"התמוטטות" יצא בחוץ!
 


"התמוטטות" יצא בחוץ. אחרי הגהות רעיוניות לאינספור, שיופים, שיפצורים, הגהות ומגהות—הוא שם.

כפי שאתם בוודאי מנחשים, אני טיפה נרגש ואף נוטה לדחף לא נשלט לספר לכם שיש עמוד בפייסבוק וששאפשר לקנות בהנחה וכי זהו הספר הראשון על כלכלה שאתם יכולים לקרוא כמו ספר מתח והוא ברכת האל לאנושות, מתנת זאוס לאתנה או תשורת אשמדאי לממלכת מדי (לפי נטייתכם הרליגיוזית), אבל מאחר שכולנו בוגרים, כולנו חכמים וכולנו יודעים את התורה בעל־פה, אשתדל למזער את הדחף ורק אפנה אתכם לעמוד המקסים והקסום כאן''' בו תוכלו למצוא קישורים ושאר מרבי שמחה ומרבי רגליים.

ולעניין עצמו. "התמוטטות" מנסה לחבוק ולתת תשובה משכנעת, ככל שאני מסוגל לה, לשלושה דברים: איך הגענו למצב הביש? מדוע הגענו אליו? וכמובן, מה הדרך לצאת ממנו? שלוש שאלות קשות, שהתשובה להן תבעה ממני יותר משלוש שנים של מחשבות, כתיבה וכתיבה מחדש שהתנקזו ל-200 עמודי הספר.

(כהערת צד: כמה וכמה מן הרעיונות העליתי גם כאן, ובמובן זה לכל אחד מהמגיבים כאן יש חלק בספר. רבים מהרעיונות שלי התעצבו תוך כדי תנועה ואל מול 'אש אויב'. קשה לי לחשוב על דרך טובה יותר לגבש רעיונות מאשר להתמודד מול אלו הסבורים שהם שגויים).

זה אינו ספר על כלכלה
הכרעה ראשונה—ואולי החשובה ביותר—שנדרשתי לה הייתה בשאלה: האם מדובר בספר על כלכלה? עד היום נכתבו מאות ספרים על המשבר הכלכלי שבתוכו שקוע העולם כבר ארבע וחצי שנים. כמעט כולם יצאו מנקודת הנחה כי על משבר כלכלי יש לדבר מנקודת מבט כלכלית ובמונחים כלכליים. יש הרבה היגיון בתפישה כזו של הדברים—במיוחד אם אתה כלכלן—אך היא מחמיצה עניין יסודי: למשבר מתמשך ורחב כמשבר הנוכחי יש גם שורשים עמוקים החודרים מעבר לשכבת החלחול הכלכלית אל רבדים עמוקים יותר הקשורים בנפש האדם. משבר כזה אינו תוצר של מדיניות כלכלית שגויה או קריאה שגויה של המצב אלא של דברים בסיסיים יותר: במישור הנפשי-רגשי-שכלי המשבר נובע מהאופן בו תופשים אנשים את המציאות ופועלים בה; ובמישור הפוליטי והכלכלי הוא נובע מאימוץ רעיונות המתאימים לאותה תפישה אנושית.

או, בניסוח אחר: המשבר אינו תקלה אלא התוצאה המתבקשת מאופני התנהגות מסוימים. התשובה שעלי לחפש אינה האם הייתה מדיניות ריבית שגויה או מדיניות פזרנית של צבירת חוב אלא אחר הסיבות שיצרו מסד של תמיכה רחבה במדיניות שגויה כזו לאורך זמן.

ספר שמעניין לקרוא
התשובה הראשונית הזו הובילה לשאלות נוספות: אם המשבר הוא תוצר של התנהגות מסוימת, האם ניתן לאתר אופני התנהגות דומים גם בעבר הרחוק יותר, עם תוצאות דומות? מה היה ביסוד תפישות חברתיות וכלכליות מסוימות שגרם לאנשים לאמץ אותן על פני אחרות? ובנימה מעשית יותר, היכן שורשיו של המשבר הנוכחי, ואיך הם מתקשרים לכל הסיפור?

משעניתי לעצמי—באופן מעורפל כלשהו, אך עדיין ברור—על השאלה "על מה אני רוצה לכתוב?" הייתה השאלה הבאה והמתבקשת: איך אני רוצה לכתוב את זה? המחשבה הראשונית שלי הייתה לנסות לכתוב מחקר עיוני-פילוסופי-כלכלי מן השורה: להציג את התזה, להדגים אותה, לדון בכובד ראש במצב הנוכחי ולהבהיר מדוע התאוריה שלי (או של מישהו אחר, או של מישהו בכלל) מסבירה אותו טוב יותר מכל תאוריה אחרת. זו הדרך הנוחה ביותר, כמובן, שכן היא מארגנת את סדר העניינים מעצמה באופן הנוח ביותר לכותב. אלא שלפתח הדרך הזאת אורבת גם מלכודת השיעמום. אנשים רוצים לדעת למה, אבל הם רוצים ללמוד זאת באופן שיהיה לא רק משכנע אלא גם מעניין לקריאה.

המשימה, התברר לי, מסובכת משחשבתי. קל לכתוב מאמר בו משפט אחד מוביל למשנהו ופסקה אחת מובילה אל הבאה—אך קשה מאוד לעשות זאת כשהיקף היריעה רחב בהרבה, וכשקשת הנושאים בהם ביקשתי לגעת כה מקפת, וכשקשת המקורות כה נרחבת. אם הצלחתי או לא, תוכלו לשפוט בעצמכם.

אני מקווה שבימים ובשבועות הקרובים אצליח לשלב כאן כמה וכמה פעמים נגיעות בכמה נושאים בספר (שאול בטוח יתעצבן!)


הצטרפו לעמוד הספר בפייסבוק וזכו בעדכונים נושאי פרסים


 
 
רשימת תגובות (38)
 
 
א. תתחדש/מזל טוב/בהצלחה!
20/5/2012
נכתב על ידי גרי

ב. אני אתייחס ברשותך לכריכה של הספר (כי טרם שמתי את ידי על הספר עצמו). הכריכה אדומה - מקרי? השם של הכותב מופיע בקטן - צניעות? התמונה - אם אני מזהה נכונה, זוהי תמונה של אחד ממגדלי התאומים. אכן כך? מות מדינת הרווחה - אתה מתכוון למות החלק "הטוב" של מדינת הרווחה, קרי שירותי החינם, ולא מות החלק "הרע", קרי המיסוי הגבוה, האין זאת?
 
 
 
 
איחולים וברכות עם צאת הספר
20/5/2012
נכתב על ידי מיכאל

בתור קורא נאמן של "הקפיטליסט היומי" חיכיתי להודעה זו זמן רב. המון המון בהצלחה!
 
