על פולנים והשתמטות מבית הספר
 


חייל אמריקני לשעבר, סמל בשם מייקל מאטוויוק, ביקש ליצור לעצמו לוחית רישוי לראווה עם הכיתוב "כופר" (infidel). מדינת מישיגן סרבה לבקשתו, ועכשיו החיל בן ה-57 תובע לעמוד על זכותו ללוחית. כל זה קורה, כמובן, בדטרויט. אלא מה.

something

הפרת חוזה
אני לא יודע למה בדיוק, אבל מחשבותי נדדו פתאום לשכירי החרב שמעסיקה ארצות־הברית בעיראק ובאפגניסטן. בשנת 2011 היה מספר שווה לערך של חיילים ושל שכירי חוזה באפגניסטן ובעיראק. השכירים האלו, שסופקו על־ידי חברות פרטיות, לא עסקו בלחימה, כך שהתיאור "שכירי חרב" אינו מדויק ביחס אליהם. הם עסקו בליווי חמוש של שיירות, שימשו מתרגמים, בנאים, נהגים, ובעיקר היוו את רוב צוות התחזוקה של הבסיס. בעיראק נהרגו 4804 חיילים אמריקנים ועוד 468 שכירי חוזה, רובם בפעילות קרבית.

זבל
בחזרה לדטרויט: עשר חברות מתמודדות על הזכות לאסוף זבל, עם הפרטת השירות בעיר פושטת הרגל. האיגודים מתנגדים. היום מוציאה העיר בערך 50 מיליון דולר לשנה על איסוף הזבל בעיר. היא מקווה לחסוך עד 15 מיליון דולר בשנה עם שירותים פרטיים, וגם לשפר את השירות. העיר השכנה, פלינט, כבר עברה לשירות פרטי ומצפה לחסוך מיליון דולר בשנה (על חוזה פרטי בהיקף של 15.4 מיליון דולר לשלוש שנים).

פנסיה
במקביל, התגלה כי בדטרויט היה נהוג לא לחסוך עודפים בקרן הפנסיה אלא דווקא לחלקם כבונוס ("משכורת 13") לפורשים. הבונוסים הסתכמו בכמעט מיליארד דולר. לפני כמה שנים, בשנת 2005, לוותה דטרויט 1.44 מיליארד דולר כדי לאזן את קרנות הפנסיה לפורשיה. עתה מסתבר שחלק לא מבוטל מההלוואה הוצא על בונוסים לפורשים.

פולנים
ואם כבר קרנות פנסיה, אז ברור שפולנים. ממשלת פולין גילתה באחרונה עובדה מעניינת: אין לה כסף. קם יריד בוורשה: מה פה? איזו מן צרה צרורה פה? כריות נוקבו ונוצות אווז התעופפו משמיכות פוכיהן בחיפוש אחר הכסף האבוד, עד שראש הממשלה דונלד טוסק נזכר שבעצם ניתן להסביר את התופעה המוזרה בכך שממשלת פולין הוציאה יותר מדי כסף, יותר מדי זמן. החוב הממשלתי גדל לשיעור של יותר מ-50 אחוז, ואנשים לא היו מוכנים לקנות אגרות־חוב של ממשלת פולין.

כדי לפתור את הבעיה העלה טוסק, חסיד מושבע של שוק חופשי, רעיון מקורי: בואו נבטל את החוב. במסיבת עיתונאים נרגשת הכריז טוסק כי "המערכת הפנסיונית הפרטית מבוססת בחלקה על התרחבות החוב והפכה יקרה מאוד. השפעת המערכת על החוב הציבורי הייתה קשה, ולמעשה מנעה מאיתנו לבצע עוד קפיצה ציביליזציונית." כלומר, ממשלת פולין קבעה בחוק שכל אזרח פולני חייב להשקיע כסף גם בתכנית פנסיה פרטית, וקרנות הפנסיה האלו השקיעו אותו באופן לא אחראי בקניית אגרות־חוב של ממשלת פולין, מה שפיתה את ממשלת פולין להדפיס עוד אגרות־חוב.

הפולנים החליטו לשבור את מעגל הקסמים הזה, ולבטל את אגרות־החוב המוחזקות בידי קרנות הפנסיה הפרטיות. כך, הסביר טוסק הצוהל, ירד החוב הממשלתי ב-8 אחוז ביחס לתוצר, וממשלת פולין תוכל לבצע את הקפיצה הציביליזציונית המיוחלת באמצעות הדפסת אגרות־חוב חדשות, שאותן תמכור למשקיעים זרים, שעתה יתלהבו מהסיכויים לקנות אגרות־חוב חדשות, שעדיין לא בוטלו. כדי שלא להוציא את קרנות הפנסיה בהפסד גמור הבטיחה ממשלת פולין להחליף את אגרות־החוב המבוטלות בשטר התחייבות חגיגי שיודפס על נייר טואלט מעודפי התקופה הסובייטית, עם שוליים מוזהבים ותחריט עתיק המציג את יאן טדאוש רכוב על סוסו, כשברקע גבעות בז'ז'ינקה שצ'שניז'ה.

