מבוא לכלכלה אוסטרית: מכלכלה סובבת בנחת, למציאות
  מכלכלה סובבת בנחת, למציאות

בכלכלה סובבת בנחת, הבעיה של הקצאת משאבים ניתנת לפתרון בקלות. ידיעה על העדפות, משאבים וטכניקות ייצור עתידיים תהיה התוצאה של עולם בלי שינוי. מצוידים בידיעה זו, משתתפי השוק יכולים להקדיש משאבים למסלולי השימוש המספקים ביותר מבחינתם, בלי חיכוך ותכנון לא עקבי. יחידות של גורמי ייצור יתומחרו בהתאם להפחתת הערך השולי שלהם, דבר המאפשר למשקיע-יצרן להרוויח החזר ריבית בלבד. יחידות של גורמי ייצור ישמשו חזור ושמש באותו אופן כמו בעבר, משום ששינוי בשימושים מסוימים ידרוש יצירת ערך שולי נמוך יותר, תוצאה נחותה בערכה שאותה ניתן לצפות מראש ולהימנע ממנה. הערכים הכספיים הידועים של מוצרים עתידיים יצביעו על ערכי הכסף של משאבים שישמשו ביצירתם.

עם זאת, לכל ידוע כי העולם האמיתי אינו עולם של חיזוי מושלם ואלמנטים קבועים. אין בו הבטחה מה יתרחש מחר. הטעמים ודירוגי הערך של פרטים אינם קבועים, ולא ניתן להניח כי טבעם וכמותם של המשאבים הנגישים תישאר בעינה. עם הזמן באה בחינה חוזרת ונשנית של ההחזרים וטכניקות הייצור. בעולם האמיתי אין פתרון אוטומטי ופשוט למשימה של הקצאת משאבים. בגלל הקיום התמידי של אי–וודאות, אין השחקן בשוק ’יודע‘ מה יתרחש בעתיד. ניתן רק לנסות לחזות זאת במונחים של הבנת האפשרויות הטמונות בעתיד.

עם זאת, הרעיון של כס"נ שימושי להסברה והבנה של העולם האמיתי שבו מתרחש שינוי. באמצעו של השינוי, השוק חותר בלא לאות לשיווי–משקל כללי שבו כל גורמי הייצור מיושמים לשימושים הרצויים ביותר שלהם וכל הרווחים וההפסדים נעלמים. במלים אחרות, הנטייה של השוק האמיתי היא תמיד לכיוון כס"נ. גורם השינוי הוא המונע מהכלכלה להגיע אליו. בתנאי ונתוני השוק הכפופים לשינוי מתמיד, שינויים והתאמות מחדש בתכניות ובפעולות נדרשים כל הזמן.

הרעיון של כס"נ מסייע לנו לדמיין עולם שבו שינויים בטעמים, משאבים וטכנולוגיה חדלו מלהתרחש. חשוב יותר, הוא מאפשר לנו להבין את הכיוון שהשוק מתייחס אליו תמיד כאשר טעויות הנובעות מידע לא מושלם ביחס לעתיד מופיעות ומחייבות שינוי תכניות ופעולות מצד המשתתפים בשוק. לדוגמה, כאשר היצרנים אינם מעריכים כהלכה את הביקוש למוצר מסוים, המחיר הגבוה יותר של המוצר מושך יותר משאבים לשימוש זה והלאה משימושים חשובים פחות. ככל שתשומת הלב לייצור מוצר זה גדלה, יחידת המחיר שלו נופלת ויחידת המחיר של המשאבים שלו עולה, ובכך נעלמת בהדרגה ההזדמנות לרווח מייצורו.

זהו התהליך של התאמה לעובדות השוק שאינו ניתן לידיעה מראש. באמצעות הליך התאמה זה, השוק חותר בהתמדה להגיע למצב של כס"נ. הבעיה היא שחתירה זו מופרעת ומוסחת בהתמדה כתוצאה משינוי והצורך בהתאמה לו. צריך להבהיר כי כס"נ היא יציר הדמיון ואינה סוג של כלכלה אידאלית. מטרתה היא רק לסייע לנו להסביר את האופן שבו פועל השוק הממשי. הניגוד שבין כס"נ לעולם האמיתי מתואר על–ידי רות'ברד:

השוני הוא בדינמיקה. בעולם האמיתי, ערכים או אירועים עתידיים אינם ידועים. הקפיטליסט נדרש להעריך או לנחש. הוא חייב להשתמש בכסף המצוי בידו בהווה בספקולציה ביחס לעתיד לא ידוע בציפייה שהתוצרת העתידית תימכר במחיר רווחי. בעולם האמיתי, מכאן, איכות השיפוט ודיוק התחזית משחקים תפקיד מרכזי בהכנסות שיש לקפיטליסט. כתוצאה מההתחרות בין יזמים, הנטייה היא תמיד לכיוון כס"נ. כתוצאה מהשינויים הבלתי–פוסקי במציאות, שינויים בדירוגי הערכה ובמשאבים, מצב של כס"נ אינו מתממש לעולם.[1]

