אימוני אף, סטירות ויריות
  חנכי את אפך!
את זה שהיפנים מוזרים אנחנו יודעים. אבל כמה מוזרים הם... טוב, גם את זה אנחנו בעצם יודעים. אבל יש דברים אפילו יותר מוזרים ממוזרים (ומ/כ לרה"ג גונזו).

באתר מוכרי שמן הנחשים הזה מציעים כל מיני דברים משונים ומופלאים. לדוגמה, עיצוב האף באמצעות קליפס בצורת פרפר. חמש דקות ביום ואפך יראה מושלם. או, לכל הפחות, בחמש הדקות שאחרי השימוש באטב הכביסה הזה, הוא יראה כמו אף שצבטו אותו באטב כביסה.



עוד בקטגוריה הפופולרית תמצאו מכשיר שילמד אתכם לחייך חיוך מאושר: "חזקו את שרירי הפה והלסת שלכם," קוראים יצרניו של המוצר, "וצרו לעצמכם את החיוך המושלם." דומה כי אושר אמיתי לא יוכל להתבטא בתרגול של חמש דקות. המתרגלת צריכה לשאת את המתקן המחוייך בכל שעות היממה. כך היא תרכוש הרבה ידידים, שיראו כי לא רק שיש לה חיוך אמיתי ומלבב, היא גם מוכנה להשקיע כדי לשמר אותו בצורתו המושלמת.

עוד בקטגוריה הפופולרית: חתלתול מחמם (כלומר, בובת חתול עם בקבוק מים חמים. ויש גם בצורת כלב ים), מסיכה לאימון פנים, שרפרף שמאפשר לכם להשתין בשקט מרבי (יש בגזרות שונות ובצבעים לבנים ולבנות, כולל דגם אקולוגי), ומגלח גוף (לגברים בלבד!). שיא-השיאים הוא מכשיר מיוחד לייצור "פצצות אמבטיה": מכשיר שמסייע ביצירת צורת כדור לתערובת של מעט מים וחומצת לימון וסודה לאפייה (ביחס של שלוש יחידות סודה ליחידת חומצת לימון). התערובת מתמוססת במהירות רבה מאוד במים, כמו "פצצה." אשר לשאלה מדוע מישהו ירצה לשפוך חומצת לימון וסודה לאמבטיה נצטרך לפנות לשגרירות יפן.

קשה-קושי-קושיה
אני מתנצל מראש על שאני מנצל את הבלוג שלי למטרות פושעות כמו שאלות, אבל יש לי שאלה, ואשמח אם תהיה לכם תשובה. תשובות קנטרניות או מעליבות יזכו, כמובן, ליחס מועדף.

ובכן, זה הולך ככה: באתר מסתורי באינטרנט הועלתה השאלה מדוע יש קשר בין הריבית של בנק ישראל לריבית על משכנתאות.

אני השבתי - קצת לא לעניין - לגבי הריבית שיש על אגרות חוב ואחר-כך המשכתי וטענתי, כן לעניין, כי הריבית במשק נוטה להתעגן לריבית היעד שקובע הבנק כי גופים בנקאיים חייבים להחזיק ביתרות (רזרבות) בחשבונם בבנק המרכזי, וכי גם קרנות וגופים פנסיוניים חייבים להחזיק חלק מהונם באגרות חוב.

המנגנון כאן ישיר ועקיף: הריבית נקבעת, להלכה, לפי הריבית הנקובה במסחר קצר־מועד בין הבנקים (עסקאות לילה). הבנק המרכזי (במקרה שלנו, הבנק הפדרלי. בנק ישראל נוקט שיטה שונה במקצת) מבצע עסקאות קנייה ומכירה של אגרות חוב (בעיקר) מהבנקים, כשמכירה תורמת לעלייה בריבית, ואילו הקנייה לירידה בריבית. זה הפוך למה שנראה הגיוני (היינו מצפים שמכירה תוביל לירידה במחיר המוצר, ואילו קנייה תביא לעלייתו), כי הקנייה והמכירה מתבצעים באמצעות הגדלה והקטנה של היתרה הרשומה של הבנק במאזני הבנק המרכזי. כשהבנק המרכזי מוכר לבנק אגרות חוב, הוא לא מקבל ממנו כסף אלא גורע מהיתרות הרשומות שלו בחשבונותיו. לכן, לבנק שקנה אגרות חוב יש יתרה רשומה קטנה יותר, מה שמקטין את היקף ההלוואות שהוא יכול להעניק במסחר קצר־מועד. הקטנה זו, בתורה, גורמת לו להיות רעב יותר להלוואות, ולשלם ריבית גבוהה יותר לבנקים האחרים תמורת הלוואות שהוא נוטל מהם. ולהיפך, אם הבנק המרכזי קונה אגרות חוב מבנק, הוא מזכה אותו בחשבונותיו ולכן לאותו בנק יש אישור להלוות כסף רב יותר. כל הסיפור הזה מתבצע תמיד על הקשקש, כי הבנקים רוצים להיות תמיד במצב בו הם מלווים את הסכום המירבי, ולכן הם כל הזמן מזגזגים עם היתרה המיידית.

כל זה, לתפישתי, נוגע לתחזוקה השוטפת של שער הריבית, ולא משנה באמת את הריבית או את היצע הכסף. מה שמשנה את הריבית באופן בסיסי הוא שלבנק המרכזי יכולת לכפות על חלק ניכר מהשוק להחזיק באגרות חוב ממשלתיות, והריבית שהוא מוכן לשלם עליהן היא העיגון הראשי והחשוב ביותר לריבית. כמובן, אם הבנק המרכזי קונה לפורטפוליו שלו כמות גדולה של אגרות החוב שהוא מנפיק, כפי שעושה הבנק המרכזי בארצות־הברית עם ה"הקלה הכמותית" שלו, זו הגדלה של היצע הכסף באופן ברור.

הטיעון של בן הפלוגתא שלי הוא שהריבית נקבעת על־ידי עסקאות הריפו (קניית אגרות במסחר קצר־מועד) של הבנק המרכזי, כשהזרקת כסף באמצעות קנייתן או מחירתן היא הגורמת לעליה או לירידה בהיצע הכסף ובעקבותיו גם בריבית.

אז מי יותר חתיך וצודק?

ירוק זה חום
ג'ורג' מונביוט—האולטרא-סביבתן של הגרדיאן—כתב טור מפוכח על הפתרונות שאינם פתרונות של התנועה הירוקה. את זה שלמונביוט יש מוח פעיל כבר ראינו. מעניינות יותר התגובות (מ/כ ליוסי לרנר בקבוצת הליברטריאנים-הישראלים). אחד-אחרי-השני עלו מגיבים, שכונו בהמשך הדיון, ובצדק, "טרולים מלתוסיאנים" והחלו טוענים בעד "בקרת אוכלוסיה."

המשמעות המעשית של זה—המתת כ-80 אחוז מאוכלוסיית העולם—היא כמובן העניין המרכזי. אבל לא פחות חשובה ההצצה למנטליות הדיקטוטריאלית של המציעים.

כן, וכתבו על זה גם במקומות אחרים. למשל ב"בלוג הירוק" העצבני ואצל אנטוני ווטס העוד יותר עצבני.

שתי סטירות ולמיטה
הקורא החרוץ ר"ס, שלמרות שמו אינו הדוגמנית המוכרת רותם סלע, הפנה אותי למאמר מעניין על מחיר החינוך המתמר בארצות־הברית והטענה המעניינת שעכשיו, בעצם, יש לנו "בועת חינוך" מסוכנת. כלומר, הסטודנטים, שהחובות שלהם הולכים ותופחים יתקשו בהחזרתם והסוף, מי ישורנו. אמרו את זה קודם וגם כאן ואומרים את זה גם כאן. לא משנה. אפשר גם לקרוא מאמר מעט עתיק על השתנות השוק בחינוך העל־יסודי בארה"ב.

כשלעצמי, החידה הזו נראית לי די מסתברת מאליה. כלל ידוע ומוכר הוא כי כאשר מעניקים כסף לקונה (במקרה זה, סובסידיות ואישורי נטילת הלוואה לסטודנט) יעלה מחיר המוצר בקשר ישיר להיקף המענק. עוד על כך, כאשר מגבילים את מספר המוכרים (במקרה שלנו, באמצעות אקרדיטציה), המחיר יטה גם כן לעלות. די אלמנטרי, לא?

אתר השבוע: "אבטלה סמויה"
בלוג חביב של סוציאליסטי-כורסא בניחוח סוציו-כלכלי מוכר. בפתח הם מכריזים:

הבלוג נפתח במטרה להוות פלטפורמת מפגש. היות ותופעת היעדר הפלורליזם במחשבה הכלכלית אינה מוגבלת לכותלי האקדמיה בלבד, אלא רווחת גם בעיתונות הכלכלית הפופולארית בישראל, אנו מקווים כי הדיון בבלוג יהווה אלטרנטיבה לאופן העיסוק הקיים. כיום, עיקר הדיון בבלוג הינו בנושאים כלכליים הנוגעים לחיי היומיום שלנו כישראלים או כאזרחים גלובליים. אין לנו כוונה להציב עמדה אלטרנטיבית ספציפית לאורתודוקסיה הכלכלית, אלא לקיים דיון, וזה – כשלעצמו – יהווה אלטרנטיבה. כולם מוזמנים.

החברים שם הם, ברובם, תלמידי תואר ראשון ושני לכלכלה, עם כל מיני רעיונות משעשעים על כל מיני דברים, שטויות איומות וכמה שטויות מזעזעות. מכל מקום, אם אתם מסוגלים להתגבר על מינונים בסדר גודל בינוני של "האזרח דרור" ועל מינון כבד של "חגי מהבלוג" (חגי קלעי מהבלוג "יחסי מין")—אפשר להתבחבש שם.

ואם כבר מדברים על סוציאליסטים של כיס, אויך מיר א מענטש צום טיש. באחד המאמרים שם מצאתי הפנייה לדבר הזה.

עוד פעם אינפלציה? לא נמאס?!
טוב, אבל ניאל פרגוסון יודע לכתוב. על ההבנה שלו בכלכלה אפשר להתווכח (ו"תולדות הכסף" בהחלט מקומט בכל מיני פינות חשובות), אבל לכתוב הוא יודע.

ובמסגרת פינתנו
ובמסגרת פינתנו כל-מיני-לינקים-שנדמה-שהיו-פעם-מעניינים-אבל-עבר-המון-זמן-מאז אני גאה להציג: עידוד להטרדת מעשנים. האתר, בכלל, שווה הצצה מפעם לפעם.

