מיקי מאוס הקדוש ואחיו
  והפעם, על היעלמותם של הפושעים, על הדי ביקור נתניהו, על מיקי מאוס הקדוש, סקנדלים, ביזאר ושות'. וכמובן, אי אפשר בלי להתחיל בנושא השולי של שאלת ההצלחה (או אי ההצלחה) של מילוט תעשיית הרכב האמריקנית.

אוטובחירות
האם מילוט תעשיית הרכב האמריקנית—היינו, הצלתן של ג'נרל-מוטורס וקרייזלר מפשיטת רגל—יהיה כלי הנשק הסודי של אובמה בבחירות הבאות? אהמ, זה מה שהדמוקרטים בארצות־הברית מקווים. ב"אמריקן פרוספקט" הליברלי התפנו לחגוג את העניין, לפי הקו המפלגתי הרשמי, בכתבה על "מילוט חברות הרכב הבלתי־פופולרי והמוצלח." אי.ג'י דיון הבן, דובר דמוקרטי בולט, חגג אף הוא את ההצלחה. הוועידה הדמוקרטית הלאומית (DNC) אף הכינה סרטון המתקיף ישירות את הרפובליקנים—ובעיקר המועמדים לנשיאות—שהתנגדו למילוט.

מדוע מוצלח, כי ג'נרל-מוטורס חזרה להרוויח, וכי קרייזלר הכריזה כי היא מתכוונת להשיב 7.5 מיליארד מן ההלוואות שניתנו לה.

בן סמית' ב"פוליטיקו" כבר הצביע על־כך שהדמוקרטים ינסו לנצל נקודה זו, ושב לבחון את הנושא פעם נוספת, כשהוא מצביע גם על הבעיה הקיימת בשכנוע הציבור בנושא זה.

אבל, האמנם הבעיה היא בשכנוע וביידוע, או בעובדות עצמן?

שיקה דלמיה (בתמונה משמאל) ב"ריזון" גורסת כי תוכנית המילוט היא כישלון. היא עושה חשבון פשוט: משלם המיסים האמריקני שילם 60 מיליארד דולר עבור מילוט ג'נרל-מוטורס ועוד 20 מיליארד דולר עבור מילוט קרייזלר—כשעיקר הסכום (50 מיליארד) ניתן באמצעות קניית מניות ולא בהלוואה (כלומר, ללא ריבית). רק חלק קטן מהסכום הזה הושב. עוד על זאת, בניגוד לחברות פושטות רגל אחרות, ג'נרל-מוטורס גם קיבלה אפשרות לרשום הפסדי עבר במאזניה, בהיקף כולל של 45 מיליארד דולר. כלומר, בדרך כלל חברה פושטת רגל הנבנית מחדש נהנית מכך שהיא פטורה מהפסדי העבר (כלומר, היא לא צריכה לשלם תשלומים להם התחייבה). במקרה ג'נרל-מוטורס, הסדר פשיטת הרגל פטר אותה מתשלומי הפסדי העבר, אך אפשר לה לרשום אותם במאזניה, כדי לפטור אותה מתשלום מסים.

מהסכום המלווה קיבל הממשל בחזרה 20 מיליארד, במניות שנמכרו עם הנפקת המניות הראשונה של ג'נרל-מוטורס, אבל כדי לקבל את מלוא ההחזר תצטרך הממשלה למכור את המניות בשער של 55 דולר, שעה שהיום השער הוא 31 דולר בלבד (ונמצא בירידה כבר חצי שנה). מסקנתה הסופית היא שההפסדים של הממשל (ושל משלם המיסים) יסתכמו בסופו של דבר ב-34 מיליארד דולר. דלמיה לא לבד כאן. גם ב"וושינגטון טיימז" הגיעו למסקנה דומה.

לא לחינם רוב המגיבים לכתבה ב"פוליטיקו" משוכנעים שעובדים עליהם.

