המאמר שישנה את חייכם!
  לא ישנתי טוב בלילה
אני יודע שהנושא הזה מעסיק אתכם בגדול, ולכן טרחתי והקלקתי באופן אקראי על הקישור הזמין הראשון למאמר מעניין על שינה וחוסר שינה. מסתבר שגם רוב האנשים שטוענים שהם זקוקים רק לחמש או שש שעות שינה, זקוקים בעצם ליותר, והם מתנהלים להם במצב של חוסר כרוני בשינה. רק אחוז עד שלושה אחוזים זקוקים לפחות משש שעות שינה. אני, אגב, ישן שש וחצי באופן טבעי. כמה אתם?

בביתו של הנידון
ראש העיריה בבוסטון, טום מנינו, חתם על צו האוסר מכירה, קידום מכירות ופרסום של משקאות מסוכרים בשטחים בבעלות ממשלתית. יש כאן סיפור קטן—העיריה קיבלה סכום של כמה מיליונים, והוצאותיה על השילוט הסתכמו בכמה אלפי דולרים—אבל הסיפור שמתחת לפני השטח הוא של מסעו של ראש העיריה לקדם את הבחירה ה"בריאה יותר" במאבק בהשמנה, לצד תמונתו של ראש העיר המעידה על כך שהוא, באופן אישי, נכשל במאבק הזה באופן חרוץ.

ראש העיר נגד השמנה

כולנו אשמים
תני גולדשטיין מנסה לברר מי אשם בבועת מחירי הנדל"ן. כרגיל אצלו, הכל סלט אחד גדול. בהתחלה, הוא מסמן באופן ברור את האשמים: "רווחי העתק וחגיגות שכר הבכירים, הבונוסים והדיבידנדים בחברות הפרטיות והציבוריות." כל זאת, על בסיס שיחה מזדמנת עם ידיד ושיחה עם מתווך, שאומר לו כי "רוכשי הדירות להשקעה הם בעיקר עצמאים ומנהלים בכירים." מתווך אחר מפרט: "רוכשי הדירות להשקעה הם לרוב שכירים או עצמאים מעל גיל 45 עם הכנסה חודשית של 30 אלף שקל ומעלה." כלומר, רוכשי הדירות להשקעה, המתמירים את השוק לכדי בועה, הם העשירים—אותם אלו הנהנים מ"רווחי העתק." גולדשטיין נפעם מגובה הסכום וקובע מסמרות ברורים: "שכר כזה לא משלמים אפילו בהיי-טק. מדובר במנהלים בכירים, ששכרם רשם בשנים האחרונות עלייה מטורפת." (לפי הלמ"ס, אגב, זו ההכנסה הממוצעת של משפחות משני העשירונים העליונים—כלומר, יש בישראל כ-400,000 משפחות של "מנהלים בכירים, ששכרם רשם בשנים האחרונות עלייה מטורפת."

המתווך, מוטי עובדיה, מנכ"ל סניף ראשון לציון של חברת התיווך רילטי אקזקטיב, מחזק את חוות דעתו השקולה של גולדשטיין בנתונים סטטיסטיים מוצקים מאין כמותם: "נכון. מנהלים ומנהלים לשעבר. מכרתי, למשל, למישהו ששימש כמנהל אגף בחברת תקשורת גדולה, ופרש עם מענק של מיליון ומשהו שקל ופנסיה של 15 אלף בחודש. יש לו דירה, הוא כבר שילם משכנתה, הפנסיה מספיקה לכל צרכיו, אז הוא קנה דירה נוספת." כלומר, פנסיונר ששימש כמנהל אגף הוא העדות החותכת לכך שהשוק מונע על־ידי "מנהלים בכירים, ששכרם רשם בשנים האחרונות עלייה מטורפת." עובדיה, במעמדו הכלכלי וההגותי הבכיר כמנכ"ל סניף ראשון לציון של רילטי אקזקטיב, מחווה את דעתו על ההתפתחויות החברתיות: "התייקרות הדירות נובעת מהפערים החברתיים וגם מחמירה אותם, אם המשכורות לא יעלו בהתאם, זה יחמיר את המצב החברתי בישראל בצורה קטסטרופלית."

ויינט, נזכיר, משלמים משכורת לכתב המביא ציטוטי בר־סמכא על המצב החברתי המחמיר ממתווך דירות.

מצעד הגיחוך ממשיך. כלכלני בנק ישראל מסבירים את העליה, כך גולדשטיין, ב"אשראי הזול." ציטוט אין לו, אבל בשביל מה יש מנכ"לים בסניף ראשון לציון של רילטי אקזקטיב אם לא לשמש גם כפרשנים לענייני כלכלה: " הריבית הנמוכה גורמת לכך שהשקעה בדיור הפכה לאפיק השקעה מועדף... כשהריבית נמוכה, התשואה באפיקי ההשקעה האחרים יורדת. גם המשכנתה הזולה מעודדת רכישה של דירות להשקעה... מכרתי, למשל, למנהל בכיר בשירות הציבורי, שהיה לו בית באזור השרון. הוא מכר אותו וקנה אחר, קצת קטן יותר, הרוויח מיליון על ההחלפה, וקנה דירה נוספת להשקעה ב-1.3 מיליון שקל. הוא צריך לשלם משכנתה של 300 אלף, וזה לא הרבה כסף בשבילו... המשכנתה הזולה גם מעודדת אנשים ממעמד הביניים לקחת על עצמם התחייבויות לא פרופורציונליות ולקנות דירות יקרות, וגם זה מעודד את רוכשי הדירות להשקעה, כי הם יודעים שאם הם ימכרו את הדירה יהיה לה ביקוש."

