עצבים
  הרהורי יום לא חשובים במיוחד. עצבים. כריסטופר בוקר בדיילי טלגרף הבריטי כועס מאוד על השירות המטאורולוגי הבריטי (Met Office). הכעס לא מתחיל מהיום. בשנת 2009 חזה השירות קיץ חם בו ניתן יהיה לצאת החוצה ולעשות על האש. העיתונים דיווחו על כך בצהלה, אלא שהגשמים כיבו את הברביקיו.

השירות המטאורולוגי המשיך עם חיזוי של חורף חם, שהתברר כחורף קר מאוד, והשנה, אף שנזהר מחיזוי מה שיהיה בקיץ, ניבא השירות חורף שיהיה חם בכ-2 מעלות (בבריטניה) מהממוצע. החורף החם התברר כחורף הקר ביותר מזה שנים, עם שיבושים קשים, שנה שניה ברציפות, בטיסות ובתעבורה.

בשירות המטאורולוגי לא איבדו תקווה, וטענו כי החורף קר בבריטניה ובאירופה, אך חם בממוצע ברחבי העולם. אבל אז החלו להצטבר ידיעות על כך שהחורף קר מאוד גם במקומות רבים נוספים בחצי הכדור הצפוני, כמו יפן, סין, רוסיה, וארצות־הברית. אפילו אזורים שהיו חמים יחסית בתחילת החורף, כמו גרינלנד, האי באפין ודרום מפרץ האדסון, החלו להתקרר ולקפוא במהירות. אז יצא השירות המטאורולוגי בהכרזה מהממת—שבוקר זועם עליה במיוחד—שבעצם הם עבדו על כולם: הם חזו חורף חם לציבור, אך למשרדי הממשלה הם שלחו בסודי־סודות דוחות המצביעים על חורף קר במיוחד.

זו, כמובן, שגיאה פטאלית של השירות: אם מה שהוא טוען נכון, כי אז הפוליטיקאים אשמים בחוסר היערכות לחורף הקר; והשירות אשם בשקר גס ומזיק לציבור. עכשיו, השירות המטאורולוגי תובע עוד כסף, כי התחזיות השגויות שלו, כך הוא אומר, נובעות מכושר מחשוב לא מספק. "אבל רק לפני שנתיים," מתפוצץ בוקר מכעס, "התרברב השירות המטאורולוגי במחשב־על במחיר של 33 מליון ליש"ט, החזק ביותר בבריטניה, אותו התקין באקסטר." עוד מחשבים לעוד תחזיות מפוקפקות? האם לא בשלה העת לבדוק את הנחות היסוד של המודלים שלכם? והוא כותב:

הנסיונות הנואשים להוכיח כי 2010 הייתה שנה חמה מהרגיל מסתמכים על נתונים רשמיים שהפקפוק בהם הולך ומתעצם, כמו אלו של דר' ג'יימס הנסן, המבוססים בחלקם על אזורים נרחבים בעולם שאין בהם תחנות חיזוי (יותר מ-60 אחוז מהתחנות אבדו מאז שנת 1990). את הפערים ממלאים בניחושים של מודלים ממוחשבים, המתוכננים על־ידי אנשים שיש להם עניין להראות שכדור הארץ ממשיך להתחמם.

על מודלים מפוקפקים כאלה מסתמך השירות המטאורולוגי לתחזיותיו, ומסתמך הגוף הבינממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) לתחזיותיו למאה השנים הבאות. ומכאן שואבים הפוליטיקאים את האובססיה שלהם עם התחממות גלובלית, שעליה הם מבססים את תוכניותיהם לבזבז מאות מיליארדי ליש"ט על מדיניות אנרגיה התאבדותית, המתרכזת בבניית עשרות אלפי תחנות רוח יקרות להחריד וחסרות תועלת.

בריטניה חווה חורף קר רביעי ברציפות והשנה, כך מספרים, הוא כנראה הקר מזה כמה מאות שנים. לא פלא שחמים שם על השירות המטאורולוגי. לא מפתיע גם שזה קורה לשירות. אחרי הכל, בראשו עומד רוברט נפייר, פעיל אקלים וותיק.

על שינוי האקלים מנקודת המבט של האמונה בהתחממות אפשר לעמוד גם מעיון בשינוי בדעות של פוליטיקאים. ערב וועידת קופנהאגן כתב ראש העיר של לונדון, בוריס ג'ונסון (השמרני) בביטול על ספקנים (הוא עצמו נטה לעמדה ספקנית קודם לכן), אם כי הסתייג מהעמדה שאינה מותירה פתח לתקווה של החממי"דים.