כדי לחזק את השמחה הספונטנית בקרב אזרחי פולין, הבטיחה הממשלה כי ביטול נכסי הקרנות יחזק את בטחונן. מכל מקום, פקידים רשמיים בפולין ציינו כי מדובר בשיפור, שכן העדכון במערכת הפנסיה מונע צעדים חמורים יותר שנשקלו, כמו ביטול אגרות־החוב ללא מתן שטר ההתחייבות החגיגי או מתן שטר התחייבות לא חגיגי.

על קרנות הפנסיה הפרטיות (ברגעים שלפני קריסתן הסופית) ייאסר לקנות אג"ח ממשלתיות בעתיד, וזאת אפילו במקרה שהם יבקשו נורא. במקום, ולקידום יציבותן, הקרנות ידרשו לקנות רק אג"ח קונצרני. ממשלת פולין תמכור מעתה את אגרות־החוב שלה רק למשקיעים זרים. לעת עתה לא נרשמה התלהבות רבה, אבל זה בוודאי ישתנה.

גרמנים
בקול חנוק מהתרגשות הודיע בוב קינג, נשיא התאחדות פועלי הרכב באמריקה, על הצטרפותם של פועלי מפעל פולקסווגן בצ'טנוגה לארגון, ועל תחילתו של משא ומתן עם הנהלת פולקסווגן על תנאי העבודה של העובדים המאוגדים.

עד כה סרבו יצרניות הרכב הזרות בארצות־הברית להכיר בהתאגדות עובדים במפעליהן בארצות־הברית. קינג הבטיח לנסות לשנות את דעתן של היצרניות מיפן ומקוריאה, המתנגדות להתאגדות העובדים, גם לאור זכרונות התמוטטותן של יצרניות הרכב האמריקניות תחת עול האיגודים. "אנחנו איגוד שונה היום," הבטיח, "כשחברות אחרות יראו שייצוג עובדים נותן ערך מוסף הן תהיינה טיפשות לא לאמץ את ההתאגדות." קינג והתאחדות עובדי הרכב מתכוונים לאמץ את המתכונת הגרמנית של התאגדות עובדים במפעל פולקסווגן, אף כי לטעמו "זה לא יהיה שונה במידה רבה ממה שיש לנו עם ג'נרל-מוטורס, פורד או קרייזלר."

הסיבה להצלחה המפתיעה של התאחדות פועלי הרכב, עם זאת, כנראה אינה פעלתנותם של קינג וחבריו אלא דווקא פעילותם של עמיתיהם הגרמנים. נציגי העובדים בדירקטוריון המפקח של פולקסווגן הפעילו לחץ על ההנהלה להיכנס לדיונים על ייצוג העובדים במפעל בארצות־הברית. המפעל האמריקני הוא היחיד מבין מפעלי ההרכבה הגדולים של פולקסווגן ברחבי העולם בו אין ייצוג רשמי לעובדים. האינטרס של האיגוד הגרמני כאן הוא בהעלאת עלויות הייצור בארצות־הברית והפחתת הרווחיות של המפעל האמריקני, כך שלפולקסווגן לא ישתלם להעביר יותר מפעילות הייצור שלה למפעל הבלתי־מאוגד.

תלמידים
אחד ממוקדיה של העונה הרביעית של "הסמויה"—סדרת הפשע המופתית של דיוויד סימון ואד ברנס—היה במערכת החינוך ובתי־הספר בבולטימור. אחת הסצינות עסקה, כמעט כבדרך אגב, בצורך שתלמידים, שנשרו בפועל כליל ממערכת הלימודים, יופיעו בבית־הספר וירשמו לשני ימי לימודים לפחות במהלך הסימסטר הראשון, כדי שבית־הספר יזכה במימון הפדרלי לתלמיד. המערכת כולה, כך הבין המורה (וקודם הבלש) פריזבלובסקי, מכוונת לא להשכיל, לחנך או לסייע לילדים אלא כדי להמשיך להתקיים. זה ואין בלתו.

בדטרויט, התאומה המתפוררת במהירות רבה יותר של בולטימור, חושבים בדיוק על כך:

ילדים על הספסלים—זה סיכום השורה התחתונה בבתי־הספר הציבוריים במישיגן, שהישרדותם תלויה בגיוס מספר מספיק של תלמידים שיופיעו ללימודים ויישארו בתחומי בית־הספר.


