לחם סוציאליסטי
 


כן, כן, זה לחם בשבילם. "המדינה היזמית: הפרכת המיתוס של המגזר הציבורי מול הפרטי," ספרה של מריאנה מזוקאטו, כלכלנית מאוניברסיטת סאסקס, זוכה לתשבחות מאליפות על טיעוניו בזכות יתרון היזמות במימון ממשלתי. סוציאליסטים. זה לחם בשבילם.

שווה לעקוב קצת אחרי המקורות. מזוקאטו פרסמה את ספרה ביוני 2013 בהוצאת אנת'ם, אך מקורו המוקדם יותר הוא פמפלט (כך ההגדרה במקור) שכתבה עבור "דמוס," ארגון שהוקם על־ידי עורכו לשעבר של "מרקסיזם היום" ומשמש מאז תומך מובהק של דעות וגופי שמאל ושמאל רך. המחקר עצמו מומן על־ידי גופים ציבוריים, ומזוקאטו עצמה, כמרצה, מתפרנסת על חשבון הציבור (אם כי הצלחתו של הספר בהחלט עשויה לשנות את המצב הזה).

הממשלה הטובה
הרעיון המרכזי של מזוקאטו הוא כפי שמנסח אותה מרטין וולף, הוא שעם כל הכבוד ליזמות הפרטית, רבות מההמצאות החשובות ביותר (לדוגמה, האינטרנט, מסכי מגע, הוראות קוליות, ג'י-פי-אס, רשתות אלחוטיות, וכו') מקורן במחקרים ובפיתוח במימון המדינה או בתמיכתה.[1]

ומזוקאטו צודקת, כמובן. יתר על־כן, סביר להניח כי עיקר ההתפתחויות החשובות בהגות בעשרות השנים האחרונות בתחום ההיסטוריה, הכלכלה, המוסיקולוגיה, השפות העתיקות, הטקסונומיה של החי והצומח, המשפטים, הסוציולוגיה ועשרות תחומים אחרים באו מחוקרים שפעלו במוסדות בתמיכה ממשלתית.

ומזוקאטו אפילו עוד יותר צודקת. היא מגלה את אוזננו כי אפל זכתה לסיוע ממשלתי כתמיכה בעסקים קטנים (כשהיא הייתה עסק קטן), ובמטבע דומה ניתן לציין כי רוב המנכ"לים של החברות הפרטיות למדו בבתי־ספר ציבוריים, וכולם נוסעים על כבישים שנסללו במימון ממשלתי וכמעט כל העובדים שלהם דורכים בדרך לחנות המכולת על מדרכה שנבנתה במימון עירוני ציבורי. בגלגול קל אד-אבסורדום אפשר להגיע למסקנה כי כל דבר שנעשה מעולם בא אליו בזכות התמיכה הממשלתית.

אלא שכל זה לא ממש רלוונטי. איש אינו חולק על העובדה שחלק נכבד מהאנשים החכמים והמבריקים ביותר שמחו בעבר ושמחים גם היום לעבוד ולחשוב על סוגיות מופשטות יותר, במחקר בסיסי, בפתרון חידות היקום, בשכלול רעיונות, או במגוון נושאים אחרים, שאין להם אפליקציה מעשית מיידית, או שהאפליקציה המעשית המיידית שלהם היא דרך יעילה יותר להרוג אנשים אחרים.

איש גם אינו חולק על ההנחה שכאשר אנשים חכמים ומבריקים חושבים על רעיונות לשכלול דרך יעילה יותר להרוג אנשים אחרים, או כאשר הם חושבים בכלל, הם יוכלו להעלות רעיונות חכמים ומבריקים. מה שנעדר מהתמונה הוא היישום המעשי לתועלת הציבור.

ניקח לדוגמה את מערכת הנחייה הלוויינית, ג'י-פי-אס. הפיתוח הראשוני של המערכת ראשיתו בסוף מלחמת־העולם השנייה, כשפיתוח משמעותי יותר החל משנת 1960. נהוג לייחס את התרומה המשמעותית ביותר בשלב הראשון לאיבן גטינג בחברת רת'און, כשהתרומה המשמעותית המאוחרת יותר היא של רוג'ר איסטון וברדפורד פרקינסון, שעסקו במחקר בנושא עבור חיל הים והאוויר האמריקני. שתי תכניות פיתוח מתחרות אוחדו בשנת 1974, תחת השם נאבסטאר ג'י-פי-אס. בשנת 1991 שימשה המערכת באופן מעשי בפעם הראשונה בהיקף רחב, במהלך מלחמת המפרץ הראשונה. למרבה הגיחוך, החיילים במלחמה השתמשו במקלטים שהצבא קנה בבהילו מחברות אזרחיות. השלב הצבאי-ממשלתי בעיקרו של המערכות הסתיים באמצע שנות התשעים, כשהשימוש במערכות (ובמיוחד ייצואן מארצות־הברית) הותר גם ליעדים אזרחיים.