הצצה למאזניהן של ג'נרל-מוטורס וקרייזלר אינה מספקת תחושה מעודדת יותר. נתח השוק של שתי החברות, במקובץ, צנח מ-36.6 אחוז (בארצות־הברית) בשנת 2006 ל-28 אחוז בשנת 2010.

קרייזלר, שנהנתה מהסדר שערורייתי, שמחק את הון המניות וההתחייבויות של בעלי המניות שלה, וארגן "חברה חדשה" ונקייה מחובות, נמצאת בדיוק באותן צרות בהן נמצאה גם קודם. מאזניה של קרייזלר מצביעים על־כך שהחברה עדיין מפסידה ושמכירותיה ממשיכות לצנוח. התחום היחיד שבו ניתן להצביע על שיפור יחסי (וחשוב לזכור כי מכירות המכוניות בארצות־הברית ירדו באופן כללי, ולכן היחסיות היא עניין משמעותי) הוא עליה במכירות מכוניות הספורט והמכוניות המסחריות.

מצבה של ג'נרל-מוטורס (נכון לרבעון הראשון של שנת 2011) גרוע לא פחות. הפרסומים דיברו על רווח של 3.15 מיליארד דולר ברבעון זה, אך בפועל הרווח לפני מס היה 1.4 מיליארד דולר (על מכירות של 35.8 מיליארד דולר), כשרוב הרווח הנוסף נובע ממכירת שתי חברות (יצרנית סינית ויצרנית החלפים דלפי).

מבחינת הדו"ח השנתי של ג'נרל-מוטורס עולה תופעה מעניינת מאוד. בשנת 2008, עדיין תחת כובע "ג'נרל-מוטורס הישנה," הגיעו 42 אחוז ממכירות ג'נרל-מוטורס ממכירות בצפון־אמריקה, ועוד 24 אחוז מאירופה. עתה, תחת כובעה החדש, המכירות בסין ובאסיה הגיעו ל-36.7 אחוז מכלל המכירות, כשהן עולות על אלו שבצפון־אמריקה או באירופה. המכירות בארצות־הברית צנחו בשיעור ניכר (25 אחוז) מאז 2008. מה שמציף את ג'נרל-מוטורס מעל למים היא צניחה קטנה יותר במכירות הטנדרים למיניהם, והמכירות בסין ובהודו של החברות הסיניות בהן יש לחברה נתח.

תוצאה מעניינת לא פחות עולה מבחינת התעסוקה בחברה. החברה השילה משנת 2008 כ-40 אלף מכלל 242 אלף העובדים שהיו לה אז. 8,000 מהם פוטרו באגפי דרום אמריקה ואסיה של החברה (שני האגפים הצומחים). 36,000 נוספים פוטרו בצפון־אמריקה ובאירופה. עתה, כ-16 אחוז מהעובדים הם מאסיה, כשנתח המכירות הכללי של אסיה 36.7 אחוז, ובמשולב עם דרום אמריקה מסתכם מספר כלי הרכב הנמכרים שם ב-49 אחוז מכלל מכירות החברה—אך רק 25 אחוז מהכנסותיה (בין השאר, משום שג'נרל-מוטורס היא רק אחד מבעלי המניות בחברות בסין).

או, אם לסכם, ג'נרל-מוטורס, באדיבות משלם המסים האמריקני ואובמה ה'ירוק' מתגברת את ייצור הטנדרים המזהמים, מצמצמת בהדרגה את הייצור בארצות־הברית לטובת סין, וממשיכה לאבד נתח שוק בצפון־אמריקה. הציבור האמריקני מתקשה להתרגש מהתוצאות של ג'נרל מוטורס כי הוא לא רואה שום תוצאות חיוביות בשטח. זה מאוד פשוט.

נ.ב. וכדאי להפריך אגדה אחת, לפחות: לא, עיקר מכירותיהן של ג'נרל-מוטורס וקרייזלר אינו לממשלת ארצות־הברית. גם לא חלק קטן. למעשה, ממשלת ארצות־הברית דווקא הצביעה 'אי־אמון' בחברות שמילטה, בהעדיפה (ב-2010) לקנות יותר כלי־רכב מפורד, שלא זכתה לסיוע.

