מבוא לכלכלה אוסטרית: חישוב כלכלי
  תפקיד מערכת המחירים

הראינו קודם כי תמצית שיתוף הפעולה החברתי הוא התמחות וחלוקת עבודה וידע. לעובדה זו שתי השלכות משמעותיות למטרת חקרנוּ. הראשונה היא ששיתוף הפעולה החברתי מביא לייצור מגוון רחב של מוצרי ביניים ומוצרים סופיים שחישובים בעין לא יצליחו להקצות מוצרים שבמחסור ביעילות. מכנה משותף הוא אלמנט הכרחי כאן. עניין שני הוא שקבלת החלטות מבוזרת ושיתוף פעולה חברתי דורשים אמצעי לתיאום תוכניות הפרט על בסיס ידע ומידע חלקיים. שתי דרישות אלו ממולאות בו זמנית באמצעות מערכת המחירים של כלכלת שוק. דיון מפורט יותר באופן פעולתה של מערכת המחירים יבוא מאוחר יותר. בנקודה זו, די בדיון במערכת המחירים במונחים כלליים כדי להראות את תפקודה הדואלי כאמצעי לחישוב כלכלי וכאמצעי לתיאום תקשורת. למעשה, כפי שנראה, שני תפקודים אלו מקושרים. כלומר, הם מקושרים לאותה בעיה של הקצאת משאבים תחת ארגון של שיתוף פעולה חברתי ומערכת של מחירי שוק.

חישוב כלכלי מול חישוב טכנולוגי

חישוב כלכלי אינו בעיה טכנולוגית. טכנולוגיה יכולה לקבוע כמותית את היחסים הסיבתיים בין ערכה מסויימת של דברים חיצוניים היכולים לשמש בהרכבים שונים לייצור תוצאה מסוימת. טבעו של החישוב הטכנולוגי הוא ש-6א'+3ב'+... nת' יניב ככל הנראה את התוצאה 8ש'. אבל טכנולוגיה אינה יכולה לומר אם 8ש' הוא השימוש הרצוי ביותר לכמויות אלו של המשאבים א', ב', ג' וכן הלאה, בהשוואה לחלופות אפשריות המשמשות כאמצעי ייצור למטרות אחרות. במטבע דומה, טכנולוגיה אינה יכולה לומר אם נוסחה מסויימת לייצור 8ש' עדיפה כאשר אפשר לייצר את 8ש' גם באמצעות נוסחה אחרת או שילוב אחר של משאבים. מיזס אייר את הבעיה כך:

אמנות ההנדסה יכולה לקבוע איך יש לבנות גשר כדי שיעבור מעל נהר בנקודה מסויימת ויישא עומס מסויים. אך היא אינה יכולה לענות על השאלה האם בניית גשר כזה תמשוך גורמים חומריים של ייצור ועבודה מתעסוקה העשויה לספק צרכים דחופים יותר. היא אינה יכולה לומר אם יש או אין לבנות את הגשר כלל, היכן יש לבנותו, כמה עומס הוא צריך לשאת ואילו מהאפשרויות הרבות לבנייתו היא המועדפת.[1]

מקס וובר העלה טיעון דומה בדברים הבאים:

השאלה מהי העלות, במונחים השוואתיים, של השימוש באמצעים טכניים אפשריים שונים למטרה טכנית בודדת תלויה בסופו של דבר בשימושיות הפוטנציאלית שלו כאמצעי למטרות אחרות.[2]

חישובים טכניים יכולים להיות רק חישובים בעין. הם אינם מספיקים להחלטות ופעולות אנושיות משום שהם נעדרים איכות העדפתית כלשהי. תיאורטיקנים במגדל השן עשויים להיות צודקים בטענתם כי ניתן לבנות מנהרה נפלאה מפלטינה. אבל חישוב כלכלי יהפוך את הנושא לכלכלי, ומהנדס מעשי לא ירצה לצאת למשימה כזו כל עוד הפלטינה בה הוא משתמש נחשבת חשובה יותר מאשר בניית מנהרות. הטכנולוגיה נייטרלית להערכה האנושית; אין לה מה לומר על ערך-שימוש סובייקטיבי של השימושים האובייקטיביים השונים במשאבים. כמו שאמר מיזס: ”היא מתעלמת מהבעיה הכלכלית: האם להשתמש באמצעים הנגישים בדרך כזו שאף צורך דחוף יותר לא יוותר בלתי מסופק בגלל שהאמצעים המתאימים להשגתו שימשו—בוזבזו—לצורך השגת צורך דחוף פחות“.[3]

