שכבתי עם דוגמן של ורסאצ'ה, אז תסתום את הפה
  אז מה יותר טוב, ציצי גדול או ציצי קטן? תשובה סופית אין לי, אבל דיון מצחיק מאין כמותו, דווקא יש לי. המציאות לא רק שעולה על כל דמיון, צריך רק להתכופף ולהרים. קטע שמתחיל מצחיק, ממשיך מגוחך ונגמר קצת עצוב.

קוראיו המושבעים של ויינט מכירים בוודאי את אגף ה"Datingיחסים," העוסק בשאלות שבינו לבינה, בינה לבינה, בינו לבינו, ובין כסה לעשור. האגף גדוש כתבות במשקל נוצה (כמה מהן מועתקות), הגיגים, סיפורים וטורים הלקוחים מן החיים (כלומר, בדרך כלל מהדמיון), כשהכל מרופד תמונות מבנקי-תמונות—בדרך כלל בלי קשר אמיתי לנושא—ובפרסומות של אתרי־היכרויות.

אתר היכרות זוטא משמשות גם התגובות. לפעמים, הן הרבה יותר מעניינות מהכתבה. קחו לדוגמה את הפטפוט הזניח שהופיע שם לפני כמה ימים, ועסק בנושא הקריטי "ציצים או שפיצים." הכתב, כפיר לביא (נשמע כמו בדיחה של דודו גבע), גרס שיש דעות לכאן ולכאן ואי־אפשר לקבוע מסמרות ולכן הכי חשוב לשמוח במה שיש לך, לא לשתות אקונומיקה ולהסתכל ימינה ושמאלה כשחוצים את הכביש.

אבל התגובות... או, זה כבר סיפור אחר.

ההודעה הראשונה, בישרה טובות. מגיבה שלא חתמה גרסה: "לראות את המבט המזוגג שלהם מתמקד בלי שמץ של בושה בציצים הזקופים שלי,ולהבין מהו באמת גבר....פחחחחח."

עם הודעת פתיחה כזו, לא חל עיכוב ממושך עד שהופיעה סובלת נוספת, הפעם מחיפה: אני התברכתי, פשוט אלוהים נתן אגוזים למי שאין שיניים. יש לי מידה F או G והיקף 70. היקף המותניים שלי הוא 61 והאגן 90. החזה שלי עומד, זקור ועגול (לבנתיים, למה אני בת 20). רק חבל שאני פשוט מגעילה את עצמי כל פעם שאני הולכת עם חולצה עם מחשוף ולכן 98% מהזמן אני עם טי שירט פשוט וג'ינס. יש נשים עם חזה גדול שהן גם רזות. פשוט הן כבר כל כך מוטרדות מהגברים בארץ שהן מעדיפות לא "לנפנף" בזה כמו פירחה זולה.

התיאורים היו קשים מנשוא לנשוי, שקבל: "קשה לנו הגברים המיניים שכוחנו במותננו להמשיך ולקיים יחסים עם נשותינו שלא ממש אוהבות סקס אלא יותר עושות סקס..(פעם ב....) כשהייתי צעיר והיו לי מחזרות ומאהבות הן חיכו שאני אגיע!! ערומות עם חלוקים עם ציצים גדולים עומדים ושופעים... ומה היום? כל הסקס הזה פשוט נעלם... אני חיי ביובש מיני מתמיד.. הציצים היחידים שאני רואה באופן תדיר הם של נשים ברשת..."

עצם הרעיון שציצים גדולים אינם יכולים להיות ברכת האל לאנושות עורר תרעומת אצל מיכל, ירושלים, שגרסה: "אם היו עושים סרט: יום בחייה של דדנית שופעת" כפיר היה מבין שהוא יכול לכתוב רק בשם עצמו."

אחר־כך פרצה יעל, רמת־גן, בקטע לירי פרי עטה: "המלך שלמה היה מכור לנשים ולשדיים שלהן. היא אובססיבי כפייתי לשדיים. כתב על כך רבות ביצירותיו הרבות. שיר-השירים הוא שיר הלל לשדיים. היו לו מכל הסוגים,הגדלים,הצבעים [אשוריות,חיויות ועוד] לבסוף בסוף ימיו טבע שלמה בהצפה עזה של מפלי שדיים אימתניים."

הליריקה עוררה מחאות, בעיקר נוכח הפרשנות המינית להפגיע של "שיר השירים," מה שעורר את מיכל, ירושלים לפצוח בשיר-השירים האישי שלה, על יתרונות הדד הגדול. היא פתחה בהשערות מלומדות ("רוב הגברים יהנו יותר ממגע של איבר נשי מיני מובהק כמו שדיים או ישבן"), המשיכה בביאורים אנתרופולוגיים ("להיות עם בחורה שטוחה לגמרי זה די דומה ללשכב עם גבר שעשה שינוי לניתוח מין, אבל כל אחד והעדפותיו..."), עברה לסקירת דוגמניות עתירות דד ("שים לב מי מככב בפרסומות ומי שרד במשך שנים בתחום הנחשקות (לאו דווקא משחק טוב)- יעל בר זוהר, נועה תשבי, בר רפאלי, פמלה אנדרסון, מורן אטיאס, מירי בוהדנה ועוד") ואז הגיעה לנושא המרתק באמת. כלומר, לצמד עופריה האישיים, שמידותיהם—כך היא מרמזת—מעבירות את נשות ישראל על דעתן:
אני יכולה להיכנס לחנות בגדים ולמדוד שמלה ותוך שנייה כל הנשים יהיו סביבי ויבקשו מהמוכרת את אותה השמלה. יש משהו שממלא את החלק העליון של הטופ שלא נשאר עקר.
יכולתי לכתוב סדרת ספרים על התנהגותם של בני אדם (גברים ונשים) לצד נשים מבורכות. פתאום כולם נחמדים, אף אחד לא כועס, יש פרוטקציה קבועה מתוקף קיומך, החיים קלים יותר בלי שנרצה ובלי שנבקש גם אם נתעקש להיות כמו כולם. לעמוד בתור כמו כולם, לא לקבל מתנות מכל מיני בעלי בעלי חנויות, לא לקבל חיוכים חמים כששוברים משהו או דופקים רכב של מישהו, כששוטר זועף עוצר בגלל שאין דיבורית או מכל סיבה אחרת ואז מחייך בסלחנות כשהוא מביט בדדני הפלא. זה כמו להרגיש סלב באופן קבוע. אלה החיים לטוב ולרע (ויש גם רע ולא מעט).