שנה מאוחר יותר, ג'ונסון ממשיך לדבוק בעמדה כי ההתחממות הגלובלית בפתח, אך נאלץ לתהות: איך זה שתחזיות השירות המטאורולוגי כה בלתי מדויקות, שנה-אחרי-שנה, כאשר בעל השירות הפרטי, פירס קורבין, חוזה ממשרדו המרופט את מזג האוויר הצפוי בדיוק כה רב—ועוד כבר במאי? הוא עדיין נוטה לדחות את הנחות היסוד של קורבין, אבל מרגיש חובה לשאול: "האם קורבין צודק בהתעקשותו על תפקידה של השמש. האם ייתכן שכל מה שאנחנו עושים [פליטת הפחמן הדו־חמצני, א.ר.] מתגמד לעומת מצבי הרוח של הכוכב המעניק חיים לעולם?"

ג'יימס דלינגפול בדיילי-טלגרף מפרש את השינוי בעמדתו של ג'ונסון:ניתן לקרוא את דבריו [של ג'ונסון, א.ר.] כתרגיל בכסת"ח. מה שהוא אומר נכון, בתמצית: יש מעט מאוד מדענים, גם בין הספקנים, הטוענים כי לפחמן הדו־חמצני מפליטות אנושיות אין השפעה כלשהי על ההתחממות הגלובלית. כך שמה שנשמע כמו הצהרת אמונה לוהטת בפולחן החממיסטי עשוי להתגלות בבחינה מדוקדקת כהצהרה תמימה על המובן מאליו, הכתובה בעורמה כך שתפייס את חבריו תאבי הבצע של בוריס בעיריה, הלהוטים לעשות הון מתרמית הפחמן הגדולה—חברים שלא ישמחו לראות שראש העיר לונדון מראה סימנים של פקפוק.

אך זה בדיוק מה שקורה, כמובן, לבוריס... זכרו, מדובר באיש ששאפתנותו שמה את זו של אלכסנדר הגדול ללעג—הוא משנה את מיקומו בעורמה, כדי להמצא במקום הנכון עם התמוטטותה הבלתי־נמנעת של האמונה הציבורית בתרמית הפונזי הגדולה של ההתחממות הגלובלית.

הספקות שהתעוררו לגבי התחזיות של השירות המטאורולוגי קשים. רוג'ר הרבין, לדוגמה, המומחה לענייני סביבה של הבי.בי.סי וחממי"ד מובהק, אמר בתוכנית רדיו של בי.בי.סי:

הבעיה היא שאנחנו לא יודעים עד כמה ניתן לסמוך על השירות המטאורולוגי. באיזו תכיפות הוא מנבא את מזג האוויר נכונה? ואין לנו שום מושג איך הוא בהשוואה לחזאים עצמאיים אחרים.

וקוביית הקרח שצנחה אל תוך מכנסי המעוז החממי"די הוותיק של הבי.בי.סי. אינה נחלתו של הרבין בלבד. כתב המדע פול האדסון מהבי.בי.סי. כותב בבלוגו:

התשובה [לשאלת החיזוי השגוי של השירות המטאורולוגי, א.ר.] עשויה להיות פשוטה. יש סבירות שמחשב־העל רב־העצמה של מרכז הדלי חזה סיכוי דל לחורף קר, ממש כפי שעשה בחורף שעבר...

... האם ייתכן שהמודל, שנעדרת ממנו היכולת לחזות עונות קרות יותר, פיתח הטיית התחממות אחרי תקופה ארוכה של חורפים מתונים מהרגיל?... ואם אכן כך, האם נובעות מכך השלכות על חיזויו של מרכז הדלי לטמפרטורות הגלובליות העתידיות? האם ייתכן שגם החיזוי הזה מושפע מהטיית התחממות?

ושווה להציץ בדיאגרמה הבאה, הלקוחה שוב מהבי.בי.סי., של החורפים הקרים ביותר בבריטניה:


דצמבר הקר, זעקו כותרות בעיתון

המבנה הכללי של הדברים עד כאן גנוב לגמרי ובאופן מוחלט מדברים שכתב בובי וודס. כאן אני מתחיל.

נדמה לי כי מהומת תחזית החורף הכושל, והמערכת הפוליטית והציבורית סביבה, כמו גם הניסיון המגוחך לטעון שההתקררות היא חלק מההתחממות הגלובלית (וסקירה מעניינת, אף כי חריפה בלשונה, של עניין זה ניתן למצוא כאן) הם אותות של ייאוש, הנובעים מהתחושה כי המהפכה המיוחלת מתרחקת.