כלומר, עכשיו, בהדרכתו המסורה של פרשננו לענייני הכל מ. עובדיה, מנכ"ל סניף ראשון לציון של חברת התיווך רילטי אקזקטיב, מסתבר שהאשמה רובצת לפתחו של בנק ישראל, המשמר את הריבית ברמה נמוכה, ולא בהכרח קשורה באופן בלעדי ל"מנהלים בכירים, ששכרם רשם בשנים האחרונות עלייה מטורפת." מתווך הנדל"ן ערן שוקרון מציין כי "רוכשי הדירות להשקעה הם לרוב לא מהאלפיון או המאיון העליון... העשירים באמת - הבעלים והמנכ"לים של החברות הגדולות - לא אוהבים להתעסק בנדל"ן. נדל"ן זה ללכלך את הידיים... הרבה מהמשקיעים הם עובדים מבוגרים במקומות כמו התעשייה האווירית, הנמלים, חברת החשמל, הבנקים, בעיקר אלה שפורשים לפנסיה מוקדמת. החבר'ה האלה לא סומכים על ניירות ולא מאמינים בבורסה. הם רוצים משהו אמיתי, מוצק, שאפשר לראות ולמשש." כלומר, לא מנהלים בכירים ולא עליות מטורפות בשכר, אלא פנסיונרים של מונופולים ממשלתיים או בנקים, שרוצים לקנות דירה לילדים.

ובכלל, העובדים האלה הם חארות שלא ברא השטן. ושוב, גולדשטיין החרוץ מבקש ממתווך הנדל"ן לחוות דעתו על מצב החסה בשטחים: "העובדים הללו מאוגדים בוועדים הגדולים, ובשנים האחרונות הם השיגו העלאות שכר פנטסטיות כ'פיצוי' מהממשלה על ההפרטות והרפורמות במשק. זה אחד הגורמים שדוחפים את מחירי הדירות כלפי מעלה?" המממ... מתווכי דירות. הם האנשים שיתמודדו בכנות עם טענות ויגידו לך, העיתונאי המצטט אותם בשמם ומעניק להם פרסום חינם, "לא, מה פתאום! מה השטויות האלה שאתה מדבר!" ואכן, מתווך הנדל"ן ערן שוקרון מאשר את השערתו הנועזת של גולדשטיין: "כן. ויש גם לקוחות אחרים, שלרוב לא ברור בדיוק מאיפה יש להם כל כך הרבה כסף. אני מנחש שבועת הנדל"ן היא תור הזהב של הכסף השחור. בכל מקרה, מדובר בשכבה צרה בחברה הישראלית... לפני 10 שנים, כשהמחירים היו נמוכים יותר, היו הרבה אנשים פשוטים עם משכורת ממוצעת שקנו דירה שנייה לילדים... היום כבר כמעט אין רוכשים כאלה, וההגבלות החדשות על לקיחת משכנתה הפכו את זה לבלתי אפשרי לגמרי."

"לפני 10 שנים, כשהמחירים היו נמוכים יותר, היו הרבה אנשים פשוטים עם משכורת ממוצעת שקנו דירה שנייה לילדים שלהם בזמן שעדיין שילמו את המשכנתה על הדירה הראשונה, והשכירו אותה כדי לממן את המשכנתה השנייה שלקחו. היום כבר כמעט אין רוכשים כאלה, וההגבלות החדשות על לקיחת משכנתה הפכו את זה לבלתי אפשרי לגמרי".

לדעת ערן שוקרון (מתווך נדל"ן) אי אפשר לומר שהמחירים נבלמו. "אני רואה שיש פחות פעילות, שקונים פחות. לגימלאי מהתעשייה האווירית שגמר עכשיו את המשכנתה הראשונה קשה לקנות דירה שנייה... מצד שני, זה [ההגבלות החדשות בנק ישראל] מקשה עוד יותר על הצעירים שקונים דירה, כך שאני לא בטוח שמבחינה חברתית זה כל כך טוב."
 
וגולדשטיין מסכם: "בעיה חברתית דורשת פתרון חברתי... מדברי המתווכים עולה תמונה ברורה: התייקרות הנדל"ן היא בעיה חברתית והפתרון לה צריך להיות חברתי. אם קבוצה קטנה של אנשים קונה בקלות אינספור דירות במחירים שרוב תושבי המדינה אינם יכולים לקנות בהם דירה ראשונה, הרי שהצפת השוק בקרקעות לבנייה לא והקשחת הקריטריונים לרכישת דירה לא יפתרו את הבעיה."

אז ככה: ראשית, מר גולדשטיין, ראוי שתתבייש בכך שאתה מביא את דבריהם של מתווכי דירות כפרשנים לענייני חברה ורווחה. ליתר דיוק, אתה לא צריך להתבייש—צריכים להתבייש בעלי ויינט, שמשלמים לך משכורת עבור גיבוב ההבלים הזה. ישבת בשני משרדי תיווך ופטפטת עם מתווכים חנפים—זה התחקיר שלך? שנית, לא הוכחת את התזה. הרי בעלי הכנסה של 30,000 שקל הם ציבור נרחב מאוד ולא "קבוצה קטנה של אנשים." להפך, מדברי אותם מתווכים שהבאת עולה שלא מדובר במנהלים בכירים בעלי שכר מטורף אלא בעמך ישראל: פנסיונרים ואנשים בשלהי הקריירה שלהם, שמבקשים דרך לא לשחוק את ההון המועט שצברו בעמל רב בעשרות שנות עבודה.