הם יורים באיגודים גם במסצ'וסטס
אבל הפעם עושה את זה דווקא דמוקרט, כך שהרעש הרבה יותר מתון, ומסבירים לנו (ועוד אצל מייקל מור) שבעצם, יש כל מיני שיקולים משיקולים שונים. ה"דיילי קולר" מדווח ביותר משמץ של "אמרנו-לכם."

והטרדה מסוג אחר
איך זה שהקונים באינטרנט לא משלמים מס מכירות? בושה וחרפה! גועל נפש ממש.

ואובמה
פיטר וונר מנסה להסביר ב"קומנטרי" איך זה ש"הנשיא הפיקח ביותר אי־פעם הפך נשיא של כהונה אחת?" את זה עוד נראה (ואני חושב שמה שנראה הוא שהוא יכהן גם כהונה נוספת, אבל זה כבר סיפור אחר). המאמר, מעניין.

וגולסטון
ואם אתם כבר ב"קומנטרי" שווה להציץ במקבץ מאמרים העוסקים בריצ'רד גולדסטון: משפטי המכשפות של "בצלם," "ציד המכשפות של גולדסטון," ו"וידויה של טרוריסטית." האחרון הוא המעניין מכולם—אבל שלושת המאמרים דורשים מנוי.

אפשר לאכול תפודים בהול
כתבה מעניינת על פניה המשתנות של העברית. סער, באופן משונה, סבורה כי גם לועזיזמים וותיקים ראויים לשימור, מעצם כך שהם הופיעו פעם בשפה. מכל מקום, בכך גמרתי.
 
 
רשימת תגובות (33)
 
 
לפני שאני מנסה להסביר את עמדתו של בן הפלוגתא
6/5/2011
נכתב על ידי שאול

רק לוודא שאני מבין מה שאתה אומר -
כאשר בנק מרכזי מעלה או מוריד את הריבית, לשיטתך, הוא עושה את זה על ידי שינוי הדרישות בנוגע לכמה אג"ח, ומאיזה סוג, צריך בנק להחזיק?
 
 
 
 
לא, כמובן שלא...
7/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

כוונתי היא שכוחו של הבנק לאכוף את הריבית שהוא קובע נובע מכך שחלק ניכר מההון בשוק מוחזק באגרות חוב (לרוב, מתוקף חוק) ומכך שהמסחר הלילי בין הבנקים צריך לעבור שוב ושוב דרך הבנק המרכזי. הראשון הוא גורם כללי, השני הוא גורם עיגון ספציפי.
 
 
 
 
ברוח טובה - בואו נעשה פה קצת סדר
7/5/2011
נכתב על ידי שאול

1. צריך להבדיל בין דרישות הלימות הון:
http://en.wikipedia.org/wiki/Capital_requirement
ובין הדרישות המכונות "יחס הרזרבה"
http://en.wikipedia.org/wiki/Reserve_requirement
הראשונה נוגעת להון העצמי שהבנק חייב להחזיק ביחס לכמות ההלוואות שהוא נותן. הסיבה שהיא קיימת היא כדי שבמקרה שחלק גדול מהצפוי מההלוואות שהבנק נתן ילכו בדרך כל חי, הוא עדיין יוכל להחזיר כסף למפקידים ולמלווים באמצעות ההון העצמי. הכסף שהוא כסף של הבנק. על ההון הזה יש מגבלות שקובעות איך אפשר להחזיק את ההון הזה. בגלל שלהגיד לבנק תחזיק שטרות בארנק גורם לבנק לעלות גבוהה, לא דורשים ממנו את זה, אלא "רק" להחזיק את ההון העצמי בנכסים בטוחים יחסית. הדרישות האלו אינן נקבעות על ידי המחלקה המוניטרית, אלא על ידי המחלקה לפיקוח על הבנקים שבדרך כלל מאמצת את המלצות ועדת באזל.
השנייה נוגעת לשאלה כמה מתוך הכסף שמפקידים הפקידו בבנק הבנק יכול להלוות הלאה. נניח, שעל כל עשרה ש"ח שהופקדו בבנק הבנק יכול להלוות הלאה 9 ש"ח, אבל הוא חייב להחזיק אצלו 1 ש"ל למקרה שהמפקידים ירצו למשוך את כספם מוקדם מהצפוי. זה כן צעד מדיניות שיכול להשפיע על הריבית, אבל לא ידוע על מקרים שבהם נעשה בו שימוש. בכל מקרה, גם אם לא יקבע כל יחס רזרבה, והבנקים יוכלו להלוות הלאה כמה שהם חושבים שכדאי, זה לא ישפיע על היכולת של הבנק המרכזי להשפיע על שער הריבית.
 
 
 
 
הלאה
7/5/2011
נכתב על ידי שאול

הבנקים לא צריכים להעביר פעולות שלהם דרך הבנק המרכזי. לא כל כך הבנתי את התיאור שלך לגבי מה כן או לא נחשב להעביר לבנק המרכזי כסף, אבל המציאות כאן היא דווקא מאוד פשוטה.

לבנקים המסחריים יש חשבון בנק בבנק המרכזי. היתרות שלהם בחשבון הזה יכולות להיחשב לצורך עמידה ביחס הרזרבה המינימלי, ולכולם נוח שהבנקים המסחריים מחזיקים חלק משמעותי מהרזרבות שלהם בחשבון שלהם בבנק המרכזי. אם בליל מן לילות בנק מוצא את עצמו עם הזדמנויות מצוינות להלוואות, או עם צורך לשלם עבור פקדונות, ואין לו מספיק מזומן כדי לעמוד ביחס הרזרבה, הוא פשוט לוקח הלוואה מבנק אחר שיש לו ספיירים הלילה.

בנוסף, כאשר הבנקים המסחריים קונים מהבנק מהרכזי אג"ח, הוא מחייב אותם על ידי העברת הכסף מהחשבון שלהם לחשבון שלו, ממש כמו כשאני ואתה קונים משהו באי-ביי נניח, ומבצעים העברה בנקאית מחשבון לחשבון. ההבדל הוא כמובן, שכשהבנק המרכזי צריך לשלם, הוא יכול להדפיס את הכסף. אבל העיקרון של התשלום לא שונה מכל עסקה אחרת. תשלום הוא העברת כסף מחשבון אחד לחשבון אחר.
 
 
 
 
בטח כבר שמתם לב, אבל לאלו שלא - האייק את קיינס חזרו לסיבוב שני
7/5/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

והרבה יותר מוצלח לדעתי, מכל הבחינות - ההפקה מעולה, המסרים חדים, הקריצות (שמתם לב לשמות של העוזרים?) והמוזיקה (פזמון האר-נ-בי שם יכול להתחרות בהצלחה בכל שיר של ביונסה).

 
 
 
 
ולסיכום - כמה ציטוטים מהפד
7/5/2011
נכתב על ידי שאול

האופן שבו הפד מוזיל את החוב לממשלה הוא בעיקר בכך שהוא משפיע על כלל הריביות במשק. את האג"ח הממשלתי הוא קונה בשוק המשני, כלומר הוא קונה (ומוכר) אג"ח ממשלתי אחרי שהממשלה כבר קיבלה את ההלוואה. הסיבה שהוא משתמש באג"ח ממשלתי היא כאן בעמוד 36 למטה:
http://www.federalreserve.gov/pf/pdf/pf_3.pdf

הבנק המרכזי לא "אוכף" שום ריבית. הוא משפיע על ריבית אחת שהיא המטרה שלו - משפיע, לא "אוכף", ומקווה שהיא תתורגם, דרך עקום התשואה, לריביות אחרות. זה כמובן, לא תמיד מצליח. הנה ההסבר:
http://www.federalreserve.gov/pf/pdf/pf_2.pdf

ובכלל, קצת ארוך, אבל הסבר מקיף ומדויק, בספרון בחינם:
http://www.federalreserve.gov/pf/pf.htm

נ.ב. טעיתי בתגובה קודמת. בשנות השבעים כן נעשה שימוש ביחס הרזרבה לצורך שליטה בריבית. אבל גם אז - הכל נעשה דרך השליטה בהיצע הכסף והשפעתו על ריבית אחת מסוימת. אם הייתה דרך לשלוט בריבית בלי להדפיס כסף, אז לא היה חשש שתיגרם אינפלציה מריבית נמוכה.
 
 
 
 
אני מוחה על הצורה שבה הצגת את תומכי בקרת האוכלוסיה
7/5/2011
נכתב על ידי יוסי

כל המגיבים שם הדגישו חזור והדגש שאף אחד לא מתכוון להרוג אף אחד או לשים בכלא אנשים שיש להם יותר מדי ילדים.
כולם דיברו על שיטות שעשויות להתאים כמעט לכל גווני הקשת הפוליטיים, למעט אנרכו-קפיטליסטים קיצוניים במיוחד ו\או מינארכיסטים.
השיטות האלה כוללות, קודם כל ובעיקר, צמצום של צעדים סוציאל-דמוקרטיים, ובנוסף יתר-חופש במדינות עולם שלישי, וגם התעשרות שלהן. שום דבר שקשה לקפיטליסט ממוצע (שוב, לא אנרכו-קפיטליסט קיצוני) להסכים איתו, אם הוא רואה תועלת ברעיון המקורי (צמצום אוכלוסיה).
הצעדים כוללים למשל:
-הקטנת קצבאות ילדים.
-מימון ילדים ע"ח המדינה רק עד הילד השני או השלישי.
-הפלות חינם. הכשרות של גיניקולוגים מחו"ל במימון המערב.
-כפייה פוליטית על העולם השלישי (ובכללו חלק ממדינות ארצות הברית) לבטל חוקים מגבילי הפלות או שימוש באמצעי מניעה.
-העצמת נשים, בעיקר בדרך של מניעת אפליה חוקית או מנהגית נגד נשים - למשל, פעילות פוליטית נגד מילת נשים וכדומה.
-מדיניות שתביא להתעשרות מדינות העולם השלישי - כמו שרצו חלק מהמגיבים (בתור קפטיליסטים אנחנו יודעים שהיא קשורה בעיקר להסרת חסמים: הסרת מכסים, הפסקת כספי סיוע מיותרים וכן הלאה. אבל מה שלא תהיה המדיניות הנדרשת לעשות זאת)

לסיכום, מדובר על העלאת רמת החיים בעולם השלישי ומאבק בכוחות פוליטיים שמדכאים נשים בצורה חקיקתית (בניגוד להזיות הפמיניסטיות על דיכוי במערב, באמצעות איזה קשר מסתורי של גברים), ואולי אולי קצת כסף שיוצא מהכיסים שלנו בצורת הפלות חינם לאוכלוסיה וכאלה. בקטנה. תאמין לי שהפלה, מבחינת עלויות רפואיות-כלכליות, זה ממש לא סיפור גדול.
בהנחה שלא הולכים לבטל את הצורך ברישיון לעסוק ברפואה כדי לנתח אנשים, אפשר להכשיר אחיות או סתם טכנאים שילמדו שנה לבצע הפלות. הכול אפשרי אם רק רוצים. בסין יש טכנאים שמבצעים ניתוחי מרה, כאשר על כל 10 חדרי ניתוח יש רופא כירורג אחד שנמצא בכוננות למקרה שהמצב מסתבך. אפשר לעשות אותו הדבר בדיוק עם הפלות, לדעתי האישית.

