מותו של "האייל"
  ובכן, "האייל הקורא" מת. ההודעה על פטירתו הגיעה בפוסט שכתב אחד ממייסדיו, דובי קננגיסר.

השנים האחרונות לא היטיבו עם "האייל הקורא." בתחילת העשור הראשון לאלף היה האתר שם־דבר, וביתם האינטרנטי של רבים. הם נהנו לקרוא את המאמרים, אך יותר מזה, התענגו על ההשתתפות בדיונים. אלו היו ארוכים, מתפתלים, מתנצחים ולעתים מרתקים. ההשתתפות הייתה סוערת ונסערת, וכמוה גם רוחם של המשתתפים.

גם אני הייתי שותף. התחלתי, אני חושב, במאמר שעסק בגרפולוגיה, אותו הגדרתי מעשה נוכלות. הדיון שהתפתח היה מרתק, במיוחד כאשר הגרפולוגית חנה קורן נכשלה במקלדתה והגיבה בשם הבדוי "פסיכולוג קליני" בסנגוריה על עצמה. הסגנון שלי עצמי נראה לי חריף שלא לצורך, כמו מעולם אחר. נו, מתבגרים.

אחר-כך באו מאמרים אחרים, כמו הדיון המרתק על הרב כהנא והדיון המסקרן על שמשון ויובב וכמובן, גם אחרים. השיא היה, כמובן, ב"לדרמניה": אחד המגיבים באתר, ברנש בשם "גיל לדרמן" הגיב תגובות ארוכות נגן (אפילו יותר משלי!) ולשונו הייתה כה אופיינית וייחודית, עד שחברת "רדלקס" היקרה יצרה תוכנה שלמה כדי לייצר תגובות לדרמניות כאלו. כדי שלא להוציא אתכם ורק מקצת תאוותכם בידכם, כמה פסקאות פרי התוכנה:

אזכיר כי הצלחתי לשרוד את הרצאותיו של שהרון שלח על אריתמטיקת מונים ולכן אני אדם מוכשר ממך ומכאן ואילך אומר רק שבמהומה הניאו-חברתית שהתפשטה, עת היה לי וליונתן צר במותן, התברר כי בזכות השערותיך מחיר הברגים נמוך ממחיר הפטישים, וכפי שמראה סרפה, הוכח כי בחצר היו החיילים צולים דגים גדולים על גחלים.

כעת, בבחינת הבגרות במיקרו אלקטרוניקה, בשעה שלסנדרה בולוק כבר מלאו ארבעים, הטיעונים נשמעים כאילו הגיעו היישר מספרי תאולוגיה, מאחר ויש ניסויים המודדים את "עקומת ההיצע" כפי שהראו ביכלר, קרטופלך וסרפה, ולפיכך בעיית ההומוסקסואליות בצבא תמשיך להטריד את מנוחתנו בשנים הבאות.

אם להידרש לדבריו של אפיקטטוס שברוב הביצועים הבלתי מורגשים, בשיא תקופת הקולוניאליזם הבלתי-מרוסן, הבנו את המצב היטב, כפי שמראה בטשטוש הטרמומטר בקוטב, ומכאן נובע שאת המצב הזה הבינו קפיטליסטים פוליטים, ולכן התאוריה הניאו-קוסמופוליטית הקפיטליסטית לא מוכיחה שההכנסה של הקפיטליסט תלויה בתרומתו היחסית לתהליך הייצור והצבר ההון כפי שלא אראה בהמשך דברי.

אתה כמובן תסלח לי בעודי בולס פלפל בשוק כי במודלים הפשטניים של התאוריה הנאו-קלאסית, בעידן שבו תאגידים טרנסגלקטיים נכנסים למדינות הדרום העניות, התברר כי דבריך אינם נכונים למרות נכונותם כפי שמראה בבירור הספידומטר במכוניתי, עוד לא הגיע זמנן של ההגדרות המוזרות על כך שהיצרנות של אדם לפי הגדרה זה גובה הכנסתו. ואני חוזר על העיקר - בקפיצה הנאו-סוציאליסטית קדימה של מאו הקפיטליסט, בתקופת המיתוג הפראי, הטיעונים נשמעים כאילו הגיעו היישר מספרי תאולוגיה ומאחר ואנו מתעלמים מכל העובדות הרלוונטיות, דבר זה מפריך על פניו באופן ראשוני את טענות הניאו-ליברליזם כפי שאראה בהמשך. ניתן למדוד את החום לתינוקות בטוסיק ב"גוב האריות" של השוק, בדרך למפעלי צ'יקיטה בננה, כולם נשרו כמו עלים בסתיו כפי שנטען על ידי הכלכלנים שהזכרתי, ומכאן יתברר באופן הגיוני כי החתולה מעפולה הייתה כלכלנית "פרקטית" מאוד.

