סקר כלשהו
 

Facebook עמוד הספר (שלי! החדש!) בפייסבוק
very small קנייה מקוונת (בהנחה קורצת)

האם הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה בארצות־הברית עובדת על כולם? דו"ח נתוני ספטמבר הותיר את כולם מבולבלים ושופעי תיאוריות קנוניה. מחד, המעסיקים העבירו ללשכה לסטטיסטיקה נתונים המצביעים על גידול נמוך יחסית במספר המועסקים. מאידך, הסקר הטלפוני של הלשכה הצביע על ירידה דרמטית באבטלה. הסתירה בין הנתונים גרמה לרבים לטעון כי הלשכה לסטטיסטיקה תחבה ידה ופשפשה בנתונים כדי להשיג את התוצאה הרצויה: ירידה של האבטלה לשיעור נמוך מזה שבראשית ממשל אובמה—דווקא חודש לפני הבחירות שבמוקדן האבטלה.

[הערה: פרטים רבים יותר של שיטות הסקר ועל התוצאות ניתן לקרוא במאמרו המאלף של גלעד אלפר.]

ראש וראשון לטוענים היה ג'ק וולש, המנכ"ל האגדי (במיל.) של "גנרל אלקטריק." ב"ציוץ" בטוויטר טען וולש כי הנתונים בושלו בהשראת שיקגו—שם קוד לאנשי ממשל אובמה ולפוליטיקה של שיקגו, שהיא שם נרדף למלחמת חפירות פוליטית תוך נקיטת כל האמצעים.



אחרי וולש, שעל סמכותו קשה לערער, נהו רבים, וביניהם גם דוברים רפובליקניים רבים. מעבר לנתונים עצמם, הייתה להם גם סיבה נוספת: הסקרים שפורסמו בעקבות ניצחונו המשכנע של רומני בעימות הראשון הצביעו על סחף מהותי לטובת רומני. סקרים במדינות מערכה כמו קולורדו, פלורידה, וירג'יניה, אוהיו ונבאדה הורו על מעבר של רומני להובלה, או על צמצום דרמטי של הפער. הנתונים שפורסמו במועד כה נוח גרמו לרבים מהם—וגם לרבים אחרים—לפקפק באמינות הסקר של הלשכה לסטטיסטיקה.

מבט אל הנתונים, עם זאת, מבאר על נקלה את פשר השינוי. וולש הצביע על בעיה בסיסית: אם מדיווחי המעסיקים, החובקים חלק גדול מהשוק, לא עולה כי היה גידול במספר המועסקים, כי אז לא ייתכן (או כמעט שלא ייתכן) כי יירשם מעבר כה מרשים משורות המובטלים אל שורות המועסקים. שני המספרים צריכים להתאים, בקווים כלליים, בניכוי השפעות עונתיות. אבל אם אנו מתעלמים ממה שהתרחש במגזר הפרטי ומתמקדים בהתרחשות במגזר הממשלתי, התמונה הופכת ברורה יותר.

בתחום החינוך ברמה המדינתית והמקומית מועסקים בארצות־הברית כ-10 מיליון איש, שהם יותר ממחצית כלל עובדי הציבור. בתחום זה יש תנודות עונתיות חריפות מאוד, ששיעורן כרבע מכלל המועסקים. חודשי הירידה הם בעיקר דצמבר-ינואר (ירידה של כ-5 אחוז) ויוני-יולי (ירידה של כ-18 עד 20 אחוז) וחודשי העליה הם פברואר-מרץ (כ-5 אחוז) ואוגוסט-אוקטובר (עליה של כ-18 עד 20 אחוז). התנודה הכללית היא של כ-25 אחוז. בשנת 2011, למשל, קטן כוח העבודה ב-2.6 מיליון בחלק מהשנה וגדל בחלק מהשנה ב-2.5 מיליון. השינויים האלו גם מסבירים כ-95 אחוזים מהשינויים בכוח העבודה הציבורי בכללו.

התנודה החריפה בתחום החינוך נובעת בעיקר מכוח עבודה זמני או עונתי, כמו נהגי אוטובוסי ילדים, מורים מחליפים, צוותי תחזוקה, וכן הלאה. המדידה בניכוי עונתיות של הלשכה מנטרלת השפעה עונתית זו. לדוגמה, אף שמספר המועסקים בחינוך ברמה המקומית עלה ב-1,420 אלף איש בחודשים אוגוסט-ספטמבר השנה, הנתונים המותאמים עונתית מצביעים על עליה של כ-63 אלף בלבד במספר המועסקים.

