האם השמרנים טפשים?
 


האם השמרנים טיפשים? אורן פרנק העלה את השאלה הזו ב"דה מרקר" בשני חלקים: הראשון הצביע על־כך שמצביעים "בעלי נטיה פוליטית ימינית" מונעים על־ידי חששות. במאמר השני הוא טוען "מצביעים לימין? יש לכם אינטיליגנציה נמוכה." נניח לרגע בצד את שגיאת הכתיב בכותרת (סוג של ירייה עצמית ברגל), את העובדה שמדידות כאלו הן מדע-זבל טיפוסי, ואת הלוגיקה המפוקפקת שבמעבר מהכללות לגבי אוכלוסיית המצביעים להערות ספציפיות לגבי מידת בינתם של מועמדים לנשיאות—השאלה המעניינת היא: האם זה נכון?

היה הבדל?
אי־אפשר לתת תשובה חד־משמעית, כמובן, אך יש כמה אינדיקטורים אותם ניתן לבחון בהקשר זה, לפחות לגבי המצב בארצות־הברית בין רפובליקאים לדמוקרטים:
  • מנת משכל פוליטית: בדיקות שערך מכון הסקרים פיו הצביעו על־כך שמצד הידע הפוליטי והידע הכלכלי נהנים הרפובליקנים מיתרון ניכר על־פני דמוקרטים ועל עצמאים.
  • השכלה: לפי נתוני סד"א בברקלי (מובאים כאן, למשל) הדמוקרטים בולטים משני עברי המפה: הדמוקרטים הם המשכילים ביותר (20 אחוז בעלי תואר ראשון, לעומת 16 אחוז מהרפובליקאים המתונים) וגם הפחות משכילים מכולם (25.3 בעלי השכלה תיכונית חלקית, לעומת 7.3 מבין הרפובליקנים). הרפובליקנים הם שדרת האמצע: יש ביניהם יותר בעלי תואר מכללתי מכל קבוצה אחרת, אך הם אינם המובילים באחוזים בין בעלי תואר ראשון.
    תוצאה שונה במקצת הסתמנה בבחירות 2008. לפי גאלופ הייתה העדפה עקבית, אם גם בשיעורים קטנים, למשכילים יותר להצביע אובמה על־פני מקיין (יריבו). לעומת זאת, בבחירה בין הילרי קלינטון למקיין נהנתה קלינטון מיתרון רק בין בעלי השכלה תיכונית ומטה, כשבתוך כל שאר הקבוצות היה יתרון מובהק למקיין—אך יתרון זה לא גדל עם העליה בהשכלה.
  • רמת-משכל: כל ההשוואות הכלליות והכלל אוכלוסיתיות לא מצאו הבדל כלשהו בין המחזיקים בעמדות ימין או שמאל, שמרנים או ליברלים. לא נמצא גם מתאם כזה בין דפוסי הצבעה למנת משכל ממוצעת (ראו כאן). לדוגמה, ההשוואה של סד"א מצביעה על כך שאין כל הבדל, בממוצע, בין ליברלים לשמרנים ושמאל לימין (נתונים מסוכמים ב"דיסקובר מגזין). גם בחינה אחרת של אותם נתוני יסוד רחבים העלתה הבדלים מזעריים. ההבדל היחיד שנמצא היה בתוך הקבוצות: דמוקרטים שמרניים ומתונים היו בעלי מנת משכל נמוכה משמעותית משל הליברלים. אצל הרפובליקנים, לעומת זאת, הליברלים היו בעלי מנת המשכל הנמוכה ביותר. מחקר אחד שנעשה מצא כי בין סטודנטים שזיהו עצמם כ"ליברלים מאוד" נמצאה מנת משכל של 106, לעומת מנת משכל של 95 בקרב מי שהגדירו עצמם "שמרנים מאוד." הבדלים דומים, אם כי צנועים יותר, נמצאו בין אלו שהגדירו עצמם "בכלל לא דתיים" לעומת אלו שהגדירו עצמם "מאוד דתיים." המחקר גם מצא מנת משכל גבוהה יותר אצל גברים המעדיפים קשרים מונוגמיים, אף כי לא נמצא הבדל כזה בין הנשים. מחקר אחר אף הוא מצא מתאם כלשהו בין מידת הדתיות למנת המשכל (כאן), אף כי דומה כי המתאם החזק ביותר הוא בין היות המדינה באפריקה.
    חשוב לציין, בהקשר זה, כי הרבה מהלעג בארצות־הברית מופנה לרפובליקנים בגלל דפוסי ההצבעה המעניקים להם יתרון במדינות הדרום המוצגות כממלכת הבורים והנבערים מדעת. עם זאת, אותן מדינות דרום ממש היו—מאז מלחמת האזרחים ועד עד שנות השמונים—ממלכתם הבלעדית של הדמוקרטים. גם אחר־כך, הייתה להם נוכחות נכבדה בדרום. קנדי סחף כמעט את כל מדינות הדרום מול ניקסון, ג'ונסון (מטקסס) שלט ברובן מול גולדווטר, קרטר (מג'ורג'יה) סחף את כולן מול פורד, קלינטון (מארקנסו) סחף לא מעטות מהן ב-1992 וב-1996 ואובמה, ב-2008, ניצח ברוב מדינות הדרום. כלומר, מונח כי רמת המשכל של אנשי הדרום צריכה לעלות ולרדת חליפות בהתאם לדפוס הצבעתם בבחירות האחרונות.