אמשיך בהתנצלות קלה: בתיאוריה המיקרו-קלאסית של שלגיה ושבעת הגמדים, ללא תקנות ממשלתיות המסדירות את הדבר, לא היה שום קשר לבעלות על המפעל, לחובות, סיכונים, או כל דבר אחר, מאחר ויש ניסויים המודדים את "עקומת ההיצע" כפי שהראו ביכלר, קרטופלך וסרפה, מובן כי אולי לא היו הדברים מעולם. כבר טרחו אחרים (אשר מן הסתם לא היו נתונים תחת מתקפת פונקטורים הרסנית בימים האחרונים) להסביר בשמי ובאופן נכון למדי לדעתי, אבל אני אחזור על דבריהם בקצרה: בציפורן החודרנית של ארנסטו סרפה, מדען האטום הספרדי, עת רקדתי בחוג לריקודי עם, לא ניתן לפסול את ההשערה, כפי שמראה משוואה ליניארית פשוטה, ומכאן יתברר באופן הגיוני כי סרפה היה כלכלן "פרקטי" מאוד אשר יותר מכל התעניין במציאות הכלכלית האמיתית ולא במראה הפיסי, חיצוני של נשים שהשתייכו למין אחר לחלוטין לפי התיאוריה הנאו-קלאסית.

מאוחר יותר התרופפו קשרי לאתר, אף כי אז כתבתי לו גם מאמר ("אלוהים ככשל לוגי"—אלפיים תגובות!), והפסקתי לעקוב ברצף אחרי מה שקורה שם. "האייל" החל לאבד את הרלוונטיות שלו, לפחות עבורי.

קננגיסר מונה כסיבות לדעיכת "האייל" את היעדר המיידיות בפרסום (לעתים חלפו שבועות בין כתיבת מאמר לפרסומו), ואת הדיונים שהלכו וחזרו על עצמם. במאמר לויינט הוא מצביע גם על עייפות החומר והתמעטות הזמן הפנוי כסיבות נוספות. הוא צודק, חלקית. "האייל" אכן לא הצטיין במידיות יתרה, וקצב הפרסום בו היה איטי מבבלוגים אישיים. מובן גם כי השינויים הרבים בחייהם של בעלי, עורכי וכותבי האתר בעשור האחרון תרמו לשקיעה.

תרומה נוספת, חשובה לא פחות, הייתה ניסיונם המלאכותי של קננגיסר ושות' למקם את "האייל" במרכז המפה הפוליטית. ליבם של העורכים היה נטוע בשמאל הסוציאל-דמוקרטי. הם עשו מאמץ לפרסם מאמרים מכל קצוות הקשת הפוליטית, אך ליבם לא היה באמת שם. קננגיסר הכריז פעם כי בדעותיו הוא או היה קרוב לדעותיה של "שינוי," ותפש את עצמו, לפיכך, כסמן הימני־קיצוני של המפה האיילית—תפישה המעידה על תפישותיהם של שאר העורכים.

