היה אירוע בין הכי טובים בארץ
  שנתיים אחרי החתונה, רצח דודו חן את אשתו, ענבל, בדקירות סכין. אחרי הרצח, נשכב דודו על הרצפה לצד אשתו המתה, כיסה אותה ואותו בשמיכה ואז בלע או שלא בלע מספר כדורים. כשהגיעה המשטרה, היה דודו ער אך מבולבל.

מה אירע שם, בחדרי החדרים של חייהם, לא נדע לעולם. ענבל גדלה במצפה רמון, ולפני כשבע שנים עקרה לאילת עם משפחתה. אף דודו חי באילת. אחרי הנישואים, עקרו השניים לבית שיכון מדכדך למראה ברחוב הוורד 3 בקרית מוצקין. אליאן ושמואל, הוריה של ענבל, אליאן ושמואל סורקין, עמדו עמה בקשר טלפוני, אך כנראה התראו עמה רק לפרקים. בבוקר יום הירצחה קיבלה אליאן מבתה מסרון: "ממוש, לא יכולה לדבר אתך, אתקשר מאוחר יותר." האם חושדת כי השינוי בנוסח הפניה הרגיל—בתה הייתה פונה אליה בכינוי "אימוש"—מעיד על כך שהמסרון נשלח על־ידי הרוצח.

מצד הבעל, מצייר עורך דינו של הבעל תמונה של אדם ששפיותו התערערה. הוא פוטר מעבודתו לפני כחודשיים, ובשבועות האחרונים פנה מספר פעמים לפסיכיאטרים בבית־החולים רמב"ם ובתחנה לבריאות הנפש במרפאת זבולון בקריות. בין השאר, פנה לביה"ח רמב"ם יומיים לפני הרצח. אליאן ושמואל דוחים בתוקף את הניסיון לטעון כי מעשה הרצח בוצע על־ידי אדם ששפיותו מעורערת. דודו לא פוטר מעבודתו, אלא התפטר ממנה. ענבל נותרה המפרנסת היחידה, מעבודתה במפעל לפלסטיק, אך לזוג, כך ההורים, לא היו בעיות כספיות. עוד הם טוענים: הבעיות ניכרו עוד לפני החתונה. ענבל פינקה את בעלה אך זה נקט כלפיה אלימות מילולית עוד לפני החתונה בשליחת מסרונים מאיימים. בראיון אחר, ההורים מצביעים על־כך שלטענת בעיותיו הנפשיות של דודו היה יסוד מסוים. הוא נטש את עבודתו בקוקה קולה לטובת עבודה כשליח, והתפטר (או פוטר) ממנה בגלל שמותו בתאונה של אבי כהן עורר בו חרדה. ענבל גם סיפרה כי דודו העצבני היה שרוי בדיכאון וכי חיי הנישואים, למרות תקוותה להיכנס להיריון, קשים לשניהם. בראיון לגלי צה"ל סיפרה האם כי דודו בלע כדורים והיה שרוי בדיכאון.

מעשה הרצח תוכנן מראש, בכך אין כל ספק. לפי הדיווח החדשותי, הרוצח העביר מסר לקרוב משפחה כי רצח את אשתו. בדירה נמצאו גם מכתבים שכתב הרוצח.

מה קרה שם, לא נדע לעולם. למעצבה נותרו שני סרטים: האחד, שם למעלה, הוא סרטון החתונה. האחר, הוא קליפ של סטודיו לעיצוב שמלות כלה מיקאסה, המציעים "מחירים נוחים ותחרותיים המותאמים אישית לכל לקוח, מכשור איכותי, מגוון ומתקדם, ביקורת איכות קפדנית, זמן אספקה מהיר בהתאם לדרישות הלקוח, והחשוב ביותר - שירות אדיב, מקצועי ויעיל לאורך כל הדרך":