התשוקה לחוות וליטול חלק במהפכה גדולה, חובקת כל, משותפת לרבים. הילד שבנו כמה לאירועים מרגשים ומסעירים. הנער שבנו נרגש מהסיכוי לצעוד עם כולם קדימה ולכבוש את העולם.

כל מהפכה זקוקה, כמובן, למושא—אויב שיש להכריעו—ולשיטת פעולה מסוימת שיש לאמץ כדי לחולל את המהפכה. שיטת הפעולה במהפכת האקלים, על בסיס לקחים שנלמדו מן העבר ועל בסיס הבנה של השתנות העולם, הייתה שהשינוי אינו יכול לבוא בבת־אחת ובאופן פתאומי: הוא תובע הכנה מדוקדקת, לאורך שנים, בגיבוי של מחקר מדעי הולם, ובצעדים הדרגתיים. מהפכת האקלים לא הייתה יכולה להתנהל כהפיכה, בהשתלטות על תחנת הרדיו (או על ארמון החורף). במסגרת המנגנון הדמוקרטי, היא הייתה חייבת לבוא כהתהדקות הדרגתית של בורג, בשורה של צעדים הדרגתיים שיהדקו יותר ויותר את אחיזת המשטר החדש במוסרות השלטון.

אלא שכאן התחוללה בעיה: באמצע מהלכה של המהפכה, כאשר רוב מנהיגי העולם כבר עמדו, גם אם במהוסס, לצד המהפכנים, נחשפו באופן פתאומי מצפוניהם של המהפכנים. כפי שפרשת אקלים-גייט חשפה, התמיכה המדעית המשכנעת בשינוי האקלים העתידי לא הייתה כה משכנעת. עוד על זאת, הציבור לא גילה חיבה יתרה לחלק מהצעדים—ובמיוחד לייקור המשמעותי של מחירי האנרגיה והמחירים בכלל—והחמור מכל: ירד שלג.

הנקודה השלישית נראית טריוויאלית, אך היא אינה כזו. כשחם, אנשים נוטים להסכים עם החוזים התחממות נוספת. כשקר, אנשים אינם נוטים להאמין למי שטוענים שיהיה חם בעתיד.

שלוש אבני הנגף האלו קלעו את המהפכנים למצוקה, שעליה הייתה התגובה הטיפוסית חזרה למנטליות המהפכנית המקורית: ניסיון להשתיק את האויב בדמגוגיה או באיומים, והפיכת התיאוריה החממי"דית לבלתי ניתנת להפרכה (כך שגם התקררות וגם התחממות יאשרו את תקפותה). הצעדים האלו לא היה בהם די כדי לעצור את הזליגה ממחנה המהפכה. האופורטוניסטים למיניהם—הבוריס ג'ונסונים של העולם—והחוקרים ההגונים, שקודם לכן לא העזו לפצות את פיהם, החלו מטפטפים החוצה, מה שרק הגביר את הייאוש המהפכני.

בנקודה זו, אנחנו נמצאים במקום בו "הכל עובד"—כל תיאוריה החוזה את הרצוי לנו, תתקבל; כל תיאוריה שאינה, תדחה—ונחשפים מצפוניהם האמיתיים של כמה מהמהפכנים.

קחו לדוגמה את ג'ורג' מונביוט, שהקור כנראה משגע אותו. המהפכן הירוק הוותיק טען בחודש האחרון כי חברות האנרגיה המופרטות רוצחות את הזקנים במחיריהן המופקעים (כל זה, להזכיר, ממי שגורס שיש להכפיל ולשלש את מחירי האנרגיה). הפתרון: להלאים אותן. לגבי משבר הדיור בבריטניה, הפתרון שלו הוא להטיל מיסים דרקוניים על בעלי דירות קיימות, הטלת מסים על דירות בהן גר אדם בודד (כי הוא מנצל "יותר מחלקו ההוגן" בעושר הדירות), כפיית דיירי משנה, וכו'. (מעניין לראות כי למאמר זה היו מתנגדים רבים—בניגוד למאמרים אחרים של מונביוט בגרדיאן—ככה זה כשאתה מציע הצעות שפוגעות בנוחות של הבורגנים שקוראים אותך.) אותו כנ"ל לגבי הפסקת "המלחמה במכוניות" בבריטניה. מונביוט, כמובן, נגד. תוספת מקומות חניה היא חורבן! לא יהיה מקום לבנות בתים. אנשים אינם צריכים לרדוף אחרי הנאות אישיות. זה לא כל כך התוכן, כמו הנימה: אין כייאושו של מהפכן הצופה במהפכה הולכת ומתרחקת.
 