קוראי האתר לא הוטעו בגלל העמדה הפוליטית המאוזנת, כביכול, של העורכים והאווירה הכללית בו הייתה ונותרה סוג של סחבקייאדה של חברה מהשמאל הרך עד הפוסט-ציוני (בינתיים, כך אנו למדים, נגמל קננגיסר מנטיותיו הקפיטליסטיות החמורות ויישר קו עם השמאל הפוסט-ציוני), כולל מנות מוגברות של "אוי, מזמן לא שמענו ממך" ו"מתי חזרת מבולטימור?" והתחכמויות שלא ממין הדיון בין "החבר'ה." אותי באופן אישי תמיד עיצבנה איזו ברנשית שכינתה את עצמה "הגברת עפרונית" או משהו כזה. כמעט בכל דיון היא הפציעה עם איזו התחכמות שקשורה לדמותה, ועם חתימה בנוסח "הגברת חוחית, עכשיו עם ברכית" או שטות דומה. השטות והגברת לא היו מזיקים במיוחד כשלעצמם, אבל כל הודעה כזו—כך נדמה היה לי, מכל מקום—לוותה בשובל ארוך של הודעות התחכמות־בתגובה של מיני "חשמלית עם מעלית" ו"בדרנית עם פינצטה" כשהדיון והמאמר מתאבכים להם לבלי שוב אל תוך ערפיח חוחיות כבד. מי שניסה להגיב למאמר עצמו נותר עם תחושה לא נעימה כאילו הוא מחבל באופן מיותר לחלוטין באירוע פנימי בין הכותבים הקבועים.

עורכי האתר, בקיצור, לא באמת הבינו את החשיבות הקריטית שבטיפוח מגיבים. כל בעל בלוג וותיק יודע שיש ארבעה סוגים עיקריים של מגיבים: א) מגיבים שבאו לפגוש את החברה, והעניין שלהם בדיון הוא שולי; ב) מגיבים שבאו כדי להגיב ונהנים מדיון ער; ג) קנאים דתיים ופרובוקטורים סדרתיים החוזרים עד ייאוש על אותם דברים עצמם; ו-ד) מקללים סדרתיים. עורך אתר טוב יודע לטפח את האגו של השייכים לסעיף אל"ף, שכן הם הלקוחות הקבועים של האתר; יודע להעיף את המקללים, ויודע להבחין בין מגיבים מסעיף בי"ת ומסעיף גימ"ל ולנטרל את האחרונים. ב"האייל" היטיבו לטפל במבקרים מסוג אל"ף (למעשה, העורכים עצמם היו מבקרים מסוג אל"ף) וצינזרו את המקללים. הם התקשו להבחין בין מגיבים מעוררי עניין ופנאטים מסוג גימ"ל, ולכן (כך היה נדמה לי, לפחות, בשלב בו נמאס לי לבקר שם) נתקעו עם הפנאטים והבריחו את מעוררי העניין.

האם זה מה שהרג את "האייל הקורא"? אני לא יודע. בארבע השנים האחרונות ביקרתי שם פעמים ספורות והניתוח שלי היה אולי נכון לזמנו ואינו נכון כעת. תחושת הבטן שלי, מכל מקום, היא שהאתר נפל קרבן להגדרה המעורפלת (ובמידה ידועה, השקרית) של עצמו.
 
 
רשימת תגובות (34)
 
 
חבל...
25/4/2010
נכתב על ידי שומר הלילה

אני חושב שכבר כתבתי לך בעבר, אבל אלה היו הדיונים באייל (קראתי ולא השתתפתי) שדחקו בי ללכת להשכיל כלכלית.

תודה לרדלר, ברבי, ווטסון ועוד כמה שגרמו לי לחשוב "היי זה נשמע (לרוב) מעניין והגיוני".

תודה למי שהתווכח עימם - מה שווה דיון בלי קונטרה?

תודה לשוטה הכפר הגלובלי - בניגוד לעלק-מתחכמים האחרים אתה באמת היית משעשע במינון הנכון.

 
 
 
 
תמהני מה מדיניות הבלוג שלך...
25/4/2010
נכתב על ידי י.ד.

בכל אופן, לא חביבות עליי היציאות הגסות שלך.

(ונראה לי שדוגמא נגדית הלך לבית עולמו, או שאולי הוא רוצה להפתיע אותנו?)
 
 
 
 
יציאות גסות? איפה?
26/4/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
ולגבי דוגמה נגדית... האם ידוע לך משהו?
26/4/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

חלילה וחס, אני אומר.
 
 
 
 
לשומר הלילה...
26/4/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

הדיונים אכן היו מעניינים לזמן מה. איזכרתי את הפוסט הזה בקטן ב"האייל" עצמו והתגובות עוררו אצלי מחדש את התחושות שהביאו אותי, בין שאר דברים, להפסיק להגיב שם. מיעוטן עסקו במה שכתבתי ורובן עסקו במי שלדעתם "העלבתי." זה מאוד מייגע, לטעמי, ומייגע במיוחד כשאני מוצא את עצמי מגיב לזה ואז אני גם מיוגע וגם כועס על עצמי שאני מכלה את זמני בזה.
 