בסרטון זה מצולמים בני הזוג—ענבל המתמרת לגובה ודודו הגוצי והמוצק—משתעשעים באתר כלשהו. בסרטי סטודיו לעיצוב שמלות כלה מיקאסה שורר משטר צילומים קפדני. ראשית, חוגגים את הלוגו של סטודיו לעיצוב שמלות כלה מיקאסה. בעקבותיו בא טקס טיפוח הכלה בשמלתה, מחיאות הכפיים של בעלי עניין לזוג הזוהר, המתנשק בתשוקה או בזהירות (בהתאם למידת החומרה שנוהגת הכלה בשמלתה ובאיפורה), ויוצא לצילומים. שם, כל אחד מציית להוראות הצלם, שעיקר עניינו בכלה: מי משחקת ביליארד ופושטת רגל בביריות בגרם מדרגות עלום, ליד שלט שירותים; מי ליד טרקטור, סמוך לבית חווה עתיק (עם מזגן אלקטרה בחזיתו); ומי קפואה במקצת על־רקע סירות דייגים. המרכיב החוזר ברוב הסרטים, כאשר הזוג אינו קפוא לחלוטין, הוא הדרישה שהכלה תצטלם בתנוחה סקסית ו/או רומנטית להפליא (בהתאם לנטייתה ומידת מופנמותה), חשיפת ביריות קלה, מספר נשיקות מסורות לצוואר הכלה, משיכת העניבה השתלטנית וכמובן, על החתן לקפץ ממכשיר כלשהו מטה.

הזוגות שונים, כמובן, זה מזה. יש תוססים וערים, יש מופנמים ושקטים ויש אפילו כאלו שהצינה ביניהם ניכרת.

סרטם של בני הזוג חן דומה ושונה. בסרט ניתן לראות את הסצינות הרגילות, כולל שפע קפיצות ונשיקות, אך לא קשה להבחין גם בהבדל. ראשית, בין בני הזוג לא נוצר קשר עין כמעט באף אחד מהצילומים. הם פשוט לא מביטים זה בזה. עוד על־כך, זרם בולט של אלימות ממשית וסימלית ניכר. ב-3:17, כשהחתן קופץ מן המדרגות, מניפה הכלה את רגלה כאילו בניסיון בעיטה, ומיד אחר־כך מוסיפה בעיטה באחוריו של החתן. מעט אחר כך (3:33) היא לופתת את צווארו ומכה בפניו, כאילו בצחוק. עוד הלאה (3:46) היא לופתת את עניבתו וכאילו 'תולה' אותו ולסיכום (4:05) פונים בני הזוג לקרב אגרופים, כשענבל מתווה אגרופים לפניו, ואילו דודו מנסה לחבוט בבטנה ובחזה, בתנועת גוף מלאה. אחר-כך ענבל רוכבת על דודו חמור הסבר כעל סוס (4:25).

סרט החתונה מספר דברים באופן שונה. בפתח הסרט נושא דודו את דבריו, ידו כרוכה סביב צווארה של ענבל, שפניה מעידים על־כך שהתנוחה אינה לטעמה.
"אני מברך אותנו לזוגיות מושלמת. היה אירוע בין הכי טובים בארץ. והיה את האוכל הכי טוב שיכול להיות. והיה שמח. והחתונה בין הכי טובות. ואני לא סתם אני אומר," אומר דודו, ואז מפטיר כלאחר יד: "ואני אוהב אותך ענבל [ענבל מחייכת לראשונה] ואני מקווה שיהיו לנו חיים באושר ובעושר והרבה ילדים ואני אוהב אותך ענבל." ואז שב לעניין האמיתי: "היה אירוע עשר. ליאור צלמים מספר אחד בארץ. ושלומי עמור תקליטן מספר אחד בארץ. והיה אירוע בין הכי טובים שיש."

ואילו ענבל אומרת: "ממי. מזל טוב. אני אוהבת אותך. שנזכה לאושר, בריאות, הרבה ילדים. שיהיה לנו בהצלחה בהמשך החיים בהמשך הדרך. אני מתה עליך ואוהבת אותך מכל הלב. היה אחלה ערב. מתה עליך. יפה שלי. נשמה. אוהבת אותך." [מפריחה נשיקה]

אחר־כך, זמן קצר אחרי החופה, פושט החתן את חליפתו (הכלה נשארת בשמלתה) ומפזז במרץ לבוש חולצה קצרה מטעם סטודיו לעיצוב שמלות כלה מיקאסה, שבחזיתה הכתובת: "אני פה בגלל אשתי."
 