עניין זה של שינוי מתמיד בתנאי השוק הוא תמצית הרעיון של אי–וודאות, כפי שהובחן קודם לכן מתפישת הסיכון הניתן לכימות. המפתח להבחנה זו הוא שיחסי הגומלין שבין אירועים וגורמים בשוק תחרותי הם כה מורכבים שאי אפשר לבצע חישוב מדויק של סבירות הצלחה או כישלון של החלטה יזמית נתונה כלשהי. תנאי השוק בכל רגע נתון הם ייחודיים באופן יחסי. הם אינם מאפשרים איסוף נתונים אמפיריים שניתן לטעון כי הוא מתייחס לנסיבות ואירועים הומוגניים. צפי מדויק של העדפות הצרכן, פעולות המתחרים, שינויים טכנולוגיים ונגישות משאבים קשים הרבה יותר לביצוע מאשר תחזית אקטוארית טיפוסית.

תחזית אקטוארית עוסקת בעניינים שלהם היסטוריה נרחבת וניתנים למיון מפורט ומתרחשים בתנאים שניתן לצפות כי יוותרו במידה רבה ללא שינוי לפי שעה. אנשי עסקים, לעומת זאת, לא נהנים מאפשרות לפעול בסביבה שבה יש רצפים חוזרים של אירועים שניתן למינם בקלות. כפי שציין נייט, הבעיה נובעת מאי היכולת לצבור מספיק נתונים אמפיריים המתייחסים למחלקות מסוימות של מושאים ואירועים. כפי שניסח זאת האייק, ”במדעי החברה עלינו לעסוק… בתופעות שאינן מורכבות ממספר גדול מספיק של אירועים דומים כדי לאפשר לנו לקבוע את הסבירות להתרחשותם.“[2]

כל זה אינו בא לומר שלאיש העסקים אין שום מושג ביחס להתפתחויות עתידיות. הם אכן עורכים שיפוטים ותחזיות ביחס לעתיד. אבל הנקודה היא שתחזיות אלו הן ספקולטיביות ואינן מדויקות מבחינה מתמטית. המצב אינו כזה שאין שום סימנים ביחס להתרחשות עתידית, אלא שיש לנו ידע מאוד לא שלם ביחס להתפתחויות עתידיות. הדברים הבאים של נייט נוגעים לענייננו:

אנו חיים בעולם של שינוי, ובעולם של אי–וודאות. אנו חיים רק באמצעות ידיעת משהו על העתיד; ואילו בעיות החיים, או לפחות התנהגותנו בהם, נובעות מהעובדה שאנו יודעים כה מעט. הדבר נכון ביחס לעסקים כמו גם ביחס לתחומי פעילות אחרים. תמצית המצב היא פעולה בהתאם לדעה, עם בסיס וערך גדול יותר או פחות, לא בורות שלמה או מידע מושלם ומלא, אלא ידיעה חלקית.[3]

רווח והפסד יזמיים

תאוריות רווח הסבירו לעתים קרובות את הופעת רווחי כסף בכלכלת שוק או כתמורה על נטילת סיכונים או כהכנסה טבעית כרווח מהון (בניגוד לדמי חכירה על אדמה ושכר עבור עבודה) במובן הקלסי. שתי תפישות אלו אינן מדויקות. בשוק תחרותי, כל הפעילות העסקית כרוכה בסיכון במובן זה שהיא לא וודאית. אבל לא כל יוזמה עסקית היא רווחית מבחינה כספית. איש עסקים המבצע שגיאות רבות מדי אינו מתוגמל באופן אוטומטי ברווחים פשוט משום שנטל סיכון. הרווחים אינם סתם תמורה עבור נטילת סיכונים. התזה הקלסית שרווחים הם ההחזר לקטגוריה של הון או מוצרי הון היא הסבר ריק משום שהיא לא מצליחה להראות מדוע צריך לנבוע משהו נוסף מהשימוש בהון ולא משימוש בגורמים אחרים כמו אדמה או עבודה. לעתים, גובלת תאוריה זו בסוג של תאוריית ריבית רגילה, אך היא נעדרת עקרון של העדפת זמן ושגויה בקושרה בין ריבית למוצרי הון בלבד. כפי שהראינו קודם, התופעה של ריבית קיימת בכל העניינים הנוגעים לחליפין של מוצרים בהווה תמורת מוצרים עתידיים.