בקיצור, אני לא רואה פה דיקטטורה גדולה, מעבר לעובדה שאנרכו-קפיטליסטים קיצוניים לא אוהבים מיסים.
 
 
 
 
שאול, תודה על ההסבר של הנושא המוכר...
8/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אבל זה לא ממש נוגע לשאלה שהעליתי. אם חילוקי הדיעות הם סמנטיים ("אוכף" מול "משפיע") אז אין בעצם חילוקי דיעות ממשיים. אני גם לא חושב שהעיסוק בהלימות הון מול יחס הרזרבה יביא אותנו למקום מעניין (וממילא, ההון להלימות מוחזק במקרים רבים באגרות חוב).

לגבי אכיפת/השפעת הריבית: ראשית, לבנקים מאוד נוח לזרום עם המצב בו הבנק הפדרלי קונה מהם ניירות רעילים (והוא עשה זאת בהיקף עצום) ומכסה את הפסדיהם, בפועל, בהיקף של 1.25 טריליון דולר.

שנית, קיומו של חלון דיסקונט קובע, אפקטיבית, תקרת ריבית (כרגע, בארה"ב, מדובר ב-0.75.

שלישית, ההבחנה העיקרית שעשיתי הייתה בין פעולות תחזוקה קצרות מועד (מניפולציות ברזרבה של הבנקים) ורכישות קבועות לפורטפוליו בל הבנק המרכזי, שהוא מגדיר אותן כך: "פעולות אלו מבוצעות כבדרך שגרה... במאמץ לשמר תנאים בשוק לרזרבות העולות בקנה אחד עם ריבית היעד הפדרלית שנקבעה על ידי מועצת השוק הפתוח הפדרלית." ב-15 הימים האחרונים, למשל, הבנק הפדרלי רכש אגרות חוב בהיקף של 172.6 מיליארד, לעומת אפס בשוק קצר־המועד.
 
 
 
 
בקרת אוכלוסיה
8/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

יוסי, כתבת:

אני מוחה על הצורה שבה הצגת את תומכי בקרת האוכלוסיה



במערב, הקטנת קצבאות, הקטנת מימון לילדים, הפלות חינם וכו' - כל אלו יגרמו לירידה נוספת בשיעור הילודה ולצמצום בסיס משלמי המס ביחס למקבלי תמיכות אחרות, ולכן יהיו חייבים להוביל לצמצום משמעותי בתמיכות האחרות (או לפשיטת רגל), וצמצום התמיכות האחרות יגדיל את העניין שיש לאנשים בהולדת ילדים. כרגע, כל העולם המערבי, לבד מישראל וארצות הברית, דומני, נמצא עמוק מתחת לשיעור הריבוי ואוכלוסייתו תצטמצם משמעותית בעשרות השנים הקרובות. לא ברור איזו תועלת משרתת מדיניות כזו במערב.

מחוץ למערב, רוב דרום אמריקה, מדינות הסהרה, תורכיה, הודו, בנגלדש, אינדונזיה, מאלזיה ושות, דרום אפריקה ומרכז אסיה הם בשיעור ריבוי "בריא" של בין שניים לשלושה ילדים, אך לא הרבה מעבר לכך. הריבוי הטבעי הגבוה ביותר מרוכז, כמעט באופן מוחלט, באפריקה, והמתאם שלו לרמת חיים - אך לא לזמינות אמצעי מניעה, חינוך, וכו' - הוא מובהק וחד משמעי (ראה גם כאן). לעומת זאת, מחקרים שהשוו שוויוניות בין המינים ופוריות העלו תוצאות שאינן חד משמעיות. לדוגמה, המדינות היותר פוריות במערב הן ארה"ב, אירלנד, נורווגיה, צרפת, הולנד, אוסטרליה, דנמרק, שוודיה, קנדה ובריטניה - שדירוגן במפתח השוויוניות המינית גבוה יותר. לעומת זאת, המדינות הפחות פוריות הן מדינות כצ'כוסלובקיה, סלובקיה, לטביה, סלובניה, יוון, פולין וכו' - כולן מדורגות נמוך במידה משמעותית בסולם הפוריות.
 
 
 
 
לא כל כך הבנתי
8/5/2011
נכתב על ידי שאול

קניית נכסים רעילים היה דבר חדש, וספציפי, והוא לא מייצג בקשר לאופן שבו בנק מרכזי משפיע על ריבית. אולי כדי להבהיר את מה שאני לא מבין, אחדד את דברי. אני טוען כך:
גם אם לא היו מגבלות הלימות הון, ולא היו מגבלות יחס רזרבה, והבנקים המסחריים לא היו מחזיקים חשבון בנק בבנק המרכזי - עדיין הבנק המרכזי היה יכול להשפיע על הריבית. יתר על כן - הוא היה עושה את זה כמו כיום באמצעות שליטה בהיצע הכסף. שוב - הדבר היחיד שיש לו השפעה מהותית על הריבית ושהוא בידיים של הבנק המרכזי הוא היצע הכסף. הנה שוב ג'ון טיילור:
http://tinyurl.com/3hc2kr9
יותר ברור מזה?

אולי אני אבין יותר טוב מה אתה אומר אם תסביר מה הבנק המרכזי עושה היום ולא יכול היה לעשות ללא הדברים האלה כדי לשלוט בריבית?

(אגב - כאשר מוכרים אג"ח הריבית עולה בלי בעיה באינטואיציה, כי ה*מחיר של האג"ח* יורד. מחיר האג"ח, כמובן, הוא ההיפך מהריבית על האג"ח. כשאתה צריך לשלם יותר עבור כל שקל שתקבל בעתיד, אתה בעצם מקבל ריבית יותר נמוכה על כל שקל שנתת. לשון אחר - כשהבנק המרכזי מוכר אג"ח הוא קונה כסף, ובגלל זה מחיר הכסף, הרי היא הריבית, עולה).
 
 
 
 
אגב, ההערה שלך על חלון ההלוואות של הבנק המרכזי תמוהה
8/5/2011
נכתב על ידי שאול

הריבית על הלוואות בחלון ההלוואות לא נקבעת באופן עצמאי ומהווה חסם עליון על הריבית הבין בנקאית. היא נקבעת בשיעור מסוים מעל שער הריבית של הפדרל פנדס. רוב מוחץ של הזמן לא נעשה בחלון הזה שימוש, כך שה"חסם" על הריבית איננו רלוונטי, פשוט כי לא מגיעים לגובה החסום.

חשוב מזה, לקבוע את הריבית בחלון ולהדפיס כסף בכמות שתספיק לענות על הביקוש של הבנקים ב"מחיר" הנקוב זה עדיין אותו סיפור בדיוק - שליטה בהיצע הכסף כדי להשפיע על הריבית. רק שבמקום לעבוד ישירות על הכמות, ולקוות לקלוע למחיר הנכון, מחליטים על המחיר, ומדפיסים "כמות" נכונה.

 
 
 
 
ואם כבר על בנקים - אז כנראה שזה המקום לשאול:
9/5/2011
נכתב על ידי אפי

ההוראה החדשה של בנק ישראל לפיה הרכיב של הריבית המשתנה במשכנתא יוגבל ל- 30%, לא תדפוק בסוף את הבנקים? זאת אומרת, אם מישהו לוקח משכנתא בריבית קבועה של 7%, לדוגמא, ואז בנק ישראל מעלה את הריבית ל- 10%, אז הבנק משלם על ההלוואה 10% ומקבל רק 7%.
 
 
 
 
ערך המטבע ומחיר הכסף
9/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, כתבת:

גם אם לא היו מגבלות הלימות הון, ולא היו מגבלות יחס רזרבה, והבנקים המסחריים לא היו מחזיקים חשבון בנק בבנק המרכזי - עדיין הבנק המרכזי היה יכול להשפיע על הריבית. יתר על כן - הוא היה עושה את זה כמו כיום באמצעות שליטה בהיצע הכסף



כלל וכלל לא. בהינתן מצב כמו שתיארת הדרך היחידה שהבנק המרכזי היה יכול לעשות זאת היא באמצעות הדפסת כסף ממשית או באמצעות הנפקת אגרות חוב, ולאלו אין שום השפעה על הריבית. למעשה, הנגיד יכול להכפיל את היצע הכסף פעמיים בשבוע, בלי שהדבר ישפיע כלל על הריבית. אתה מבלבל כאן בין שני דברים שונים: ערך המטבע, הנגזר מכמותו (ומכאן, מושפע מקנייה או מכירה של אג"ח, לדוגמה); ומחיר הכסף, הנגזר מהעדפת הזמן. כמות השטרות במטבע מסוים אינה משפיעה על מחיר הכסף.

היצע הכסף אינו יכול להשפיע על הריבית גם עקרונית, לדעתי. לדוגמה, נאמר שהשליטה בריבית הייתה באמצעות הגדלה או הקטנה של היצע הכסף. אבל שליטה זו אינה משתרשרת: לבנק הפדרלי יש שליטה בנקודה הראשונית, אבל לא בשימושים של הכסף ובנדידה שלו בין "רצועות ההיצע" השונות: שימוש בהלוואות, חסכון בלטה, רכישה, וכו'. אופני השימוש השונים היו מכתיבים ריבית שונה מאוד מזו שלה התכוון הבנק המרכזי.

בצד, אם אין מגבלות הלימות הון ויחס רזרבה - אין לקביעת הריבית על ידי הבנק המרכזי חשיבות כה רבה.

ואחר כך כתבת:

ריבית על הלוואות בחלון ההלוואות לא נקבעת באופן עצמאי ומהווה חסם עליון על הריבית הבין בנקאית. היא נקבעת בשיעור מסוים מעל שער הריבית של הפדרל פנדס. רוב מוחץ של הזמן לא נעשה בחלון הזה שימוש, כך שה"חסם" על הריבית איננו רלוונטי, פשוט כי לא מגיעים לגובה החסום.