 
רשימת תגובות (19)
 
 
ראיתי את הסרטונים. אתה צודק. אושר גדול לא נראה על פניה. העיניים עצובות
4/4/2011
נכתב על ידי רינת

 
 
 
 
עיניים עצובות
5/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אכן, עיניה עצובות. והמשך: בדיווח על הרצח בערוץ 2 צוטט המכתב של הרוצח, שכתב: "ענבלי שלי, אני אוהב אותך, אנחנו נישאר ביחד לנצח נצחים, אני מאוד מצטער על הכל." בנענע מספרים כי לפני הרצח פרץ ויכוח בין הרוצח לענבל. באופן ביזארי, מספרים במעריב, השופטת שהורתה על אשפוזו להסתכלות הורתה גם על חיסיון על שמו (ומשום כך, הוא מכונה אצלנו להלן "הרוצח."
 
 
 
 
על מה בנויה יומרת ה''השוק החופשי''? (לדאקרט באהבה
6/4/2011
נכתב על ידי הצופה המתמיד

לכאורה, שוק חופשי נשמע נהדר. זה נמצא בשם: "חופשי".מה יותר טוב מחופש?
החופש לבחור, החופש להצליח, החופש לעשות מה שאתה רוצה בלי הממשלה הזו שתשב לך על הגב.
אבל על מה בנויות כל היומרות האלה שטוענות שאם רק ההון לשגשג, כולם ישגשגו?
כדי לענות על זה באמת ידרשו כמה וכמה ספרים, אבל ננסה לקצר.
הן בנויות על מיתוסים מופרכים, לא כל כך שונים מהמיתוסים המופרכים של קרל מרקס.
הכל בנוי על שני דברים: תועלת שולית (עקומת הביקוש) והתפוקה שולית של ההון (עקומת ההיצע)

בצד אחד, יש את הצרכן הריבוני. יש לו "טעמים" פנימיים, והוא מכונה המונעת רק על ידי יצר לסיפוק יצרים משתנים.
הוא עצלן כרוני שרק רוצה לעבוד פחות (למזער סבל) ולצרוך יותר (למקסם הנאה). הוא או עובד, או צורך, אין שום דבר אחר.
אין לו משפחה, ערכים, שאיפה לכוח, כבוד, סיפוק מהעבודה, קשרים חברתיים, שינויים במצב הרוח, לא ניתן להשפיע עליו באמצעות פרסומת, בכלל - אין לו נשמה או נפש, והוא לא חלק משום חברה אנושית.
יש לו רק צרכים (תועלת) שניתנים להבעה על ידי פונקציה מתימטית והוא שואף למקסם את הפונקציה הזו תמיד (יותר יחידות תועלת).

זה יוצר את עקומת הביקוש, בהנחה שהכל רציונלי, טרנזיטיבי, המידע מלא וגלוי לכולם, כל המוצרים זהים, ושאר הנחות בלתי מציאותיות לחלוטין.

כמובן שמדובר בתיאוריה מטופשת. אין אף אדם שבא לחנות לקנות בגדים ומתחיל לחשב את פונקצית התועלת שלו...
גדולי הכלכלנים הודו שלא כך עובד העולם אך אלו "משלים" (ממש כך!) שמתארים בצורה ציורית את העולם. לדוגמא: סמואלסון ורובינשטיין.

ובכן, משלים אינם מדע, בטח כשהם לא עונים על הכלל הבסיסי של המדע - אמפיריות ואפשרות להפרכה.
ניתן באותה המידה לטעון שמפלצת הספגטי קובעת את עקומת הביקוש,
יש לזה את אותו התוקף המדעי (אחרי שנכניס לשם כמה פונקציות מתמטיות מסובכות ואותיות יווניות שנשמעות מרשימות).

כך נפל לו צד הביקוש בשוק החופשי.

צד ההיצע מטופש אפילו יותר...
איך נבנית עקומת ההיצע?גם כאן יש לנו פונקציה מתימטית מדויקת (עאלק), שמורכת בגורמי יצור: עבודה, קרקע והון, שכל אחד מהם תורם את תרומתו לייצור בצורה נפרדת וניתנת למדידה.
אם בעלי הון מרוויחים יותר מהעובדים, הרי ברור שתרומתם לייצור (חברה) גדולה יותר.
כמובן שעוד לא נולד האדם שהצליח באמת למדוד תפוקה של הון, אבל למה לדקדק בקטנות.
תלמידי כלכלה ממשיכים לחשב פונקציות היצע ו"למצוא" את התפוקה השולית של ההון.
ממשיכים להגיד: בהנחה שאין ממשלה, אין מסים, יש אינסוף פירמות.
אז מה אם "מוצרי הון" הם הטרוגניים ואינם ניתנים למדידה ביחידה משותפת. "נמדוד" אותם באמצעי עקיף - שיעור הריבית. לפי האגדה הוא שווה לתפוקה השולית של ההון.
אבל... אופפפס, זה בדיוק מה שהתיאוריה אמורה להסביר!
קיבלנו הסבר מעגלי בו מנחים מראש שהתיאוריה נכונה על מנת להסביר אותה.

שוב, גדולי הכלכלנים הודו שאין מדובר במדע:
" מאחר שהתיאוריה הניאו-קלאסית מבוססת "על ‘הדבר’ הזה הקרוי הון…" ומאחר שתיאוריה זו אינה ניתנת להוכחה, הרי שאימוצה הוא "..עניין של אמונה…" . (ציטוט של פרגוסון)

אם כן, אין כזה דבר תועלת שולית, ואין תפוקה שולית של ההון הניתנת למדידה.
הכל פיקציה.
אם אין עקומת ביקוש, היא לא יכולה לפגוש את עקומת ההיצע שגם היא דימיונית. ואז... עם מה נשארנו? כלום.

"מדע" הכלכלה הוא רמאות אחת גדולה, שנועדה להצדיק את חלוקת ההכנסות הנוכחית בחברה במסווה של רציונליות.
פעם המלכים והאצילים הצדיקו את זה על ידי בחירה אלוהית, עכשיו קוראים לזה כוחות השוק - כוחות חיצוניים לחברה האנושית שלכאורה מווסתים את חלוקת ההכנסות באופן ספונטני, ובעיקר - צודק.

יש אירוניה מסוימת בכך שאפילו התיאוריות האלו מסכימות שרק תחרות משוכללת (המון פירמות) מביאה לחלוקה יעילה של משאבים.
אוליגופולים (המצב ברוב ענפי המשק) מביאים בהגדרה לחלוקה לא יעילה של המקורות ולפגיעה בחופש הכלכלי.
ובכל זאת, כולם סוגדים ל"כוחות השוק".
זה לא "השוק".זה אנשים ספציפיים שיש להם כוח רב יותר מאחרים. זה הכל.

*** אם מישהו יצליח למדוד פונקצית תועלת של אדם כלשהו, לבנות עקומת ביקוש, או עקומת היצע של ענף כלשהו -
אני חוזר בי מכל מה שנאמר כאן ***
 
 
 
 
"אין אף אדם שבא לחנות לקנות בגדים ומתחיל לחשב את פונקצית התועלת שלו..."
6/4/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

כל המלל בפוסט - אני לא מבין למה הוא מכוון, למי הוא מיועד (להוציא אותו דקארט, שבכלל לא הגיב כאן ברשימה זו), ולמה אתה חושב שאתה מתפרץ לדלת סגורה ולא פתוחה. אבל אני חושב שהכל מזדקק לו למשפט שציטטתי לעיל מדבריך; מעבר לכך שהמגיבים הקבועים כאן בבלוג אינם נמנים על חסידי התורה הכלכלית הניאו-קלאסית ומגכחים לנוכח כל מושג של שיווי משקל וכו', הרי שדבריך הנ"ל אפילו לא מייצגים נכונה את הכלכלנים הניאו-קלאסיים. כפי שהערתי כבר בעבר ליונתן קרוביצקי שטעה אף הוא בנוסח - גם כלכלנים מהאסכולה הנאו-קלאסית לא חושבים שמישהו מחשב איזו פונקציית תועלת. הם גם לא טוענים שתועלות הן יותר מדרך נוחה להציג העדפות. ומה שעוד יותר מדהים הוא שהטענה לגבי "מקסום תועלת" לא גורסת שהצרכן "ממקסם תועלת" אלא "נראה כממקסם תועלת". מה ההבדל? ההבדל טמון בכך שלבני אדם (כך לפי הכלכלנים הנאו-קלאסיים עצמם) יש כל מיני אסטרטגיות שהתפתחו לצורך התמודדות עם העולם. הטענה היא בעצם שבמקום להתבונן באסטרטגיות אפשר לחשוב על האנשים כאילו יש להם איזו "תועלת" והפעולות שהם ינקטו הן אלה ש"ממקסמות אותה". אפשר להתווכח עם הטענה הזו (ועוד איך אפשר, ואני מניח שאורי רדלר, למשל, יהיה הראשון להתווכח איתה) אבל קודם כל צריך להציג את הטענה כיאות ולא לעסוק באיזה איש קש.

