אזרחים או חיילים?
  יהונתן דחוח־הלוי עושה עבודה חשובה, כפוית תודה, בבחינת הטענות של ארגונים כמו אמנסטי, בצלם ו-Human Rights Watch. אני חולק על תפישת "המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה" בו הוא מפרסם את דבריו בנקודות שונות וחשובות (ולא אכנס למהותן כאן), אך המרכז עושה עבודה חשובה בהצבעה על ההטייה החריפה של גופים כאמנסטי ודחוח־הלוי עצמו—איש יסודי וקפדן—ערך כמה בחינות של מידת האמינות של נתונים הנמסרים על־ידי גופים כמו "בצלם" ואחיו.
הבחינה האחרונה שלו נוגעת לדיווחים על הימים הראשונים ללחימה בעזה, שם מחה Human Rights Watch על תקיפת יעדים אזרחיים כמו תחנת המשטרה בעזה, שם "נהרגו לפחות 40 צוערים בטקס הסיום של האקדמיה..." דחוח־הלוי בחן את הנתונים לגבי ההרוגים, אחד־אחד, ופרסם את ממצאיו כאן (יש מסמך פד"ף בתחתית המאמר, הכולל את הרשימה המפורטת של כל ההרוגים באירועי תחילת הלחימה, ממנה ניתן לעמוד על־כך שרוב מכריע שלהם—למעלה מ-90 אחוזים—היו אכן לוחמי ואנשי חמאס ולא שוטרי מקוף תמימים.