זה כמו לומר שהשוטר העומד מתחת לחלונך אינו מרתיע גנבים שכן הוא רק עומד שם ולא עושה שום דבר. כשהבנק הפדרלי קובע כי הריבית הראשונית היא 0.75 אחוז, הדבר שווה ערך להכרזה כי הלוואה בין בנקאית בשיעור גבוה יותר אסורה לפי חוק ההימנעות ממעשים מטומטמים לחלוטין.

ולבסוף כתבת:

חשוב מזה, לקבוע את הריבית בחלון ולהדפיס כסף בכמות שתספיק לענות על הביקוש של הבנקים ב"מחיר" הנקוב זה עדיין אותו סיפור בדיוק - שליטה בהיצע הכסף כדי להשפיע על הריבית. רק שבמקום לעבוד ישירות על הכמות, ולקוות לקלוע למחיר הנכון, מחליטים על המחיר, ומדפיסים "כמות" נכונה.



איזו הדפסה נדרשת כאן? הפעולה היחידה היא רישום חשבונאי כנגד הרזרבה השמורה לבנק אצל הבנק הפדרלי. פעם נוספת, אתה מבלבל בין ערך המטבע למחיר הכסף. אלו שני דברים שונים.
 
 
 
 
רבית פתיון
9/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אפי, כתבת:

ההוראה החדשה של בנק ישראל לפיה הרכיב של הריבית המשתנה במשכנתא יוגבל ל- 30%, לא תדפוק בסוף את הבנקים? זאת אומרת, אם מישהו לוקח משכנתא בריבית קבועה של 7%, לדוגמא, ואז בנק ישראל מעלה את הריבית ל- 10%, אז הבנק משלם על ההלוואה 10% ומקבל רק 7%.



בעקרון, כן. הבנקים יידפקו גם בהלוואה לא צמודה בריבית פריים+ (וזה גם קרה להם בסוף שנות השבעים). זאת הסיבה שהם כל כך אוהבים את הרעיון של "ריבית פתיון" נמוכה כל כך בשלב הראשוני.
 
 
 
 
מה? מאיפה? למה? איך?
10/5/2011
נכתב על ידי שאול

מאיפה אתה מביא את הרעיונות המשונים האלו? יש איזה ספר או טקסט שאתה יכול להפנות אליו או שזה הכל דברים שחשבת עליהם בעצמך?

1. שתי נקודות מהירות: כשאומרים "הדפסה" כיום, יהיו אלו ספרי הלימוד, מאמרים, טורי דעה, או החוברת של הפד, מתכוונים כמובן לא להדפסה פיזית של שטרות אלא להעברת כסף אל חשבונות הבנק של הבנקים המסחריים בבנק המרכזי. ועל שכאלה נאמר - נו באמת. אתה הרי יודע את זה. השוטר מתחת לחלון זו מטאפורה לא טובה. הריבית בחלון הדיסקאונט גבוהה משמעותית מהריבית הבינ בנקאית - ולא במקרה. היא מוזזת כדי להיות גבוהה ממנה, ומשרתת הגדרה אחרת של הפד - כ"lender of last resort". אתה רוצה מטאפורה, אולי זו: ליד מקדונלדס דמוכרים המבורגר בשקל, יש עוד מסעדה שמוכרת המבורגר בהגדרה, תמיד, בשני שקל יותר יקר ממקדונלדס, ואומרת - אם למקדונלדס נגמרים לגמרי לחלוטין כל ההמברוגרים - אתם יכולים לבוא לכאן. אף אחד לא הלך אליהם כבר שנים.

יותר עקרונית-
2. ערך המטבע מול מחיר הכסף: לא שזה משנה הרבה, אבל אנחנו הרי מדברים על הריבית הנומינלית. בנק מרכזי לא קובע ריבית ריאלית הרי, אלא משפיע על הנומינלית. האם זו אי ההבנה? בוודאי שבטווח מספיק ארוך בנק מרכזי לא יכול להשפיע על הריבית הריאלית שנקבעת לפי העדפות הזמן של הפרטים (היצע) והזדמנויות ההשקעה של העסקים (ביקוש). תנוח דעתך - גם שאר הפעולות של הבנק המרכזי כמו קביעת יחס רזרבה ודרישות הלימות הון (שלמרות מרכזיותן לרעיונות שלך אתה מבלבל ביניהן, לא יודע מה היקף ההשפעה שלהן בכלל - שהוא מזערי, ובכל זאת חושב שלא ממש חשובים הפרטים) לא משפיעות בצורה משמעותית על הריבית הריאלית.

בכל מקרה, מחיר הכסף יכול להמדד מול כמה דברים. מחיר הכסף בסחורות (כמה עגבניות שווה כל דולר) שאתה קורא לו "ערך המטבע", מחיר הכסף בכסף זר (כמה יורו שווה כל דולר) - הרי הוא שער החליפין (וגם כאן, אגב, יש הבחנה שלא רלוונטית לעניינו כאן בין נומינלי לריאלי), וכמובן מחיר הכסף בכסף עתידי (כמה דולרים של מחר שווה כל דולר של היום) - הרי היא הריבית.
בכל המקרים המחיר שייקבע בשוק מושפע מהעדפות הפרטים - בנוגע לעגבניות, ייבוא, או זמן, ומכמות הכסף.

אני לא מצליח להבין, אחרי עוד ועוד ציטוטים שאני מביא מספרי לימוד, ומחוברת ההדרכה של הפד שאומרים במילים מאוד מאוד מפורשות שהבנק המרכזי משפיע על הריבית באמצעות שינוי היצע הכסף, איך אתה ממשיך לכתוב משפטים כמו "היצע הכסף אינו יכול להשפיע על הריבית גם עקרונית" או "למעשה, הנגיד יכול להכפיל את היצע הכסף פעמיים בשבוע, בלי שהדבר ישפיע כלל על הריבית."?
אתה לא חושב שאם היתה איזו חוליה מרכזית בשרשרת ההשפעה על הריבית שקשורה לדברים שאתה מציע, היה מופיע בנושא איזשהו רמז בספרי הלימוד? ככה איזה שני משפטים לציין מהו הדבר החשוב באמת בנוסף לעשרות העמודים על הדבר השולי? בייחוד שה"נושא מוכר" כל כך, כדבריך.

אני מתחיל לחשוד שעושים פה סיבוב הסתלבטות על שאול. בודקים כמה זמן הוא ימשיך להגיב ברצינות לטענות ברמת תימהון הולכת וגוברת.
 
 
 
 
עכשיו טוב?
10/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אוי שאול... נחזור שוב לנקודת ההתחלה:

השוטר מתחת לחלון זו מטאפורה לא טובה. הריבית בחלון הדיסקאונט גבוהה משמעותית מהריבית הבינ בנקאית - ולא במקרה. היא מוזזת כדי להיות גבוהה ממנה, ומשרתת הגדרה אחרת של הפד - כ"lender of last resort". אתה רוצה מטאפורה, אולי זו: ליד מקדונלדס דמוכרים המבורגר בשקל, יש עוד מסעדה שמוכרת המבורגר בהגדרה, תמיד, בשני שקל יותר יקר ממקדונלדס, ואומרת - אם למקדונלדס נגמרים לגמרי לחלוטין כל ההמברוגרים - אתם יכולים לבוא לכאן. אף אחד לא הלך אליהם כבר שנים.



טוב, אז הנה המטאפורה שלך, כפי שהיא מתקיימת בפועל: ליד מקדונלדס שמוכרים המבורגר בשקל, יש מסעדה שמוכרת המבורגר בשקל וחצי, ואומרת אם מקדונלדס ידרשו מכם שני שקלים עבור המבורגר, בואו אלינו. בהנחה שבמקדונלדס לא מטומטמים לגמרי, ההצהרה של המסעדה השכנה קובעת גבול עליון ברור וחד משמעי למחיר ההמבורגרים במקדונלדס. עכשיו, עם המטאפורה שלך, זה יותר ברור?

ואתה כותב:

בכל מקרה, מחיר הכסף יכול להמדד מול כמה דברים. מחיר הכסף בסחורות (כמה עגבניות שווה כל דולר) שאתה קורא לו "ערך המטבע", מחיר הכסף בכסף זר (כמה יורו שווה כל דולר) - הרי הוא שער החליפין (וגם כאן, אגב, יש הבחנה שלא רלוונטית לעניינו כאן בין נומינלי לריאלי), וכמובן מחיר הכסף בכסף עתידי (כמה דולרים של מחר שווה כל דולר של היום) - הרי היא הריבית



וכאן שורש חילוקי הדעות. אתה סבור, ובצדק, ש"היצע הכסף" קשור לריבית ריאלית בשוק, שכן ברור כי אם נתון שגודל התוצר קבוע, כאשר כמות הכסף המוצעת להלוואה (לציבור) גדולה יותר, המחיר הנדרש מהלווה (ריבית) ייטה לרדת ולהפך, אם נתון שכמות הכסף קבועה, כאשר יש עליה בתוצר, הריבית תטה לרדת. אלו כללים בסיסיים של ביקוש והיצע.

אבל, אתה סוטה מנוסחה פשוטה זו כשאתה מניח שאם "היצע הכסף" מוגדל באופן קבוע ומלאכותי, כי אז הקישור נשמר בכל זאת. אבל הוא לא. ניקח, לדוגמה, את המצב שאירע במאי 2000, אז הריבית הייתה בגובה 6.5 והבסיס המוניטרי כ-578 מיליארד דולר. הבנקים, כבדרך קבע, שימרו כ-1.5 מיליארד דולר שלא הולוו (מעבר לרזרבות הנדרשות).

עתה, עד ספטמבר 2001 ירדה הריבית ל-3 אחוז, וביוני 2003 ירדה לאחוז בודד. בבסיס המוניטרי אנחנו יכולים לראות כי בספטמבר 2001 הוא גדל ל-658 מיליארד ואילו ביוני 2003 המשיך וגדל ל-703 מיליארד.

עכשיו, בדרך חזרה, במאי 2005 טיפסה הריבית ל-3 אחוז, אך הבסיס המוניטרי המשיך לטפס (767 מיליארד) וביוני 2006 הגיעה לשיעור של 5.25 אחוז, אך הבסיס המוניטרי עדיין המשיך לטפס (805 מיליארד). הריבית ירדה עד אפריל 2008 ל-2 אחוז, אך הבסיס המוניטרי גדל רק מזערית ל-823 מיליארד. מאוקטובר לדצמבר 2008 הורדה הריבית מ-2 אחוז לאפס, אך הגידול בבסיס המוניטרי היה כמעט הכפלה (ל-1.65 טריליון) ושנה אחרי כן (נובמבר 2009), כשהריבית עדיין באותו גובה, הוא גדל לקצת יותר משני טריליון, שנה אחר כך לא חל שינוי בריבית ובבסיס המוניטרי, אך כמה חודשים מאוחר יותר, עתה, הבסיס המוניטרי גדל לכ-2.5 טריליון - בלי שחל שינוי בריבית.