לאן נעלמו כל הפושעים?
הירידה המתמדת בפשיעה בארצות־הברית מתמיהה את המומחים, מבשר ה"ניו־יורק טיימז." לא רק שהירידה מתמיהה אותם, היא אפילו מבלבלת אותם. ממש, חידה ללא פתרון. כלומר, אפשר גם להסתכל על נתון סטטיסטי פשוט מאוד: מספר הכלואים.

בשנת 1980 היו בארצות־הברית 501,865 כלואים בבתי המעצר (ככה נקרא ל-Jail) ובבתי־הכלא. עוד 220,438 היו משוחררים על־תנאי ו-1,118,097 היו בפיקוח קצין מבחן. כלל אוכלוסיית הכליאה (כלומר, כלואים, משוחררים על־תנאי ובפיקוח קצין מבחן), בהשוואה לאוכלוסיה, הייתה כ-0.81 אחוז, כשאוכלוסיית הכלואים בבתי־הכלא היא 0.14 אחוז.

עד שנת 1990 נתוני הכליאה הכפילו את עצמם. כלומר, אוכלוסיית הכליאה מנתה, 1.75 אחוז, כשמספר הכלואים מטפס ל-0.3 אחוז. הנתונים המשיכו לטפס, אם כי בקצב מהיר פחות, עד שנת אלפיים, אז מנתה אוכלוסיית הכליאה כבר 2.29 אחוז.

הטיפוס בהמשך היה הרבה פחות מרשים והיום מונה כלל אוכלוסיית הכליאה 2.35 אחוז ובמספרים: 7,225,800 איש. מתוכם, 2.3 מיליון נמצאים מאחורי סורג ובריח. כלומר, לאורך שלושים השנים האחרונות גדלה אוכלוסיית ארצות־הברית ב-27 אחוז, ואילו מספר הכלואים גדל ב-455 אחוז.

מישהו עדיין לא הבין?

הדי נתניהו
ביקורו של נתניהו בארצות־הברית, ובמיוחד נאומו ממשיך להכות הדים. כלומר, לא כל־כך בישראל, אבל בהחלט בארצות־הברית.

ג'ק קלי ב"ריל קליר פוליטיקס סבור כי נתניהו הציג את אובמה ככלי ריק, גם בדברים שנשא אחרי הפגישה ביניהם, וגם בדבריו בפני הקונגרס. קלי גורס כי נתניהו היה יכול להיות המועמד המושלם לנשיאות מטעם הרפובליקנים—לולא היה עסוק כרגע במשהו אחר—אך ביקורו הניב לקח חשוב לרפובליקנים, כיצד עליהם להתמודד עם אובמה: "לדבר לעניין. לדבר על עניינים מהותיים. ולתקוף ישירות."

בפוסט מעמיק ומעורר מחשבות טוען וולטר ראסל מיד כי "נתניהו החטיף לאובמה כמו לילד חורג, סיבסב אותו וחבט בו כמו במצילתיים. הוא ריקד כפרפר מסביב ליריבו היהיר והפרופסוריאלי. המחזה דמה להארלם גלובטרוטרס נגד תלמידות בית ספר יסודי; כמו הניחנכים של הארוורד נטחנים על־ידי שחקני הפוטבול של טקסס A&M, כמו במבי נגד גודזילה—או קלינטון נגד בוב דול."

וכל־כך למה? בשורש הדברים נמצאת העובדה שאובמה משיג בשכלו מה חשיבותה של ישראל מנקודת מבט אמריקנית, אבל הוא לא מצליח לשלב את התובנה הזו למדיניות שיש לה רגליים מבחינה פוליטית. ג'יימס טרנטו, החריף תמיד, מצטט את מיד בהרחבה, ומרחיב ונזכר בטור שכתב שנה לפני כן, בו שאל את עצמו אם אובמה הוא "אמריקאי דיו."