סבלותיה של מיכל עוררו תגובתו של אלמוני, שהשתתף בצערה ונשא תפילה לעתיד טוב יותר: "מקווה שיגיע יום שזה לא יהיה משנה אם לאישה יש A, B, או D כתרבות, אלא שזה יהיה רק כעוד העדפה מינית." הוא סיים, בנימה תסריטאית משהו, בהצגת חזון בלהות: "דרך אגב, דמייני לך שיהיה מקובל שתחת גדול הוא יותר סקסי, ווזה מה שתראי בכל שלטי החוצות, אז מה? נשים ירוצו לשים סיליקון גם בתחת? זה נשמע לי הזוי. מיותר."

אלמוני העיר כי "נשים לא צריכות לשים סיליקון בתחת. הן רק צריכות להתגייס לצבא. זה כבר יעשה את העבודה..." אבל לזירה כבר נכנסה במלוא העצמה מיכל, ירושלים, שהיה לה הרבה מה לספר: "אני למשל החלטתי שלא מתאים לי להתעסק עם שיער גוף ועשיתי לייזר גם כשכאב נורא (במקום מסויים...). יש רצוי ויש מצוי. אישה יכולה לרמות את עצמה שהיא תהיה שטוחה עם שפם ועדיין תהיה נשית או שתעשה משהו כדי להרגיש טוב יותר.
"לגבי התרבות שלנו- אני מסכימה איתך. אני רואה את התופעה גועשת בקרב תלמידותיי. עוד כשהייתי גננת בת 19 היה ילד בן 3 שנדבק לי לשן בינה וניסה כל הזמן להכניס את הידיים שלו מתחת החולצה שלי ולהתכרבל, וכשהייתי מסבירה לו שזה לא מנומס, הוא היה בוכה ואמר: "אני אוהב ציצים!" גם האחיין שלי סיפר שבתור ילד הוא אהב לחבק אותי ושנראה לו שאישה נשית היא אישה בעלת חזה מבורך. עם זאת, העולם בנוי בצורה כזו שאף אחד לא נשאר מקופח.
"נכון שנשים בעלות חזה גדול מקבלות ים של תשומי ופריווילגיות בכל חור, אבל גם יש גם המון גברים שאוהבים בחורות עם חזה קטן, או כאלה שנראות טוב בסך הכל הכללי ומושכות המון תשומת לב בגלל נתונים אחרים או בגלל בטחונן העצמי וגישתן לחיים.
"החברים הרציניים שהיו לי לא הייתה העדפה מסויימת באשר לגודל... ואחרי שהכירו אותי התחילו לפתח העדפה לחזה גדול... לגבי תהייתך- אני משתדלת לשמור על אופנתיות ושיק, למרות שאין לי כבר במלתחה מחשופים ומצד שני אני גם לא מסתובבת עם אוהלים עליי, כי כשאישה עם חזה גדול לובשת משהו מאוד רחב (שזה כשלעצמו לא ממש יפה בעיניי) היא נראית שמנה יותר (כן, גם לנו יש את הצרות שלנו...). מעבר לכך, אני חושבת שחזה גדול לא כבולט בסקסיות שלו כאשר הוא מתחבר לבטן שמנמנה (ואין קימור) ואצלי ב"ה, אזור ההשמנה לא נמצא בבטן, כך שהחזה נראה בולט יותר."

זה כבר היה קצת יותר מדי בשביל אלמונית אחת: "נו מיכלי, מקריאת תגובותיך במדור כולנו כבר מכירים את המוכרים הנימרצים שרק רואים אותך ונותנים לך העדפה בתור,מוצרים שווים יותר,וחיוך מרטיט. והכל בזכות דדי הפלא שלך המתפרצים קדימה.... האובסיסיביות שלך לגבי השדיים הענקיים שלך לעיתים כבר גובלת בפונוגרפיה ריגשית. את מאוד אוהבת את המבטים, ואת כל מה שמעבר לכך."