 
 
 
בקשה צנועה
26/4/2010
נכתב על ידי אסף רומנו

אהלן. אני מבין שאתה סובל, אך אשמח אם תגיב לעניין הפעוט שבקישור כדי לסגור את הדיון המופרך...http://www.haayal.co.il/thread?rep=541538

ואם לא - לא נורא.
 
 
 
 
השמועות על מותי היו מוקדמות-
26/4/2010
נכתב על ידי dugmanegdit

ממש לא רוצים אותי שם למעלה, בגן העדן לבלוגים. וברצינות - תקופה עמוסה בעבודה. זה יגמר בקרוב ואני אחזור לכתוב (למרבה צערם של רבים)...
 
 
 
 
טוב לשמוע, דוגמה...
26/4/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

דאגנו.
 
 
 
 
הפוסט על נערת הליווי
27/4/2010
נכתב על ידי י.ד.

התכוונתי כמובן למותו של בלוג "דוגמא נגדית". אבל תמהני מה יהיה?
בלוגים של ליברטניאנים שייכים לרוב לאנשים עסוקים שאינם מתפנים לעסוק בענייני הווי כגון דיונים אינטנסיביים למען השכלת הדור הצעיר. ולכן אנו נותרים כסוכה ביער המונה אנשים בודדים במקום המון רב ופרוע.
 
 
 
 
י.ד.-
27/4/2010
נכתב על ידי dugmanegdit

אכן, עסוקים, וזה בעיקר מקשה על רצף הכתיבה. אני חושד שפיתרון טוב לבעיה יכול וצריך להיות בלוג שבו יש מספר גדול יחסית של כותבים (קרי - לא אחד או שניים אלא חמישה ומעלה) ואז הסיכוי שכולם עסוקים מאוד בתקופה מסויימת קטן באופן משמעותי. בנוסף, כשיש מספר גדול של כותבים יהיו הרבה רשימות "עודפות", קרי כאלה שנכתבו בעת שלמישהו היה די זמן והן לא רשימות שעוסקות באקטואליה וכך אפילו אם כולם די עסוקים אפשר לחמם במיקרו ולהגיש ולשמור על רצף. גם מגוון הדעות ומגוון המאמרים יגדל. זו כנראה הסיבה שבלוגים רבי כותבים מצליחים יותר ושורדים לאורך זמן.
 
 
 
 
<ללא כותרת>
27/4/2010
נכתב על ידי אסף רומנו

י.ד. - מה גס בליווי בס?
 
 
 
 
אנחנו טהרניים מידי
27/4/2010
נכתב על ידי י.ד.

אנחנו מחשיבים יותר מידי את טוהר המחנה מאשר את גודלו ולכן אנחנו נשארים לבד. אפשר לטעון אחרת שאנחנו תומכים באסכולה האוסטרית, אבל מאיזו סיבה והאם בכל עניין?
 
 
 
 
י.ד. דווקא בפוסט על נערת הליווי מצאת דברים גסים?
27/4/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

קרא אותו שוב:

אם הזמנת לביתך נערת ליווי, וכשהיא נכנסת אתה מתחיל לשיר "ים השיבולים" אל תתפלא אם היא תתחיל פתאום לשיר בקול בס בם-בם בם-בם-בם-בם בם-בם בם-בם-בם-בם בם-בם בם-בם-בם-בם.

לא רק שאין כאן משהו גס - זה להפך.
 
 
 
 
דוגמה נגדית, אתה צודק...
27/4/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

אין ספק שבלוג רב-כותבים היה מחזיק יותר. למעשה, כשפתחתי את "האונה" חשבתי על משהו כזה במעורפל. אבל כנראה שיותר מדי במעורפל. הייתי שמח אם היו עוד כותבים שיכולתי לתת להם גישה - פשוט לבוא ולכתוב.
 
 
 
 
אחת מהסיבות, לדעתי,
28/4/2010
נכתב על ידי אפי

שגרמו לאייל להיעלם הייתה שמערכת התגובות היתה קשה נורא. אם מישהו כתב ותגובה והגיבו עליו כמה - הסדר התבלגן לגמרי וכבר היה קשה לעקוב מי נגד מי. סתם עניין של פלטפורמה.