פיתוח מערכות ג'י-פי-אס עד אותה נקודה, לאורך 33 שנים, עלה כ-50 מיליארד דולר (בערכים של היום), אך קשה היה להצביע על תועלות כלשהן שנודעו לציבור מהמערכות. מרגע שהתאפשרה כניסת גורמים פרטיים לצרכים פרטיים, עם זאת, חל מהפך משמעותי בשימושיות המערכות, ובתוך 15 שנים הן הפכו ממוצר אזוטרי יחסית למשהו המשמש מיליארדי אנשים באופן יומיומי.

סיפור דומה היא האינטרנט. הרעיונות הראשוניים לרשת נהגו בשנת 1961, אך הרשת הצבאית והאוניברסיטאית הצליחה לקנות לה עד שנת 1984 רק כאלף מחשבים מחוברים. כניסת גורמים מסחריים (בשנת 1990 הוקם השירות המסחרי הראשון של חיבור לאינטרנט) הניבה גידול למיליון אנשים בשנת 1992 ומשם המריאה לסטרטוספרה.

אין חלופה למדינה?
טענתה העיקרית של מזוקאטו היא כי אין חלופה למדינה כגורם המממן את המחקר הבסיסי, שתועלותיו, אם בכלל, טמונות הרחק בעתיד. רק המדינה, ששיקולים ארוכי טווח לפניה, יכולה לעמוס על שכמה סיכונים. המגזר הפרטי, שעיניו לטווח הקצר, לא יפתח את הטכנולוגיות והמוצרים הנדרשים. כלומר, חלק ניכר מהטכנולוגיות הבסיסיות ניתן לפתח רק בהיעדר מניעים כספיים, כשההון נלקח מהציבור לטובת התועלות ארוכות־הטווח שקבע מתכנן מרכזי.

בטיעון זה של מזוקאטו כמה בעיות עקרוניות. הראשונה היא כי הוא טיעון שלא ניתן להוכיחו או להפריכו. האם בהיעדר השקעה של הצבא האמריקני לא היו מערכות נחייה לווייניות, לוויינים או אינטרנט, או שאולי חידושים אלו היו נוצרים באופן מהיר ויעיל הרבה יותר? אחרי הכל, אותם מוחות מבריקים שישבו על המדוכה במחשבה איך ליירט טילים או לקשר מערכות צבאיות היו מבריקים גם במקום אחר. האם בהינתן תקציב פיתוח דומה למגזר הפרטי (בהיעדר הצורך לשלם את כספי המסים למימון המחקר הממשלתי היו חברות נהנות מהכנסה פנויה גדולה הרבה יותר לטובת השקעה) האם התוצאות המושגות היו טובות פחות?

בעיה שנייה בטיעון של מזוקאטו היא כי כמעט כל הפיתוחים הממשלתיים עליהם היא מצביעה הם תוצר של שכלול דרכי לחימה. בפיתוח דרכי לחימה המגזר הממשלתי פועל בצורה הדומה לזו בה פועל המגזר הפרטי: תחרות בין גורמים שונים (במקרה זה, אומות שונות) לפתח מוצר יעיל יותר בשוק ההרג. המפתחים במימון ממשלתי, מכאן, פועלים באופן דומה מאוד לזה בו פועלים מפתחים במגזר הפרטי, וגם מבנה ההתפתחות של חידושים בתחום דומה מאוד.

כאשר בוחנים התפתחויות בחידושים שהובלו על־ידי גורמים פרטיים (טלפון, נורה חשמלית, טלפון סלולרי, מחשב אישי, מכונית, מנוע הקיטור, ייצור ממוכן, וכו') ההבדל הגדול הוא בהתפרשות העלויות. שלבי הדגירה, בהם היישום המעשי אינו נהיר בהכרח, הם אטיים יחסית ומבוצעים בתקציב נמוך מאוד, לפרקים כפיתוח צידי. מרגע שמתבהרת תועלת ישימה מבחינת הציבור (כלומר, הכנסה לחברה המפתחת) הפיתוח צובר תאוצה ניכרת וההשקעה בפיתוחו הופכת אינטנסיבית מאוד, וכך גם ההתפתחות. בהשקעה ממשלתית, המצב דומה: שלל תכניות מתחרות, בתקציב נמוך יחסית, עד לנקודה בה נחשפת תועלת בתחום הלחימה, ומכאן יש תאוצה ניכרת בפיתוח. במלים אחרות, הפיתוח במימון ממשלתי מונע, בדומה לפיתוח אצל חברות פרטיות, על־ידי שיקולים 'קצרי טווח' של תועלות אפשריות. ההבדל העיקרי הוא במידת היעילות בהשקעה.