עם התכווצות האוכלוסיה בגיל הלימודים במישיגן, ועם הופעתם של בתי־ספר קהילתיים, לומדת ההנהגה של בתי־הספר במישיגן כי הגיוס אינו נפסק עם תחילת הלימודים.


something
הבעיה הקשה ביותר, מספרים בבתי־הספר הציבוריים, היא התמודדות באזורים בהם יש להורים בחירה לגבי בית־הספר אליו ישלח התלמיד. בית־המחוקקים של מישיגן הסיר את ההגבלה על מספר בתי־הספר הקהילתיים בשנה שעברה, וקלע את בתי־הספר הציבוריים למצוקה, עם אזילה מוגברת של תלמידים. במישיגן יש 3,397 בתי־ספר, מהם 298 קהילתיים (צ'רטר). מספר בתי־הספר הקהילתיים גדל ב-50 אחוז מאז השנה שעברה.

המחוז, המקבל תמיכה פדרלית לפי מספר התלמידים הרשומים, פרסם ברדיו, בדיוור ישיר ומעל לוחות המודעות את יתרונות מערכת החינוך. המפקח על מחוז מדיסון, הסמוך לדטרויט, ניסה להעניק למורים מוטיבציה והכריז כי על כל ארבעה אחוז בגידול ברישום יועלה שכר המורים באחוז אחד.

הונאה ומרמה רווחים מאוד במערכת־החינוך האמריקנית. הסוג התמים ביותר שלה הוא המנהג של שינוי כוזב של כתובת מגורים, כדי לאפשר לתלמיד להצטרף לבית־ספר קהילתי שלא באזור מגוריו. המרמה הנפוצה יותר, תמימה פחות.

באוהיו, לדוגמה, נחשף בדוח של מבקר המדינה באוהיו כי יותר ממאה בתי־ספר נהגו לבצע 'מחיקה' של תלמידים. בתי־הספר, אולי אף בסיוע או בהסכמה של מחלקת החינוך של המדינה, מחקו תלמידים שציוניהם נמוכים מרשימת התלמידים לקראת הבחינות בסוף השנה, כשלעתים אף שבו ורשמו את התלמידים אחרי הבחינות. מחיקת תלמידים כזו משפרת את הציון הכולל של בית־הספר, ומספקת לבית־הספר תמיכה כספית המותנית בחלק מתכניות הסיוע ב"עמידה ביעדים." התלמידים הוגדרו בדרך כלל כ"נושרים" (מה שאינו חוקי, שכן רק בית־המשפט יכול להכריז על תלמיד כ"נושר"), מה שיוצר רובד נוסף של הונאה: בית־הספר אינו זכאי לתקצוב לתלמיד שנשר, אך דיווח בסוף השנה, אחרי שהתקציב הועבר, מאפשר לבית־הספר ליהנות משני העולמות: תקצוב לתלמידים כאילו לא נשרו, ותקצוב לפי יעדים כאילו כן נשרו.

אך ההסבר עשוי להיות פשוט יותר. שיעור הנוכחות הרשומה בבתי־הספר באוהיו גבוה מאוד—מעל ל-90 אחוז ברוב המקרים—אך שיעור התלמידים המשלים את לימודיו או עובר את הבחינות נמוך מאוד. באחד המקרים, בבית־הספר היסודי פיירווד, למשל, שיעור הנוכחות היה גבוה, אך לפי הנתונים העדכניים ביותר רק 2.3 אחוז מתלמידיו עבר את בחינות הידע המתמטי.

הסיבה לפער הגדול נובעת מרישום כוזב של תלמידים. כלומר, כמו במקרה בית־הספר הבדיוני בבולטימור ב"הסמויה," גם כאן תלמידים שאינם לומדים רשומים כלומדים. הנוהג היה רווח באוהיו, עד שנחשף בשנת 2005. מקרים דומים, שחלקם הסתיימו בהליך פלילי ובמאסר, נחשפו באל־פאסו שבטקסס, באטלנטה, ובמדינות כמו פלורידה, מיזורי, אוקלהומה ואריזונה.

באוהיו, כל עוד העיניים מופנות אליהם, מנסים להתנהג יפה. מנהל בית־הספר התיכון מיפלין, ג'ונת'ן סטיבנס, שינה כמעט 1,500 ציוני תלמידים בשנת הלימודים 2010-2011—רובם למחיקת תוצאות תלמידים—אך רק שישה שינויים כאלו בוצעו על־ידו בשנת הלימודים שאחרי כן. בבית ספר ווסט־היי צנח שיעור המחיקות של המנהל מ-1,200 לשבע.

נפוליאון
ובדטרויט מתנהל במרץ מסע הבחירות לראשות העיר. בני נפוליאון, השריף של מחוז וויין, נתמך על־ידי איגודי העובדים (וצבע עורו השחור). מולו מתייצב מייק דאגן, הנתמך על־ידי בעלי עסקים, אך צבע עורו לבן. כרגע, דאגן מוביל ואף מצליח לפצל את בסיס התמיכה של נפוליאון בקרב איגודי העובדים. הוא מבטיח יותר.