ואם כבר מדברים על מרובי כותבים, מה דעתכם על הדגם הזה?

http://blog.tapuz.co.il/libertaire
 
 
 
 
דוגמנגדית:
28/4/2010
נכתב על ידי אליסה

כמדומני אתה ואני כבר היינו יחד בסרט הזה.

אורי: מה עם הקפיטליסט?
 
 
 
 
אליסה,
28/4/2010
נכתב על ידי dugmanegdit

כן, רק שזה היית בעיקר את, מעט אני ואף אחד חוץ מזה. לו היינו חמישה שלכל אחד יש רצון לתרום אז היה מצבנו אחר. ואם יורשה לי להשיב על שאלתך לאורי - אני חושב שמסגרת של בלוג עצמאי עדיפה, עם כל הכבוד ל-NRG.
 
 
 
 
דוגמה, אליסה: בקשר למולטי-בלוג
29/4/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

אני עם דוגמה בהעדפה לבלוג עצמאי. מה שחסר לנו הוא, מן הסתם, מישהו שיארגן את זה ויחפור קצת לכל השאר. יש קאדר של שישה-שבעה-שמונה כותבים שיכולים לתרום - וקאדר כזה, גם אם מישהו מפרסם משהו רק פעם בחודש, בהחלט יכול ליצור בלוג חי וער.  
 
 
 
 
מה קרה לקפיטליסט?
29/4/2010
נכתב על ידי י.ד.


באשר לאונה עצמה זה באמת בלוג אישי למדי, במובן מסוים הבלוג של דוגמא יותר מתקרב לבלוג תיאורטי אבל כידוע דוגמא עצמו עסוק, וגם הבלוג עצמו נושא את חותמו האישי של דוגמא באופן מובהק.

(ובכלל מהו הקאדר המצופה, מהן נקודות ההסכמה שנדרשות, ומי יהיו שומרי הסף - וברור שיהיו - ?)

ואורי
אני מצטער אני באמת לא מבין את הפוסט, ואם אתה חושב שתוכל להבהיר את הפואנטה אני אודה לך.
 
 
 
 
דוגמה:
29/4/2010
נכתב על ידי אליסה

אתה לא מספר את כל הסיפור ואתה יודע את זה, אבל ניחא...
 
 
 
 
וכן, אני מסכימה לגבי NRG
29/4/2010
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
האונה והאייל
29/4/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

לי.ד. - האונה הוא אכן בלוג אישי וצריך להישאר כזה. אני רוצה לפטפט בכל עניין העולה על דעתי - כשחלק מהדברים מעניינים חלק מהאנשים, וחלק אחר לא.

כשאני חושב על מולטי-בלוג אני חושב על סוג של בלוג סטנדרטי (מבחינת התוכנה) כשלשישה או שבעה אנשים יש "מפתחות" אליו, ולכולם יש הסכמה רופפת לגבי מה הדברים שצריכים להיות שם. זה לא מסובך מדי לעשיה. בהסכמה כללית רופפת אני מתכוון לתקנים בסיסיים: באיזה נושאים באופן כללי עוסקים, מה אורך מרבי של פוסט וכדומה. אין צורך ב"עורך ראשי." אני לא צריך לערוך את דוגמה-נגדית, למשל, אבל אם אני מעוניין שהוא יעבור על משהו שכתבתי וינכש מתוכו את השטויות המסוכנות ביותר בתחום הסטטיסטיקה - אז אני אשלח לו בדואר והוא יגיד לי מה שיגיד (או לא). בקיצור - אין צורך בעורך. יש צורך, אני מניח, במישהו שייזום ויגבש חבורה של שלושה-ארבעה, ואז השאר יבואו (או ייובאו (כמו ב"מוישה גרוייס פרסם משהו מעניין בבלוג שלו..." עם ציטוט של כמה שורות.

לגבי הפואנטה של "האייל" - תאמין לי, לגמרי לא ברור לי מה הייתה הפואנטה שלי. מישהו יכול לעזור?
 