ועל המלצות המדיניות של גולדשטיין—שכר דירה מוגן ודיור בר השגה—נדבר בפעם אחרת. דומני שמצינו את מנת הטמבלים שלנו להיום.

השבתת הממשל
סכנה חמורה של השבתת הממשל בארצות־הברית. כלומר, הרפובליקנים בבית־הנבחרים תבעו קיצוץ משמעותי יותר בתקציב, מהקיצוץ "בכאילו" שביקש ממשל אובמה לאשר. אם לא יהיה קיצוץ, הם איימו, לא נאשר את התקציב ואז לא יהיה כסף לשלם משכורות והממשל יושבת. אחר־כך היו ריבים קטנים וגדולים, ושפע נה-נה-נה-נה-נה ואומנה-לך-ואומנה-לך. בסוף הגיעו לסוג של פשרה: קצת קיצוץ, אבל לא משהו. לכל מיני אנשים יש כל מיני דעות על ההתנהגות של כל מיני אנשים אחרים בעניין. פיטר ויינר ב"קומנטרי" סבור שאובמה הונה את הציבור כשהציג עצמו כמי ש"יאחד." הוא האבא של המפלגים, הוא אומר. מצד שני, ואולי לא מצד שני, ג'ונת'ן צ'ייט מה"ניו רפבליק" האולטרא-ליברלי, מקבל את הפשרה בחמיצות פנים מרבית. עבדו עליך, יא אובמה, הוא אומר. יצאת פראייר. הרפובליקנים פחדו מוות מהשבתה, ואתה אכלת את הטריק שלהם. גם קריסטוף ב"ניו־יורק טיימז" לא מתפעל מאופן ניהול העניינים על־ידי הדמוקרטים, אף כי, כמובן, לדעתו הרפובליקנים המניאקים הם האשמים. וויליאם לאלור, מימין, די עצבני על־כך שהרפובליקנים לא ניצלו את ההזדמנות מול נשיא חלש. שכחתם מי הביא אתכם לכאן, הוא שואל. תומס ליפסון, לעומתו, באותו עיתון ממש, סבור שהרפובליקנים ביצעו תרגיל מזהיר: ראש בית־הנבחרים, ג'ון ביינר, שאף לבצע קיצוץ של 32 מיליארד. הרפובליקנים החדשים והנמרצים הקפיצו את המספר מעלה־מעלה ל-61 מיליארד (כלומר, קיצוץ של 100 מיליארד בתקציב המוצע). תרגיל קלאסי של נערי האוצר. אחרי שהעז הזאת הוצאה, הושגה פשרה על קיצוץ של 38.5 מיליארד—יותר ממה שביינר שאף להשיג מלכתחילה. נקנקו את אובמה, הוא סבור. וגם ב"פוקס ניוז" נוטים להסכים. אכן, הנשיא נוקנק.

סביר להניח שהאמת נוטה לכיוון הרפובליקני, וכי אכזבת הדמוקרטים מוצדקת. וזה הניתוח שלי לכל העניין. ראשית, מתוך 100 המיליארד שביקשו הרפובליקנים לקצץ, הם השיגו כמעט 80 אחוז (40 מיליארד בהרחבה שבוטלה, עוד 40 מיליארד בקיצוץ). שנית, וחשוב יותר, אף אחד לא זוכר בדיוק כמה קוצץ ואם הקיצוץ היה משמעותי וחשוב. גם בעיטת דרדלה קטנה בדקה התשעים שווה שלוש נקודות. פוליטית, זוכרים שהיה קיצוץ ומכאן, שהרפובליקנים "ניצחו." לרושם הזה מוסיפה העובדה שכמה תועמלנים דמוקרטים הציבו יעד לא ריאלי של מניעה מוחלטת או כמעט מוחלטת של קיצוץ בתקציב. יעד כזה לא היה ריאלי מלכתחילה. מי שהציב אותו, לא חשב על היעד הסופי: היום בו תושג פשרה.

ואולי הוא דווקא כן חשב. מלכתחילה, שאפו הדמוקרטים להגיע למצב בו תהיה השבתה של הממשל. באותה עת, הם סברו כי השבתה כזו תשחק לידיו של אובמה (וכבר כתבתי על זה). אי־התפשרות, סברו שם בהתחלה, תוביל לתוצאה רצויה: השבתה שתרומם את מעמדו של אובמה, כפי שאירע עם קלינטון ב-1995. בפועל, כך התברר, היו הסיכויים לשיפור כזה קטנים משחשבו, והדמוקרטים נלכדו ברשת שהם עצמם פרשו. ברגע האחרון, הם חרדו מהשבתה לא פחות מהרפובליקנים, ולכן ששו להגיע לפשרה.

ההצלחה הגדולה ביותר של הרפובליקנים הייתה השתלטות על סדר היום. שאיפתם של הרפובליקנים—ובמיוחד של אלו שזה-מקרוב-באו, שלוחי תנועת מסיבת התה—הייתה שהנרטיב בדיון יתמקד בתקציב ובחולשת מנהיגותו של אובמה. זה היה סדר היום האידאלי מבחינתם. הדמוקרטים, לעומתם, ביקשו ליצור מצב בו הדיון יתמקד בגמדים הרפובליקנים הקטנוניים המתאבקים בעפר מגפיו הגבוהות של אובמה ומבקשים לחבל בהצעות נוקדניות וקיצוניות בשגשוגה המתחדש של האומה.