מה שמוביל אותנו לנקודה השלישית. ההבדל העיקרי בין השקעה ממשלתית להשקעה פרטית הוא במחיר אותו נדרשים המפתחים לשלם על כישלון. פיתוח פרטי עולה כסף למפתח ולכישלון יש מחיר כבד, המתבטא לעתים בפשיטת רגל של החברה המפתחת. פיתוח ממשלתי, לעומת זאת, עולה כסף לאנשים אחרים ומחיר הכישלון בו נמוך יותר. לכל היותר, מופסק פיתוחו של הרעיון.

ההבדל בין גישות ההשקעה הוא פילוסופי: האם כדאי להשקיע הרבה כסף בגזרה רחבה מאוד, עם היזון חוזר מוגבל מאוד של הצלחה וכישלון, בתקווה שאחת ההשקעות תניב תוצאה נפלאה; או שהשקעה נבונה יותר תהיה בגזרה צרה יחסית, ממוקדת בתועלות ברורות, היזון חוזר אינטנסיבי, אך עם סיכוי פוטנציאלי להחמצת התוצאה הנפלאה היחידנית? מנקודת מבט כלכלית, שיטת ה"לוטו" הממשלתית משתלמת הרבה פחות ומניבה תוצאות טובות פחות.

הערות
1 חלק מהטענות מפוקפקות. לדוגמה, ביחס לרשתות אלחוטיות וביחס למסכי מגע.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (27)
 
 
השוק הפרטי ואינסטגרם
20/8/2013
נכתב על ידי ישראל

כדי שחברה פרטית כלשהי תפתח את רשת הג'יפיאס היא צריכה לגייס את ההון הדרוש לשיגור כמה עשרות לוויינים לחלל. בצירוף הסיכון הטבעי שגלום בעסק חדש, זה לא פלא שכל כך הרבה הון-סיכון הולך לפיתוח של רשתות חברתיות ובזבוזי זמן אחרים. היחידים שמעיזים להשקיע בדברים גדולים באמת עושים את זה תוך הישענות מסיבית על כסף ציבורי (מאסק, אגסי).
 
 
 
 
אורי, העניין הוא, כפי שאתה ודאי יודע, הוא הרבה יותר פילוסופי... אופס, מעשי:
20/8/2013
נכתב על ידי גיל

אין לקפיטליזם קיום ללא קיומה של המדינה, שמגינה על זכויות הקניין של האזרחים, היזמים, המשקיעים והחברות. נקודה. הגנה מפני אזרחים אחרים או מפני מדינות אחרות.

מבחינתי, כקורא קבוע שלך, זה מצחיק ועצוב.

זה מצחיק כי ההתגוללות הבלתי נפסקת שלך ושל המחזיקים בדעותיך על העוולות של "המדינה" כגוף דורסני ולא יעיל נשמעות קצת כמו יללה מפונקת של הקוזק הנגזל בבחינת "הצילו אותי ממי ששומר עלי"..

זה עצוב, כי המדינה החליפה (פחות או יותר..) את הדת כארגון שמביא על העולם רוע, הרג ומחסור.
 
 
 
 
לישראל
21/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לישראל,

סביר להניח כי עקומת הפיתוח של לוויינים ושל ג'י-פי-אס הייתה שונה מאוד, אבל לא מאוד סביר להניח כי חברה פרטית לא הייתה מסוגלת לגייס סכום של כמה מיליארדי דולרים כדי לשגר את הלוויינים הדרושים. זו שאלה נפרדת אם טכנולוגיות הטילים והשיגור היו מפותחות במהירות וביעילות כה רבה, אלמלא המימון הממשלתי לפעולות לחימה.
 
 
 
 
כשל ברירה כוזבת, גיל
21/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

גיל, זהו כשל ברירה כוזבת. אם המדינה היא הכרחית ("אין לקפיטליזם קיום ללא קיומה של המדינה"), כי אז צריך לקבל כנכונה כל טענה לגבי תפקידה או חשיבותה (המוגדרת "התגוללות הבלתי נפסקת"). בברירה כוזבת, כך ההגדרה "האפשרויות מוצגות כבלעדיות, כאשר המצב בפועל אינו כזה. לעתים קרובות, משמש כשל זה כדי לטשטש את הסבירות של אפשרות אחת או כדי לנסח טיעון במונחי המשתמש." במקרה שלך כאן, אתה מבקש לקבל את הטיעון של מזוקאטו כי מחקר ופיתוח על־ידי המדינה כדאיים ומועילים יותר ממחקר ופיתוח פרטיים, בלי להציב טיעון כלשהו בזכות דבריה.

בהצבה פשוטה, הטיעון שלך כאן הוא:
* חייבים צבא שיגן על הגבולות, ולכן הפנטגון יעיל יותר מאפל בפיתוח רעיונות חדשים.
 