 
רשימת תגובות (11)
 
 
תראו מה מצאתי - אליוט ספיצר נגד ראנד פול
13/1/2011
נכתב על ידי יוסי

http://www.youtube.com/watch?v=SSI6Dsw1AS8

שני יהודים מתווכחים ביניהם, דיון אמיתי בתוכנית טלויזיה (קשה למצוא דבר כזה). רואים שהבן-אדם היה עורך דין כמה וכמה שנים, וגם השאלות שלו די טובות.

לעומת זאת, תמיד כשחברי כנסת בארץ מציעים להוציא יותר כסף בלי להגדיל את הגירעון, אף אחד לא שואל אותם - מאיפה?
 
 
 
 
התכוונת לומר שפול הוא יהודי?
13/1/2011
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
עכשיו ראיתי את הסרטון עצמו:
13/1/2011
נכתב על ידי אליסה

שפיצר הוא חלאה, והשאלות שלו היו טובות רק לכאורה: מטרתן לא היתה חקר האמת (כלומר הבנת כוונותיו האמתיות של פול, יהיו טובות או רעות ככל שיהיו), אלא הכשלת יריב פוליטי. זה יאה לפוליטיקאי, לא לעיתונאי. שפיצר הוא פוליטיקאי בכל רמ"ח איבריו, ובנוסף גם פוליטיקאי מושחת.

פול עשה עבודה מצוינת, והדובדבן היה בכך שהוא דחף את בול העץ עוד קצת יותר עמוק בעינו של שפיצר.
 
 
 
 
עוד מוקדם לשמוח
14/1/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

ראנד, למרות הייחוס וההצהרות, עדיין לא עשה (ואני כולל אי-עשיה אקטיבית בקטגוריה זו) הרבה (בכל זאת, הוא בסנאט יומיים וחצי).

צריך לראות האם נושא הדגל של מסיבות התה יעמוד בהבטחות לבוחר או שיתקרנף ויהפוך לעוד RINO.
 
 
 
 
את הקורה, כמובן...
14/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

טול קורה מבין עיניך, טול קיסם מבין שיניך
 
 
 
 
וואלה, 'קורה' כמובן.
14/1/2011
נכתב על ידי אליסה

ידעתי שיש משהו כזה.

שומר: נכון, אבל הקרב התקשורתי חשוב גם הוא, ופול טוב בזה - מה שלא ניתן לומר על אבא שלו, למשל.
 
 
 
 
אם כבר בעצבים עסקינן,
15/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

הרי שאחת העניינים האוויליים ביותר ששמעתי לאחרונה היתה העצתו של סבר פלוצקר שהמדינה תקנה את קידוחי הגז מהמשקיעים ותפיק בעצמה את הגז (הלאמה לייט, עאלק). העניין המדהים הוא שלא הפרשן הכלכלי הידוע ולא אף אחד מלהקת המעודדות שלו שפמפמו את הרעיון בכמה מקומות שונים לא חשב על השאלה הפשוטה - למה שהמדינה לא תקנה את כל התעשיות ותפעיל אותן? כאן לפחות חלק מהאנשים היו עוצרים לרגע ומבינים שייתכן שיש בעיה. אבל לחלק שלא היה מבין היה צריך להסביר שהמדינה לא מרוויחה שום דבר מהעסק הזה אלא רק מפסידה. משל למה הדבר דומה? אדם מסויים מקבל חינם כרטיס הגרלה שבו בסיכוי חצי נניח הוא לא יקבל דבר ובסיכוי חצי הוא יזכה ב-100 שקלים. מציעים לו להחליף את הכרטיס בכרטיס אחר בו בסיכוי של 0.6 הוא יפסיד 20 שקלים ובסיכוי של 0.4 הוא יזכה ב-80 שקלים. כיצד הייתם מכנים אותו לו היה מסכים לכך? זה בדיוק מה שמציע לנו פלוצקר. המדינה לא רק שלא תצליח להפיק את הגאז באותם סיכויים ויעילות כמו החברות הפרטיות אלא שהיא גם תצטרך לשאת בעלויות של ההפקה ואלו יקוזזו מרווחיה, במקום שיקוזזו מרווחי המשקיעים הפרטיים כפי שהדבר אמור להיות היום. מסתבר שסבר פלוצקר לא כשיר להיות אפילו יועץ פנסיוני (ואפילו לא לקבל החלטות בנוגע להשקעותיו הוא). והבנאדם הזה נחשב בישראל לפרשן כלכלי מרכזי...
 