כישלונם של הדמוקרטים כאן היה בולט. ההתרחשות בכללה נתפשה כריב קטנוני בין סיעות—מצב נפלא עבור הרפובליקנים, ורע מאוד מבחינת אובמה. הנשיא לא נתפש כמנהיג הניצב מעל לאירועים, אלא כפוליטיקאי חלש הטובע בהם—בן הפלוגתא של יו"ר בית הנבחרים, ביינר. עבור הדמוקרטים, מדובר במצב רע, והנתונים על מצבו של אובמה בסקרים מדברים בעד עצמם.

עוד זה מדבר, וזה בא
העימות על השבתת הממשל אך זה תם, ואחד חמור יותר ניצב בשער: איום הגבלת החוב. ארצות־הברית היא אחת המדינות הבודדות בהן גובה החוב מוגבל בחוק. כדי לאפשר לממשל להדפיס עוד כסף, נדרש הסנט להעניק את אישורו. כאשר אין אישור, ממשלת ארצות־הברית אינה רשאית להנפיק אגרות־חוב, ולכן אינה יכולה לשלם באמצעות ההכנסות ממכירתן את תשלומי השוטפים ואת הריבית והקרן על אגרות־חוב שהנפיקה בעבר. או, במלים פשוטות, היא עלולה להיות מוכרזת פושטת רגל.

הדרך היחידה למנוע זאת, לפחות לפי שעה, היא באמצעות אישור של הסנט להרים מעלה את תקרת החוב המאושר. התקרה גדלה באטיות בשלושים השנים האחרונות, מפחות מטריליון דולר בשנת 1980 לקצת פחות משישה טריליון בתחילת שנות האלפיים. אז, עם המלחמה בעיראק ובאפגניסטן ובעקבות הוצאות אחרות, היא תפחה בשורה של קפיצות עד קרוב לתשעה מיליארד בסוף כהונת בוש. עתה, הגבול הוא 14.5 טריליארד. בוש ואובמה לבדם אחראים לשני שליש ממנו.

עבור הרפובליקנים, זוהי עת טובה לתבוע מהממשל ומהדמוקרטים להפגין נכונות של ממש לריסון תקציבי—כדי לזכות באישורם להגדלת החוב. חברים רפובליקנים בבית הנבחרים, בהנהגת פול ריאן, אף העלו הצעה מקפת לכינון קיצוץ כזה, בשיעור של 6.2 טריליון דולר בעשור הקרוב. עיקר הקיצוץ המוצע על־ידם הוא בבריאות (כולל ביטול של אובמה-קייר וקיצוצים משמעותיים מאוד במדיקאייד), וכן קיצוץ ניכר בהוצאות לביטחון ובהוצאות הנתונות לשיקול דעתו של הנשיא.

אובמה וממשלו מתנגדים, כמובן, אבל אין להם הרבה ברירות כאן. הם יצטרכו להגיע להסכמה כלשהי עם הרפובליקנים. אחרת, כפי שמספר מאמר מחכים ב"ניו־יורק טיימז," יהיה רע.

אינפלציה
תהיה אינפלציה, וזה יהיה נורא ואיום. ראס ווינטר שכנע אותי.

ואם אנחנו כבר כאן
ברנרד מיידוף, אביה של אם כל תרמיות הפונזי, טוען שהממשל בארצות־הברית בכללו מתנהל כמו תרמית פונזי. לפחות אי אפשר להגיד שהוא לא יודע על מה הוא מדבר. את הסרט מבלומברג אי אפשר להטמיע, אז הנה קישור

כבוד השופט
באמריקה בוחרים כל דבר לכל עניין. בשבועות האחרונים התנהלה מערכת בחירות לוהטת לתפקיד שופט עליון במדינת וויסקונסין—כן, זו הזכורה ממהומת הקיצוץ התקציבי והקיצוץ בשכר עובדי המדינה באחרונה. אנשי האיגודים רשפו בזעמם על המושל סקוט ווקר, וביקשו להבטיח בחירתו של נציג ליברלי יותר, שאולי יסייע בידם להפוך את החוק החדש (שנחתם בינתיים, כמובן) על־פיו. מספר המשתתפים בבחירות עלה מפחות מ-800 אלף בבחירות באפריל 2009 לקרוב ל-1.5 מיליון בבחירות הנוכחיות. חלק ניכר מהגידול בשיעור המצביעים נבע מתפיחה במחוזות בהם האיגודים היו חזקים במיוחד. ובכל זאת, המועמד של הרפובליקנים זכה ברוב של 7,000 קולות. וכדאי ללכת בעקבות ההפניה ולקרוא גם את שאר מאמרו הנבון של מייקל ברון.

כך תהיי צעירה ויפה
תרופות אליל אף פעם לא חסרות, ומוכרי שמן נחשים יש בשפע. הנה האחרון: שילוב שעולה חמישה דולר, ומשנה את מפת הקמטים לבלי שוב. כדאי לשים לב להשקעה בתגובות המזויפות.

גלן בק בחוץ
כידוע (לא לי, אבל אני מעמיד פנים כאילו זה ברור מאליו ורק אתם לא ידעתם) גלן בק הועף בבעיטה מ"פוקס ניוז." הרייטינג ירד. ג'ון סטיוארט נפרד ממנו באופן מרשים ביותר (ואם אתם לא רואים את זה, אז זה באשמתכם. לכו לכאן):



מיקרוסופט המושחתת
סיפור מעניין ועצוב: כך הפכה מיקרוסופט ממעצמת תוכנה בלי נציג לרפואה בוושינגטון, לשתדלנית מיומנת. גועל נפש.

וכמה קטנות
  • אלק בולדווין ממליץ לצ'רלי שין לא להיות אנטישמי, או לפחות לסתום את הפה. הוא כמובן נרקיסיסטי לעייפה, אבל יודע לכתוב.
  • חידושים לשוניים בויינט: יש יצור חדש בעולם—"בן שכול."
  • איי-דיגיטל, לתשומת לבכם: ניצן סדן לא קיבל אייפד. הוא יכתוב רשימות משמיצות ויכופף את המציאות פעם אחר פעם ועוד פעם ואז יתבזה בשטויות מביכות ובעוד קצת ואפילו זה. למה שלא תתנו לו אחד לכמה זמן. כך, לכל הפחות, תחסכנה מאיתנו כמה כתבות טרחניות. אפילו עוד יותר טוב, אתם יכולים לפרסם קצת בוויינט והם כבר יסתמו לו את הפה. הפרסום באינטרנט עולה כסף, אבל השתיקה שווה זהב.
  • אז מה ייסגר בסוף עם מקרה הניצב בר־לב ותלונת אורלי אינס? דומה שהמדינה אינה ששה להביא את העניין בפני בית המשפט.
  • אכלו לנו, שתו לנו: בואינג מתלוננת על הסיוע הניתן לאיירבוס.
  • אבות אכלו בוסר: אב העניק לבתו מתנה—בניין ובו 21 דירות. מאוחר יותר הוא גילה כי אינה בתו. הוויכוח בבית המשפט הוא על ה"מאוחר יותר." הקישורים מהסוג הראשון שינם יציבים. יש גם ידיעה בגלובס.
  •  
     
    רשימת תגובות (39)
     
     
    בעניין אורלי אינס
    10/4/2011
    נכתב על ידי יוספה

    השבוע נכנסתי למשרד של הבוס שלי ודרשתי שיפריש לי כספים לפנסיה, כי ככה החוק אומר שמגיע לי. הוא, מצדו, טען שעל מעביד לא חלה חובה להפריש כספים לקרן פנסיה (!). יצאתי ממשרדו המומה וחפוית ראש. סיפרתי על כך לחבר שלי בערב, והוא אמר לי משהו בסגנון "אם כבר דרכת בבוץ, תתפלשי!". חבל שאורלי אינס בוחרת לא להתפלש. סתם יצאה קירחת מכאן ומכאן. אני, מצד שני, קיבלתי היום משכורת. עדיין לא הפריש לי לפנסיה, הבנזונה.
     
     
     
     
    קודם כל, אל תקשיבי לחבר שלך - הוא לא מבין כלום
    10/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שנית, תקשיבי ותקשיבי לי טוב: את צריכה מחר בבוקר להיכנס, לבושה ביריות ועם מקל של אליהו הנביא, ולהגיד "אופס, סליחה, חשבתי שמדובר בשירותי בנות."
     
     
     
     
    ואם כבר תני גולדשטיין,
    11/4/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    למישהו יצא לראות לאחרונה את ה"כתבה" של נדב אייל בערוץ 10 על העליה במחירי המזון בעולם? הנה:

    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=790559

     
     
     
     
    תני גולדשטיין
    11/4/2011
    נכתב על ידי חירותניק ליברלי

    אהה, כן, ידעתי שהשם מוכר לי:

    http://www.latma.co.il/article.aspx?artiId=5068
     
     
     
     
    כן, כן
    11/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    ואגב כך, נחשפתי לליצנים המבזים את שמו של ג'ורג' אורוול ברבים.

    עקרונית, אגב, אין לי בעיה עם דעותיו של גולדשטיין - רק עם זה שהוא עיתונאי מזופת. וגם בזה, הבעיה היא של מי שמעסיקים חפפן אולימפי כמוהו. לא מפתיע שהעפתו מ"כל העיר" משתלבת יפה עם הסטנדרטים העיתונאיים שלו בכתבה שעליה דיברתי כאן, ועם הסטנדרטים שמשתקפים מהכתבה על רונן שובל.

    אני יכול רק לנחש מדוע הם מעסיקים אותו, והניחוש שלי הוא שהוא עיתונאי וותיק, שמוכן 'לטחון' עבודות של עיתונאים מתחילים יחסית כמו "העתק-הדבק" מהודעות לעיתונות.
     
     
     
     
    אתה לא מכיר יוסי גורביץ עוד מהאייל הקורא?
    11/4/2011
    נכתב על ידי פצי

     
     
     
     
    סיפור פרסי שמייסר
    11/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    הסיפור המעניין הוא של פרסי שמייסר—זה שמופיע בתחילת הדברים. וזה הסיפור, כפי שהבנתי אותו: מונסנטו פיתחה זן שונה גנטית של קנולה, שיתרונו המרכזי הוא בכך שהוא עמיד למדבירים הקוטלים צמחים אחרים. עמידות זו מצמצמת מאוד את הצורך בעישוב ובשימוש באמצעי הדברה אחרים, וגם מאפשרת להימנע מעיכובים הכרוכים בריסוס מקדים של עשבים בחלקה. מונסנטו רשמה פטנט על זרעים אלו, תחת השם "ראונדאפ רדי." תוקפו של הפטנט פג לפני שנה (פברואר 2010). החברה גם משווקת מדביר בשם "ראונדאפ," המדביר עשבים, אך מותיר את הקנולה בלא פגע.

    מונסנטו מעניקה רשיונות לשימוש בזרעים אלו במחיר של בערך 3.7 דולר קנדי (ששערו דומה לשער הדולר האמריקני) לדונם, והמחיר היה מפתה דיו עבור רבים משכניו של שמייסר, שהוא חקלאי בססקצ'ואן שבקנדה. שמייסר לא קנה את הזרעים.

