על האפס: האח הגדול וצופיו
  "די להתחסדות", אומר מיכאל גורי ב"העיר": כולכם רואים 'האח הגדול' ונהנים מזה." מי שצופה בתוכנית בקריצה, כביכול, "כי זה קטע" מפעיל "מנגנון מתנשא, חרד למעמד ולתדמית ובעיקר נלעג. הקריצה מנסה לשדר עליונות אינטלקטואלית... הקריצה מאפשרת לך לשבת בבית זונות ולומר שהגעת לפגישה... [הקריצה מאפשרת לך לומר] אני בעצם חוקר, אנתרופולוג וגו'." ובכן, לא, סבור גורי. הקורצים הם סתם פלצנים: "הקריצה היא דיבור מרומז, כפול, צביעות."

גורי צודק ולא צודק. הוא צודק בדבר אחד: אלו שצופים ב"האח הגדול" ואומרים שהם עושים זאת מטעמים אנתרופולוגיים אכן דומים לצבועי העבר, שטענו שהם קונים את "פלייבוי" בגלל המאמרים. "האח הגדול" בהחלט עשויה לשמש חוויה אנתרופולוגית מרתקת, וללמד אותנו על החברה הישראלית, אבל מי שצופה בה עושה זאת כי הוא נהנה להציץ אל תוך חייהם של אחרים, להזדהות עמם, להפוך מעורב בחייהם, ליהנות או להתמרמר נוכח טקס ההוצאה להורג הסמלי של ה'מודחים', וכיוצא בזה.

אבל גורי גם טועה לחלוטין. בתוכנית הפתיחה של "האח הגדול 2010" צפו כ-580 אלף משקי בית. הנתון הזה, מנופח ללא ספק, מייצג רק 32.1 אחוז מכלל 1.8 מיליון משקי־הבית בישראל. כלומר, גם בשעה המופלאה בה התוכנית החלה היו ל-68 אחוז מתושבי ישראל עניינים חשובים יותר לענות בהם. כשקשת החלה בפסטיבל השידורים לקראת "האח הגדול" היו ל-93.4 אחוז מהאנשים דברים אחרים על הפרק ואפילו כשהמועמדים החדשים נכנסו לבית האח הגדול כמעט 80 אחוז מתושבי ישראל גלשו באינטרנט, בילו עם חברים, אכלו ארוחת ערב, או שיחקו סוליטיר במחשב. במלים אחרות—גם בשעותיה היפות ביותר, "האח הגדול" מעניינת רק מיעוט מבין תושבי המדינה.

בתוך חוג ההתייחסות של גורי—אותם צבועים ופלצנים שהוא מגנה הם קבוצה בולטת, הנזקקת להסביר לעצמה ולאחרים מדוע היא נגועה באותם יצרים אנושיים של מציצנות או הנאה מהתעללות. קל להבין את הסתייגותו: הצביעות אכן מעוררת התמרמרות. בכל זאת, ראוי לזכור שגם אם "הקריצה צריכה למות," כלשונו, וגם אם הצבועים יתנערו מצביעותם ויצפו בתוכנית בהתרגשות של אמת, כמוהו, הוא והם עדיין ימשיכו לצפות ב"האח הגדול," עניין המותיר אותו ואותם, איך לומר את זה, אפסים.

גורי טוען כי הוא צופה ב"האח הגדול" כבסוג של ליצן:

בליצנים צריך וכדאי לעשות שימוש מבוקר, מותר ליהנות מליצן. ליצן זה כיף, הליצן מצחיק, כולנו קצת ליצן. המשקל הסגולי של "האח הגדול" שואף לאפס ואני מחכה לעונה החדשה דווקא בגלל שהיא לא חשובה, דווקא בגלל שאין לה שום משמעות. כשהמציאות היא כזו, זאת לא בושה לרצות לברוח. יש הרבה ממה, אין כל כך לאן.


ההגדרה הזו מוציאה את גורי מכלל הצבועים המתנשאים אותם הוא מגנה, ומכניסה אותו, באותה תנופה, לתוך מכלאת "הצבועים האסקפיסטים." הוא לא צופה ב"האח הגדול" מטעמים אנתרופולוגיים. לא ולא. הוא צופה בה כי מדובר בבידור במשקל נוצה וחסר משמעות המאפשר לו לברוח מהחיים הקשים כאן אל מחוזות הפנטזיה.