הכל מקנאה, גרסה מיכל, ירושלים: "אני לא אשמה שאין לך... תשמחי שאת מבסוטית בניצנים החמודים שלך." ומייד עברה לדיון כלל לא אובססיבי בצפליניה המתפרצים: "מהצד הקשה של העניין זה בוסים שמטרידים (ואחד שהציע לי סטיפה של מזומנים כשהייתי בגיל 17 רק כדי שאוריד את החולצה) וממציאים סיפורים ששכבתי איתם, מרצה שאמר לי שהייתי פנטזיית הנעורים שלו ושהוא לא מפסיק להסתכל עליי כל השיעור, מרצה שאמר לי שאני מזכירה לו דמות דדנית באחד מהסיפורים שלמדנו ובטוח הוא ייתן לי 100 בקורס (בצחוק כמובן אבל מדובר במרצה...), מרצה שבאימוני הוראה במחשבים בחט"ב אמרה לחברות שלי (היא לא ידעה שהן חברות שלי): "למה היא מביאה את הציצים שלה לביה"ס?!" (וחברה שלי השיבה: "מה את רוצה, שהיא תשאיר אותם בבית?") ואז הבנתי למה היא שונאת אותי בלי סיבה והייתה גם ישיבת מרצים פוגעת במיוחד שאת העיסוק בי יזמה איזו מרצה עכברברה שבעלה לימד אותי (ושם עליי את שתי העיניים שלו) ואמרה: "איך מיכל תהיה מורה? היא לא נראית כמו מורה ויש לה חזה גדול". כמובן שהיו שם גם מרצות מקסימות ואחת מהן, שהייתי חולה לה על הצורה אמרה לה שכשהיא תראה איך אני מלמדת באימוני הוראה היא תבין איך התלמידים בקשב מלא. כן... למרות הציצים. המרצה הזו (הנאחסית) הייתה כ"כ מוטרדת מהציצים שלי עד שהיא החליטה לתפוס איתי שיחה בהפסקה ושאלה איך אחותי הדתייה מקבלת את העובדה שיש לי חזה גדול ואם לא מפריע לה שבעלה נמצא כשאני מגיעה. פאתטית."

מעט אחר־כך היא מעניקה לנו מעט רקע המסייע בהבנת העילה להתנהגות האנטי-דדנית: "כל אלה שמיררו לי את החיים היו פמיניסטיות. נשים שעירות, חלקן קצוצות שיער וכונפיות שמתיימרות לאהוב נשים אבל בעצם אוהבות רק נשים כמותן, כאלה שלא מתעניינות במראה החיצוני, שלא מדגישות את הנשיות שבהן. אלה כנראה מהוות איום ומייצגות עבורן שוביניזם."

ואחרי נגיעה חוזרת בחרדת הפיצפוניות של המתלוננת האלמונית ("תשבי ותחשבי מה זה אומר על גבר שהוא אוהב אישה במראה נערי") עברה לדיון בנושא זקיפות הקומה הציצנית: "לשתי הגיסות שלי יש ציצי פיצי, והפצפונים של שתיהן שרדו 4 הנקות והתפנצ'רו לדעת. יש גם ציצים קטנים שנראים זוועה עוד לפני הלידות. ראיתי כמה כאלה שמתחילים נמוך (כמו של אתי מהישרדות) ונמרחים. אין דוחה מזה."
"גיסתי חולה על חזה גדול ובעלה (אחי), גם הוא חולה על זה, אבל שונא סיליקון. היא עשתה תואר באומנות ובתחילת הלימודים שלה היא ביקשה ממני לגבס לי את הציצים. היא גיבסה וריירה, גיבסה ואמרה: "איזה כיף למתי (חבר שלי דאז)" ואין לי ספק שהם יישארו עסיסיים ומלאים גם אחרי לידות, כי של אחותי מדהימים גם אחרי 6 לידות (לעומת אחותי שהיה לה חזה קטן ונראה אחרי לידה אחת כמו שקית שוקו ריקה והיא עברה ניתוח). וגם אם לא, תמיד אפשר לבקר אצל ד"ר קליין. לפחות אני יכולה לומר שנהנתי במשך כמה עשורים.
"ולסיום- אני לא מראה אותם לכל העולם ואשתו. הלוואי והיית מתלבשת בשיק כמוני. גם בלי לחשוף אותם, אי אפשר להעלים E75 וגם לא צריך, כפרה עליהם."

אבל את ההצלחה הזו אי אפשר להפסיק, ומיכל, ירושלים שבה לפטם אותנו בסיפורים הלקוחים מן החיים עצמם: "אני זוכרת את הימים שבהם הייתי יוצאת לבלות במועדונים. היו לי חברות\מכרות מדריכות כושר, פצצות, אובססיביות לתזונה נכונה שהיו יוצאות איתי וחוזרות מבואסות. הן היו אומרות: "אם אין לי חזה גדול אני כמו אוויר לידך". היו גם שתי בנות שהכרתי בקורסים בתקופות שונות ושתיהן סירבו באיזשהו שלב לצאת לבלות איתי. יש גברים שלא אוהבים חזה גדול וכאלה שנגעלים, אבל בגדול, לא נתקלתי בתופעה הזו יותר מדי, להפך."

בשורות אלו עוררו תגובה נרגשת אצל הניה, שביקשה ליצור קשר עם מיכל המרתקת, והדיון פנה לו לנתיבים אחרים, כמו קוף שהתוודה "אני דווקא אוהב תחת גדול: כן כן" וקינקי-קונג המשיך והגיב: "ואדום: הו הו הו"

בנימה אופטימית זו נכנס לזירת הביקורת ציצולוג, עם חוות דעת כוללת והמלצת קנייה לדדיים:
הבעיה הגדולה עם חזה גדול היא שהוא בד"כ מגיע עם אחת הדפיקות הבאות: מסביב לבחורה שמנה למדי ו/או גדולה ; נראה יפהפה עם החזיה ונופל לרצפה או לצדדים כשמסירים אותה ו/או מאבד עיגוליות לחלוטין ; מלווה הרבה פעמים בפטמות גדולות מדי (פטמות סלמי) שגם אינן ממורכזות נכון; מגעו בד"כ רך מדי והנטיה היא להתקווצ'ץ כמו שקיות שוקו. על סיליקון בכלל אין מה לדבר - נראה מזעזע. (לא יצא לי להרגיש ולא רוצה גם). בקיצור, נדיר מאד למצוא ציצי גדול איכותי אמיתי ולכן ההימור הטוב ביותר לגבר הוא ציצים בינוניים באיזור ה-70B שלרוב לא מאכזבים בצורתם ומגעם.