 
 
 
דווקא היה מיזם פרטי לשיגור עשרות לווינים - אירידיום של מוטורולה
21/8/2013
נכתב על ידי שומר הלילה

(הוא נכשל, אבל אין זה רלוונטי לשאלה "האם חברה פרטית תשגר עשרות לווינים לחלל?").

 
 
 
 
הליברטריאניזם הקיצוני שאתה מנסה להציג פה
21/8/2013
נכתב על ידי המילטון

לא יוכל להתקיים לעולם בצורה עקבית. לא יכולה להיות מדיניות חוץ ליברטריאנית עקבית, וגם לא דוקטרינה צבאית ליברטריאנית עקבית. זה בגלל שהטבע הוא לא ליברטריאני - הוא ג'ונגל. בג'ונגל החזק שורד, לא המוסר.
 
 
 
 
המילטון, בג'ונגל, המותאם שורד...
21/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

החזקים, בדרך כלל, מוצאים את דרכם לפח הזבל של האבולוציה.

חוץ מזה, מי אמר שאני ליברטריאני? ועוד במדיניות חוץ?
 
 
 
 
נו באמת- האם אתה סוקר את הטיעון של מזוקאטו רק כדי לקיים דיון פילוסופי
21/8/2013
נכתב על ידי gil

ביעילות של גופים שונים בפיתוח חידושים טכנולוגיים?
אתה הרי מביא את המחקר המעניין הזה (שקשה לליברטיאנים להתמודד איתו ואתה דוקא מצליח לא רע) כדי להוציא את פרוסת הלחם מפיהם של הסוציאליסטים. לשם כך, בצורה מיותרת, אתה משתמש בטיעונים שלא מהעניין (אני בטוח שיש לזה הגדרה במילון הנהדר שלך לתורת הטיעון)כמו למשל הפיסקה הפותחת לגבי מי מממן את המחקר וכך הלאה (אד הומינם??). לא נתחיל עכשיו בתחרות של מי מוכיח יותר טוב איך ממומנים מחקרים שמציבים דעות שונות אני מקווה...
 
 
 
 
האמת שלא כל כך קשה להתמודד איתו
21/8/2013
נכתב על ידי ישי

לא כל כך קשה לסתור את התיזה של הספר ולא צריך להיות ליבראני בשביל זה. כל מי שחושב שהאייפון, כמשל, הוא מסך, גי.פי.אס וטלפון מחוברים פשוט לא מבין דבר וחצי דבר. כל התפתחות מדעית בנויה על התפתחויות קודמות שגם היא בנויה כך וכו' וכו'. כן, בהחלט יתכן שעמוק למטה נמצא גם מחקר בסיסי שמומן בחלקו על ידי הממשלה, אם כי בדר"כ נעשה במקום פרטי, אז מה ? אז פתאום הכל תוצר "ממשלתי"? ה גי.פי.אס לא יכול היה להיות קיים בלי תורת היחסות של איינשטין, אז זה אולי איינשטין אחראי לאייפון?
 
 
 
 
"מותאם" זה "חזק"
21/8/2013
נכתב על ידי המילטון

ב"חזק" הכוונה היא ליכולת הישרדות, לא לשרירים גדולים או לשיניים חדות. במקרים מסויימים, חברה שמפעילה כפייה ללא הצדקה מוסרית ובניגוד גמור ל"צדק הטבעי" או לתועלתנות, עשויה לשרוד טוב יותר מחברה שנמנעת מכך בכל מחיר ומקדשת את חירויות הפרט שאתה כל כך אוהב. הג'ונגל של העולם האמיתי לא שם קצוץ על חירויות הפרט, ומי שדבק בהם כל כך באדיקות (כמוך, אני מעריך) - בסופו של דבר יפסיד במלחמת הגדולה.

וסברתי שאתה ליברטריאן כי זאת העמדה שמשתמעת מכל מה שאתה כותב פה.
 
 
 
 
"מדיניות חוץ ליברטריאנית"? באמת?
22/8/2013
נכתב על ידי א"ק

לא הבנתי איך הגעתם לזה, אבל "מדיניות חוץ ליברטריאנית" היא בתמצית היעדר עיסוק ממשלתי בענייני חוץ, להוציא הסכמי מסחר ותיירות בינלאומיים.

מה נושא הדיון הבא, הקמת "אינטרנציונל ליברטריאני"? "מדיניות מס הכנסה עולמי ליברטריאנית"?
 
 
 
 
יש שתי בעיות גדולות עם הפקרת הפרויקטים הגדולים למשק הפרטי
22/8/2013
נכתב על ידי אבי בליזובסקי

1. אין לאנשים פרטיים או אפילו לגופי ענק רצון להתעסק בנושאים ארוכי טווח.
2. גם אם יעסקו בהם הם מהר יסגרו אותם כפי שקרה לאירידיום.