    או, אם לסכם, התשובה לשאלה היא "זה לא נכון." אין כנראה שום קשר בין דעות או דפוסי הצבעה ואינטליגנציה.

    אז למה בכל זאת?
    אחת הסיבות לכך שאנשי שמאל נוטים לחוש 'אינטואיטיבית' שהם קבוצה מובחרת ואיכותית היא השגיאה הפשוטה של השוואת קבוצות נבחרות בסדרי גודל שונים. מצביע מרצ טיפוסי משווה את ממוצע עמיתיו, מצביעי מרצ, לממוצע מצביעי הליכוד ומגיע למסקנה הנכונה שמצביעי מרצ הם משכילים, רהוטים ואינטליגנטיים יותר. אך השוואה כזו היא חסרת ערך, שכן היא נערכת בין קבוצה מצומצמת יחסית של מצביעי מפלגה שקמה לשרת את המעמד הבינוני האמיד והמשכיל, והקבוצה הרחבה בהרבה של מצביעי מפלגה כללית. תוצאה דומה תתקבל, לדוגמה, אם נשווה את מנת המשכל של ליברטריאנים בישראל למנת המשכל הממוצעת של מצביעי העבודה (או אפילו מרצ, לעניין זה). בהשוואה של קבוצות שוות־ערך—לדוגמה, מצביעי מפלגת 'שמנת' של הימין למרצ—יתגלה תמיד כי שתי הקבוצות שוות לחלוטין במנת המשכל וברמת ההשכלה.

    סיבה אחרת, מעניינת יותר, קשורה בדיספרופורציה בעיסוק. שאלת מנת המשכל של מצביעי הימין מעסיקה את אנשי השמאל הרבה יותר משמנת המשכל של אנשי השמאל מטרידה את מצביעי הימין.

    תומס סואל עמד ב"עימות בין השקפות" על החשיבות הרבה שמעניקים בעלי השקפה "לא גדורה" (לענייננו כאן, השמאל) ל"תוצאות" נכונות, שעה שבעלי ההשקפה ה"גדורה" (לענייננו כאן, ימין או שמרנים) מדגישים דווקא את ה"תהליך." עבור בעל עמדות ימין או עמדות שמרניות יותר, חשוב המצב בו המוסדות והתהליכים מקיימים שוויון בתהליכיהם (במשפט, בפוליטיקה, בשוק, וכו'). האיכות הסגולית של המנהיג משנית מבחינתו לשוויוניות בתהליך הפוליטי, המשפטי והשוקי. עבור איש השמאל התהליך משני בחשיבותו להשגת התוצאות הנכונות, וכאשר התהליך הוא מכשול, לתפישתו, להשגת התוצאות הרצויות, ניתן ואף רצוי לעקוף אותו. לשם כך, חשובות מאוד התכונות האישיות והיכולת העילאית של מי שמפקח או מנחה אותנו בדרך אל התוצאות הנכונות.

    עבור אורן פרנק ודומיו, לפיכך, העלאת הטענה כי אנשי השמאל הם בעלי אינטליגנציה גבוהה יותר משל אנשי הימין אינה רק יסוד לקינטור, אלא המצע שעליו מבוססת יכולתם לטעון לזכויות יתר ולשליטה. אם התוצאות הן החשובות, כי אז ניתן בסיס הגיוני להענקת השליטה למיעוט האינטליגנטי יותר על־פני הרוב האינטליגנטי פחות.

    יתר על־כן, מאחר שהתהליך אינו מניב תמיד את התוצאות המושלמות, והמנהיג או מורה הדרך הנכון יכול לטעון כי הוא מסוגל להשיג אותן נובע כי טענת העליונות השכלית ו"ידיעת האמת" היא הנמקה מתמדת להענקת הכוח למיעוט, גם אם התוצאות המבוקשות אינן מושגות. אין זה ראוי, לתפישתם, לשלול את הכוח רק כי התוצאות לא הושגו, שכן רק העליונות השכלית היא שתוכל לאפשר השגת תוצאות כאלו בעתיד.

    אין זה מקרי כלל כי פנתאון הגיבורים של השמאל מלא וגדוש (כולל שפע דמויות איקרוס והילל בן שחר), שעה שהפנתאון של הימין מצומצם הרבה יותר. אין זה מקרי כי בבחירות בארצות־הברית, בעיני אורן פרנק, הנקודה המרכזית היא ההשוואה בין אובמה ליריביו מהמפלגה הרפובליקנית, בלי קשר להישגים שרשם לזכותו אובמה. אין זה מקרי כי בעיני אנשי שמאל רבים אנשים כמו דב חנין (עסקן, בנו של עסקן) או שלי יחימוביץ' (עיתונאית) ראויים להחזיק בעמדות ביצועיות בכירות (ראש העיר המרכזית בישראל, ראש הממשלה) למרות היעדר ניסיון.