כל העליות והירידות האלו אינן קשורות זו בזו באופן מהותי. הבנק המרכזי הגדיל את היצע הכסף כמעט בהתמדה, ובמקביל העלה והוריד את הריבית חליפות בצד, הסיבה העיקרית שהדפסת הכסף הזו אינה מחוללת אינפלציה משמעותית היא שרובה פשוט אינה מולווית. מתוך 1,665 מיליארד שנוספו לבסיס המוניטרי 1,433 (86 אחוז) אינם מולווים.

או, במלים אחרות, הטענה שלי היא שהקשר בין ריבית להיצע הכסף איתן, מוצק, נכון ומדויק... בשוק חופשי ובספרי הלימוד. במציאות בה הבנק המרכזי עורך מניפולציות תכופות ואגרסיביות, שער הריבית קשור בעיקר ליכולת לאכוף אותו:
א. ההכרזה על הריבית והנכונות לגבות אותה במעשים.
ב. קביעת חלופת השקעה (חלון הדיסקונט) הקובעת שער עילי.
ג. הכפייה של גופים רבים וחשובים להחזיק חלק ניכר מהונם באג"ח מדינה.

האם עכשיו זה מובן יותר?
 
 
 
 
מטאפורות ושאר ירקות
10/5/2011
נכתב על ידי שאול

לא לא לא.
המסעדה ליד לא אומרת אנחנו מוכרים המבורגר בחמישה ש"ח, ואם מקדונלדס מנסים למכור לכם ביותר מזה, בואו אלינו. המסעדה ליד אומרת - "***מה שלא יהיה המחיר במקדונלדס***, אנחנו מוכרים בשני ש"ח מעל למחיר הזה". אני לא רוצה למתוח את המטאפורה הזו יותר מדי, אבל הרעיון הוא שרק אם למקדונלדס נגמרים לגמרי לגמרי ההמבורגרים, אנשים ילכו לשלם יותר, בהגדרה יותר, במסעדה ליד. זה לא קורה הרבה.

אמרת שאני -"...סבור, ובצדק, ש"היצע הכסף" קשור לריבית ריאלית בשוק". מה?!?!?!
לא לא לא לא לא. לא הריבית הריאלית קשורה בהיצע הכסף אלא הריבית הנומינאלית. נומינאאאאאלית. בהגדרה. הרי אנחנו מדברים על כסף. גדלים נומנילים מוגדרים כגדלים שקשורים בכסף. ההשפעה על הריבית הריאלית היא רק במידה שהמחירים קשיחים.

לסיכום, הדיון המשונה מאוד מאוד הזה, עם כל החיבה שיש לי לשיטת ה-"הבה נוסיף עוד המון פרטים ורעש לתמונה. ככה אולי לא ישימו לב שאני מדבר שטויות", אני לא משתכנע מהתקפתך על "ספרי הלימוד" והעולם האידילי והלא מציאותי בהם. הבאתי את הציטוטים האלה רק כי הם פשוטים וחד משמעיים. גם בספרות היותר משוכללת וניואנסית העקרונות זהים. באשר לשאלתך בסיום - "האם עכשיו זה מובן יותר?" התשובה שלי, אם אתה כבר שואל, היא - לחלוטין לא.

נ.ב. זה לא אומר כלום. יכול להיות שאתה הראשון ששם לב לדברים האלה, והנובל בדרך. במהדורה הבאה של כל ספרי הלימוד יוסיפו את הדברים. אבל יש אולי בכל זאת איזשהו סימוך? מישהו שאומר דברים דומים? איזה ציטוט מהספרות? משהו?
 
 
 
 
התכנסות למציאות
11/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

1. אוקי, בוא נעזוב מטאפורות וניקח ציטוטים מהספרות. זה המצב בישראל. בנק ישראל מגדיר את הריבית כך:

ריבית בנק ישראל היא הריבית שבה משתמש בנק ישראל בפרסומיו כאחד האינדיקטורים המשקפים את מדיניותו. מאז ינואר 1998 ריבית בנק ישראל היא למעשה הריבית הבין-בנקאית



הבנק ממשיך ומסביר כי "עד ינואר 1998 הייתה זו הריבית המשוקללת בפועל על ההלוואות המוניטריות במכרז (לשבוע, לחודש וליום) שבנק ישראל היה מעמיד לבנקים המסחריים" אך משעה שההלוואות המוניטריות במכרז פסקו, הוא משתמש בריבית ההלוואות בין הבנקים.

עד כאן שנינו ביחד?

נמשיך. בעמוד ההגדרות וההסברים מספק בנק ישראל הסבר שונה במקצת לריבית (ההדגשה, שלי):

ריבית בנק ישראל היא הריבית בה בנק ישראל מלווה או לווה כספים ל/מאת התאגידים הבנקאיים והיא נקבעת ע"י בנק ישראל בהחלטות המוניטריות החודשיות.



כלומר, התמונה כאן שונה במקצת. הריבית המוצהרת והריבית בפועל נקבעות על־ידי בנק ישראל, ואינן נקבעות על־ידי היצע וביקוש בשוק. בחלק הראשון מבואר גם מדוע—זו הריבית שבה הבנק לווה או מלווה לבנקים ומהם. אני מקווה שזה מסדר את העניין, לכל הפחות ככל שנוגעים הדברים לישראל. לא השוק קובע את גובה הריבית - בנק ישראל קובע את גובה הריבית.

בכלל, נסה לרגע לחשוב: אתה יכול להיזכר בדוגמה עדכנית בה הבנק המרכזי רומם או השפיל את הריבית בעקבות צמצום או התרחבות בהיצע הכסף להלוואות? הרי הרעיון הוא לפעול באופן הפוך - לרומם או להשפיל את הריבית כדי להשפיע על היצע הכסף.


2. נומינלי וריאלי: אתה מוחה על שייחסתי לך את הסברה שהיצע הכסף קשור לריבית ריאלית וכותב "לא הריבית הריאלית קשורה בהיצע הכסף אלא הריבית הנומינאלית. נומינאאאאאלית." זה כמובן לא קשור למה שאמרתי (כתבתי: "אם נתון שכמות הכסף קבועה" ומכאן ברור שהתכוונתי למצב לא אינפלציוני). מקובלת, אם אינני טועה, "נוסחת פישר" לפיה ריבית נומינלית היא ריבית ריאלית בתוספת אינפלציה חזויה. לכן, בניכוי החיזוי האינפלציוני, הריבית הנומינלית והריאלית הן אותו דבר ממש. וכפי שכתבת "ההשפעה על הריבית הריאלית היא רק במידה שהמחירים קשיחים" - היינו, בסוף פסקת הזעקות אתה אומר בדיוק מה שאני אומר, בעצם.


3. עכשיו, בגלל שאני מודע לכך שיש לך, כפי שאתה מספר, חיבה לשיטת "הבה נוסיף עוד המון פרטים ורעש לתמונה. ככה אולי לא ישימו לב שאני מדבר שטויות" אנסה לסכם את הדברים באופן פשוט ובהיר, ולהסיר את ה'הצלבה' בין הטענות (אצלי, למרבה הבושה) כך שגם הציבור יבין את הדברים:

א. אתה טענת כי הריבית במשק (בהכללה) נקבעת על-פי הגידול או הקיטון בהיצע הכסף. אני טענתי כי הריבית במשק נקבעת על־פי ההחלטות של הבנק המרכזי, המגובות באופני פעולה ובהגבלות שונות של הבנק המרכזי.
ב. אני טענתי ש"הריבית [שבנק ישראל] מוכן לשלם על [אגרות חוב] היא העיגון הראשי והחשוב ביותר לריבית. אתה טענת שאלו שטויות.

בנקודה א', שהיא בעיני האקוטית, אני סבור שטעית. אין קשר בין היצע הכסף לגובה הריבית, שכן הריבית אינה ריבית שוק אלא ריבית מוכתבת. בנקודה ב', ברור שמה שכתבתי הוא שטות (אני כבר לא זוכר למה החלטתי לבלבל בין שני דברים שונים, אבל ברור שזה לא נכון).
 
 
 
 
מדוע לדעתי ריבית בנק ישראל משפיעה על ריבית המשכנתאות
11/5/2011
נכתב על ידי יוסי

זה כמו מחיר מקסימלי עגבניות: נניח שאתה מציע לכל הסוחרים בשוק לרכוש עגבניות ב-2 ש"ח לקילו, ובהנחה שסוחרים בשוק מתקיימים על מרווח של 1 ש"ח - המרווח המינימלי האפשרי, בגלל התחרות - הרי שקבעת שמחיר העגבניות בשוק יהיה 3 ש"ח לקילו.

אני לא יודע מה המנגנונים המדוייקים, אבל ממה שהבנתי בנקים יכולים ממש ללוות כסף בריבית בנק ישראל, כסף שמיועד להלוואות.

כמות הכסף שבנקים יכולים להלוות מוגבלת ע"י ההון העצמי בגלל הלימות ההון, ולכן הבנק מגייס כסף מהמקור הזול ביותר הקיים.
לכן, המפקידים יכולים לקבל ריבית נמוכה יותר מהריבית שבנק ישראל מבקש, או שהבנק פשוט ילווה את כל הכסף מהבנק המרכזי ולא מהמפקידים.

למעשה, לא משתלם לבנק לקחת אפילו שקל אחד ממפקיד במצב שבו הריבית שהוא נדרש לשלם למפקיד גבוהה מהריבית שבנק ישראל דורש.

ושוב, מכיוון שהריבית המקסימלית שהבנק משלם למפקיד קבועה והמרווח הבנקאי קבוע (בערך), הרי שגם הריבית המקסימלית שהבנק דורש מלווה "מובטח" (=משכנתא, המרכאות בכוונה) הינה קבועה, ונקבעת ע"י ריבית בנק ישראל. בדיוק כמו בשוק.
 
 
 
 
הפערים בהחלט הצטמצמו אבל -
11/5/2011
נכתב על ידי שאול

על הדרך, בנוגע לשאלה של הקשר בין היצע הכסף והריבית של הבנק המרכזי - הנה הגרף הרלוונטי לארה"ב:
http://tinyurl.com/4ynfajz

זה לא פותר את כיוון הסיבתיות כמובן. מהגרף לבדו לא ניתן להסיק אם הריבית משפיעה על הכסף או להיפך, אבל המתאם די ברור, לא? היצע הכסף גדל - הריבית של הבנק המרכזי יורדת, היצע הכסף קטן - היא עולה.
 