צריך גוף שאין לו אינטרסים כלכליים, שיכול לאגם משאבים של מיליוני אנשים ולא רק של כמה אלפי בעלי מניות כדי לבצע פרויקטים גדולים. אוניברסיטה היא בדיוק הדבר הזה, גם ככה יש לחץ על האוניברסיטאות להגדיל את היישום, דבר שמפנה משאבים ליישום במקום לחשוב על הגלגל הבא.
הבעיה היא שהליברטינים הצליחו לחדור לממשלות ולהחדיר להם את החשיבה קצרת הטווח הזו. בגלל זה מעדיפים אצלנו לקצץ בהשכלה הגבוהה במקום בדברים שהם באמת מיותרים או לחילופין לא להוריד מס.
הכספים שייחסכו מהורדת המס לא ילכו לחינוך ולהשכלה אלא לבזבוזים קצרי טווח. וזה מנסיון.
 
 
 
 
לגיל, תשובה ב'
22/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

גיל, כמה סוגיות:
א. בוודאי שאני מביא את הטיעון של מזוקאטו כדי לדון ביעילות של גופים שונים בפיתוח חידושים טכנולוגיים. הדברים שאני כותב, באופן עקבי למדי (לדעתי), לא באים כדי לתת "עוד דוגמה" למה שחשבתי ממילא, אלא לשאול "מה נכון?" התשובה שאני נותן, אם תשים לב, אינה של זה-או-זה אלא שההבדל הוא של מידה ולא של עיקרון.

ב. נושא "לחם בשבילם" מעניין אותי כבר זמן רב, במחשבה על השרשור והמיתולוגיזציה של רעיונות. הרעיון של מזוקאטו, לדוגמה, שורשו בתפישה מרקסיסטית וותיקה, שכובסה דרך דמוס, שתועלה דרך מזוקאטו, שזוקקה לספר, ובעתיד הקרוב נשמע אותה מנוסחת כ"עדיף שהממשלה תדאג לפיתוח. יש מחקרים רבים שהוכיחו שפיתוח ממשלתי יעיל יותר מפיתוח פרטי." את השרשור הזה ראינו כבר בעבר לא פעם. ההצבעה על המקורות כאן חשובה, כבכל מחקר, והיא לא קשורה לאד-הומינם אלא לרעיון שחשוב לדעת כשמישהו כותב מי הזמין את המחקר.

ג. וזה מביא אותנו לשאלה מעניינת אף יותר. אתה מקווה כי "לא נתחיל עכשיו בתחרות של מי מוכיח יותר טוב איך ממומנים מחקרים שמציבים דעות שונות" אך מדובר בעצם בסוגיה מעניינת. מה ההשלכה על ערך הדברים של הידיעה שמחקר על כדאיות השימוש בנפט מומן על־ידי אופ"ק? רוב הקוראים יסברו כי יש לכך השלכות. ומה ההשלכה על ערך הדברים של הידיעה שמחקר על חשיבות הביטוח הלאומי מבוצע על־ידי הביטוח הלאומי? גם כאן, רוב הקוראים יסברו כי יש לכך ערך חשוב.

השאלה מסתבכת קצת יותר כשהקישור עקיף. אנחנו יכולים לנחש כי מי שעמדותיו סוציאליסטיות יתקשה למצוא עבודה ב"מכון הריטג'," ולעומת זאת קפיטליסטים לא יתקבלו לעבודה ב"אדווה" או בפקולטה לסוציולוגיה במקום כלשהו בעולם. יש כאן, ללא ספק, הליך שמבנה הטייה טבעית בגופים כאלו — החוקר צריך לענות תמיד על שתי שאלות: שאלת המחקר והשאלה "האם אני צריך לקבל משכורת, כן או לא?" — וההטייה הזו משתקפת לעתים במושאי המחקר, בשיטת החקר ובוודאי במסקנות.

האם ניתן לפסול את אלו מכל וכל? כמובן שלא. אבל צריך לאזכר וצריך גם להקפיד בסטנדרטים המחקריים. במקרה שלפנינו, יש כאן מכון שמכריז כי הוא רב מפלגתי אך יש לו סדר יום מובהק מאוד והסתר הפנים הזה ראוי לאזכור מיוחד.
 
 
 
 
להמילטון, ב'
22/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

המילטון, אתה מפספס את העיקר, לדעתי. לתפישתי, כלכלה חופשית (או שמירה על קניין הפרט) הן כלי טוב יותר להישרדות, לאורך זמן. אתה מוזמן לעיין בספרי "התמוטטות" כדי ללמוד מדוע, לפי תפישתי, שימוש בכוח בלבד אינו משרת אינטרס הישרדותי.