רווחים שאינם קיימים בכלכלה הסובבת בנחת מגיעים לידי היזמים-יצרנים הצופים בהצלחה הגדולה ביותר את משאלות הלקוחות. הרווחים מופיעים כאשר גורמי יצור נקנים במחירים נמוכים מהמחירים שבהם המוצרים שלהם נמכרים. בעולם של אי–וודאות, היצרנים חייבים לקבוע מה יהיה הערך השולי של המוצר עבור יחידות של גורמי יצור. אלו היכולים להבחין בפערים בין מחירי המשאבים הנוכחיים והמחירים העתידיים של המוצרים שלהם מפיקים רווחים יתר על העלויות הכספיות שלהם באמצעות ניצול הזדמנויות כאלו. במקרים כאלו, ניתן לומר שהמשאבים נמצאו בתת-מחיר. המחירים של המוצרים לצרכן נקבעים על–ידי ההערכות הסובייקטיביות של הצרכנים למוצרים המוצעים למכירה. על–כן, המשימה החיונית העומדת בפני היזם-יצרן ברכישת יחידות משאבים היא לצפות באופן המדויק ביותר האפשרי את ההעדפות העתידיות של הצרכנים. באמצעות ציפיות כאלו, הוא מסוגל להשליך את הערך השולי המצופה של המוצר לגורמי הייצור הנגישים.

הרווחים מופקים אם אחרים נכשלו בהערכת יחידות הגורם המסוימות ברמה גבוהה כזו ואם מתברר כי היזם-יצרן צדק בציפיותיו באופן סביר. מצד שני, ישנם הפסדים כאשר הוא רוכש משאבים במחיר העולה על ערך הכסף של המוצרים שיופקו מהם. במקרים כאלו, ניתן לומר שיש מחיר-יתר למשאבים ביחס למטרה שהם משמשים לה. מאחר ואין וודאות ביחס לעתיד, יש מקום בכלכלת שוק להפסדים יזמיים, כמו גם לרווחים יזמיים. רווחים, על–כן, מתרחשים בהקשר לנטילת סיכון, אך רק כאשר הציפיות מתבררות כנכונות.

תיאוריה של רווחים צריכה גם לכלול הסבר להפסדים. העיקרון הקובע הצלחה כלכלית הוא ראייה לעתיד וערנות של האחראים להכוונת העסק. מיזס הסביר את מקור הרווחים הכספיים כך:

המקור ממנו הרווח וההפסד היזמיים נובעים הוא אי–הוודאות ביחס לתצורה העתידית של ביקוש והיצע.

אם כל היזמים היו צופים נכונה את המצב העתידי בשוק, לא היו רווחים ולא היו הפסדים. המחירים של כל גורמי הייצור היו מותאמים כבר באופן מלא למחירי המחר של המוצרים. בקניית גורמי יצור היזם היה חייב להוציא (בהתאם לשוני בין המחירים של מוצרים בהווה ומוצרים עתידיים) לא פחות מן הכמות שהקונים היו משלמים לו מאוחר יותר עבור המוצר. יזם יכול להרוויח רק אם הוא צופה תנאים עתידיים באופן מדויק יותר מיזמים אחרים. אז הוא קונה את הגורמים המשלימים של היצור במחירים שסכומם, כולל הפרש הזמן, קטן יותר מהמחיר שבו הוא מוכר את המוצר.[4]

צריך להבין כי התופעה של רווחים והפסדים יזמיים ממשיכה להתרחש רק בגלל שישנם שינויים מתמידים בתנאי השוק. זו הייתה הכוונה כאשר נכתב קודם כי הרעיון של כלכלה סובבת בנחת מספק לנו הבנה ביחס למטרה שאליה חותר השוק, אך לעולם לא יגיע אליה. אם לא היו מתרחשים בשוק שינויים תמידיים, המחירים של כל המשאבים המשלימים היו נקבעים באופן סופי, כך שעלות הכסף הכוללת הייתה שווה להכנסות הכוללות ולא היה שום מקום לרווחים והפסדים. לרווחים והפסדים יש נטייה מובנית להיעלם כאשר היזמים עורכים התאמות בתכניותיהם ועוברים למסלולים רווחיים ומתרחקים ממסלולים לא רווחיים. השינוי והגילוי המתמיד בתנאי השוק הוא זה המונע חיסול אחת ולתמיד של הרווחים וההפסדים.