 
 
 
מתאם, חצי מתאם, מבט אחד חטוף
12/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

מתאם בהחלט לא מצביע על סיבתיות ובמקרה שלנו הוא לא מאוד משנה, שהרי אני טוען ששני המשתנים נקבעים שרירותית על-ידי אותו גורם. אני חושב שגם שאלת מה-קדם-למה אינה מקדמת אותנו במיוחד, לא לשיטתי ולא לשיטתך.

כדי להפוך את הרעיון שלי בהיר יותר, לקחתי אותם נתונים (M1 וריבית הקרנות הפדרלית) והצבתי אותם זה מול זה לפי גדלים מוחלטים (ומאופסים לאותו ערך בנקודת המוצא) ולא בהשוואה לשנה הקודמת הקודם. לדעתי, זה 'מנרמל' את ההשוואה בצורה נכונה יותר. אפשר לראות את הגרף כאן (מסמך פידיאף).

שוב, זה לא מוכיח שום דבר, אבל מאפשר לנו להתרשם מכמה דברים. הראשון, אפשר לראות שבתקופה ממרץ 1994 (נקודת המוצא) ועד שהריבית הגיעה לשיאה לקראת סוף שנת 2000 היו שינויים מאוד דרמטיים בריבית, אבל היקף M1 נותר די קונסיסטנטי. אחר-כך, יש הורדה חריפה מאוד בריבית עד לרצפה באמצע שנת 2004, אבל היצע הכסף גדל בתקופה הזו במתינות יחסית. אחר כך, יש שוב העלאה מהירה בריבית והורדה ראשונית ומהירה שלה (מאמצע 2004 עד מרץ 2008) אבל היצע הכסף נותר כמעט קבוע בהיקפו לאורך כל התקופה. אני לא בטוח מה אפשר לומר על התקופה המאוחרת יותר - במיוחד כשאין כאן חישוב של אינפלציה, שמשמעה הוא ריבית שלילית.

אני לא בטוח אם אפשר להסיק מסקנות ברורות, אבל בהחלט אפשר לראות שהמתאם די חלש, מבחינת סדרי הגודל, ובכלל. לדוגמה, מיוני 2004 עד יולי 2006 הריבית עלתה באופן משמעותי מאוד. באותה תקופה היצע הכסף כמעט ולא השתנה (עליה של כ-3 אחוז). אחר-כך, מיולי 2006 ועד מאי 2008 הריבית נותרה בעינה ואחר כך צנחה בחדות, ואילו בהיצע הכסף בתקופה זו שוב לא חל שינוי ממשי (שינוי של פחות מאחוז). המתאם לא נראה מתאים. נוסף על־כך, בהחלט הייתי מצפה שהשינוי בהיצע הוא שידחוף את השינוי בריבית וזה, להבנתי, לא קורה כאן.
 
 
 
 
יוסי, אני לא לגמרי בטוח שהבנתי...
12/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

כלומר, הבנתי את הפרטים, אבל לא את הטענה. תוכל לפשט את זה עבורי?
 
 
 
 
ועכשיו אני בטוח שאני לא מבין אותך
13/5/2011
נכתב על ידי שאול

1. מה קודם למה: כמות הכסף היא הכמות. ריבית נומינאלית היא המחיר. למיטב זכרוני ממבוא א, הם נקבעים ביחד, נקרא לזה שיווי משקל. בנקים מרכזיים שונים פועלים בדרכים שונות. העיקרון הוא אותו עיקרון. שליטה בהיצע הכסף מאפשרת שליטה בריבית הנומינלית.

2. איילון - אולי לך הוא יאמין? תסביר לאורי מאיפה מגיע הכסף כאשר הריבית שקובע הבנק המרכזי היא נמוכה. נדמה לי שבזה אין חילוקי דעות חשובים מדי בין האוסטרים לשאר - כאשר הריבית נמוכה, ויש ביקוש להשקעות ולא מספיק חיסכון "אמיתי", הבנק המרכזי משלים את החסר עם, ניחשתם נכון, הדפסת כסף. וככל שהריבית נמוכה יותר - ידפיס יותר כסף. למשל, בנק מרכזי רוצה לשלוט בריבית באמצעות הלוואה ישירה לבנקים? סבבה. ככל שהוא יציע ריבית נמוכה יותר על הלוואות ממנו, הוא יאלץ להדפיס יותר כסף. לא ההצהרה החגיגית היא החשובה, אלא היכולת להדפיס מספיקק כסף לענות על הביקוש בריבית המוצהרת.

3. מתודית: הטיעון שלך זה דבר שעוד לא ראיתי. חידוש מתודי מרהיב. יש גרף שמראה מתאם שלילי חזק מאוד בין שינוי בהיצע הכסף לבין הריבית של הפדרל פנדס. אז, אתה אומר, בואו נעשה גרף אחר, לא ממש נסביר איך הוא מוצדק, שבו לא רואים את המתאם הזה, ונגיד שזה הגרף הצודק. רק שאני אבין - לשיטתך המתאם בגרף שהבאתי הוא מקרי? במקרה הבנק המרכזי החליט כל פעם שהוא מעלה את הריבית גם להקטין את היצע הכסף ולהיפך? חתיכת צירוף מקרים מטורף.

 
 
 
 
נשמט משפט בעריכה...
13/5/2011
נכתב על ידי שאול

לצד: "וככל שהריבית נמוכה יותר - ידפיס יותר כסף." צריך להיות "או לחליפין - ככל שידפיס יותר כסף, הריבית תהיה נמוכה יותר". ככה עובד שיווי משקל - מחיר וכמות.
 
 
 
 
צירוף המקרים מתגבר
14/5/2011
נכתב על ידי שאול

שחזור הודעת שאול, ששברה את היישור:

גם בישראל הבנק המרכזי במקרה מחליט להגדיל את היצע הכסף כל פעם שהוא רוצה להוריד ריבית! למרות שאין קשר בין הדברים, שוב צירוף מקרים! (כל הנתונים מאתר בנק ישראל. לקוח איזה עשר דקות, אבל אתם מוזמנים לשחזר ולהשתכנע בעצמכם) קישור
 
 
 
 
נו, נו...
14/5/2011
נכתב על ידי שאול

שאול, כתבת:

"כאשר הריבית נמוכה, ויש ביקוש להשקעות ולא מספיק חיסכון "אמיתי", הבנק המרכזי משלים את החסר עם, ניחשתם נכון, הדפסת כסף"



שאול, אתה חי במציאות אלטרנטיבית. על איזה ביקוש אתה מדבר? הרי הראיתי באחת ההודעות הקודמות כי 86 אחוז מהתוספת לבסיס הכסף שהזרים הבנק הפדרלי כלל אינם מולווים - הם שוכבים בבנק הפדרלי.

קח את המצב במרץ 2007: כלל הרזרבות של מוסדות פיננסיים היה 43,052 מיליון, הרזרבה הנדרשת על־ידי הבנק הפדרלי הייתה 41,492 מיליון וסך כל העודף היה 1,559. כלומר, הבנקים החזיקו בעודף של 1.5 מיליארד דולר על הרזרבה הנדרשת לפי חוק. הבסיס המוניטרי היה 814,029 מיליון.

אחר כך הבנקים פשטו את הרגל והבנק הפדרלי הזרים להם הלוואות ( ביולי 2008, אחרי הזרמת הלוואות קצרות מועד של יותר מטריליון דולר, יותר מטריליון דולר (והיו גם הלווות כלל לא מבוטלות בחלון הדיסקונט) הבסיס המוניטרי גדל רק ב-9 מיליארד דולר בסך הכל בהשוואה לנובמבר 2007, אז החלו הלוואות TAC).

בינואר 2008 התחיל להיווצר מצב בו היתרות הלא מולוות עברו למינוס. כלומר, הבנקים לא החזיקו בפועל ביתרות, אלא היו במינוס שהגיע עד 80 מיליארד דולר. עד סוף מרץ המצב החמיר: הבנק הפדרלי העמיד הלוואות קצרות טווח (באמצעות מנגנון ה-TAF) לאיזון הנזילות השוטפת של בנקים בהיקף של 426 מיליארד - אבל ההלוואות האלה לא נדרשו בגלל שבשוק היה ביקוש כלשהו לאשראי. הביקוש היחידי היה שפיכת הכסף למאזנים של הבנקים, שהיו כבר בגרעון שוטף של יותר ממאה מיליארד דולר (כלומר, אפס רזרבה פחות יותר ממאה מיליארד דולר). מה היה האפקט של 426 מיליארד בהלוואות קצרות טווח על היצע הכסף? בנובמבר, לפני שהחלו ההלוואות קצרות הטווח, היה בסיס הכסף 825,653 מיליון. ביולי 2008, אחרי שסך כל ההלוואות קצרות המועד גדל לסך כולל של יותר מטריליון דולר (והיו גם הלווות כלל לא מבוטלות בחלון הדיסקונט) הבסיס המוניטרי גדל ל-834,703. כלומר, גדל ב-9 מיליארד דולר בסך הכל.

ובוא נראה את המצב עכשיו: במאי 2011: הבסיס המוניטרי הוא 2.477 טריליון. כלומר, הוא גדל ב-1.65 טריליון בהשוואה ליולי 2008. מהסכום הזה, 1.47 טריליון אינם מולווים. כלומר, הגידול נטו בבסיס המוניטרי שניתן לייחסו לביקוש בשלוש השנים האחרונות הוא 208 מיליארד (גידול ריאלי בבסיס הכסף הפעיל של 131 מיליארד). לא מסובך לראות שהכסף שימש, כמעט כולו, לצורך כיסוי גרעונות והפסדים של הבנקים. כלומר, לא היה כאן שום "ביקוש להשקעות" אלא הזרמה פשוטה של כספים לכיסוי הפסדים של מוסדות פושטי רגל. אם מדובר באשראי ל-AIG ואם מדובר ברכישת ניירות משכנתאות רעילים (שזה בעצם גם הושעת פאני ופרדי בדלת האחורית).

ובקיצור, זה לא קשור לביקוש ואין, בפועל, גידול ממשי בהיצע הכסף הממשי.

הלאה, כתבת:

מתודית: הטיעון שלך זה דבר שעוד לא ראיתי. חידוש מתודי מרהיב. יש גרף שמראה מתאם שלילי חזק מאוד בין שינוי בהיצע הכסף לבין הריבית של הפדרל פנדס. אז, אתה אומר, בואו נעשה גרף אחר, לא ממש נסביר איך הוא מוצדק, שבו לא רואים את המתאם הזה, ונגיד שזה הגרף הצודק. רק שאני אבין - לשיטתך המתאם בגרף שהבאתי הוא מקרי? במקרה הבנק המרכזי החליט כל פעם שהוא מעלה את הריבית גם להקטין את היצע הכסף ולהיפך? חתיכת צירוף מקרים מטורף.



