חוק נגד הזונות, למען הזונות
 


המאמר הבא התפרסם בבלוג הקפיטליסט היומי ב-nrg ב-2 ביולי 2010. הוא מובא כאן כלשונו.

החוק נגד הזונות, למען הזונות
הצעת חוק ההולכת ומתגלגלת לה כבר זמן מה בכנסת מבקשת להפוך ביקור אצל זונה לעבירה פלילית שעונשה עד חצי שנה מאסר. ההצעה הזו היא אסון אבל, לרוע המזל, היא אסון שמקדמי החוק יצאו נשכרים ממנו. הזונות יידפקו שוב אבל זה לא נורא - הן כבר רגילות.

זנות כאונס
הצעת החוק ל"איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה" הועלתה לראשונה בכנסת הקודמת, על-ידי חברת הכנסת זהבה גלאון. משזו נשרה מהכנסת הנוכחית עבר הלפיד לידי אורית זוארץ, יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים. בהצעה שני מרכיבים עיקריים: עם הרשעה בעבירה ראשונה (ולמעשה, גם בלי הרשעה), יישלח העבריין, לקוחה של הזונה, לקורס חינוך מחדש. אם יורשע פעם נוספת, יהיה חשוף לעונש מאסר בפועל של עד חצי שנה.

ביסודו של החוק עומדת סתירה פנימית. מחד, העיסוק בזנות בישראל חוקי, שכן לנשים יש זכות לעסוק בכל מקצוע, כרצונן. החוק נוגע באיסור כפיית עיסוק בזנות, כמו בסרסרות או בסחר בבני-אדם, אך אינו יכול לאסור על נשים להציע שירותי מין מרצונן. מאידך, תפישתם של רבים בציבור ושל מחוקקים רבים היא שנשים העוסקות בזנות עוסקות בפעולה בלתי מוסרית או, לפי הגישה הפמיניסטית, אינן עושות זאת מרצונן החופשי. החוק המוצע נועד לעקוף את הבעיה: העיסוק בזנות נותר חוקי, אך מי שיפרסם מודעות לשיווק השירות או יבקש ליהנות מהשירות החוקי הזה ייחשב עבריין.

בחוק יש סתירה פנימית נוספת. התומכים בחוק נדרשים לטעמים מוסריים, כמו השאיפה לחיזוקן של נשים, העצמתן וחילוצן מתחת כף ידם השלטת של הגברים. אחת התומכות, לדוגמה, רואה בזנות "אחד האמצעים העיקריים של הפטריאכיה הגברית לשמר את עליונתה... אמצעי לשליטה וכניעה של נשים." אחרת גורסת כי "המשמעות האמיתית של הזנות [היא] אונס של ילדות... [וחלק מהגברים יימנעו מצריכת שירותי מין] כאשר יבינו כי מדובר בפשע כנגד הנשים בזנות." אבל החוק, ביסודו, דווקא מחזק תפישה שיש בה משום זלזול ואינפנטיליזציה של נשים: הזונות, אף שלהלכה הן נשים שוות זכויות לענת גור, אורית זוארץ ושאר התומכות בחוק, מוצגות בו בפועל כאזרחיות מסוג ב', שיכולתן לבחור פגומה ומכאן שזכותן לבחור צריכה להיות כפופה לתפישותיהן המוסריות של התומכות בחוק. דר' גדי טאוב הגדיר זאת בדיון בנושא שנערך בכנסת כתפישה לפיה הזונה "אינה אדם שלם או סובייקט אוטונומי."

החוק המוצע בישראל דומה מאוד לחוק שכונן בשנת 1999 בשוודיה. החוק השוודי, שהוא מקור השראה ישיר לחוק הישראלי, אוסר אף הוא על קניית שירותי זנות בהנמקה שיש בכך פגיעה בנשים. ענת גור, שכתבה ספר העוסק בזנות, גורסת כי החוק השוודי עובד: "הצלחת החוק השבדי [התבטאה] בהפחתה ניכרת של זנות וסחר בנשים בשבדיה, כמו גם בהפחתת עבירות נלוות של סחר בסמים." בדיון שנערך בכנסת בנושא טען שאול בלגי, סטודנט לתואר מתקדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, כי בסדנא בהנחיית פרופסור שולמית אלמוג הגיעו הסטודנטים למסקנה כי המודל השוודי הוא "כלי שיכול למגר את תופעת הזנות בארץ."

הטיעון השוודי מושמע בשפה רפה, כדי לצאת ידי חובה, ולא בכדי: הוא פשוט לא נכון. טאוב הצביע על מחקרים המורים על-כך שלא חלה ירידה בהיקף הזנות - היא פשוט ירדה למחתרת. !!!http://eprints.hud.ac.uk/7178/1/Kris.pdf
@@@מחקר משווה### במדינות שונות מצביע על כך שאכן, אין תמיכה מחקרית בלתי-תלויה בטענה שהמודל השוודי הצליח בהפחתת הזנות בשוודיה. יתר על-כן, מבדיקה של הפשיעה המדווחת בשוודיה לפני ואחרי החוק עולה כי בתחום עבירות הסמים, ומקרי האונס חל גידול משמעותי ביותר (קרוב ל-250 אחוז) - הרבה מעבר לגידול בעבירות תקיפה, רצח או הצתה (נתונים: הלמ"ס השוודי).

במבט כלכלי
אין צורך במחקרים כדי לחזות מראש שחוק "איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה" ייכשל באופן חרוץ. מספיק להבין אלף-בית של כלכלה.