כי-כן, גורי אינו צבוע. הוא לא צופה ב"האח הגדול" ואומר שהוא בעצם מסתכל על החוויה מלמעלה. הוא צופה בזה ומתרגש ולוקח ללב—אבל הכל לפי הוראות הרופא. הוא זקוק לזה כי החיים פה קשים ויש שריפות ובעיות וכל הזמן צריכים לחשוב על כל מיני דברים. "האח הגדול" היא בידור שמאפשר "בריחה זמנית ממכונת השכל, עצירה של אלוהי המוח למנוחה." כלומר, זו דרך להפסיק לחשוב. תחליף נומבון. מדיטציה לעצירת גלי המוח.

אבל זהו תירוץ צבוע לא פחות מזה של האנתרופוצבועים. ההבדל היחיד הוא בסוג התירוץ שגורי בוחר לו. בשורה התחתונה, לא חשוב מה הנימוק שלך לצפייה ב"האח הגדול" וזה לא משנה אם הוא אנתרופולוג או סתם אחד שלא לוקח את כל העניין ברצינות—אם אתה צופה ב"האח הגדול" אתה, בהגדרה, אפס שצופה ב"האח הגדול". אנשים שנתקעים בלילה מול ערוצי הקניות או מול ערוץ האופנה או מול מה-שזה-לא-יהיה אינם מתכחשים לעובדה שמדובר בפרק בהווייתם בו הם אפסים. ככה זה. לפעמים, אין כוח ליותר. ההבדל היחיד בינו לבינם הוא שהוא אפס עם תירוץ.


הערה בצד: אין לי טלוויזיה ולכן מעולם לא צפיתי ב"האח הגדול". אני לא פוסל את האפשרות שלו הייתה לי טלוויזיה הייתי צופה בתוכנית. אני די משוכנע, עם זאת, שלא הייתי מנסה להמציא תירוצים שיבארו מדוע אני לא אפס.
 
 
רשימת תגובות (16)
 
 
שלי יותר גדול משלך:
11/12/2010
נכתב על ידי אליסה

לי יש טלוויזיה, ואני מעולם לא צפיתי באח הגדול:-)

בעיני הצידוק שלו הרבה יותר מטריד מזה של ה"אנתרופולוגים". אני מבינה את מה שהוא קורא לו 'אנתרופולוגיה' כרצון ללמוד ולהבין את הטבע האנושי - דבר חיובי בעיני. הוא לעומת זאת, צופה בחייהם של אנשים בשר ודם, רגשותיהם, עליותיהם ומורדותיהם, ורואה בזה סתם בריחה והזדמנות לחוסר מחשבה. זה דווקא די בזוי בעיני.

אגב, אני לא רואה שום בעיה מוסרית במציצנות לכשעצמה, כל עוד היא נעשית בהסכמת הצד השני - וזה בהחלט המקרה בתכניות ריאליטי. הסיבה שאני לא צופה בתכניות אלה היא אחרת לגמרי, והיא שהן "מזוייפות", כלומר מבוימות בחלקן. אני מעדיפה תכניות שמבוימות במפגין - כמו סדרות דרמטיות, או "תכניות" שאינן מבוימות כלל - כמו חייהם של אנשים שאני מכירה ושהם פורסים לפני מרצונם.
 
 
 
 
אני לא צופה באח הגדול
11/12/2010
נכתב על ידי אפי

משום שאני לא מצליח להבין מה מעניין שם. אבל אני לא מבין למה לקרוא לאנשים שכן צופים בתוכנית "אפסים". כלומר, לפי איזה אמת מידה? מה הופך תוכנית אחת לתוכנית "ברמה" ותוכנית אחרת ל"אפסית"?
 
 
 
 
מילה טובה על האח הגדול
11/12/2010
נכתב על ידי שומר הלילה

ליל רביעי, במכון כושר. במקום ה-25-35 אנשים שבד"כ יש, מגיעים 10-15. יש!
 
 
 
 
לאפי
11/12/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

אפי הקליד בשתי אצבעות את המסר הקולע הבא:

משום שאני לא מצליח להבין מה מעניין שם. אבל אני לא מבין למה לקרוא לאנשים שכן צופים בתוכנית "אפסים". כלומר, לפי איזה אמת מידה? מה הופך תוכנית אחת לתוכנית "ברמה" ותוכנית אחרת ל"אפסית"?



