אפקט החולצה האדומה
 


בשבוע האחרון נעדרתי לרגל אי־אלו מעברי דירה (לגרוטאות שלום; לדאבונה של הזוגית, במקרים רבים, לא נאמר להן שלום ולא להתראות). בינתיים קרו כמה דברים מעניינים בענייני ספרי המקסים (אתם יכולים לסמוך עלי בעניין זה. אם אני אומר שהוא מקסים, הרי שהוא חייכני ושובב עם גומות. באחריות.

הראשון הוא ביקורת מקיפה על "התמוטטות" ב"מחלקה ראשונה," מאת יוסי ברנע. אישית, אני סבור שהביקורת הייתה צריכה להיותה האייטם הראשי באתר לפחות לעשרה ימים. בפועל, לדאבוני, זה נמצא תחת מדור "ספרים" אותו לא קל תמיד לאתר. לאלו המבקשים לקבל תקציר מפורט למדי של תכני הספר—מקום טוב להתחיל בו.

ולמנה השנייה, נשואת הסרטון. הופעתי ביום שני (6.8.2012) בערוץ 66 בראיון שהתמקד ב"התמוטטות" ובהגיגי אגב כך. צפו. הראיון מתחיל בדקה 11:30. אין דרך, כמובן, להימנע מאי־אלו שטויות מחפירות מצידי, שלא לדבר על הורדת כמה קילוגרמים במעטפת (שלי), אבל אפשר ותמצאו בכך עניין.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (42)
 
 
קישור ליוטיוב
7/8/2012
נכתב על ידי משה

http://www.youtube.com/watch?v=69yu7L486dc&feature=player_embedded#t=690s
 
 
 
 
יש תגובה למאמר ההזוי הזה
7/8/2012
נכתב על ידי עמוס

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4264084,00.html
 
 
 
 
עמוס, אני מתקשה לעמוד בקצב האהבלות המתגבר של כותבי מאמרים... :-)
8/8/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
אני רק שאלה
8/8/2012
נכתב על ידי שאול

כשאתה מעלה בפני המראיינים שלך את הטענה שבני האדם נוטים למחשבה שאם יש בעיה - אז יש משוה שצריך לעשות כדי לפתור את הבעיה, הם מחייכים עד צוחקים בהסכמה. והנה מה שאני מבין מזה: שזו נקודה שקל להסכים איתה. שכל בר דעת מבין שזו נטייה אנושית, ושמובן מאליו שלא תמיד יש מה שאפשר לעשות או שכדאי לעשות.
והא שאלתי - אם זו נקודה שכל כך קל להבין, וכל כך קל להסכים איתה - כפי שחיוכם של המראיינים מראה, מדוע דורות של כלכלנים לא הצליחו לקלוט אותה? אילו המראיינים שלך היו מוכים בתדהמה לשמע הטענה שלפעמים אין מה לעשות, ושאנשים נורא רוצים לחשוב שיש מה לעשות - הייתי מבין. נקודה מהפכנית וקשה לעיכול, אולי כולם פספסו אותה. אבל הם מחייכים ומהנהנים כמו אומרים "בהחלט. כך סבתא תמיד הייתה אומרת. ביידיש זה נשמע יותר טוב". מדוע אם כן, לדעתך, נקודה שכל סבתא יכולה להבין, איכשהו לא הצליחה לחדור את קודקודם האטום של דורות של כלכלנים?

(נתעלם כרגע מכך שיש גם זרמים גדולים וחשובים במקרו כלכלה כיום, RBC בראשם, שעדיין טוענים שלא נכון להתערב כדי למנוע שפל כלכלי. אבל עזוב אותם כרגע).
 
 
 
 
לשאול
8/8/2012
נכתב על ידי focus

הציטוט הבא יכול אולי להסביר חלק מהתעלומה:
It is difficult to get a man to understand something when his salary depends upon his not understanding it.
(כלומר, תמריצים, וניתן גם להוסיף: הישרדות המתאימים).


במחשבה שניה, זה דווקא קל להסביר להיפוכונדר שתרופות מיותרות עלולות להזיק. הוא מייד יסכים איתך, יביא דוגמאות מנסיונו האישי, ויטען שלא חידשת לו כלום. למחרת, הוא ילך שוב לרופא.
(פער בין ידיעה תירורטית להתנהגות).


שאול, לטעמי אתה נותן משקל גדול מדי לשאלה "האם החוקרים חשבו על כך ו-או התייחסו לכך?" ומשקל קטן מדי לשאלה "האם הדבר קיבל ביטוי מספק במסקנותיהם ו-או המלצותיהם".
 
 
 
 
* תיאורטית
8/8/2012
נכתב על ידי focus

 
 
 
 
אבל השכר שלהם לא תלוי בזה...
8/8/2012
נכתב על ידי שאול

הבמה, כרגיל, לג'ון קוקריין, בתשובתו למתקפה של קרוגמן, שגם הוא טען שכלכלנים בעצם אמרו מה שאמרו כדי להתפרנס טוב יותר:
Of course the idea that any of us do what we do because we’re paid off by fancy Wall Street salaries or cushy sabbaticals at Hoover is just ridiculous. (If Krugman knew anything about hedge funds he’d know that believing in efficient markets disqualifies you for employment. Nobody wants a guy who thinks you can’t make any money trading!)

זו דוגמא די חזקה, לא? נכונה או לא, השערת השווקים היעילים היא כזו שכל הרעיון שמאחוריה הוא להרוס את הפרנסה של הפרופסורים עצמם, של תלמידיהם, של חבריהם ושל עמיתיהם. והיא דווקא הפכה להיות מאד מאד מקובלת.

וזה כשכסף שהאנשים האלו יכלו להרוויח באמת עמד על הכף. לא ברור לי איזה כסף יפסיד חוקר שיטען שאי אפשר להפעיל מדיניות כלשהי כדי לשפר את התוצאות של השוק. (וכאמור, יש רבים רבים כאלה).

לשאלה האם הם רק הנהנו בראש או באמת שילבו את התובנה הזו לתוך מחקריהם בעצם כבר עניתי. התשובה היא - ועוד איך שילבו. הש"י זו דוגמא בולטת. אבל יש עוד. יש מספיק דוגמאות כדי לבסס את הטענה שכלכלנים לוקחים ברצינות רבה את האפשרות ש"אין פתרון" או ש"אין מה לעשות" ושאר נגזרות כאלה. הם אכן מגיעים למסקנות כאלה לא פעם. כך שלהסביר את המקרים שבהם הם כן חושבים שיש מה לעשות בתור נטיה בלתי נשלטת **תמיד** לחשוב שיש מה לעשות... לא משכנע.
 
 
 
 
הכל יפה, חוץ מהעיקר
8/8/2012
נכתב על ידי גונזו

כלומר - כל אותם כלכלנים המועסקים על ידי הממשלה או באוניברסיטאות הממומנות ע"י הממשלה.
הנקודה עליה מדבר אורי היא אותו מקום בו עומד הפוליטיקאי מול שני כלכלנים, נגיד, קיינס והאייק, האחד אומר לו "קצץ בתקציב, תפסיק להתערב וצפה תקופה קשה של מיתון לפני שתהיה התאוששות" והשני אומר "הרחב את התקציב, תתחיל לחלק פקודות ולא יהיה מיתון בכלל".

האין זה ברור את מי יעדיף הפוליטיקאי?
 
 
 
 
הקרבות המרים באמת
8/8/2012
נכתב על ידי focus

שאול, אני חושב שהקרבות המרים באמת הם על החלטות כמו הפלרת מי השתיה (=קולקטיבי) ולא על החלטות כמו שימוש במשחת שיניים שמכילה פלואוריד (=אינדיבידואלי).

כל עוד ניהול תיק ההשקעות נתון בידי היחיד, אקדמאי שהוגה שיטה לבחירת מניות יכול ליישם אותה על כספו האישי בלי שיצטרך לכתוב מאמר שישכנע את קובעי המדיניות.

אני מתאר לעצמי שאחדים מהאקדמאים ניסו זאת ונכשלו. הפסידו כסף. זה היה מאוד לא נעים. הכישלון הזה הפך אותם צנועים יותר בתחום הזה.

כל כך צנועים, עד שהתחילו להגזים לצד ההפוך ולטעון שאם הם לא הצליחו אז אף אחד לא יכול.. (טוב, זה לא בדיוק הנימוק שהם נתנו..).

ההשערה שאני מעלה היא שהגישה האגנוסטית של האקדמאים כלפי בחירת מניות מאפשרת להם להימנע מלהודות בכישלון בתחום שהם סבורים שאם מישהו היה צריך להצליח בו - זה הם.
 