 
 
 
טוב יאללה.
20/5/2012
נכתב על ידי שאול

קניתי. מקווה להמשיך לייצר אש אחרי שאסיים לקרוא.
 
 
 
 
לגרי...
20/5/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

א. תודה-תודה.

ב. הכריכה האדומה - לגמרי לא מקרי; שם המחבר - ואני חשבתי שאני מחצצר אותו בתרועה רמה; התמונה - למיטב ידיעתי (לא אני צילמתיה כי אם חגי בן-יהודה), לא של מגדלי התאומים.

ג. מות מדינת הרווחה: אני מתקשה לענות לעצמי מה דעתי בנושא. דעת הציבור, ללא ספק, היא שמדינת הרווחה היא התרחשות חיובית ומועילה ומתוך כך, יש בדברים נימה אלגית. נפילתה היא לא משהו שניתן למנוע, להבנתי.

 
 
 
 
למיכאל - תודה רבה
20/5/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
עזוב את שאול....
20/5/2012
נכתב על ידי אילון

אנחנו, שצופים את הקריסה הזאת כבר מאז 2008, נשמח מאוד לקרוא
 
 
 
 
גם אני שמח לשמוע
20/5/2012
נכתב על ידי focus

עכשיו כבר מאוחר אבל מחר אלך לקנות.
"קריסת המערב" זה נשמע קצת כמו הסגנון של המגיב "אאא"... :)
 
 
 
 
שיהיה במזל
20/5/2012
נכתב על ידי בטח

אני סקרן מאוד לקרוא את הספר.
 
 
 
 
כן "קריסת המערב" באמת נשמע קצת מוגזם :-)
21/5/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

מצד שני, התראיינתי אתמול ואם אני לא טועה חיוויתי דעתי שארצות הברית היום נראית כמו דאון מבלזה שהתיישב עליו איש שמן מאוד...
 
 
 
 
הוא יהיה בצומת וסטימצקי? ואם כן עוד כמה זמן?
21/5/2012
נכתב על ידי ניר

 
 
 
 
היכן התראיינת?
21/5/2012
נכתב על ידי פוקימון

 
 
 
 
אמור להיות בסטימצקי ובצומת כעת. אם אינך מוצא - הזמן... או הזמן באופן מקוון
21/5/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

הקישור מהעמוד הראשי (משמאל, התמונה) יוביל אותך (ואחרים) למקום בו אפשר לקנות באופן מקוון.
 
 
 
 
אין ב-PDF?
23/5/2012
נכתב על ידי מישהו

אין לי כבר מקום על המדף ואני מעדיף דיגיטלי.
 
 
 
 
בשלב זה אין פידיאף...
27/5/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
תודה רבה
29/5/2012
נכתב על ידי י.ד.

ולבסוף האם העכבר גנב או החור גנב?
האם העכבר גנב, מדינת הרווחה, המטילה התחייבויות לא אפשריות על המערכת גנבת?
או אולי החור גנב, הבנק המרכזי, המדפיס כסף על חשבוננו?

ואולי כמו שאומרת הגמרא, בלי החור העכבר מה עושה, ובלי העכבר החור לא יגנוב.
 
 
 
 
ברכות על הספר, ואם כבר ניתנת לי רשות הדיבור
29/5/2012
נכתב על ידי שחר

אז למה לא ניתן להירשם לקבלת עידכונים לבלוג האונה דרך ה rss? )בבלוג הקפיטליסט ב nrg הדבר ניתן הרי)
 
 
 
 
וסליחה אורי
29/5/2012
נכתב על ידי י.ד.

אבל נראה לי שיש טעות בספר -
אתה טוען שהרחבה מוניטארית מתרחשת על ידי מכירת אג"ח של ארה"ב (עמ' 98), אבל - ועכשיו וידאתי את זה עם עוד מישהו - הרחבה מוניטארית מתרחשת על ידי הדפסת כסף ושימוש בו לקניית נכסים על ידי הבנק המרכזי. לאג"ח שמוציאה ממשלת ארה"ב, עם כל הכסילות שבדבר שאותה אתה מתאר בצורה טובה כל כך בספר, אין קשר להרחבה מוניטארית. בניגוד למציאות שהתרחשה עד שנות השמונים שבה הבנק המרכזי היה קונה אג"חים ממשלת ארה"ב ואת הכסף שהדפיס היה מעביר לידיים שלה (כשכמובן אחר כך הוא לא היה תובע את החוב על אותם אג"חים) במקרה הזה ממשלת ארה"ב היא בדיוק כמו אחרונת הלווים לווה כסף שנוצר על ידי גורם אחר, במקרה הזה הבנק המרכזי והבנקים.
 
 
 
 
הסבר לי.ד.
29/5/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

י.ד. המילה "מוניטרי" להטיותיה אינה נזכרת כאן. אני נוגע בחטף במונח בעמ' 44 ("אין כל הצדקה לצעדים המוניטריים (כמו הדפסת כסף) של הממשלה"). אני מניח שהתכוונת לכך שאני כותב "במצב רגיל הנפקת אגרות־חוב היא הדפסת כספים המובילה לאינפלציה."

הכללים בנושא אכן השתנו מעט, ולממשלות אין במקרים רבים (וכן בישראל) אפשרות לתבוע מהבנק לקנות את האג"ח שהוא מנפיק עבור הממשלה או שהממשלה מנפיקה עצמאית.

בארה"ב הממשלה מנפיקה, דרך לשכת החוב הציבורי, אג"ח (Treasury bonds) עבור משרד האוצר האמריקני, נומינלית, אך ההנפקה בפועל והפעולה בשוק מבוצעת עבור הממשלה על-ידי הבנקאי שלה, הבנק הפדרלי. הבנק מבצע עבור הממשלה גם את ההדפסה של כסף (שליטה במטבעה).

הרחבה מוניטרית באמצעות הדפסת כסף אינה צריכה להתבצע לצורך רכישת נכסים, בהכרח. אפשר סתם להדפיס כסף (באותו אופן בו מחליפים שטרות ישנים בחדשים, וכדומה) וזה אינו מבוצע על-ידי הריבון אלא על-ידי המטבעה (לכן גם החתום על השטרות הוא הנגיד ולא ראש הממשלה או שר האוצר). התהליך הבסיסי שמתקיים בהרחבה מוניטרית הוא כזה:

א. הממשלה מעלה/מציעה/גורסת תקציב מסוים. מהתקציב משתמע שהיא מכריזה שתקבל הכנסות מסוימות ושיהיו לה הוצאות מסוימות.
ב. כשההוצאות גדולות מההכנסות, היא מבקשת/נושאת ונותנת עם הבנק המרכזי, בהתאם לכללים שנקבעו (גודל הגרעון המותר, וכדומה), מה ההפרש האפשרי, כשמי שמבצע את הקישור בפועל הוא לשכת החוב הציבורי, המתפקדת כשירות של הבנק המרכזי.
ג. בהתאם להסכמה הממשלה מבקשת מהבנק המרכזי לרשום בטור הזכות שלה סכום מסוים ולשווק בשמה אג"ח בהיקף מסוים.