אפשר בהחלט לדון היכן עוברים הגבולות ומתי והיכן השמירה הזו כדאית יותר וכדאית פחות, אבל מה לזה ולמוסר?
 
 
 
 
לא אמרתי ששימוש בכוח בלבד משרת אינטרס הישרדותי
22/8/2013
נכתב על ידי המילטון

אלא ששילוב כלשהו של כוח וחירות ימקסמו הישרדות.

מה לזה ולמוסר? תפיסה ליברטריאנית בד״כ מושתתת על עקרון אי התקיפה. אסור ליזום תוקפנות נגד חפים מפשע ובלה בלה בלה. זאת עמדה מוסרית שבד״כ מוצגת בצורה דאונטולוגית או תועלתנית. בכל מקרה מדובר בהשקפת עולם שהיא בבסיסה אתית/מוסרית.
 
 
 
 
להמילטון: מדיניות חוץ ליברטריאנית?
22/8/2013
נכתב על ידי ג

מה זה? מדיניות חוץ זה ההמשך הדיפלומטי של לוחמת הצבא. אי אפשר (לדעתי) להפריד את משרד החוץ מהממשלה. מי יעשה את זה? משרד החוץ מספק מודיעין ושומר על הקשר בין דיפלומטים זרים ונציגי מדינות, הקלט שלו חשוב גם בזמן מלחמה וגם ביום יום.

זה מעניין שאתה ציינת דווקא 2 דברים שליברטריאנים *לא* מעוניינים לבטל: את הצבא ומשרד החוץ. מעניין שלא דיברת על: משרד בחינוך, הפנים, התחבורה, הבינוי, החקלאות, הרווחה, וכו'.
 
 
 
 
לגיל: ודאי שאין קפיטליזם בלי הגנה של המדינה
22/8/2013
נכתב על ידי ג

על זכויות הפרט שלנו. באותה מידה גם אין חרקים, מכוניות, אהבה, , מוזיקה וכמובן סוציאליזם. כי כשצבא זר כובש אותך, אתה מת או משועבד.
אז האמירה כאן לגבי קפיטליזם אין בה כלום.
 
 
 
 
ל-ג. -את עניין החרקים לא הבנתי...
22/8/2013
נכתב על ידי גיל

אבל את ההתחמקות התמידית של הקפטיליסטים מהכרה בהכרכיותו של המוסד המדיני-חברתי הקרוי מדינה באותה שעה שהם חובטים בו כשק חבטות (לא יעיל, בזבזני...) כשנוח להם- את זה אני מבין טוב מאד (כשנוח להם הם נהפכים לפתע לאנרכו-קפיטליסטים...).

בקיצור, נוח מאד לקפיטליסט (או לליברטיאני) לישון תחת גפנו כשכל מה שהמדינה עושה זה ליצר נשק ולהשתמש בו כשנדמה לי שמתקיפים אותה. באותה נשימה הוא גם תוקף אותה על חוסר היעילות שלה במחקר יצור הנשק שבין השאר מביא לפיתוח טכנולוגי...
הסתירות, הגלויות והפנימיות, כל כך מרובות שאפילו אינני יודע להיכן להמשיך מכאן.

כאמור, המדינה הקפיטליסטית החליפה (פחות או יותר..) את הדת כארגון שמביא על העולם רוע, הרג ומחסור, אבל זה מאפשר לנו לקנות מכונית חדשה בתשלומים, אז נלך על זה.
 
 
 
 
גיל, אתה עושה מישמש
22/8/2013
נכתב על ידי ג

1. אני לא מכיר שום קפיטליסט או ליברטריאן (אין הרבה כאלו, לצערי) שטוענים שצריך לבטל את הצבא או המשטרה (=אנרכו-קפיטליזם)
2. אורי לא אמר את זה במאמר, וגם אני לא בתגובתי.
3. כל גוף ציבורי הוא בהכרח (לדעתי) בזבזני, טיפש, לא יעיל, מושחת, רשלן ועוד.
4. האם אתה חושב שיש גוף ציבורי שהוא יעיל ולא בזבזני? מי הוא?!
5. ליברטריאנים וקפיטליסטים בעד ממשלה שתגן עלינו ורכושנו. יש כאלו שרואים בממשלה רע הכרחי ויש כאלו שרואים בו טוב הכרחי, אבל כולם מבינים, לדעתי, שממשלה זה גוף לא מי יודע מה יעיל בהשוואה לגוף במגזר הפרטי.
6. איפה בקפיטליזם יש רוע? הרג?
7. לקנות רכב בתשלומים אתה יכול גם במדינות סוציאליסטיות.

הקיצר, כתבת הרבה מילים, אבל לא אמרת הרבה. חבל. נסה להתייחס לנקודות שרשמתי כאן.
 