רעיונו הבסיסי של החוק הוא ניסיון לשנות התנהגות אנושית מושרשת באמצעות חקיקה. גברים צעירים וצעירים פחות, שאינם נמצאים בקשר זוגי או שאינם מוצאים בו את סיפוקם, פונים לזונות כדי לספק צורך מהותי ודוחק עבורם. אין צורך לומר כי אין חוק שישנה או יפחית צורך זה: החוק יכול לכל היותר לתעל את סיפוקו לערוצים אחרים.

כאשר נאסרת מכירתו של מוצר מסוים שיש לו ביקוש "קשיח" יחסית מתרחשות שלוש תופעות: ראשית, משום שההיצע הוקטן באופן מלאכותי, מחירו של המוצר יעלה; שנית, בגלל הסיכון הגדול יותר הכרוך באספקת המוצר ובגלל הרתיעה של צרכנים מהסתכנות, נוצר או מתרחב הביקוש בגורם ש"יתווך" את הסיכון; שלישית, עבור לפחות חלק מציבור הלקוחות הופכות החלופות למוצר אטרקטיביות יותר.

חוק "איסור צריכת זנות" מכוון להרתיע גברים משימוש בשירותיהן של זונות, אך בגלל שגברים יש הרבה והם נמצאים בכל מקום ואילו זונות יש מעט והן נמצאות רק במקומות מסוימים, לא מסובך לנחש כי הפגיעה הישירה והמיידית תהיה בזונות: המשטרה תבצע מעקב, צילום, מעצרים, גביית עדויות בבתי-הזונות או בדירות בהן מתבצעת פעילות של זנות. סביר להניח כי הלקוחות יירתעו מפנייה לזונות כאשר כרוך בכך סיכון, מה שיגדיל את תפקידם וחשיבותם של סרסורים, שיעסקו בהפחדה, שיחוד שוטרים (בכסף ובשירותי מין) - גם כאן, הנפגעות העיקריות תהיינה הזונות.

המחיר הגבוה יותר של שירותי זנות - בגלל אמצעי ההתגוננות מפני המשטרה, הסרסורים והדיסרקטיות המוגברת - יגרום ל"גלישה" דו-צידית של ציבור הלקוחות: העשירים יותר יפנו לקבלת שירותי זנות במדינות אחרות (כפי שקורה בשוודיה, למשל), לזנות אינטרנט, או לשירותי זנות יקרים יותר בישראל; העניים יותר יידחקו לשימוש בשירותי זנות זולים (זונות רחוב). כאן, הנפגעים העיקריים יהיו הדלים והעניים יותר.

התוצאה הסופית
התוצאה הסופית של חוק "איסור צריכת זנות וטיפול בקהילה" תהיה כנראה מיצוע תועלות: החוק ייושם, כפי שנהוג במקרים רבים, באופן שיעניק את התגמול המרבי לקואליציית בעלי-הכוח, על חשבון חסרי הכוח. במקרה שלנו, קואליציית בעלי-הכוח מונה את המחוקקים, את אנשי השדולות ומקורביהם ואת המשטרה. חסרי הכוח הם הציבור, וכמובן הזונות.

את החוק ניתן ליישם בשלוש דרכים עיקריות: באופן מלא, באופן מינימליסטי, או כלל לא. יישום מלא של החוק יתבע מהמשטרה להקדיש חלק נכבד ממשאבי כוח האדם שלה לצורך מעקב וחקירה של לקוחות הזונות, ויגרום לה להתנגש חזיתית, באופן לא רצוי, בנקודה הנתפשת בעיני חלק לא מבוטל מהציבור כמגונה אך נורמטיבית. יישום מלא של החוק גם יחשוף במהירות רבה את היותו בלתי ניתן ליישום, מזיק ופוגעני - מצב שלשדולות ולמחוקק יש אינטרס מהותי במניעתו.

אי-יישום החוק והפיכתו אות מתה גם הוא אינו מתגמל את קואליציית בעלי-הכוח. המחוקק יבוזה, השדולות תוצגנה עירום ועריה, והמשטרה לא תוכל לתבוע תקציבים נוספים ליישום חוק שאינו מיושם.

יישום מינימליסטי של החוק יהיה המשתלם ביותר לכל בעלי-הכוח: המחוקק יוכל לשוב ולתבוע, לנהל דיונים, לומר שלא יעלה על הדעת ולספק הזדמנות לפרסום לחברי וועדות נידחות; חברי השדולות יוכלו אף הם לשוב ולתבוע, לבקש תקציבים לעמותות המחמד שלהם, להתריע ולחקור ולפרסם טורי דעה בעיתונים: כי הרי הנגע לא ימוגר, וחבל וממש לא ברור מדוע הממשלה לא עושה די; והמשטרה אף היא תוכל לשלוח את סנ"צ כהן (או לוי, או ברקוביץ' או ברדוגו) התורן שיאמר לחברי תת-הוועדה "למיגור הזנות בימנו אמן ואמן" ש"המשטרה עושה ככל יכולתה, אך אין לה תקציב נאות לפעילות תחל"ש וגזמ"ק שוטפת, והמצב לא ישתפר עד הגדלת התקציב."

וזה מה שיהיה. סעו שלוש שנים קדימה אל העתיד ותחזרו ותקראו את הטור הזה. זה מה שיהיה.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (1)
 
 
החוק עבר??
18/2/2015
נכתב על ידי עפר

כדי לבדוק אם 3 שנים קדימה הנבואה התגשמה חסר הנתון האם החוק עבר ומתי?