הערכתי היא—וזו רק הערכה—היא כי הלשכה לסטטיסטיקה של עבודה פשוט 'הכירה' בחלק משמעותי מהעובדים הזמניים האלו בחישוביה כמועסקים נוספים. כך יצא כי מספר העובדים גדל ב-873 אלף בחודש אחד. האם הייתה כאן מזימה? ספק. האם היה כאן רצון לראות נתונים קצת יותר אופטימיים בלשכה הסטטיסטית הידועה בעמדותיה הליברליות־דמוקרטיות? אולי. מה שברור הוא כי לתעלומה של וולש יש פתרון ברור למדי.

מה שלא משנה את המצב מעיקרו. אם נביט אל הנתונים (ללא התאמה עונתית) משנת 2006 נוכל לראות כי מסוף שנת 2008 מתנהל המשק האמריקני במגמה ברורה וחזקה של גידול בשיעור האנשים הנדחקים החוצה משוק העבודה.

Unemployed and out of work

את הבחירות, אפשר לעבוד. מנתוני יסוד כאלו, לא ניתן יהיה להתחמק לאורך זמן.



הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (5)
 
 
הזדקנות
8/10/2012
נכתב על ידי שאול

האם המספרים האלה לוקחים בחשבון את הפרישה של הבייבי בומרס?

כאילו, חוצמהמשבר, יש גם הזקנות משמעותית של האוכלוסיה. גם בתעסוקה מלאה היינו מצפים לראות ירידה במסר המשתתפים בכוח העבודה. לא?
 
 
 
 
הידועה בעמדותיה הליברליות?!
8/10/2012
נכתב על ידי שאול

ידועה למי?

ראיות?

או שזה במסגרת ה"נזרוק השמצות ומה שיידבק יידבק"?
 
 
 
 
נתונים
8/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, במיוחד בשבילך ערכתי בדיקה של שיעור הגידול באוכלוסיה בגיל העבודה, המשקף את פרישת הבייבי בומרס (ילידי השנים 1945-1964). אנחנו צריכים לראות את פרישתם מתחילה בשנתיים האחרונות (בני 65 בשנת 2010). קצב הגידול של האוכלוסיה בגיל העבודה עבר שינויים רבים, עם שיא בתחילת שנות השבעים (בערך 2.25 אחוז בשיעור שנתי) ומשם ירידה עד לסוף שנות התשעים, קפיצה מעלה ושוב ירידה. היום, שיעור הגידול דומה לזה ששרר מתחילת שנות השמונים.

בגלל שיעור הילודה הגבוה (יחסית למדינות אחרות במערב - ההשוואה אינה יכולה להיעשות אל מול מדינות עולם שלישי או ישראל) ושיעור ההגירה הגבוה ההזדקנות בארצות הברית עדיין אינה פקטור משמעותי (13 אחוז מעל גיל 65, לעומת כ-16-22 אחוז ברוב מדינות אירופה). לפי חישובי, הפער השלילי (כלומר, בין הגידול בפועל לגידול בקצב הרב-שנתי בשנים 1948-2012 (שהוא 1.33 אחוז לשנה) או לגידול השנתי בשיעור המצטרפים לכוח העבודה בשנת 1967 (השנה המשוערת של הכניסה לעבודה של הפורשים לגימלאות עתה, נתון דומה למדי) מסתכם באפשרות להטיה כלפי מטה של שיעור המועסקים בהיקף של עד 0.2 אחוז לשנה. גם אם נניח שזו אכן ההשפעה (אני לא בטוח בכך כלל) היא מסתכמת בפחות מאחוז - וזה הסבר חלקי מאוד, גם אם הוא נכון, וחלש מאוד לירידה הנוכחית. במונחים מספריים, הוא יכול להסביר בערך 3.5 מיליון מתוך שינוי של כ-14 מיליון.
 