א. כשאני מראה גרף המסתמך על אותם נתונים בדיוק כמוך, לא לעניין להעלות טענות מעורפלות ולא לתמוך אותן בשום טיעון ענייני. ההבדל היחיד בין הגרפים שלנו הוא שאני מדבר בערכים אבסולוטיים (עליה וירידה של הריבית ובסיס הכסף) ואילו אתה מדבר בערכים של השוואה לשנה הקודמת).

ב. אתה טוען, אם אני מבין נכון, שאם הבנק המרכזי מוריד את הריבית, ואז מעלה את היצע הכסף כדי להיענות לביקוש, אז אתה צודק. ואם הבנק המרכזי מעלה את היצע הכסף, כדי להיענות לביקוש, ואז מוריד את הריבית, אז גם אתה צודק. כלומר, לא חשוב מה קורה קודם, בכל מקרה התיאוריה שלך נכונה. זה מעגל דקרטזי.

ג. אבל בוא נחלץ ממנו וננסה לראות אם יש לנו מצב בו לא זה מתרחש ולא זה מתרחש. כפי שמורים הנתונים, בין יוני 2004 ומאי 2008 הבנק הפדרלי העלה את הריבית במידה ניכרת ואחר כך הוריד אותו במידה ניכרת. אבל, אם אנחנו מסתכלים על בסיס הכסף בין יוני 2003 (שנה לפני תחילת ההעלאות) ליולי 2008, שנה אחרי תחילת ההורדות אנחנו רואים שבסיס הכסף גדל ב-9.4 אחוז בקצב אחיד למדי. מה הקשר, אם כך, בין שני המשתנים? איך בדיוק קורה שהעלאה של הריבית מגובה של 1.5 אחוז לגובה של יותר מחמישה אחוז ואחר־כך הורדתה לאפס אינם מקושרים באופן כלשהו לגידול או קיטון בהיצע הכסף?

ד. הצגת נתוני בנק ישראל. א) למרות ניסיונותי, לא הצלחתי למצוא את בסיסי החישוב. ב) יש בעייתיות בהשוואה בין ערך מוחלט (גובה הריבית) ושינוי בממוצע. בכלל. עדיף שבסיס הנתונים יהיה לפחות מאותו סוג. ג) גם בגרף שלך ניכרים בתקופות מסוימות הליכים מקבילים של האצת הגידול ב-M1 לצד עליה בריבית. ד) לא הסכמנו כבר שבנק ישראל, כפי שהוא מצהיר במפורש, קובע את הריבית לפי מה שהנגיד רוצה ולא לפי שום ביקוש ושום היצע?
 
 
 
 
בגלל ההתפזרות - קיצור תולדות מה שאני אומר
14/5/2011
נכתב על ידי שאול

בנק מרכזי משפיע על ריבית הבנק המרכזי לפי מה שהוא חושב שמתאים. ברצותו יפעל להעלות את הריבית, ברצותו יפעל להוריד אותה. דרך עקום התשואה, הריבית הזו בדרך כלל משפיעה על שאר הריביות במשק, שהן כמובן רבות מספור.

בנקים שונים בעולם פועלים בטכניקות שונות, אך בכולן העיקרון זהה: השפעה על הריבית באמצעות שליטה בבסיס הכסף. ריבית יותר נמוכה באה יד ביד עם הדפסת יותר כסף, ולהיפך. זה לא הדבר היחיד שקובע את היצע הכסף, כמובן. אפשר לחשוב על זה כמו דוושת הגז ברכב: יש עוד המון דברים שמשפיעים על מהירות הרכב, אבל כשרוצים להאיץ לוחצים על הדוושה, וכשרוצים להאט, מורידים את הרגל מהדוושה. זו גם הסיבה להצגת הנתונים באופן שהצגתי (הריבית מעמוד השער של בנק ישראל, M1 ממאגר הסדרות, שוק הכספים, נכסים ופקדונות - אמצעי תשלום).

הנה, שוב, ספר לימוד שמסביר את זה. הפעם בעברית. תוכלו לדלג לחלק שלוש בפרק, או ישר לסיכום בעמוד 310:
http://tinyurl.com/698omq7

העיקרון של הקשר בין כמות הכסף לריבית הנומינלית, הוא באמת חומר של מבוא א. הבאתי ספרי לימוד, חוברת הסבר של הפד. מה לא? כלום לא עובד.


לעומת זאת, אתה טוען, שאין - עקרונית! - קשר בין ריבית והיצע הכסף. בשלבים מסוימים אמרת שריבית בנק ישראל היא הריבית שממשלת ישראל משלמת על החוב שלה! טענת, בלי להביא ולו ציטוט אחד של מישהו בעולם שאומר משהו דומה, שזה בכלל זה שהבנק המרכזי מכריח בנקים להחזיק אג"ח של ממשלתי ישראל (אגב, זה לא נכון. הם יכולים להחזיק הרבה דברים במקום). אחר כך אמרת שהבנק המרכזי בכלל שולט בריבית *כדי להשפיע על היצע הכסף* - טענה שלא קשורה למה שאמרת לפני, ובאופן כללי לא ברור לי מה עומד מאחוריה. מול נתונים שמראים בבירור את המתאם השלילי החזק והעקבי בין קצב הגדלת אמצעי התשלום ובין הריבית של הבנק המרכזי, גם בישראל, וגם בארה"ב, טענת שזו לא דרך נכונה להציג את הנתונים. אז מאיפה המתאם החזק שהגרף מראה? כנראה מקרי. לא יודע.

מה יהיה?

אגב, הערתי על אוסטריה הייתה, ואני חושד שאתה יודע את זה, כללית. לא התכוונתי שיש עכשיו ביקוש יתר להשקעות. אלא שגם לפי האוסטרים, הבנק המרכזי משפיע על הריבית באמצעות הדפסת כסף. זה חלק מרכזי בתיאוריה שלהם.
 
 
 
 
סיכום הטענה שלי
14/5/2011
נכתב על ידי יוסי

אני טענתי שהבנק המרכזי משפיע על שער הריבית, פשוט בכך שהוא מוכן להלוות בכל רגע כל סכום שהוא (זה קצת כנראה פישוט של העובדות, אבל ככה הבנתי שזה הרעיון מהספר של מורי רוטבארד על בנקים) לבנקים מסחריים, בריבית שהוא קובע. כמובן שהוא מדפיס את הכסף לשם כך.
זו אמנם הדפסת כסף, כמו ששאול אומר, אבל הרעיון הוא שזה כסף שמודפס למטרות הלוואה בריבית מסויימת, מקובעת.
מכיוון שכך, אף מפקיד בבנק לא יקבל ריבית גבוהה יותר על כספו (כי אפשר פשוט ללוות מבנק ישראל את הכסף).
 
 
 
 
יוסי - זה רק בערך נכון
14/5/2011
נכתב על ידי שאול

קודם כל - בנק מרכזי שפועל כך עובד כך בשני הכיוונים. הוא לא רק מלווה, אלא גם לווה.

אבל הקטע החשוב הוא שבנק מרכזי שנותן הלוואות - ויש בנקים שעובדים כך, נותן הלוואות מאוד מסוימות, בדרך כלל לטווח מאוד קצר, ולוקח הלוואות מאוד מסוימות, גם, בדרך כלל לטווח מאוד קצר.

בנק לא יכול לקחת הלוואה מהבנק המרכזי לחמש שנים - בשביל זה צריך מפקידים שחוסכים, ולא יכול לתת לבנק המרכזי משכנתא לעשרים שנה - בשביל זה צריך זוג שרוצה לקנות דירה. אז כן, בהחלט, המהלך של הבנק המרכזי משפיע בצורה חשובה מאוד על הריבית הספציפית שהוא מכוון אליה - ריבית הבנק המרכזי, וזה בוודאי משפיע על שאר הריביות בשוק - זה כל הרעיון! אבל הבנק המרכזי לא יכול "לקבוע" לכולם איזה וכמה ריבית לתת ולקחת.
 
 
 
 
לשאול - תגובה
15/5/2011
נכתב על ידי יוסי

קודם כל, בודאי שהבנק גם לווה, ולכן המשמעות של הריבית שלו היא הריבית המינימלית שתידרש מלווה שאינו בנק, אבל התייחסתי רק לדרך שבה הבנק המרכזי מוריד את הריבית מהריבית הטבעית שמייצגת "העדפת הזמן" המפורסמת.
במידה והריבית גבוהה מהריבית הזאת, בהחלט אפשר לדבר על המצב ההפוך, בו אין מי שילווה כסף מהבנק כלל בריבית הזאת, ואז הבנק המרכזי נכנס כלווה ("לטווח קצר").

שנית, במידה והבנק המרכזי מקיים את מנגנון ההלוואות לבנקים בכל זמן נתון - אפילו אם אלה הלוואות לזמן קצר - הרי שלמעשה אלה הלוואות לפרק זמן בלתי מוגבל, אלא רק שהריבית עליהן משתנה בהתאם לריבית הבנק המרכזי.
הבנקים בגדול עובדים הרי בשיטת back to back, בודאי לגבי משכנתאות בריבית משתנה. העובדה שבנקים מלווים בריבית משתנה נובעת מן הסתם מכך שהמרווח הבנקאי קבוע, בגלל שהם תמיד יכולים לקבל את הכסף מבנק ישראל (כהלוואה לטווח "קצר"), ואם הריבית שמשלם הלווה מתואמת לריבית בנק ישראל הרי שהם מכוסים מכל הכיוונים.
מצד שני, כמובן שבנקים הרבה פחות אוהבים לתת הלוואות בריבית קבועה, כי אז הם לוקחים סיכון אמיתי. אני לא יודע אם יש להם backing במקרה הזה - מעטים האנשים שמפקידים כסף בבנק, כיום, ל-20 שנה בריבית קבועה. אני אישית לא מכיר כאלה.
 
 
 
 
מסכים
15/5/2011
נכתב על ידי שאול

כך בדיוק עובד עקום התשואה. הבנקים המסחריים צריכים לבחור בין סדרת הלוואות יום אחרי יום מהבנק המרכזי (או אליו) - ולהמר לאן תלך הריבית של הבנק המרכזי, או לתת ולקחת הלוואות ארוכות טווח יותר, ולהמר מה הסיכוי שהם יקבלו את הכסף חזרה. התוצאה היא, כפי שאנחנו רואים, שיש ים של ריביות שונות במשק שגופים שונים -מזוגות צעירים ועד חברות סלולר - משלמים על הלוואות בגדלים שונים לטווחים שונים, למרות שריבית בנק ישראל יש רק אחת בכל זמן נתון. כמובן, אותו סיפור קורה אם הבנק המרכזי פועל בדרכים קצת אחרות להשפעה על הריבית.
עדיין, בלב העניין, מדובר בהדפסת כסף. מדיניות מוניטרית. מלשון money. כסף.
http://en.wikipedia.org/wiki/Monetary_policy

אבל למה נכביר מילים? בקיצור - מסכים עם מה שאתה אומר.
 