הערכות צרכנים ומשאבים יצרניים

הראינו כבר כי ההערכות הסובייקטיביות של צרכנים הן הגורם הקובע העיקרי בקביעת מחירי מוצרי צריכה. הקשר החיוני בין מחירי מוצרי צריכה ומחירי גורמי יצור הודגם בתיאור התנאים של הכלכלה הסובבת בנחת. בכס"נ מחירי המשאבים מבוססים על הערך הכספי של המוצר שנוצר. יחס מהותי זה בין מחירי המוצר הסופי ומוצר הביניים ישים באותה מידה בכלכלת שוק דינמית. כמו בכס"נ, היזמים מתמקחים על מחיר יחידות משאבים בשוק לאור הערך השולי שהם צופים. מחירי מוצרי צריכה אינם נקבעים פשוט על–ידי הוספת עלויות הכסף של הייצור. דירוגי ההערכה של הצרכנים קובעים את מחירי מוצרי הצריכה המיוצרים, ומחירים צפויים אלו מספקים בסיס למיקוח היזמי על יחידות משאבים בחסר המשמשים בהפקת מוצרי הצריכה. ההליך זהה לזה שבכס"נ, לבד מבעובדה שבעולם הממשי ערך המוצר אינו ניתן להשלכה לאמצעי הייצור בוודאות.

כשלונו של יזם-יצרן להבין שמחירי משאבים יצרניים נובעים מהמחיר המצופה של המוצר שלו מתרחש משום שהוא רואה בעלויות נתון הנקבע באופן חיצוני. הבעיה שלו, מנקודת מבטו, היא איך למקם משאבים בשימושים יצרניים שיניבו רווחים העולים במידה מספקת על העלויות. אך אם מתייחסים לדברים מנקודת המבט הרחבה יותר של הכלכלן, אפשר להבין כי מחירי המשאבים, או העלויות, נובעים מהליך מיקוח רחב של אינספור משתתפים, מאחר וברוב הגורמים אפשר להשתמש לצורך מגוון רחב של שימושים יצרניים. בבסיס כל המיקוח מצוי הצפי לערך שולי מסוים מצד היצרנים השונים. בגורם יצור מאוד לא ספציפי, יחידת המחיר שכל יצרן נתון משלם משקפת את הערך השולי החזוי של גורם זה בשימושים חלופיים, הצטברות של מיקוח מצד מספר רב של חברות שונות. קבלת מחיר ”נתון“ מצד יזם-יצרן מסוים תורמת למעשה הצעת מיקוח נוספת להליך השוק.

הפקת המחירים של גורמים מתמחים מאוד מהערך המצופה של המוצר ברורה אף יותר. המחיר של סוג זה של משאב רגיש הרבה יותר למעשה לשינויים במחיר המוצר מאשר מחיר משאב מגוון מאוד בשימושיו לשינויים במחיר מוצר כלשהו שלו הוא משמש, בגלל שגורלו הכלכלי של גורם מגוון אינו תלוי במידה כה רבה בגורלו הכלכלי של מוצר מסוים. דירוג הערך של השימושים החלופיים מביא להיווצרות פערים צרים יותר במחיר מאשר במצב של משאב ספציפי שערכו בשימוש מסוים אחר הוא קרוב לאפס. צריך רק לחשוב על גורלו של בעל מכונות ליצור סיגריות אם הביקוש לסיגריות ירד או יתגבר באופן משמעותי כדי להבין את הקשר שבין מחירי מוצר ומחירי משאב מסוים.

היצרן המוכר את המוצר שלו ליצרנים אחרים במקום לצרכן הקצה אינו נמלט מהשפעת הערכות הצרכנים על מחיר המוצר שלו. היצרן הרוכש את המוצר כדי להשתמש בו בהליך הייצור או כדי למכור אותו ליצרנים אחרים או לצרכן הסופי יבחן את המוצר במונחים של יכולתו הוא למכור את המוצר או מוצריו. ההשפעה של הערכות הצרכנים שוררת בכל, בלי קשר למספר השלבים שעובר המשאב לפני הפיכתו למוצר צריכה. ברמה סופית מסוימת, יצרנים המוכרים ישירות לצרכנים חייבים להשליך ישירות ערכים דולריים המבטאים את ההעדפות הצרכניות למשאבים ולשירותים שהם רוכשים. יצרני קו החזית הללו הם המניעים את מנגנון ההשלכה של מחירי צרכן למחירי משאבים, ויחסי השלכה אלו משתרשרים לכל שלב קודם בהליך הייצור. אין מוכר או יצרן של מוצרים ושירותים ליצרן היכול להמשיך לפעול בתחום מסוים אם מוצר הצריכה הסופי שבייצור מוצריו או שירותם הם עוסקים הפך לבלתי פופולרי, בלי קשר למספר השלבים או הרמות המפרידים בינם לבין המוצר הסופי שלייצורו הם תורמים.