עוד ב"וול סטריט ג'ורנל" סוקר ברט סטיבנס את מדיניותו של אובמה בענייני המזרח התיכון, כשמסקנתו הברורה היא כי מדובר בנשיא אנטי ישראלי.

לי נותר רק לתהות על שני דברים: הראשון: מדוע התובנה שאובמה אנטי-ישראלי לקחה לכם כל־כך הרבה זמן? זה לא היה ברור מהיום הראשון? השני: למה דווקא דקויות ההתבטאות של אובמה בנושא גבולות 67' או תזמון נאומו מעוררים ויכוח כה ער? מה, לא קלטתם עד עכשיו שזה לא משהו מתוכנן ושהוא ממציא דברים מהתחת?

מיקי מאוס הקדוש
מיקי מאוס נרצח על־ידי השב"כ. כך, בכל אופן, גורסת הטלוויזיה הפלסטינית:



נו, טוב. לפחות הוא הותיר לנו מורשת בדמות מדריך להשגת שליטה מוסלמית בעולם. ויש ילדים שבהחלט קלטו את המסר.

ואם אנחנו כבר כאן, אני לא מת על הסגנון של הדברים, אבל יש הרבה שמחזיקים מסוג כזה של מתקפות ישירות נגד אנטישמיות.

מעניין לראות תגובה לזה. בחור צעיר ומבולבל, שמדקלם את מגוון הקלישאות האנטישמיות הישנות, תוך כדי הדחקה מוחלטת של העובדה שהוא בעצמו, ובכן, אנטישמי. קצת אחרי אמצע הווידאו הוא יוצא למתקפה פרועה נגד גברת אחת (יהודיה!) שהקימה מרכז ל"רב תרבותיות" בשוודיה—הוכחה ניצחת, למי שהיה צריך עוד הוכחה, לשליטה של היהודים בעולם.

איפה הסקנדלים, לעזאזל?
בריאן ניהן תוהה לאן נעלמו הסקנדלים תחת ממשל אובמה, ומתי לעזאזל הם יגיעו. לפי התחזית השקולה שלו, המבוססת על גרפים, הסיכוי מתקרב למאה אחוז בסוף שנת 2011 ובשנת 2012 על בטוח נקבל אחד או אפילו יותר.

ועוד בפינת הביזאר
איזה יועץ רפובליקני גורס שהמועמדים הטובים ביותר של המפלגה הרפובליקנית בארצות־הברית הם הנטסמן ובקמן ולמה שהם, בעצם, לא יתאחדו?

האנשים העשירים בקונגרס
כך לפי סי־אנ־בי־סי. מבין 15 הראשונים, תשעה הם דמוקרטים, אגב, כולל המקום הראשון, השלישי, הרביעי, והשישי. מי שזה נראה לו חטטני וגועלי, מוזמן לעיין ברשימת כוכבי הפורנו הפופולריים ביותר.
 
 
רשימת תגובות (18)
 
 
חשוב להדגיש
31/5/2011
נכתב על ידי אליסה

שבמקרה של קרייזלר פשוט נקנקו את מחזיקי אגרות החוב שלה. סתם כל מני עמך, כמו מורים וכו'. בית המשפט העליון פשוט אמר להם לקפוץ.
 
 
 
 
מה הופך את אובמה לאנטי ישראלי?
2/6/2011
נכתב על ידי פצי

תקנו אותי אם אני טועה אבל גם בוש וקלינטון תמכו בהסדרים דומים
 
 
 
 
זה לא התוכן, זו הנימה...
2/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

(לגבי האנטי-ישראליות)
 
 
 
 
בטר פלייס ותוכנית החילוץ האמריקאית - תעשיית הרכב ונדיבות ממשלתית
2/6/2011
נכתב על ידי פורטנוי

אחלה סקירה על תעשיית הרכב האמריקאית.
אפשר לומר כי במידה מסוימת נבנית כעת תעשיית הרכב הישראלית באותה צורה. אין לי ספק שבעוד X שנים יוצג יבואן הרכב אגסי כיליד המדיניות הגאונית של רפורמת מיסוי-ירוק, אשר בעבור מיליארדי שקלים בודדים גרמה לאלפים מאזרחי ישראל לרכוש רכבים שנוסעים על בטריות רק בכדי למכור אותם אחרי שלוש שנים לסוחרי ברזל.
 