במצב רגיל, נאמר, בו האג"ח נקנים רק על-ידי הבנקים בארה"ב, זו פעולה הזהה להדפסת כספים, כפי שהתרשים בעמ' 98 מתאר: האג"ח נמכר לבנקים. הם מלווים לציבור כנגדו וכמות הכסף גדלה. במצב שתיארתי, האג"ח נמכר למשקיעים זרים, ואינו מביא לגידול בכמות הכסף.
 
 
 
 
כשיפן תקרוס, זה יהיה אחד הרגעים המצחיקים:
29/5/2012
נכתב על ידי אפי

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000752142&nl=3170&utm_

קיינס היה מתמוגג... אין כמו להקת בנות כדי לרומם את המצב-רוח הלאומי...
 
 
 
 
אורי סליחה,
29/5/2012
נכתב על ידי י.ד.

עם הכל אני מסכים עד השורה הבאה:
"האג"ח נמכר לבנקים, הם מלווים לציבור כנגדו וכמות הכסף גדלה".
לפחות למיטב ידיעתי בנקים לא מלווים כנגד אג"חים בדיוק כמו שהם לא מלווים כנגד המשכנתא של יוסי שפירא מרחוב בן יהודה. אג"חים ומשכנתאות, הם לא בדיוק נכסים של הבנק שכנגדם אפשר להלוות. אם כבר, להיפך, אג"חים ומשכנתאות מסמנים את כמות ההלוואות הנוכחית של הבנק. הדרך היחידה להגדיל את כמות ההלוואות של הבנקים עוברת דרך הגדלת כמות הכסף שעומדת בבסיס הרזרבות הבנקאיות, וכדי שזה יתרחש נדרשת הדפסת כסף של הבנק המרכזי והכנסתו למחזור.
עד שנות השמונים זה התרחש דרך גרעונות ממשלתיים משנות השמונים זה מתרחש דרך שוק ההלוואות. הבנק המרכזי מלווה את הכסף למשקיעים שבתורם מפקידים אותו בבנקים וכך מתרחבות הרזרבות הבנקאיות אשר בתורן מאפשרות להרחיב את מעגל ההלוואות של הבנק ולפיכך את כמות הכסף במשק.

זה למיטב ידיעתי מה שמתרחש במשק (וזה גם מה ששמעתי מאחרים) ואם אני טועה אז אשמח ללמוד.
 
 
 
 
למה בעצם "התמוטטות"?
31/5/2012
נכתב על ידי אריק

לא קראתי את הספר, אבל מה שאתה צופה מאוד גרנדיוזי. איך אתה מגדיר "התמוטטות" של מדינת הרווחה? למה לא צמצום שלה?

אני לפחות לא בטוח שאם ממשלות מקצצות 10% מתקציבן - וכן, אני יודע שזה ה-מ-ו-ן - זה אוטומטית מתפרש כחיסול מדינת הרווחה. אז יורידו קצת בתקציבי ביטחון, חינוך, וכן - גם רווחה, אבל לבטל לגמרי את מנגנוני הפנסיה והביטוח הלאומי לא מתחייב מהחלטה כזו.

ואם לא לזה אתה מתכוון, אז צריך להגדיר במדויק למה אתה קורא "התמוטטות מדינת הרווחה"
 
 
 
 
וקטיו-הו-שה אז יצאה למכור אג"חים
1/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אפי, זה אכן מאוד משעשע. לא ברור לי הקשר בין הלהיט מהשנה שעברה של הלהקה לאגרות החוב, אבל זה ללא ספק סוג של רגע. קטוווושההה

 
 
 
 
הלוואות והדפסת כסף
1/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר


י.ד., כתבת:

"האג"ח נמכר לבנקים, הם מלווים לציבור כנגדו וכמות הכסף גדלה".לפחות למיטב ידיעתי בנקים לא מלווים כנגד אג"חים בדיוק כמו שהם לא מלווים כנגד המשכנתא של יוסי שפירא מרחוב בן יהודה. אג"חים ומשכנתאות, הם לא בדיוק נכסים של הבנק שכנגדם אפשר להלוות.



אנסה להבהיר. כשבנק קונה מיליון שקל באג"ח מדינה נזקף לזכותו הון ברמת הסיכון הנמוכה ביותר והוא יכול לראות באג"ח גם חלק מיחס כיסוי הנזילות שלו. כלומר, בנק צריך להראות (לפי תקנות רגולטוריות, ופעמים רבות לפי תקנות פנימיות) כי הוא מפריש סכום נאות פנימית להפסדים אפשריים בעתיד (הפרשה להוצאה בגין הפסדי אשראי) ולהחזיק בכמות מסוימת של נכסים נזילים, התואמת את האשראי שהוא נותן, לפי דירוגו וסוגו (חובות פגומים, הלוואות נון-ריקורס, הלוואות לנדל"ן מסחרי, הלוואות תחת השגחה מיוחדת, אשראי שאינו נושא הכנסה, וכו').

משמעות מצב זה היא שכאשר בנק קונה אג"ח הוא נחשב, בראייה הרגולטורית (ולרוב גם בעיני עצמו) כמי שהגדיל את הונו העצמי. לא הודפס כאן כסף פיזית, אלא בוצע רישום חשבונאי - אך התוצאה זהה.

לדוגמה, מה שקורה עם ההלוואה שלנו, בפישוט מרבי:
א. המצב הראשוני: לפועלאומי יש מיליון שקל במזומן בקופה. למדינה יש 0 שקל בקופה.
ב. הממשלה מדפיסה אג"ח במיליון שקל ומוכרת אותו לבנק פועלאומי.
ג. אנשי בנק פועלאומי מעמיסים את הכסף המזומן על משאית ומביאים אותו לקרית הממשלה.
ד. אנשי בנק פועלאומי מחתימים את שר האוצר והנגיד על טופס, לפיו מיליון שקל באג"ח הם שווי ערך מוחלטים למיליון השקל במזומן שנתנו, אוספים את אגרות החוב ושבים לסניף הבנק המרכזי.
ה. המצב הסופי: לממשלה מיליון שקל במזומן. לבנק פועלאומי מיליון שקל באגרות חוב, הנחשבות שוות כסף למזומן. כלומר, נוספו לנו מיליון שקל שהודפסו באמצעות אג"ח. בנק פועלאומי יכול להמשיך להלוות כמקודם, אלא שמיליון שקל נוספו למחזור.