    בשנת 1996 הקימו שמייסר ואשתו חברה, שהם בעליה. שנתיים אחר כך התגלה כי 95-98 אחוז מהצמחים שצמחו בשדות הקנולה שלו - שדות בהיקף של 4,000 דונם — הניבו קנולה מזן "ראונדאפ רדי." איך זה קרה בדיוק? שמייסר היה מודע היטב לזרעים של מונסנטו—אין חקלאי שאינו מכיר אותם, וחקלאי הזורע 4,000 דונם של קנולה יודע היטב באילו זרעים מדובר. הוא ידע כי אל שדהו ואל גבולותיו מתעופפים מפעם לפעם זרעי "ראונדאפ רדי." הוא נטל את המדביר "ראונדאפ" וריסס בבורות שסביב שדותיו ובבורות המתח (לטעינה) שבשולי שדותיו, ואסף את הזרעים ששרדו את ההדברה. את הזרעים שאסף—בידיעה ברורה שאלו זרעי "ראונדאפ רדי"—הוא זרע בשדותיו.

    באביב 1997, שנה אחרי שהוקמה החברה ואחרי שהחל לאסוף את הזרעים, נטה שמייסר את הזרעים שאסף בשדה שגודלו 3 דונם, וריסס אותם. כ-60 אחוז מהזרעים שרדו את הריסוס במדביר של מונסנטו. בסתיו 1997 הוא קצר את הקנולה בשדה הזה, אך לא מכר אותה אלא שמר אותה בנפרד, ואחסן אותה בחורף.

    חוקר של מונסנטו בחן את הנושא, באמצעות זרעים משדותיו של שמייסר שעפו אל הכבישים שלצד השדות ובמרץ 1998 ביקרו נציגי החברה והודיעו לו כי לתפישתם הוא מגדל זרעי "ראונדאפ רדי" בלי רישיון. כאן, שמייסר, אף שהוזהר, הלך והעביר את הזרעים ששמר טיפול השבחה ואז זרע אותם בתשעה שדות, בשטח של 4,000 דונם.

    מהשטח הזה ניטלו דגימות (חלקן בהוראת בית המשפט) וגם מפעל ההשבחה שמר חלק מהזרעים והעבירם למונסנטו. התוצאות הצביעו באופן חד משמעי על כך ששמייסר השתמש בזרעי ראונדאפ.

    ובקיצור, נהג כרמאי ואף נתפש.
     
     
     
     
    אבל הסיפור המעניין יותר
    11/4/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    מבחינת רמת העיתונות בארץ הן המסקנות של נדב אייל. שום מילה על ריביות נמוכות או מנדאטים של אתנול שמתמרצות חקלאים לגדל גידולים מסוג מאוד מסויים רק כדי לשרוף אותם אחר כך (ובקיצור - שורפים לנו את האוכל). בכל אשמים התאגידים הרשעים שחושבים שזה שהם פיתחו זן מסויים בתהליך שארך 5-10 שנים עוד יש להם זכות לדרוש כסף עבור הרשיון לגדלו, ובנוסף אליהם יש את כל ה"ספקולנטים" (זו קללה נפוצה בפרוגרסיבית) שסוחרים במזון כאילו אין מחר וזאת בניגוד לעבר אז ה"ספקולנטים" לא עשו כן בשל הרגולציה (גיכי גיכי...). חצופים!
     
     
     
     
    והציטוט החביב עלי: החקלאות הפכה לעסק מסחרי
    12/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    יעני, עד להתפתחויות השליליות הנוכחיות גידלו קנולה בשביל האידאולוגיה
     
     
     
     
    שוב עם הסחורות והאינפלציה? חשבתי שגמרנו עם השטויות
    13/4/2011
    נכתב על ידי שאול

    קישור

    ובשל"מ מושלם של גיבור האגף השמרני בארה"ב - פול ראיין, שהעלה הצעה רוויה בהורדת מסים איך לשפר את המצב הפיסקלי של הממשלה האמריקאית. מלא מלא כסף יחסך אם רק נסגור את הלופ-הולס במערכת המס. איזה בדיוק לופ הולס יסגרו? יש לו תשובה:

    Those are the kinds of details that we'll come out later with, that the Ways and Means Committee will work on. We're not going to go into the little details of which tax expenditure goes and which tax expenditure stays. We're going to lower tax rates, broaden the base. You'll see more of these details on Tuesday.

    And then, as the year goes on, that is the job of Chairman Dave Camp and the Ways and Means Committee to fill in all those little specifics.
    אגב, ביום שלישי שאחרי הראיון לא יצאו שום פרטים. אתם יודעים. בשל"מ.

    קישור
     
     
     
     
    אכן, בישלו"מ כהלכתו
    13/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    אורי,
    13/4/2011
    נכתב על ידי אליסה

    קודם כל התכוונת לוויסקונסין, ולא למינסוטה. עם זאת, האם העובדה שכשבת על מינסוטה היא פרוידיאנית משהו או שזה היה מקרי?
     
     
     
     
    אח, אין כמו שמחה לאיד....
    13/4/2011
    נכתב על ידי שומר הלילה

    מעוז השמאל הפרוגרסיבי האמריקאי עשה אקזיט נאה. עכשיו הבלוגרים השמאל-רדיקלים ש"עבדו" (בחינם) עבורו רוצים נתח מהעוגה.

    http://www.themarker.com/wallstreet/1.625573

    איפשהו, מילטון פרידמן, לבוש בחולצת צ'ה-גווארה, מנגן על הכינור הקטן בעולם...
     
     
     
     
    אליסה - אם פרוידיאנית, פרויד צריך להסביר מה ההבדל...
    14/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    וויסקונסין, מינסוטה - עבורי, זה בערך אותו דבר.
     