 
 
 
אולי
8/8/2012
נכתב על ידי שאול

גונזו - אולי. אני לא בטוח שלאורך ההיסטוריה, בייחוד נניח בימין האמריקאי כיום, זה היה המצב. היו ויש הרבה פוליטיקאים פופולאריים מאד שעיקר מרכולתם היה לקצץ תקציבים ולא לעשות. היו מדינות שבחרו במהלכים כאלה מתוך ידיעה שבטווח הקצר המצב יהיה דרעק (או לפחות כך הם אומרים בדיעבד). כך שאני לא מבין על מה אתה מבסס את הטענה שברור מה הפוליטקאי (או האזרח בקלפי) יבחר. שוב, בוודאי שיש מקרים שבהם בוחרים כן לעשות משהו ולחלק פקודות, אבל העובדה שיש הרבה מקרים שבהם לא בוחרים כך פוסלת את ההסבר שיש לפוליטקאים/בוחרים נטיה בלתי נשלטת לבחור ב"לעשות משהו" בתור האפשרות העדיפה. זה פשוט בבירור לא המצב.
חוצמזה - אורי הפנה גם חיצים לכלכלנים, לא רק לפוליטיקאים שבוחרים בין כלכלנים שונים.

פוקוס - רעיון מעניין. אבל מה ההבדל מבחינת החוויה של נותן ההמלצה בין החלטה אישית להחלטה קולקטיבית? באלה כמו אלה אפשר לטעות. באלה כמו אלה יש מי שמגיעים להחלטה שעדיף לא לעשות כלום, ויש כאלה שמגיעים להחלטות הפוכות.

בואו ננסה משהו מהפכני: כלכלנים בעטו היטב בגלגלים של ההסברים התיאורטיים, בחנו היטב את הנתונים האמפיריים, נתנו סיכוי הוגן לטענות בעד ונגד התערבות, בעד ונגד הרעיון שיש מה שאפשר או כדאי לעשות, ועל בסיס חוזק הראיות ויציבות התיאוריה החליטו מה משכנע אותם יותר.

זה באמת נשמע לכם פחות סביר מההטיות הקוגניטיביות שאם ניקח מנחים בערוץ 66 כדוגמא, הסכנה שבהן ברורה פחות או יותר לכל אחד?
 
 
 
 
מילטון פרידמן
9/8/2012
נכתב על ידי אפי

מילטון פרידמן היה ספקן גדול מאוד ביחס ליכולת של ממשלות לעשות משהו כמו שצריך. הוא גם הציע להפוך את המדיניות המוניטריסטית למשהו שלא תלוי בכאבי הבטן של הנגיד. ובכל זאת, הוא היה מוניטריסט. די סותר את התיאוריה של אורי.

שאול,
מהעבר השני, יש לסוציאל-דמוקרטים נטיה לבחור במדיניות מרחיבה כחלק מהאידאולוגיה החברתית. קח למשל את שלי יחימוביץ׳. אני יכול להבין את ההתנגדות שלה ליבוא - יש עובדים שנפגעים. נושא אידיאולוגי אבל למה שלי תומכת בהגדלת הגירעון כדרך לצאת מהמשבר? האם היא כלכלנית? מדוע התשובה ברורה לה? היא היתה אמורה להיות אדישה לעניין. משהו כמו היחס לשער הריבית שסטנלי קובע - ללא שמץ אידיאולוגיה.
 
 
 
 
הטיות ומחנות
9/8/2012
נכתב על ידי focus

שאול ואפי - אני חושב שמדובר בהטיה ולא בכלל של 100%.

בניגוד לאורי, אני לא חושב שאנשים שאינם כלכלנים חופשיים מההטיה. אולי דווקא להיפך. אבל זה נכון שלאנשי הזרם האוסטרי יש עיקר אמונה שנוגד את ההטיה (כל עוד מדובר בעשיה של הרשויות... :) ).

במאמר מוסגר: יתכן שבתרבות הערבית ההטיה הזאת חלשה יותר, לפחות בחלק מהתחומים, הן במישור האישי והן במישור הפוליטי, ואולי אפילו קיימת הטיה הפוכה לכיוון של אי-עשיה והמתנה סבלנית ("הכל מאלוהים", "צריך רק לחכות שהגלגל יסתובב").



שאול - מעבר לחוויה ולאי-הוודאות, יש גם עניין של תמריצים ואינטרסים, שהופך את ההחלטה הקולקטיבית לשונה מזו האישית:
1. בעיית סוכן (היועץ עשוי לקבל סיפוק, פרסום ו-או קידום גם אם ההמלצה תתגלה ברבות הימים כמזיקה);
2. יריבות בין מחנות והקושי בשקלול ערך בין-אישי (נניח שההפלרה מחזקת שיני צעירים אך מגבירה הצטברות אבנית בעמוד השדרה של זקנים יהודים אשכנזים בעלי גן מסויים);
3. הבדל במידת הפיזור והבולטות של התועלת והנזק (7 מיליון לא ישלמו עוד שקל בשביל של-100 תהיה עבודה? המכס צודק ומועיל!).
 
 
 
 
מס טובין ומס באפט
9/8/2012
נכתב על ידי focus

האם יש מס על שמו של אדם שהתנגד למס? - זו כבר הטיה. :)
 
 
 
 
על שם מי קרויות הפחתות מס?
9/8/2012
נכתב על ידי focus

על שם פוליטיקאים (בוש, נתניהו) ולא על שם אקדמאים או אנשי פיננסים.

מסקנה: בשביל להתפרסם בנושא מיסוי, האקדמאי או איש הפיננסים צריך להיות מעורב בהטלת מס חדש ולא בהפחתת מס (טובין, באפט, שישנסקי).

(אני עושה אינדוקציה על סמך אנקדוטות ספורות. אולי טעיתי. תקנו אותי).
 
 
 
 
?!?!
9/8/2012
נכתב על ידי שאול

ולכן כלכלנים מעולם לא הציעו להפחית מיסים?!

חברים וחברות, ככה אני יודע לעשות עסקים:
1. יש תיאוריה. לפי התיאוריה לאנשים יש נטיה לחשוב שאם יש בעיה, אז בטח יש משהו שכדאי, אפשר או צריך לעשות.

2. לוקחים את התיאוריה לנתונים - האם אכן כך פועלים אנשים? האם אכן היסטורית כלכלנים, פוליטיקאים ואפילו הבוחרים עצמם נוטים באופן בולט להעדיף תיאוריות או מדיניות שעל פי הן צריך לעשות משהו, או שלכל הפחות - יש מה לעשות?

3. בודקים עד כמה התיאוריה יציבה בפני עצמה.

הסעיף 2 התיאוריה נופלת מתרסקת. זה פשוט לא נכון שהנטיה הזו, במדיה שהיא קיימת, היא איזה כוח כל כך חזק שרק יחידי סגולה מצליחים להתגבר עליו. אמפירית, זו תיאוריה שאין ברירה אלא לדחות.

בסעיף 3 גם המצב לא מזהיר. הרי מרגע שמסבירים - חבר'ה, לא תמיד יש מה לעשות, אנשים עם מינימום של יושרש יבינו את הנטיה הזו, ויעשו מאמץ להתגבר עליה. לא נראה שיש סיבה מיוחדת שהם יכשלו. יותר מזה, כאמור, מנחים בערוץ 66 חייכו כאומרים "כך סבתא תמיד הייתה אומרת" ולא נפלו מהכיסא שהציגו בפניהם את האפשרות שקיימת נטיה כזו.

4. בודקים תיאוריות אחרות. למשל - שכלכלנים בוחנים את כלל הנתונים שבפניהם כדי להכריע איזו תיאוריה היא הנכונה ביותר, והם הגיעו למסקנה ששליטה בכמות הכסף (אקטיבית קיינסיאנית, או אוטומטית מוניטריסטית או מה לא) יכולה להביא לתוצאות רצויות. וחלקם הגיעו למסקנות הפוכות. נשמע לי הרבה יותר סביר תיאורטית, והרבה יותר מתיישב עם הנתונים.
 