יש, כמובן, גם מקרים בוטים עוד יותר. לדוגמה, יתכן מצב (ובארה"ב, זה מה שקרה בפועל) שהבנקים ימירו נכס בערך אפסי שלהם (לדוגמה, אג"ח קשור-משכנתאות) באגרות חוב. במקרה כזה, התהליך הוא כזה:
א. הממשלה מדפיסה אג"ח במיליון שקל. לפועלאומי יש בקופה אג"ח "לאשווהכלום" בערך רשום של מיליון שקל. הבנק אינו יכול להשתמש באג"ח הזה לכיסוי כלשהו - למעשה, הוא צריך להפריש כסף טוב יותר לכיסוי הסיכון באג"ח הזה.
ב. אנשי בנק פועלאומי מעבירים את אג"ח "לאשווהכלום" לידי הבנק המרכזי, וזה נותן להם מיליון שקל באג"ח ממשלתיות.
ג. המצב הסופי: המדינה מחזיקה באג"ח "לאשווהכלום" בערך של מיליון שקל. הבנק מחזיק באג"ח ממשלתי שעבורו הוא לא צריך להפריש אגורה לכיסוי ויכול להשתמש בו ככיסוי נזילות להלוואות אחרות.

במצב הזה, הבנק הסתייע בממשלה כדי להמיר נכס שערכו נמוך מאוד (ואולי אפסי) בנכס שהוא יכול לרשום במאזניו כבעל ערך רב יותר.

האם זה ברור יותר או ברור פחות ורק סיבכתי את העסק עוד יותר מבחינתך?
 
 
 
 
לאריק
1/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אריק -

מה שאני צופה, לדעתי לפחות, הוא יותר אנושי מגרנדיוזי. מדינת הרווחה אינה מתמוטטת רק כי אין מספיק כסף (שהרי, במקרה זה, ניתן היה לצמצם הוצאות) אלא משום שמקבלי הכסף, שהם קואליציה רבת עצמה, אינם מוכנים לקצץ בהוצאות.

הבעיה הפיזית (הוצאות גדולות מהכנסות) אינה כה חמורה במצב הראשוני... ואפילו לא היום. בוודאי שהיא אינה מצדיקה התמוטטות. אבל... אולי אסתייע בדוגמה.

במדינת ישראל היה התכנון התקציבי מבוסס על הנחה שההכנסות ממסים תגדלנה משנת 2011 לשנת 2012 בשיעור של כ-9 אחוז. בפועל, הן גדלו רק ב-2.6 אחוז והקצב מואט.

אלו נתוני היסוד, ועכשיו נעשה חשבון קצר: הכנסות המדינה ממסים תהיינה, לפי צפי זה, בערך 220 מיליארד שקל ועוד הכנסות ממקורות נוספים של 12.77 מיליארד שקל (אני מתעלם בחישוב מהכנסות חד-פעמיות ממכירת נכסים. החישוב הוא: גירעון חזוי ביחס לצפי הכנסות ממסים של כ-13.2 מיליארד שקל; ועוד גירעון שוטף חזוי).

הוצאותיה השוטפות הן בערך 274 מיליארד שקל. כלומר, יש לנו גירעון של בערך 41.23 מיליארד שקל (כ-15 אחוז בהשוואה להוצאות - גבוה מששיערת, אך לא בהיקף דמיוני).

עכשיו, בוא ננסה לבחון איך ומאיפה אפשר לקצץ כ-15 אחוז.

נוציא מכלל חשבון את ההוצאה לתשלום ריבית ועמלות (38.57 מיליארד שקל). חייבים לשלם אותם. גם ברזרבה לא כדאי לגעת. כלומר, הבסיס ממנו ניתן לקצץ הוא 227.63 מיליארד שקל ולפיכך שיעור הקיצוץ הוא 17-18 אחוז.

כאן מגיעה הבעיה: מקבלי הגימלאות מהמדינה (14.2 מיליארד), תקציב הביטחון (56 מיליארד), החינוך (38 מיליארד), ההשכלה הגבוהה (7.4 מיליארד), הבריאות (24 מיליארד), הביטוח הלאומי (31 מיליארד) וכדומה הם סעיפי ההוצאה הגדולים - ומאחורי כל אחד מהם תמיכה עזה ואחידה בנוסח: כן, ברור שצריך לקצץ, אבל לא אצלנו. גיבוי מהכנסת לא ניתן יהיה לקבל (מישהו שם יתמוך בקיצוץ חוק חיילים משוחררים (1.7 מיליארד)? בתשלומים לניצולי שואה (2.8 מיליארד)? בתמיכות משרד המסחר והתעשייה, סיוע במשכנתאות ותמיכות בתעשייה (6.9 מיליארד, במקובץ)? וזה, בעקרון, הגוש העיקרי של ההוצאות - כ-80 אחוז מהתקציב.

הטיעון שלי בספר הוא כי לעתים היה רצון למצוא דרך לקצץ בהוצאות - אך קשה היה למצוא פוליטיקאי שיהיה מוכן להתמודד בו זמנית עם הפנסיונרים, עם הצעירים (חינוך חינם), עם הפקידות הממשלתית, וכדומה. בהסתכלות "מלמעלה" אתה יכול לומר שאנשים ניצבו בפני בחירה פשוטה: לקצץ מעט עכשיו, כדי למנוע אסון גדול אחר כך. אבל בחיים אין "מלמעלה" ואנשים ניצבו בפני שורה ארוכה של צמתי החלטה, בהם הם נדרשו להכריע: כן/לא לקצץ כש"כן" פירושו פגיעה אישית בקריירה הפוליטית. ההחלטה הייתה, די בעקביות, לא לקצץ.

השאלה המכרעת יותר היא - אל מול התהום, האם פוליטיקאים ומדינות יתעשתו, או שהם יעדיפו לצנוח אל התהום. מנסיון העבר, לדאבוננו, יש סיכוי כלל לא רע שאנשים ימשיכו לערוך בחירות קטנות (החלטות כן/לא לפעולה) ולא להתמודד עם הבעיה כמכלול. יש מדינות בהן כבר נאלצו להתמודד עם הבעיה, קרסו או כמעט קרסו, ויישמו שינוי מסוים. ברוב המדינות - לא עושים זאת ומכאן, שתסריט ההתמוטטות הוא כנראה הריאלי והנוח ביותר פוליטית. תזכור שקל יותר לבטל תשלומים או לערוך תספורת לפנסיה של כל האוכלוסיה כשהמערכת מתמוטטת מאשר במצב בו היא פועלת בגירעון אך ממשיכה כרגיל.
 
 
 
 
או שיש שני אורי רדלר
1/6/2012
נכתב על ידי שאול

או שיש שני אורי רדלר, בקטע של אחד אמיתי ואחד תאום מרושע.
או שחלק מהתגובות נכתבות תחת השפעת חומרים פסיכו אקטיביים. פשוט אין לי הסבר אחר.

לפעמים אחד הקולות הצלולים והמעניינים בבלוגוספירה.