סובייקטיביות הערך

המשימה של הקצאת משאבים נועדה לספק צרכים אנושיים דחופים, ועל כן יש להקדיש את המשאבים לשימושים החשובים ביותר. אך צריך להעלות את השאלה כיצד ניתן לקבוע מהם אותם צרכים או שימושים חשובים יותר. דומה כי אמצעים מסויימים למדידת ערך של דברים נדרשים כדי לקבוע זאת, אך זה אינו המקרה. אין דבר המשמש כלי למדידת ערך, ולמעשה אמצעים המודדים ערך הם בלתי–אפשריים. ערך הוא תופעה סובייקטיבית שאינה ניתנת בעיקרה לכימות. ערכו של דבר הוא בעיני המעריך, ותהליך זה של הערכה אינו עניין של מדידה. בגלל שהערכה היא תמיד עניין של העדפת הפרט, מספרים סדרתיים הם הסוג היחיד של טיפול מספרי שניתן ליישם לבעיית ההערכה. זוהי תיאורית סובייקטיביות הערך ששולבה בכלכלה בניתוחיהם של מנגר, ג'בונס וולרה בערך בשנת 1871. עד אותה תקופה חיפשו כלכלנים אחר מקור ערך לכל המוצרים, כאילו הערך מובנה בכל מוצר.

הבעייה של מדידת ערך ניכרת בעובדה שלא רק שלאנשים שונים יש הערכות שונות ביחס לאותו דבר, אותו אדם עשוי להעריך דבר מסויים באופן שונה בזמנים שונים. ותחת חוק התועלת השולית הפוחתת, אדם יעריך כל יחידה נוספת של מוצר מסויים באופן פחות מזו שקדמה לה. אם ערך היה ניתן לכימות ומדידה, הייתה לנו יחידה סטנדרטית ובלתי משתנה של מדידה. ברור כי אין כל יחידה בלתי–משתנה כזו של מדידת ערך כאשר לאנשים שונים באותו זמן ולאותו איש בזמנים שונים יש לעתים קרובות הערכה שונה של אותו מוצר.

הערכה ניכרת באופן הכרחי בפעולה של בחירה או העדפה. ניתן לומר כי אדם מעריך את א' יותר מ-ב' או ג', אבל לא ניתן לומר באופן כמותי באיזו מידה הוא מעריך את א' יותר מ-ב' או ג'. הוא עשוי לציין מבחינה איכותית כי העדפתו ל-א' על פני ב' חזקה בהרבה מהעדפתו ל-א' על פני ג'. במקרה זה, הוא ידרג את העדפותיו מהראשונה לאחרונה בסדר א', ג', ב'. אבל דירוג זה הוא סדרתי (אורדינלי), לא כמותי (קרדינלי). הקצאת משאבים במחסור אינה יכולה להתבסס על שיטה כלשהי למדידת ערכם; שימוש בכמויות מסויימות של משאבים ניתן לקביעה רק באמצעות דירוג בחירה מדורגת מסויימת על פני שימושים מדורגים חלופיים של אותם משאבים או משאבים אחרים. משאבים, בהיותם אמצעים למוצרים צרכניים, שואבים את דירוגם מהחשיבות היחסית של המוצרים הסופיים שלהם. עיון מפורט יותר בתאוריית סובייקטיביות הערך מוצג בפרק 3.

חישוב כלכלי באמצעות מחירי כסף

באמצעות הליך התמחור של השוק מתורגמת החשיבות היחסית של המשאבים והמוצרים השונים למונחים המקובלים של מחירי כסף. כסף מאפשר לאנשים לבצע חישובים כלכליים משום שהוא אמצעי החליפין המקובל. כל המוצרים והשירותים הנקנים ונמכרים בשוק מוחלפים בסכומים של כסף. מחירי כסף אינם אומדני ערך. מחירי כסף הם שערי חליפים המבטאים את דירוג ההערכות של מוצרים בנקודה מסויימת בזמן על ידי המשתתפים בחליפין בשוק. מחירי הכסף משתנים תמידית בגלל ההשתנות של ההערכות הסובייקטיביות של אנשים ובגלל השינויים באספקת מוצרים ושירותים מסויימים. נטייתם של אנשים להתייחס לשינויים אותם הם רואים כשיפור באופן עשיית הדברים מבחינתם ובאמצעים להשגת סיפוק, מונעת הופעתם של מחירים קבועים בכלכלת שוק.

כלכלה או חישוב כלכלי מספקים אפשרות להשוות בין קלט לפלט, בין הקרבה ותוצאה עבור שימושי עבר או שימושים עתידיים אפשריים במשאבים. נאמר כבר כי חישובים בעין, המאפיינים בהכרח חישובים טכנולוגיים, לא יספיקו למשימה של הקצאה כלכלית. מחירי הכסף מתייחסים לכמויות מסוימות של מוצרים ושירותים מאפשרים קביעת עלויות ורווחים, ועל כן מאירים את מידת הרצוּיות של השמת משאבים מסוימת.