ואחרי הציצולוג, אחד העם, חלם, המספר לנו פכים קטנים מעולמו: אני מאוד אוהב לקרוא - אני אוהב ספרות היסטורית ואנטרופולוגית, אני נהנה להעמיק בפילוסופיות מזרחיות ובפלפולים תלמודיים.הקוראן היה מרתק לקריאה והברית החדשה היתה מעוררת השראה אבל מה שאני הכי אני אוהב זה-ציצים גדולים.

נושא זה השיב לדיון את... ניחשתם נכונה, מיכל, ירושלים, שהייתה לה דוגמה מעניינת וקולעת, לקוחה הישר מניסיונה האישי: "זה מזכיר לי ידיד שהיה לי במשך 10 שנים. הבחור היה גאון מהלך, מצליחן, איש העולם הגדול, ג'נטלמן מושלם, אמ-מה? הייתה לו איזו דפקה בנוגע לחזה גדול. אתה רואה בן אדם עוצמתי שכזה רואה ציצים גדולים ומאבד את עצמו לדעת."

הערה מרתקת זו לא עוררה דיון, ואת החלל מילא חרמן בחוות דעת אישית: ציצים גדולים זה בסדר גמור. אבל הכי יפה ומושך זה הפיטמות והחיספוס שמסביב. זה כל הכיף להרגיש בזמן הליקוק אבל פחות טעים מארטיק למשל...

כאן התחיל פרק מרתק מאוד, בו טרסיאס והניה (נשואה עם ילד, לדבריה) חיזרו זו אחר זה ("אני לא אישה WOW כזאת") וזה אחר זו ("נראה לי שהיצירות של הסופר המוכשר יואל הופמן מאוד יעניינו אותך"), אף כי הסיפור כולו, כך נדמה, היה חזרה על חזרות אחרות שנחזרו בחזרה קודמת ("תרסוס, טרסיס, תרסאוס וכו... יכול להיות שהוא המהנהן שהנתל יחד איתי לפני כמה שבועות ובסוף הפך למהוניין? יש מצב שזה אותו אחד?")

עוד אחר כך עברו כל מיני פטפוטים פחות מעניינים: מישהי התלוננה שאין חזיות לחזה קטן בלי ריפוד ("יש רק חזיות ספורט מעצבנות כאלה ללא סגר שלובשים כמו חולצה, שגם לא ניראות טוב") וקיבלה הפנייה ל"אמריקן אפרל." וחופר פרטי, עמק חפר בישר, בהודעה ארוכת נגן, על היוולדו של "ענף ההיי-טיט - השד התעשייתי שמחזיר לאמא אדמה את מה שלקח ממנה הטבע."

על זאת אחד העם השקול שב לחוות את דעתו המלומדת: "אני סבור שרוב הגברים מעדיפים גודל של שד שממלא את כף היד + מע"מ. חזה גדול במיוחד אינו חביב על חברי הישראלים, הוא עניין הרבה יותר אמריקאי. עולים רוסים, אגב, יגידו לך שלדעתם לנשים הישראליות יש בממוצע חזה גדול מדי. אני, ואני מדבר לדעתי בשמם של רוב מוחלט של הגברים, לא הייתי רוצה מגע פיזי ישיר עם חזה מלאכותי."

ובכל זאת, קשה היה להתחמק מהתחושה שהדיון לא יהיה דיון של אמת עד שלא ישוב ויטולטל על־ידי מיכל ומיכליה. למרבה השמחה, לא היה צורך להמתין זמן רב. מיצי פיצי סיפרה: "יש לי חזה יחסית קטן, ו... אני באמת לא חושבת שאני פחות שווה מבנות ש"התברכו". מאז שנהייתי בחורה שנראית טוב- כלומר, משתדלת להיראות במיטבי עד גבול היכולת שלי, לא פגשתי אף בחור שלא נמשך אליי.. ואני דווקא מרחמת על הבנות שחוץ מזוג שדיים מכובד, נראות כמו אללה יסתור, ועל שתי הגבעות האלה נשען כל הביטחון העצמי שלהן כנשים."