    אגב, העניין התעורר בי בעקבות הדברים האלו אצל "ולווט אנדרגראונד."

    ואם כבר שגיאות כתיב
    בגרסה המעוברתת של איי-פד מתורגם suspended כ"מושהה." אבוי.

    ובצד
    מאמר חביב של בן שלו על "יוסי ילד שלי מוצלח" של ע. הילל וסשה ארגוב. מעניין שבמאמר הוא אינו מזכיר כלל את העובדה שאותו יוסי נוגע ללב אינו ילד כלל אלא נער הסובל מפיגור שכלי.


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
     
    רשימת תגובות (38)
     
     
    המאמר שהבאת בכל זאת מצטט מחקר
    17/2/2012
    נכתב על ידי אריק

    המחקרים שאתה מביא מראים על תוצאה אחרת, אבל עדיין צריך איכשהו להסביר את התוצאות שהתקבלו שם.
     
     
     
     
    מה הקטע עם הפיגור השכלי של יוסי?
    17/2/2012
    נכתב על ידי מיכל ק.

    אתה רציני? אם כן, מאיפה המידע התמוה?
     
     
     
     
    .
    17/2/2012
    נכתב על ידי @yanchuf

    חוק וישנה חל גם כאן, כמובן.
    ולגופו של הטיעון: גם את הרשומה שלך, כמו את המאמר שאליו היא מתײחסת, קראתי ברפרוף. דומני שאין מקום להתנשאות על רקע אינטלקטואלי גרידא. דמוקרטיה, בהיותה שלטון העם כמשתמע משמה, מוסרת בידי העם את יכולת הבחירה. על העילית האינטלקטואלית לפיכך. ואין זה משנה כלל אם מן הצד היוני או הניצי של המפה הפוליטית, להציג מועמדותה ולהנהיג *בחוכמה!* את הציבור שבחר בה. הו, כמה נאיבי מצידי להניח שפרדוקס הפוליטיקה יתהפך.
     
     
     
     
    מי מבין יותר בכלכלה
    17/2/2012
    נכתב על ידי שאול

    עם כל הכבוד לבריאן קפלן, ויש כבוד, העניין מסובך יותר, והספרות ממשיכה להתקדם. אפשר ליצור סקרים שבהם שמרנים יצאו "יותר מבינים" ואפשר ליצור סקרים הפוכים. בכל מקרה - כל הנושא הזה הוא נו באמת. מה למען השם אפשר ללמוד מזה?
    הנה בקיצור:
    http://www.theatlantic.com/magazine/archive/2011/12/i-was-wrong-and-so-are-you/8713/
     
     
     
     
    לא מעט שגיאות גם אצלך
    17/2/2012
    נכתב על ידי משה

    למשל - להוציא את קרטר לאף מועמד דמוקרטי לנשיאות אין מה לחפש בדרום מאז קנדי. הדרום בארה"ב כולל את חגורת התנ"ך ואיתה מדינות שנחשבות דרום פוליטי (טקסס למשל). קליפורניה ואריזונה למשל - למרות המיקום הגאוגרפי שלהן - לא נחשבות חלק מה"דרום" בהקשר הזה. מי שמכיר את ההיסטוריה האמריקאית יודע למה הדרום עבר מפלגה. גם קלינטון, שהיה נשיא פפולרי מאוד, הפסיד את רוב הדרום ובטח ובטח שאובמה ב2008.
     
     
     
     
    בריאן קפלן (הודעה מחדש, במקום הודעה ששיבשה את השורה)
    17/2/2012
    נכתב על ידי גיאק

    בדק מתאם בין פוליטיקל איי-קיו לבין תמיכה בכלכלה חופשי.
    קישור.
    ובכלל הספר מומלץ.
     
     
     
     
    לשאול, נכון- כלום
    17/2/2012
    נכתב על ידי גיאק

    המחקרים האלו לא באמת רלוונטים לשום דבר.

    בזבוז של מענקי מחקר בשביל לגלות את מה שצ'רצ'יל מבין בשיחה בת חמש דקות.
     
     
     
     
    למיס ק.
    17/2/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מיס ק. - עדכונים ביוסי. פעם, בתקופות מתקדמות פחות, הוא סבל מפיגור שכלי. עכשיו הוא שודרג להפרעת קשב וריכוז.
     
     
     
     
    לפעמים כדאי לקרוא את המחקר המקורי
    17/2/2012
    נכתב על ידי עומר

    http://pss.sagepub.com/content/23/2/187

    בלי להיכנס לשיטות וכו', הוא מצביע על קשר בין אינטיליגנציה נמוכה להצבעה למפלגות שמרניות. כלומר, הטענה אינה "אתה שמרן משמע אתה טיפש", אלא "אם אתה טיפש אתה כנראה שמרן". צריך לתהות אילו כישורים אינטלקטואליים נדרשים כדי לבלבל בין הטענות הללו. מקריאת המאמר של מר פרנק דומה שהוא מהווה דוגמת נגד למחקר שאותו הוא מצטט...
     