 
 
 
שלמי תודה
9/10/2012
נכתב על ידי שאול

כן, אני לא חושב שיש אישוזהי דרך להסתכל על המספרים ולחשוב שהמצב טוב. השאלה שמעניינת אותי היא האם התייחסות לפרישת הבייבי בומרס אומרת שהמצב משתפר, לא שהמצב טוב. כאילו - ואיריאציה על אותו הגרף שהבאת פה, אבל נניח רק לגילאי העבודה העיקריים (25-54 ברוב המקומות), הוא בתתקנון לשיוניים דמוגרפיים.

אני לא חושב לרגע שהוא יראה שהמצב טוב, אבל הוא יראה משהו מעניין על המגמה, is all I am saying.

 
 
 
 
העסק נראה מובהק יותר אם בוחנים רק את קו המגמה
11/10/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

ניסיתי לעשות את החישוב הזה באופן מדויק יותר, עם התאמה של שיעור הגידול בשנים 2009-2012 לשיעור גידול אופטימלי (כלומר, הגדלתי את סך האוכלוסייה מעל גיל 15 בקצב שנתי של 1.3 אחוז). לגבי שנים אלו, הפער היה צריך להסתכם בהפרש של 3,549 מיליון (247.3 אנשים בגיל העבודה מול 243.7 כיום).

חישוב כזה אכן מרדד את השיפוע של המגמה, משיעור של 36.39 היום לשיעור של 35.86 אחוז אחרי השינוי. כלומר, הוא מצביע על־כך שהמגמה חריפה פחות עם הנחה כזו, אבל עצם המגמה אינו משתנה.

עניין אותי, בהקשר זה, לראות אם אכן יש כלל השפעה של אוכלוסיה הפורשת לפנסיה והרחבתי את הבדיקה עד לשנת 2002. אתה יכול לראות את התרשים כאן (בלי כותרות ותוספות מיופיפות: הקו הכחול הוא המגמה של "מחוץ לכוח העבודה" כפי שהיא. הקו הסגול-ורוד הוא של ניסיוננו לנכות מהמכלול את הפורשים לפנסיה.

something

(העסק נראה מובהק יותר אם בוחנים רק את קו המגמה)

אפשר לראות בבירור את המיתון, אך ברור מהתרשים גם שהמגמה מובהקת מאוד בשני המקרים וגרוע מכל, שהדינמיקה הבסיסית לא משתנה מהותית. בדקתי, כדי לברר נושא זה, גם את קצב הגידול השנתי בשיעור אלו שאינם בכוח העבודה. הקצב הזה צריך להיות אפס בממוצע במצב תקין, וקצת פחות מאפס במצב של התאוששות. בשיא המשבר השיעור היה כמעט אחוז בשיעור שנתי, אבל גם השנה הוא בשיעורים חיוביים. למעשה, אחרי ארבעה חודשים טובים יותר בתחילת השנה, השיעור חזר להיות בערך 0.4 אחוז בקצב שנתי - קצב שמעיד על המשך ההידרדרות והמשך הדימום.

בדקתי עבורך גם את הנתונים לגבי בני 25-54 ביחס לכוח העבודה, לא מצאתי את הנתונים המובחנים בהגשה קלה, אבל השוויתי את שיעור האוכלוסיה בגילאי מעל 15 לכלל האוכלוסיה. אם שיעור בני 15 ומעלה יורד, כי אז האוכלוסיה הופכת צעירה יותר. אם הוא עולה, היא מזדקנת. ההזדקנות קיימת - היא ניכרה באופן בולט בשנים 1965-1985, כשקצב הילודה ירד באופן דרמטי, אבל משנת 1986 ואילך ההזדקנות הואטה מאוד וקצבה נעשה אחיד, פחות או יותר. מתחילת שנת 1985 ועד סוף שנת 2011 עלה שיעור בני 16 ומעלה באוכלוסיה מ-74.99 אחוז ל-76.86 אחוז. בשלוש השנים 2009-2011 קצב ההזדקנות אף הואט (אגב, אני מתעלם משנת 2012 בכוונה, שכן נעשה אז שינוי בחישוב בני 15 ומעלה שהקפיץ את הסטטיסטיקה בחודש אחד בשיעור דרמטי במיוחד). במלים אחרות, הנתון החלקי הזה לא מצביע על גידול מהותי או האצה בגידול של בני 16 ומעלה ולא מחזק כל כך את רעיונך כאן (הוא גם לא בהכרח מחליש אותו, כי אין לנו התפלגות משנה בתוך בני 16 ומעלה - אבל מצביע על כוח הסברי חלש).