מוכרי מוצרי ושירותי ייצור יכולים להתמקד רק במחירים החזויים מבחינתם מצד הצרכנים שלהם, ולהתעלם מהמחירים שישולמו על–ידי הצרכנים בסופו של דבר. אך לא ניתן להתעלם מכך שאותם מחירי ביניים משקפים לאורך זמן את המחירים הסופיים החזויים, ועובדה זו הופכת בולטת יותר ככל שמתקרבים בהליך הייצור לכיוון השלמת המוצר. ככל שמוצר הביניים קרוב לשלב הסופי, וככל שהוא ספציפי יותר, כך הופכים הקשרים בינו לבין מחיר מוצר הצריכה הסופי הדוקים וברורים יותר. לדוגמה, ברזל ניתן להמרה יותר מאשר צינורות ברזל, וצינורות ברזל ניתנים להמרה יותר מאשר חלקי מכונה העשויה ברזל. בכלכלה מודרנית, השימוש במוצרי הון מורכבים יוצרת בעיה משמעותית של המירות בסביבת שוק בה ישנם תנאים משתנים. תקופות קדומות יותר אופיינו באמצעי יצור גמישים ויצרניים פחות. מיזס הסביר תפקיד דומיננטי זה של הצרכנים בהליך הכלכלי בכלכלת שוק:

הצרכנים קובעים בסופו של דבר לא רק את מחירי מוצרי הצריכה אלא גם את המחירים לכל גורמי היצור. הם קובעים את ההכנסה של כל חבר בכלכלת השוק…. התחרות בין היזמים משקפת את מחירי מוצרי הצריכה ביצירת גורמי היצור…. היא הופכת לאפקטיביות את ההחלטות המוטמעות של הצרכנים ביחס למטרה שלה ישמשו גורמים לא ספציפיים ואלו גורמי יצור ספציפיים ישמשו.[5]

כמובן שבמצב של אי–וודאות ועם ערוצי ייצור ארוכים במיוחד המאפיינים את כלכלת השוק המודרנית, יש הרבה מקום לטעות בתמחור המבוסס על העדפות צריכה ומחירי מוצרים חזויים. כפי שצוין קודם לכן, אלו המבצעים יותר מדי שגיאות נענשים בהפסד כספי, ואלו הצודקים יותר בתחזיותיהם קוצרים רווח כספי. שינויים בתנאי השוק פוגעים קשה במיוחד בבעלי מוצרי הון שאינם ניתנים להמרה בקלות לשימושים אחרים. עסקיהם של בעלי מכונות לסיגריות ייהרסו אם תהיה נפילה כללית בביקוש לסיגריות.

בכל רגע נתון, מוערכים מוצרי ההון באופן בלעדי מנקודת המבט של השימושיות העתידית שלהם. שימושיות פוטנציאלית זו אינה רק עניין של שימושיות טכנולוגית אלא חובקת גם את המשמעות הכספית של המוצר החזוי של הפריט. כך, מכונה חדשה יחסית עשויה להפוך למיושנת וחסרת ערך למעשה כתוצאה משינויים בנתוני השוק. היזם אינו מעריך את שלל גורמי היצור שלו מנקודת המבט של המחיר אותו שילם עבורם בעבר. כפי שאומר ג'בונס, ”במסחר, מה שהיה היה…. התעשייה במהותה מביטה קדימה, לא אחורה.“ זוהי המשמעות של הרעיון של ”עלויות מושקעות“. מיזס מעלה רעיון דומה: ”שגיאות שבוצעו בעבר בייצור מוצרי הון הקיימים היום אינם מעיקים על הקונה; עולם נופל על המוכר בלבד. במובן זה, היזם הממשיך לקנות מוצרי הון לייצור עתידי מוחק את העבר.“[6]

ניתן לראות, על כן, כי משאבים לא ספציפיים כמו עפרות ברזל ועבודה ניתנים לשימוש לייצור מכונות מתמחות שמוצריהם אינם חשובים עוד לציבור הצרכני. משמעות הדבר היא שהערך הכספי של המכונה אינו קשור לעלויות הכספיות של מגוון המוצרים ששימושיותם התפוגגה בהליך ההמרה. בראייה לאחור, היה עדיף להקדיש את המשאב המגוון להמרות רצויות יותר. אך שגיאות אלו עתידות להתרחש בהעדר ידיעה מושלמת של העתיד.

תוצאות העבר

למרות שכל פעולה מכוונת לעתיד, אסור להתעלם מהשפעת העבר על הייצור. העובדה ששינויים בתנאי השוק הופכים מוצר הון לבלתי–המיר מחייבת את היצרן לזנוח מוצר נחות ולעבור למוצר טוב יותר. ניתן להצדיק את האמירה שבראייה לאחור השקעת משאבים במוצר שהתברר כנחות היא בזבוז כלכלי. הכנסת הנכס לספרי הבעלים תציג הפסד כלכלי זה. ייתכן, עם זאת, כי המכונה הנחותה עדיין יכולה לשמש בתחרות עם מכונה טובה יותר. השארתה בשימוש או זניחתה לטובת מכונה מודרנית יותר תלויה בביצועי האחרונה.