     
     
     
    ובלטמה קלעו בול
    17/2/2012
    נכתב על ידי עומר

    וגם קישרו למקום שמנתח את הבעיות (הרבות) במאמר הזה שלי לא היה כוח לדון בהן:

    http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5814
     
     
     
     
    ריכוז תגובות - ריכוז!
    17/2/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ריכוז תגובות:

    אריק: אלו לא המחקרים שהבאתי - אלו כל המחקרים. כל המחקרים, ככל שיריעת הבדיקה (כלומר, מספר הנבדקים) מורחבת, כך ההבדלים הולכים וקטנים. ישראל, ספציפית, מייצגת בעייתיות מיוחדת, אבל זה כבר לא מיוחד במינו.

    גיאק: כשאתה אומר "צ'רצ'יל" אתה מתכוון מן הסתם לראש ממשלתנו, בן זוגה של רעייתו של בעלה של אשת ראש הממשלה. אם כן, הרי שאתה צודק.

    משה כתב:

    למשל - להוציא את קרטר לאף מועמד דמוקרטי לנשיאות אין מה לחפש בדרום מאז קנדי. הדרום בארה"ב כולל את חגורת התנ"ך ואיתה מדינות שנחשבות דרום פוליטי (טקסס למשל). קליפורניה ואריזונה למשל - למרות המיקום הגאוגרפי שלהן - לא נחשבות חלק מה"דרום" בהקשר הזה. מי שמכיר את ההיסטוריה האמריקאית יודע למה הדרום עבר מפלגה. גם קלינטון, שהיה נשיא פפולרי מאוד, הפסיד את רוב הדרום ובטח ובטח שאובמה ב2008.



    לא מדויק, לדעתי. כפי שציינתי, הנקודה אינה כל כך מי שלט ברוב המדינות אלא העובדה שחלק ממדינות הדרום ה'מפגרות' כביכול הצביעו לדמוקרטים, אחר כך לרפובליקנים ולבסוף גם לכאן וגם לכאן.
    בחירות 1964: ג'ונסון סחף את רוב מדינות הדרום (כלומר, מערב ארצות הברית מתחת לקו מיסיסיפי-מיזורי), כולל טקסס.
    בחירות 1968: האמפרי קיבל את טקסס (רוב חגורת התנ"ך הלכה עם וואלאס).
    בחירות 1992: קלינטון זכה בארקנסו, במערב וירג'יניה, בטנסי, בלואיזיאנה, בקנטקי, במיזורי, ובג'ורגיה.
    בחירות 1996: קלינטון זכה בארקנסו, בפלורידה (נחשב?), בקנטקי, בלואיזיאנה, במיזורי, בטנסי ובמערב וירג'יניה.
    בחירות 2000: גור אמנם זכה בעיקר במדינות המערב התיכון והצפון, אבל במיזורי הפער היה זעיר, וכך גם בפלורידה.
    בחירות 2008: כאן טעיתי. אובמה זכה בפלורידה ובצפון קרוליינה בלבד.

    שאול: הרי השאלה עצמה היא טריוויאלית - הדוגמאות שהבאתי היו רק לסבר את האוזן לגבי התשובה. המעניין באמת הוא למה היא נשאלת.
     
     
     
     
    מסכים
    17/2/2012
    נכתב על ידי שאול

    והניחוש שלי - חוסר ביטחון אינטלקטואלי?

    כאילו, אני לא יודע לענות לטיעונים שלך. אפשרויות:
    1. להיעלב נורא. להגיד שאתה יורד לפסים אישיים. ולפרוש מהדיון.
    2. להגיד שאני אולי לא יודע לענות, אבל אבל אבל, רוב האנשים החכמים חשובים כמוני, (או אישזהו עיוות של הטיעון הזה). אז אני לא יודע למה, אבל אתה בטח טועה. ואני בטח צודק.

    נו שוין...
     
     
     
     
    ישוחזר כבודו האבוד של יוסי
    17/2/2012
    נכתב על ידי מיכל ק.

    מסייה ר., אני סבורה שיוסי הוא חמוד ולא מוגבל. שים לב: הוא ילד, לא נער. פעם, לפני שמיהרו לתייג כל ילד שעשה לאו-דווקא- כל-מה-שאומרים-לו-על-הצד-הטוב-ביותר, היו מניחים שילד בן 5 (כזכור לך, פעם היו שולחים למכולת גם ילדים קטנים), עלול להתבלבל ודעתו יכולה להיות מוסחת. ישוחזר כבודו האבוד של יוסי לאלתר!
     