וכיוון שאני רואה שיש לך המון זמן לנאומים, מה עם איזו תשובה לשאלה שהצגתי לך, יחד עם התייחסות לתשובה המפורטת של אורי שם?
 
 
 
 
צופה מתמיד חביב...
6/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

כפי שציין דוגמה-נגדית, לא ברור כנגד מי אתה טוען כאן. אני בוודאי - ואני חושב שגם רבים מהמגיבים עמם דנת - לא סבור שיש דבר כזה בכלל "עקומת היצע" או "עקומת ביקוש" ואני גם לא חושב שכלכלה היא מדע מדויק או מדע בכלל (באותו מובן שפיזיקה או כימיה הן מדע). כלכלה היא תחום עיון וחקר הבוחן את ההתנהגות האנושית ומנסה להגיע למסקנות כלליות לגבי הנטייה של אנשים לפעולה כזו או לפעולה אחרת בנסיבות מסוימות.

לדוגמה, כשאדם נכנס לחנות הוא אינו מבקש למקסם תועלות אלא לבחור במוצר שהוא מעדיף על פני מוצר אחר. יש כאן פעולה של גיבוש העדפות, המוטית בחוזקה, לעתים קרובות, על ידי שיקולים משיקולים שונים: יוקרה, אהבה, חנופה של המוכר, חישוב שגוי, וכן הלאה וכן הלאה. הכללים בהם ניתן להבחין אינם עקומה או נוסחה מדויקת אלא רק הנטייה הכללית אצל רוב הצרכנים, לדוגמה, לרכוש מוצר זול יותר על פני יקר יותר.
 
 
 
 
אם אתם מקבלים את הטענות הבסיסיות שלי,
6/4/2011
נכתב על ידי הצופה המתמיד

אז איך אתם עדיין יכולים להאמין בהבלים שנובעים מאותן תיאוריות?
הערת אגב: לא נכנסתי לניואנסים של המושג העדפה ניגלת,
שאומר לנו בעצם שמה שאנחנו רואים זה... מה שאנחנו רואים.

איזה מין תיאוריה זו?
 
 
 
 
מאיפה הטקסט המוזר הזה?
6/4/2011
נכתב על ידי ג'ו

 
 
 
 
יש לך בעיה כלשהי איתו?
6/4/2011
נכתב על ידי הצופה המתמיד

 
 
 
 
כן. יש סיבה שאתה לא עונה?
9/4/2011
נכתב על ידי ג'ו

 
 
 
 
הטקסט ממני. גם אתה מוזמן להיענות לאתגר
9/4/2011
נכתב על ידי הצופה המתמיד

 
 
 
 
צופה מתמיד חביב...
11/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אלו "הבלים שנובעים מאותן תיאוריות" הובעו כאן?
 
 
 
 
צופה, מה שעשית כאן הוא במקרה הטוב דמגוגיה פשוטה.
11/4/2011
נכתב על ידי ג'ו

איש לא טען שעקומות ההיצע והביקוש הן גרפים שמייצגים פונקציות מנדויקות כמו במדעי הטבע. אבל הם משמשים מודלים מצוינים מצד אחד לתיאור של התנהגות שוק, ומצד שני ככלים לניבוי - לא של מספרים מדויקים - של מגמות ודפוסי התנהגות בשוק.