אלברט קהן
בית משרדים גדול בדטרויט, שתכנן אלברט קהן, האדריכל הנודע של דטרויט, נמכר תמורת מעט יותר מ-4 מיליון דולר. המבנה שימש עד 1998 את העיתון דטרויט פרי-פרס. בשנת 2011 תכננו יזמים לשפצו בעלות של 70 מיליון דולר ולבנות בו 150 דירות מגורים (ראו סרטון בקישור).

סבירות נמוכה
ולכבוד ארבעים שנה למלחמת יום כיפור: "הסבירות שמשבר כלכלי נוסף יתרחש בימי חיינו קרובה לאפס," אומר מנכ"ל מורגן סטנלי ג'יימס גורמן. בג'י-פי מורגן, הבנק הגדול בארצות־הברית (במדד נכסים) הכריזו כי המשבר תם והקלו על תנאי נטילת ההלוואות למימון לווים מטעם מנהל הדיור הפדרלי (לווים עם דירוג אשראי נמוך). ההכרזה של ג'י-פי מורגן באה על רקע ירידה כללית בדירוג האשראי של נוטלי הלוואות משכנתא ועל רקע העליה החדה בריבית על משכנתאות, שהובילה לירידה במספר הפניות לקבלת משכנתא לרמה הנמוכה מזה חמש שנים בארצות־הברית.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (4)
 
 
איך מתגוננים מהקריסה הצפויה?
13/9/2013
נכתב על ידי ג

הי אורי,
תודה על המאמרים!

יש לי שאלה אליך (ואל שאר המגיבים), שקשורה (אולי באופן עקיף) לנושאים שאתה מביא כאן וכמובן בסיפרך:
עושה רושם ששעת השין קרבה. ממאמרך וחדשות היום: הממשלה רוצה לבטל את המזומן, העליה החדה בריבית על משכנתאות ארה"ב, העליה בתשואות אגח ארה"ב, פולין, וכו'.
שעת השין היא כמובן קריסת מערכות כללית, פשיטת רגל של מדינות חוב, פשיטת רגל של אזרחים, וכו'.
לפי דעתך, מה אנחנו האנשים ה"קטנים" יכולים לעשות כדי להגן על עצמינו ורכושנו מפני: 1. המדיניות הפאשיסטית (של כל מדינה מערבית) 2. השוק ומחיריו ?

1. אופציות למדיניות:
א. העלאת מיסים כוללת על מעמ הכנסה וכו'
ב. אולי מס רכוש
ג. הדפסת כספים
ד. הלאמת חשבונות בנק ופנסיה

התגוננות:להשקיע בבלוקים, להעביר את הכסף לחשבון בחו"ל (איפה?),

2. תסריטים לשוק: זינוק במחירי סחורות
התגוננות?

אולי זה לא המקום האידיאלי לשאלה גדולה כזו, אבל אני מרגיש שהשעון מתקתק... :-)

תודה!
 
 
 
 
לג', מי חכם וידע?
13/9/2013
נכתב על ידי אורי רדלר

לג', מי חכם וידע?

קשה מאוד להתגונן מפני העלאת מסים בדרך לא רדיקלית (כמו עזיבת המדינה). אין ספק שהציבור יצטרך לשאת ירידה משמעותית ברמת חייו וצניחה ברמת הביטחון שלו (הפנסיוני; אולי גם הפיזי). השקעה במוצרים פיזיים עמידים (מתכות, לדוגמה; אבל גם דירה היא פתרון) היא דרך סבירה להתגוננות לא רדיקלית.

יש גם פעילות בלתי חוקית כזו ואחרת. עליה לא אמליץ כאן, כמובן.
 
 
 
 
ומה לגבי התגוננות רדיקאלית?
13/9/2013
נכתב על ידי ג

כמו באמת לעזוב את המדינה? אני תוהה האם זה בכלל יכול להיות פתרון, בהנחה שמה שארה"ב תעשה כל שאר המדינות יעשו, קרי: ריבית, הדפסת כספים, טיפול בחובות, מיסים, וכו'.
כך שלדוגמא לעזוב לאוסטרליה ולהמיר את כל רכושך לדולר אוסטרלי לא יספק הגנה כנגד הדפסות כספים, מעמ ושאר ירקות מקומיות. האם אני מפספס כאן משהו?

כנראה שבאמת מה שנשאר זה נדלן ומתכות למי שנשאר בארץ.

תודה, וגמר חתימה טובה!
 
 
 
 
מתוך תהייה
15/9/2013
נכתב על ידי malek

אילו פעולות שאינן חוקיות נמצאות בארסנל של אדם ממעמד הביניים?
זו באמת תהייה חינוכית בלבד אגב.