     
     
     
    כותרת כלשהי
    18/2/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול,

    1. אילו פסים אישיים? ממה יש להיעלב? אני לא חושב שהעיסוק המרובה של השמאל בשאלת הכישורים האישיים (מרובה=בהשוואה לעיסוק של הימין בנושא זה) הוא תוצר של חוסר ביטחון אינטלקטואלי. בזה יש לימין ולשמאל נתח שווה. השמאל פשוט חושב שזו שאלה נורא מרכזית, ולכן מתעסק בה. תחשוב על זה כך: נאמר שהיה מתברר כי מנת המשאל של שמאלני ממוצע היא 102 ואילו מנת המשכל של ימני ממוצע היא 98 - מה המסקנות שיש להסיק מכך?
    2. רוב האנשים החכמים בעולם החזיקו בעמדה שיש אלוהים. אפלטון ואריסטו היו בטוחים שיש המון אקשן בפסגת הר אולימפוס. עם אסכולת פרנקפורט נמנו הרבה אנשים נבונים. טולסטוי, דוסטויבסקי וגוגול היו אנטישמים. לאמארק ותלמי דבקו בתיאוריות מאוד מעניינות. אני לא חושב שיש משקל כלשהו לטיעון "בשם הסמכות." לבד מזאת, יש כאן שני שלבים: א) הטיעון ש"אני צודק." ב) הטיעון שיש לנקוט מדיניות לפי צדקתך. על א' אפשר להתווכח. לב' אני לא מסכים באופן עקרוני.
     
     
     
     
    מאדאם ק' והטענות
    18/2/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מאדאם ק' כתבה בחפז מקלד:

    מסייה ר., אני סבורה שיוסי הוא חמוד ולא מוגבל. שים לב: הוא ילד, לא נער. פעם, לפני שמיהרו לתייג כל ילד שעשה לאו-דווקא- כל-מה-שאומרים-לו-על-הצד-הטוב-ביותר, היו מניחים שילד בן 5 (כזכור לך, פעם היו שולחים למכולת גם ילדים קטנים), עלול להתבלבל ודעתו יכולה להיות מוסחת. ישוחזר כבודו האבוד של יוסי לאלתר!



    לא רוצה ולא רוצה. תיכף גם תגידי לי שאליפלט ודודו אולי לא מתו אלא רק נפצעו קשה ובסוף התאוששו. או שאולי "אני זוכר בקרב שלא נגמר, פתאום ראיתי איך אתה נשבר, וכשעלה השחר מן ההר אז אותך הבאנו אל הכפר" הוא סיפור של הלם קרב ("ואתה מעבר לגדר" במוסד לשיקום).
     
     
     
     
    ראה נא...
    18/2/2012
    נכתב על ידי מיכל ק.

    ראה נא, אורי (אמרה מ. בקול פדגוגי :-), כבודם של שירי הזיכרון שלנו במקומם מונח, אבל זה שמשמיעים את יוסי-ילד-שלה-מוצלח ביום הזיכרון משום מה, לא אומר שאפשר לכרוך אותם יחדיו. לפי ההגיון שלך, אפשר גם להתייחס ל"בוא אליי פרפר נחמד" כשיר פתייני, ולראות בפתיח של התכנית "ריצ'-רץ'" ("את הריץ'-רץ' נפתח ונראה עולמות משונים...") מזמור פורנו רך. יש שירים שיש לגביהם סימוכין על העומד מאחורי מילותיהם, אך על כל פנים לגבי יוסי, זה כנראה רק בעיני המתבונן. ואני אומרת: למה לנו להיות שליליים?
     
     
     
     
    מעניין מאד העניין הזה עם יוסי.
    18/2/2012
    נכתב על ידי אליסה

    מה שמעניין בעיניי זה לא אם הוא בעל מוגבלות או הפרעה מוגדרת כלשהי, אלא האם הוא מתוייג ככזה - כי לתיוג עצמו יכולה להיות השפעה מכרעת על ציפיותיה של האמא, ובהשלכה גם על תגובותיה כלפי הילד.
     
     
     
     
    ומה שמדאיג אותי זו מנת המשכל של הסטודנטים
    18/2/2012
    נכתב על ידי עמית

    מנת המשכל הממוצעת, לכאורה, היא 100. ואז נשאלת השאלה, למה יש סטודנטים עם מנת משכל מתחת ל- 100?
    גם בפקולטה להנדסה אזרחית היתה לנו בעיה כזו, בעיקר ממגזר מאוד מסויים שבו מקובל שהנהלת בית-הספר עוזרת לתלמידים לרמות בבגרויות. האם זה רלוונטי שהם גם משתייכים ל"גוש השמאל"? מסופקני.
     
     
     
     
    רגע רגע
    18/2/2012
    נכתב על ידי אפי

    כשאני קראתי את התגובה של שאול הבנתי שהוא מסכים והוא מציע 2 תשובות אפשריות לשאלה איך מגיעים מחוסר ביטחון אינטלקטואלי לעיסוק בשאלות לא רלוונטיות שכאלו.

    אבל אז אורי ענה לו תשובה כאילו שאול כתב את זה באמת: 2 אפשרויות איך להמשיך את השיחה שהדרדרה (או שעומדת להדרדר).

    אז מה באמת היה פה?
     
     
     
     
    אפשרות א
    18/2/2012
    נכתב על ידי שאול

    בחהלט אפשרות א.
     
