת לפיקניק כשהוא מחזיק בארגז המכונית 20 או 40 ליטרים של מים. המידה בה זה רצוי נאמדה בהתייחס לתועלת המקווה (התוצאה הרצויה).

    ביחס לאפשריות - כאן השיפוט היה כלכלי. ככל שלהצעה היה אפקט גלים רחב יותר (יותר השפעה על יותר גורמים) כך הוערך הסיכון לתוצאה בפועל שאינה תואמת את המקווה כגבוה יותר. כללים מסוימים שימשו כאן בשיפוט. לדוגמה, ההצעה להכרה טיפול ושיקום בפדויי שבי הייתה כזו שנשפטה כאן כמאוד לא רצויה מבחינת התוצאה שלה, אך נשפטה כמאוד סבירה מבחינת סיכויי ההצלחה להשיג את התוצאה - בגלל אפקט גלים מצומצם מאוד, ובגלל היחס הישיר בין חלוקת הכספים למקבליהם. ובכיוון ההפוך, ההצעה להתקנת נורה כחולה מהבהבת על מכמונות קיבלה את הדירוג הנדיר 10 בסעיף זה, שכן לפי מחקרים התקנת נורה מהבהבת תביא לכך שיושג ההפך המוחלט מהמקווה (תופחת הורדת מהירות הנסיעה באופן כללי).

    אחרון, הקבילות, היה שיפוט ערך: כיצד מנומקת ההצעה? האם היא סתמית, ערוכה היטב? הענקתי כאן מקום לניקוד לסגנון (אין זה מכובד להגיש הצעה עם שגיאות כתיב או בניסוח קלוקל - תוספת של עד 2 נקודות) אבל עיקר המקום ניתן לנימוקים שניתנו להגשת ההצעה ומידת תקפותם.
     
     
     
     
    קראתי את המאמר - שאפו על ההשקעה!
    23/1/2012
    נכתב על ידי יעקב

    עכשיו לעניין - באמת השקעת הרבה, ורואים שאתה (לכאורה) מבין בהרבה תחומים, בנושאי מדיניות, פוליטיקה ואחרים. לשיטתך, לא בדיוק הבנתי מאין לך הידע וההבנה המעמיקים שגילית כאן, מקורות המחסור בדיור ציבורי, כלכלת המדינה, נושאים בענישה, חינוך ועוד הרבה מאד. ייתכן שאתה ממש איש אשכולות, וייתכן שאתה סתם דמגוג ויודע להתבטא ברהיטות (נשמע לך ניסוח מוכר? עיין לעיל בדבריך).

    לדעתי, יש כאן בהחלט הצעות חוק עלובות שמצאת, ואין פלא - נבחרי הציבור אינם צריכים לעמוד בשום דרישה להכשרה מקצועית, אינם זקוקים להשכלה כללית או אחרת או להגיון בריא. אני מקווה שהם קראו או יקראו את מה שכתבת ויפנימו את טעויותיהם.

    אבל, וזה אבל גדול - דבריך מתובלים בהרבה ציניות וסרקאזם בתגובה לעבודה שנציגי ציבור הכינו במטרה (אולי) להיטיב עם האזרחים. והתגובה שלך לא תמיד נאותה או מוצדקת, שכן בל נשכח שאתה שופט לפי קריטוריונים שאתה המצאת, שיקללת והענקת, ובמילים אחרות - אתה התובע והשופט גם יחד. האם ביקשת במקרה את תגובת מי מנציגי הציבור שאותם השמצת בטיפשות ובעילגות? אולי נפלו טעויות בהצעות החוק? לא ראיתי כאן תגובה שלהם או שבכלל פנית אליהם. אז - טול קורה מבין עיניך.

    ולפי האופן בו התנסחתך, ניתן היה להציג את ההחלטה להקים את מדינת ישראל כך:

    ישימות: לא ישים בעליל לקיים מדינה של יהודים (מיעוט מבוטל בזמנו, להזכירך) בגבולות המצחיקים שאולצנו לעמוד בהם, מול רוב ערבי דמוגרפי, ללא נשק, אמצעים וצבא.

    עלות: הון עתק להקים מדינה מאפס, להעלות שארית פליטה חסרת תועלת מיידית, לא כשירה להלחם, ללמד אותם עברית וכו'.

    תוצאה: אם מבחן התוצאה הוא להציג מחזות טבח מזוויעים של חיילות מדינות ערב במיעוט יהודי חלש לעיני עולם לא-אכפתי - התוצאה בהישג יד. הקמת מדינה? ממש בספק.

    אפשריות: מנהיגי המדינה לא דנו בכלל באפשריות המהלך. הם ניתלו בנביאים הזויים שלא היה להם מושג כלל לגבי המאמץ להקים מדינה. היו קיימים אמנם מוסדות כלשהם, אבל הם מעולם לא ערכו עבודה סדורה לקראת הרחבת פעילותם למבנה של מדינה, כיצד יתמודדו עם צבאות ערב וכו'.

    קבילות: המטרה המוצהרת, להיות בית לעם היהודי, היא: 1. אינה סבירה. מדוע כאן ולא באי סמוך לארה"ב, היכן שנהיה מוגנים? 2. מדוע לא גם בית לשבטים הערבים הגרים בשכנות ליהודים? 3. ההצהרה מוסיפה הערות עלובות לגבי בטחון בצור ישראל וכו' - בעת ההקמה היה צורך בצבא, כפי שלמדים אנו היום - בטחון בצור ישראל ללא צבא הוא חסר משמעות וההתלות בהסטוריה של השואה מדיף ריח של דמגוגיה זולה וסחר בזכר המתים כדי לדחוף אג'נדה לא ברורה של הקמת מדינה נסיונית.

    איך אני?

     
     
     
     
    מה שחשוב, וסרקזם
    23/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    יעקב,

    אתה חזק בסרקזם, אך קצת חלש בתוכן. :-)

    העניין הראשון אותו צריך לזכור הוא כי המדידה הזו היא (לכל הפחות לפי הידוע לי) היחידה בעולם מסוגה, ולכן כל הקובלנות על כך שאני "המצאתי" את המדדים הן בו-זמנית נכונות וחסרות משמעות. ברור שאני המצאתי את הקריטריונים והשיקלול, וברור באותה מידה שמישהו אחר יכול לבוא מחר וליצור קריטריונים חדשים - אולי טובים משלי - ולהשתמש בהם. כרגע, מכל מקום, אני חושב שהקריטריונים שלי טובים דיים כדי לתת לנו אומדן כללי לא רע לגבי חברי הכנסת, ותמונת מצב מסוימת.

    עניין חשוב שני נוגע להתמחות ולמומחיות. אני רחוק מלהיות מומחה בכל תחום, אך בכמה וכמה תחומים הקשורים בכלכלה דווקא עסקתי לעומק ובהרחבה. בנושאים בהם איני בקי מספיק—לדוגמה, אכיפה וענישה בתחום מכמונות המהירות—עשיתי מה שכל חבר כנסת היה אמור לעשות, להבנתי: קראתי כמה מחקרים בנושא.

    עניין חשוב שלישי המקושר לקודם, לטעמי: בהחלט אפשרי שנפלו טעויות בהצעות החוק, אבל אני חושב שיש אי-כבוד למוסד בהעלאת הצעה שאינה מתומכת במחקר עדכני בתחום, שלא עברה הגהה לשונית ראויה, שאינה מנוסחת בשפה רהוטה, המשבשת את נוסח החוק ברשומות בתיקונים, שמעלה טיעונים שאינם הגיוניים, נעדרת חישוב כספי, אומדן עלויות, וכדומה. בעיני, בהעלאת עשרות הצעות חוק (חה"כ כבל, לדוגמה, היה שותף ל-24 הצעות חוק פרטיות בחודש ינואר לבדו) עשויות ברישול יש משום חוסר כבוד כלפי בית המחוקקים.