מי שטוען שאדם אינו הולך לקנות בגדים עם עקומת ביקוש בכיסו - צודק אך מדבר שטויות. כי שום כלכלן לא טען זאת. אבל מי שיטען שכאשר המחיר של מוצר עולה, הכמות המבוקשת אינה יורדת - גם הוא מדבר שטויות. המודלים של היצע וביקוש, עלות שולית, תועלת שולית תפוקה שולית וכו' מאפשרים לנו להבין את תופעות הכלכלה שמאפיינות את חיינוף ולהסביר מדוע קרו דברים שקרו.
 
 
 
 
ג'ו, בקיצור - אתה טועה.
11/4/2011
נכתב על ידי הצופה המתמיד

עובדתית, ממש לא חסרות דוגמאות למוצרים שכאשר מחירם עולה הכמות הנקנית בפועל (ביקוש זה מושג בעייתי) לא יורדת.
דלק זו דוגמא בולטת למדי.
תועלת שולית, בדומה לתורת הערך של העבודה היא פיקציה תיאורטית ומתמטית. לא ניתן לנבא שום דבר - שום דבר בעזרתה,
ויסודותיה הרעיוניים (כמו רציונליות) הופרכו שוב ושוב.

רעיון התפוקה השולית של ההון הופרך רעיונית אינספור פעמים, הופרך מתמטית על ידי פיירו סרפה,
אבל עדיין מלמדים אותו (ואת עקומת ההיצע הנובעת ממנו לכאורה) כתורה מסיני כבר עשרות שנים.


המסד התיאורטי שלהן רעוע במקרה הטוב, ופשוט מופרך לחלוטין במקרה הרע.
אם אין לאף אחד דוגמא אמפירית אחת לאותם רעיונות - איך אפשר לטעון שהם מסבירים משהו?

רעיון התועלת שולית או התפוקה שולית של ההון מאפשרים לנו להבין את הכלכלה כמו שאלוהים מסייע לנו בהבנת תופעות מזג האוויר.

ואם אנשים כמו סמואלסון ופרגוסון מודים בכך שהתאוריה אינה מדע ומבוססת אמונה בלבד, מי אני שאתווכח?...
 
 
 
 
רדלר הסביר לך את העניין בצורה לא רעה
11/4/2011
נכתב על ידי רנה דקארט

מי שטוען שהכלכלה היא מדע מדויק הוא טיפש. אני מוכן להתחייב שאין אף פרופסור רציני לכלכלה שיטען זאת.
בשיעור ראשון בכלכלה נאמר בד"כ ע"י כל מרצה סוג ז' שלא מדובר במדע מדויק אלא בניסיון לנבא תהליכים. אגב, אני זוכר שבמבחן הראשון שלי הייתה שאלה הקשורה,למשל, לאנשים שלא נוהגים בראציונאליות.

אתה באמת חושב שמדע שלם אלו פשוט אנשים שלא יודעים על מה הם מדברים.

או גרוע מכך, קונספירציה לשעבוד ההמונים?


בניגוד אליך, אני בא מרקע של מדעי החברה פר אקסלנס, כך שאני מכיר את הפילו' של מארכס ושאר חבריו.

המסקנה שלי היא הפוכה משלך. לדעתי האנשים הללו, שלרובם אין מושג ירוק בכלכלה, ופלאוט כותב על כך בציטוט שהופיע בויקי', הם אלו שעושים מניפולציה בניסיון להעביר אנשים לצד שלהם - הצד הנאו מארכסיסטי.
 
 
 
 
מה עם איזה טיפת התייחסות עניינית?
11/4/2011
נכתב על ידי הצופה המתמיד

ברור לכל בר דעת שכלכלה זה לא מדע מדויק.
ובכל זאת זה מתחזה למדע מדויק, ואתה מבלה את רוב זמנך בלימוד מתמטיקה גבוהה שאין לה דבר וחצי דבר עם כלכלה.
איך נוצר כסף, מי מרוויח אותו, כמה ובאיזה צורה.
אם אתה יוע את זה - אתה יודע כלכלה.

לא צריך אינטגרלים משולשים, לא קבוצה חצי ריקה, לא משפטי שלמות ולא נעליים.

תגיד לי אתה איך לעזאזל אפשר להעביר קורס על כלכלת ישראל בלי להזכיר אפילו פעם אחת את בנק לאומי, אריסון, עלית או הונאת הבורסה של תחילת שנות השמונים?