 
 
 
אורי,
29/4/2010
נכתב על ידי אליסה

זה קצת יותר מסובך מזה: כדי שבלוג כזה באמת יצליח למשוך תשומת לב של אנשים רציניים, צריך להיות מישהו (לפחות אחד, רצוי יותר) שכל הזמן נמצא עם האצבע על הדופק של מה שנכתב בבלוג. הכוונה כמובן גם לפוסטים עצמם, אבל הרבה יותר מזה הכוונה היא לתגובות. וכמובן, הכוונה איננה לעריכה/הגהה: שגיאות כתיב ברמה מינימלית זה לא מה שיהרוס בלוג. אני עוקבת אחרי סאמיזדטה כבר כמה שנים, ואני יודעת שבעלי האתר (שלשה אנשים בפועל) עוקבים בקפידה, יום יום, ובדיונים מסוימים אפילו שעה שעה אחרי מה שמתרחש בתגובות. יש להם מדיניות מאד ברורה לגבי מה מותר ומה אסור, והם לא נרתעים מלאכוף את הכללים עליהם החליטו עוד עם ייסוד הבלוג. לקבץ מס' אנשים רציניים, ישרים ואמינים, המחויבים מרצון לכתיבה שוטפת פחות או יותר, להענות לתגובות הקוראים, לבדיקת עובדות ונכונות לתקן שגיאות בהקדם זו משימה לא טריויאלית, אבל היא חד-פעמית פחות או יותר (מישהו תמיד פורש, וצריך לחפש לו מחליף). העבודה השחורה מתחילה אחר כך, וכאמור היא לא בכתיבה עצמה.
 
 
 
 
ורק להדגיש (אם זה לא ברור):
29/4/2010
נכתב על ידי אליסה

אכן לכשישה - שבעה אנשים יש מפתח לצורך כתיבה ושליטה בתגובות לפוסטים שלהם עצמם, אך רק לכשלשה אנשים יש מפתח "על", כלומר שליטה על כל הפוסטים, כל התגובות וכל שאר הכותבים (כלומר, הם יכולים לחסום את הגישה בפני הכותבים הרגילים).
 
 
 
 
מנסיון...
1/5/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

מאחורי הקלעים של כל מולטי-בלוג יש תמיד אדם אחד (או לכל היותר שניים) שאכן מחויבים יותר מאחרים וכשאותו אחד (או אחד מהשניים) נעלמים המקום נפגע. אבל זה לא קשור באמת לסוגיה עקרונית.
 
 
 
 
מה היא הסוגיה העקרונית?
1/5/2010
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
הסוגיה העקרונית היא שותפים נאמנים לבלוג
1/5/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

המחויבות היא, קודם כל, פנימית.
 
 
 
 
הכוונה לפוסט על ים השיבולים...
1/5/2010
נכתב על ידי י.ד.

מוזר אורי שדווקא אתה פתאום החלטת לדגול בקמונה שיתופית. אולי כדאי לחזור למתכונת של הקפיטליסט רק עם מישהו אחד או שניים שיחליפו את רותם?
זה עבד יפה מאד שם, וזה עובד יפה מאד באתרים מתחרים (העוקץ?).
 
 
 
 
אורי: אכן על זה אני מדברת,
2/5/2010
נכתב על ידי אליסה

אבל זה דווקא קשור קשר אדוק למה שכתבת קודם - או ש(כרגיל) לא הבנתי אותך?
 
 
 
 
י.ד. אתה צריך להסביר מדוע פוסט "ים השיבולים" הוא גס
3/5/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

אני לא הבנתי. לדעתי הוא ההפך מזה.
 
 
 
 
כנראה שמשהו בניסוח: אם הזמנת "נערת ליווי"
4/5/2010
נכתב על ידי י.ד.

נראה לי גס משהו (כנראה שעל הדו משמעות של המילה מבוסס הפוסט, אבל אני בכל אופן לא נהנתי).
 
 
 
 
וודאי שעל זה זה מבוסס...
4/5/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

אם הזמנת נערת ליווי ואתה פוצח בשיר, מן הדין שהיא גם תלווה אותך בים-בם-בם-בם ברקע. זה המקצוע.
 
 
 
 
זה קול הבס שבקע מפיה...
5/5/2010
נכתב על ידי יוסיניו

 
 
 
 
ועכשיו ראיתי שהקפיטליסט חי ובועט
22/5/2010
נכתב על ידי י.ד.

(עד עכשיו פשוט לא עקבתי)

אם כן אני מושך את טענתי אחורה.