גז גזוז
 


כמה הערות קטנות לסדר היום, לפני שמגיעים לעיקר.
ביבי
פרשה א'
ראש הממשלה הזמין בשנת 2009 שיפוץ, כשהצעת המחיר הגיעה, הוא כבר היה ראש ממשלה וניסה להעביר את הצעת המחיר למשרד ראש הממשלה. ומשהמשפץ סרב—ובצדק, שהרי מוסר התשלומים של הממשלה ידוע—נתניהו שילם עבור השיפוץ. אלו חדשות? הוצאה חשבונית ושולמה?

פרשה ב'
בשנת 2002, כאשר לא כיהן במשרה כלשהי, העביר נתניהו סכום כסף מחשבון בנק שלו לאדם כלשהו. את הפרטים המרגשים האלו חושף אורי בלאו. לפי הארץ "בלאו פנה למשרד ראש הממשלה כדי לשאול מי עמד מאחורי חשבון זה, ולשם מה היה התשלום. משרד ראש הממשלה סירב להשיב לשאלות אלה." העילה החוצפנית של מר נתניהו הייתה "הוא לא חייב הסבר על פעולותיו האישיות" — הוא דיווח לרשויות בישראל על החשבונות וההפקדות בהם. אלו חדשות? באיזה עולם בדיוק? וכמה ירחים יש לעולם הזה?

פרשה ג'
לפני ארבעה חודשים, נפטר ניצול שואה ביפו. אחת מבני המשפחה מועסקת במשרד ראש הממשלה. נתניהו, לצד שרים אחרים, הגיע לניחום אבלים, במהלכו נחסמה אחת היציאות לרחוב בו מתגוררת המשפחה. אלו חדשות?


ופרשה מסוג אחר


הריבית
בנק ישראל החליט להוריד את הריבית ל-0.1 אחוז. ההחלטה התקבלה פחות מחודש אחרי שאותו בנק החליט (בהצבעה פה אחד) כי אין להוריד את הריבית. לא שיש איזו חשיבות או השפעה לשינוי מ-0.25 אחוז ל-0.1 אחוז. אלוהים.


ואם כבר ריבית


טרגדיית הנדל"ן
בווינט שרויים בעוררות מוגברת, בואכה דוח מבקר המדינה (אל תצפו להרבה, הוא מבין בכלכלה בערך כמו שאנדי וורהול הבין בריבות משמש), ומקדישים כתבה ארוכת נגן ל"טרגדיה הכלכלית של הנדל"ן." כלומר, לעובדה המצערת שאנשים שנטלו משכנתאות גם נדרשים לשלם אותן אחר־כך. זה באשמת נתניהו, כנראה. לצד אוסף אקראי של מקרים ופרסומות ל"ידיד" ול"פעמונים" שכחו שם רק לברר מה בדיוק שיעור נוטלי המשכנתאות שאינם עומדים בתשלומים. בפועל, היום הוא מן הנמוכים ביותר אי־פעם.

מה שטראגי הוא שהעובדה שמחירי הנדל"ן נוסקים בגלל הריבית הנמוכה כה מוסכמת על הכל, שאפילו בנק ישראל אינו טורח לומר אחרת. אף אחד, עם זאת, אינו מעלה על דעתו שזה, נאמר, גם קשור לפתרון בעיית הנדל"ן.

העסק מתפרק
העסק מתפרק באופן סופי, כך נדמה. חברת נובל אנרג'י הכריזה על עצירת ההשקעות בישראל "עד להתבהרות הסביבה הרגולטורית." חברת BW הודיעה כי פרויקט לווייתן נדחה, ושחררה את העובדים הקשורים לפרויקט. המנגנון הממשלתי ימשיך מן הסתם לטחון את הסיפור הזה ולחלק את עור הדוב הזה, השוכן כבר לבטח בלב היערות, אבל מי שצופה מראש איך יתפתחו הדברים, כבר יודע שזה כנראה נגמר (עדכון: תפוח האדמה החם או הריסוק הסופי, נוידו לממשלה הבאה).

מה שמרגיז במיוחד בכל הסיפור הוא שאפשר היה לדעת את זה מראש. זה לא רק היה אפשרי או צפוי מראש, זה היה הכרחי. אין צורך בגאון גדול כדי לנחש שאם משליכים כדור כלפי מעלה, הוא ייפול כלפי מטה בסופו של דבר; ואין צורך בגאוניות יתרה כדי לצפות שכאשר אתה מעלה מסים גחמנית, משנה החלטות רטרואקטיבית, קורע חוזים שחתמת עליהם ומועל סדרתית באמון המשקיעים אף אחד לא ישקיע אצלך. כלומר, אם אתה מתנהג כמו הוגו צ'אבס, מה שתקבל הוא ונצואלה.

למעשה, מידת הגאוניות הייתה כה מצומצמת, עד שגם עבדכם הנאמן, לכאורה, הצליח לחזות את מה שיקרה בדיוק נמרץ, עוד לפני שהוא התחיל לקרות.

ביולי 2010 כתבתי מאמר שעסק בנושא הגז, שאז נמצא עדיין בשלבי החיתולים, עם הצעת חוק חניניסטית. הסברתי שם את המציאות הפשוטה, שישראל היא שחקן שולי בתחום האנרגיה, שההשקעות (בלוויתן) לא בוצעו עדיין ברובן, ולכן כאשר יישנו את כללי המשחק מיסודם (העלאת תמלוגים ושינוי הסכמים רטרואקטיבי) פשוט לא תהיה השקעה:

ספק אם עשרות מיליארדי השקלים [המובטחים כהכנסות] אכן יעמדו לרשות המדינה בעתיד. הוגי החוק... מדברים נכבדות בדוגמאות כמו אוסטרליה, ארצות-הברית או קנדה, כמדינות ששינו את חוקי המיסוי והתמלוגים שלהן באחרונה, והן נהנות מהכנסות מוגדלות, בלי להבריח משקיעים. כולם דופקים את המשקיעים, הם אומרים, ולכן אנו לא נפגע אם נצטרף למקהלה...


אלא שדין אחד לזאוס ודין אחר לפר: דין שינויי המדיניות השרירותיים של ארצות-הברית, קנדה, אוסטרליה או רוסיה אינו כדין מדינת ישראל....


על ישראל אפשר לוותר. כלל עתודות הגז הטבעי המוכחות שנתגלו עד היום בישראל מהוות 0.4 אחוז מכלל העתודות המוכחות בעולם, והפקת הגז הטבעי בישראל, כאשר תגיע לשיאה, תציב אותה במקום ה-28 בעולם, עם 0.8 אחוז מהתפוקה העולמית. זה נחמד, אבל רחוק מאוד מעמדת לחץ: ישראל תמשיך להיות שחקן שולי, שניתן לוותר עליו בקלות. ויוותרו עליו בקלות.


שחקנים שוליים אינם יכולים לשחק לפי אותם כללים המנחים שחקנים מרכזיים. כדי למשוך ולשמר משקיעים, עליה לפתותם בתנאים טובים יותר. שחקנים שוליים המתנהגים כמו שחקנים מרכזיים ומשנים את כללי המשחק בהתאם לגחמות הפופוליסטיות של השליטים ויושבי בית המחוקקים הם שחקנים הסוללים את דרכם אל מחוץ למשחק. זה קורה אפילו לשחקנים מרכזיים יותר (הוגו צ'אבס כבר אמרנו?). בתמונה הבלתי-יציבה של המשבר העולמי המתמשך, ממשלות המשנות את מדיניות המיסוי שלהן בעקבות כל תגלית הן דגל אזהרה למשקיעים.


170 מיליארד הדולר הממתינים להתגלות - 170 מיליארד דולר העשויים, גם בשיעורי המיסוי והתמלוגים הנוכחיים - להפיק הכנסות גדולות הרבה יותר למדינה, יישארו תאורטיים. מימרה נודעת אומרת כי "טיפש וכספו במהרה ייפרדו." רוב המשקיעים אינם טיפשים, ואינם חפצים בפרדה מכספם. אם הם יסברו כי את העסק כאן מנהלים כרמל שאמה, שלי יחימוביץ' ודב חנין, הם לא ירצו להשקיע ו-170 מיליארד הדולר שבמעמקי הים יישארו במעמקי הים. אנחנו נשאר בלי הכסף ובלי המשקיעים.



כמה חודשים מאוחר יותר, כבר הומרה הצעת החוק בוועדת ששינסקי ואני פרסמתי מאמר נוסף בעניין, כהערת שוליים למאמר אחר:

מס הגז החדש הוא מעשה שוד פשוט: משקיעים פותו להשקיע מהונם בהבטחה לתנאים נוחים אם וכאשר ימצאו גז. "אנחנו נורא בעד שתרוויחו המון," אמרה הממשלה, רק תשימו את הכסף ותחפשו גז. ברגע שנמצא הגז, שינתה הממשלה את טעמה והחליטה שבעצם מדובר בנכס ציבורי, התכחשה להבטחותיה הקודמות והלאימה רטרואקטיבית את רווחי הגז (העלאת המסים היא מונח מכובס להלאמת כספי המשקיעים; הלאמה, בתורה, היא מונח מכובס לשוד בחסות החוק).


אלמנט שני, שאף הוא חיוני כאשר באים לגייס את תמיכת הציבור במעשה לא מוסרי, היה דה-הומניזציה של האויב. זה היה קל מאוד: המשקיעים בחיפוש הגז הוצגו כרודפי בצע רבי נכלים ועתירי הון שלא ירתעו מהצעד הנפשע ביותר כדי למנוע הטלת מס צודק והוגן. אנשים כאלו, התבקש הציבור להקיש, אינם אנשים כלל ולכן לקיחת הכסף מהם כשירה. בדרך הייתה תקלה, כשהתגלה כי רוב בעלי המניות מן הציבור הם אנשים קשי-יום ולא טייקונים עשירים. כדי למנוע אמפתיה מסוכנת כלפיהם נטען, תחילה, שאין בכלל אנשים כאלה והכל פיקציה של מוטי מורל ובעלי ההון המושחתים. כשהתברר שבכל זאת יש משקיעים כאלו, והרבה, נטען שהם בעצם מהמרים בזויים, שאם היה להם מעט שכל בקדקדם היו יודעים שהמדינה תיקח בסוף 94 אחוז מרווחיהם.


אלמנט שלישי, וחשוב לא פחות, היה המעטה הלגליסטי שבו ליפפו את מעשה השוד. כצעד ראשון, הוקמה וועדה מהוגנת בראשות פרופסור מכובד לכלכלה, ידידו הטוב של שר האוצר מימי "שלום עכשיו." לכל היה ברור כי מדובר לא בוועדה כי אם בפארסה - חשיבותה של הוועדה הייתה בעצם קיומה, לא בדיוניה. כפי שנכתב ב"הקפיטליסט היומי" עם הקמת הוועדה: "מסקנותיה של הוועדה הוכתבו וידועות מראש, אבל מראית העין של 'הליך' מעניקה לכל הסיפור מראה מעין חוקי." מראית העין החשובה סיפקה לחסידי ההלאמה משהו להישען עליו. הייתה וועדה. היא דנה. היא החליטה.


השורה התחתונה העצובה של כל הסיפור היא שמעשה השוד היה לא רק נבזי אלא גם אווילי. לא 300 מיליארד דולר יזרמו לכיסי הממשלה, לא 30 מיליארד, לא שלושה מיליארד ולא 300 מיליון - הממשלה לא תראה אגורה שחוקה מכל הסיפור....