לפעמים, וההסבר שלך על בנק פועלאומי הוא דוגמא לא רעה לכך... לא רוצה להשתמש במילים חריפות מדי, אבל ההסבר הזה מזכיר לי בעיקר את ההסבר הקלאסי הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=lj3iNxZ8Dww

אף מילה לא מתחברת לאף מילה אחרת, והמשפטים בוודאי לא יוצרים איזה הסבר קוהורנטי.

זה לא באמת כזה מסובך, ולזרוק אינספור מילים מקצועיות לא באמת מסביר כלום. אין משמעות למשפט "הבנק מלווה כנגד אג"ח ממשלתית". פשוט אין שום משמעות למשפט הזה. י.ד. צודק. לגמרי.
 
 
 
 
כדי שאני אוכל להבין
1/6/2012
נכתב על ידי שאול

כמה כללים להסבר שאני יכול להבין:
1. הבחנה ברורה בין צד הנכסים וצד ההתיחיבויות. נכס, נחזור רגע לשיעור מבוא, הוא תביעה על זרם הכנסות עתידי. כלומר, אג"ח ממשלתי הוא נכס, המשכנתא שלקח משה זוכמיר היא (מנקודת מבטו של הבנק) נכס, וכו. התחייבות היא, ניחשתם נכון, התחיבות לזרם תשלומים עתידי.

2. מה זה להלוות כנגד משהו? אני מבין מה זה ללוות כנגד משהו. זה שם קיצור לכך שהמשהו הזה משמש ערובה להלוואה שלקחת. כלומר, אם יש לך נכס, אתה יכול ללוות כסף ממישהו, והנכס שלך יהווה ערובה. או בקיצור - ללוות כנגד הנכס. מה זה להלוות כנגד משהו?!

3. דרישות הרגולציה, עצמית או חיצונית: רגולציה דורשת שני סוגי דברים. אחד קשור בנזילות. כאשר הבנק לוקח הלוואה ממישהו (תד ההתחיבויות), הוא צריך לשמור חלק מהכסף הזה בצורה נזילה מאד - מזומן בדרך כלל, ואולי לפעמים אג"ח ממשלתי שהוא מאד נזיל. את שאר הכסף הוא יכול להלוות (צד הנכסים). סוג אחר של רגולציה קשור להלימות ההון, שטחנו עליו הרבה פה לאחרונה, ואני לא כל כך רואה את הרלוונטיות שלו להסבר.

4. אג"ח, אפילו ממשלתי, הוא לא מזומן. אולי עקרונית אפשר להשתמש בו ככזה, אבל זה לא מה שקורה. אפשר למכור אג"ח ולקבל מזומן, אבל זה לא להשתמש באג"ח כמזומן. גם לא ברור לי מה זה להלוות אג"ח. אם אני רוצה להקים עסק אני לווה מזומן, לא אג"ח. אם לבנק יש אג"ח, שימכור אותו, ויתן לי מזומן. מה זה להלוות אג"ח?!

או.קיי. אלה הגראונד רולז. אם אתה יכול להסביר מחדש - אשמח לקרוא.
 
 
 
 
לא שוב...
1/6/2012
נכתב על ידי שאול

"אנסה להבהיר. כשבנק קונה מיליון שקל באג"ח מדינה נזקף לזכותו הון ברמת הסיכון הנמוכה ביותר"

מה?!?! באיזה שפה זה? וזה לא נכון. כשבנק קונה אג"ח מדינה, האג"ח האלו הם בצד הנכסים שלו. הון הוא חלק מצד ההתחיבויות של הבנק!


"כלומר, בנק צריך להראות (לפי תקנות רגולטוריות, ופעמים רבות לפי תקנות פנימיות) כי הוא מפריש סכום נאות פנימית להפסדים אפשריים בעתיד (הפרשה להוצאה בגין הפסדי אשראי) ולהחזיק בכמות מסוימת של נכסים נזילים, התואמת את האשראי שהוא נותן, לפי דירוגו וסוגו (חובות פגומים, הלוואות נון-ריקורס, הלוואות לנדל"ן מסחרי, הלוואות תחת השגחה מיוחדת, אשראי שאינו נושא הכנסה, וכו')."

מה זה?! זה מיס סאות' דקוטה, בחיי. מה זה "מפריש סכום נאות"? אולי אתה מתכוון לכך שבנק צריך לממן את קניית הנכסים - האג"ח, שהן הלוואות למדינה, באמצעות הון, ולא רק באמצעות הלוואות. כך שאם האג"ח לא חוזרים, בעלי המניות יספגו את ההפסד, ולא אלו שהלוו לבנק, כמו המפקידים. אבל מה פתאום להחזיק בנכסים?! להיפך. ההגדרה שאמורה לשמור מפני הפסדים נוגעת לצד ההתחיבויות, לא לצד הנכסים? am I taking crazy pills? מה הולך פה? ולמה לזרוק את כל המינוחולגיה הפסאודו מקצועית (נון ריקורס, הפסדי אשראי, אשראי שאינו נושא הכנסה, וכו, למה זה טוב? אולי אולי כדי לבלבל אותנו מספיק כדי שלא נשים לב שכתבת את זה תחת השפעת מרי ג'יין המתוקה?)

די נו. פישלת. כתבת שטות. תגיד סליחה, טעיתי, ותפסיק להתחפר. במקום זה, הוכחת בפעם האלף שלצד ידיעותיך והבנתך המרשימות (באמת!) בשלל נושאים, ברגע שמגיעים למערכת הבנקאית אין לך מושג בשיט. די. חלאס.
 
 
 
 
אולי עכשיו זה יהיה ברור
4/6/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

אתחיל ואזכיר כי י.ד. הקשה בנושא אינפלציה והדפסת כסף באמצעות אג”ח ואני ביארתי (באריכות) כי מה שמתבצע בהליך רגיל (ומופיע באיור בספר) הוא שהבנק המרכזי ו/או הממשלה מדפיסים אג”ח ומוכרים אותו לבנקים (או לגורמים אחרים) תמורת כסף מזומן - וזוהי בדיוק פעולת הדפסת הכסף. הממשלה מדפיסה אג”ח ומוכרת אותו וכך יש לה, כביכול יש-מאין, כסף נוסף.

על סוגיית “מלווים כנגד” ביארתי היטב (אני חושב) בדוגמה, אבל אבהיר שוב:
בנק מלווה כסף כנגד ההון העצמי שלו. בהגדרה העכשווית, הוא רשאי להעניק אשראי בהיקף כזה שכלל היתרה המשוקללת של נכסי הסיכון שלו תהיה ביחס של 1:11 לערך למה שמוגדר “הון רובד 1 לרכיבי סיכון.” לדוגמה, בבנק הפועלים ברבעון הראשון של 2012 הסתכם כל הסיכון המשוקלל של הבנק ב-298.5 מיליארד שקל ואילו הון רובד 1 לאחר ניכויים הסתכם בכ-26.8 מיליארד. יחס של 1:11 לערך.