ההחלטה תלויה ברווחי הנטו להם ניתן לצפות מכל חלופה מנקודת ההווה ואילך. העלות הנוספת של יישום טכנולוגיה של מכונה טובה יותר עשויה להיות גבוהה עד כדי כך שאינה מצדיקה את השינוי. המכונה הנחותה כבר קיימת ועלותה המקורית כבר אינה רלוונטית. מצד שני, העלות של מכונה טובה יותר עדיין רלוונטית משום שעדיין לא בוצעה החלטה ולא הוקדש כסף לרכישתה. אם הרווח מהמשך השימוש במכונה הנחותה גדול מהרווח הצפוי בשימושים חלופיים (כולל גריטת המכונה), המשך השימוש בה יהיה משתלם מבחינה כלכלית.

התלונה שהמצב יהיה טוב יותר אלמלא היו מתחילים להשתמש במכונה הנחותה אינם משרתים מטרה כלשהי עתה. המשימה היא למצוא את מסלול הפעולה הישים הטוב ביותר בהווה. זוהי כוונתו של מיזס כאשר הוא אומר ”להיסטוריה ולעבר יש מה להגיד.“[7]

השפעת העבר נוגעת באופן דומה גם בשאלת היתרונות והחסרונות של מיקום מוצרי הון שאינם ניתנים להמרה. שינויים בתנאי השוק יכולים להביא לכך שמיקום המפעל הופך רצוי פחות ממיקומו במקום אחר, אך עלויות העברתו למקום אחר יכולות למנוע העברה כזו למרות שהיא רצויה.

שווקים מוגבלים ובלתי–מוגבלים

הניתוח הכלכלי בספר זה עוסק בעיקר בכלכלת שוק שבה יש באופן יחסי רק מעט הגבלות מלאכותיות על הפעילות הכלכלית של המשתתפים בשוק. שוק לא-מופרע יחסית זה נוטה לכוון משאבים, כפי שאומר מיזס, כך ”שלא יהיה צורך דחוף יותר שלא יסופק בגלל שהאמצעים המתאימים להשגתו הושמו—בוזבזו—להשגת צורך דחוף פחות.“ החשיבות של ההערכות הסובייקטיביות של היצרנים והצרכנים כבר הודגשה. השוק הבלתי-מופרע מכיר בצרכים של כל פרט, בין אם הוא קונה או מוכר (למעשה, כל אדם כשיר משמש בשני התפקידים גם יחד בכלכלת שוק.)

הנקודה המשמעותית כאן היא שלמרות שהצרכים של הצרכנים הם החשובים ביותר ביחס למוצרים ולשירותים המוצעים למכירה בשוק, ההחלטה לבחור בין תגמול כספי בשוק והיתרונות של שימושים אחרים נותרת בידו של כל פרט. מעסיקים ומשקיעים פועלים על בסיס גורמים כספיים ולא כספיים. ריבונות הצרכנים אינה בלתי–מוגבלת.

צריך להיות ברור, עם זאת, כי הגבלות מלאכותיות המוענקות ליצרנים מסוימים ומנועות מאחרים יכולות להתקיים ולהיאכף בשוק חופשי במובנים אחרים. כתוצאה מכך, הגבלות כמו זכויות מונופולין, פטנטים, וזכויות יוצרים מופיעים בשוק כגורמים כלכליים באותו אופן שבו משאבים אחרים זוכים למשמעות כלכלית. הליך החישוב הכספי מוביל לקישור ערך כלכלי לכל גורם כמידת תרומתו החזויה לרווחים הכספיים, ומשמעות הדבר היא שמחירי השוק יכולים להתקיים עבור גורמים מגבילים כמו זכיון הניתן להעברה, פטנטים וזכויות יוצרים. התמחור של גורמים מגבילים אלו אינו שונה, לפיכך, מתמחור גורמי משאב שלא נוצרו באופן מלאכותי.[8]

תפקיד הרווחים

המטרה של פעילות יזמית בכלכלת השוק היא לנצל הזדמנויות להשקיע בגורמי יצור בעלות נמוכה במידה נאותה מההכנסות המופקות מהפעילות היצרנית. אלו המסוגלים להשיג מטרה זו בהצלחה נהנים מרווחים כספיים. התוצאה החשובה של פעולה עסקית רווחית היא שמשאבים מוסטים בעקבותיה משימושים רצויים פחות לשימושים המתאימים יותר למבוקשם של צרכנים. רווחים, מכאן, משמשים מטרה חברתית חיונית. בעולם משתנה יש תמיד הזדמנויות לשיפור האופן שבו נעשים הדברים. השיפורים עשויים לבוא בדמות מוצרים ושירותים מספקים יותר או דרכים יעילות יותר להפקת מוצרים ושירותים המועדפים בהווה.

כל עוד הדרכים לעשות דברים אינן קפואות ואנשים אינם מנועים משיפורים, הרווחים יתקיימו תמיד ויהיו חלק הכרחי מכלכלת השוק. רק בכלכלה הדמיונית והסטטית של הכס"נ מוצו כל ההזדמנויות לשימוש במשאבים. נהיר כי שינויים בהעדפות, במשאבים או בטכנולוגיה קוראים לארגון מחדש בהשמת המשאבים הנגישים.

הופעת פערים בין מחירי השוק והמחירים של גורמי ייצור משלימים מסמנת למשתתפי השוק כי יש צורך בהתאמות. פערים רווחיים מושכים הקצאה מוגברת של משאבים למסלולי השמה אלו; הגברה זו מלווה במחירי יחידה גבוהים יותר של משאבים ומחירי יחידה נמוכים יותר של מוצרים מסוימים אלו. לאורך זמן, פערי המחיר נעלמים במסלולים אלו; הרווחים עבור יצור כזה נעלמים, לפחות עד שיתגלו או ייווצרו פערים חדשים.

כושר החיזוי העדיף של יזם-יצרן מצליח אינו מעניק לו תגמול נצחי, משום שאחרים הולכים בעקבותיו ומנמיכים את רווחיו.[9] אם השוני בין העלויות הכספיות הכוללות וההכנסה הכספית הכוללת עובר לכיוון השני וישנם הפסדים כספיים במקום רווחים, יש לערוך התאמות בכיוון השני. גורמי יצור רלוונטיים מועברים להשמות אחרות עד שההפסדים במסלולים המקוריים נעלמים ומופיעים שוב סיכויים לרווח. התרחשות הפסדים כספיים מראה שהמשאבים ניתנים לשימוש טוב יותר במקום אחר, שהם שימשו באופן נחות ביחס למסלולי ההשמה החלופיים כפי שהם מיוצגים במחיר השוק הקיים. החתירה המתמדת מצד היזמים להזדמנויות לרווח מובילה את הקצאת המשאבים בחסר לשימושים היצרניים הרצויים ביותר שלהם. לאורך הדרך, הם מסלקים את הפערים שבין ערך המשאבים וערך המוצר ומסלקים בכך סתירות בשוק. פערים בין ערכם הכספי של מוצרים ומשאבים בו זמנית חושפים הקצאה שגויה של משאבים ומעודדים פעולה מתקנת בספקם הזדמנויות לרווח. חשוב להבין, לפיכך, כפי שציין קירצנר כי ”החתירה היזמית להשגת רווחים משמעה חיפוש אחר מצבים בהם המשאבים אינם מוקצים נכונה.“[10] התפקיד החיוני של היזם, ומכאן של הרווחים, בכלכלת שוק הוא בעל משמעות חיונית.

לא ניתן לסלק את היזם מתמונת כלכלת השוק. הגורמים המשלימים השונים של היצור אינם יכולים להצטרף זה לזה באופן ספונטני. יש צורך לשלבם באמצעות מאמץ מכוון של בני אדם החותרים למטרות מסוימות ומונעים על–ידי הרצון לשפר את סיפוקם. סילוק היזם מביא לסילוק הכוח המניע של מערכת השוק בכללה.[11]

למרות שאין יזמים או רווחים יזמיים בכס"נ, ראינו כי תתקיים הכנסה מריבית עבור יצרנים המשקיעים כסף בהווה בעבור כסף בעתיד. בעולם הממשי של שינוי ורווחים, עקרון העדפת הזמן ישים באותה מידה. משמעות הדבר היא שמבחינה קונספטואלית תיתכן תופעה של ריבית בכלכלת שוק. עם זאת, בגלל גורם אי–הוודאות, כל השקעה בהווה ניצבת מול אפשרות של כישלון והפסד. כתוצאה מכך, שיעור הריבית מהווה שילוב של גורמי זמן ואי–וודאות המשולבים זה בזה כדי ליצור שיעור ריבית אחד. ההבחנה ביניהם ניתנת לביצוע רק קוספטואלית, משום שגורם של אי–וודאות אופף כל מקרה של השקעה. התפישה של דרגות שונות של אי–וודאות מסבירה את המבנה של שיעורי ריבית שונים.

בתחילת סקירה זו של הניתוח האוסטרי של כלכלת השוק הודגש כי בכלכלת חליפין מתקדמת ומפותחת באמצעות התמחות וחלוקת עבודה יש צורך במתן מענה על שתי דרישות חיוניות. הראשונה היא הצורך בבסיס משותף לחישוב התועלות היחסיות של השמות משאבים חלופיות. חישובים בעין נתפשו כבלתי מספקים להקצאה רציונלית של משאבים בחסר בכלכלה מתקדמת. דרישה זו קוראת לאמצעי שישמש לביטוי ההעדפה של החברים בחברה, הצרכנים, ויובחן על ידי המשתמשים במשאבי יצור. הדרישה השנייה הייתה הצורך באמצעי שבו ניתן יהיה לתאם את ההחלטות והפעולות של שחקנים שונים ונפרדים זה מזה. המסקנה הייתה ששתי הדרישות הללו נענות באמצעות שימוש באמצעי חליפין משותף ותמחור באמצעות כסף. החישוב הכלכלי, המבוסס על מערכת של מחירי שוק, הופך לאמצעי שאין בלתו להשמת משאבים יעילה.

ניתן לראות כעת כי באמצעות החישובים הכלכליים של היזמים-יצרנים יש הליך רציונלי של שימוש בגורמי יצור. חישובים אלו מפותחים באמצעות הדרכת מחירי העבר בשוק ותוצאות הכסף ובאמצעות מחירי שוק חזויים ותוצאות כספיות הקשורות למשאבים שונים ומוצרים סופיים. השינויים בתנאי השוק משתקפים בשינויי מחירים מסוימים המאותתים על דרכים שונות לפעולה כדי להגביר את היעילות של השמת משאבים. בלי מערכת של מחירי כסף והיכולת לחשב תוצאות חזויות של פעולות שונות במונחים המאפשרים השוואה, אין דרך לתכנן באופן רציונלי פעולות יצור בהיקף האופייני לכלכלה מתקדמת.

שימוש יעיל במשאבים מחייב אמצעי להתייחס למסלולים חלופיים אפשריים ולתוצאות אפשריות שונות. למרות שהוא חלקי ולא מדויק, חישוב כספי מספק אמצעי זה. ולמרות שייתכנו חישובים שגויים בגלל כושר שיפוט לקוי, ותוצאה של הקצאה שגויה של משאבים, ניתן לתקן שגיאות אלו במהירות באמצעות ההפסד הכספי הנחשף בחישובי תוצאות העבר.

כדאי לשוב ולהדגיש כי חישוב כלכלי אינו נוגע במדדים של ערך. המשימה של הקצאת משאבים ניתנת להשגה אם החישובים מציעים מדריך לחשיבות היחסית של שימושים ומוצרים שונים. רווחים והפסדים כספיים מצביעים על היישומים הרצויים והרצויים פחות של יחידות של משאבים במחסור. למרות שחישובים כלכליים עתידיים עומדים במוקד תשומת הלב, חישובים המתייחסים לעבר חשובים משום שהם מספקים מדריך להחלטות ביחס לשימור הון וצריכת הון. המושגים של הון והכנסה, רווח, הפסד ועלויות מספקים בסיס רציונלי להקצאת משאבים בכלכלת השוק. הליך הקצאה זו הוא, מכאן, מכוון ולא מקרי.

קריאה מומלצת
  • Kirzner, Israel M. Competition and Entrepreneurship. Chicago: University of Chicago Press, 1973.
  • —— Market Theory and the Price System, pp. 297-309.
  • Mises, Ludwig von. Human Action: A Treatise on Economics. pp. 289-326.
  • Rothbard, Murray N. Man, Economy, and State: A Treatise on Economic Principles, pp. 463-559.
הערות
1 רות'ברד, אדם, כלכלה ומדינה, חלק 2, עמ' 464.
2 F.A. Hayek, "Coping with Ignorance," Imprimis 7, no. 7, (1978).
3 Knight, Risk, Uncertainty, and Profit, עמ' 199.
4 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 294-293.
5 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 271.
6 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 505.
7 Ludwig von Mises, Epistemological Problems of Economics (Princeton: Van Nostrand, 1960), עמ' 220.
8 נושא ההגבלות ה”מונופוליסטיות“ הנובעות מכוחות השוק בניגוד להתערבות ממשלתית טופל בהרחבה בספרות הכלכלית. הטענה שהעמדה המועדפת של משתמשים מסוימים יכולה להיחשב תוצר של ערנות וצפי יזמי מועלית באופן משכנע אצל קירצנר ב-Competition and Entrepreneurship (Chicago: University of Chicago Press, 1973) (להלן, תחרות ויזמות)
9 דבר זה נכון לבד מבמקרה הנדיר והבלתי–סביר של בעלות מלאה על משאב חיוני של יזם-יצרן אחד המבוטח בכך מתחרות מצד אחרים. ראו קירצנר, תחרות ויזמות. גם הבעלות המוחלטת של בעלים אחד והיעדר החלופות הנדרשים למקרה כזה הן התרחשויות מאוד לא סבירות.
10 Israel M. Kirzner, Market Theory and the Price System (Princeton: D. Van Nostrand, 1963), עמ' 303.
11 מיזס, פעולה אנושית, עמ' 248-49.
חלקי הספר