    עניין חשוב רביעי: לא הבחנתי בנוסח ביקורתי באמירה כלשהי הנוגעת למידת בינתם של המחוקקים. העליתי טיעונים על כך שהצעות החוק נומקו באופן שגוי, פסול או, במקרים חריגים, שקרי. בחמישה מקרים כיניתי את הניסוח "עילג" ואתה מוזמן לעיין בהצעת החוק 3900 של מירי רגב, שאין בה משפט נטול שגיאות דקדוקיות מזעזעות ("אין לפנות יישובים יהודיים בשטחי יהודה והשומרון הגם שלא ניתנו להם כל האישורים הסופיים להקמתם בהנחה על בסיס מקרה העבר שאלה יינתנו בהמשך כפי שאכן קרה קודם לכן"), בהצעה 3896 ("אולם, מעבר למוגדר בחוק קיימים מצבים נפשיים אשר אינם מוגדרים כמחלת נפש, אך מהווים סכנה מוחשית ומיידית לחיי החולה"; "כי עליהם להוריד רק עוד מספר קילוגרמים בודדים"; "גוזרים את גורלם"; "מקורה של הצעת חוק זו היא משפחותיהם של אותם החולים הרואות את יקירם גווע לנגד עיניהם וכן הרופאים המטפלים אשר ידם קצרה מלהושיע ואין ביכולתם לאשפז"). ובהצעה 3867 ("משום ייחודו של ציבור הסטודנטים בישראל"; "בנוסף לחשיבות הרבה בעצם ההקלה על ציבור הסטודנטים, להצעת חוק זו חשיבות נוספת ואף כפולה"). הצעה נוספת נומקה בכתוב והחמישית לא נוקדה ולכן אינה רלוונטית.

    עניין חמישי, ואולי חשוב מכל: הדיון כאן שקוף ופתוח. שיקול הדעת שלי חשוף, מערכת התפישות שאני מיישם שקופה וחשופה. אינך מוצג כאן בפני תוצאה סופית סתם - אתה יכול לבחון את טיעוני לגבי כל מקרה ומקרה ולטעון שהשיקולים שלי במקרה כזה או אחר (או בקריטריונים) שגויים ולהציע חלופות. השדה אינו נעול - הוא פתוח.
     
     
     
     
    השאלה הנשאלת
    24/1/2012
    נכתב על ידי יעקב

    האם האופן בו ניתחת כל אחת מהצעות החוק האלה אינו מעין "שיטה" לקבור כל הצעת חוק שהיא. הרי גם אלה ש"זכו" לציון נמוך (הצעות חוק טובות) - גם בהן פקפקת. ואתן דוגמא להצעת חוק שפסלת כמעט לחלוטין - מניעת התנייה בהתחייבות מראש בעת חתימה על עיסקה. הרי יש חוק די דומה בתחום הסלולר ובזכות חוק זה מספר גדול מאד (וזה ניתן לבדוק - אני מקווה שלא תטען שהביטוי "גדול מאד" הוא שקרי, לא מבוסס או הזוי) של מנויים התניידו והביאו לשינוי בגישת החברות.

    דווקא הנימוקים שהעלת נגד החוק הם מוזרים - תזרים המזומנים של מכון?! ובכלל - מאין לך מה מכון הכושר יעשה?! המטרה היא (לדעתי) לאפשר למנויים לסיים עסקה ללא הפסד כספי ניכר. ייתכן שהיה מקום לחקור מה מספר המנויים הפורשים, איזה הפסד כספי נגרם וכו' - לזה אני מסכים. אבל הטיעונים שהעלת נגד החוק הם קצת יותר ממוזרים ובתור אדם שהתנסה פעמים רבות בחוזים שהמכונים האלה מכתיבים, המטרה של החוק הזה די ברורה.

    אני רוצה שוב להתייחס לעניין ההבנה בנושאים וכו': לעיתים קרובות אני רואה תגובות של אנשים, שברור שהם רואים דברים מהזווית שלהם ומתבססים על איזה-שהוא ידע כללי. אולי תסכים, שזוית הראייה של אדם פרטי שונה מאד מנציג ציבור, אשר לנגד עיניו נתונים רבים יותר (אולי), וגם נקודת מבט של ציבור הרבה יותר גדול. לדעתי, רוב המגיבים אינם מתוך המערכת הציבורית, לא מודעים לכל הפרמטרים המביאים לידי הגשת הצעת חוק או קבלתה ורואים את עולמם הצר, אם תרצה.

    בוא ואתן לך דוגמא - נושא ציוד צבאי, ואני קצת ברשותך אשנה את "הצעת החוק" לטעמי - במהלך מלחמת לבנות השנייה, הצבא סיפק לחיילי מילואים מזון בצורת לחמניות ובגטים מוכנים מראש. מזון זה היה צריך להיצרך בתוך שלושה ימים, אבל מטבע הדברים - נותרה כמות גדולה מאד של מזון ביום השלישי. אנו נטלנו יוזמה ותרמנו את המזון לארגוני צדקה (שים לב: לא מזון מקולקל) וזה לענייות דעתי סייע הרבה בתקופה ההיא. לדעתי ניתן לקבוע, שבמידה ויהיו לצבא עודפים בציוד שמתאים לשימוש אזרחי, ניתן יהיה להפנות אותם לארגוני צדקה. ומדוע לא? על-פי מה החלטת שרובו פסולת? אתה גם בקיא ברמת האפסנייה של צה"ל בבסיסים ובהתאמתה לאזרחות? אני יודע בוודאות כי בנושא הזה אתה טועה ומטעה - יש ציוד לא בשימוש שיכול להיות מופנה לשימוש אזרחי. לא כאן המקום להוכיח - צא ושאל אנשים בצבא וראה בעצמך.

    חביבי, אתה ממהר לשפוט את המגיבים ללא היכרות מוקדמת. איני יודע מה הרקע שלך, אבל גם אתה אינך יודע מה הרקע של מי שמגיב לך כאן ולדעתי הצניעות והענווה צריכות לבוא לידי ביטוי בתחומים רבים כל-כך. אני לא מכיר אדם שמתמצא בכל, וקריאת מחקרים היא לא תמיד התשובה (גם מחקרים יכולים להיות מוטים - אני אפילו יכול להדגים). הדרך הנכונה הייתה, לדעתי: פנה ליוזם החוק והעלה את טיעוניך. אני לא חושב שאיתן כבל יזרוק אותך ממשרדו אם תעלה את הנקודות בצורה מנומסת (הוא עדיין נבחר ציבור ואתה לא), אבל לאחר שקראת לו פופוליסט והצגת אותו כעילג, מעלה טיעונים שקריים, ועוד ועוד - במה הועלת?

     
     
     
     
    בנוגע לקשר בין חומרת הענישה לרמת העבריינות
    24/1/2012
    נכתב על ידי איתי

    ראשית, תודה על המאמר המעניין והמקיף.

    בנוגע לענישה \ עבריינות. אתייחס לציטוט "סיבת הירידה ברמת הפשיעה בארה"ב היא תוצאה ישירה של עלייה במספר האסירים בבתי הכלא". יש לשים לב שעלייה במספר האסירים אינה מרמזת כלל על החמרה בענישה אלא על הגברה באכיפה, כלומר, יותר אנשים נתפשו ונכלאו על עבירה X מבלי שהעונש הקבוע בחוק הוחמר על עבירה זו.
     