 
 
 
כי כלכלנים פתורים מחוקי הכלכלה.
10/8/2012
נכתב על ידי גיאק

1. ההטייה ברורה בעליל. ראשית, קשה להתעלם ממאפייני התקופה בה שלט הליברליזם- תקופה מצומצמת תהפוכות בה מלכים הפכו לא פופולרים ובידי כלכלנים *לא מקצוענים* בעיקר, או שעובדים בשוק הפרטי (ריקארדו, סמית', סיי). וגם הלאה למאה ה-20 ניתן על נקל לראות שמיזס והאייק התקשו מאוד לקבל משרה. על אף שדוגמה נגדית אינה הפרכה של מגמה, גם מילטון תמך במדיניות מוניטרית כל אימת שהיה צריך לפרסם- ואילו בפנסיה עבר לתמוך בביטול המדיניות המוניטרית והפד. לא רואה כיצד ניתן לדחות את אבחנת ההטייה הברורה כל כך...

מעבר לכך, הטענה שאין קשר בין התוצאות לתמריצים, כשזה נוגע *לכלכלנים*, היא שלילת הכלכלה עצמה. שאול למעשה טוען שמדובר במלאכים, שלא מתעניינים בתקציבי מחקר של הפד ובנק ישראל. רחוק מהאמת ואנטי כלכלי. הקיינסיאנים הם מרכנטליסי החצר של ימינו מבחינה זו.

בלי קשר- קישור חביב של קפלן על הצביעות מאחורי קשיחות מחירים :)
http://econlog.econlib.org/archives/2011/12/wages_must_fall.html
 
 
 
 
אני כנראה לא מסביר את עצמי מספיק טוב
10/8/2012
נכתב על ידי שאול

ברור שכלכלנים מגיבים לתמריצים. להרבה תמריצים מכל מיני סוגים. והנה עולה טענה שהתמריץ החשוב ביותר, זה שקובע למעשה את עמדתם בנושאים שונים הוא התמריץ הפסיכולוגי (ודוק - אורי לא טען שזה קשור בהכרח לקבלת משרות אקדמיות) לגלות שיש מה לעשות.

אם זה נכון, אז היינו מצפים לראות לכך ביטויים רבים. הבה נבדוק. האם בנושאי מסחר בינלאומי כלכלנים נוטים לטעון שיש דבר מה אקטיבי לעשות כדי לשפר את המצב? האם באופן כללי בנושא הקצאת מקורות כלכלנים נוטים לטעון שיש מה לעשות כדי לשפר את ההקצאה של השוק? האם בשפע של נושאים אחרים שכלכלנים עוסקים בהם ניתן למצוא מגמה ברורה של תיאוריות או המלצות מדיניות שלפיהן יש מה שצריך או כדאי לעשות באופן אקטיבי? אפילו בנושא מיתונים יש זרם מאד מרכזי במאקרו היום (RBC) שטוען שלא צריך לפעול כדי לקצר או לחסל מיתונים. אד פרסקוט ופין קידלנד קיבלו פרס נובל בדיוק על זה, שלא לדבר על כך שהקימו דורות של תלמידים - איך זה בתור תמריץ?

בוודאי שיש גם מקרים שבהם כלכלנים כן המליצו על פעולות מסוימות כדי לפתור בעיות מסוימות. אבל אי אפשר להסביר את המקרים האלה בכך שיש להם נטייה מאד חזקה להגיע למסקנות כאלה. זה פשוט לא נכון. אם נטיה כזאת קיימת, ויכול מאד להיות שהיא קיימת, היא חלשה מדי מכדי להיות ה-הסבר לתוצאות שכלכלנים מגיעים אליהן. זה הסבר גרוע. הוא פשוט לא עומד במבחן הראיות. אי אפשר להגיד שכל פעם שכלכלנים מגיעים למסקנה מסוג אחד, זה כי הם רואים את האמת, וכל פעם שהם מגיעים למסקנה הפוכה, זה כי יש להם נטיה בלתי נשלטת להגיע למסקנה שיש מה לעשות.
 
 
 
 
אבל התמריצים ידועים
10/8/2012
נכתב על ידי גיאק

אם תבדוק כמה מהמחקרים המקרו כלכליים ממומנים על ידי בנקים מרכזיים וכד'... שכלכלנים מקבלים משרות ממשלתיות רבות. ועוד. כמו לומר שהעכבר הלך לכיוון הגבינה כי הוא חשב שזו הדרך עם הנוף הכי יפה. http://www.huffingtonpost.com/2009/09/07/priceless-how-the-federal_n_278805.html

כמובן שיש הטייה...
 
 
 
 
לשאול, תשובה א'
11/8/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לשאול, כתבת:

והא שאלתי - אם זו נקודה שכל כך קל להבין, וכל כך קל להסכים איתה - כפי שחיוכם של המראיינים מראה, מדוע דורות של כלכלנים לא הצליחו לקלוט אותה? אילו המראיינים שלך היו מוכים בתדהמה לשמע הטענה שלפעמים אין מה לעשות, ושאנשים נורא רוצים לחשוב שיש מה לעשות - הייתי מבין. נקודה מהפכנית וקשה לעיכול, אולי כולם פספסו אותה. אבל הם מחייכים ומהנהנים כמו אומרים "בהחלט. כך סבתא תמיד הייתה אומרת. ביידיש זה נשמע יותר טוב". מדוע אם כן, לדעתך, נקודה שכל סבתא יכולה להבין, איכשהו לא הצליחה לחדור את קודקודם האטום של דורות של כלכלנים?



התשובה מאוד פשוטה: כי לא מדובר בשאלה בכלכלה.

אני לא חושב שיש לי ידע עדיף בכלכלה, או שההבנה שלי טובה יותר. היתרון היחידי שלי, אולי, הוא בכך שאני מקבל את העובדה שבנקודות מסוימות במדיניות מקרו יש דברים שפשוט אי-אפשר לעשות או שאפשר לעשות, אבל בלי להשיג תוצאות טובות. אני גם רחוק מלהיות היחיד שרואה כך את הדברים. כידוע לרבים, זו התפישה של הרבה מהכלכלנים (כלומר, נאמר, הם ממליצים לצמצם את התקציב ולא להעלות מסים או לצבור גירעון).

החלטות כלכליות בפועל, עם זאת, מתקבלות כמעט תמיד תחת אילוץ בו הדרך האופטימלית אינה ישימה: בנקודה מסוימת נועצים במומחה כלכלי ואומרים לו: יש לנו אפשרות להעלות מיסים כדי לכסות את הגירעון, או לצבור גירעון גדול יותר. האפשרות השלישית, צמצום התקציב, לא עומדת לרשותנו. אז הכלכלן המומחה יושב ואומר: בין דבר לחולירע, עדיף להעלות את המיסים (או עדיף לצבור גירעון גדול יותר).

אני לא צריך לקבל החלטות עבור הממשלה ואני לא נמצא תחת סד האילוצים ולכן אני יכול להגיד שאולי העלאת מסים עדיפה על גידול בגירעון (או להיפך) אבל נהנה מהלוקסוס לומר ששתיהן תובלנה באופן בלתי נמנע להרעה במצב.

אתה יכול להשוות את זה לאירועים אחרים, לא כלכליים. לדוגמה, ארצות-הברית פולשת לעיראק או אפגניסטן. כצופה מבחוץ, ניתן לחוות דעה מראש על מידת ההצלחה הצפויה של הצעדים (ואין צורך להיות גאון גדול כדי לעשות זאת), אך כמעט כל המומחים נדרשים להכריע בין שתי אפשרויות רעות בנקודת זמן מסוימת, שכן מרגע שהפלישה בוצעה מערכת השיקולים משתנה.

לדוגמה, כמעט ואין כלכלן שלא יקבל שמניפולציה שיטתית בשערי הריבית על-ידי הבנק המרכזי - ובוודאי כשהיא בכיוון אחד - אינה מדיניות טובה. מניפולציה כזו נדרשת, לפי התיאוריות המקובלות, כ'כיוונון' של המשק או כתגובת נגד ל'הלם' כלכלי. בפועל, אבל, אנחנו יכולים לראות שמדינות רבות בעולם, עם כלכלנים חכמים ובקיאים בראש הבנק המרכזי שלהן, אימצו מדיניות של ריבית נמוכה, בלי אסטרטגיית יציאה ברורה למצב בו 'זה לא יעבוד'.
 
 
 
 
תיאוריה וראיות
11/8/2012
נכתב על ידי שאול

גיאק - הבנתי את הטענה התיאורטית. את שתיהן. את המקורית של אורי - שאנשים נורא נורא רוצים להגיע למסקנה שיש מה לעשות, ואת הטענה שלך - שכלכלנים יודעים מאיזה צד של הלחם מרוחה החמאה, ולכן מגיעים למסקנות שישרתו היטב את אדוניהם. לא נפלתי מהכיסא, אבל גם לא מופרך על פניו. תיאוריות מעניינות. אני יכול פה על המקום ליצור עוד סדר גודל של 30-59 תיאוריות דומות, אמינות יותר או פחות, שיסבירו למה כלכלנים או פוליטקאים מאמינים במה שהם מאמינים. איך נכריע ביניהן?