ובכן, להבנתי לפחות, המבחין בין "האח הגדול" לתוכנית טלוויזיה איכותית הוא קיומה של רב־רובדיות מסוימת. בתוכנית כמו "האח הגדול" המסר 'שטוח': מה שאתה רואה הוא מה שיש. אם יש רבדים נוספים, הצופה הוא שצריך לייצר אותם (במקרה של גורי, זהו טיעון האסקפיזם; במקרה של הפלצנים, הגישה האנתרופולוגית). במקרה של תוכנית איכותית, המסר 'עמוק' ויש בו תכנים מתרמזים, מכוונים, החורגים ממה שניכר לעין.

זה, למשל, ההבדל בין צפיה בהוצאה להורג - מסר 'שטוח' - לצפיה במחזה "מרי סטיוארט," למשל. בשניהם, הסוף דומה, אבל בשני המסר מכוון וכולל רבדים נוספים, ובראשון יש את הדבר עצמו, בלי שיתלווה לו שום דבר.

אין זה מקרי, לדעתי, שתכניות כמו "האח הגדול" מוגשות על־ידי מישהו כמו ארז טל, או שסבוניות כמו "השיר שלנו" גדושות רימוזים חוץ-טקסטואליים, אלוזיות ליוצרי הסדרה והביוגרפיה שלהם, וכדומה. הרעיון, אם אני מבין אותו נכון, הוא להפוך את השטוח לעמוק יותר באמצעות הרמז (המתגלם בדמותו של טל, המקושר להומור מתוחכם יותר, כביכול) לרובד נוסף. אם אני לא טועה יש מנחה נוסף לתוכנית, שאת שמו איני מכיר, אבל אני מוכן להמר שיש לו דימוי או נימת דיבור "אינסיניואטיבית" (כלומר, סרקסטית אירונית, ומרמזת לכך שיש בדברים משהו החורג מהנראה).

כשאתה צופה בתוכנית 'שטוחה' אתה לא הופך אדם פחות ערך, כמובן. אחרי הכל, כמעט כולנו נהנים מהשמעת ומשמיעת רכילות על אנשים מוכרים לנו, מוצאים עניין בגזירת ציפורנינו ומתפעלים מאיך ניקינו את מדפי הספרים בצורה נפלאה. אבל כאן יש, בפועל, ניסיון ליהנות מניקוי מדפי הספרים של מישהו אחר, מרכילות על זרים שאנחנו הופכים למכרים מעצם העובדה שאנחנו צופים בהם ברצף, ומגזירת ציפורניים של זרים. אבל קשה להתחמק מהתחושה שכשאתה עושה את זה אתה, בפועל, די אפס.
 
 
 
 
בחמש אצבעות:
12/12/2010
נכתב על ידי אפי

אני מודה שהחלק האחרון בדברי היה מטעה. השאלה אינה "מה הופך תוכנית אחת לתוכנית "ברמה" ותוכנית אחרת ל"אפסית"?" אלא "מה הופך צופים בתוכנית אחת לאנשים "ברמה" וצופים בתוכנית אחרת ל"אפסים"?

החילוק שלך מסביר טוב מאד את ההבדל בין התוכניות ("פשוטות" ו"מורכבות"), אבל נכשל בלהסביר מדוע הם סולם שמלמד אותנו משהו על הצופה או אם בכלל יש סולם כזה. אתה כותב, לדוגמא: "כשאתה צופה בתוכנית 'שטוחה' אתה לא הופך אדם פחות ערך, כמובן. אחרי הכל, כמעט כולנו נהנים מהשמעת ומשמיעת רכילות". במשפט זה מונחת כבר ההנחה שאכן רכילות, גזירת ציפורניים וניקויי מדפי ספרים הם דברים 'אפסיים'. כלפי הנחה זו שאלתי במקומה עומדת: לפי איזו אמת מידה?

גם החילוק שלך לגבי הצופים מסביר רק את ההבדל הטכני בין הצופים - בין אנשים המתעניינים בגזירת ציפורניהם לאנשים המתעניינים בציפורניהם של אחרים, אבל לא מסביר מדוע הראשונים אינם פחותי ערך ואילו האחרונים הם אפסים. ומה בעצם ההבדל בין 'פחותי ערך' ו'אפסים'?
 