     
     
     
    הערה והארה על שיטה מול תוצאה
    18/2/2012
    נכתב על ידי אשמורת הנצח

    מעניין שהגעת למסקנה שהימין מתמקד בדרך בעוד השמאל מתמקד במטרה. למרות שהדברים נראים ככה, יש לי תחושה שהם הפוכים - אנסה להסביר.
    ההבדל העיקרי בין שמאל לימין, או בצורה כללית יותר בין ליברליזם לשמרנות, הוא אינדבידואליזם. בעוד השמרנות היא שריד להשקפה המסורתית שרואה את היחיד כחלק ממכלול של עם-חברה-תרבות, הליברליזם (שמאל), שואף לשים את האדם במרכז עד כדי התעלמות מהמציאות. במובן הזה ניתן יהיה לטעון שזהו אגואיזם על סטרואידים. לא חסרות דוגמאות לתופעה שאינה מוצאת חן בעיני ליברלים, והם פשוט מעבירים חוק נגדה בתקווה שתיעלם, במקום לפתור את הסיבה.
    מכיוון שליברליזם חותר לשחרור מלא של היחיד מסביבתו ומתוצאות, עליו לצבור תמיכה. תמיכה היא לא משהו שבאמת קשה להשיג. רק צריך לשכנע את כולם שאתה בחור נחמד, איטליגנטי, ויצירתי, ושכדאי להצביע לך. לא יזיק גם לזרוק כמה מילים על כך שהבחור השני מיושן, מושחת, קשור לבני החושך, או מבצע וידוא הריגה בילדים.
    משום שהליברל זקוק תמיד לאישור והסכמה מהסביבה על מנת להיות חופשי לממש את כל גחמותיו, הפופולריות, לכן הדרך בה הוא מבצע דברים, חייבת לקבל מבחינתו חשיבות עליונה.

    לעומתו, השמרן חותר למטרה. המטרה השמרנית, מאז ומתמיד, הייתה שיפור. היא הייתה ציוויליזציה, חברה ותרבות. לכן, ההקפדה השמרנית על השיטות היא למעשה חתירה לתוצאה שהיא התרבות. אפילו אפשר לטעון כי שמרנות מדעית יותר, בכך שהשמרן מתבונן במציאות, יודע מה התוצאה אליה הוא רוצה להגיע, ומוצא את הדרך לעשות זאת, להבדיל מהליברל, שלא באמת מעוניין במטרה להגיע אליה, אלא להיראות טוב בדרך. לאחר קבלת תוצאה, התהליך מחזיר פידבק למעלה, משפרים אותו, וחוזר חלילה.
    ההקפדה על המבנה הכללי גם נובעת מהבנה שמבנה יציב מאפשר יציבות לטווח ארוך. אולי ההתפתחות תהיה איטית ופחות מרגשת, אבל מבנה מתפקד יסבול פחות מתהפוכות ומגחמות של יחידים. מצד שני, לליברלים מהפכנים יש נטייה להמליך יחידים גחמניים ולתת להם לעשות במדינה כשלהם (לנין, סטאלין, קסטרו). במנגנון יציב האינדווידואל קצת מדוכא, אבל המכלול, החברה, ישגשגו יותר.

    מפורט יותר על ההשקפה הזו בamerika.org אם תתעניין.
     
     
     
     
    חזור שנית
    19/2/2012
    נכתב על ידי קונשטוק

    איך בדיוק דב חנין מדגים את החשיבות שהשמאל מייחס לכישורים אישיים כמו IQ?

    אם כבר הוא דוגמה הפוכה

    (ולא בגלל שהוא טיפש או משהו אלא בגלל שהוא די ממוצע)
     
     
     
     
    תלתגובה
    19/2/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לאפי: לא הבנתי את הקטע (וגם לא את המשך התגובה של שאול). התוכלו לבאר לי?

    לאשמורת נצח (הקישור הנכון לוורדפרסו) - ההבחנה בין "תהליך" ל"תוצאות" היא וותיקה למדי. אני חושב דווקא להפך, כמובן. בגישה השמרנית מובנית פסימיות מסוימת, שכן היא מוכנה להכיר בכך שיש מטרות מסוימות שלא ניתן להשיגן במלואן או שאין דרך להשיגן, ולכן היא מעדיפה לדבוק בשיטות שהזמן הוכיח כי הן מאפשרות התקרבות איטית אליהן, צעד-אחר-צעד. אצל הפרוגרסיבי, הגישה הפוכה. אני לא חושב שהוא ממוקד ב"להיראות טוב בדרך" אלא, להיפך, מעדיף להתעלם מהמכניזם שבדרך.

    לקונשטוק: הכישורים בפועל של חנין אינם ממין העניין - אלו הכישורים המיוחסים לו שהם ממין העניין. חנין יושב על שתי משבצות: א) הוא האיש שמוכרז כ"מומחה" (לדוגמה, אף שתחום השכלתו הוא מדעי המדינה, הוא מוכרז "אינטלקטואל סביבתי" אף על-ידי אנשים שאינם בורים בתחום.) ב) הוא יושב על תיק האיש טהור הלב והכוונות (תיק גוז'נסקי), כך שאפילו ניתוקו מהמציאות וצנוניותו נחשבים לו למעלה (גיק-שיק).
     
     
     
     
    הוכחות מנצחות למ"ק
    19/2/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מ"ק:
    עשוי להיות מעניין לעיין בדיון העתיק הבא.