     
     
     
    תיקון
    24/1/2012
    נכתב על ידי איתי

    כמובן שהתכוונתי ל 'נתפסו'.
     
     
     
     
    ליעקב ב'
    24/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ליעקב,

    אני לא חושב שהשיטה "קוברת" כל הצעת חוק. בהתייחס לחוק למניעת התחייבות תוכל לראות כי הוא נותן ציונים נמוכים יחסית לישימות ההצעה ולעלותה - כך שהציון הכולל אינו גבוה במיוחד. לבד מכך, בניגוד לתחום הסלולרי, בתחום מכוני הכושר יש תחרות מפותחת למדי, ויכולתו של מכון כושר 'לכבול' את הלקוח אינה קיימת. אנשים עוברים ללא הרף ממכון כושר אחד לשני ובדרך כלל מנימוקים אופורטוניסטיים (מיקום, תוכנית מיוחדת, וכו'). כמו כן, אין כל בעיה לנטוש מנוי במקום אחד עוד בתקופת המנוי. במלים אחרות, המשל אינו דומה לנמשל.

    לא ברור מאיזו מצוקה מחלץ המחוקק כאן את הציבור, לבד מהחלטה כספית לא הכי נבונה של מנויים. הלקוחות של מכון הכושר חתמו בידיעה מלאה על הסכם עם מכון הכושר, וזכו בהטבות כאלו ואחרות בעקבות זאת. מכון הכושר קונה מתקנים, מתקן מתקנים, משפץ, מרחיב, משנה, חותם על חוזי שכירות, וכו' על בסיס ההנחה שיקבל את התמורה עליה התחייב הלקוח בחוזה. זה תזרים המזומנים העתידי שהוא צופה. כאשר הוא אינו יכול לעשות זאת - כלומר, כאשר ידוע לו כי בחודש הבא הוא יכול להיתקל במצב בו 100 אחוז מהכנסותיו תיעלמנה - וזה מצב שמשליך בצורה חריפה על יכולתו לבנות תחזית עתידית של הכנסות ולכך יש השלכות לא חיוביות על התייחסותו ללקוח חדש. זו תוצאה שלילית.

    במכוני כושר, צריך לזכור, אם אדם היה מבקר בהם חד-פעמית במחיר של מנוי חודשי חלקי 30 (מספר ימים בחודש), ביקור כזה הוא הפסד כספי למכון הכושר. עבור חדר כושר קטן מדובר בהכנסה של כ-4 שקל, עבור מכון כושר מפואר ההכנסה פר ביקור (בחלוקה כזו) היא כ-12 שקל. מנגנון המינוי הוא הדרך היחידה בה ניתן להפוך את מכון הכושר לקביל מבחינה כלכלית. כשמנטרלים את האפשרות להחתים על מינוי (וזה מה שהחוק עושה) לא רק משבשים לחלוטין את מערכת דיני החוזים, גם משבשים את היכולת של מכון כושר להתקיים, אלא אם כן הוא ינקוט דרכי עקיפין, שיפגעו גם בלקוח.

    לגבי תרומת עודפים - יש מחקר ענף בנושא הזה, המצביע על־כך שלבד מסוגים מאוד ספציפיים של מזון, או כאשר עלות המיון והאספקה חלה על התורם, בדרך כלל עלות הטיפול בתרומה גבוהה מערכה במכירה. אין הדבר אומר שאין ערך לציוד הבלאי, אבל הערך הזה קטן מעלות הטיפול כשהיא חלה על מקבל התרומה. בהצעת החוק, אם תשים לב, ננקב "ציוד בלאי" ולא מזון: בגדים, מחשבים, ציוד נלווה, רהיטים, וכו'. כלומר, לא מזון. הציוד הזה כרוך בעלויות נכבדות של טיפול, מיון והובלה ואיכותו, פעמים רבות, בעייתית. לגבי ציוד זה, יש לא מעט מחקרים המצביעים על כך ששיטת העברה של הציוד למוסד צדקה אינה הנכונה, וכי הוא מתקשה או לא מסוגל לעמוד בדרישות למיון הובלה ואספקה ביחס לערך המוצרים הניתנים. מוסדות צדקה אינם בנויים לטפל בכך ישירות. אני יודע שזה נשמע "לא אינטואיטיבי" אבל ככה זה. החריג היחיד, אגב, הוא מזון טרי וגם כאן, ההתקשרויות הן בהיקף מוגבל יחסית. דרך נכונה יותר הייתה, אולי, לחתום על עסקה בה יצרנים וספקים שונים (רהיטים, ציוד מחשב, בגדים) היו עורכים אומדן ערך וקונים את הציוד מצה"ל, כשהתמורה מהמכירה הייתה מועברת לידי מוסדות צדקה.
     
     
     
     
    כמה הערות
    24/1/2012
    נכתב על ידי אמיר

    קודם כל, כל הכבוד על ההשקעה.
    אין ספק שהצעות החוק הפרטיות משמשות כיום חברי כנסת רבים כאמצעי פרסום בלבד כשברור למגישי ההצעה שאין בה כל הגיון מעשי או יכולת ביצוע של ההצעה.

    ברור לי שמדד שכזה אינו יכול להיות מדעי לחלוטין והוא תמיד יושפע גם מהדעות הפרטיות של יוצר המדד אבל הרשה לי להעיר כמה הערות כלליות וכמה ספציפיות.

    נתחיל בכלליות:
    - חשוב לזכור שהצעת חוק מהווה נוסח כללי ביותר שנועד לענות על צורך כלשהו, לדעת מגיש ההצעה. ברור שגם בהגשת הצעה בלבד חשוב שחבר הכנסת יבצע בדיקה לגבי כמה דברים כמו עלות/תועלת, יכולת ביצוע, מקורות כספיים וכו' אבל הצעת החוק לא צריכה לתת מענה מדוייק לפתרון של כל בעיה שיכולה להווצר מחקיקית החוק, זה יקרה, אם החוק יקודם, בהמשך התהליך.
    -ישימות קשה או עלות גבוהה אינה הופכת חוק לפופוליסטי, בדיוק כשם שהצעה פופוליסטית יכולה להיות בעלצ עלות נמוכה ויישום קל.
    -כשאתה טוען שהנחה של חוק היא שגויה או שקרית רצוי שתציין בקצרה למה, אחרת גם הטיעון שלך יכול להחשב כלא נכון, שגוי או מופרך.
    -בהמשך לסעיף הקודם לדעתי (והיא נתמכת ע"י רבים, כולל כלכלנים בכירים) טיעונים של עלות גבוהה שתגרע מצרכים של אחרים או שהיא תגרום לעליה בעלות התשלום של כלל הציבור הם טיעונים פופוליסטית לא פחות מכמה מהחוקים המוצעים.
    דוגמאות לכך אתן מייד.
    -גם ההנחה, שהצגת כמה פעמים, לפיה גופים פרטיים עושים את הדברים טוב יותר ובזול אינה מקובלת עלי ואינה מוכחת. פעמים רבות גופים פרטיים נותנים שרות זול יותר (לפעמים הוא אפילו יותר יקר) ע"י הורדה חדה של רמת השירות ע"י תשלום שכר נמוך לעובדים (מה שמביא לצוות פחות מקצועי) וע"י צמצום זמינות השירות.
    -עוד הנחה פופוליסטית שהצגת, לפיה גוף ממשלתי מקדם רק את עצמו ולא את המטרה לשמה הוקם, פשוט מקוממת וגם אם, לעיתים, היא נכונה (לפחות חלקית) אין זה אומר שגוף שכזה לא יעזור כלל.
    -לא כל הצעה פופוליסטית היא שלילית.