ובכן, נבדוק איזה תיאוריות קונסיסטנטיות עם הנתונים. כאמור, הרעיון של אורי בנוגע להטיה לכיוון ה"יש מה לעשות" לא מוצאת תמיכה בנתונים. כלכלנים, וגם פוליטיקאים, מגיעים לעיתים הרבה יותר מדי קרובות למסקנה שאין מה לעשות, או שעדיף שלא לעשות כלום בשביל שהתיאוריה הזו תהיה תיאור נאמן של האופן שבו כלכלנים חושבים. אם ההטייה הזו קיימת - אז היא חלשה. הרעיון שלך, שכלכלנים משרתים את המממנים שלהם גם לא מתיישב עם הראיות. לא רק שכמות המחקרים במקרו שממומנים על ידי בנקים מרכזיים היא בטלה בשישים לעומת המחקרים במקרו שנעשים במסדות אקדמיים, אלא ששוב - בוא נביט בתוצאות. יש ים של כלכלנים, בוודאי לאורך 30 השנים האחרונות, שלא חושבים שהבנק המרכזי צריך למנוע מיתונים. העבודות המשפיעות של פרידמן ומאוחר יותר ג'ון טיילור (וכשאני אומר משפיעות, הכוונה היא שעוד מאות כלכלנים פעלו לביסוס, ניתוח, ועידון הרעיונות האלו) בנוגע לעדיפות של כלל מוניטרי על פני דיסקרציה היו מביאות לחיסול חצי מכוח האדם של הפד. ובכל זאת, הן יש המון מחקר בנושא, והמון כלכלנים שתומכים ברעיונות האלו. שוב, עם כל החן התיאורטי של תיאורית ה"כלכלנים משרתים את מי שמממן אותם" נכשלת חרוצות במבחן הראיות.

אלו פשוט לא הסברים טובים לסיבות שכלכלנים מגיעים למסקנות שהם מגיעים אליהם. הם לא קונסיסטנטיים עם הנתונים.
 
 
 
 
לשאול, תגובה ב'
11/8/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לשאול, כתבת (לגונזו):

גונזו - אולי. אני לא בטוח שלאורך ההיסטוריה, בייחוד נניח בימין האמריקאי כיום, זה היה המצב. היו ויש הרבה פוליטיקאים פופולאריים מאד שעיקר מרכולתם היה לקצץ תקציבים ולא לעשות. היו מדינות שבחרו במהלכים כאלה מתוך ידיעה שבטווח הקצר המצב יהיה דרעק (או לפחות כך הם אומרים בדיעבד). כך שאני לא מבין על מה אתה מבסס את הטענה שברור מה הפוליטקאי (או האזרח בקלפי) יבחר. שוב, בוודאי שיש מקרים שבהם בוחרים כן לעשות משהו ולחלק פקודות, אבל העובדה שיש הרבה מקרים שבהם לא בוחרים כך פוסלת את ההסבר שיש לפוליטקאים/בוחרים נטיה בלתי נשלטת לבחור ב"לעשות משהו" בתור האפשרות העדיפה. זה פשוט בבירור לא המצב.


על כמה פוליטיקאים כאלו אתה יכול להצביע במדינות גדולות בשלושים השנים האחרונות, נאמר? אחת? כמה מהם אמרו זאת באופן גלוי ומובהק? אחת? המקרים היחידים בהם בוצע קיצוץ ממשי, נאמר, בתקציבי המדינה, היה כשמדינות פשטו רגל בפועל. לא מוכר לי מקרה אחר.

אתה טוען כי התיאוריה ש"היסטורית כלכלנים, פוליטיקאים ואפילו הבוחרים עצמם נוטים באופן בולט להעדיף תיאוריות או מדיניות שעל פי הן צריך לעשות משהו, או שלכל הפחות - יש מה לעשות?" "נופלת מתרסקת" אבל אינך מתמך אותה בשום עובדה. למעשה, אני יכול להצביע לך על שפע גדול מאוד של מדינות במצבי מצוקה כלכליים שאימצו מדיניות מובהקת של "עשה משהו" ועל קומץ שאימצו מדיניות אחרת, ועל ההבדלים בתוצאות. מבחינה אמפירית, אפשר להתוות חמישה מסלולי גישה: א) העלאה ו/או הורדה של ריבית. ב) הגדלה ו/או הקטנה של התקציב. ג) העלאה ו/או הורדה של הגירעון; ד) העלאה ו/או הורדה של מיסים.

אתה מוזמן, כמובן, להראות לי מקרה אחד בו ננקטה גישה של העלאת הגירעון ומניפולציה בכמות הכסף בלי צמצום של תקציב (בטווח סביר) והעלאה של הריבית (בטווח סביר) שבו המדיניות הכלכלית הובילה לשיפור לאורך זמן. מוזר שאתה מאמץ את הגישה האמפירית כאן, שכן התמיכה האמפירית ברעיון הזה היא אפס, לדעתי. אבל - הדלת פתוחה, האר את עיניי בדוגמה אמפירית אחת. אני, כפי שניתן לראות בספרי, הבאתי כמה וכמה דוגמאות יפות לכישלון הגישה האחרת.

כהערה בצד: אני לא נוטה לייחס לכלכלנים מזימה מודעת לרכוש להם מקום מרכזי בזכות המלצות התואמות את נטיות הלב של פוליטיקאים - אבל בפועל יש סינון ברור: אלו שאינם ממליצים כך, לא זוכים לשבת אצל שולחן מקבלי ההחלטות. יש כאן בהחלט סינון.
 
 
 
 
אנחנו מתפזרים
11/8/2012
נכתב על ידי שאול

1. "כי לא מדובר בשאלה בכלכלה"
גם לא מדובר בשאלה בהנחיית טלויזיה, והמראיינים שלך ראו בטענה הזו דבר סביר, כמעט מובן מאליו. זו גם לא שאלה בשירי ילדים, ובכל זאת בפסטיגל 1984 שרו "ילד, אתה שואל, ואבא לא תמיד יודע". זו גם לא שאלה בסבתאות, וכל סבתא שמכבדת את עצמה משחררת מימרות ביידיש שלא תמיד יש מה לעשות. ורק כלכלנים לא מבינים את זה. למה? כי זה לא שאלה בכלכלה? איך זה קשור? בשאלות לא כלכליות כלכלנים הם בעלי יכולת קוגניטיבית של ילד בן חמש?

ונמשיך -
קודם כל - נדמה לי שכבר הבהרתי מה דעתי על הניתוח הכלכלי שלך, על התמצאותך בנתונים ובמושגי היסוד, ואין לי שום עניין לחזור לדיון הזה. הדיון הזה מתקיים בשיא העוצמה בקרב כלכלנים. אנחנו גם לא מדברים על מה היא המדיניות שרוב הכלכלנים מעדיפים. אנחנו מדברים עכשיו על דבר אחר לגמרי: אם לאורי יש ראיות כל כך חד משמעיות, כל כך ברורות, שמדיניות מוניטרית היא אסון, איך זה שמילטון פרידמן לא השתכנע? איך זה שפול סמואלסון לא השתכנע? איך זה שג'ון טיילור לא השתכנע? לארי סאמרס, שכל מי שאי פעם דיבר איתו יותר מחמש דקות נשבע שהוא הבנאדם הכי יהיר, אבל הכי חכם שהוא פגש בחיים?
אז לאורי יש תשובה: יש לאנשים בכלל, ולכלכלנים בפרט, נטיה שקשה מאד להתגבר עליה לחשוב ש"יש מה לעשות". זו תיאוריה טובה במובן הבא: אם אכן יש נטיה כזו, ואכן קשה מאד להתגבר עליה, היא יכולה ליצור הטייה לטובת תיאוריות מסוימות שהן אכן מאד פופולאריות היום.
אבל פה נגמר כל מה שטוב בתיאוריה הזו. אם אכן הייתה נטיה כזו, ואם אכן כל כך קשה להתגבר עליה (אלא אם כן אתה אורי, שמצליח לראות מעל לראשי הגמדים הכלכלנים כמו מילטון פרידמן), היינו מצפים לראות שכלכלנים נוטים כל הזמן להמליץ על מדיניות אקטיבית בשלל נושאים. זה כל כך לא נכון, שקשה לדעת איפה להתחיל. אם הנטיה לחשוב ש"יש מה לעשות" קיימת, אז ברור שברוב הנושאים כלכלנים מתגברים עליה בקלות רבה.
כנ"ל פוליטיקאים: גם אם הם לא תפסו את השלטון (ואגב, ברמה המקומית בארה"בלמה ההגבלה ל 30 השנה האחרונות? לפני כן בני אדם היו שונים?), יש הרבה מיליוני בני אדם, והרבה מאות פוליטיקאים שהקלף שלהם הוא בדיוק לא לעשות. שהקטע שלהם הוא להגיד "עדיף לקצץ ולא לעשות כלום". שוב - אם הנטיה האנושית לחשוב ש"יש מה לעשות" קיימת - מליוני אנשים מתגברים עליה בקלות.