במקרה שלנו, “מלווים כנגד” משמעו הוא שכשהממשלה מנפיקה אג”ח הבנק יכול להמיר כסף מזומן (לדוגמה, למכור משהו) באג”ח. אם האג”ח מוגדר ברמת סיכון משוקלל דומה לזו של כסף מזומן, כי אז הבנק יכול להלוות כנגד האג”ח שבידיו כאילו היה בידו כסף מזומן.

כל זה לא כל כך קשור ישירות למאזן (שהוא סך כל הנכסים/התחייבויות של הבנק) ומתייחס, כאמור, למנגנון “יצוא האינפלציה” עליו הצבעתי: ממשלת ארה”ב הנפיקה אג”ח וקיבלה תמורתו כסף בו השתמשה למימון פעולותיה, ובמקום שהכסף יזרום אל השוק “נטו” האגרות נקנו על-ידי משקיעים זרים, מה שאפשר “יצוא” של האינפלציה.

העיקר בדוגמה - ואולי זה מה שלא הובן - הוא שהבנקים אינם מגדילים את היקף ההלוואות שלהם - לב העניין הוא בכך שהם יכולים לשמר את היקף ההלוואות שלהם כאילו האג”ח שקנו שווה ערך לכסף מזומן. ההגדלה היחידה מתבצעת על-ידי המנפיק, שקיבל כסף מזומן תמורת האג”ח.

עכשיו זה ברור?
 
 
 
 
פחות ברור למעשה
4/6/2012
נכתב על ידי שאול

אבהיר, בנימוס:

איך הבנק נותן הלוואות? מנין הכסף? ובכן, שני מקורות. אחד הוא הלוואות שהבנק לוקח מכל מיני גורמים. השני הוא מה שמכונה ההון העצמי, בהפשטה קלה בלבד - כסף שבעלי הבנק נותנים מכיסם. משני המקורות האלו, הנספרים זה גם זה ***בצד המחויבויות*** יש לבנק כסף, שאותו הוא מלווה. שם יותר מתוחכם ל"מלווה" הוא "קונה נכסים". למשל כאשר אני מלווה לממשלה או לנוחי, אני קונה אג"ח של הממשלה או של נוחי. שם עוד יותר מפוצץ לסך ההלוואות הוא "סך נכסי הסיכון". כולם איתי? סבבה.

המגבלה שמוטלת על הבנק היא שסך נכסי הסיכון שלו לא יהיו יותר מפי 11 (שוב, פישוט קל) מכמות הכסף שהוא הביא מהבית. במילים אחרות, שמתוך סך הכסף שהבנק נותן כהלוואות (סך נכסי הסיכון), בערך 9% צריך להגיע מהכיס של בעל הבית, ושאר 91% יכולים להגיע מתוך הלוואות שהבנק לקח. יש? אין שום הוראה לשמור נכסים בצד (אגב, מה זה בכלל לשמור נכסים בצד? נכס זה אומר שנתת את הכסף למישהו תמורת התחייבות לתשלומים בעתיד. זו ההגדרה של נכס. איך שומרים נכס בצד?).

אתה כותב שהבנק יכול "להמיר כסף מזומן באג"ח". לא יודע מה זה "להמיר". אני יודע מה זה לתת הלוואה. הבנק יכול לתת הלוואה (כלומר לתת כסף מזומן) לממשלה, או בשם יותר מרשים "לקנות אג"ח ממשלה". אם זה נכס בסיכון נמוך אז הוא יוכל להביא את הכסף לצורך קניית האג"ח האלה בעיקר מהלוואות שהבנק עצמו לוקח, ורק מעט מאד מהכיס של בעל הבית. ואין, אבל אין שום משמעות ל"מלווים כנגד אג"ח". זה כמו להגיד אפרסמון אקטואלי. זה פשוט ביטוי חסר משמעות.

אחרי כל הדיון שהיה פה פעם, אתה כנראה עדיין חושב שהון עצמי של הבנק הוא כסף (או, אם הרגולטור מספיק רחמן, משהו שמאד דומה לכסף, כמו אג"ח ממשלה) שהבנק מחזיק בכספת למקרה שהלוואות לא יחזרו. ואם זה הון עצמי, אז להחליף מזומן באג"ח, ואז לשים את האג"ח בכספת לא גורם לבנק להפחית את הלוואותיו. זה פשוט לא נכון. לא קרוב. לא אולי ולא בערך. לא. ממש ממש לגמרי לחלוטין לא נכון.
הון עצמי מגן מפני הלוואות שלא חזרו רק במובן הבא - הראשון שלא מקבל כסף חזרה הוא בעל הבית שנתן את ההון העצמי, ורק אחרי שהוא מקבל אפס שקלים בחזרה, אלו שהלוו לבנק כסף מתחילים להיפגע. אין כסף, או נכסים, או מה לא, שהבנק שומר בצד כדי לתת למי שהלווה לבנק כסף במקרה שההלוואות לא חוזרות. פשוט אין. זה לא נכון. (אני לא מתייחס עכשיו ליחס הרזרבה, שלא קשור לענייננו).

לבנק יש סך מקורות שעומדים לרשותו - הון עצמי והלוואות מאחרים (והוא כמובן יכול לגייס יותר או פחות מכל אחד מהסוגים), ובהם הוא עושה שימוש כדי לקנות נכסים. אם קנה אג"ח ממשלה, יש לו פחות מקורות כדי לקנות נכסים אחרים.

יש?
 
 
 
 
אורי, נקודה יפה!
4/6/2012
נכתב על ידי focus

גם לי היו השגות דומות לאלה של י.ד. כאשר קראתי את דבריך. ההודעה שלך שכותרתה "הלוואות והדפסת כסף" הסבירה את העניין. נקודה יפה. (אני מתכוון לדוגמה הראשונה בתוך ההודעה).

אני אנסה להסביר את מה שהבנתי לשאול - וכך גם אוודא שהבנתי וגם אולי אחדד אעמיק את הבנתי.

הסתייגות: להבנתי, רק בנסיבות מסויימות יהיה להנפקת האג"ח הממשלתי אפקט של הרחבה כמותית. ועל כך ועוד בהודעה הבאה.
 
 
 
 
האפקט המרחיב של הנפקת אג"ח ממשלתי
4/6/2012
נכתב על ידי focus

שאול, אני אנסה להמחיש את הנקודה של רדלר באמצעות דוגמה פשטנית וקיצונית במכוון, לשם המחשה והדגשה. אח"כ אפשר לדון האם ועד כמה האפקט הזה מתקיים גם בנסיבות הפחות קיצוניות הקיימות במציאות.

נניח שלא קיימת שום דרישת נזילות.
נניח שקיימת דרישת הלימות הון משוקללת של 10%.
נניח שהלוואות לציבור משוקללות ב-100%, ואילו אג"ח ממשלתי ומזומן משוקללים ב-0%.

