אם שוטים לא מחוקקים
  מאמר שכתבתי עבור "הקפיטליסט היומי" (יוני 2008)

לפעמים, הטיפשות עולה על כל דמיון. בימים הקרובים, כך מדווח "הארץ" תובא לכנסת לקריאה טרומית הצעת חוק של ח"כ רוחמה אברהם לסגירת מועדונים וברים המוכרים אלכוהול בשעה שתיים בלילה. מטרת החוק היא למנוע תאונות דרכים הנגרמות בשל נהיגה בשכרות.

תוצאות ההמשך של החוק ברורות: ראשית, מאחר וכל המועדונים והברים מוכרים אלכוהול, הצעת החוק היא למעשה הצעה לאיסור כל פעילות בילוי או בידור אחרי שתיים בלילה. שנית, ההמשך הבלתי נמנע יהיה צו לסגירת כל הפיצוציות, המיני-מרכולים ושאר מקומות עסק הפועלים אחרי שתיים בלילה, שכן הם החלופה המתבקשת לשתייה במקום בילוי.

מכאן, יכול החוק להתפתח לשני כיוונים: הכיוון הסביר והמתבקש הוא שבהיעדר יכולת לאכוף חוק כזה, תהפוך התקנה לערוץ מיסוי נוסף, באמצעות קנסות שיוטלו על בתי עסק ומקומות בילוי. שיטה זו כבר קיימת בפועל (לדוגמה, כל הפיצוציות בתל-אביב משלמות קנסות על פעילותן בשעות הלילה). הצעת החוק תוסף בסך הכל עוד חוק לשורת החוקים שכל בעל עסק חייב לעבור עליהם אם ברצונו לקיים את עסקו.

כיוון אפשרי אחר, סביר פחות, הוא שיהיה ניסיון ממשי לאכוף את החוק — כלומר, לסגור בכוח משטרתי את כל המדינה אחרי שתיים בלילה. האכיפה תבוצע בשלב הראשון במקום בו קל לאכוף אותו: מקומות בילוי גלויים ולגיטימיים בערים. התוצאה הישירה תהיה פיטוריהם של אלפי עובדים קשי־יום (ולילה) בפיצוציות, מרכולים, פאבים, ברים, וכו'. סטודנטים וסטודנטיות ממלצרים, אנשים מבוגרים במשרות חלקיות, עולים, עולות, וכו'. כל אלו יישלחו ליפול לנטל על הוריהם או לשתות לשכרה בבית.

במקביל, יתחזק כוחם של עסקים לא חוקיים או כאלו המחזיקים חבורת בריונים ש"תלך מכות" עם המשטרה. אפילו יותר מזה, תתחזק הנטייה לנוהג הזול יותר של שתייה "לפני ואחרי" — צעירים היושבים במכונית לפני ואחרי הבילוי ו"מתדלקים" את עצמם... וכל זה, כדי למנוע תאונות דרכים הנגרמות בשל נהיגה בשכרות.

ההצעה מעוררת הגיחוך והפלצות של ח"כ אברהם מבהירה שהיא קרבן נוסף של "כשל המגלומניה" האופייני לפוליטיקאים. כמו אחרים במקצועה, גם ח"כ אברהם משוכנעת שההיצע מכתיב את הביקוש. כלומר, אנשים שותים יותר, כי יש יותר מקומות לשתות. מכאן נובע, לפי הגיונה, שאם תקטין את ההיצע (שעות מותרות למכירת אלכוהול), תוכל להביא להקטנה של הביקוש (הרצון או הצורך לשתות אלכוהול).

זו שגיאה נפוצה, אבל עדיין שגיאה. אם ההיצע היה אכן מכתיב את הביקוש, הרי שפתיחת שישים להקות מחול קלאסי וחמישים חנויות של טלפונים יד-שנייה, הייתה מביאה לכך שכולנו נהפוך חובבי בלט ונדבר בטלפון עם מנואלה. בפועל, הכיוון הפוך: הגידול במספר השותים הביא לפתיחת מקומות נוספים שבהם אפשר לשתות, משום שפתיחת מקומות כאלו הפכה כדאית.

כפי שכל סטודנט שנה א' לכלכלה יוכל לומר, הקטנת ההיצע לא תקטין את הביקוש, אלא רק תעלה את המחיר. את המחיר הזה נשלם כולנו: אם באמצעות גידול במספר תאונות הדרכים בשכרה של צעירים "מתודלקים" ששתו במכונית, אם באמצעות אלפי מובטלים, ואם באמצעות עליה בעלות כל שאר המוצרים שאנחנו קונים.

נכתב: יוני 2008.