עצוב מכל, דומה שהיחידי שיצא נשכר מכל הסיפור הוא שר האוצר. ילד הכאפות של ראש הממשלה זקף סוף סוף את ראשו, קצר שפע שבחים על 'עמידתו האיתנה'. כשהזיית הגז תתנדף אותו אפלטון בעור חמור כבר ישב על כיסא אחר בממשלה. הוא לא יישא באשמה. רק אנחנו, כולנו, ניוותר כשטעם חמצמץ בפינו: גם שיקרנו (לעצמנו ולאחרים), גם עשינו עוול, וגם לא נראה מזה חצי פלפל בפיתה.




הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (7)
 
 
גם אני בנביאים
25/2/2015
נכתב על ידי קונשטוק

עכשיו כשהממונה על ההגבלים העסקיים ביצע ווידוא הריגה במשק הגז
יתחילו לחלק סובסידיות כדי "להציל את הענף"

(כוכב למי שזוכר מי אמר את זה קודם לפני)
 
 
 
 
קישון?
25/2/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
מהיכן הכסף בא ולהיכן הוא הולך?
25/2/2015
נכתב על ידי קונילמל

אם כסף זרם לדיור אז זה אומר שהוא היה צריך להיגרע ממקום אחר. יש לזה ביסוס בנתונים?
עוד עניין שאני לא מבין: אם אנשים משקיעים בדירות בגלל הריבית הנמוכה אז איך זה מתבטא בפועל? מס' הדירות גדל יותר משאמור היה לגדול או שמס' הדירות לא גדל ורק מספר המבקשים לקנות דירה גדל?
ולמה הגדלת מס' הדירות לא תקטין את המחירים?
 
 
 
 
לגבי השאלה מאיפה בא הכסף
26/2/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

לקונילמל:

בתקופה שבין ינואר 2008 לדצמבר 2013, לפי נתוני בנק ישראל, גדלו הנכסים שבידי הציבור בכ-52 אחוז. כשאנחנו מנכים את הגורמים המובנים (גידול באוכלוסייה ואינפלציה) מתקבלת עלייה נטו של כ-15.4 אחוז בנכסי הציבור.

בתמונת העלייה הזו בולטות ירידות חדות בהיקף המניות בארץ (ירידה משוקללת לפי גידול באוכלוסייה ואינפלציה) של כ-140 מיליארד שקל, ירידה בקופות גמל וקרנות פנסיה (בשיעור של 25 מיליארד) וירידה בתכניות חסכון (23.4 מיליארד), בפק"מ ובפמ"ח פיצויים (כ-26 מיליארד שקל).

העליות המשמעותיות ביותר נרשמו בסך הכסף המזומן, בפז"ק, באג"ח סחירות לא צמודות וצמודות למדד ובאופן טבעי, באג"ח מיועדות.

אם תבחן את התמונה בשנים שקדמו לכך (2004-2007) תוכל לראות כמעט דמות מראה בכמה תחומים, ובמיוחד מניות בישראל ותכניות חסכון וביטוח חיים. במונחים יחסיים, משקל המניות בישראל, ביטוח חיים וקרנות פנסיה במכלול תיק הנכסים של הציבור ירד מכ-30.24 אחוז בתחילת שנת 2008 לכ-21.6 אחוז בסוף שנת 2013. הירידה הזו היא ההיפוך המושלם של העליה שהתרחשה בשנים הקודמות.

התמונה הכללית היא שהציבור הפך 'נזיל יותר' (גידול משמעותי בהיקף הנכסים הנזילים והכמעט-נזילים) והפחית בכ-170 מיליארד שקל את היקף חסכונותיו והשקעותיו במניות בישראל - תמונה ברורה שמצביעה על כך שהכסף הלך מהשקעה בערוצים החלופיים (מניות, חסכון) להשקעה בנדל"ן.
 
 
 
 
לגבי דיור (זו בטח תגובה למאמר אחר שלי...)
26/2/2015
נכתב על ידי אורי רדלר

לגבי הגדלת מספר הדירות, בכל מקרה נתון, אפשר להמיר את התוצאה לסוג של 'הנחה במשכנתא'. כלומר, אין זה מעלה או מוריד אם אתה מוריד את מחיר הדירה הסופי או מוריד את נטל הריבית - עבור קונה הדירה המשמעות היא שהיקף ההלוואה שהוא נוטל הצטמצם. עבור הממשלה, המשמעות היא שהיא תהיה חייבת להטיל מס על חלק באוכלוסייה, כדי לממן את ההנחה שהיא מעניקה לחלק אחר באוכלוסייה.

התוצר של תכנית כזו, לפיכך, יהיה:
א. הגברת הכדאיות של נטילת משכנתא וקניית דירה (כלומר, הגברת הביקוש).
ב. הגברת נטל המס על שאר האוכלוסייה ו/או צמצום הוצאות הממשלה בתחומים אחרים.


אבחן את התסריט ואת האפשרויות שבפני הממשלה:

הדרך הבציעה ביותר לחולל שינוי היא להפחית עלות בניית דירות - כלומר, להשלים את סכום הכסף שמצפה הקבלן לקבל בדרכים כאלו ואחרות (פטור ממע"מ, מכירת אדמות חינם, וכו'). נאמר שהמדינה מוותרת לחלוטין על הנתח שלה באלו, ובכך יוצרת ירידה של 25 אחוז בעלויות לקבלן. נאמר גם (הנחה לא סבירה, אבל נגיד) שהיא גם מגבילה ביעילות את שיעור הרווח הגולמי של הקבלנים, ולכן כל דירה כזו כרוכה בירידה של כ-350 אלף שקל (ביחס למחיר דירה של 1.5 מיליון שקל) בהכנסות המדינה (בסביבות 14 מיליארד שקל ירידה). המדינה תצטרך לעניין זה להגביר בשיעור ניכר את הנטל על הציבור, וכדי שלא לפגוע בשכבות החלשות, היא תגדיל מאוד את המיסוי על ההכנסה ועל ההון (הירידה הצפויה בהכנסות היא כ-7 אחוז, כך שאם מבקשים להימנע מהעלאת המע"מ יש הכרח בהעלאת המיסוי הישיר ועל ההון בכ-15 אחוז). הממשלה לא תוכל להעלות את המסים על נדל"ן, משום שמדובר יהיה בהעברה מכיס לכיס - העלות מבחינת הצרכן לא תשתנה אם יועלו המסים על הנדל"ן.

עתה, לקבלנים לא משתלם להמשיך לבנות אף דירה שאינה נהנית מהנחות אלו, שכן אף אחד לא יקנה דירה במחיר 1.5 מיליון שקל, כשיש אפשרות חלופית לקנות אותה ב-1.15 מיליון שקל. הקבלנים גם לא ירצו למכור את הדירות ב-1.15 מיליון שקל, שכן הרווח נטו שלהם התכווץ במידה ניכרת בגלל העלאת המס. לכן, הלחץ יהיה ליצור תמחור אחיד עבור כל הדירות, הנבנות ואלו שייבנו.

[בהערה בצד: יש אפשרות שהממשלה תבנה בעצמה דירות ותמכור אותן במחיר זול - בפועל, התסריט יהיה זהה, אף כי המסלול קצת שונה, שכן בכל מקרה היא בונה אותן באמצעות קבלנים כאלו או אחרים. בנייה באמצעות חברה ממשלתית תהיה יקרה אפילו יותר.]

התוצא הסופי ההגיוני של כל התהליכים האלו יהיה שהממשלה תצטרך לסבסד ברמה כזו או אחרת - נאמר, כ-15 אחוז - את כל הדירות הנבנות למגורים ולמצוא דרך לפטור אותם מהעול המוגבר של המיסוי. מכאן נובע שהתמונה שתיווצר תהיה בערך כזו:
א. 80 אלף דירות במחיר של כ-1.3 מיליון שקל, במקום 1.5 מיליון שקל.
ב. עליה בהיקף של כ-20 אחוז במיסוי על הציבור, למעט קבלנים ונדל"ן.

התוצר הסופי של כל זה:
א. הציבור באופן הגיוני, יחליט להסיט חלק גדול יותר מחסכונותיו כדי להשקיע בנדל"ן (כלומר, יוגבר הביקוש למשכנתאות).
ב. משפרי דיור ומשקיעים, שקודם לכן תרו אחר דירה יד שנייה (75 אחוז מהשוק) ישעו את הקנייה הזו ויפנו לקניית דירות מוזלות. מחירי דירות יד שנייה יקפאו על מקומם או ירדו בשיעור ממוצע של כ-4 אחוז.
ג. מאחר שכלל החסכונות שבידי הציבור מסתכמים בכ-3,000 מיליארד שקל, הסטה של כ-70 עד 80 מיליארד לצורך זה תהיה אפשרית וסבירה.

כתום שנה אחת, נמצא את עצמנו במצב בו כלל נכסי הציבור מוטה יותר לכיוון נדל"ן, ואילו ההכנסה שלו קטנה יותר. אם כעת הממשלה תפסיק את התוכנית, המחירים ישובו ויקפצו כלפי מעלה. אם היא תמשיך אותה, היא תגביר את הנטייה הזו וחלק עוד יותר גדול מהכנסות הציבור יופנה לנדל"ן - הביקוש, במלים אחרות, יתאים את עצמו לאטרקטיביות של נתיב ההשקעה, והתועלת השולית תלך ותפחת. התוצאה תהיה גידול בבועת הנדל"ן, לא קיטון בביקוש.
 
 
 
 
מאמר מצוין וגם התגובה לקונילמל אבל נראה שלא ענית לשאלתו
27/2/2015
נכתב על ידי עפר

קונילמל שאל למה הגדלת היצע הדירות ע"י בניית עוד דירות לא יוריד את המחיר.
 
 
 
 
הגדלת ההיצע
1/3/2015
נכתב על ידי יעקב

אורי, אם איני טועה, הניתוח שלך לא לקח בחשבון את ההכנסה משכר דירה, שהיא המקור העיקרי למימון המשכנתאות וככל הנראה ההבדל בין רווח להפסד בהשקעה בנדל"ן. הגדלת ההיצע תוריד כמובן את שכר הדירה ואת התשואה משכר דירה, שכבר עכשיו הוא די עלוב.

בנוסף, אתה טוען שמכירת קרקעות על ידי המדינה בזול תדרוש מימון חלופי או קיצוצים. אולם איננו מבקשים שהמדינה תמכור את הקרקעות יותר בזול משהיא מכרה אותם לפני עליית המחירים, אלא שהיא תמכור כמות גדולה של קרקעות, כך שההכנסה למדינה תקובע ברמה כלשהי ולא תאפשר עלייה עם עליית המחירים בגלל עליית הביקוש.

במצב זה, שבו מחירי השכירות יורדים בגלל היצע גבוה של דיור, ועלויות הבנייה מקובעים בגלל שיש היצע נרחב של קרקעות בחיר סביר, מחירי הנדל"ן יגיעו לשיווי משקל, גם אם הריבית תשאר ברמת האפס וכל עם ישראל יבנה ויקנה דירות להשקעה. כשיתחילו להתפרסם הסיפורים על הפראיירים שקנו דירות והן יושבות ריקות כי אין שוכרים, אנשים יפסיקו להשקיע באופן מוגזם.

פספסתי משהו?