אז רק כדי לחדד, כי אני חוזר על עצמי - הטענה שלי פה היא רק זו: התיאוריה של אינטואיצית הפעולה האנושית, אותה תיאוריה שמנסה להביר למה כלכלנים (או בוחרים, או פוליטיקאים) לא משתכנעים מהטיעון המוחץ של אורי, אותה תיאוריה שבגרסאות יומרניות פחות קיימת בפתגמים ביידיש ושירי פסטיגל, היא תיאוריה גרועה מאד, שנדחית לחלוטין על ידי העובדות.
 
 
 
 
אופס. גליצ' עריכה
11/8/2012
נכתב על ידי שאול

איפשהו שם צריך היה להיות "ברמה המקומית בארה"ב יש להם הצלחות רבות. ויסקונסין למשל עשתה הרבה כותרות לאחרונה אם הריקול וכל זה."
 
 
 
 
ונראה, אגב, שמילטון פרידמן לא היה זר לרעיון
11/8/2012
נכתב על ידי שאול

משנת 1962:
"
In that same year Milton Friedman published Capitalism and Freedom (1962) giving the competing view on role of government which he then continued to espouse through the 1960s and beyond. He argued that “the available evidence . . . casts grave doubt on the possibility of producing any fine adjustments in economic activity by fine adjustments in monetary policy—at least in the present state of knowledge . . . There are thus serious limitations to the possibility of a discretionary monetary policy and much danger that such a policy may make matters worse rather than better . . . The basic difficulties and limitations of monetary policy apply with equal force to fiscal policy . . . Political pressures to ‘do something’ . . . are clearly very strong indeed in the existing state of public attitudes. The main moral to be had from these two preceding points is that yielding to these pressures may frequently do more harm than good. There is a saying that the best is often the enemy of the good, which seems highly relevant . . . The attempt to do more than we can will itself be a disturbance that may increase rather than reduce instability.”

ובכל זאת, היה מוניטריסט.
לקוח מכאן:
http://johnbtaylorsblog.blogspot.com/2012/07/still-learning-from-milton-friedman.html
 
 
 
 
זאת לא הטענה
12/8/2012
נכתב על ידי גונזו

"היינו מצפים לראות שכלכלנים נוטים כל הזמן להמליץ על מדיניות אקטיבית בשלל נושאים"

זאת לא הטענה. איש לא טוען שאין כלכלנים הגורסים אי התערבות. השאלה היא מי מהם יזכה לשבת בכסא היועץ של השר, לשכת הנגיד או לעמוד בראש הקתדרה הממומנת על ידי הפוליטיקאים ומה ההשלכות של אלו על הדומיננטיות של התיאוריות האקטיביות. יש כאן דינאמיקה ברורה של הטיה גם אם כל הכלכלנים היו אכן מדענים קרי רוח השוקלים את העובדות וההגיון ורק אותם.
אבל כמובן שגם זה לא נכון, לא לגבי כלכלה ולא לגבי תחומים אחרים שעל מדעיותם אין כל ויכוח.
 
 
 
 
נדמה לי שזו דווקא בהחלט הייתה הטענה
12/8/2012
נכתב על ידי שאול

יש אצל אורי דיון בשאלה איך זה שכלכלנים מאמינים בכאלו שטויות, כשלאורי יש הוכחות כל כך מוצקות שהן שטויות? וזו אגב גם תשובתי לשאלה למה יש כלכלנים המייעצים לממשל שתומכים למשל במדינית מוניטרית אקטיבית: כי זה מה שרוב (לא רוב עצום, אבל רוב) הכלכלנים תומכים בו. וזה לא בגלל שהם בני חמש שפשוט לא מסוגלים להכיר בכך שלעפמים אין מה לעשות. זה בגלל ש... טוב, כבר כתבתי את זה שש פעמים.

חוצמזה, בואו ניקח לדוגמא את הבחירות, הצמודות, לנשיאות ארה"ב.
מי הם היועצים של רומני, ומה הם מציעים?
הנה, פרסמו להם היועצים, גרג מנקיו, ג'ון טיילור, גלן האברד, וקווין האסט את הצעתם, והיא כולה שיר הלל לקיצוצים ואי מעורבות. http://www.docstoc.com/docs/125714335/Romney-Tax-Reform-White-Paper

איך הם הגיעו להיות היועצים של מי שיכול מאד להיות יהיה נשיא ארה"ב הבא? איך טיילור, מנקיו, והאברד היו בעבר יועצים מרכזיים לנשיאים מכהנים?

זה שיש איזה תחושה שסביר שתהיה הטייה כזו אצל הכלכלנים, או שסביר שיהיה תהליך של סינון וברירה שדרכו כלכלנים שנוטים להמליץ על צעדים אקטיביים ימצאו אתעצמם בתור יועצים משפיעים, doesn't make it so.
 
 
 
 
ג' ודי
12/8/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

אעיר מראש כי הדיון בכללו קצת מיותר, שכן אתה גורס שכלכלה היא סוג של מדע בו מועלות הנחות, נבדקות אמפירית ומוכחות או מופרכות - ויש כאן החולקים עליך. גם שפע טיעוני אד פרסונם, מן הבורות והאד וורקונדיאם הנצחי שלך מיצו את עצמם מבחינתי.

לעניין עצמו, אתה מנסה לבצע כאן תרגיל נאה של "הוכחה באמצעות טענה" - אתה טוען שמשהו הופרך אמפירית, בלי לתת עדות אחת לכך, ומגיע מכאן למסקנה שמשהו הופרך מבחינה אמפירית.

לדוגמה, אתה כותב: אתה כותב:

היינו מצפים לראות שכלכלנים נוטים כל הזמן להמליץ על מדיניות אקטיבית בשלל נושאים. זה כל כך לא נכון, שקשה לדעת איפה להתחיל. אם הנטיה לחשוב ש"יש מה לעשות" קיימת, אז ברור שברוב הנושאים כלכלנים מתגברים עליה בקלות רבה.



כל זאת, אך ידוע לכולנו כי בראש הבנקים המרכזיים, בראש רוב האוניברסיטאות לכלכלה, וכן הלאה וכן הלאה עומדים אנשים המחזיקים בגרסה כזו או אחרת של תפישות מוניטריסטיות/קיינסיאניות/פוסט-קיינסיאניות. אלו תיאוריות המאמצות באופן מובהק וברור גישה של "יש מה לעשות" ותפישה אקטיבית מובהקת.

או, לדוגמה, מה הייתה תגובת קרן המטבע הבינלאומית - ביתם של רבים מהכלכלנים המובילים, ההופכים אחר כך יועצי מדיניות בכירים - למשבר? א) חבילת סיוע גדולה ומתמשכת ש"תגביר את הביקוש ותחזיר את האמון" ב) תכניות מילוט שיגבירו את הביטחון והאמון. ג) הורדת ריבית (אלא אם כן זה כבר קרה).

או המלצותיהם של כלכלנים במזרח אסיה למנהיגים? א) הורדת ריבית. ב) הזרמת כספים לעידוד השקעות בתשתית. ג) הגדלת המימון על-ידי גופים בינלאומיים.

אבל אם לשוב משדות הטרואיזם לנקודה עצמה - אתה מפספס את עיקר הטיעון, שעמדתי בספר צורה גלויה על אחד ממקורותיו החשובים (פוקו): החלטות כלכליות אינן מתבצעות בספירה נייטרלית, באיזה "מרחב אמפירי מוגן" או בבחינה סטרילית — הן מתקיימות בעולם הממשי ובתנאים ממשיים. וודאי שיש כלכלנים שמחזיקים בעמדות השוללות פתרונות "חייבים-לעשות-משהו" - אבל מה הסיכוי של כלכלן הסבור שלבנק המרכזי או לפעולה אקטיבית של הממשלה יש מעט מאוד יכולת לשנות דברים לשרוד בבנק המרכזי או בתפקידי ייעוץ של ממש לממשלה? הוא עצמו והמערכת בתוכה הוא פועל היו כחתול עם כדור פרווה: נאחזים עוויתות כדי להקיא החוצה את התפישה הבלתי־מתאימה. הקושי כאן הוא שמערכת מנסה, מטבע הדברים ומטבעה היא, להקיא החוצה את מי שגורס שיש לשלול מהמערכת את העצמה שהיא מחזיקה בה.