 
 
 
גם בתוכן היה הבדל משמעותי מאד,
3/6/2011
נכתב על ידי אליסה

לפחות במקרה של בוש.
 
 
 
 
התוכן לא ממש משנה...
3/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אם אני זוכר נכון, התפישה המסורתית של נשיאי ארצות הברית הייתה שהנשיאים הדמוקרטיים הם בדרך כלל הרבה יותר "טובים לישראל" שעה שהנשיאים הרפובליקנים נוטים הרבה יותר להאזין למחלקת המדינה, שנטתה לכיוון הערבי. זה השתנה במידה מסוימת תחת בוש, במיוחד עם הדיאלוג המוצלח שהיה לו עם שרון, אבל נותר נכון, בעיקרון.

אובמה לא יכול לעשות הרבה. הוא גם לא עושה הרבה. לא בנושא זה. גם בוש לא עשה הרבה. מה שנשאר הוא בעיקר הנימה והזרם התת-קרקעי.
 
 
 
 
תודה על המחמאה, פורטנוי
3/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אני מקווה ששום דבר לא מעיק עליך.

אני מקווה שיעמוד לי כוחי להתעסק עם הנוכלונצ'יק הזה, אגסי.
 
 
 
 
במדיניות (כמו גם בחיים בכלל)
3/6/2011
נכתב על ידי אליסה

חוסר עשיה שקול לעשייה בכך שלשניהם יש השלכות מעשיות, ולכן שניהם הם 'תוכן' לצורך העניין. בנוסף, ההשלכות תלויות גם בתנאים שאליהם מכפיפים את העשיה או את חוסר העשיה. בוש אולי הבטיח לפלסטינים את אותם הדברים שאחרים הבטיחו ומבטיחים להם, אבל בתנאים אחרים לגמרי - וליתר דיוק, הוא היה הראשון שפירט באופן ברור את התנאים בהם הפלסטינים צריכים לעמוד כדי שהבטחות אלה תתקיימנה (ושבכלל העמיד תנאים כלשהם לפלסטינים). אובמה כמובן "שכח" לגמרי מהתנאים האלה, כיאה למרקסיסט מצוי שלהוט לרצות את הנדכאים של העולם, בלי שום קשר למה שהם עושים או לא עושים.
 
 
 
 
החלום הקיינסיאני האולטמטיבי:
3/6/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

הגדרת החיסכון כהפרעה נפשית:

http://www.themarker.com/markerweek/1.650504

 
 
 
 
in the long run - Keynes is dead
3/6/2011
נכתב על ידי שאול

לא אני, ולהערכתי לא אף אחד, יכול להגיד בדיוק מה הייתה דעתו של קיינס, ולו בגלל שהיו לו המון התבטאויות שלא כולם לגמרי קונסיסטנטיות אחת עם השניה. אבל הוא מת. מה שיש היום זה קיינסיאניזם עם ניאו, או ניו, או שני ניאו לפני.
אז אולי די עם זה?
אף אחד (לפחות אף אחד רציני. ליצנים יש בשפע) לא חושב שהמפתח לצמיחה ארוכת טווח הוא הגדלת הצריכה. להיפך. חיסכון שמאפשר השקעה הוא המפתח לצמיחה ארוכת טווח. זאת ועוד - היעדר ביקוש מספיק נובע בדרך כלל מירידה בהשקעות, ולא מירידה בצריכה. הנה גרף יפה של ג'ון טיילור - השקעה נמוכה - אבטלה גבוהה:
http://tinyurl.com/4ngub57

אז די להליחם באנשי קש, אוקיי?
 
 
 
 
שומר הלילה, הגזמת!
3/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אנשים מתפרנסים מטיפול בזה, ואתה נכנס להם לכיס?
 