חישוב כלכלי כולל חישובים מוניטריים ביחס לעבר ולעתיד. חישובי-עבר הם קביעת הרווח או ההפסד שנגרמו בעבר, דהיינו, הרווח הנובע מפעולות שכבר בוצעו. הם משרתים שתי מטרות: (1) במידה שבה העבר נחשב לאינדיקציה לעתיד, יש לו ערך מוֹרה, ו-(2) קביעת הרווח המוניטרי מגלה באיזו מידה היכולת העתידית לייצר יכולה להישמר אחרי משיכת הרווח הנוכחי. המטרה השנייה נובעת מהתפישות המשלימות של הון ורווח, הכלים המנטליים הבלעדיים של חישוב כלכלי, הנדונים בקטע הבא. חישוב-עתידי, העשוי להיות מושפע מחישובי-עבר של הון ורווח, קשור לצפי הרווח או ההפסד הכספי העשוי לנבוע מפעולות נשקלות מסוימות. כדאי לשים לב שכל חישוב כלכלי עוסק בעתיד. כל פעולה מכוונת לגרום לשינוי מועיל וכל פעולה מכוונת לעתיד, בין אם מדובר בשעה, היום, השנה או מעבר לכך. כל צעד בדרך לשימוש במשאבים הוא בעל כיוון עתידי.

מושגי ההון וההכנסה

תמצית הפעילות הכלכלית המודרנית היא השקעת משאבים בתהליך ייצור המוביל לפלט של מוצרי צריכה ושירותים. היזם-יצרן משקיע קרנות כדי לרכוש אמצעי ייצור שבאמצעותם הוא מקווה להגדיל את עושרו הכספי. באמצעות מחירי כסף היצרן יכול לקבוע באופן מספרי את המשמעות הכלכלית של הגורמים המשמשים בייצור עתידי. כמות כסף המוקדשת לפעולות יצרניות נקראת ”הון,“ והפעולות בשאיפה לשמר לפחות כמות כזו בלא פגע נקראת ”שימור הון.“ מיזס מגדיר הון באופן הבא:

הון הוא סך כל הכסף השווה לערך כל הנכסים פחות סכום הכסף השווה לכל החבויות המתוארכות לניהול פעולות יחידה עסקית מסוימת. אין זה משנה מהי מהות הנכסים, אם מדובר באדמה, בניינים, ציוד, כלים מסוג כלשהו, טענות, סכומים העתידים להתקבל, כסף במזומן, או כל דבר אחר.[4]

כאשר מאמצי ייצור מביאים ליצירת נטו נכסים שמקבילתו הכספית עולה על ההון שהושקע במאמצי ייצור אלו, ניתן לומר כי היחידה העסקית נהנתה מרווח בגובה זה. רעיון הרווח הוא המקבילה לתפישת ההון. רווח הוא הכמות שניתן לצרוך בלי להפחית את ההון אל מתחת לכמות המוקדשת לעסק בתחילת תקופה נתונה וכל השקעה נוספת ששולמה במהלך אותה תקופה. אם הצריכה מוגבלת לגובה הרווח, ההון נשמר. אם, מצד שני, הצריכה עולה על הרווח, ההון אינו נשמר. שוני זה מכונה ”צריכת הון.“ צבירת הון מתרחשת כאשר הצריכה פחותה מהרווח הזמין, כלומר, כאשר חלק מכל הרווח נשמר. אם העסק אינו מצליח ליהנות מרווח ובמקומו סובל מהפסד כספי, ישנה צריכת הון, וההון אינו נשמר אלא אם כן מושקעות קרנות נוספות על ידי היצרן. השקעה נוספת, בשילוב עם רווח והשפעות הצריכה, גורמת לשימור הון, צבירת הון או הפחתה בצריכת ההון. כפי שקובע מיזס, ”בין המשימות העיקריות של חישוב כלכלי נמנית קביעת היקף הרווח, החיסכון וצריכת ההון.“

למרות שההון עשוי להתגלם בגורמי יצור מיוצרים (המכונים לעתים קרובות ”מוצרי הון“ או ”טובין הון“), רעיון ההון מתייחס לתפישה הקיימת רק במוחם של פרטים. אדם מודע מנטלית למשמעות הכספית של האמצעים שבהם הוא משתמש לצורך ייצור. התפישה היא אלמנט בחישוב הכלכלי ומספקת בסיס להערכת התוצאות של פעולות עתידיות ולדירוג הצעדים העתידיים של צריכה וייצור באמצעות שימור הון. מוצרי ההון הקונקרטיים נדונים לכליה בסופו של דבר; רק ערך קרן ההון יכול להישמר תמידית באמצעות ארגון נכון של הצריכה.[5]

קביעת התוצאה של פעולות בעבר כרוכה בחישוב ההון לפני ואחרי הפעולות. ההשוואה של שני חישובים אלו מניבה את קביעת הרווח או ההפסד. צורה רטרוספקטיבית זו של חישוב כלכלי מספקת נקודת פתיחה לתכנון פעולות עתידיות במידה שבה השחקן רואה בעבר סמן להתפתחויות עתידיות. נקודה זו מאיירת את האופן שבו בעיית הידע שתוארה קודם נפתרת באופן חלקי.

נוסף לשירות מטרות הדרכתיות, קביעת הרווח או ההפסד הנובעים מפעולות עבר היא האמצעי היחידי שבאמצעותו יכול השחקן לקבוע אם יכולתה של היחידה העסקית לייצר בעתיד נפגעה. כמו כל אדם אחר, היצרנים מעוניינים בהשגת סיפוק צורכיהם האישיים, וחישוב הרווח או ההפסד מגלה את המידה שבה הם נהנים מהוצאות צריכה בלי לפגוע בבסיס ההון ההכרחי להמשיך בפעולות יצרניות ברמה דומה לזו שבעבר. חישוב זה עשוי להראות כי השקעה נוספת נדרשת כדי לאזן התפוגגות של הון כתוצאה מפעולה בלתי רווחית או כדי להשיג תוצאה רצויה של צבירת הון. והקביעה העדכנית ביותר של ההון מהווה נקודת השוואה לחישוב הרווח או ההפסד הנובעים מפעולות שיינקטו בתקופה הבאה. מכאן שחישובי-עבר חשובים רק משום שהם מסייעים בתכנון פעולות עתידיות. מעבר לכך, זוהי פשוט היסטוריה מתה.

כל פעולה יצרנית מודרכת על ידי חישוב עלויות ורווחים עתידיים העשויים לנבוע מפרויקט או מפעילות. קביעת רווחי העבר ועלויותיו עשויה להיות לעזר בחיזוי תוצאות אלו. רוב היזמים-יצרנים ינקטו רק פעולות שמבטיחות הכנסה כספית העולה במידה מספקת על ההוצאה הכספית והתפוגגות ההון.[6] משאבים, מכאן, מוכוונים לשימושים הרווחיים ביותר באמצעות חישובי-צפי המבוססים על מחירים צפויים למוצרים ושירותים שונים. מיזס הבהיר את החשיבות המרכזית של החישוב המוניטרי:

חישוב כלכלי הוא הכוכב המנחה פעולה במערכת חברתית בה יש חלוקת עבודה. זהו המצפן של אדם העוסק בייצור, הוא מחשב כדי להבחין בין פסי ייצור רווחיים מבלתי רווחיים, אלו שהצרכן הריבון עשוי לאשר מכאלו שהוא עלול לדחות. כל צעד של פעולה יזמית פתוח לבחינה באמצעות חישוב כלכלי. המחשבה מראש על פעולה מתוכננת הופכת לחישוב מקדים מסחרי של עלויות והכנסות צפויות. קביעת תוצאות פעולות עבר הופכת לחישוב של רווח והפסד.[7]

כדאי לשוב ולהזכיר בנקודה זו כי חישוב כלכלי או כספי אינו הליך של מדידה. המספרים אינם מספקים תקן ליחידת ערך. המגוון האינסופי של שימושים של משאבים יצרניים מכתיב שבחירות או העדפות, לא מדידות ערך, יאפיינו את אופי הבעיה הכלכלית. חישוב כלכלי, באמצעות מחירי עבר ומחירים צפויים, מצביע על העדפה לחשיבות היחסית של פעולות חלופיות.

סיכון ואי–ודאות

אין דיוק בחישוב כלכלי בגלל אי–הוודאות העתידית ביחס לכל פעולה בכלכלת שוק. עלויות ורווחים עתידיים מבוססים על צפי של היזם-יצרן, שאין לו ידע על-אנושי ביחס לעתיד. אי–וודאות זו משפיעה באותה מידה גם עם חישובי-עבר של רווח והפסד, משום שהחישובים העדכניים ביותר של הון מבוססים על הכנסות שייתכן ולא תתממשנה בעתיד. מקבל החלטות בודד אינו יכול לדעת במדויק מה תהיינה ההעדפות העתידיות של צרכנים, השינויים העתידיים בטכנולוגיה, תכניות ופעולות עתידיות של יצרנים אחרים, והמספר האינסופי של אירועים חיצוניים העשויים לקרות בעתיד. איסוף נתונים אמפיריים באמצעות טבלאות אקטואריות אינו מספיק לצורכי הפעילות היזמית בכלכלת שוק. אקטואריה מבוססת על קביעת כיתות של אירועים הומוגניים. כל כיתה מורכבת ממספר רב של אירועי עבר דומים שעליהם מוחל ניתוח סטטיסטי החושף את אחוז המקרים שבהם אירוע מסוים התרחש. אבל רוב עסקאותיו של היזם אינן בעלות אופי הומוגני. במידה שבה הוא עוסק בנתונים הניתנים לתיאור אקטוארי, הוא פונה לביטוח כדי לדעת מה העלות הסבירה של אירוע מזיק. אבל רוב ענייניו עוסקים באירועים כה מבודדים שקיבוצם או קטלוגם לכיתות למטרת חישוב סבירויות כיתה אינו אפשרי.

פרנק נייט פיתח רעיון זה בהבחינו בין סיכון ואי–וודאות.[8] סיכון ניתן לחישוב מספרי על בסיס נתונים סטטיסטיים הנוגעים למספר גדול של אירועים דומים שצפוי שיתרחשו. זהו אופי ההסתברות האקטוארית. אי–וודאות נוגעת למצבים ייחודיים. כל מצב הוא מקרה לעצמו ולא חבר בכיתה או אחד ממספר גדול של אירועים או נסיבות הומוגניות. אי–וודאות אינה ניתנת לחישוב מספרי בגלל היעדר ניסיון עבר מספיק המתייחס לערכה מסוימת של נסיבות נבחנות.[9]

נתונים אמפיריים מקיפים אינם נגישים תמיד במיונים הרבים הנדרשים לאפשר חישוב של הסתברות הצלחה לאיזו מאינספור היוזמות הנמצאות בשלבי ביצוע. נייט מסביר את הבעיה כך:

הסיכוי לשגיאה בדעה או הערכה חייב להיות מובחן בצורה חדשה מההסתברות או הסיכוי של איזה מבין הסוגים (אפריורי וסטטיסטי), משום שאין אפשרות ליצירת קבוצות ’בכל מקרה‘ של מקרים בעלי הומוגניות מספיקה כדי לאפשר קביעה כמותית של הסתברות אמיתית. החלטות עסקיות, לדוגמה, עוסקות במצבים ייחודיים מדי, בדרך כלל, מכדי שניתן לשלבם בטבלה סטטיסטית שתהיה בעלת ערך מנחה כלשהו. התפישה של הסתברות מדידה באופן אובייקטיבי או סיכויים פשוט אינה ישימה....[10]

אי וודאות היא המכשול העיקרי שכל יזם-יצרן ניצב בפניו בכלכלת שוק, וניסיונו לחזות את העתיד הוא עניין סובייקטיבי שאינו ניתן למסגור במשוואות ונוסחאות מתמטיות. איש העסקים אינו עוסק בעצמים שהתנהגותם חזויה, כפי שעושה זאת הפיזיקאי או המהנדס. מוקד תשומת ליבו של היצרן הוא הרצונות של אנשים אחרים והתכניות של יצרנים אחרים. לא ניתן לדעת אילו שינויים יתחוללו בהם. החידושים הבלתי צפויים ויישום המצאות מצד יצרנים מתחרים היו לעתים קרובות הסימן לנפילתם של עסקים חדשניים פחות. ההשתנות בהעדפות הלקוחות ונגישות המשאבים הן בעיות שבפניהם ניצבים יצרנים תמיד. אי–הוודאות נובעת בעיקר מהעובדה שפעולותיהם של אנשים אחרים אינן צפויות. זהו נושא מרכזי בהערות הבאות מאת מיזס:

בעולם הממשי אדם פועל ניצב בפני העובדה שישנם אנשים אחרים הפועלים מטעם עצמם ממש כמותו. ההכרח להתאים את פעולותיו לאלו של אנשים אחרים הופך אותו לספקולטור שעבורו הצלחה וכישלון תלויים ביכולתו הרבה או הפחותה להבין את העתיד. כל פעולה היא ספקולציה. אין בתהליך התרחשות אנושית יציבות ומכאן שאין גם בטחון.[11]

אין משמעות הדבר שהעתיד נטול ודאות במידה כזו שכל פעולה עסקית היא הימור או שכל מצב הוא כה חריג עד שאין שום בסיס לפעולה מתוכננת. ניסיון מספק מדריך רב–ערך לפעולה. מחירי העבר הם נקודת פתיחה לחיזוי מחירי העתיד. עם זאת, לבעייתו של היזם-יצרן, הניסיון מגוון ומורכב מכדי שיאפשר לו לכמת את ההסתברות להצלחה של פעולות חלופיות. בכלכלת השוק אין יחסים קבועים. הסתמכות היצרן על ניסיון העבר היא איכותית ושיפוטית בהכרח.

מוּתנוּת החישוב הכלכלי

מאחר וכל חישוב כלכלי לעתיד עוסק בעתיד בלתי–וודאי, כל החישובים הללו מותנים ולא מוחלטים. בגלל שהיזם אינו יכול לנבא את העתיד, שגיאות צפי הן בלתי נמנעות, והצלחה או רווחים נופלים לחיקם של אלו שיכולתם לצפות דברים מראש נגועה בפחות שגיאות או נכונה יותר. אפילו ההון הנובע מתוצאות אירועים ועסקאות בעבר, המשמש בקביעת רווחי העבר הוא רק רמת ביניים של עושר, משום שקביעותו אינה מובטחת בעתיד בלתי–וודאי. מיזס תיאר את המותנות של הנתונים המדווחים בהכרזות הכספיות העסקיות:

הדבר העיקרי בגיליון מאזן ובהכרזות רווח והפסד הוא הערכה של נכסים וחבויות שאינן מגולמות במזומן. כל המאזנים וההכרזות הם מאזני ביניים והכרזות ביניים. הם מתארים במידת האפשר את מצב העניינים ברגע שנבחר באופן שרירותי, בשעה שהחיים והפעולה ממשיכים ואינם עוצרים....[12]

חישוב פיננסי עשוי להיות נעדר דיוק וודאות, אך אין משמעות הדבר שהוא לא ממלא את מטרתו כמדריך לפעולות עתידיות בהתאם לתפישת היצרן ביחס לסיפוקי-הצורך האפשריים של אנשים אחרים. אין זו אשמתה של מערכת החישוב הכלכלי שישנם חישובים בלתי–וודאיים. הם נובעים בהכרח מכך שהפעולה האנושית מתרחשת אל מול עתיד לא ידוע. תחת ארגון חברתי עם חלוקת עבודה מקיפה, יצרנים זקוקים לאמצעי לחישוב על בסיס מכנה משותף. חישוב כלכלי מציע אמצעי כזה, אף כי אינו מוחלט או וודאי. משאבים מכוונים לערוצים שבעליהם סבור שהם המבטיחים והרווחיים ביותר, כפי שמורים לו חישוביו הכספיים. חישוב כספי אפשרי רק בכלכלת שוק שבה גורמי הייצור ניתנים לקישור למחירי כסף. אין חישוב כלכלי בכלכלת סחר חליפין או על האי של רובינזון קרוזו. אפילו תאורטיקנים סוציאליסטים הודו כי הקצאת המשאבים ליצור בחברה סוציאליסטית תדרוש כינון מחירי כסף על ידי הרשויות המרכזיות כדי לתקן את הפערים שבין ביקוש והיצע.

אפקט הרציונליזציה של החישוב המוניטרי

ההכרה במשמעות החישוב הכלכלי לא הייתה מוגבלת רק לכלכלנים האוסטרים. מקס וובר ייחס לכלי החישוב המוניטרי או חישוב הון השפעה רציונליזציונית דומיננטית בהתפתחות הטכנולוגית של הקפיטליזם המערבי:

… זהו אחד המאפיינים הבסיסיים של כלכלת פרט קפיטליסטית, שהיא עוברת רציונליזציה על בסיס חישוב קפדני, על בסיס צפי וזהירות ביחס להצלחה כלכלית אחריה חותרים, בניגוד חד לקיום מן היד אל הפה של האיכר, ולמסורתיזם המיוחס של אמן הגילדה והקפיטליזם ההרפתקני המכוון לניצול הזדמנויות פוליטיות וספקולציה לא-רציונלית.[13]

הכלים של כסף וחישוב כלכלי הם האמצעים שבאמצעותם ניתן להקצות משאבים מגוונים ושונים לסיפוקם של צרכים דחופים. התקדמות הטכנולוגיה תלויה בהדרכה שמספקים אמצעים כאלו. היתרונות הגדולים של חלוקת העבודה לא היו ניתנים למימוש בלי שניתן יהיה לבצע חישובים במונחים משותפים ובאמצעות אמצעי משותף של חליפין כמקבילו, מחירי הכסף. כפי שכותב מיזס: ”חישוב כלכלי הוא העניין הבסיסי להבנת כל הבעיות המכונות כלכלה.“[14]

ובכל זאת, חישוב כלכלי אינו נטול מגבלות. דברים שלא ניתן לקנות ולמכור נמצאים מחוץ לתחום החישוב המוניטרי. נאמנותו של אדם לאופיו או לאדם אחר עשויה להיות עניין שאין בו פשרה בשום מחיר. בחברה האוסרת על עבדות, לחיי אדם אין מחיר כספי. אדם עשוי להיות בעליו של דבר שהוא מוקיר על יופיו או מסיבות רגשיות, שהוא לא יהיה מוכן להמירו בעד כל הון שבעולם. עניינים כאלו לא ניתן לקשר למחירי כסף. אבל קיומם של יוצאים מן הכלל כאלו אינו משנה ליעילות מחירי הכסף בהדרכת השימוש במגוון הרחב של מוצרים ושירותים שאינם חורגים מתחומן של פעילויות בשוק.

תקשורת מתאמת באמצעות מחירי שוק

נוסף לצורך במכנה משותף למטרות חישוב, ראינו כי דרישה אחרת לשיתוף פעולה חברתי המבוססת על התמחות וחלוקת עבודה וידע נועדה כאמצעי לתאם את המגוון הרחב של תכניות ופעולות של פרטים לדפוס עקבי. הקשרים שבין פעולות מתמחות תובעים מערכת הערכה למקבלי ההחלטות של השינויים הרלוונטיים לפעולותיהם. כל מתכנן לא ריכוזי אינו מסוגל לערוך החלטות רק על בסיס מודעותו לסביבתו המידית. החלטותיו דורשות הרמוניזציה עם אלו של מתכננים אחרים, כך שהמערכת הכלכלית בכללה תתפקד באופן חלק ויעיל ככל האפשר.

מחירי כסף הם האמצעי שבאמצעותו ניתן לתקשר את המידע הנחוץ לתיאום יעיל של פעולותיהם של המתכננים האינדיבידואליים. כפי שמציין האייק, מקבל החלטות מסוים אינו צריך לדעת את כל העובדות הנוגעות לשינויים בשימוש במשאבים. מה שרלוונטי עבור כל מקבל החלטות הוא ”מהי מידת דחיפות הצורך בחלופות השונות שהוא מייצר או משתמש בהן.“[15] השאלה הכלכלית היא תמיד שאלה של חשיבות יחסית של דברים ספציפיים הנגישים לסיפוקם של צרכים אנושיים. המתכנן אינו נדרש בדרך כלל לדעת מדוע החשיבות היחסית של הדברים בהם הוא משתמש או שאותם הוא מייצר השתנתה. מה שהוא זקוק לו הוא אינדיקציה כלשהי למידה שבה החשיבות היחסית שלהם השתנתה. המטרה החיונית של המידע הזה היא לוודא שכל מתכנן יפעל לאור השינויים בחשיבות היחסית של הדברים שבהם הוא עוסק. מחירי השוק בכל נקודה משקפים את החשיבות היחסית העדכנית בשולי המוצרים והשירותים הנסחרים בשוק. שינויים כאלו בחשיבות היחסית משתקפים בשינויים מקבילים במחיר הכסף שלהם.

התפקיד המתאם של מערכת המחירים ניתן לאיור אם נניח שישנו מחסור פתאומי במשאב מסוים. האנשים שיפתרו את בעיית המחסור אינם צריכים לדעת מה סיבתו. מחיר יחידה של המשאב יעלה כאשר אנשים העושים בו שימוש לצרכים החשובים ביותר, כלומר, משתמשים בו לייצור המוצרים המבטיחים את ההחזר הגבוה ביותר, יכו בהצעותיהם יצרנים המתכננים להשתמש בו לצרכים רווחיים פחות. המחסור גרם לכך ששימושי השוליים שהמשאבים היו מסוגלים לספק לפני המחסור אינם ניתנים לסיפוק כל עוד המחסור ממשיך להתקיים. המחיר הגבוה יותר מביא להפחתת השימוש במשאב לשימושי שוליים. האייק ניסח את תפקיד מערכת המחירים בנקודה זו באופן קולע: … הפלא הוא שבמקרה כמו זה של מחסור בחומר גלם אחד, בלי שתצא הוראה כלשהי, עשרות אלפי אנשים שלא ניתן יהיה לזהותם גם אחרי חודשים של חקירה, נכפים להשתמש בחומר או במוצריו בחסכנות רבה יותר; כלומר, הם נעים בכיוון הנכון…. אני משוכנע כי אם זו הייתה

תוצאה של תכנון אנוכי מכוון, ואם האנשים המודרכים על ידי השינויים במחירים היו מבינים כי החלטותיהם הן בעלות משמעות החורגת ממטרתם המידית, היה מנגנון כזה נחשב לאחד הניצחונות הגדולים ביותר של המוח האנושי. חוסר מזל כפול הוא שזה אינו תוצר של תכנון אנושי וכי האנשים המודרכים על–ידיו אינם יודעים בדרך כלל מדוע הם נכפים לעשות מה שהם עושים.[16]

אנשים המרוחקים ממקור המחסור מובלים לפיכך לתכנן ולפעול בהתאם לעובדה שאספקת גורם ייצור מסוים פחתה. המחיר הגבוה לא רק מסמל צורך בשינויים בביקוש הכמותי; הוא גם מעודד חיפוש מצד חלק מהספקים אחר דרך להגביר את ההיצע הנגיש של המשאב. ובמידה שבה חיפוש כזה מצליח, מחיר המוצר ייפול בהתאמה, דבר המצביע על כך שהמוצר נגיש כעת לשימוש גם בקווי ייצור רווחיים פחות. מערכת המחירים פועלת באופן דומה כדי להדריך את פעולותיהם של צרכנים ברכישת מוצרים ושירותים. האייק ממשיך ומעניק לנו תיאור שימושי של היעילות של מערכת המחירים כאמצעי בתקשור מידע למקבלי החלטות שונים:

… העובדה המשמעותית ביותר לגבי המערכת הזו היא הצמצום של הידע המתוקשר באמצעותה, או כמה מעט נדרשים המשתתפים השונים בשוק לדעת כדי לבצע את ההחלטה הנכונה. באופן מקוצר, באמצעות סוג של סמל, רק הידע החיוני ביותר מועבר הלאה, ומועבר הלאה רק לאלו שהדבר נוגע אליהם… מערכת של תקשורת המאפשרת ליצרנים השונים לעקוב רק אחר מצביעים ספורים… כדי להתאים את פעילותם לשינויים שעליהם ייתכן ולא ידעו לעולם דבר מעבר למה שמשתקף בתנועת המחירים.[17]