    כך-או-כך, התחושה היא שקובעת. מנקודת מבטי, אם לפנינו ילד חולמני הסובל מהפרעת קשב כלשהי, אין שום הצדקה לנקיטת האמצעי החמור של סולם סול מינור (כך אומרת לי אוזני העשויה פח קשיח) ולנימה האלגית. יוסי נשלח פעם אחר פעם למכולת, ובכל פעם הוא חוזר ובידו, במקום עזרה, איזה דבר שהסיח את דעתו. האם מתחילה בנימת הוראה ("לך הבא... לך ישר ואל תשכח), ממשיכה בבקשה ("לך הבא נא לי כיכר... אך אל תשכח"), חוזרת ומתחננת למעט מזעיר ("לפחות הבא זיתים, זה הכל") ולבסוף מסכמת באנחה: "אוי לי, ילד שלי מוצלח."

    האם נימה אלגית, פתטית אפילו, ממין זו מוצדקת אם מדובר בסתם הפרעת קשב טריוויאלית, עולצת, עליזה וסבבונית? להזכירך, בסולם נוגון זה נכתבה הסיציליאנה של פורה:



    וגם הבלדה של שופן מ"הפסנתרן"



    אני מקווה שאחרי הוכחות כה ברורות הסתלקו להם הספקות מליבך ואת רשומה על ספרי כחוזרת בתשובה ומחילה לך.
     
     
     
     
    לוקח בחזרה את התגובה השניה שלי
    19/2/2012
    נכתב על ידי שאול

    לא קראתי כמו שצריך את הפוסט.

    מודה ועוזב.
     
     
     
     
    אורי, עדיין לא ענית על השאלה...
    19/2/2012
    נכתב על ידי אליסה

     
     
     
     
    The difference
    19/2/2012
    נכתב על ידי Lestibournes

    As far as I can tell that difference between conservatives and progressives is simple. Progressives became intoxicated by scientific and technological progress and came to believe they can engineer solutions to all the ills of humanity, thus creating a perfect society. Conservatives think man is limited and flawed and that therefor solving the problems of humanity is impossibly because it is basic human nature that lies at the root of all problems, and because we we would need to be omniscient to be able to engineer a perfect system and then it would be so complex that no one would be able to actually use it.

    It's the difference between those who like to dream big and those who focus on what is realistic.

    That's for the intellectuals. For the masses I guess it's the difference between those who want freedom and those who don't want to bear personal responsibility.

    All of that is in the realm of economics and the size of government, of course.
     
     
     
     
    A small addition to my previous comment
    19/2/2012
    נכתב על ידי Lestibournes

    When I think of progressives, I find myself thinking more and more that they resemble teenagers. Conservatives tend to rely on common-sense and simple logic, while progressives tend to get caught up in fancy arguments that let them feel smug and superior while avoiding the plain and simple truth. At least that's my impression from reading about the debates on the economy, the arguments for lower taxes and lower spending vs higher taxes and higher spending, about bailouts and stimulus programs vs less restrictions on economic activity.

    When it comes to big iconic government programs I see conservatives offering solutions and progressives going into a state of denial.

    Of course, I'm talking about the US.
     
     
     
     
    הספר של סואל מומלץ? ואיך התרגום?
    20/2/2012
    נכתב על ידי אסף רומנו

    לשמאל האינטלקטואלי יש עוד הסבר, שממוצה היטב בתגובה שכתב פעם יהונתן אורן באייל (ההגדשה שלי):

    "הסוציאליזם רואה את עצמו כהמשך של פרויקט הנאורות. ההנחה הבסיסית של הנאורות היא שהחברה צריכה להיות מאורגנת באמצעות התבונה. הרוע ואי-הצדק הם תוצאה של טעות ובורות, והתבונה היא הדרך לצאת ממצב הטעות והבורות. לכן, יאמרו הסוציאליסטים, הידיעה וההבנה של תנאי החיים האמיתיים תביא איתה מיני וביה חברה צודקת, גם ללא כפייה.

    לעומת זאת, הקפיטליזם דוחה את הפנייה לתבונה כדרך לארגן את החברה, ורואה את האדם כנשלט ע"י יצריו. לפי תפיסה זאת, אנחנו חייבים מדינה חזקה כדי שתוכל לרסן את ניגודי האינטרסים שנוצרים כתוצאה ממטרות סותרות."

    או בקיצור - החבר'ה האלה בימין רוצים להחזיר אותנו לעצים, ומה שהשמאל מציע אינו כפייה אלא אמונה שלמה בשכל ישר.
     
     
     
     
    Of course I put my spin on things
    20/2/2012
    נכתב על ידי Lestibournes

    But I'd expect a book you bother quoting to try to be truthful. Shouldn't people try harder in some formally published piece than a random comment on a blog?

    In any case, what you quoted about "capitalism" is wrong. It isn't a belief that people are ruled by desires, but that they are influenced and affected. It isn't a desire to go back to primitive life, but rather to control and even harness basic human nature for productive purposes, and that is done by employing the wisdom that has been gained over the millenia. Basic human nature hasn't changed, so science has not made wisdom obsolete. And conservatives don't believe in a powerful government that manages people's lives. They believe in personal responsibility and a government that only interferes to prevent people from violating each other's rights.