 
 
 
איש קש?
3/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול - מי איש הקש? קראתי את המאמר של טיילור ולא התרשמתי שהוא קיינסיאני מאוד. יכול להיות שהוא קורא לעצמו כזה, אבל אני לא התרשמתי כך.

לדוגמה בעדות שלו בפני תת-הוועדה לרגולציה, פיקוח על חבילת התמרוץ והוצאות ממשלתיות בבית הנבחרים על חבילת התמרוץ המוניטרית הראשונה, הוא אומר: "המחקר האמפירי שלי במהלך השנתיים האחרונות מראה כי לתכנית התמרוץ (ARRA) לא הייתה השפעה של ממש לתמרוץ הכלכלה. זו אינה הפתעה. מחקר קודם, על חוק התמרוץ הכלכלי האנטי-מחזורי משנת 2008 מצביעה על־כך שגם לחבילה זו הייתה השפעה מזערית לתמרוץ הכלכלה. מחקרים על פעילות אנטי-מחזורית בסוף שנות השישים ובשנות השבעים—התקופה העכשווית ביותר בה הייתה התערבות ממשית לפני העשור הזה—אף היא מצביעה על תוצאות מאכזבות, כולל אבטלה גבוהה, אינפלציה גבוהה, שיעורי ריבית גבוהים, ומיתונים תכופים; התוצאות הדלות של המדיניות שננקטה בשנות השבעים הובילה מקרו-כלכלנים מובילים לכתוב מאמרים כמו "אחרי המקרו-כלכלה הקיינסיאנית," שפקפקו בגישה בכללה והכריזו כי "מדיניות פיסקלית אנטי-מחזורית אינה רצויה ואינה סבירה מבחינה פוליטית... [ובסיכום] הנתונים המוצגים כאן מצביעים על כך כי חבילת התמרוץ לא הייתה אפקטיבית בתמרוץ הכלכלה. למרות גודלה, היא לא הובילה ליותר מהגדלה לא משמעותית בתשתית הממשלתית וברכישות אחרות ברמה הפדרלית."

זה לא נשמע לי קיינסיאני בכלל.

עוד על זה, הוא דיבר יחד עם ריצ'רד אפסטין בשיחה שנושאה "האם כולנו קיינסיאנים עכשיו?" (בפרפרזה על מה שאמר פעם מילטון פרידמן):



אני חושב שהתמונה שעולה בבירור ממה שהם אומרים היא "לא, אנחנו ממש לא קיינסיאנים עכשיו."

אז מי מבינינו הולך כאן למקום לא ברור?
 
 
 
 
ועוד אפסטין
3/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

וריצ'רד אפסטין—מבריק שכמותו—אומר על אובמה כך:

ללא ספק הוא הוסיף עוד מסמר לארון. לפחות כאן לו ולג'ורג' בוש יש הרבה במשותף. ההבדל ביניהם, שבגללו אובמה מסוכן יותר, בסופו של דבר, היא שערכת הכישורים שיש לו כדי להבין את המצב המורכב שאתו הוא רוצה להתמודד היא דלה מאוד, אבל יש לו בטחון ללא גבולות בעצמו... [באוניברסיטת שיקגו] הוא בעיקר התבודד עם עצמו והבעיה בכך שאתה מתבודד עם עצמך היא שאתה לא שומע רעיונות חזקים המובעים על־ידי אנשים החולקים על דעתך...


הוא לא הטיפוס שאוהב שדוחקים בו ולכן מה שהוא עושה בפועל הוא שיש לו דרך להקשיב לך באופן שגורם לך להרגיש שאתה האדם היחיד בעולם שיש לו חשיבות, אבל כשהכל נגמר [אתה שואל את עצמך] 'ובמה הוא מאמין?' הוא פשוט נפלא בלשחק בסוג הזה של פוקר אינטלקטואלי, אבל זאת למעשה מגרעת, שכן אם אתה לא מציג את הרעיונות שלך כדי לספוג התנגדות, אף פעם לא תגלה אלו שינויים אתה צריך לערוך בהם, ומה שטיפוסי לאופן החשיבה שלו עכשיו הוא שהוא יצוק בבטון. אם הוא חשב שהתמרוץ יעבוד בשנת 2009, הוא חושב ככה גם עכשיו.