    ולכמה הערות ספציפיות:
    -הצעתה של מירי רגב להפעלת קווי שירות מרכזיים בכל שעות היממה היא הצעה בעלת חשיבות, אם כי מופחתת מכיוון שלא כלולים בהצעה ימי המנוחה.
    אכן, ביצוע ההצעה כרוך בעלויות כספיות והעלאת הסבסוד לתחבורה הציבורית אך הוא הכרחי. תחבורה ציבורית חייבת להיות זמינה לכולם, כל הזמן, אחרת היא לא תוכל להוות תחליף לרכב הפרטי. סיבסוד התחבורה הציבורית כרוך בהוצאה גדולה אך גם מביא לחסכון גדול בהוצאות כספיות אחרות (הוצאות נמוכות יותר על תשתיות אחרות, חיי אדם, טיפולים רפואים כתוצאה מתאונות/זיהום אווי וכו').
    הגדרות ספציפיות יותר, כמו הגדרת הקווים שיפעלו (אפשר, כנהוג במקומות אחרים בעולם ובארץ, להפעיל בלילה קווים מיוחדים) אופן וצורת המימון יוגדרו בהמשך החקיקה, אם תתרחש.
    -נציבות זכויות הילד בהחלט יכולה לעזור לקידום הנושא. ההגדרה של ההצעה כפופוליסטית מבוססת על הנחות לא מוכחות שטוענוצ, כמה פעמים, שהסוכנות תדאג לעצמה יותר מאשר לזכויות הילד. בסעיף הקבילות אתה דוחה סיבות קבילות לחלוטין (קיום סוכנות כזו במדינות אחרות, בעיקר אם הן זכו להצלחה, והחשיבה שסוכנות מתמחה בנושא תתרום לנושא יותר הן סיבות הגיוניות וקבילות לחלוטין).
    -לעומת הדוגמה הקודמת, הצעות החוק של אחמד טיבי לאיסור מינוי מי שאינו מתגורר בתחומי מדינת ישראל או של מיכאל בן ארי לאסור מינוי שופט שלא שירת בצבא או בשירות הלאומי הן הצעות פופוליסטיות לחלוטין והעובדה שהן לא מוגדרות כך מדגימה את הבעיתיות של המדד שלך.
    -עוד דוגמה לכך זו ההצעה לביטול האגרה.
    הצעה זו היא הצעה סוםר פופוליסטית. בניתוח שלך אתה מתעלם מעובדה מאוד חשובה, לא יהיה שידור ציבורי ללא האגרה!
    שירות ציבורי קיים בכל מקום והוא תמיד ממומן, בחלקו או כולו, ע"י תקציבים ציבוריים כאלה ואחרים. יש מקומות רבים בהן יש תשלום אגרה, כמו כאן, ויש אחרים בהן המימון מגיע, ברובו או בחלקו, ישירות מתקציב המדינה. בכל מקרה הציבור משלם על כך, בצורה כזו או אחרת (כן, גם בארה"ב).
    ביטול האגרה ללא מתן מקורות תקציביים אחרים (כולל פרסומות) לא יאפשר קיום של שידור ציבורי כלל.
    -סבסוד נסיעה לסטודנטים. לא אחזור על כל הנאום שרשמתי קודם על חשיבות התחבורה הציבורית, כולל סבסודה, אך הנחה לסטודנטים היא חלק מעידוד השימוש בה, דבר שמקובל במקומות רבים בעולם.
    -איסור התניית עסקה בהתחייבות.
    אפשר להתווכח אם יש צורך בהתערבות שכזו אבל להגדיר כל נסיון ההתערבות שכזה כ"מטופש" מראה על דעה אישית שאינה מבוססת על המציאות.
    ראינו כבר בעבר שהתחיבויות כאלה, בעיקר בשוק קטן וריכוזי כמו שלנו, בהחלט פוגעות בתחרות החופשית. ההוכחה שהתערבות כזו היא חיובית, ואף החרכית לעיתים,אפשר לראות בהעברת איסורים דומים על חברות התקשורת והטלוויזיה הרב ערוצית. איסורים אלו, ביחד עם שורה ארוכה של איסורים נוספים, פתחו את השוק והורידו את המחירים שהצרכן משלם על שירותים אלו וכל זאת עם פגיעה סבירה בחברות הקיימות.
    פתרונות יצירתיים של בעלי מכוני הכושר, כמו תשלום שהולך ויורד עם הזמן, אינן מסובכים כלל ואף הגיוניים (מתן הנחה על נאמנות הגיוני בעיני הרבה יותר ממתן הנחה על הצטרפות).
    מכוני הכושר יכולים לדאוג לתזרים המזומנים שלהם בדיוק כמו שעושים מאותי עשרות עסקים אחרים המספקים שירותים ללא התחיבות.
    -הוספת כתב ברייל לתרופות
    התעלמות מצרכים של אנשים עם מוגבלויות, גם אם אינם רבים, הוא דבר שאינו מקובל עלי, ועל רבים אחרים.
    לפי ההגיון הזה יש לבטל גם את כל נושא הנגישות, כולל נגישות מבנים, תחבורה ציבורית וכו' כי זה כרוך בהשקעה כספית גדולה (הרבה יותר מהוספת כיתוב ברייל) ומכוונת למיעוט דיי קטן (גם אם יותר גדול מאוכלוסיית העיוורים).
    באופן יותר ספציפי, הוספת כיתוב ברייל על תרופת זה עניין פשוט לביצוע. חברות התרופות הגדולות בעולם כבר עושות זאת (באירופה התקנה מחייבת זאת) כך שהמערכות שלהן ערוכות לכך.
    במקרים בהם אין אפשרות להוסיף זאת ביצור ניתן לעשות זאת באמצעות מדבקה. אין סיבה שהחוק לא יחייב זאת, בדיוק כמו שהוא מחייב כיתוב בעברית על כל מוצר מיובא.

    יש לי עוד כמה הסתייגויות אבל אסיים את המגילה כאן עם סיכום:
    אחזור שוב על דברי בפתיחה, ברור שמדד שכזה אינו מדעי ודעותיו של המדרג משפיעות על התוצאה באופן ברור.
    את ההשפעה הזו ניתן להקטין ע"י דירוג הצעות החוק ע"י כמה אנשים, בעלי דעות פוליטיות/כלכליות שונות ושיקלול התוצאות שלהם.
    עוד דרך אפשרית זה ביטול ההפרדה המוחלטת בין הקטגוריות או שינוי של כמה מהקטגוריות או הגדרתן.
    למשל: סעיף העלות הוא בעייתי (בעיקר כשלא ברור מה זה "עלות גבוהה" וכשהוא מתעלם מיחס עלות/תועלת).
    ישימות: ההגדרה לא ברורה, בעיקר העובדה ששיתוף בין רשויות והליך ממושך מעלה את הניקוד אך הסיכוי הפוליטי של החוק לעבור לא נכנס לחישוב.
    תוצאה אפשריות וקבילות: שוב, מדובר בהערכה פרטית שלך שלא תמיד מבוססת על עובדות, או שיש דעות מקצועיות סותרות בעניין, כאן ריבוי מדרגים יכול לעזור.

    בכל אופן, ההשקעה והרעיות בהחלט מרשימים ואשמח אם תמשיך בכך.
     