 
 
 
לא מדויק בקשר לפלוצקר
16/1/2011
נכתב על ידי חירותניק ליברלי

הטיעון המרכזי שלו הוא שכדאי לשמור את הגז בלוויתן כעתודה לעוד עשרים שלושים שנה, במקום להפיק אותו עכשיו ולנסות למצוא לו שוק, שהרי אין לו ביקוש כרגע בארץ.
 
 
 
 
חירותניק-
16/1/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

אני מבין יפה את הטיעון של פלוצקר. מה שאתה טוען הוא חלק מהטיעון הכולל שלו שמבהיר מדוע הערך של הקידוחים עבור המשקיעים היום נמוך בהרבה משווי הגז שיופק (והטיעון גם כולל מיסוי וכו'). אלא שאני טוען טענה כללית יותר. נניח לרגע שהמדינה אכן מחליטה לקנות את הגז והמשקיעים מסכימים למכור. המדינה עדיין תעמוד בפני המצב שבו ההשקעה שלה תהוון במשך שנים ביחס לשיעורי הריבית, ושיעור היוון זה צריך בחשבון כולל להיות מחוסר מרווחיה (שכוללים גם את אותם מיסים שפלוצקר מדבר עליהם שיתקבלו במקרה זה, אם בכלל, בצורת רווחים מעסקאות עתידיות), יחד עם עם הצורך להשקיע עוד ממון רב בכל הליך ההפקה. תוסיף לכך את העובדה שלמדינת ישראל אין ידע בתחום הכריה וההפקה ותקבל כתוצאה שמדינת ישראל בעצם העדיפה (אני בכוונה מפשט כאן את הדברים, אבל העקרון ברור) הגרלה שבה בסיכוי x היא תקבל רווח r ובסיכוי 1 פחות x היא תפסיד את השקעתה I (שכוללת את הערך הנוכחי של הקידוחים למשקיעים יחד עם ההשקעה העתידית בקידוח עצמו) על פני הגרלה שבה בסיכוי X היא תקבל רווח R ובסיכוי 1 פחות X היא תקבל אפס, כאשר בכל הנ"ל X גדול מ-x, הרווח R גדול מ-r וההשקעה I גדולה מאפס. לבחירה כזו קוראים טיפשות.
 
 
 
 
סבר פלוצקר כנראה התבלבל עם קידוח מולאם מראש
16/1/2011
נכתב על ידי יוסי

כמו בנורבגיה.
אמנם המדינה היא מנהל די גרוע של עסקים, אבל הפקת הגז (לא מציאה) אמורה להיות עסק פשוט יחסית, שאולי יותר כדאי למדינה להפעיל אותו בעצמה ולקבל את כל הרווחים מאשר להתחלק בהם עם משקיעים - כלומר, מלכתחילה. ונכון, המדינה הפעילה חברות גז ונפט שנים על גבי שנים, אבל אז לא היו את הטכנולוגיות החדשות שיש היום (שאני לא יודע לפרט מהן) שבזכותן גילו את כל מאגרי הגז החדשים.
אגב, לדעתי האישית לא כל תחום בחיים מתאים או דורש שוק חופשי, מבחינת מקסום יעילות. לגבי בריאות, למשל, המסקנה שהגעתי אליה היא שתכנון צורכי הבריאות של אדם (כשהכוונה לבריאות בסיסית ולא לניתוחים פלסטיים ומותרות כאלה ואחרים) היא משימה שיש סיכוי הרבה יותר טוב שתתבצע ביעילות בתכנון מרכזי חלקי, מאשר בשוק חופשי. כשמדובר בדגם של טלפון סלולרי או הדרך בה אתה מעדיף לתקשר עם הסביבה, האפשרויות אין-סופיות. כשמדובר בשמירה על הבריאות שלך כשחלית בדלקת גרון, דרך הטיפול המומלצת היא די אחידה ולא כל כך קשורה לידע שלך או לתפקוד האישי שלך בתור אדם פרטי, אלא לידע מדעי נצבר.
 
 
 
 
אם אני לא טועה, בנורווגיה זה לא הולאם...
16/1/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

החברה הקודחת הייתה בבעלות ממשלתית מלכתחילה.