חשוב להבין כי הפעולה היעילה של מערכת המחירים ניתנת לשיבוש בעקבות התערבות פוליטית. על כן, בעיות עבר עם נפט ובנזין נבעו מהסירוב מצד בעלי הכוח לאפשר למערכת המחירים לתפקד באופן פתוח. המחירים הנקבעים על–ידי אופ"ק ומשרד האנרגיה אינם מחירים הנקבעים באופן חופשי בשוק, והעיוותים בהיצע הבנזין אינם תוצאה של החלטות בשוק פתוח. בקרות מחירים גורמות להחזקת המחירים בגובה נמוך בנקודות הגורמות לתסכול מצד הקונים, המוטעים לחשוב שניתן לענות על הביקוש במחירים אלו. בקרות מחירים אלו פוגעות גם בחיפוש בהיקף נאות מצד ספקי נפט כדי לגלות ולשווק יותר נפט. הפרעות למערכת המחירים מנציחות את בעיית ”המחסור“ בדלק.

מחירי הכסף ממלאים בו זמנית את הצורך במכנה משותף למטרות חישוב והליך שבאמצעותו ניתן לתאם החלטותיהם של פרטים מרוחקים זה מזה. המחירים הנקבעים בשוק מתאמים משום שהם גורם מרכזי בחישובים הכלכליים שביסוד הפעולות של קובעי ההחלטות השונים. מחירי עבר הם מדריכים חשובים לצפי מחירים בעתיד הקרוב. תפישות בנוגע להזדמנויות לשינויים רווחיים בפעולות כלכליות מביאים לפעולות המשפיעות על תצורתם העתידית של המחירים. באמצעות שינויים כאלו במחירים מתוקשר מידע נוסף למשתתפים אחרים בשוק. בעיית הידע מוקלת עוד מחר ואיתותי מחיר כאלו משקפים עתה את ההחלטות החדשות וגורמים לאחרים לתכנן את ענייניהם באופן שיותאם לנתונים החדשים. הנטייה לעקביות בין החלטות המבוצעות באופן נפרד היא תוצר טבעי של קיומו של אמצעי חליפין המספק לכולם מכנה משותף לצורך חישוב כלכלי. בלי מכנה משותף הצורך בתיאום התכניות של האנשים השונים לא היה גדול. הסתמכות על חישובים בעין הייתה מגבילה במידה משמעותית את ההתפתחות של התמחות וחלוקת עבודה. החליפין היו מוגבלים לסחר חליפין (ברטר). ההקצאה הרציונלית של משאבים בחסר במערכת של שיתוף פעולה פורה ונרחב היא היתרון הגדול שמעניקה כלכלת שוק ועמיתה, החישוב הכספי.

קריאה מומלצת
  • Knight, Frank A. Risk, Uncertainty and Profit. New York: Augustus M. Kelley, 1964.
  • Mises, Ludwig von. Human Action: A Treatise on Economics, 3rd rev. ed. Chicago: Henry Regnery and Company, 1966.

הערות
1 Ludwig von Mises, Human Action (Chicago: Henry Regnery Company, 1966), עמ' 208 (להלן: פעולה אנושית).
2 Max Weber, The Theory of Social and Economic Organization (New York: Oxford University Press, 1947), עמוד 162.
3 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 207.
4 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 262.
5 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 261.
6 דגש זה על התנהגות החותרת לרווח אינו מוציא מכלל חשבון פעולות שתוצאתן היא הפסד כספי חזוי. יתרונות לא כספיים יכולים לשמש להצדקת הפסדים כספיים, מנקודת מבטו של השחקן הפועל. הערכים הם בסופו של דבר אישיים וסובייקטיביים. עם זאת, חישוב כספי עדיין עשוי להיות בעל משמעות בנסיבות אלו.
7 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 229.
8 Frank A. Knight, Risk, Uncertainty and Profit (New York: Augustus M. Kelley, 1964).
9 מה שמכונה ”הסתברות סובייקטיבית“ הוא יופמיזם הכרוך תמיד בשימוש במספרים לייצור הסבירות של התרחשות תוצאה מסוימת. המונח שגוי ככל שמשתמעת ממנו משמעות של משהו הניתן לחישוב עצמאי או מדעי.
10 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 226, 231.
11 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 113.
12 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 214.
13 Max Weber, The Protestant Ethic and The Spirit of Capitalism (New York: Charles Scribner's Sons, 1958), עמ' 76.
14 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 199.
15 F.A. Hayek, "The Use of Knowledge in Society," Individualism and Economic Order (Chicago: University of Chicago Press, 1948), עמ' 87. (להלן שימוש בידע).
16 האייק, שימוש בידע, עמ' 87.
17 האייק, שימוש בידע, עמ' 87.
חלקי הספר