     
     
     
    השערה
    24/1/2012
    נכתב על ידי focus

    נראה לי שיהיה קל יותר לנקד ולהצדיק את הניקוד אם הוא יהיה מבוסס על checklist, כאשר כל תשובה חיובית מעניקה נקודה, כך שהניקוד הכולל הוא מספר התשובות החיוביות.

    כדוגמה מוצלחת לכך ניתן להביא את Piotroski's F-score, שיטה שנותנת אומדן לא רע בכלל לאיתנות הפיננסית של מניות.

    בהעתקה זריזה אך חלקית מההסברים שלך מתקבלות השאלות הבאות:
    * האם ההצעה כרוכה בתהליך ממושך?
    * האם ההצעה תובעת שיתוף פעולה בין רשויות וגורמים?
    * האם ההצעה עולה מעל 100 מליון ש"ח?
    * האם ההצעה עולה מעל מיליארד ש"ח?
    * האם ההצעה מנסה להשיג תוצאה שלמעשה איננה רצויה?
    * האם ההצעה עלולה להשיג תוצאה הפוכה מזו שהיא מנסה להשיג?
    * האם עלולות להיות להצעה תוצאות לואי לא רצויות?
    * האם ההצעה כוללת טענות שקריות, מופרכות או מופרזות?

    (ניתן וצריך להוסיף ולשפר).
     
     
     
     
    מדהים!
    25/1/2012
    נכתב על ידי פוליטיקה

    תודה על המידע המקיף והמפורט,ישר כוח!
     
     
     
     
    תגובה לאמיר
    25/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לאמיר,

    אתייחס בהמשך יותר במפורט לנושאים שונים, אבל אתחיל בעניין העקרוני בו יש חילוקי דיעות: לגרסתך, הקצאת תשלום לנושא "ציבורי" או למטרה "ציבורית" היא, כמעט תמיד, עניין חיובי ("תחבורה ציבורית חייבת להיות זמינה לכולם, כל הזמן, אחרת היא לא תוכל להוות תחליף לרכב הפרטי") גם כי היא אוכפת עניין חשוב לדעתך (חסכון בהוצאות בריאות, בחיי אדם, בטיפולים רפואיים, וכו'); וגם כי לתפישתך עצם קיום הצורך של מישהו באוכלוסיה תובע בהכרח גם את מילוי הצורך הזה. לכן, בעיניך, "לא כל הצעה פופוליסטית היא שלילית."

    לתפישתי—אם אני מסכים איתך או לא—לא תיתכן בדיקה ממשית של מידת הפופוליסטיות לפי קנה המידה של ההעדפה שלך, שלי או של מישהו. הבחינה חייבת להיות אגנוסטית לשאלות של "מועיל" או "מזיק" או "נכון" או "לא נכון" —שאלות שאין זה מקומנו להכריע בהן.

    הבדיקה, על־כן, לא התמקדה בשאלה "האם זה טוב?" אלא בשאלה "האם זה עובד או יכול לעבוד?": המחיר, הטיב, המנגנונים הבסיסיים של הפעולה, היכולת להשיג את היעדים והאופן בו מוסבר מנגנון הפעולה. לפי בדיקות אלו, הצעה היא פופוליסטית כאשר היא מוגשת ללא בדיקה נאותה, כשעלותה גבוהה, כשסיכוייה להצליח דלים, וכשהתגמול שהיא מציעה בא במחיר כבד מדי.

    עקרון מרכזי נוסף בבדיקה שלי הוא שהיא אינה מניחה מצב של סיבה-תוצאה פשוטים, אלא שלהצעת חוק יש השפעה הדומה יותר לזו של אבן המוטלת לבריכה. לדוגמה, הצעת חוק המבקשת לחלק הטבה לאוכלוסיה מסוימת אינה מסתכמת בחלוקת ההטבה, שכן ההטבה באה תמיד על חשבון מישהו אחר או על חשבון הציבור בכללו, ומשפיעה על התנהגותו של הציבור. בהסתכלות כלכלית, יש כאן לעתים מזומנות אפקט שלילי חזק, מהופך לאפקט החיובי של חלוקת התגמול, או אפקט שלילי המתבטא בתחום אחר. במטבע דומה, הוספת גוף ניהולי או מנהלי אינה יכולה להיחשב דבר טוב כשלעצמו - היא חייבת תמיד להיבחן באמת מידה ביורוקרטית-ניהולית: האם הגוף החדש מפשט דברים? האם הוא מפחית את העלות הביורוקרטית או מתמיר אותה? האם הסמכויות שהוא מקבל הן בלעדיות או חופפות לאלו של גוף נוסף? האם התוספת אינה כרוכה בבעיות משניות?

    אם תרצה לתמצת את כל מה שאני טוען למשפט אחד, אומר שאני לא מחפש את הצדק כי אם את הדין. אני לא מבקש לראות האם החוק חותר ליעד ראוי — זה מחוץ לגדר יכולתי לקבוע — אלא האם ההליך המוצע בחוק (הדין) יכול להשיג את היעד. אתה גורס כי "טיעונים של עלות גבוהה שתגרע מצרכים של אחרים או שהיא תגרום לעליה בעלות התשלום של כלל הציבור הם טיעונים פופוליסטית לא פחות מכמה מהחוקים המוצעים" — אבל זו יומרה לדעת מה נכון וצודק, ואני חושב שתהיה זו שגיאה אם נאמץ גישה כזו.

    --------------

    אגע כאן בכמה נקודות שהעלית (לא בכולן):

    ואתה מדגים (אני חושב) בהתייחס להצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה:

    הצעתה של מירי רגב להפעלת קווי שירות מרכזיים בכל שעות היממה היא הצעה בעלת חשיבות, אם כי מופחתת מכיוון שלא כלולים בהצעה ימי המנוחה... אכן, ביצוע ההצעה כרוך בעלויות כספיות והעלאת הסבסוד לתחבורה הציבורית אך הוא הכרחי. תחבורה ציבורית חייבת להיות זמינה לכולם, כל הזמן, אחרת היא לא תוכל להוות תחליף לרכב הפרטי. סיבסוד התחבורה הציבורית כרוך בהוצאה גדולה אך גם מביא לחסכון גדול בהוצאות כספיות אחרות (הוצאות נמוכות יותר על תשתיות אחרות, חיי אדם, טיפולים רפואים כתוצאה מתאונות/זיהום אווי וכו')



    אגע בנקודה בפירוט, כדי לאייר את עמדתי המובעת לעיל:
    א. אם יש ביקוש מספיק לקו מסוים, מן הדין לאפשר הפעלתו לכל גורם שירצה להפעילו - אין צורך לממן את זה. מניע הרווח מספיק לחלוטין.
    ב. הקביעה בחוק, למצב בו אין ביקוש מספיק, היא כי ההחלטה מהו קו נדרש תועבר לפוליטיקאים (בניגוד לסברתך, החוק קובע כי ההחלטה תהיה מסורה בידי שר התחבורה ו-ועדת הכלכלה של הכנסת. התוצאה נטו של החוק תהיה העברת השליטה בכספי ציבור לפוליטיקאים, לחלוקה לפי שיקול דעתם. המנגנון הזה, כפי שהוכח פעמים רבות, גורם לכך שהכסף יזרום למקושרים ולא לנצרכים.
    ג. כל סבסוד שיש לו מטרת צד של חסכון באנרגיה או בהוצאות כספיות אחרות דורש 1) הוכחה שאכן כך הדבר. 2) התמודדות עם "ההיפוך הסבסודי": כדי לממן את הסבסוד עליך לגבות יותר כספים מהציבור, מה שמוביל את הציבור, אם הוא אינו רוצה לרדת ברמת חייו (והוא לא) להשקיע אנרגיה נוספת בייצור הכנסות (וליצור זיהום, הוצאות, טיפול רפואי, וכו'), כך כל חסכון בזיהום, בתאונות, וכו' מתחשבן—ואם תוצאת ההתחשבנות אינה חיובית, הסובסידיה אינה משיגה את יעדה.
    ד. אתה מניח מטרות ("תחבורה ציבורית חייבת להיות זמינה לכולם, כל הזמן, אחרת היא לא תוכל להוות תחליף לרכב הפרטי") שמשמעותן ירידה ברמת חייו של הציבור, לפחות לפי תפישתו, והצגת הנחה זו באופן לא שקוף או כמובן מאליו שהוא רצוי לציבור אינה מסתברת ואינה גם מתחום סמכותנו לקבוע.