     
     
     
    שומר הלילה, זה לא חדש...
    14/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    כשהאפינגטון פוסט נמכר הבלוגרים שכתבו עבורו חינם גיששו האם הם הולכים לראות מזה משהו (בעיקר, בהמשך הדרך) וכשהאפינגטון אמרה להם שהם לא יראו מזה גרוש, הם פחות-או-יותר סובבו את הגב והלכו... ואז זה לא השפיע בגרוש על הפופולריות של האתר, שדווקא עלתה. כעת, הם מנסים באיזה אופן לתבוע תביעה שאין לה בסיס (הרי הם הסכימו לתנאים. איש לא כפה אותם לפרסם שם) כדי להביך את האפינגטון (ובעיקר את AOL) כדי שיגיעו לפשרה.
     
     
     
     
    Franken Units
    15/4/2011
    נכתב על ידי אליסה

    ובצדק, אורי: אכן יש בין שתי המדינות דמיון רב - גאוגרפי, תרבותי ופוליטי. אבל הסיבה שתהיתי לגבי הבלבול היא הרבה יותר נקודתית במקרה הזה. כנראה שלא הצצת בקישור ואולי לא הבנת איך התאפשר ניצחונו (המפתיע מאד מאד) של פרוסר?
     
     
     
     
    "אנחנו בכלל נגד יוזמות פרטיות של חברים"
    15/4/2011
    נכתב על ידי שומר הלילה

    לקרוא ולצחוק:

    http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4056362,00.html
     
     
     
     
    אליסה, לא הייתי מודע לסלט הזה...
    16/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    אבל זה מבדח למדי: הגברת הקלידה את התוצאות ושכחה ללחוץ על כפתור השמירה. מרתק. כך מוכרעים עניינים בעולם.
     
     
     
     
    שומר הלילה
    16/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    אהבתי את המגיב שמתלונן שבקיבוץ שלו יש מישהו שמביא חמורים ועושה צרות לכולם.
     
     
     
     
    פחות (חניות) זה יותר (טוב לכולם),
    17/4/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    איך לא חשבתי על זה קודם?
     
     
     
     
    והרי הקישור-
    17/4/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4056516,00.html
     
     
     
     
    אח, למה כל הכוסיות בשמאל?!?
    17/4/2011
    נכתב על ידי שומר הלילה

    אה ודני גוטווין ממחזר עצמו לדעת:

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3515193,00.html

    וכמובן פה הוא הופך מ"היסטריון" ל"גסטרונום":

    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3514162,00.html

    נדמה שעל כל שאלה התשובה תמיד תהיה "בגלל שחיקת מעמד הביניים".
     
     
     
     
    דני גוטווין הוא התשובה!
    17/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    עכשיו רק נשאר לנו לברר מה השאלה.

    אה, למה כל הכוסיות בשמאל? בגלל דני גוטווין!?!
     
     
     
     
    לא, טיפש!
    17/4/2011
    נכתב על ידי שומר הלילה

    הכוסיות בשמאל כי מעמד הביניים נשחק!

    אתה מבין, הברונים השודדים שוחקים את מעמד הביניים עם הפומפייה הקפיטליסטית שלהם, והכוסיות, כמו שבבי גאודה, עפות שמאלה.
     
     
     
     
    זה אולי מבדח,
    17/4/2011
    נכתב על ידי אליסה

    אבל זה גם מרתק הרבה יותר ממה שאולי נראה - והקשר למינסוטה הוא לא מקרי. אחד הטריקים הידועים של השמאל בבחירות (חוץ מלהצביע מוקדם ותכופות, גם אם המצביע הוא חי או לא)זה "לגלות" כל מני קולות "אבודים" לאחר שהקולות של הימין כבר נספרו. השמרנים כבר שנים מקוננים על כך שהשמאל "משחק מלוכלך", אך אף פעם לא מסוגלים להביא את עצמם להחזיר באותו מטבע. ייתכן מאד שהגברת ההיא באמת עשתה טעות תמימה, אבל זה לא חשוב - מה שחשוב הוא שרבים מאד בימין (לפחות מההתרשמות האנקדוטלית שלי) רוצים להאמין שזו לא היתה טעות תמימה. אם הלך הרוח הזה בקרב הימין הוא נרחב מספיק, אז הארועים בוויסקונסין מהווים "נסיעת מבחן" במובן עוד יותר מרחיק לכת ממה שנראה בהתחלה. שווה לעקוב - ההיסטוריה נעשית אל מול עינינו ממש.
     
     
     
     
    אגב, הסיפור הזה
    17/4/2011
    נכתב על ידי אליסה

    שהכוסיות הן בשמאל הוא באופן ברור מצוץ מהאצבע - מספיק להסתכל על המורות.
     
     
     
     
    אה, וגם: שמונה שעות.
    17/4/2011
    נכתב על ידי אליסה

    כמו שעון.
     
     
     
     
    יש לי תיאוריה יותר טובה
    17/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    קודם כל, אני מסתייג מההשוואה של נשים לשבבי גאודה. נשים הם יצורים אוטונומיים ועצמאיים ואינן שבבי גבינה. חוץ מזה, תיאוריית השחיקה שלך לא מסבירה איך זה שבפומפיה עפים שמאלה כל הגברים החננות.
     
     
     
     
    מחירי דירות
    18/4/2011
    נכתב על ידי רועי

    פוסט מנוסח יפה ומעניין.
    רק הערה קטנה לפי נתוני הלמ"ס האחרונים הזמינים http://www.cbs.gov.il/reader/?MIval=cw_usr_view_SHTML&ID=654 הכנסה של 30,000 שייכת לעשירון העליון ומחוץ לעשירון התשיעי.
     