נניח שקם בנק חדש, מגייס 1 מלש"ח מהציבור על ידי הנפקת מניות, מקבל הפקדות של לקוחות בסך 99 מלש"ח, ומעניק הלוואות לציבור על סך 10 מלש"ח.

המאזן של הבנק ייראה כך:
מזומן: 90 מלש"ח.
נכסי הלוואות לציבור: 10 מלש"ח.
התחייבויות למפקידים: 99 מלש"ח.
הון עצמי: 1 מלש"ח.
יחס הלימות ההון: 10%. (במונה: 1. במכנה: 10-כפול-1 פלוס 90-כפול-0).

נניח שהבנק מחליט לקנות אג"ח ממשלתי.
נוסיף שתי הנחות קיצוניות:
* האג"ח הממשלתי הקיים בשוק מסתכם לכדי 20 מלש"ח בלבד.
* הבנק קונה את *כל* האג"ח הממשלתי הקיים בשוק (20 מלש"ח, כאמור).

מאזן נוכחי:
מזומן: 70 מלש"ח.
אג"ח ממשלתי: 20 מלש"ח.
נכסי הלוואות לציבור: 10 מלש"ח.
התחייבויות למפקידים: 99 מלש"ח.
הון עצמי: 1 מלש"ח.
יחס הלימות ההון: 10%. (במונה: 1. במכנה: 10-כפול-1 פלוס 20-כפול-0 פלוס 70-כפול-0).

בוא נראה מה הבנק יכול עוד לעשות עם המזומן שנותר לו, בסך 70 מלש"ח.

* לקנות עוד אג"ח ממשלתי? אין יותר אג"ח. או אולי, אפשר לקנות רק במחיר גבוה, שפירושו הפסד. (הדבר עולה להצבעה - ונפסל).

* להעניק הלוואות נוספות לציבור? הבנק לא יכול בגלל דרישת הלימות ההון. (ההצעה להנפיק מניות נוספות עולה להצבעה - ונפסלת. לא מתחשק להם להנפיק כרגע).

* לחכות להצטברות רווחים שתגדיל את ההון העצמי ותאפשר מתן הלוואות נוספות? רעיון מצויין אבל לוקח זמן.

אפקטיבית, המזומן בסך 70 מלש"ח "כלוא" כרגע בבנק. שוכב במרתפים. אינו יכול לרדוף אחרי סחורות ושירותים.

פתאום באה הממשלה ומנפיקה 30 מלש"ח אג"ח נוספים.
הידד, היאך, הבנק קונה את האג"ח!

מאזן נוכחי:
מזומן: 40 מלש"ח.
אג"ח ממשלתי: 50 מלש"ח.
נכסי הלוואות לציבור: 10 מלש"ח.
התחייבויות למפקידים: 99 מלש"ח.
הון עצמי: 1 מלש"ח.
יחס הלימות ההון: 10%. (במונה: 1. במכנה: 10-כפול-1 פלוס 50-כפול-0 פלוס 40-כפול-0).

הממשלה מוציאה את ה-30 מלש"ח שקיבלה מהבנק, כך הסכום הנ"ל שקודם היה "כלוא" נשפך עכשיו לשוק. אפקטיבית, התרחשה פה הרחבה כמותית, בתזמון הממשלה.
 
 
 
 
לא בטוח שהבנתי
5/6/2012
נכתב על ידי שאול

אבל אם הבנתי, אתה מתאר מצב שבו הבנק מחזיק כסף סתם. ככה. כי בא לו. זה לא מש שקורה בפועל, ולא מה שיקרה. אם הבנק מנוע מלעשות שימוש בכסף, הוא יחזיר אותו למפקידים, אחרת הוא סתם משלם למפקידים ריבית. למה שישאיר אצלו את הכסף? יחזיר אותו למפקידים. זה גם באופן כללי מה שיקרה - כסף לא ישכב בבנק ויחכה שהממשלה תואיל לבקש הלוואה. זה לא יקרה עקרונית, וזה בטח לא מה שקרה במציאות.

בשמחות
 
 
 
 
הבנק לא בהכרח משלם ריבית
5/6/2012
נכתב על ידי focus

בוא נניח שכספי המפקידים פשוט שוכבים בעו"ש, ללא ריבית.
 
 
 
 
מה הדוגמא הזו משרתת?
5/6/2012
נכתב על ידי שאול

כלומר, מעבר לבעיות התיאורטיות שבה - מיד נגיע גם אליהן - זה בפירוש לא היה המצב בשום תקופה שאני מכיר. כלומר, בפועל, מעולם לא קרה שזה מה שגרם ל"הרחבה".

בדוגמא שאתה מתאר אין הגיון. בוודאי שאם כסף סתם שוכב בבנק ואין מה לעשות איתו כי הממשלה קבעה חוק שאומר פחות או יותר שרק היא יכולה ללוות את הכסף, אז כשהיא תלווה את הכסף פתאום יותר כסף יסתובב לו באיזור.
אבל כל הדוגמא נשענת על הרעיון שכסף שוכב בבנק ומצד אחד אסור לעשות איתו כלום אם הבנק לא יגייס הון, ומצד שני בעלי הבנק - סתם כי לא בא להם, לא עושים את מה שיוכל להביא להם רווח. על כל שקל הון עצמי שהם יגייסו הם יוכלו להגדיל את ההלוואות שהם נותנים פי עשר! למה הם לא עושים את זה? בייחוד שהכסף ממפקידים כן עולה לבנק ריבית - למה שמפקידים ישאירו סכומים משמעותיים בבנק אם לא תמורת ריבית?

אם מוכנים להניח כל מיני סתם דברים כדי שהדוגמא תעבוד, אז למה לא להניח שמנהל הבנק מחליט כמה הוא מלווה לפי האות השלישית בכותרת של העיתון בבוקר, וכשהממשלה מנפיקה אג"ח אז הכותרות נוטות להכיל ג! הרחבה! דוגרי - מה הדוגמא שלך באה להגיד? היא מתארת התנהגות לא סבירה של הבנק, על בסיס חוקים שלא משקפים את המציאות, ומגיעה למסקנות לגבי תרחיש אפשרי שברור שלא קרה. מה בדיוק אמורים ללמוד מדוגמא כזו?

בכל מקרה, אני בספק רב מאד אם זה מה שאורי התכוון. מה שעולה מדבריו של אורי הוא די ברור - הוא חושב שכדי להלוות הבנק צריך לשמור בכספת מזומן או אג"ח כדי להחזיר למלווים במקרה שהנכסים של הבנק יאבדו מערכם. ואז, כשיש אג"ח ממשלתית, אפשר לשים אותם בכספת במקום המזומן שהיה שם קודם, ולהמשיך לתת אותה כמות הלוואות - כי המטמון לביטחון בכספת נשאר אותו דבר בעיני הרגולטור. במילה אחת - קדחת. זה פשוט לא נכון. לא ליד, לא בערך, לא אולי. זה לא נכון ברמה בסיסית. זה לא להבין איך עובדת המערכת הבנקאית.
 