    כהערה חשובה בצד, לגבי חשיבות הבדיקה של נתונים: ראשית, לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה הזיהום הנפלט מאוטובוסים רב יותר ומסוכן הרבה יותר מהזיהום מכלי רכב פרטיים. 90 אחוז מפליטת החלקיקים היא של מנועי דיזל ואוטובוסים היו אחראים לפי שלושה (בנתונים מוחלטים) פליטה של חלקיקים מזהמים מאשר כלל כלי הרכב מונעי הבנזין. כלומר, הטענה להפחתת זיהום אינה עומדת. למעשה, הזיהום יוגבר.

    שנית, עובדה היא כי מספר תאונות הדרכים ירד במידה ניכרת במקביל לירידה המתמשכת בנסיעה באוטובוסים. אוטובוסים מעורבים בתאונות דרכים קטלניות פי שישה מחלקם בנסועה. הפגיעה הרבה יותר נובעת גם מהעובדה שהנוסעים באוטובוס, מטבע הנסיעה, מוגנים פחות, אבל גם מהסיכון הגבוה הרבה יותר לקטלניות ביחס להולכי רגל. כמה מחקרים שנעשו בחו"ל מצביעים על־כך שהגברת הנסיעה בתחבורה ציבורית הקטינה במידה מסוימת את מספר תאונות הדרכים, אך הגבירה במידה רבה יותר את קטלניותן.

    אתה מאייר, בהתייחסותך לנציבות זכויות הילד, היבט נוסף אותו הדגשתי קודם. ההנחה שהנציבות תדאג לקידום סמכויות הנציבות אינה הנחה סתמית—זהו עיקרון די מקובל בניתוח מנהל וביורוקרטיה. אם מחר אקים את "הרשות לקידום אמיר" ראש הרשות ירצה למלא את תפקידה בתוכן ואם התוכן הזה (כלומר, הסמכויות) נתונות בידי גורם אחר, יתפתח מאבק ביורוקרטי על סמכויות. העיקרון עליו עמדתי הוא כי הקמת גוף חדש כשלעצמה אינה מבטיחה שיפור או יעילות רבה יותר בהשגת היעדים ולמעשה, בגלל הנטייה של גופים ביורוקרטיים לנהל נושאים בחפיפת סמכויות בין הגופים סביר יותר להניח כי תהיה ירידה ביעילות הביצוע ובתפקוד.
    אפשר לבחון נציבויות במדינות אחרות, אך בחינה כזו צריכה להתבצע בזהירות שכן 1) כמעט תמיד הגוף המדווח על הצלחת הנציבות הוא הנציבות עצמה (למעשה, תתקשה למצוא מקרה אחר). 2) הצלחה/כשלון מוגדרים אך לעתים נדירות במונחי מטרה או ביצוע של פעולות מסוימות ביחס לאמצעים מושקעים (ר' לדוגמה היחס בין מספר השוטרים העוסקים בשיטור תנועה למספר התאונות) כך שלקביעה של הצלחה וכשלון אין תמיד הרבה משמעות. 3) גם כאשר יש יעדים, הם מוגדרים לפי אומדן ביצוע ביורוקרטי ולא לפי מדד חיצוני ולרוב בשיטת אל-כשל. לדוגמה, הנציבות תגדיר הצלחה במילוי תפקידה אם תטפל במספר גדול יותר של ילדים, יגדל מספר התלונות, וכו' — השגת יעדים הכרוכה תמיד בתביעה להגדלת התקציב כדי לטפל במספר עוד-יותר-גדול של ילדים. היעד לעולם לא יהיה הקטנת מספר הילדים הזקוקים לסיוע.

    איור שלישי לעיקרון: הצעותיהם של מיכאל בן ארי ואחמד טיבי דורגו גבוה יחסית ברוב קטגוריות המדידה, אך העובדה שאין להן עלות ויישומן פשוט הפחיתו את ניקודן. שתי ההצעות אולי מקוממות ומכעיסות — מנקודת מבטך האישית — אבל אינן פופוליסטיות מנקודת המבט של "הדין."

    לגבי ההצעה לביטול האגרה - אתה מניח ששידור ציבורי הוא דבר "טוב" אבל בחינתי אינה האם הוא טוב אלא האם התגמול, מנקודת מבט ציבורית, מתאזן עם ההשקעה. אתה מנסה לטעון ששידור ציבורי הוא טוב ומסביר את טענתך בטענה ששירות ציבורי הוא טוב. מדוע? השידור הרדיופוני ממומן מפרסומות, ולבד מהתקציב הדל והמדולדל לצורכי רשת א' וקול המוסיקה (זה עוד קיים?) קשה לי להבדיל בינו לבין שידור רדיופוני מסחרי אחר. לגבי השירות הניתן על ידי ערוץ 1 - קשה לי להבחין בשירות כזה. כמו כן, אין כל פגם בפסיעה בעקבות אוסטרליה, ניו זילנד, פורטוגל, הולנד ואחרות שביטלו תשלומי אגרה. גם המתכונת הקנדית (ללא אגרה) או האמריקנית (ללא אגרה, מימון עצמי של 60 אחוז, תקצוב של כ-2 דולר לאדם מתקציב ציבורי).

    לגבי איסור התנייה בהתחייבות - כבר ציינתי קודם שהשוק בתחום זה פתוח ותחרותי מאוד, והטענה שהשוק קטן וריכוזי ויש בו פגיעה בתחרות אינה נכונה כאן כלל. השיטה של מינוי אינה חידוש או המצאה ישראלית, כמובן—כך זה עובד בכל העולם, ויש לכך סיבה טובה. לטעמי אתה מנמק את הצורך בהתערבות בקיום בעיה שאינה קיימת כלל.

    לגבי ברייל: תסמין אופייני לטיעוניך הוא שניתן לממן כל דבר עבור כל אחד בלי התחשב בעלות - כאשר אתה מניח, לנוחותך, שלעלות הזו אין מחיר כלשהו של פגיעה באיכות החיים, ברמת החיים ובאורך החיים של אנשים אחרים.

    לדוגמה, מדוע, למשל, שלא נממן מעלית נכים מיוחדת לפסגת כל הר, ומסלול נכים אלקטרוני מיוחד לאורך כל מסלול הליכה בשבילי ישראל? ומדוע שלא נחייב התקנת מעלית נכים בכל מכונית, ונתבע מכל נהג להסיע נכה לפי לוח הסעות שיקבע שר התחבורה? התשובה המתבקשת תהיה כי לא נעשה זאת משום שהנוחות והנגישות המוגברת של נכים אינה מצדיקה את העלות הגבוהה שתגבה משאר הציבור. כלומר, אנו נאמר לנכים: עם כל הכבוד, המענה לצרכים שלכם אינו מצדיק את הפגיעה ברמת החיים ובאיכות החיים שלנו. אנו מתווים מדי יום נקודות בהן אנו אומרים כי גודל האוכלוסיה המתוגמלת או עוצמת התגמול אינם מוצדקים, ולכן לא ניתן אותם.