שמיכל, ירושלים תשתוק? חלילה. תגובתה הייתה מהירה וקשה:
"אם בנות נראות "אללה יסתור", הן לא יכולות לבסס את הביטחון העצמי שלהן על זוג שדיים מבורכים. הן אולי מתמקדות ביתרונות שלהן, אבל קשה לי להאמין שמכך נבנה ביטחונן העצמי, כפי שאישה שפוייה לא תבסס את בטחונה העצמי על זוג רגליים מדהימות, או ישבן סקסי.
"אני מניחה שאת שייכת לצרות העין הקנאיות. היו לי לא מעט כאלה בתיכון. אני ועוד 3 בחורות בשכבה התברכנו בחזה שופע ומותן צרה ותמיד הייתי שומעת ליחשושים על אותן בנות: "תראו איך היא הולכת ומבליטה את החזה". גם אותי שאלו תמיד למה אני הולכת עם גב זקוף, כאילו שמצפים ממני להתחבא כדי שהן ירגישו טוב יותר עם עצמן.
"... יש לי אחיינית בת 14 שנראית הכי מדהים שתוכלי לתאר. היא מתנשאת לגובה 1.73, רגליים שלא נגמרות, שפתיי אנג'לינה ג'ולי אדמדמות, שיער מלא, ארוך וגולש, אף משורטט, עיני שקד ענקיות, פנים שהן הכלאה בין מורן אטיאס ושירז טל בצעירותה (כאמור, עם שפתיים בשרניות יותר) ישבן כמו שרואים בפרסומות וחזה במידה B70. היא רק בת 14 אבל כשהיא נכנסת לחדר כולם עוצרים את נשימתם, אמ-מה? כל המושלמות הזו נעדרת מבחינתה בשל הדאגה שהחזה שלה לא יגדל. מאז שהיינו יחד בבריכה לפני כמה שנים היא שואלת אותי: "מיכי, יש סיכוי שיהיה לי חזה כמו שלך? יש לי עוד כמה שנים לגדול, אז יש לי סיכוי, נכון?".
"זה לא קשור לביטחון עצמי אלא לעניין שאישה אוהבת להרגיש נשית (מעבר ליופי וחכמה) וחזה גדול בדר"כ מעניק את התחושה הזו, כשמודדים למשל בגדים, שמלות, חזיות, כשיש קליווג', כשלובשים בגד ים או כותונת לילה סקסית. כיום אני מתלבשת באופן די צנוע ולמרות זאת, הנשיות מתפרצת בין היתר (מעבר לתחושות שבן אדם משדר כמו ביטחון עצמי) בזכות הקימורים הנשיים הללו."
וכל זה קורה בירושלים. מזל שלאחיינית הצעירה יש דודה כה טובה, המסייעת לה ברגעים הקשים.

מכל מקום, מיצי פיצי לא אהבה את התגובה: "אם את מרגישה צורך לחשוף את החזה שלך לפני כל העולם (או את התחת, או את הרגליים יתר על המידה)- את פרחה, וזה בדיוק עניין של ביטחן עצמי: בנות שמרגישות שאין להן מה להציע לגבר חוץ משדיים- יבליטו את השדיים. בנות חכמות יהיו קצת יותר צנועות.מרגישה מגניבה שילדה בת ארבע עשרה מקנאה בשדיים שלך? תהני. גם אני קינאתי בבנות כמוך בתיכון ועבר לי כשגדלתי וקיבלתי קצת שכל."

אאוץ'. מיכל, ירושלים לא נשארה חייבת: "בתיכון הייתי מאוד שמרנית ובכל זאת אני ושאר ה"מבורכות" היינו על מוקד הריכולים. באיזשהו שלב מתרגלים לזה ורק בחורה שיש לה חזה גדול יכולה להבין על מה אני מדברת.... אני לא מתרגשת משום קנאה, רק ציינתי שאני רואה שכל העניין הזה מאוד מעסיק אותן. לפי המתקפה שלך לא נראה לי שהתגברת על התסבוך. בהצלחה."

ומהלומת הנגד המתבקשת של מיצי פיצי: "לא כל מי שלא מכירה ב"גדולתך",מיכל, גם מקנאה בך... נראה לי שהיחידה שזה מעסיק אותה היא את חמודה. תראי איזה דיון עשית בסך הכל מתגובה של בחורה שכותבת שהיא שמחה במה שיש לה, וכמה פעמים הזכרת את המילה קנאה בו, כאילו את מתעקשת שיקנאו בך... מהתגובות שראיתי למעלה (מאחד שראה אותך וכמה שאת וחברותייך טרחתן להגיב לו), נשמע כאילו את סובלת מעודף משקל, ומנחמת את עצמך בעובדה שלפחות יש לך ציצים. לא מאשימה אותך, תהני."

כן. כואב. אאוץ'. זה לא שלמיכל יש ציצים גדולים, יפים, זקורים ומתפרצים המטרללים את הגברים—היא סתם שמנה!

מיכל, ירושלים עברה לירות בתותחים כבדים: "באשר אליי, אין לי ספק שאני לא רואה אותך ממטר וזו לא תחרות, רק מה שראיתי אל מול עיניי גם כששקלתי יותר. ואם הייתי מספיק פצצה עבור ז'אן קלוד ואן דאם אז תביני לבד. בכל אופן, הכל עניין של טעם, אני רק טוען שאני ודומותיי על משקל נועה תשבי הן יותר המיינסטרים. תתמודדי."

ז'אן קלוד ואן דאם? בכבודו ובעצמו? עם מיכל מירושלים?
מיצי, או אולי פיצי, עברה למתקפה אלמונית: "כן, כן מיכל, שמענו עלייך... בלה בלה בלה קנאיות, בלה בלה בלה מנחמת את עצמך, בלה בלה בלה האחיינית\הבת\ הדודה של הכלב הכוסית שלי... תתפלאי לשמוע שיש נשים בעלות חזה קטן עם בטחון עצמי, נראות מדהים ולא משנה הציצי השופע שלך (וגם הנופל עד הברכיים), ראשו של בעלך מסתובב אחריהן 180 מעלות ובלילה הוא מפנטז עליהן ועל שדיהן הקטנות וההזקורות."

מיכל זכתה לתגובה ולמחיאות כפיים, אך מהלומה אחרת לא אחרה לבוא, הישר מפי אחד שראה אותך: "אומנם יש לך חזה גדול אך כשזה מצורף לגוף גדול, תחת גדול ורגליים עבות זה לא סקסי אלא נותן מראה סבתאי., דודתי..... את לא דומה לתיאור שאת מציירת לגבי עצמך מלבד גודל החזה..... ובטח שגברים יבהו בו ..... כל מי שתלבש מחשופים מגוזמים, וולגרים ובטעם מזעזע יבהו לה בחזה הכול צריך להעשות בטוב טעם.... מה זה שווה חזה גדול ותחת ענק ולא פרורפורציונלי?"