למי שרוצה דימוי ממקום אחר: נסו לדמיין כמה זמן היה מחזיק פסיכולוג מעמד בוועדה מייעצת לענייני אבחון פסיכולוגי של ילדים בבתי ספר, אילו עמדתו הייתה, נאמר, שאין לפסיכולוגיה יכולת לבצע איבחון פסיכולוגי בעל ערך בילדים בבתי־ספר.

אתה מפספס גם את טיעון ההמשך. אתה כותב "הרבה מאות פוליטיקאים שהקלף שלהם הוא בדיוק לא לעשות. שהקטע שלהם הוא להגיד "עדיף לקצץ ולא לעשות כלום". שוב - אם הנטיה האנושית לחשוב ש"יש מה לעשות" קיימת - מליוני אנשים מתגברים עליה בקלות" ושוכח היכן ומתי אמירה זו מופיעה: היא מופיעה בעמדות הנהגה אחרי פשיטת הרגל או כשהמצב מגיע עד יאוש: היא נשמעה בישראל כשהיא פשטה את הרגל בשנת 1985, ונשמעה שוב כשהיא עמדה על סף פשיטת רגל בשנת 2002. לא בין לבין ולא לפני ולא אחרי.

וכנ"ל לגבי ארצות־הברית. זה קורה שם במקומות בהם כבר לא נותרה ברירה והאפשרות היחידה היא מדיניות כזו או פשיטת רגל. וגם כאן, לא באופן מלא, ומוסווה מאחורי מסיכות כאלו ואחרות. משום כך היא הופיעה בבריטניה עם ת'אצ'ר רק כשבריטניה הייתה במצב של פשיטת רגל (הלוואה מה-IMF, חורף "אי שביעות הרצון" וכו').
 
 
 
 
דוגמאות
12/8/2012
נכתב על ידי שאול

אני לא מבין. אינטואיצית הפעולה האנושית מרימה את ראשה רק כשעוסקים במדיניות מוניטרית או מדיניות פיסקלית בזמן מיתון?! הרי דוגמאות בנושאים אחרים שבהם כלכלנים בולטים וחשובים מקפידים להתעקש שאין מה לעשות יש מפה עד ראש פינה. אפא"נ (אינטואיצית הפעולה האנושית) נעלמת כשהנושא הוא לא בנקים מרכזיים? למה?

דוגמאות למקרים שבהם כלכלנים חשובים ובולטים התגברו על אינטואיצית הפעולה האנושית:
פרס נובל לפרסקוט וקידלנד, עשרות תלמידים בולטים (ועוד אלפי סתם תלמידים), אג'נדה עצומה שטוענת שאסור להתערב במיתונים.

השערת השווקים היעילים, אולי העיקרון המארגן החשוב ביותר של הכלכלה הפיננסית מאז שנות השבעים, שליבה הוא הטענה שאף אחד לא יכול לשפר את הקצאת ההון כפי שהיא נקבעת בשווקים. שאין מה לעשות.

סחר חוץ - כמעט קונצנזוס שלא צריך להתערב, שכמעט כל המקרים.

סובסידיות - כמעט קונצנזוס שהן כמעט תמיד מיותרות או מזיקות. שעדיף בהרבה לא לעשות.

מילטון פרידמן - כל מה שהוא עשה בערך, למעט בנושאים מוניטריים.

למה בכל הנושאים האחרים כלכלנים מצליחים בקלות להגיע למסקנה שאין מה לעשות, אבל בנושאי מחזור העסקים פתאום הם נופלים חלל לאפא"נ?
 
 
 
 
וכמה קטנות
12/8/2012
נכתב על ידי שאול

אני לא יודע אם כלכלה זה מדע, ולא איך זה קשור לכאן. אבל בכלכלה כן מעלים הנחות ובודקים אותן אמפירית. הן אף פעם לא מוכחות, כמעט אף פעם לא מופרכות, אך משקל הראיות מצביע לעיתים קרובות לכיוון אחד על פני אחר. אין חולק על כך שאף אחד לא פועל בואקום, ושכל התהליך הזה מושפע מזרמים חברתיים ואחרים.
אני לא פוסל כל הסבר מסוג אפ"אנ. אני רק חושב שאפא"נ הוא הסבר לא טוב.

על כל האד-XXיזמים.
לא אד הומינם - אמרתי בעבר ואומר שוב: אני חושב שאתה מאד חכם, ידען גדול בכל מיני תחומים, ואחד הבלוגרים הכי מעניינים ומוצלחים בעברית. ואני גם חושב שההתמצאות שלך בנתונים ומושגים כלכליים היא דילטנטית מאד, ושזה מתנגש בנטיה שלך להשקיף מלמעלה על הכלכלנים, ולהסביר למה הם טועים. אבל כל זה - לא קשור עכשיו.

אני גם לא פונה לסמכות - אני לא אומר שהכלכלנים צודקים כי הם חכמים. אני אומר שלא סביר שהם יפלו לפח מאוד פשוט ומאוד קל להבנה, ושברור שרבים (למשל הציטוט של פרידמן) מודעים לו - בגלל שאנשים חכמים ידעו להימנע מפח כזה. בכל מקרה, זה הטיעון המשני שלי. שוב - זה לא אומר שהם צודקים. אבל אם הם טועים, לא סביר שזה בגלל שהם נפלו לפח הזה דווקא.

מן הבורות - לא מבין איך זה קשור. אני אומר שבשלל נושאים, שלל כלכלנים, טוענים שאין מה לעשות. איפה פה הטיעון מהבורות?
 
 
 
 
שאול או אורי
12/8/2012
נכתב על ידי אפי

מה הטענות כנגד האסכולה האוסטרית? זאת אומרת, איזה תופעה היא נכשלה, כביכול או לא, להסביר? היה איזה משבר מסוג מסויים שאחריו כלכלנים אמרו: התיאוריה הקלאסית לא עובדת, הנה ההסבר החילופי?
 
 
 
 
רק שני קישורים
12/8/2012
נכתב על ידי שאול

לא חוזר לנושא הזה לעולם.

ראיות סטטיסטיות:
http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1465-7295.1993.tb00874.x/abstract
וגם
http://www.jstor.org/discover/10.2307/2601114?uid=3739560&uid=2129&uid=2&uid=70&uid=4&uid=3739256&sid=21101130384171

תיאוריה:
http://mises.org/journals/rae/pdf/RAE2_1_4.pdf
 
 
 
 
תודה. יש גם משהו בעברית?
13/8/2012
נכתב על ידי אפי

או שתוכל לכתוב בקצרה בעצמך? לוקח לי זמן לקרוא באנגלית.

אין לי שום עניין לגרור אותך בחזרה לוויכוח, פשוט שמתי לב שעוד לא ראיתי טענות מסודרות נגד האסכולה, אלא רק על מה הם מתווכחים.
 
 
 
 
לאפי
13/8/2012
נכתב על ידי גונזו

אני חושב שהשאלה, בצורה בה אתה שואל, מגלמת בתוכה הנחת יסוד שאותה התיאוריה האוסטרית דוחה והיא שהכלכלה היא מדע אמפירי (או מדע בכלל).
לצערי, חלק ניכר מהביקורת לכאורה על התיאוריה האוסטרית נובעת מחוסר הבנה של הנקודה הזאת ובעיקר מחוסר הבנה של החשיבות של הנקודה הזאת, אין טעם לבקר את המסקנות, אם אינך מסכים (או מבין) עם הנחות היסוד שלה.

עוד עניין שחשוב להבין, האסכולה האוסטרית רואה בעצמה את הממשיכה של הכלכלה הקלאסית ועד לשנות העשרים או השלושים היו הנחות היסוד והמסקנות שלה בגדר קונצנזוס בקרב הכלכלנים. האוסטרים (ובעיקר מיזס) פשוט לא אימצו את הפיתוחים החדשים שצצו באותם שנים ובעיקר את התיאוריה של קיינס ואת האקונומטריקה.
 