    השאלה המתבקשת היא: היכן עובר הקו בין מילוי צורך שמחירו סביר מבחינת הציבור ועונה על צרכיו של ציבור אחר, ובין מילוי צורך שמחירו אינו סביר. אנחנו מתווים את הקו, בדרך כלל, בהתחשב בגודל האוכלוסיה המתוגמלת (האם הצרכים של אחוז אחד מהאוכלוסיה מצדיקים זאת? במקרה של העיוורים, האם אוכלוסיה בשיעור של חצי פרומיל מצדיקה התאמה ייחודית של קווי יצור?), בחשיבות התגמול עבורה, וכו' — אבל תמיד תוך בחינה של הנזק הנגרם לציבור בכללו, במחירים, בהעדפה לחברות גדולות (זה מה שקורה עם כל תוספת ביורוקרטית), וכו'.

    וכמעט בסוף, כתבת:

    כשאתה טוען שהנחה של חוק היא שגויה או שקרית רצוי שתציין בקצרה למה, אחרת גם הטיעון שלך יכול להחשב כלא נכון, שגוי או מופרך


    אתה צודק. יתוקן בהמשך (ויש המשך).

    ואחרון - לגבי דירוג של כמה אנשים - תפאדל. כאמור, הדירוג הזה הוא צעד ראשון במשהו שלא היה קיים עד היום. הוא בוודאי לא האחרון. היה משמח אותי מאוד ליצור מגוון חוות דעת ומגוון מדרגים.
     
     
     
     
    זהו פוקוס? החלטת להפוך את האונה למדידות מה-Buyside? (-;
    25/1/2012
    נכתב על ידי שומר הלילה

    הלוואי על כולנו פיוטרוסקי, מליון אחוזי תשואה בעשור וכל שנה (כולל 2008!) הוא סיים חיובי.
     
     
     
     
    בדיוק ההיפך, שומר הלילה
    26/1/2012
    נכתב על ידי focus

    אני רוצה שרדלר *יכמת* את הפופוליזם ולא יגלוש לגישה ה"איכותנית" של עודד.. :)
     
     
     
     
    אג'נדה ב"כנסת פתוחה"
    26/1/2012
    נכתב על ידי דוד

    הגעתי לבלוג מהכתבה בYNET.
    לא מכיר את ההיסטוריה לעומק של העבודה המרשימה שלך.
    האם אתה מכיר את כלי האג'נדות שפותח במסגרת "כנסת פתוחה"?
    http://oknesset.org/agenda/
    הכלי מדרג חברי כנסת בהתאם להצבעתם (כרגע לא לפי העלאת ההצעות אלא לפי ההצבעה בפועל) בהצבעות שונות - בהתאם לאג'נדה או נגדה. יש אפשרות להסביר למה כל הצבעה עולה בקנה אחד או מנוגת לאג'נדה.

    בחלק מהאג'נדות הקיימות כיום, הפופוליזם חוגג. אני חושב שהיה יכול להיות מאוד מעניין ליצור לעדכן אג'נדה המתארת את העבודה שלך.
     
     
     
     
    דוד, בכיף - הצע רק איך...
    30/1/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ולא הייתי מודע. עכשיו מודע ומתרשם מאוד ממה שעושים שם.
     
     
     
     
    רה-תגובה לאורי
    6/2/2012
    נכתב על ידי אמיר

    בשום רגע ובשום מקום לא אמרתי, או כתבתי, שהקצאת כסף לעניין ציבורי היא בהכרח חיובית. התיחסתי למספר דוגמאות קטן, מתוך רשימה ארוכה של חוקים שבדקת, בהם חשבתי שההתיחסות של המדד שלך לא הייתה נכונה ושההערכה נבעה ממידע לא נכון או מחוסר מידע.

    בכל אופן, מדד כזה לא יכול להיות ניטרלי, הוא תמיד יושפע מהדעה האישית של המדרג ולכן הצעתי לשכלל דירוג של קבוצה עם מדוון דעות, דבר שישפר את הדיוק של הדרוג.
    בסופו של דבר הסכמתי , פחות או יותר, עם הדירוג שנתת לרוב החוקים שבדקת.

    ולתגובות הספציפיות:
    -אכן עניין התחבורה הציבורית תלוי גם בדעה אישית אך דעתי נתמכת ע"י מיטב המומחים והמחקרים בארץ ובעולם.
    אוטובוס אולי יותר מזהם מרכב אך כמות כלי הרכב שהוא יכול להוריד מהכביש מחפה על כך. בכל מקרה כשמדובר בתחבורה ציבורית יש להתייחס למכלול הכולל גם הקצאת מסלולים נפרדים לאוטובוסים (המשפר את הבטיחות והמהירות) רכבות (רגילות, קלות תחתיות) אוטובוסים ארוכים ונקיים יותר (כמו המטרונית) וכו'.
    אני לא מכיר אותך ואני לא יודע אם חיית פעם במקום עם תחבורה ציבורית נורמאלית אבל בטוח שנתקלת בכזו תחבורה בטיולים. אני גר כיום בברצלונה ו, כמו לרבים מהתושבים כאן,אין לי רכב ואף אחד כאן לא מרגיש שהם שרמת החיים שלו נמוכה יותר. אים לי רכב לא כי אני לא יכול לקנות, זה לא יקר כאן, אבל אין לי צורך בכל כי אני יכול להגיע בכל יום ובכל רגע לכל מקום בקלות ובמהירות. אם אני רוצה לצאת ולטייל בטבע אני שוכר, בזול, רכב ליום או יומיים (רק לטיולים בהם זה נדרש, ברוב היציאות מהעיר הרכבת עדיפה).
    כשאני מגיע לביקור בארץ אני פשוט משתגע מהמוגבלות של התחבורה הציבורית ופעמים רבות נאלצתי לשכור רכב בכדי שאוכל להתנייד בארץ (כי התחבורה הציבורית שיש מוגבלת, איטית, בתדירות נמוכה ולא פועלת בסופ השבוע וברוב הלילות).
    הצעת החוק המדוברת בסה"כ דיברה על שיפור קל, פשוט ולא יקר מדי ע"י חיוב לאספקת שירות מינימלי גם בלילות. אגב, ברור שההצעה הזו לא מספקת, בעיקר כי אין בה מענה לשבתות וחגים.

    -לגבי הנציבות לזכויות הילד, התרעמתי בעיקר על כך שדחיית הרעיון נובעת מהנחה שזה יהיה בירוקרטי וחסר תועלת, שוב ללא עובדות. זה שזה קרה בעבר עם רשויות אחרות, לא אומר שזה חייב לקרות כאן (וזה לא תמיד קורה). כמובן שכמו כל חוק הדבר תלוי בהמשך החקיקה בה צריך לקבוע בבירות את הסמכויות של הרשות המוצעת, מתן כלים לרשות לבצע את עבודתה והבטחת תקציב לרשות.
    ספציפית, לגבי הרשות המוצעת, אין לי מספיק מידע בשביל להחליט האם זה רצוי או לא וההתנגדיוית שהעלת לא הוסיפו לי מידע שכזה או הראו לי שאתה כן בדקת את הנושא.