אז כן, רוב הפרופסורים הם בהחלט חמורים נושאי ספרים (מצא חן בעיני הביטוי),
ואם הם ממשיכים ללמד את עקרונות הנאו קלאסיים אחרי שאלו הופרכו שוב ושוב על ידי חכמים ממני, אז הם נטולי יושר אינטלקטואלי.

נ.ב.
אין לך (ולאף אחד אחר כאן) חצי מושג מה הרקע שלי
טוב, חוץ מלימודי כלכלה כמובן.

ואני עדיין מחכה לאיזה עקומת ביקוש טובה שתוכיח את טעותי.
אלא אם אתה מקבל את דעתי שמדובר במיתוס ולא במדע.

אז נוכל להתחיל לדבר על תיאוריות כלכליות.
לאדם סמית' היו כמה רעיונות לא רעים בכלל.
 
 
 
 
לאורי- בקצרה - ה''שוק'' הכל יכול יסדר הכל.
11/4/2011
נכתב על ידי הצופה המתמיד

 
 
 
 
הטענה העובדתית היחידה שלך הייתה בעניין דלק.
11/4/2011
נכתב על ידי ג'ו

והיא פשוט אינה נכונה.

http://articles.sfgate.com/2007-06-30/business/17250150_1_gasoline-sales-tax-energy-information-administration
http://krugman.blogs.nytimes.com/2008/05/09/prices-and-gasoline-demand/
http://www.cnbc.com/id/41972835/High_Gasoline_Prices_Dampening_Demand_Mastercard

ועוד ועוד...

השאר הוא אידיאולוגיה מהסוג שטוען שאוולוציה היא תיאוריה למאמינים בה, ולא אתווכח עם זה.
 
 
 
 
הופרך מתמטית על ידי פיירו סרפה?
12/4/2011
נכתב על ידי dugmanegdit

באמת? אפשר לקבל קישור לכך?
 
 
 
 
הצופה, אתה לא לגמרי שולט במאטריה, לדעתי.
12/4/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

הצופה, אתה לא לגמרי שולט במאטריה, לדעתי.

קודם כל, דוגמת הדלק שלך לא נכונה. עליית מחירי הדלק מובילה תמיד לירידה בשימוש בו. אולי התכוונת לומר שהביקוש לדלק קשיח יותר מהביקוש לשעוני־יד שווייצרים (עניין מוכר), אבל בוודאי שהשימוש ברעיונות המרג'ינליסטים בהחלט מסוגל לתת לנו אינדיקציה לא רעה לגבי התרחשויות עתידיות. אני יכול לומר לך כך: בהינתן שכל התנאים האחרים זהים, עליה במחיר הדלק תוביל תמיד ובכל מקרה לירידה בביקוש. זו לא מתמטיקה, זה הגיון פשוט.

אחר כך אתה כותב:

רעיון התפוקה השולית של ההון הופרך רעיונית אינספור פעמים, הופרך מתמטית על ידי פיירו סרפה... ואם אנשים כמו סמואלסון ופרגוסון מודים בכך שהתאוריה אינה מדע ומבוססת אמונה בלבד, מי אני שאתווכח?



כלומר, בהתחלה אתה טוען שבאמצעות הוכחה מתמטית אפשר להפריך את רעיון התפוקה השולית של ההון, ואחר כך אתה טוען שמדובר שתיאוריה שהיא "מבוססת אמונה בלבד." אם לעקומות ביקוש והיצע או לתועלת השולית אין תוקף מתמטי כלשהו—ובנושא זה יש הסכמה לפחות בינך לביני לבין ג'ו ולאחרים—הרי שאין שום יכולת להפריך אותה מתמטית.

בפועל, סרפה (כמו קיינסיאנים אחרים) דווקא דבק בטענה שכלכלה היא מדע מדויק ובדיוק משום כך יש תוקף כלשהו לאקונומטריה ולטיעונים מסוג זה, בהם דבק.

וברוח פנייתך, ברגע שתפסיק לנסות לדחוף אותנו לתוך המגרה הדמיונית שבה אנחנו אמורים להימצא, לדעתך (מגרת האקונומטריה והכלכלה כמדע מדויק) אפשר יהיה גם לדבר.