 
 
 
 
הלכתי למקום מאוד ברור
3/6/2011
נכתב על ידי שאול

קיינסיאנים לא אומרים שחיסכון הוא דבר רע. הם לא אומרים שהגדלת צריכה מביאה לגידול בצמיחה ארוכת הטווח. הם כן אומרים שמה שחסר בזמן מיתון הוא ביקוש מצרפי, אבל זה עניין של מחזורי עסקים, לא של צמיחה ארוכת טווח.
לא התכוונתי להכינס לכל הניתוח, הדי משכנע יש לומר, של טיילור לגבי מה שהולך עכשיו, אלא רק להביא דוגמא אחת מאלף שמראה שאין צורך להגדיל צריכה בשביל צמיחה ארוכת טווח. אולי לא דוגמא מולחת במיוחד. אולי סין הנוכחית, עם שיעורי חיסכון בשמיים ושיעורי צמיחה (גם עם חלקם כנראה בועתיים) בשמיים גם היא דוגמא יותר טובה.
זה היה בהקשר להערה של שומר הלילה. ולסיכום, כדי להיות ברור הפעם, אני אומר שהטענה "קיינסיאנים חושבים שחיסכון זה רע" היא הבל.
 
 
 
 
והנה ציטוט
5/6/2011
נכתב על ידי שאול

אז האם קיינסיאנים חושבים שחיסכון הוא דבר רע?
ידידי פול קרוגמן מסביר במאמר בסלייט משנת 1997:
"What has made it into the public consciousness--including, alas, that of many policy intellectuals who imagine themselves well informed--is a sort of caricature Keynesianism, the hallmark of which is an uncritical acceptance of the idea that reduced consumer spending is always a bad thing. In the United States, where inflation and the budget deficit have receded for the time being, vulgar Keynesianism has recently staged an impressive comeback...(bla bla bla) when you see the idea that higher savings will actually reduce growth treated seriously in Business Week ("Looking for Growth in All the Wrong Places," Feb. 3), you realize that there is a real cultural phenomenon developing.

http://www.slate.com/id/1917/
 
 
 
 
שאול, ואת מאמרו הוא מסכם בקביעה
6/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

"ולכן, הגדלת החסכון תביא להאטה בכלכלה" (לא נגע כרגע לדרך האידיוטית שבה הוא הגיע לזה). זה נשמע לי כמו דבר רע, האין זאת?
 
 
 
 
אתה בוודאי מתלוצץ אדון פיינמן
6/6/2011
נכתב על ידי שאול

אממ... גב-גבר. זה קצת מביך מה שאתה אומר עכשיו.
קרוגמן מסכם את מאמרו בהסתלבטות על מה שנכתב בביזנס ויק. זו פסקה אירונית.

בדיחה.

התסלבטות.

הוא כותב אותה בצורה שמבהירה את הסתירה הפנימית בטענה של ביזנס ויק. תקרא שוב, זה די ברור.

אני לא מאמין שאתה כותב שהוא מסכם בזה שהגדלת החיסכון תגדיל את הצמיחה. זה כל כך ברור שלא קראת את המאמר, שאני קצת נבוך להגיב על העניין.

אבל, טוב שאחרי שהוכחת קבל עם ועדה שלא קראת את המאמר, אתה חושב שההסבר שם אדיוטי. סחטיין.
 
 
 
 
הופס
6/6/2011
נכתב על ידי שאול

טעות עריכה - היה צריך להיות:
"אני לא מאמין שאתה כותב שהוא מסכם בזה שהגדלת החיסכון ***תקטין*** את הצמיחה. זה כל כך ברור שלא קראת את המאמר, שאני קצת נבוך להגיב על העניין.