    -לגבי הצעותיהם של מיכאל בן ארי ואחמד טיבי.
    אתה מדרג כאן את מדד הפופוליסטיות של הצעות החוק (אני מניח שבמובן המקובל, והשלילי, של המושג).
    שתי ההצעות פונות ספציפית לקהל הבוחרים של המציעים כשברור לשניהם שאים להצעה שום סיכוי לעבור (ולא בגלל בעיות מימון או ביצוע) - זה, בעיני תואם לחלוטים להגדרת הפופוליזם וגם מדגים את הבעיתיות של המדד שלך.
    ייתכן שהיה צריך להתיחס לשתי ההצעות הללו כפי שהתיחסתה לכמה הצעות אחרות אותן לא דירגת כי זה אינו הפורום המתאים לדון בהן.

    -לגבי האגרה:
    אין זה המקום לדון בנושא הצורך בשידור הציבורי, אבל כל עוד הוא קיים, והצעת החוק לא מתכוונת לבטל אותו, עליו למלא את מטרתו, שהיא, בד"כ, לספר במה למגוון הדעות בציבור, לספק מידע ולהשקיע בחומר תרבותי ואיכותי וכל זאת גם אם זה לא מסחרי. הכפפת רשות שידור ממלכתית לכוחות השוק תבטל, למעשה, את קיומו של השידור הציבורי.
    חשוב לזכור, מטרת האגרה אינה להשית מס נוסף על הציבור אלא לדאוג לכך שהתקציב של הרשות יהיה נפרד ועצמאי מהתקציב הממשלתי הרגיל ובכך יפחית את מידת היכולת של הדרג השולט מלהתערה בתוכן השידורים.
    לרדיו, אגב, למרות שידורי הפרסומת יש תלום אגרה נפרד המהווה חלק מאגרת רישוי הרכב. אגב, למרות הפרסומות שידורי הרדיו הממלכתי (כולל גלי צה"ל) שונים לחלוטין מהשידורים של תחנות הרדיו הפרטיות (הרדיו האיזורי) כשהם מספקים מידע נרחב לציבור במגוון נושאים ללא קשר למידת הפופולאריות שלהם, החל מחדשות ברשת ב הפופולארי, מוסיקה ישראלית בלבד ברשת ג, מוסיקה קלאסית בקול המוסיקה (שעוד קיים) מידע מגוון ברשת א' רשת ד בערבית, רשת מורשת ורשת רק"ע המשדרת בשפות שונות בארץ וברחבי העולם.
    כפי שציינתי, במדינות רבות קיימת אגרה ובמדינות אחרות, כולל כל המדינות שציינת, האגרה הוחלפה באמצעי מימון אחר, בד"כ תקציב ממשלתי ישיר או שילוב של תקציב ישיר, מימון מפרסומות או מיסים שונים ומשונים (בספרד, למשל, בוטלו שידורי הפרסומת בערוצים הממלכתיים והתקציב שלהם מגיע ממס שהוטל על חברות התקשורת, כמו טלפוניקה, ועל ערוצי הטלוויזיה הפרטיים אשר מפרישים אחוז מסויים מהכנסתם למימון הערות וזאת בנוסף לתקצוב ממשלתי).

    -לגבי התניית התחייבות:
    אכן גביית דמי מנוי חודשיים אינם דבר חדש וגם החוק המוצע לא באה לבטל זאת. הבעייה זו ההתחיבות, בעיקר אם היא קיימת אצל כולם.
    האופציה שלך, כלקוח, זה להתחייב ולשם מחיר רגיל (שנקרא מוזל אבל בפועל זה המחיר הרגיל) או לשלם מחיר מופקע ולא להתחייב.
    שיטה זו פוגעת בתחרות ולא מקדמת אותה והדוגמה הטובה ביותר זה שוק הסלולר.
    אגב, המצב בנושא הזה גרוע בכל העולם, ודוקא עם החברות הגדולות, שכאתה כלקוח נאלץ לחתום על חוזים והתחייבויות שאין לך שום יכולת להתמודד איתם, להבין אותם או לסרב להם, כי אותו החוזה, בדיוק, יחכה לך גם בחברות אחרות.
    הידכת, למשל, שבארה"ב, היהלום שבכתר של התחרות החופשית, רוב החברות הגדולות (תקשורת, טלוויזיה, אשראי ואפילו חוזי עבודה) קובעות בחוזה שבמקרה של מחלוקת אסור ללקוח לפנות לבית המשפט אלא הוא חייב לעבור בוררות, כשהבורר נקבע ע"י החברה איתה חתמת על החוזה?
    זו דוגמה חמורה לכשל הנוראי של ה"תחרות החופשית" ומהווה סיבה טובה לפיקוח הדוק יותר על השוק.
    כיום בישראל התחרות בשוק הסלולאר, שפשוט לא הייתה קיימת בעבר, גדולה יותר מברוב מדינות העולם וזאת בזכות הפיקוח ההדוק המתרחש כיום. אני בספרד רק יכול לחלום על חוקים כאלה.

    -לגבי הברייל
    שוב אתה מכניס לפי דברים שלא אמרתי כלל.
    ברור שלא ניתן לממן כל דבר עבור כל אחד מבלי להתחשב בעלות אבל, וזה אבל גדול, זה לא אומר שאפשר להתעלם לחלוטין מצרכים של אוכלוסיות שונות, גם אם הן מיעוט קטן.
    בדבריך אתה מתעלם לחלוטין מהעובדות לגבי החוק הספציפי הזה:
    קווי יצור רבים בעולם מותאמים, כבר היום, לכיתוב ברייל ובמידה שלא ניתן להוסיף מדבקה עם כיתוב וזה לא שונה מהדרישה שהכיתוב על האריזה יהיה בעברית (למה לבזבז כסף, רוב האוכלוסיה יודע אנגלית) או שההוראות שבתוך האריזה יהיו, גם הן בעברית (ובערבית). זה, אגב, נכון לגבי כל יבואן ויצרן של כל מוצר ותוספת של פרטים על אריזה קיימת לא מוסיפה עלות בד"כ או שהעלות המתווספת היא אפסית.
    בסה"כ לא דרשו בחוק להתאים בארץ את כל המדרכות לנכים (דבר שבברצלונה קיים) או להוסיף חיווי קולי לכל הרמזורים להולכי הרגל, הדרישה היא שבדבר חשוב, כמו תרופות, יהיה כיתוב ברייל בדיוק כמו שעל הכסף שלנו יש בליטות המאפשרות לעיוור להבדיל בין השטרות (זאת בנוסף לגודל השונה של השטרות). אלו דברים קטנים, ולא יקרים, המאפשרים לאוכלוסיה מוגבלת להסתדר לבד.
    ובאופן כללי יותר, התשובה שלי לדבריך היא כן! אפשר, וצריך, לוותר על רמת חיים מסויימת בשביל לתמוך באנשים שמזלם לר שפר עליהם. זה מה שהופך אותנו לחברה.
    התקנת מעלית בכל רכב היא, כמובן, מוגזמת אבל התאמת רכב ציבורי לכך הגיונית (וגם זה לא ע"י החלפת כל הרכבים אלה דאגה לכך שכל רכב חדש יכלול זאת), התקנת מעלית לכל הר או התאמת כל שביל היא מוגזמת אבל התאמת הרכובות והמדרכות בערים ודאגה שבניינים ומקומות ציבוריים יהיהו נגישים לנכים בהחלט מקובלת.

    ודבר אחרון:
    לא בדקתי את סיכומי הנקודות של כל הצעת חוק אך 2 מהן יש טעות בסיכום הנקודות:
    ב"הצעת חוק לקידום דיור בר השגה" הניקוד הסופי הוא 40,לא 15
    ב"הצעת חוק הביטוח הלאומי" הניקוד הסופי הוא 28 ולא 1