 
 
 
אופס...
22/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

כתבתי את זה לפני כמה ימים ושכחתי לשלוח...

ובאופן בלתי נמנע, הסיכום שלי:

אני לא חושב שיש אי הסכמה בינינו לגבי ההשפעה של היצע הכסף על הריבית בשוק. כפי שכתבתי "אם נתון שגודל התוצר קבוע, כאשר כמות הכסף המוצעת להלוואה (לציבור) גדולה יותר, המחיר הנדרש מהלווה (ריבית) ייטה לרדת ולהפך, אם נתון שכמות הכסף קבועה, כאשר יש עליה בתוצר, הריבית תטה לרדת."

אי ההסכמה בינינו היא בסוגיה אחרת: אתה גורס כי הבנק המרכזי משפיע "על הריבית באמצעות שליטה בבסיס הכסף. ריבית יותר נמוכה באה יד ביד עם הדפסת יותר כסף, ולהיפך" (ציטוט שלך). כלומר, שהבנק המרכזי משפיע על גובה הריבית באמצעות השוק: ברצונו ריבית נמוכה, הוא מאיץ את הדפסת הכסף; ברצונו ריבית גבוהה, הוא מאיט את קצב הדפסת הכסף.

אני טוען, לעומת זאת, שהמצב שונה. בוודאי משנות התשעים ואילך (קודם לכן היו נהגים שונים במקצת, ומורכב מדי להיכנס להיסטוריה של זה) הבנק המרכזי קובע את הריבית בהתאם למדיניות מסוימת, כלכלית או פוליטית (או שתיהן) כשהכלי של האצה והאטה של הגדלת היצע הכסף אינה חלק משמעותי בסיפור. במקרה הטוב, מדובר בכלי גיבוי. במקרה הרע, אף זה לא.

ההסבר הכללי יותר לכך הוא שהדפסת כספים על-ידי הבנק המרכזי כדי להוריד את הריבית מניבה, כמובן, גם את התוצר הבלתי-רצוי של אינפלציה. אחרי ההתנסות בסטגפלציה ואחרי שפול וולקר הדביר את האינפלציה בתחילת שנות השמונים באמצעות העלאת הריבית לשיעורים הקרובים ל-20 אחוז, נוצר צורך פוליטי ברור ודחוף, והולך ומתעצם, למצוא דרך להעלות ולהוריד את הריבית בלי בלי שיהיה צורך להאיץ או להאיט את קצב הדפסת הכספים במידה ניכרת או, למצער, בלי שהדפסת הכספים תתבטא בהגדלה ניכרת של בסיס הכסף.

ערכתי בדיקה של כמה משתנים: M1 הכללי, כלל הפקדות בחשבונות המחאה (TSDNS), וכלל הפקדות בחשבונות משיכה (Dem-Dep). אם משווים לאורך תקופה של עשרים שנה, מתח' 1987 ועד תח' 2007, נמצא שבניכוי האינפלציה, בסיס הכסף בכל אחד מהמשתנים נותר פחות-או-יותר בעינו. כלומר, המשימה הצליחה.

שאלת השאלות קשה להתרה, כביכול, כשאלת הביצה והתרנגולת. האם הבנק המרכזי מוריד את הריבית ואז, בתגובה לביקוש הגובר, מגדיל את היצע הכסף והורדת הריבית הופכת "מוצדקת." או, להפך, האם הבנק המרכזי מגדיל את היצע הכסף, רואה שהגדלת ההיצע דוחפת את הריבית כלפי מטה ואז מוריד את הריבית? אנו יודעים, הרי, כי בכלי אחד (הדפסת כסף) יש לבנק המרכזי שליטה בלעדית. על הכלי האחר, יש וויכוח: אחד (שאול) טוען שגובה הריבית מתוחזק באמצעות שינוי היצע הכסף. אחר (אורי) טוען שגובה הריבית מתוחזק באמצעות הכוח שיש לבנק המרכזי לאכוף אותה. כך-או-כך, הוויכוח הוא על 'שולי' העניין, שכן ברור לכל כי אם הבנק המרכזי הוא השולט בהיצע הכסף, משתמעת מכך שליטה גם בגובה הריבית—והמשבר הנוכחי יעיד: בשוק הנקלע בשפל כלכלי, כשאין בנק מרכזי מעורב, הביקוש אמנם יורד, אך ההיצע יורד בחדות רבה אף יותר, והריבית עולה. והנה, עיננו הרואות, הריבית עומדת על אפס.

לטעמי, מכל מקום, ניתן למצוא עדות ברורה לניתוק בין המדדים במה שהתרחש בחמש עשרה השנים האחרונות. הורדת הריבית בתחילת שנות התשעים הובילה לעליה דרמטית בהיקף Dem-Dep. את שאלת מה-גרם-למה קשה להתיר, אך הקשר בין השניים היה ברור. הריבית הועלתה ל-6 אחוז בשנת 1995, אך התגובה בשוק הייתה איטית יחסית ומעוכבת. אחרי התפוצצות בועת הדוט-קום הנגיד הפדרלי החליט להוריד את הריבית בחדות והריבית נותרה ברמה נמוכה מאוד עד אמצע שנת 2004. לכאורה, היינו אמורים לראות עליה משמעותית בהיקף Dem-Dep. בפועל, ממוצע שלושת החודשים האחרונים של שנת 2000, כשהריבית הייתה בשיאה (כ-6.5 אחוז), בהשוואה לחודשים מרץ-מאי 2004, כשהריבית הייתה בשפל מרבי, מצביע על גידול של 4.8 אחוז בלבד בהיקף Dem-Dep. לשם השוואה, בתקופה מקבילה באורכה קודם לכן, כשהריבית הורדה מקרוב ל-9.8 אחוז באמצע שנת 1989, לקרוב ל-3 אחוז בסוף שנת 1992, הייתה העליה בהיקף Dem-Dep בשיעור של 20.5 אחוז. ברור כי ככל שאנו מתקרבים לתקופתנו הקשר בין היקף הביקוש לריבית נחלש.

וניסיון אחרון להתיר את שאלת הביצה והתרנגולת (שלא תותר גם כאן, אני יודע): אם לשוב לסוף שנת 1989, כשהתרחש שפל כלכלי קטן, נקט יו"ר הפד, אלן גרינספן, צעד אנטי-מחזורי והחל להוריד את הריבית בהתמדה. להורדה משיעור של 9.85 אחוז במרץ 1989 ל-6.25 אחוז בפברואר 1991 הייתה השפעה אפסית. כלומר, היקף Dem-Dep לא השתנה כלל (למעשה, הוא ירד בשיעור קטן). סדר הדברים, עם זאת, ברור: הריבית הורדה בהדרגה ובאופן משמעותי הרבה לפני שהתחולל שינוי מהותי בשוק. המשך הירידה, עד ל-2.92 אחוז בדצמבר 1992, התלווה בגידול משמעותי בהיקף Dem-Dep. עתה, הנגיד שימר את הריבית בגובה של כ-3 אחוז עד פברואר-מרץ 1994, אבל היקף Dem-Dep המשיך לעלות (עליה של כ-14 אחוז בשנה וקצת). גם כאן, אם הביקוש לכסף והגידול בהיצע הכסף הם שדוחפים את הריבית מעלה ומטה, לא ברור מדוע המנגנון הזה לא עבד כאן.

הלאה, הנגיד החל להעלות את הריבית בהדרגה מתחילת 1994, ועד אפריל 1995 היא כבר הגיעה ל-6.05 אחוז. לכאורה, היינו צריכים לראות ירידה בהיצע הכסף. בפועל, השינוי היה כמעט אפסי. זאת ועוד, הנגיד שימר את הריבית בשיעור ממוצע של 5.5 אחוז לאורך תקופה ארוכה מאוד, מאפריל 1995 ועד ספטמבר 1998. היקף Dem-Dep, לעומת זאת, עלה תחילה (עד אוגוסט 1996) ואז התחיל לרדת בהתמדה ובאופן דרמטי למדי, לכאורה בלי קשר לשינוי בשיעור הריבית. גרינספן הוריד את הריבית מהשיא (6.53 אחוז) ביוני 2000 עד 1.73 אחוז בינואר 2001, אבל Dem-Dep המשיך לרדת, כמעט בהתמדה, עד אוגוסט 2002, אז כבר ירד ביותר מ-25 אחוז משיאו. מהמעקב הדקדקני אחר השינויים עולה, להבנתי לפחות, כי השינויים בריבית לא היו תגובתיים (כלומר, תגובה לשינויים בשוק) אלא תמיד פרואקטיביים. השוק לא דחף את השינויים בריבית - השינויים בריבית דחפו - עם אפקט הולך ונחלש - ביקוש חלש ודל.
 
 
 
 
שתי נקודות מהירות
22/5/2011
נכתב על ידי שאול

1. דיברנו על זה. מה שצריך לבדוק הוא את השינוי בקצב הגדלת כמות הכסף, ולא את השינוי בכמות הכסף. נחזור על המטפורה - אתה בודק את המתאם בין מהירות המכונית לכמות הדלק במיכל הדלק. צריך לבדוק את המתאם בין מהירות המכונית ללחיצה על דוושת הגז. כשם שיש עוד שפע של דברים שמשפיעים על המהירות, יש שפע של דברים שמשפיעים על היצע הכסף. עדיין - כאשר מזהים לחיצה על הגז, מזהים שינוי במהירות. אלו שני הגרפים שהבאתי. אני שואל שוב - האם לדעתך המתאם הברור שהם מעלים הוא מקרי?!

2. לא אחד (שאול) אומר כך והשני (אורי) אומר כך.
אחד (שאול) אומר כך, מצטט ספר לימוד אחד של ג'ון טיילור, ועוד אחד של יורם מישר, ואת חוברת ההדרכה של הפד, ואת הערך בויקיפדיה באנגלית ויכול להביא עוד 300 ציטוטים ומראי מקום, שכולם אומרים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים - שליטה בריבית ושליטה בהיצע הכסף חד הם. אחר (אורי) עוד לא הצליח להביא ציטוט אחד שאולי איכשהו עולה בקנה אחד עם טענותיו.