מיכל זכתה מייד לשלל תגובות מעריצות, מתחנפות ומגוננות, מהניה ועד שלל פלמונים או ידידי־אמת כמו ענת , גבעתיים, שסגנונם היה דומה להפליא לשל מיכל. מיכל, ירושלים המשיכה, בנימה מעט מתגוננת: "אז כן, אני מסכנה, אומללה, מכוערת וחסרת ביטחון. הכי מצחיק שהיום היה לי פנצ'ר ומשום מה לא שמתי לב (הסנדלרית הולכת יחפה) עד שכולם זעקו לי ברחוב שאני אהרוס את הג'נט. לבסוף עצרתי להחליף צמיג ואיך שיצאתי מהרכב (ברחוב חרדי שומם) כולם הגיעו לעזרתי ואח"כ באה מישהי שניסתה לשדך לי מישהו. הכל בגלל שאני דוחה על גבול המבחילה."

והיא המשיכה, בתוותוו כללי של דמות הגברים אותם פגשה דרך וויינט: "כשקראתי את התגובה שלו, הרהרתי ביני לבין עצמי מי זה יכול להיות. סתם מתוך סקרנות, שכן מן הסתם יש לי ביצים יותר גדולות משלו ואינו מוכן להיחשף.
"זה לא היה כ"כ קשה לגלות. במשך השנים שאני מטיילת כאן פגשתי כמה בחורים (חוץ מחבר'ה שנפגשנו יחד והם היו חמודים לאללה וממה שהבנתי מחברה הם לא בדיוק נגעלו ממני...), בערך 4 (שזה מצמצם את האפשרויות). משלוש ניתקתי את הקשר באופן חד צדדי. אחד מלפני 3 שנים מנסה שוב ושוב לחזור לחיי ובשבוע שעבר הבהרתי לו (שוב) שזה לא יסתדר, השני, ברחתי מביתו כשהוא נאחז בבגד שלי, השלישי התחנן שעות בטלפון שאומר לו למה אני רוצה לנתק את הקשר והתשובה הכנה לא הייתה כזו מרנינה והרביעי- וואלה, זה היה עניין ידידותי, דיברנו שעות בטלפון והוא אמר לי מראש שהוא נמשך לנשים לא בדיוק מבורכות והראה לי תמונות של נשים, איך לומר... לא שיא הנשיות וכיבדתי את זה, למרות שבפועל (למרות שלא שכבנו כי עצרתי זאת), כשנפגשנו, נראה שהוא לא בדיוק היה אדיש אליי אם לשפוט עפ"י השמוליק, וגם לא נראה לי שמדובר בו, כי הוא בן אדם מקסים, מה שגורם לחוש-חשית שכמותי להבין (ולהשתעשע) שמדובר באחד מהממורמרים ויש לי חשד שמדובר בממורמר ספציפי שהוא גם קטף את תואר "ממורמר המדור" הלא הוא "סינבד" הקופסתי עם הבוטן."

כלומר, לא רק שהוא שקרן, מלוכלך, שימות הלוואי וקוס-על-האמא-שלו, יש לו גם "בוטן" במקום שבו לא צריך להיות "בוטן." פשוט גועל נפש. ואחרי דו־שיח קצר בו איחלו ענת , גבעתיים ומיכל, ירושלים שפע אושר וכושר זו לזו, הבהירה מיכל עד כמה מושכת, מצליחה ונפלאה היא:
"יש פה לא מעט אנשים שישמחו לנסות לפוצץ את האהבה העצמית שלי (שמשום מה מפריעה לאנשים מסוימים), במיוחד לאור העובדה שכתבתי עליהם פרטים לא הכי מחמיאים בעליל כאן (לא בעילום שם בשפניות, אלא תחת שמי).
 "ואם בכל זאת ראית אותי ואינך נוטר לי על מה שכתבתי, אז כן, הייתה תקופה ששקלתי 10 ק"ג יותר (אחרי שהתרגלתי במשך שנים להיראות כמו דוגמנית, אבל אי אפשר למחוק סקסיות) ועדיין הייתי כוסית על (סליחה על חוסר הצניעות), אחרת לא הייתי יכולה לצאת מן הסתם עם בחור שדיגמן לוורסאצ'ה ולא הייתי נכנסת למסיבות סלב פרטיות רק כי השומר החליט שמי הוא שלא יכניס אותי, ולכל מסיבה אחרת שבה היו מחכים בתור כמו כלבלבים מורעבים ואותי היו שולפים בחינניות ומסדרים לי גם מיני חינמים למשקאות (למרות מחאתי). גם כששקלתי יותר היה לי מבנה גיטרה והייתה סביבי היסטריה. זו עובדה.
 "בשיא תקופת הלאפות (אחלה תקופה), הכרתי את חבר שלי (שהיינו יחד שנה וחצי ונפרדנו לא מזמן) שהיה צעיר ממני ב-9 וחצי שנים. בחור מדהים שכמותו, חטוב וסקסי שאהב רזות (בטעם) אבל אמר לי שיש לי מבנה של קוקה קולה ולכן זה לא ממש משנה אם אשמין או ארזה. אז עם התחת הדשן (טפו טפו), כפרה עליו והציצי המבורך (והמותן הצרה) לא ראיתי אף אישה ממטר ומרוב שהקשר הזה עשה לי טוב, גם השלתי את הקילוגרמים והתחלתי להתרגש יותר מבגדים.
"אני מציעה לך להיפטר מהמירמור. איך אתה אומר? זה עושה קמטים..." 