 
 
 
שאלתי שאלה?
13/8/2012
נכתב על ידי אפי

ביקשתי חומר על הטענות נגד. אני יודע שהאוסטרים מתנגדים, ואני יודע גם מאיזה טעמים. זה עוזר לי לבחון את השאלה: האם הורדת ריבית היא מדיניות נכונה? יהיו תשובות לכאן ולכאן והאוסטרים יגידו שלא אמור להיות בכלל נגיד. לדוגמא.

אבל אותי מעניין דבר אחר. מה היו הטענות של קיינס ודומיו על האסכולה הקלאסית? אורי כותב בספר שספרו של קיינס היה כדי להצדיק מדיניות שכבר היתה קיימת, ולראיה, ספרו נכתב ב36, הרבה אחרי שהמדיניות הקיינסיאנית התחילה. טוב ויפה. אבל לא מחפשים תיאוריה חדשה אם הישנה עובדת מעולה. צריך להצביע על כשלים בתיאוריה הישנה ואז להציע את החדשה. אני מניח שקיינס עשה את זה. אני מניח שאחרים עשו את זה. אני מעוניין לשמוע מה הם אמרו. לא להכריע מי צודק. מצידי תקרא לזה התעניינות ב״היסטוריה של התפתחות המחשבה הכלכלית״.

זו גם הסיבה שכתבתי לשאול שאני לא מחזיר אותו לוויכוח. זו פשוט שאלה עובדתית.
 
 
 
 
וכמובן,
13/8/2012
נכתב על ידי אפי

הנחתי שהם תלו את הטענות על משבר או תופעה שהכלכלה הקלאסית/אוסטרית נכשלה, כביכול או לא, מלהסביר. פשוט היה נראה לי כמו ניחוש מוצלח.
 
 
 
 
טוב. זה היה נראה כמו סוג של שאלה.
13/8/2012
נכתב על ידי גונזו

"אבל לא מחפשים תיאוריה חדשה אם הישנה עובדת מעולה."

לא בהכרח. אני לא חושב שזו קביעה נכונה לגבי הכלכלה - ושוב - מתנצל שאני חוזר לנקודה אבל זה בדיוק לב העניין מבחינתי. אתה אומר "עובדת" - למה כווונתך בכך בהקשר של תיאוריה כלכלית?
כשאנחנו מדברים על מדעים אמיתיים, "עובדת" אומר שהתיאוריה מצליחה לחזות את הנתונים שאנחנו צופים בהם. אם ב-1600 הייתה תיאוריה מסויימת לגבי מבנה היקום (אז - מערכת השמש) הרי שממנה נבעו תוצאות שאפשר לחזות - מיקומים הכוכבים בשמיים בזמן מסויים. ואת התוצאות אפשר היה להשוות עם התצפיות - סטיה בין אלו מצביעה על כך שהתיאוריה "לא עובדת" ומזמינה בזאת פיתוח תיאוריה חדשה או שכלול הקיימת.
הכלכלה הקלאסית, טרם האקונומטריה והקיינסיאניזם לא טענה לחזות דברים במדוייק (האוסטרים כזכור מסתובבים גם עם חולצות "אנחנו לא עושים תחזיות מספריות") ולא הבטיחה שפע והצלחה אינסופיים אלא רק הסבירה מדוע כדאי להעדיף סחר חופשי על פני פרוטקציוניזם וכו - מכוח ההגיון שבדברים. מאחר וכך, לא ניתן לטעון שהיא "לא עובדת" מכוח כשלון התחזיות שהיא איננה מתיימרת לספק.
בנוסף על כך, קיומה של התיאוריה איננו מחייב את יישומה, אפילו אם, לצורך העניין, שר האוצר אומר "אני מאמין בתיאוריה הזאת". למשל, נניח שג'ורג' בוש אמר "אני מאמין בקפיטליזם ויוזמה חופשית תוך כדי שהוא שם ימינו על ליבו ואת שמאלו על 'פעולה אנושית'" האם משבר כלכלי חמור בסיום כהונתו מצביע על כשלון הקפיטליזם והיוזמה החופשית?

כל זאת כדי לומר שלדעתי אתה מחפש משהו שלא ממש מצוי. אין רגע מכריע או תגלית שהפכה את הכלכלה הקלאסית, בעיני התיאורטיקנים החדשים, לבטלה או פגומה ואני לא סבור שהתיאוריות החדשות צצו מתוך חוסר או בעיה שהייתה בכלכלה הקלאסית אלא מתוך מניעים אחרים כמו הרצון להפוך את הכלכלה למדע ומתוך הצורך של השליטים לאדרת "מדעית" שתאפשר להם לשלוט, למסות וכו.
 
 
 
 
על המתודה
13/8/2012
נכתב על ידי שאול

קודם כל - יש הסכמה מקיר לקיר שאין כרגע הבנה מלאה, או אפילו קרוב לזה, של תופעות מאקרו כלכליות. אף אדם רציני לא טוען שיש לו ביד את ה-תשובה. בטח שאף אחד לא חושב שכלכלה היא מדע, או מדע ברמת בשלות שדומה למדעי הטבע.

בקשר לאוסטרים - אני מסכים עם גונזו שהם הפסידו יותר בקרב על המתודה מאשר בקרב על התוכן (למרות שגם, והדברים קשורים זה בזה. פירוט בסוף). יש הרבה סיפורים קוהורנטים מבחינה לוגית שאפשר לספר על מחזורי העסקים. הדרך שהפכה מקובלת להכריע בין סיפורים שונים היא ללכת לנתונים. האוסטרים, ברובם, סרבו בכל תוקף. כל פעם שהוצגו נתונים שעומדים לכאורה בניגוד לתיאוריה האוסטרית, הם מצאו דרך להגיד שזה בכלל בכלל לא מה שהם אומרים, ושהנתונים האלו מצרפיים מדי, או לא מצרפיים מספיק, שמחזור העסקים האוסטרי הוא לא התנודות הקטנות יחסית שיש לא מעט, אלא תופעה היסטורית ארוכת טווח יותר, וכו' וכו'.

דוגמא - בעיה אמפירית חשובה אחת עם האוסטריאדה הייתה כזו:
לפי התיאוריה האוסטרית מה שגורם לשפל הוא העיוותים שנגרמים במהלך הגאות שלפניו (שנגרמה בגלל ריבית בנק מרכזי שנמוכה מריבית שיווי משקל). אם זה המצב, היינו מצפים לראות מתאם בין גובה ומשך הגאות, ועומק ומשך השפל שאחריה. במאמר מפורסם משנת 1964 מילטון פירדמן הראה שבמחזורי העסקים של אחרי מלחה"ע השניה אין מתאם בין גובה הגאות (או משכה בזמן) לעומק השפל שבא אחריה. יש מתאם, חזק מאד, בין עומק השפל לגאות שבאה אחריו.
היו עוד מחקרים מאז שחיזקו ועידנו את הטענה הזו. (הנה קישור עם תמונה שעוזרת להבין מה הכוונה: http://www.auburn.edu/~garriro/plucker.gif)
האוסטרים הסבירו שזה בכלל בכלל לא אומר כלום, כי דרגת המצרפיות לא נכונה, ובכלל זה לא מה שהם אומרים, וכו'. הסיפור הזה חזר על עצמו עוד ועוד. בקיצור, גם אם (וזה אם גדול מאד) אפשר לקבל נקודתית הגנות אוסטריות מול המתקפה הבלתי פוסקת של נתונים נגד התיאוריה האוסטרית של מחזור העסקים, התמונה שעולה מכלל הדיון היא די חזקה. זה לא רק שהאוסטרים נמנעים מתחזיות מספריות מדויקות (מסוג "מתי בדיוק" או "כמה בדיוק"). הם עושים מאמץ אקטיבי להסביר למה שום תצפית על המציאות, כללית ככל שתהא - מתאם, כיוון, משהו - לא יכולה לעולם להחליש את התיאוריה שלהם. (הם יותר סלחנים כשנראה שיש איזשהו נתון שיכול לחזק את התיאוריה שלהם...)

בקיצור, בזמן שניסו להתווכח עם האוסטרים על התוכן, הם הקימו חומות בצורות הולכות וגבהות כדי למנוע כל אפשרות של הכרעה, או אפילו התקדמות, של הויכוח. במובן זה, הם הפסידו בקרב על המתודה. היום אף אחד לא יכול בפנים רציניות להגיד "יש לי סיפור, אבל אף אחד לעולם לא יוכל לבדוק אם הסיפור נכון. אתם פשוט צריכים לקבל אותו, כי הלוגיקה הפנימית שלו כל כך חד משמעית, שחבל"ז". we don't do business this way anymore. אבל ההפסד הזה בקרב על המתודה נגרם בגלל ויכוחים על תוכן. בגלל שיש הרבה סיפורים סבירים לוגית, וצריך איכשהו להחליט מי יותר מתאים למציאות ומי פחות.
 