 
 
 
על האפס
12/12/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

האפסיות היא בעיני המתבונן. אם מישהו צופה ב"האח הגדול" ומשוכנע שמדובר בפאר היצירה האנושית - אין לי בעיה עם זה. האפסיות נוצרת כאשר יש דיסוננס בין הכתרים שמנסה אדם מסוים לקשור לעצמו והכתרים שראשו יכול לשאת, והוא מנסה לפצות על כך באמצעות הגדרה מחדש של הכתרים שהוא נושא.
 
 
 
 
זוית קצת אחרת (אולי):
13/12/2010
נכתב על ידי אליסה

אם אני מבינה נכון את גישתו של אורי, "אפסיות" משמעה 'אפס מאמץ שכלי' - כלומר, כמה יותר מחשבה יותר מורכבת אתה צריך להשקיע כדי ליהנות מפעילות לא-פיזית כלשהי, כך היא פחות "אפסית". לפי הגדרה זו, כשאתה גוזר ציפורניים או צופה באדם אחר גוזר ציפורניים ונהנה מזה, זו הנאה מאד בסיסית שלא דורשת מחשבה רבה, ולכן פעילות זו היא "אפסית". אין בזה שום בושה, אנחנו לא אמורים להפעיל את המוח שלנו במלוא יכולתו המופלאה 7 ימים בשבוע, 24 שעות בכל יום. כך גם, כאשר אתה צופה ב"אח הגדול", לפחות ההנחה היא* שכדי ליהנות מהתכנית אתה לא צריך לאמץ את מוחך יתר על המידה, מה שהופך פעילות זו ל"אפסית", ואותך ל"אפס" (אבל רק בזמן אותה צפיה - אלא אם כן זו כלל פעילותך השכלית כל יום, כל היום).

*כאן באה הזוית הקצת אחרת (אולי), כי לא כל כך בטוח שאי אפשר ליהנות מ"האח הגדול" ותכניות דומות גם ב"רמה יותר גבוהה": בכל זאת מדובר בבני אדם והתנהגותם, ובהחלט ייתכן שיש שם חומר למחשבה בתחום הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה וכן, אולי אפילו אנתרופולוגיה(:-)).
 
 
 
 
מחוץ לדיון על משמעות האפס
13/12/2010
נכתב על ידי יעל

מה הכוונה במשפט "רק 32.1 אחוז מכלל 1.8 משקי־הבית בישראל" (פסקה 3 שורה 2)? האם גם אתה חוזר על טעות 20 דקות העריכה של רותם (וכך ברחה לה המילה מיליון) או שפספסתי משהו?
 
 
 
 
טעויות הקלדה
13/12/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

יעל חשה דחף פנימי ובמו אצבעותיה הקלידה:

מה הכוונה במשפט "רק 32.1 אחוז מכלל 1.8 משקי־הבית בישראל" (פסקה 3 שורה 2)? האם גם אתה חוזר על טעות 20 דקות העריכה של רותם (וכך ברחה לה המילה מיליון) או שפספסתי משהו?


ככל הנראה, חוזר. המילה "מיליון" נשמטה במקרה (או שמא לא היה זה מקרה? אולי התערבה יד זדונית ומנעה ממני במכוון להקליד את המילה?).
 
 
 
 
אנתרופולוגיה
13/12/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

אליסה רצתה רק להגיד ש:

כי לא כל כך בטוח שאי אפשר ליהנות מ"האח הגדול" ותכניות דומות גם ב"רמה יותר גבוהה": בכל זאת מדובר בבני אדם והתנהגותם, ובהחלט ייתכן שיש שם חומר למחשבה בתחום הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה וכן, אולי אפילו אנתרופולוגיה(:-)).


זה בהחלט אפשרי - אבל זו סוגיה לחוקרים. לי נדמה שהסיטואציה מאוד מלאכותית והיא יכולה ללמד אותנו בעיקר על התנהגות של אנשים בסיטואציות של שבי, עינויים או הפעלת לחץ נפשי או חברות בקיבוץ. אבל קשה לי לראות את הערך לסיטואציות רגילות בחיים או להתנהגות בני אדם בנסיבות רגילות.
 