כן-כן, דוגמן של וורסאצ'י. מסיבות סלב פרטיות. היסטריה.... אבל כל זה לא ממש הרשים את נומינור: "אז יש לה תחת גדול, רגליים עבות ונטייה להשמנה... התפוצצה הבועה. היא אפילו לא מכחישה. מבנה גוף של קונטרה-בס קוראים לזה, לא של גיטרה."

המצליף תבע מאחד שראה אותך להתנצל על ההתנהגות שלו ומיכל, ירושלים הודתה לו, ומייד הוסיפה, בנימה אישית משהו: "לרואה שראיתי לו - עם גוף כמו שלך, זה לא פלא שמאכזב למצוא כזה קטן ומדלדל אצלך. אם לא הייתי כל כך חסר בטחון בגלל הקוטן, לא היית מנסה לחפר על זה בהודעה נלעזת כמו שרשמת כאן."

ערן, תל אביב, ביטא את תחושתם של רבים: "למיכל ירושלים והניה העורכת דין שלה - למרות שהדיון פה הוא בעיקר על מראה חיצוני, דווקא פנימית לי אתן מצטיירות כמו שתי בחורות די דוחות, משועממות ורעות. לפי איך שמיכל ריסקה את המגיבה למטה, שרק אמרה שטוב לה עם מה שיש לה, אני לא מבין למה פתאום מגנים עליך כשמישהו מגיב אליך ברוע. ארס מושך ארס ונראה כאילו יש לך די הרבה."

ואז הגיעה ההתנצלות... אחד שראה אותך כתב: "למיכל ירושלים סליחה אם פגעתי בך - זו לא היתה הכוונה.... ולא רציתי לפגוע בביטחונך העצמי זו זכותך לאהוב את עצמך אבל את כל הזמן מציגה זאת כאילו את עומדת בסטנדרט של כל הגברים ואין גבר בעולם שלא יימשך אלייך וזו הטעות שלך ... וזה מה שמעצבן אותי אצלך ונסיתי להעביר לך בתגובה שתרדי מהעץ... אני נראה מצוין לטעמם של לא מעט אנשים וזכותם של אנשים אחרים לחלוק על זה... ואני זה שלא התלהבתי ממך... לא רק חיצונית אלא גם פנימית... את פוגעת בביטחונן של נשים אחרות כי משתמע מדברייך שאישה ללא חזק ענק היא לא אישה."

מיכל, ירושלים ניסתה לסכם את החוויה: "הכל בסדר. יש פה אנשים שמתחרפנים מזה שיש לי ביטחון עצמי, שאני אוהבת את עצמי. זה עושה להם חררה בכל הגוף, במיוחד אם דחיתי אותם פעם. ואם במקרה הבן אדם חושב שאני לא מושכת (למרות שניסיתי להיזכר בבחור שנרתע ממני אבל הצלחתי להיזכר רק במקרים שבהם אני הפסקתי את הקשר), זה גם בסדר. אין לי בעיה. ברור שאני לא הטעם של כל הגברים בעולם, במיוחד אם מדובר בביסקסואלים בארון."

אכן. מי שאינו נמשך למיכל, ירושלים חזקה עליו שהוא שוכן ארון כלשהו. ומיכל המשיכה בניתוח מפורט:
"את ארבעת הגברים שהכרתי במדור הזה, אני זו שיזמתי את הפסק ההתקשרות (חוץ מאחד שמראש ידעתי שיש לו טעם מסויים ולא ממש נשי בנשים וזה היה בסדר גמור. דיברנו שעות בטלפון וכשנפגשנו, גם השמוליק אמר את שלו למרות שלא שכבנו מסיבותיי ולא נראה לי שמדובר בו כי הוא בחור מקסים), לפעמים זה היה לצערי פוגע, במיוחד הקטע שבו נאלצתי לקום וללכת למרות תחנונים ולמרות שהבחור אחז בבגדי והיה מקרה שהבחור התחנן לדעת למה אני לא רוצה להמשיך איתו את הקשר ונאלצתי להסביר לו את האמת הכואבת והלא מחמיאה."
"כאמור, לשלושה מהם יש סיבה להיות ממורמרים לגביי (למרות שלא התכוונתי לפגוע), כך שזה לא ממש מרגש אותי לקרוא את הדברים שלך וגם לא פוגע בבטחוני העצמי. אני זו שחיה עם עצמי ואם אסתמך רק על מה שקורה בחוץ- בכל סופר שאליו אני הולכת יש לי ליווי צמוד של העובדים (האקס שלי נקרע מצחוק מהתופעה). יש שני עובדים מסוימים (אחד ברמי לוי ואחד סופר של המרכז המסחרי ליד הבית שלי) שמדווחים לי מה כדאי לי לקנות ומה אסור, כמו אז שרציתי לקנות בשר וטבעול והעובד אמר לי בסוד לא להתקרב למקפיא כמה חודשים כי ההקפאה התקלקלה בלילה והכל הפשיר, או ברמי לוי שהעובד הולך ומצלם אותי כאילו שאני סלב וכשהוא רואה שאני קונה משהו כמו בפעם האחרונה- ג'בטה, הוא מזהיר אותי שזה הגיע אפוי וקפוא ושוב חיממו את זה כך שלא אוכל להקפיא שוב. אחד מהעובדים גם אמר לי שאתקשר אליו בכל פעם שאגיע כדי שהוא ישמור לי חנייה. תמיד יש סביבי לפחות 4-5 אורזים מריירים למרות שאני מתעקשת לארוז לבד ואחרים מתחננים לעזרה ואז תמיד המנהל נקרע מצחוק ומעיר אותם מהפנטזיה. זה עניין שבשגרה ורק מקרה אחד ספציפי מתוך מהלך היום. אז לא, אני לא מתרגשת יותר מדי כשגבר שדחיתי אותו ינסה להקטין אותי. תודה."
"ואגב, זה לא משנה אם אני מעלה כמה קילוגרמים או יורדת, אני תמיד כוסית על כי יש לי מבנה טוב ופנים של קטלוגים. אם יש לך בעיה עם הביטחון העצמי שלי, תתמודד.
"מאחר שטרחת להבהיר שמצאת בחורה, אומר לך מכל הלב שיהיה לך בהצלחה, שכן אדם ממורמר הוא לא אדם נעים ומושך."