 
 
 
גיל, מה לקפיטליזם ולמרק פירות?
23/8/2013
נכתב על ידי ישי

קפיטליזם הוא לא בעד המדינה או נגד המדינה. קפיטליזם הוא בסה״כ מודל כלכלי שמנסה לענות על השאלה כיצד ניתן מבצע חלוקת משאבים יעילה במשק בצורה שתשפר את התועלת לכולם. התשובה הקפיטליסטית טוענת שסך כל הרצונות של הפרטים מתבטא הכי טוב דרך השווקים שבהם הפרטים, כקונים ומוכרים מרצון, מחליטים כיצד לחלק את המשאבים הפרטיים שלהם, כלומר להקצות את הקפיטל (כסף) שלהם.

אפשר להתווכח על ההגדרות של מהיא חלוקה יעילה והאם היא גם מיטבית (ומהיא בכלל מיטבית), האם היא ״צודקת״ (ומהוא צדק) וכו׳ וכו׳, אבל אין לזה כלום אם השאלות על תפקיד המדינה. יתר על כך, התיאוריה מכירה בכשלי שוק, אותם מקרים בהם השוק לא יכול לספק את התשובה האופטימלית, ובחשיבות החברה (דרך המדינה) לשמור על כללי המשחק ולטפל באותם כשלים

מי שבדרך כלל מדבר על דיקטטורה של הפרולטריון, יצירת עולם חדש, החרבת עולם ישן ודמוקרטיה פועלית זה האחרים. קפיטליזם מצמצם את ההתייחסות למה היא הדרך שמביאה מיקסום תועלת לכולם (וליחיד).
 
 
 
 
בלזירובסקי, אתה סתם מבלבל את המוח.
23/8/2013
נכתב על ידי פריד

וזה מפני שאתה בכלל לא מבין שהתקציבים למחקר הם ממש גרגרים לעומת ההוצאות הגדולות כמו קצבאות. במערב אירופה, לדוגמא, היחס בין הוצאות רווחה למחקר הוא יחס של 1 ל50.

מעבר לכך, אם תירח לדוגמא את רונלד רייגן, שהיה בעל קרבה *מסוימת* לרעיונות הליברטריאנים, תגלה שהוא דווקא העלה את הוצאות הממשלה על מחקר:
Reagan’s economic programs, so controversial then and now, generally supported federal science programs. Although trimming some grant programs, his initial budgets were supportive of R&D and provided decent, if not large, increases for most science agencies. The Department of Defense was an exception; it got very large increases for R&D, especially basic research.

http://pubs.acs.org/cen/news/8224/8224earlygov.html

אז הנה מר ממשלה קטנה ו"ניאו-ליברליזם" בכבודו ובעצמו רונלד רייגן תמך במחקר ופיתוח ציבורי. כנראה שהמציאות יותר מורכבת ממה שמתחולל בראש של צרי האופקים של השמאל..
 
 
 
 
לישי, גם אתה טועה
23/8/2013
נכתב על ידי ג

קפיטליזם זו השיטה הכלכלית שבה אדם רשאי לשמור את כספו, ושהמלך או הממשלה אינם יכולים לשדוד אותו. זה הכל.
לא צדק.
לא יעילות.
לא חלוקה.
 
 
 
 
ג. אתה לא מבלבל בין אמצעי ומטרה?
23/8/2013
נכתב על ידי ישי

מויקיפדיה:"קפיטליזם הוא שיטה כלכלית וחברתית שבסיסה הרעיוני הוא התפיסה שהתפקוד היעיל ביותר של מערכת כלכלית וחברתית יושג כאשר תישמר החירות האישית של הפרט, ובמיוחד כשתישמר זכותו לבעלות פרטית על קניין. שאר עקרונותיה של התאוריה נובעים מתפישת יסוד זו."

בעלות פרטית היא האמצעי, התפקוד היעיל זו מטרה.
 
 
 
 
לישי: כתוב לך בהתחלת הערך
23/8/2013
נכתב על ידי ג

"קפיטליזם היא תורה כלכלית וחברתית שהתפתחה באירופה בין המאה השש עשרה והמאה התשע עשרה, המבוססת בעיקרה על הזכות של פרטים וקבוצות לקניין פרטי והחופש לסחור בו כרצונם, תוך הסתמכות על אכיפת זכויותיהם באמצעות הרשות השופטת וזרוע אכיפה יעילה".

לאף קפיטליסט לא אכפת מ"הכלכלה", אלא ממצבו הכלכלי שלו עצמו. אף קפיטליסט לא עושה פעולות כלכליות כדי לשפר את היעילות של השוק, אלא אך ורק כדי שהוא ירוויח.

קפיטליזם זו השיטה שבה הכסף שלי הוא שלי ולא של אף אדם אחר, כולל ממשלה.
 