    As to what you quoted about progressives, that's basically what I said, only I'm saying the problem can't be solved merely through education. It is basic human nature we are dealing with, not a learned behavior.
     
     
     
     
    :Lestibournes
    20/2/2012
    נכתב על ידי Alisa

    I could be wrong, but I got the impression that he was describing the Progressives' view of the matter - and rather sarcastically so.
     
     
     
     
    ,And
    20/2/2012
    נכתב על ידי Alisa

    by 'he' I of course meant Asaf...
     
     
     
     
    מה שאליסה אמרה, כמובן.
    20/2/2012
    נכתב על ידי אסף רומנו

     
     
     
     
    .
    20/2/2012
    נכתב על ידי אפי

    שאול שאל "מה למען השם אפשר ללמוד מזה"? גיאק אישר: "המחקרים האלו לא באמת רלוונטים לשום דבר". אורי אמר: "המעניין באמת הוא למה היא נשאלת". שאול הסכים שאכן זה המעניין באמת והוסיף ניחוש אפשרי לשאלה מדוע השאלה נשאלת: "חוסר ביטחון אינטלקטואלי?", אבל שאול הרגיש שהמשפט הסתום הזה עדיין לא מסביר איך מגיעים מחוסר ביטחון אינטלקטואלי לעיסוק בשאלות לא רלוונטיות שכאלו. בשביל זה שאול הציע 2 אפשרויות. אורי הבין ש-2 האפשרויות ששאול הציע הם טענות של עצמו ולא אליבא דהשואלים שאלות לא רלוונטיות, ולכן תוהה, בצדק, "ממה יש להיעלב?" וגם מודיע שהוא "לא חושב שיש משקל כלשהו לטיעון "בשם הסמכות"".

    במבט לאחור, ברור שזו לא היתה כוונתו של שאול, אחרת הוא לא היה מכניס באפשרות 2 את המשפט: "או אישזהו עיוות של הטיעון הזה".

    love it!
     
     
     
     
    דותגובה
    21/2/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    אליסה: תשובה על מה?

    אסף, Lestibournes:
    לגבי ההבדל בין סוציאליזם/קפיטליזם ופרוגרסיביזם/שמרנות: השאלה אינה נוגעת ביחס לתבונה, לדעתי, אלא בתפישה הבסיסית של אופי האדם. בסוציאליזם/פרוגרסיביזם מניחים כי אופיו של האדם ניתן לשינוי באמצעות חינוך/הסבר/ידע/הארה/כפיה/וכיו"ב; השמרנים/קפיטליסטים מניחים שאופיו של האדם אינו ניתן לשינוי מעיקרו.

    מעמדת יסוד זו נובעות המלצות המדיניות. סוציאליסטים/פרוגרסיבים גורסים כי ניתן להתעלם מהבעיות בדרך להגשמת חברה צודקת (או כל אידאל אחר), שכן הבעיות האלו הן רק לכאורה: אם נשנה את התנאי החוסם - זה שגורם לאנשים לפעול באופן התואם את התחזית השמרנית/קפיטליסטית - כי אז הבעיות תסתלקנה מאליהן. הבעיות הן אשליתיות, ולכן אין צורך להתייחס אליהן.

    המלצת המדיניות, לפיכך, היא לנקוט חינוך/הסבר/ידע/הארה/כפיה/וכיו"ב כדי לגרום לאנשים לראות את האמת (כמאמר יהונתן אורן: "הידיעה וההבנה של תנאי החיים האמיתיים"), מה שיסלק את הקושי ("תביא איתה מיני וביה חברה צודקת, גם ללא כפייה").

    כשהניסיון לא עובד, הפתרון הוא א) מעבר לכפייה, כי אנשים לא יראו את האור אחרת. או ב) מעבר להנמקות מעגליות/קרטזיאניות: שינוי התיאוריה לכזו שלא ניתן להפריכה. הניסוי לא עבד, כי הפריעו לו, ואנחנו יודעים שהפריעו לו כי הוא לא עבד.

    הקפיטליסטים/שמרנים פשוט אומרים שאי אפשר לשנות את אופי האדם, והם נחלקים לשתי קבוצות: אחת אומרת שאופי האדם, אם ינתן לו חופש, בכל זאת יניב תוצאות מועילות יותר מאשר אם לא ינתן לו חופש; והשניה אומרת כי לא ברור אם התוצאות תהיינה מועילות יותר, אך הן לא תהיינה מועילות פחות ובין חופש לכפיה, עדיף החופש.
     
     
     
     
    אורי:
    21/2/2012
    נכתב על ידי אליסה

    על שאלה שנשאלה ב"אייל" ושעמדתי לשאול בעצמי: האם יש לך מקור ספציפי שממנו עולה שיוסי היה בעל פיגור שכלי?
     
     
     
     
    לדאבוני, התשובה היא לא (אליסה)
    22/2/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    שמרנים וליברלים
    25/2/2012
    נכתב על ידי איתי

    סרטון מרתק, דווקא יוצר חלוקת אופי רוחבית ולא חלוקה הירארכית

    http://www.youtube.com/watch?v=vs41JrnGaxc