בכל זאת, מישהו לא נפל מרוב התפעלות. פנטזיה מן העבר כתב: "אני חייב לומר, ומקוה כי לא תפגעי מן ההשוואה. לאחר שקראתי כמה מתגובותיך כאן, אני מרגיש כי אני מכיר אותך. אולי לא אותך, אלא את מה שאת מנסה לייצג. מן דמות רבת הישגים ויומרות, שלא משיגה בעצם כלום, שרודפת אחרי הצל של עצמה.... קצת מטריד שאת מנסה לנצח בהתקפת פתע כל יריב אנושי, במקרה זה יריבה, שמתגלה כאן... אני ממליץ לך בחום, תרדי מהעץ, ההילה שלך היא דמיונית. הרי אם היית הדבר האמתי לא היית מטריחה את עצמך לדעת. זה ברור לכולם...
"אני מאמין כי מי שחפץ באישה, יעדיף שיהיו לה שדיים גדולים וגוף בטווחים של רזה עד מלא, וישבן בעל קימור גדול ופרופורציות יפות. כיוון שאת לא כזו... למה את מלכלכת את המקלדת שלך במן הגנה על הקיים? מספיק... תפסיקי לשחק בתופסת ותקבלי את עצמך. אני בטוח שלבסוף גם יקבלו אותך, כאישה, כאדם, כאוטוריטה חינוכית. די. עשית סיבוב יפה, והוא נגמר."

אבל מיכל, ירושלים היא מיכל, ירושלים. הסיבוב נגמר, אבל היא עדיין הייתה בספין:
נכון שלפני שנתיים בערך שקלתי יותר אבל תמיד התחילו איתי כל חצי שנייה ותמיד הייתי במרכז. אני לא מנסה לנצח שוב דבר, אני כנראה פשוט לא התרגלתי לקנאה שיש לנשים מנשים אחרות, במיוחד כשיש להן חזה גדול. יכול להיות שאני הולכת ראש בראש וזה מוזר, אבל נמאס לי מחוסר הפירגון. עברתי לא מעט בחיים ממיני כונפות קנאיות ומחברות שעדיף שונאות על פניהן, כמו בפעם שחברה שלי ראתה בחור שיצאתי איתו (שהיה דומה לתום קרוז) ואמרה לו בפנים שלי: "מה אתה מוצא בה? היא מפונקת, אבאט שלה קונה לה תכשיטי זהב כשהיא מקבלת ציון טוב והרכב כבר החדש כבר מחכה לה בחנייה עוד לפני שהיא הוציאה רשיון. היא מתחילה משהו ולא מסיימת" והוסיפה שלל מגרעות. הוא היה בשוק ואמר לי: "וזו חברה?!" היו לי אפילו חברות שהפסיקו להסתובב איתי בחוץ כי הן הרגישו אוויר לידי. יש לי הרבה חסרונות, אבל יופי הוא לא אחד מהם. סורי. 
אפילו שהייתי בת 17 והשתתפתי ב"פחות או יותר" עם אקי אבני (וחשבו שאני בת 21 כי ההשתתפות הוגבלה בגיל), אקי אבני אמר שהוא לא מסוגל להתרכז והוא מתמוטט ממני. מישהו מהקהל צעק לו: "אקי, לא נישן עכשיו בלילה..." , אח"כ הוא התנצל החמוד. 
בכל אופן, תסתכל על זה מהצד השני. למה כ"כ בוער וחשוב לנשים כאן להוכיח לי שאני בעצם כונפה דובית? מה זה אומר עליהן? למה? מה כואב להן? ואולי אני דביבונית מכוערת ודוחה, אז?   
 
 
רשימת תגובות (5)
 
 
אורי, זה רק נדמה לי
15/5/2011
נכתב על ידי גרי

או שהשטח לכתיבה בבלוג התרחב ימינה ושמאלה?

את הכתוב בפוסט אני מקווה שאתפנה לקרוא בהמשך השבוע. ארוך מדי. תשתדל בינתיים לא לפרסם משהו חדש.
 
 
 
 
אה, נוסטלגיה....
15/5/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

 
 
 
 
ומי אתה, גרי?
15/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

השטח לכתיבה לא התרחב...

ואשר לנוסטלגיה - שיחוק. יש לה ציצים גדולים!
 
 
 
 
או-קיי, קראתי.
17/5/2011
נכתב על ידי גרי

נחמד. עולה השאלה מדוע לא צורפו תמונות להמחשה, ודאי לאור העובדה שבסקר גאלופ האחרון התברר ש-78.13% מהקוראים של האונה הם גברים.
 
 
 
 
המממ.... שאלה טובה....
17/5/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

באמת חשבתי לצרף תמונות להמחשה, אבל פתאום נזכרתי שאני מתעצל.