 
 
 
בואו נמקד את הדיון
24/8/2013
נכתב על ידי עפר

מדיניות החוץ הליברטאנית לא קשורה לדיון על הוצאות מחקר ממשלתיות.
היא נובעת מעקרון אי האלימות וההכרה שלא כולם מצייתים לו ולכן צריך לאכוף אותו או ע"י צבאות פרטיים )אנרכו-קפיטליסטים( או ע"י המדינה.
רייגן הוא לא באמת דוגמה לליברטאן כי הוא הגדיל את הוצאות הממשל, הוריד מיסים ופשוט גלגל את זה הלאה ע"י הגדלת הגרעון.
שיפור רווחת הפרט -כולל העניים שבניהם, פיתוחים טכנולוגיים,הכשרת דור העתיד ,תפעול שירותי תחבורה וכו' נעשים ללא צל של ספק טוב יותר ללא התערבות המדינה. וגם זה לא קשור לדיון שלפנינו.
דוגמאות לפיתוח יישומים ארוכי טווח ע"י המגזר הפרטי ניתן להראות למשל את האחים רייט שפיתחו את המטוס הראשון במימון פרטי חברות תרופות שמממנות מחקר שמגיע לשוק לפעמים אחרי 10-15 שנים וחברות תקשורת כמו סיסקו וברודקום שמפתחות תקנים שיגיעו לשוק רק עוד 5-10 שנים.זה לפחות הנסיון התעסוקתי שלי ואם לאבי יש נסיון אחר שיתן דוגמאות ושמות ולא אמירות כלליות. אבל גם זה לא שייך לדיון שלנו כי הדיון עוסק בחשיבות של המדינה במחקר בסיסי תיאורטי.
דווקא בדיון הצר הזה, יכול להיות שחסידי ההתערבות הממשלתית צודקים,ואולי לא. אין מספיק נסיון עם מדינות ליברטאניות כדי לבסס מחקר השוואתי. בכל מקרה החלק היחסי של עלות המחקר הבסיסי מתוך סך העלות של מערכת ההשכלה הגבוהה הוא זעום ולכן אפשר עוד לפתוח לתחרות חופשית נתחים רבים ממנה לפני שנגיע ללב הדיון. מחקר בסיסי לא במימון הממשלה אפשרי או לא?
 
 
 
 
מיקוד מבורך
25/8/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

עפר - מיקוד מבורך.

ראשית, יש מחקר בסיסי לא מועט המתבצע על־ידי עסקים פרטיים. בארצות הברית, 67 אחוז מההשקעה במחקר ופיתוח היא של עסקים פרטיים, לעומת 26 אחוז השקעה ממשלתית, אך בתחום המחקר הבסיסי ההשקעה הממשלתית היא 57 אחוזים, לעומת 43 אחוזים של עסקים, גורמים ללא כוונת רווח ואוניברסיטאות.

לנתון זה נלווית השאלה: האם מדובר במנגנונים של crowding out, במנגנון של crowding in, ומה מנגנון החלופיות. כלומר, בהיעדר מימון ממשלתי, האם כל החסר ימולא על־ידי גורמים פרטיים, חלקו או כלל לא? במונחים כספיים, מדובר בשינוי סדרי עדיפויות נכבד: לו החברות הפרטיות היו מקצות סכום דומה לזה שמקצה הממשלה למחקר בסיסי היה צורך בהסטה של כ-15 אחוז ממחקר ופיתוח אחרים לטובת מחקר בסיסי.
 
 
 
 
"מדע בסיסי" ו"פיתוחים לטובת הכלל" חייבים להיות ממונים ע"י המגזר הציבורי
15/9/2013
נכתב על ידי אסף

לצערנו, לא לכל טכנולוגיה יש יישום עם מודל עיסקי טוב.
לGPS לקח שנים רבות להפוך לשימושי, ועד היום אף אחד לא מרוויח ישירות ממנו (אתה לא משלם לארה"ב רנטה חודשית על השימוש).

לשדרת האינטרנט אין רנטה חודשית (למרות שלספק האינטרנט שלך דווקא יש).

להתקדמויות במתמטיקה ובפיזיקה אין רנטה חודשית (וגם יהיה קשה להבין למי לתת אותה כי כל מדען עמוד על כתפיו של אחרים).


בספר, הכותבת מדגישה שהמימון צריך לבוא בהתחלה מהמגזר הציבורי (מימון ולא הפיתוח עצמו), ואחרי עשר-עשרים שנה, כשהמחקר יהפוך מ"מדע-בדיוני" ל"משהו עם סיכוי למיסחור" הממשלה תוכל להפסיק לתמוך בכך, כיוון שאבירי השוק החופשי יישמחו להשקיע ולקצור את הרווחים בשלב זה.
ספר טוב, מומלץ בחום. הוא לגמרי לא "הטפות"