     
     
     
    או-קיי, זה הדבר המצחיק ביותר שראיתי השבוע...
    19/4/2011
    נכתב על ידי שומר הלילה

     
     
     
     
    לרועי
    20/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לרועי, לפי הלמ"ס ההכנסה הכספית ברוטו של העשירון העליון היא 37,109 ושל התשיעי היא 22,301. כמובן שיש בעלי הכנסה פחותה או יתרה, אבל הממוצע של שני העשירונים הוא כ-30 אלף.
     
     
     
     
    ובהמשך לסאגת נדב אייל,
    20/4/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    הנה האיש, בגודל טבעי, מספר לצופים בבית מהו "שיעור הרווח" של חברת BP על כל חבית נפט שהיא מפיקה במפרץ מקסיקו (דקה 4:00 והלאה):

    http://lnk.nana10.co.il/Article/?ArticleID=796216

    כן, כן, פשוט ללקק את האצבעות - הכתב הגאון פשוט לקח את הרווח על כל חבית וחילק במחיר החבית. אגב, זה כנראה המקור לנתונים של אייל בתוכנית:
    http://www.bbc.co.uk/news/mobile/business-13120605


     
     
     
     
    כן, כן, דוגמה, תלמד לקח...
    21/4/2011
    נכתב על ידי אורי רדלר

    לחברות הנפט אין צורך לזקק את הנפט, לתחזק מנהלה, לגרוט, לעבור מבאר לבאר, וכו'. אין להם הוצאות.

    כבדרך אגב, הרווח הנקי הממוצע של בריטיש פטרוליום הוא כ-9 אחוז.
     
     
     
     
    אורי זה גרוע
    21/4/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    מכפי שאתה חושב. נדב אייל עוד יכול לטעון להגנתו שהוא התכוון
    לכך שהוא התכוון רק לניכוי ההוצאות על הקידוח, השאיבה והמיסוי במפרץ מקסיקו (זה קשקוש, אבל נניח לכך). אלא שאפילו אז יש בעיה - אם BP צריכה להשקיע 64 דולר כדי לעשות 100 דולר, הרי שהרווח שלה נמצא מעל ל-50%....
     
     
     
     
    רק קצת אפרופו -
    21/4/2011
    נכתב על ידי אליסה

    בעיקר כי אני נורא אוהבת את סגנון הכתיבה שלו (וגם, כמובן, כי הוא מכיר את התעשיה מקרוב).
     
     
     
     
    מילא החישוב הכלכלי
    22/4/2011
    נכתב על ידי בטח

    הצורה שבה הוא מסביר על הנזק האקולוגי הנוראי היא אחד לאחד לוגיקה של תורת קונספירציה.

    אם לא רואים נזק גדול זה לא אומר שאין נזק גדול אלא שהנזק:
    א) התרחש במקומות שאנו לא רואים (שטח עצום, עומק וכו')
    ב) הממשלה מסתירה אותו

    כבר במהלך הדליפה התברר שהפירוק הטבעי גדול בהרבה ממה ששיערו שאפשרי, כמובן שהנתונים הללו לא זכו לכותרות כי זה מפריע לפאניקה שמפמפמים בחדשות.
     
     
     
     
    אייל הוא חובב פאניקה,
    22/4/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    ראה הכיסוי של עניין הכורים ביפן. דווקא בעניין זה נראה לי
    שמדובר בהבנה שיכולתו ליצור פניקה קשורה קשר הדוק עם מידת שביעות הרצון ממנו ככתב ש"יש לו מה למכור" בערוץ 10.
     
     
     
     
    טוב, אני אהיה פרקליט שטן כאן.
    23/4/2011
    נכתב על ידי שומר הלילה

    אייל נדב איננו נורא בכלל. בטח יחסית לשאר החבר'ה בתחום ובטח ובטח יחסית למרקסיסט שהוא החליף.

    לא מזמן הוא פירסם שלושה מאמרים בסגנון "כמה חרא פה". במקום להפנות את רוב החיצים לשכר ולהוצאות הממשלה (כמו שרוב הכותבים בז'אנר עושים), הוא הפנה את החיצים למחירים של מוצרים וחוסר תחרותיות כתוצאה מקשרי הון שלטון.

    חלק א': http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/210/807.html

    חלק ב': http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/213/424.html

    חלק ג': http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/218/355.html

    פובליציסט שכותב במפורש שהוא מעדיף 500 טייקונים על פני 20 (במקום התשפוכת שנאה הרגילה לטייקונים) הוא לא טמבל גמור.
     
     
     
     
    שומר,
    23/4/2011
    נכתב על ידי dugmanegdit

    נדב אייל אכן פחות גרוע מח"כ הורוביץ שנהה כמו ילדון טיפש אחרי צ'אבס החלאה. אבל אין בשלושת המאמרים שלו בכדי להעלות את חינו בעייני. הוא פשוט עלה גם כאן על הגל, ואם תקרא בין השורות אתה תראה שהוא מתכוון יפה יפה לכך שתגדל כאן הרגולציה. כך שהוא יכול לומר עד מחרתיים שהוא מעדיף 500 טייקונים על 20. אם הוא תומך ברגולציה הרי שהוא בעצם מעדיף 10 או 5 (או טייקון ענק אחד בשם "המדינה") על פני 20. ובלי קשר לנ"ל, העובדה שזו צרת רבים (ואפילו בחלק מיתר המקרים חמורה יותר) לא מנחמת אותי.