 
 
 
גונזו
13/8/2012
נכתב על ידי אפי

אתה מדבר על מניעים ואני בתמימות שואל רק מה הם אמרו.

האקונומטריה לבדה לא מובילה למדיניות שונה. אחרי שהם הפכו את הכלכלה למדע, הם אמרו שהתצפיות לא תואמות את התיאוריה ולכן צריך לנקוט במדיניות שונה. אבל בלי קשר למניעים, בין אם זה מרוע, אינטרסנטיות או תאוות השליטה, הם אמרו שמשהו לא דופק. הייתי מעוניין לקרוא את זה.

כשכתבתי "אבל לא מחפשים תיאוריה חדשה אם הישנה עובדת מעולה" זה לא היה עמדתי שלי. אלא אליבא דה תאורטיקנים החדשים.

זה כמו שתאמר לי שהנאצים טעו כי לא שייך לדרג טיב של גזעים ואני אשאל את השאלה הכי תמימה בעולם: מה הם אמרו? אני חייב להסכים שיש דירוג כדי לשמוע איך הם דירגו?

אני מקווה שלא הסתבכתי עם חוק גודוויין...
 
 
 
 
אפי ושאול
13/8/2012
נכתב על ידי גונזו

אפי - אני חושב שהבנתי אותך גם קודם אבל מנימת דברי אולי משתמעים דברים אחרים ועמך הסליחה. אתה אומר *לשיטתם* איך הדבר הופרך, ולמיטב הבנתי, גם *לשיטתם* זה לא קרה זה לא דבר שמתייחסים אליו ממש (אבל ראה גם דברי לשאול)
מעניין יהיה לראות איזו התייחסות, אם בכלל, יש בספרי הלימוד הנוכחיים להתפתחויות האלו.

שאול - אם יורשה לי לסכם את דבריך, מאחר והאוסטרים דוחים את הרעיון של הוכחות אמפיריות הם הפסידו בקרב מאחר וברור ומובן מאליו שניתן והכרחי להוכיח באופן אמפירי את טענות הכלכלנים.

זה מזכיר לי את הביקורת המפורסמת (?) של מילטון פרידמן על האסכולה האוסטרית: הוא אמר, בתמצית (ולגמרי מהזכרון) כך: כשאין ביני ובין האוסטרים הסכמה, כל מה שאפשר הוא לפתור את המחלוקת ביננו בתגרת ידיים בעוד שלשיטתי אנחנו תמיד יכולים להגיד "בואו נעשה ניסוי" או "בואו נבדוק את הנתונים" ונתן לאלו להכריע.

כל זה טוב ויפה ונשמע מאוד משכנע, אבל יש כאן צרה גדולה, ניסויים אי אפשר לעשות בכלכלה ואת הנתונים צריך, מה לעשות, לבודד מן הרעש ומן הנתונים הלא רלוונטיים? איך עושים את זה פוסט פריורי? איך *יודעים* שבכלל אפשר לעשות את זה?
 
 
 
 
הייתי הרבה יותר פוזיטיבי מנורמטיבי
13/8/2012
נכתב על ידי שאול

לא התכוונתי "להוכיח" שהאוסטרים הפסידו בקרב הרעיוני, אלא להסביר למה הם לא קיימים יותר כיום כזרם משמעותי באקדמיה. את הקרב על ליבם של תלמידי המחקר, עמודי הז'ורנלים, ראשי המחלקות, ועדות הקביעות, וכו' האוסטרים הפסידו. זו עובדה, לא שיפוט ערכי.
אם פעם הם קיבלו ים של תשומת לב, פרס נובל להאייק, לא היה כלכלן שלא הכיר את מייזס, ומילטון פרידמן הקדיש מאמץ מחקרי ניכר לויכוח עמם, כיום הם פשוט כמעט לא קיימים יותר כזרם בעל איזושהי חשיבות באקדמיה. שוב - זה לא שיפוט ערכי. אולי זה אסון, אולי זה נפלא. אבל כעובדה - הם פשוט כמעט לא קיימים יותר.
 
 
 
 
והרי זה כה ברור
14/8/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, הקשית:

למה בכל הנושאים האחרים כלכלנים מצליחים בקלות להגיע למסקנה שאין מה לעשות, אבל בנושאי מחזור העסקים פתאום הם נופלים חלל לאפא"נ?



אתה שואל את השאלות הלא נכונות. גש לעניין מהכיוון השני. אין שום עניין בעיסוק בעמדותיהם של כלכלנים בתחומים בהם הנגישות לפעולה חלשה יחסית - מעניינות אותנו העמדות של פוליטיקאים וכלכלנים רק בתחומים שבהם יש לממשלה (או להוראה מלמעלה) יכולת לפעול. זו אפא"נ, הרי. ומהם התחומים האלו?
א. הזרמת כספים, אם כסובסידיות ואם כפרויקטים או כהזרמת מימון ישירה.
ב. שינויים במיסוי.
ג. שינויים רגולטוריים.
ד. שינויים בתנועת כספים, השקעתם והשימוש בהם.
ה. שינויים במחיר הכסף.

ומה עושים הפוליטיקאים אל נוכח המשבר, בגיבוי ובתמיכה של הכלכלנים המייעצים להם? משקיעים כספים ב"אנרגיות ירוקות," מעלים מסים, עורכים שינויים רגולטוריים (את פעולות בנק ישראל בכל השנים האחרונות אפשר למצות ב"הוריד את הריבית ואחר כך נקט צעדים רגולטוריים וצעדי הגבלת תנועת כספים כדי להתמודד עם הורדת הריבית"), והורדת ריבית.

ומוזרה במיוחד הערתך על מחזור העסקים: וכי מתי לדעתך יש בכלל עניין לפוליטיקאים בכלכלנים ובאדרת התאורטית כביכול? רק כאשר המצב מחייב זאת. אם אין משבר, הפוליטיקאים עושים מה שמתחשק להם. ברור שהעניין המרכזי יהיה תמיד רק בתחום מחזור העסקים ומשברים כלכליים.

כדאי להעיר, בנוסף, שלא טענתי כי הפוליטיקאים מקשיבים לכלכלנים הממליצים ופועלים בהתאם. רחוק מכך, כידוע לכולנו. הטיעון אותו העליתי בספר הוא שהתאוריות הכלכליות מעניקות פשוט אדרת מדעיסטית כללית לאפא"נ של פוליטיקאים ושל הדיוטות.
 
 
 
 
או.קיי. אנחנו מתחילים להתכנס...
15/8/2012
נכתב על ידי שאול

אז אפא"נ איננה המנוע האקדמי לפריחת הקיינסיאניזם, אלא רק מה שהפך את התיאוריה הזו לפופולארית בקרב הפוליטקאים, ולו רק כדי לתת כסות רצינית או מדעיסטית להחלטותיהם.

חוצמזה, גם בקרב פוליטיקאים, דרוש משבר מסוים מאד כדי שנטית האפא"נ תרים את ראשה. למשל, למרות המפעלים הנסגרים בנגב או בפיטסבורג אל מול פני הייבוא הסיני (או לפחות למרות שרבים טוענים שכך), ממשלות בכל העולם המערבי הצליחו לעמוד בפיתוי לכפות מכסים חדשים (חוץ ממקרה חריג ומשונה של מכס על צמיגים מסין בארה"ב). אפילו לא הצליחו לגרום לאובמה להיכנס בסין על מדינות הפיחות שלה.
מאידך, יש תמיכה במדיניות מרחיבה, לפחות מוניטרית, גם מול מיתונים קטנים למדי. ובכל זאת, יש משהו דווקא במדיניות מוניטרית או פיסקלית בזמן משבר שמגרה את בלוטות האפא"נ באופן ששום דבר אחר לא מגרה אותן.

בנוסף, האפא"נ הוא יותר שובר שיוויון מאשר תכונה שלטת. הרי מילוני בני אדם, ומאות (אלפי?) פוליטקאים קוראים לממשלה כל הזמן לעשות פחות. כך שיש רבים רבים, לא יחידי סגולה - מיליונים, שמצליחים להתגבר על האפא"נ. אלא שהיתרון הקל שהאפא"נ נותנת למדיניות מסוימת מצליחה לגרום לה להתבצע.

או.קיי.

הבנתי נכון?