המעלית משכונת חיים
  פעם אחת עשו בשכונת חיים מעלית. כולם שמחו, אבל יום אחד אמא של יוני יצאה מהבית, נכנסה עם הסלים למעלית, ופתאום היא ראתה שמישהו עשה קקה במעלית.

אמא של יוני ישר ניחשה שזה יוני עשה את זה אבל בגלל שהיא פחדה שיאשימו אותו היא הלכה וצעקה והאשימה את שפרה שהיא עשתה את זה. שפרה בכתה ורצה הביתה והביאה את אמא של שפרה והיא התחילה לצעוק על אמא של יוני שהיא עירקית, ואמא של יוני צעקה על אמא של שפרה שהיא אשכנזית.

לקול הצעקות בא חלוצי מהקיוסק, וביקש שכולם ירגעו ויחיו בשלום זה עם זה, אבל זה לא עזר. אחר כך בא גם השוטר, אבל אז כולם התחילו עוד יותר לריב, ואז בא יחזקאל מהמכולת ואמר: "למה לריב בין עדות וצבעים? כולנו אחים וכולנו רגועים."

אז באמת כולם נרגעו ואמרו שלום ורצו ללכת הביתה אבל פתאום אמא של יוני נזכרה ואמרה: אבל מה עם הקקה?

בעצה משותפת טלפנו כולם לאישוני הכבאי הזריז ביותר, שיבוא ויסלק את זה משם באופן זריז ביותר. אישוני הכבאי אמר שהוא יבוא מהר מהר אבל במקום לבוא מהר מהר הוא התחיל לשחק עם השפם מול הראי והתעכב וכולם כעסו עליו שהוא לא בא.

פתאום לבסוף הוא בא, אבל במקום לפתור את הבעיה הוא רק סיבך אותה עוד יותר ותקע את המעלית בין הקומות וחלוצי ואמא של יוני נתקעו בתוך המעלית ככה שראו רק את הראש שלהם. כולם התחילו שוב לריב, וחלוצי ואמא של יוני הוציאו את הראש מהחור של המעלית, ואז אישוני הכבאי הפעיל את המעלית והראש של חלוצי ושל אמא של יוני נכרת והתגלגל במדרגות.

יחזקאל מהחנות מכולת הסתכל על כל המהומה, שיחק עם השפם של אישוני הכבאי ואמר: אתם רואים ילדים? הטכנולוגיה היא לפעמים ברכה גדולה ולפעמים ברכה לבטלה.

נכתב: יוני 2005.