 
 
 
לאורי
5/6/2012
נכתב על ידי focus

שתי נקודות:

ראשית, אני אשמח לקבל אישור או תיקון - האם הדוגמה שניסחתי בהקפדה כה רבה מהווה מופע של מה שתיראת בהודעה "הלוואות והדפסת כסף", בפסקה שמתחילה במלים "לדוגמה, מה שקורה עם ההלוואה שלנו, בפישוט מרבי".

שנית, ברצוני להעיר שאם התשובה חיובית, אז נובע מכך שייתכנו גם מצבים *הפוכים* בהם הדפסת כסף פשוטה וברורה על ידי הבנק המרכזי *אינה* מהווה הרחבה כמותית אפקטיבית, משום שהכסף המודפס משמש לרכישת אג"ח ממשלתי מידי הבנק בנסיבות שבהן הכסף המודפס "נכלא* בבנק.
למשל, בדוגמה שתיארתי, הבנק מחזיק בשלב הסופי 50 מלש"ח אג"ח ממשלתי. אם הבנק המרכזי ידפיס 50 מלש"ח ויקנה את האג"ח מהבנק, הבנק לא יוכל לעשות כלום עם הכסף הנ"ל. (בוא נתעלם מרווחי ריבית קטנים).
 
 
 
 
לשאול
5/6/2012
נכתב על ידי focus

ראשית, בהחלט יתכן שאתה צודק, הן לגבי כוונתו של אורי והן לגבי מידת (אי) הסבירות של התרחיש שתיארתי.

שנית, יתכן שחלק (קטן) מהביקורת שלך על אורי נובע מהעמימות של השפה העברית. כשאורי אומר "הון" הוא מתכוון לפעמים לקפיטל (מתוך עמודת הנכסים) ולאו דווקא לאקוויטי (מתוך עמודת ההתחייבויות).

שלישית, אני חושב שמערכות מורכבות נקלעות לעיתים למצבים מפתיעים, ויש לנו נטיה למהר ולשלול מצבים אך ורק על סמך חוסר היכולת שלנו לדמיין אותם - אח"כ באים "הבאגים" ומדגימים לנו שלא בדקנו את כל המצבים.

* מקרה מעניין: מה קורה כאשר ההון העצמי של הבנק מתכווץ במפתיע? למשל, עקב הלוואות שהתגלו כגרועות? (במצב כזה, ההסבר לפקדונות "המיותרים" הוא שקודם לכן הם לא היו מיותרים. בנוסף, מדובר בעיתוי לא כ"כ מוצלח לגייס הון באמצעות הנפקת מניות, כך שאפשר להבין את רתיעתם של מחזיקי המניות הקיימים).

* עם או בלי קשר לתרחיש הקודם, הבנק מעוניין לשמר לקוחות ולהימנע מאיבוד נתח שוק מתוך ראיה ארוכת טווח. בכלל לא בטוח שזה נבון להחזיר כסף ללקוחות בגלל מצב זמני שנוצר. (ובנוסף, אולי עוד חודש השתדלן שלהם יצליח לארגן להם הנפקת אג"ח ממשלתי).

* כפי שציינתי, לא בטוח שהריבית המשולמת על כספי הלקוחות גבוהה, אם בכלל.

* האם ניתן *להוכיח* (או לספק תרשים סכימטי של הוכחה) שמצב של מזומנים "כלואים" לא ייתכן? אילו הנחות דרושות לצורך ההוכחה?

* האם אתה בכלל מסכים שבהנחה שהמצב המתואר (מזומנים "כלואים") אכן אפשרי - הנפקת האג"ח הממשלתי מהווה הרחבה כמותית אפקטיבית?
 
 
 
 
חזרתי
6/6/2012
נכתב על ידי י.ד.

אורי,
תודה רבה. זה לא היה מסובך זה פשוט הפתיע אותי. אני חשבתי שחוב הוא חוב, ולא נכס, אבל מסתבר שלא כולם מסכימים.

שאול
נראה לי שכוונתו של אורי היא שאג"חים יכולים להחליף כסף המיועד לרזרבה. לכאורה אג"חים היו צריכים להופיע בשורה של מסגרת האשראי ולפיכך לא להגדיל את כמות הכסף בכלל. בפועל אג"חים מופיעים (כפי שאתה עצמך כתבת בלי משים) בשורת הרזרבה. כיון שהכסף המשולם לממשלה ממשיך להתקיים בתוך המערכת (בניגוד למשל למק"מים), הוא פשוט מועבר מחשבון הרזרבות לחשבון הממשלה ומשם שוב חוזר לחשבון הרזרבות, וכך שוב מאפשר להרחיב את כמות הכסף.

זה בעצם שוב ההיגיון של מכפיל הפקדונות אך כפי שהוא מופעל על אג"חים ולא על פקדונות רגילים (נראה לי שבימינו אף אחד לא מפקיד שוב, הבנק פשוט יוצר מסגרת אשראי פי 11 מכמות הכסף וכך יוצר הרחבה מוניטארית עם כרטיסי אשראי וכדומה)
 
 
 
 
אחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך
7/6/2012
נכתב על ידי focus

בעקבות דבריו של י.ד. קראתי שוב את דברי המשורר הרדלרי ומצאתי כי הוא מדבר ככל הנראה הן על יחס כיסוי הנזילות והן על יחס הלימות ההון.

רדלר כתב:
"כשבנק קונה מיליון שקל באג"ח מדינה נזקף לזכותו הון ברמת הסיכון הנמוכה ביותר והוא יכול לראות באג"ח *גם* חלק מיחס כיסוי הנזילות שלו. [.......] משמעות מצב זה היא שכאשר בנק קונה אג"ח הוא נחשב, בראייה הרגולטורית (ולרוב גם בעיני עצמו) כמי שהגדיל את הונו העצמי".

"יחס כיסוי הנזילות" - זה ברור.
"נזקף לזכותו הון ברמת הסיכון הנמוכה ביותר" - יחס הלימות ההון?
"נחשב [...] כמי שהגדיל את הונו העצמי" - יחס הלימות ההון.

נראה לי שרדלר חושב בטעות שהחזקת אג"ח מדינה מגדילה את המונה של יחס הלימות ההון (= הון עצמי). בעוד שלמעשה החזקת אג"ח מדינה (במקום הלוואות אחרות) מקטינה את המכנה של היחס הנ"ל (= נכסים משוקללי סיכון).

אם הפרשנות הנ"ל נכונה אזי רדלר צודק אולי לגבי ההרחבה הכמותית אך שאול צודק בהשוואתו לדוגמנית. :)