 
 
 
ואז אליסה רצתה לומר עוד דבר מה, ועוד אחד, ועוד חצי דבר,
13/12/2010
נכתב על ידי אליסה

ולכן הורתה לכושי קטן וזריז להקליד עבורה את הדברים הבאים:

אבל אורי, מה הן "נסיבות רגילות"? נדמה לי שזו לא שאלה מהותית, אלא כמותית: בכל מצב בחיים מופעלים עלינו לחצים נפשיים, כולנו שבויים במידה כזו או אחרת במצבים כאלה ואחרים, ולמרות שניתן להוציא את הקיבוצניק מהקיבוץ, לעולם לא ניתן להוציא את הקיבוץ מהקיבוצניק. ובכל מקרה, ניתן ללמוד על התנהגות אנושית במצבים "מלאכותיים" (ומה אלה בכלל?) ולהשליך משם על מצבים יותר "טבעיים"(?).
 
 
 
 
כן, אבל סיטואציות רגילות בחיים אינן כוללות...
13/12/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

מניפולציות "מלמעלה" המכוונות להסית אנשים זה כנגד זה בהתמדה. כל תוכניות הריאליטי בנויות על העיקרון הזה ובלי לצפות ב"האח הגדול" אני מנחש שזו המניפולציה הבסיסית שם.
 
 
 
 
אורי, כתבת:
14/12/2010
נכתב על ידי אליסה

מניפולציות "מלמעלה" המכוונות להסית אנשים זה כנגד זה בהתמדה.
אתה בטוח? אני מפנה אותך להרצאה שנתן רותם בתל אביב לפני כשנתיים (או אולי כבר יותר), אם תוכל למצוא אותה כמובן - או אם תוכל אפילו למצוא את רותם עצמו:-) כמובן שהמצבים בתכניות אלה הם מוקצנים מאד, אבל ייתכן שבזה ערכן. בכל אופן ולפני שנסחף, אני כמובן לא אומרת שרוב אלה שצופים ב"אח הגדול" משקיעים בתכנית "מחשבות עמוקות" מסוג זה, אני רק אומרת שזה אפשרי בתאוריה.

אגב, לא כל תכניות הריאליטי בנויות על מניפולציות מובהקות ומתמשכות (אם לזה התכוונת). אני לא יודעת לגבי תכנית ספציפית זו, אבל בתכנית אחרת שהכרתי די מקרוב עיקר המניפולציה הוא בעצם השמת מספר אנשים שונים בסיטואציה מסוימת, תוך התחייבות מצידם לא לעזוב אותה עד סוף החוזה. משם והלאה הדברים בד"כ מתגלגלים מעצמם, חוץ מבימוי קל פה ושם מצד צוות הצילום. אני לא אתפלא אם גם כאן המצב דומה.
 
 
 
 
סליחה...
14/12/2010
נכתב על ידי אליסה

ציטוט דבריו של אורי לא היה מלא, וצ"ל כדלקמן:
כן, אבל סיטואציות רגילות בחיים אינן כוללות מניפולציות "מלמעלה" המכוונות להסית אנשים זה כנגד זה בהתמדה.
ואז באה שאלתי: 'אתה בטוח?'. וכו' וכדו' וגו'.
 
 
 
 
לגבי מניפולציות
14/12/2010
נכתב על ידי אורי רדלר

תוכנית המציאות היחידה שאני מכיר מעט יותר לעומק היא "הישרדות" (וגם זאת, רק בגרסתה האמריקנית) וכאן המניפולציות הן בעלות תפקיד מרכזי מאוד בסיטואציה. אם אני מבין נכון את מה שמתרחש ב"האח הגדול" היא כוללת את מרכיבי הבסיס - הדחה, מניפולציה באוטונומיה האישית שאין הבדל גדול בינה לבין חקירה בעינויים, וכדומה. נראה לי די מניפולטיבי.
 
 
 
 
כן,
15/12/2010
נכתב על ידי אליסה

סביר להניח שתכניות שונות משתמשות בסוגים שונים וברמות שונות של מניפולציות - לפי סוג התכנית. מה שאני מנסה להדגיש היא העובדה שכולן מבוססות על מניפולציה בסיסית אחת, והיא השמת אנשים במצב מסויים שחורג ממהלך חייהם "הרגילים". אבל מה שאני מנסה להדגיש עוד יותר היא העובדה שכולנו חיים בחברה לא חופשית יחסית, ולכן כולנו נתונים למניפולציות של הממונים עלינו - גם מרצוננו החופשי (כמו בתכנית ריאליטי או במקום עבודה במעמד של שכיר), וגם לא ממש מרצוננו (כמו המניפולציות השונות שהמדינה מפעילה על קבוצות שונות של אוכלוסיה).