האונה - מאמרים

הפיכות, פחדנים ונסיעות

אורי רדלר

19/9/2013

שלושה עניינים (השלישי חשוב מכל) מעט בקצרה.

הפסיקה
תשעה שופטי בית־המשפט העליון, ביושבו כבג"צ, החליטו פה אחד לבטל את "החוק למניעת הסתננות." אין זה המקום להיכנס לנימוקים השונים לביטול החוק, או לביקורת. חשוב, לדעתי, לעמוד על העיקרון המרכזי שהחוק הפר, שכן הוא גם הסיבה המרכזית לביטולו.

מהות עקרון הפרדת הרשויות היא כי הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת תפעלנה כל אחת בתחומה. הרשות המחוקקת, הכנסת, אמונה על חקיקת החוקים. הרשות המבצעת אמונה על יישומם של החוקים ויישום מדיניות הממשלה. הרשות השופטת אמונה על הכרעה בדין, בהתאם לחוקי הרשות המחוקקת. ההפרדה בין הרשויות נועדה למנוע מצב בו לאחת מהן כוח רב מדי: מצב בו הרשות המחוקקת תקיים הליכי משפט, הרשות המבצעת תחוקק חוקים על דעת עצמה, והרשות השופטת תנהל פרויקטים של בניית סכרים.

בהליך הדין הפלילי אמון כל חלק במערכת על ביצוע תפקיד שונה. תפקיד השוטרים, אנשי הרשות המבצעת, הוא לתפוס חשודים בביצוע עבירות, תפקיד הפרקליטות הוא להעמידם לדין ולספק הוכחות לאשמתם, תפקיד הסנגוריה הוא לייצג את הנאשם, תפקיד העדים לספק מידע נוסף על המקרה, ותפקידו של השופט הוא לבחון את מסכת הטענות, לחקור ולדרוש ולבסוף לפסוק ולחרוץ את דינו, בהתאם לחוק.

מטרת "החוק למניעת הסתננות," לשיטתם של ח"כ יריב לווין ודומיו, הייתה מחטף בוטה ומסוכן של סמכויות הרשות השופטת לטובת הרשות המבצעת. החוק קובע ענישה חמורה מאוד נגד מהגרי עבודה (מסתננים)—לא תלאה חולפת או ליל מעצר, אלא כליאה בתנאים קשים למשך שלוש שנים—כשהוא מסלק מדרכו את כל הגורמים לבד מאנשי הרשות המבצעת. אדם ייאסר לתקופה ממושכת ובתנאי מחנה ריכוז בלי לקיים הליך משפטי כלשהו. זאת ועוד, מאחר שחובת ההוכחה חלה על המסתנן (לפי סעיף 10, כל אחד מכ-230 אלף מהגרי עבודה השוהים בישראל באופן לא חוקי או ללא אשרה בתוקף הם מסתננים), אפילו הקביעה הראשונית שאדם הוא מסתנן אינה דורשת הוכחה כלשהי מצד הרשות המבצעת.

בגלל הרחבת התחולה של "מסתנן" לכלול כל עובד זר שאשרתו פגה או תייר שאשרתו פקעה, נוצרות סיטואציות שערורייתיות. אם הגשתם כוס מים לעובד זר ללא אשרה, עליכם להוכיח כי ידעתם שהוא אזרח או בעל אשרה, שאם לא כן תידונו לחמש שנות מאסר. אם עובד אצלכם בחנות עובד זר ואתם מתירים לו לצאת להפסקת קפה וסיגריה הפרתם את סעיף 8 לחוק ועליכם לצפות לחמש עשרה שנות מאסר (סעיף 8). אם מישהו קנה מאותו עובד בחנות, הוא ייאסר לחמש שנים (סעיף 7). אם העובדת הזרה שאשרתה פגה מבקשת לצאת עם הכסף שהשתכרה, הוא יופקע על־ידי המדינה (סעיף 7א'). אם התייר ממולדביה הגיע לישראל בטיסה ביחד עם חבר שהחזיק במזוודה פצירת ציפורניים, הרי שלפי סעיף 4 הוא לווה באדם מזוין ודינו חמש עשרה שנות מאסר. אם החבר החזיק באקדח, דינו של התייר ממולדביה מאסר עולם. למי שיש אשליות לגבי המדינה בה הוא חי, מומלץ לקרוא את החוק הזה.

התקפלות
ההתפתלות המביכה של הפדרל-ריזרב, הבנק המרכזי של ארצות־הברית, בדרכו להכריז כי הוא אינו מכריז על צמצום רכישות האג"ח שלו (הרחבה כמותית) הוא הכרזה של הבנק כי הוא איבד שליטה על הכלכלה, ואין לו בעצם שום תכנית. אין אסטרטגיית יציאה. זה יימשך לנצח. כלומר, עד שהנצח ייגמר. לציבור נותר רק להמתין בסבלנות או בעצבנות לקריסה, ולתהות מה אפשר לעשות כשאי אפשר לעשות שום דבר.

המשקיע מרק פאבר גורס כבר שנים כי המדיניות המגוחכת של הפדרל-ריזרב נובעת מכך שמדובר בחבורה של פרופסורים שאין להם מושג איך מתנהלים החיים בעולם האמיתי. ניתן להתרשם כך מהקלות המצמררת בה ערכו אנשי הבנק המרכזי של ארצות־הברית, כמוהם כאנשי הבנקים המרכזיים במקומות אחרים בעולם, ניסיונות גרנדיוזיים במדיניות רדיקלית, בלי שיהיה להם שום בסיס מחקרי או אחר לגבי אפשרויות ההצלחה, וממשיכים בהן גם כשברור שאין להמשך שום תוחלת.

אולי מדובר במשהו מסממני הזמן. פשיטת הרגל של צרפת אחרי שלטונו המופקר של לואי הארבעה־עשר הובילה להפקדתו של ההרפתקן הנקלה ג'ון לו אצל מושכות הבנק המרכזי בצרפת. התוצאה הייתה בועת הנכסים המודרנית הראשונה. היום הומרו המהמרים ההרפתקנים מסוגו של ג'ון לו בכלכלנים הרפתקנים מסוגו של בן ברננקי (ויורשתו המיועדת, ג'נט ילן, שלפי פאבר עוד תגרום לברננקי להיראות נץ מוניטרי).

למזלה של צרפת, ההתפכחות מתעתועי לו הייתה מהירה והקרדינל דה פלרי, הקמצן הקשיש, הסולד ממלחמות, השיב לצרפת את השפיות. לזמן מה, לפחות. היום, הדברים קורים הרבה יותר מהר ולארצות־הברית ולעולם אין קרדינל דה פלרי.

ביני לביני אני תוהה לעצמי עד כמה התרחקנו מאז. ג'ון לו מת עני ונשכח בוונציה, כמה שנים אחרי תור תהילתו. העונש על ההפקרות הפיננסית בא במאוחר, על בנים ושילשים, בזמן המהפכה הצרפתית. היום, הדברים קורים הרבה יותר מהר. האם נתגלגל עד כדי תלייה בכיכר העיר של בוגדי הכלכלה? האם זקנו של בן ברננקי ילבין מבעד לעניבת התלייה, או שמא ימצא שעיר לעזאזל אחר?

לצערנו, אנחנו כנראה נחיה ונראה.

הנסיעה
ממחר ובימים הקרובים לא אהיה כאן. בקרוב אשוב ואז אוכיח למי שכבר הספיד אותי שאני באמת לא מבין מהי כלכלה קיינסיאנית. חיוך.

הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים