רפובליקת הבננות של אובמה
  דיוויד גולדמן, הידוע גם כ"שפנגלר" כתב מאמר קצר ומעניין על ה"בנניזציה" של ארצות־הברית תחת שלטונו של אובמה. אתם מוזמנים להגיב וכמובן, לציין שאורי שלח אתכם.
אם אתם עצלנים מדי לקרוא מאמר באנגלית עם רקע אפור על הבוקר, טענתו של גולדמן היא כי ארצות־הברית הופכת לרפובליקת בננות בגלל האופן השרירותי בו מנהל הבית הלבן את המדינה, תוך הפרה של הכללים הבסיסיים עליהם מתבססת כלכלה מודרנית וחופשית—ובראש ובראשונה בעלות על הקניין ושלטון החוק.
הדוגמה אותה נותן גולדמן היא קרייזלר. כשחברת דיימלר הגרמנית מכרה את מניותיה, לוותה קרייזלר 10 מיליארד דולר מקבוצת בנקים, כשהיא מעניקה כבטחונות נכסי נדל"ן, מפעלים, פטנטים, והרשאות לשימוש במותג. משמעות הביטחונות הייתה כי במקרה של פשיטת רגל, יזכו המלווים לכיסוי של חובותיהם במקרה של פשיטת רגל של קרייזלר. כלומר, תהיה להם זכות ראשונים לפני כל גורם אחר.
אבל כשקרייזלר אכן פשטה רגל, ההסכמה הזו הופרה. הממשל חילק את קרייזלר לשתי חברות—קרייזלר הישנה, העמוסה בכל החובות, שתיעלם מן העולם, וקרייזלר החדשה, שזכתה בכל הנכסים שהיו אמורים לעבור לרשות המלווים. הבנקים שהלוו את הכסף — וביניהם מורגן צ'ייס, סיטי-גרופ וגולדמן סאקס—לא קופחו, שהרי הם קיבלו הזרמות כספים עצומות מהממשל וגם אישור רשמי לזייף את מאזניהם. בעלי חוב שלא הסכימו לדיל—כלומר, מי שאינם הבנקים הגדולים—זכו לאיומים חריפים וישירים מהבית הלבן, תחת איום ש"מחלקת העיתונות של הבית הלבן תהרוס את המוניטין שלהם אם הם ימשיכו להיאבק" (כך לפי עורך־הדין טום לוריה, העוסק בניהול פשיטות רגל).
המשמעות של כל העניין חמורה ביותר, גורס גולדמן. ממשל אובמה קנה את נאמנותם של הבנקים המסחריים פושטי הרגל (שהם, בפועל, בנקים מולאמים) תמורת שלטון החוק בשווקי ההון. "שנים רבות ידרשו כדי לתקן את הנזק הזה," הוא מסכם.

וכמובן, מה שמתבקש הוא המנון חדש לארצות הברית: