היפסטרים בבית הקברות
  ואם כבר עוסקים בעניינים מפוקפקים, בחורצ'יק צעיר בשם אלון עוזיאל החליט לחגוג את מותו של סמי עופר בהפגנה ייחודית: הוא נעמד על מרפסת ביתו, הצופה אל בית־הקברות ברחוב טרומפלדור, ובזמן ההלוויה השמיע את "היום שת'אצ'ר הזאת תמות" של להקת "הפנר," כשחברתו לחיים מפזזת לצידו על המרפסת.

התגובה הראשונית לא הייתה אוהדת במיוחד. גיא לרר בנענע גילה קולגיאליות חלקית עם עוזיאל, הכותב ב"וואלה" ושאל אם מדובר ב"מחאה לגיטימית או חוסר כבוד קיצוני?" גל מור העניק לעוזיאל תואר "דובר לא רשמי של קהילת ההיפסטרים" וסבר כי "ביקורת כנגד עוולות אינה לגיטימית כאשר המבקר חדל לראות במושאי הביקורת שלו בני אדם, כאשר... הוא מוכן להשתין על הקבר שלהם, כשאינו מאפשר לרעייתו ולבנו של הנפטר להיפרד ממנו בשקט, גם הוא מאבד צלם אנוש והביקורת שלו מאבדת מתוקפה ונותרת רק נפיחה פרחחית שכזו. אין שום דבר מגניב או צודק בזה." "המרקר" ו"גלובס" הגדירו את המחאה "בושה" ו"כלימה."

המצב לא השתפר גם אחר־כך. הנושא הועלה על נס ועוזיאל נאכל חיים על־ידי בעלי הטורים בעיתונים (ראו סיכום של אורן פרסיקו ב"העין השביעית"). תחת הפוסט עצמו, למרות התייצבותם של קומץ מגינים, הותקף עוזיאל בחריפות על־ידי מגיבים שלא בררו במלים. "מטומטם" ו"דביל" היו מהכינויים העדינים יותר שהופנו אליו.

תגובות חריפות, כך נראה, לא ממש מרגשות את עוזיאל. הוא זכה להד מצומצם בפרובוקציה קודמת שלו—חשיפה של מחזרים בפייסבוק, שגם היא, לטעמם של רבים, לא התאפיינה בטוב טעם מופרז. במובן זה היה סוג של "צדק פואטי" מעוות באמירות העולבות וסרות־הטעם של המגיבים, שרבים מהם הלמו בעוזיאל אישית ולא בעצם המחאה.

אחד ההולמים, מיודענו אלי סוויד, אמר בנימה נבואית: "בעוד שנים תשב עם ילדיך ותסביר להם מדוע נכשלת בחייך באופן כה קולסאלי, מצמית ומוחלט... תוכל להתחיל את הסיפור כך: 'פעם אחת עברה לוויה מול חלוני. בהיותי מנוול אנלפאבית למחצה המתיימר בשוא, החלטתי להשמיע מוזיקה בפול ווליום ולרקוד עם חברתי הכונפה - לא, לא אמא. יחסית אליה אפילו אמא יפה. מאז שום דבר לא הלך לי יותר... לא קיבלו אותי לשום עבודה נורמלית. לא רוצים להשכיר לי דירות. לא יודע למה. מצטער, ילדים."

וכך זה התגלגל. בלי קשר לכונפיות המיוחסת לחברתו, התגשם חלקה הראשון של התחזית של סוויד. ביום ראשון, בלי צרמוניה מיותרת, פוטר עוזיאל מעבודתו ב"וואלה!."

חובטים במתים
כאן צריך לעשות אחורה־פנה ולחזור ל"הפנר." השיר של "הפנר" הוא אנכרוניזם. כשמוריסי הוציא (ב"ויוה שנאה," 1988) את "מרגרט על הגיליוטינה" הילדותי והבכייני שלו זה היה רלוונטי: ת'אצ'ר הייתה עדיין ראש ממשלת בריטניה. כש"הפנר" הוציאו את השיר שלהם, ת'אצ'ר הייתה בגמלאות מזה עשור. השיר היה לעלוע חסר מקוריות ולא רלוונטי.[1]

וזה מה שהופך את עוזיאל למעניין כל־כך. נציגים אותנטיים ורהוטים של תפישות ועמדות קיצוניות יכולים ללמד אותנו הרבה על התפישות, אבל אינם מאפשרים לנו הצצה נוחה ובהירה אל נפשם של בעלי עמדות כאלו.

חסרי המקוריות, המעתיקנים, הסוג־בי"תניקים—ועוזיאל הוא דוגמה נאה לכך—יכולים ללמד אותנו המון. עוזיאל, הרי, אינו מבין באמת כנגד מה הוא מוחה ועל מה. הוא מוחה כי מסביבת ההתייחסות שלו הוא למד שיש דברים מסוימים שהם "רעים" וצריך למחות נגדם.

את המחאה שלו הצדיק עוזיאל בטענה שההלוויה היא "פולחן המוות" ו"סמי עופר הוא סמל בשבילי... המשפחה הזו דורסת אותנו, את הכיס שלנו והמרחב שלנו כבר שנים‬." ניב הדס, ידידו של עוזיאל, התייצב להגן עליו ולבאר את המקום ממנו הוא בא. דבריו מאלפים לא פחות, אבל לא בהכרח בגלל הסיבות שהוא חושב:

וואלה! לא טרחו לוודא עם אלון מה באמת קרה שם על המרפסת – באווירת כיכר ציון – כמה דקות לפני שסמי עופר נטמן בחלקה בבית הקברות ברחוב טרומפלדור בתל אביב... כמי שהגיע לביתו של אלון כשתי דקות לאחר האירוע המדובר... אני יכול לדווח לכם שלא היתה שום הפרעה לשום לוויה... [אלא שעוזיאל רצה לגרום לאנשים לחשוב שהייתה מסיבה כי הבלוג שלו] כל מהותו היא אי תקינות פוליטית, חוסר רגישות ושפה פוגענית במכוון... זה הלינגו של “אני כסף צעיר”.... כשהוא כותב שהוא שמח שסמי עופר מת, הוא לא באמת מתכוון לזה שהוא שמח על מות הטייקון.

אלון פוטר על טקסט שפורסם בבלוג הפרטי שלו ולא קשור למקצועיות עבודתו כמבקר מוזיקה... כך האיש תמיד מתבטא בפלטפורמה הפרטית שלו ושלא צריך לעשות כזה עניין... אלון – במקום להדוף את ההתלהמות ולומר 'הלו, חברים, פספסתם את הבדיחה' – נפל לדיון ערכי על פעילותו העסקית המפוקפקת של סמי עופר? למה לו בכלל להיכנס לוויכוחים על 'שיטת השקשוקה', בז"ן, זיהום הקישון ומפעלי ים המלח? זה הרי כל כך לא סקסי. ולמה לו ללכת לגמגם ב'צינור לילה' על ניצול נכסי מדינת ישראל על ידי משפחת עופר? התשובה היא: כי הוא נבהל מעצמו וברח לז’אנר לא לו.

... אלון פשוט קפץ על ההזדמנות לעשות משהו עם העובדה שהלוויה של עופר התקיימה מתחת לבית שלו. זה דומה יותר לאדם שגר מול מגרש כדורגל ומזמין חברים לצפות במשחק העונה מאשר למחאה חברתית על יחסי הון-שלטון. לכן, גם מי שצידד באלון ובמחאתו כנגד האחים עופר טעה בקריאת האירוע וניכס פן אידיאולוגי לפעולה חסרת כוונה. קצת כמו שבחורה עם דיעות ממורכזות כמו ענת קם – גם איתה עבדתי – הפכה לקדושה המעונה של השמאל... באופן אירוני, הפיטורים של אלון מוואלה! רק הפכו את אותה מחאה דמיונית לנכונה ונתנו לה אקסטרה לגיטימיות; הם הוכחה חותכת ליחסי הון-שלטון ולכוחניות של העופרים.

מבחינה מקצועית... [פיטוריו של עוזיאל אינם] הברקה מערכתית; אם אני עורך... ההפך, אני מבקש להביא קצת מהמתוק מתוק הזה של 'אני כסף צעיר'... [ה]קולגות של אלון בוואלה! תרבות... [צריכים למחות] כי הם בוודאי מבינים שאין מי ששומר עליהם; שהחופש העיתונאי שלהם מוגבל ושמקצועיותם משנית לדיעות שבהן הם מחזיקים. אתמול זה אלון שעצבן את משפחת עופר, מחר זו השתתפות בהפגנה רדיקאלית ומחרתיים ציוץ מבודח שלא הובן כהלכה. כשהעבודה שלך היא פובליציסטיקה, הגנה על חופש הביטוי של העובדים חיונית כמו ביטוח חיים לפועל בניין.

עוזיאל עצמו הבהיר את עמדתו כך:

למה לקחת את זה כל כך ברצינות... זה אירוע תקשורתי... זה קרה מול הבית שלי... סמי עופר, אני לא אכנס למה הוא כן עשה או לא עשה כי... כל זה האשמות שאני מאמין להן... אבל אני לא באמת יכול ל... דבר... אבל זה איש שפחות או יותר מייצג את כל מה שאני שונא, או לא את כל מה, אבל חלק מהדברים שאני שונא במדינה שלנו ובעולם... וכשאיש כזה מקבל טקס... שהוא תכלס כן ממלכתי... אז זה מפריע... זה סתם, אתה רואה משהו שמעצבן אותך ואתה עושה מעשה מטופש, כאילו לעשות דווקא לדבר הזה... אני לא מצטער על כלום כי אני לא חושב שהוא היה נוהג אחרת בלוויה שלי. הוא לא נהג אחרת עם הכספים שלי ושל המדינה.

נניח כרגע בצד את הנימוקים החלשים האלו, או את הרעיון הבעייתי שאפשר להביע דעה גם על משהו שאין לך מושג בו. ברור שהידיעות שיש להדס ולעוזיאל על עופר שאובות כולן מהסרט "שיטת השקשוקה" או, ניחוש שלי, מאנשים אחרים שסיפרו להם על הסרט. הידיעות שלהם על מה שעופר עשה או לא עשה מעורפלות למדי. ובכל זאת, אם ניתן למקד את הדברים, הטענות מתמקדות בשלושה תחומים.

הראשון הוא עסקאות נכלוליות: במוקד "שיטת השקשוקה" עומדת חשיפת הקשרים המפוקפקים בין האחים עופר למדינה. המונח "שיטת השקשוקה" מיוחס לעורך הדין רם כספי, שהתייחס לערבוב הצעות המחיר השונות. קשרי הון־שלטון הם, כמובן, אחת המחלות הכרוניות של המשטר הכלכלי הקיים. לדוגמה, ההחלטה של ממשלת ישראל להפריט את נכסיה לא לציבור אלא לרשימה מצומצמת של מקורבים.

אם נלך מעט אחורה, "החברה לישראל," זו שרכשו האחים עופר (ודרכה את כי"ל (מפעלי ים המלח ושות'), צי"ם, ואחרות הייתה תוצר טבעי של השיטה הנלוזה של חלוקת כספים, כוח וחברות לאנ"ש. במקרה הזה, רובצת אחריות נכבדת לפתחו של שר האוצר בשנות השישים, פנחס ספיר. שר האוצר הזה—נשוא הערצתו של העסקן הצדקן האולטימטיבי, יוסי שריד. ספיר וקודמו, לוי אשכול, ביססו את השיטה לפיה הקמת מפעל תעשייתי כלשהו הייתה מוגבלת לבעלי רישיון ממשלתי וקרקע ממשלתית, כשרוב ההון להשקעה בא מאוצר המדינה. שיטה זו של "מפעלים מאושרים" יצרה מצב בו המפעלים היחידים שהיו יכולים לפעול בישראל היו אלו שקיימו קשרים קרובים עם השלטון, או היו חלק ממנו—כלומר, חלק ממפעלי חברת העובדים. לעתים קרובות, אפילו במקביל. בשנות השבעים והשמונים, לדוגמה, ישבו בכנסת חברי־כנסת שהיו במקביל גם ראשי חברות כמו "כור," "שיכון עובדים," "סולל בונה," "המשביר" וכן הלאה. מפעלים פרטיים שלא היו חלק ממפעלי ההסתדרות, זכו במונופולים נדיבים מטעם השלטונות, כפי שהיה במקרה השוקולד והקפה הנמס עם "עלית," או במלט עם "נשר" או בסיוע הולך ונמשך, כמו במקרה "פולגת," שהתמוטטה כמו ערימת קרשים רקובים ברגע שמימונה הנמשך נפסק.

"החברה לישראל," כמו מפעלים אחרים שטיפח ספיר הייתה בנה החוקי למהדרין של שיטה מושחתת. ההיחלצות ממנה החלה, במהוסס, רק אחרי שמדינת ישראל פשטה את הרגל—שם מנומס פחות למשבר הכלכלי של השנים 1983-1985. פשיטת הרגל הזו—חרבון מעופף שבישלו ממשלות מפא"י ושממשלתו של בגין לא נהנתה מדי כוח ולא אזרה מספיק אומץ כדי להתמודד איתה—הובילה להפרטה. אט-אט, החלו הדברים להשתנות. במקום שלטון מושחת, השולט ישירות בתעשייה, החלו נוצרים מפעלים ותעשיות שלא היו בשליטתה המלאה של המדינה. אנשים חדשים ונוספים החלו תופסים מקום—אנשים שלא היו חייבים את עצם קיומם לקשרים המפלגתיים.

אבל "החלו נוצרים" אין משמעו שהשחיתות בקשרי הון-שלטון הודברה. הממשלה עדיין המשיכה להחזיק בידה כוח רב, והיעדר תקנים של הבחנה בין הון ושלטון עדיין פעל לטשטוש ההבחנה בין משרה ממשלתית למשרה בשוק הפרטי. האחד שימש מקפצה לשני, והחלטות שהתקבלו היום תחת כובע של משרה ממשלתית, שימשו למחרת היום המלצה חמה למינויו של אותו פקיד למשרה בכירה במפעל פרטי. האחים עופר ורם כספי לא המציאו את השיטה. הם נולדו לתוכה. האחים עופר פשוט למדו להסתדר אתה.

לרוע מזלם, על היחסים החמימים והנוחים בין הון לשלטון, נשפכו המים הקרים של הצביעות המפא"ית הנושנה. כלומר, לצד השחיתות הממוסדת והעמוקה, נבע גם מעין הולך ומתמשך של צדקנות וגינוי העושר. בעל ההון, גרסה הצדקנות, ברי כי מושחת הוא. שחיתותו נגזרת מעצם היותו בעל הון. האחים עופר, כל עוד ניצבו בשולי הסיפור ובחברות בעלות ניראוּת נמוכה, היה עושרם מחול להם. אבל מרגע שרכשו את נכסי "החברה לישראל" החלו מטפסים לדרגת השד הראשי במחול גינוי העושר.

רכישת כי"ל, השולטת ב"מפעלי ים המלח," הניבה ביקורת רבה. כי"ל הייתה מקבץ חברות בבעלות ממשלתית—מקבץ מפסיד—עד שנת 1992. אז היא הופרטה ובשנת 1998 נרכשה על־ידי האחים עופר. העובדה שהסדרי העסקת עובדי קבלן—בין השאר בגלל התנאים המשופרים של עובדי דור א'—הייתה ירושה מתקופת הבעלות הממשלתית לא שינתה כלל. הסרט התעודי "זהב לבן, עבודה שחורה" (2004) הציג אותם כמי שבראו את הניצול. רכישת מפעלים כמו בז"ן, תרמה אף היא לגינויים. לכאורה, העילה הייתה "הזיהום." רק לכאורה. מתחת לפני השטח—ולא הרבה מתחת לפני השטח—הגינוי היה תמיד לעצם היותם עשירים. העשיר, ברי שהוא מושחת.

עוזיאל נעדר תחכום רב. כשהוא מדבר "האשמות" כלפי עופר, אין לו באמת מה לומר. מה שהוא בא לעשות זה "להרתיח את עשירי ישראל." העושר של עופר הוא החטא. הכסף הזה, הוא אומר שייך לו, לעוזיאל, ולא לעשיר "שפחות או יותר מייצג את כל מה שאני שונא." עופר אינו רלוונטי לכאן באופן ישיר. התגובה הייתה דומה אילו היינו ממירים את השם "סמי עופר" ב"תשובה" או "בינו" או "שטראוס" או "אריסון" או "דנקנר." השם היה משתנה, אך הגינוי היה נותר בעינו. למעשה, הקשר היחיד שניתן למצוא בין עצמת הגינוי למגונה היא מידת הבולטות של העשיר בנוף הישראלי. אם משפחת ורטהיימר, במקום לייצר לייצוא, הייתה בוחרת לנהל רשת מרכולים, היא הייתה זוכה לאותו גינוי ממש.

אתם יכולים לעשות ניסוי. שבוּ ביום שישי אחד עם חבורת עוזיאלים ותתחילו לדבר על עמי חודורוב—שם שהמצאתי כרגע. ספרו עליו מעט. נאמר, אתם מכירים את אחות של הנכדה שלו, שנשואה לבן של הדודה של אחות של הנכדה של תשובה. ספרו על מפעלי קרקובר שקנה, והשילוב שלהם עם "בנזין הקריות" ובעיקר ספרו על־כך שהזדמן לכם לראות את הבית שלו בארסוף. ספרו על הבית. אל תקמצו בפרטים. תדביקו לחודורוב גם תכונה גועלית. נאמר, תגידו שכמה שהוא מולטי־מיליונר, הוא קמצן. אם תעשו זאת באופן משכנע, לא יחלוף זמן רב עד שהעוזיאלים יתחילו לגלות שגם חודורוב מייצג "פחות או יותר" את מה שהם שונאים בארץ הזאת.

נספח היפסטרים
ההגדרה הרשמית להיפסטר היא "אדם ההולך בעקבות האופנה האחרונה." בשנות הארבעים יוחס הביטוי לחובב ג'אז מושבעים, שאימצו את סגנון החיים של נגני הג'אז. זה לא לגמרי נכון ביחס להיפסטרינו הנוכחיים. כאן, ניתן לומר כי היפסטר הוא סוג של יאפי, רק בלי הכסף; ובראש של היפי, רק בצחוקים. ההיפסטר נדרש להחזיק בעמדות שמאלניות קיצוניות, אך לטעון שהוא לא משקיע שום מאמץ בכיוון כי זה מעייף; הוא צריך להתעסק במשהו שנושק לאמנות, אבל בלי כשרון ספציפי אמיתי בשום תחום; להתייחס מאוד ברצינות, אבל לא ברצינות; וכן הלאה. בדרך כלל, החל מגיל 35 היפסטר שלא הפך ליאפי משונמך לדרגת "פתט," בעלי הכרס זוכים לדרגת "פתט" בגיל 30. כדי לדחות את הקץ אפשר להיות חתיך, לגדל זיפים ולעשן, וזה דוחה את מועד ה"פתט" עד גיל 38-39. מגיל ארבעים ואילך אפשר להיות היפסטר רק אם אתה גם אמן מיצג. נשים, בעקרון, אינן יכולות להיות היפסטריות אלא רק "עם היפסטרים" וגם זאת, רק אם יש לה חזה קטן. במקרה ואשה היא היפסטרית, מועד התפוגה הרשמי שלה הוא כשהיא מתחילה להיראות רע עם חולצות לבנות עם שרוולים קצרים, ומועד התפוגה הסופי והמוחלט הוא כשאומרים לה את זה.

הערות
1 כשהצטרף לחבורה השנה פיט ויילי—מין סוג של גרעפצער שלא סיפרו לו שהביטלס התפרקו—עם "היום שבו מרגרט ת'אצ'ר תמות!" זה היה סתם עלוב. אבל זה כבר סיפור אחר ולא כל כך מעניין.
 
 
רשימת תגובות (50)
 
 
שאלה:
14/6/2011
נכתב על ידי אליסה

...עד שנת 1992. אז היא הופרטה ובשנת 1998 נרכשה על־ידי האחים עופר.
אז למי היא הופרטה ב-92 ומה קרה בשש השנים האלה?
 
 
 
 
לא הבנתי
14/6/2011
נכתב על ידי אליס

בתי הקברות מלאים בהיפסטרים?
 
 
 
 
עוד לא.
14/6/2011
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
שימי לב למשקפיים
14/6/2011
נכתב על ידי אליס

ושקלי שנית: היפסטר או לא היפסטר?
 
 
 
 
הן לא צריכות להיות יותר קטנות ועגלגלות?
14/6/2011
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
לא, מפיתום. זה לא ג'ון לנון.
14/6/2011
נכתב על ידי אליס

משקפי היפסטרים הם משקפי קרן - קצת כמו של סופרמן, כשהוא רק קלארק קנט. להיפסטר המנוח הייתה גרסה קצת יותר מודרנית שלהם (זכר צדיק לברכה).
 
 
 
 
אמן.
14/6/2011
נכתב על ידי אליסה

הבנתי - אם כי אני שומרת לעצמי את הזכות לבדוק את הנושא בזמני החופשי (אלא אם כן יש לך הוכחות רשמיות). אחרי הכל, אי אפשר להפריז בחשיבות העניין.
 
 
 
 
זה בדיוק מה שגם אני הייתי עושה
14/6/2011
נכתב על ידי אליס

לו הייתי במקומך. עלי והצליחי.
 
 
 
 
:-)
14/6/2011
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
הופרטה לחברה לישראל בשנת 1992 ואז נרכשה על ידי האחים עופר כחלק מרכישת החברה לישראל
14/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
תודה אורי.
14/6/2011
נכתב על ידי אליסה

מאד מעניין אותי כל נושא ההפרטה הזה (לא הייתי בארץ באותה תקופה והייתי כמעט לגמרי מנותקת מכל מה שהתרחש פה). האם בכלל דובר על האפשרות להפריט את החברות לכלל האזרחים?
 
 
 
 
לא. הכל התנהל כאילו החברות הם של אמא של השרים
14/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
ואף אחד לא הקים רעש?
14/6/2011
נכתב על ידי אליסה

תקשורת, כנסת, יפי הנפש, כלבי השמירה של הדמוקרטיה? או שכולם היו שיכורים מאוסלו ומהיי-טק?
 
 
 
 
למה שיקימו רעש?
15/6/2011
נכתב על ידי גונזו

ראשית, יפי הנפש למיניהם מתנגדים עקרונית להפרטה. שנית, ה"הגיון" של מכירת גרעין שליטה נראה להם סביר ביותר משום שהם ממילא סבורים שהכוח צריך להיות מרוכז ולא מבוזר.
 
 
 
 
בשנות התשעים לא ממש הקימו רעש סביב שום דבר כזה
15/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
כן, אני באמת לא יודעת מה קרה לי פתאום.
15/6/2011
נכתב על ידי אליסה

פשוט דמיינתי לתומי שכל אלה שצועקים עכשיו שהשליטה בכלכלת ישראל יותר מדי מרוכזת אצל פחות מדי אנשים, צעקו גם כאשר אותה שליטה בפועל נמסרה לאותם אנשים.

אבל אם אשים לרגע את הציניות בצד, השאלה שלי לא הייתה עקרונית, אלא עובדתית לגבי האווירה הפוליטית ששררה בארץ באותה תקופה - כאמור, הייתי ממש מנותקת עד שהגיע האינטרנט (והאינתיפאדה).
 
 
 
 
הגבתי לגונזו - ובינתיים אורי ענה גם. תודה לעונים.
15/6/2011
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
דרך אגב
15/6/2011
נכתב על ידי חירותניק ליברלי

מישהו ראה את זה?

http://nation.foxnews.com/president-obama/2011/06/14/obama-blames-atms-high-unemployment

 
 
 
 
אלוהים אדירים.
15/6/2011
נכתב על ידי אליסה

הבן אדם הרבה יותר מטומטם ממה שאני חשבתי. באמת. או שהוא חושב שכולם חוץ ממנו מטומטמים גמורים - מה שגם לא עושה הרבה כבוד לאינטליגנציה שלו. או שאני טועה?
 
 
 
 
אני עדיין עם פה פעור ולא יודעת אם לצחוק או לבכות.
15/6/2011
נכתב על ידי אליסה

 
 
 
 
עניין הקוטג' זועק לפוסט
15/6/2011
נכתב על ידי יוסי

הדבר הכי מדהים בנושא התקשורתי הזה הוא שעברו בערך 3 ימים מאז שהנושא עלה לכותרות, ולא שמעתי אף אחד מזכיר את צמד המילים הקדוש "מכסות חלב", כחלק מהדיון.
סליחה, לא אף אחד - שלי יחימוביץ' כן מודעת לזה והתייחסה לזה בעקיפין ("צריך להבין מה גורם למחירים הגבוהים... מחירים נמוכים יהיו תוצאה של פגיעה בשכבות היצרנים החלשות" - משהו בסגנון הזה) - לפחות היא הראתה שבנושא הזה היא כן מבינה בכלכלה, חלקית.
מישהו חייב לכתוב את זה. ומהר. ויפה.

אגב, אתם מכירים את עמירם כהן? יש איזשהו "פובליציסט" בדה-מרקר שמתפקד כדובר החקלאים למיניהם, ותמיד אחראי להסביר לנו למה מכסות חלב, מכסות ביצים, סבסוד של מים וכו' כולם הכרחיים לנו מבחינה כלכלית ויעשו לנו רק טוב.
 
 
 
 
אני מסכים שהדוגמא של ה ATM היא אומללה
15/6/2011
נכתב על ידי שאול

ואני גם לא מסכים אם הטענה, אבל שווה להסביר ולהזכיר:

1. להסביר - הדוגמא כמובן אומללה, אבל מה שאובמה ניסה להגיד הוא שיש בעיה של אבטלה מבנית. שבגלל שינויים טכנולוגיים יש אי התאמה בין הכישורים שיש לעובדים ובין המשרות שיש. אני לא מסכים, אבל זה לא מטורף, ולא לגמרי אדיוטי. ההערה של אובמה על היכולת של עסקים "לייצר יותר עם פחות" היא הרבה יותר מדויקת, והיא אחד המאפיינים היציבים ביותר של מחזורי עסקים אחרי מלחה"ע השניה - התפוקה לפועל גדלה בזמן מיתון בו בזמן שסך העובדים המועסקים קטן.

2. ולהזכיר, שמה שאובמה אומר זה בדיוק מה שאורי ניסה להגיד לא מזמן.

אני לא מסכים עם מה שאובמה אומר. אני לא חושב שיש ראיות לאבטלה מבנית, אלא שיש ראיות לביקוש חלש. אבל, אם חושבים שאובמה הוא אדיוט גמור בגלל שהוא חושב שיש בעיה מבנית, אז... אממ... מה עם אורי? ומה עם קושרלקוטה שאורי ציטט?
 
 
 
 
אל תאמינו לי -תראו את שאר הקליפ בעצמכם
15/6/2011
נכתב על ידי שאול

http://today.msnbc.msn.com/id/26184891/vp/#43391550
 
 
 
 
שאול:
15/6/2011
נכתב על ידי אליסה

תודה על הקליפ המלא - אכן נשמע קצת פחות אידיוטי בתוך ההקשר.
 
 
 
 
אני לא לגמרי מבין למה נפלתם כאן על אובמה
16/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

ראיתי את זה בקליפ של 30 שניות, אמנם, אבל די ברור שהוא דיבר על התפתחויות טכנולוגיות שונות ששינו את אופן התעסוקה. אמנם אני לא מסכים איתו, אבל זה לא נכון להדביק לו את זה. שאול צודק לגמרי כאן, לדעתי.
 
 
 
 
אני כבר הכיתי על חטא, אז אני פטורה,
16/6/2011
נכתב על ידי אליסה

אבל זה לא היה כל כך ברור מהקליפ הקצר - זה כן מתבהר בקליפ המלא ששאול סיפק.
 
 
 
 
הפוסט בקפיטליסט של הקוטג' מעולה - שאפו
16/6/2011
נכתב על ידי עדי (הבן)

אגב, נראה לי שההיפסטר דלעיל (עוזיאל), הוא האדמין של קבוצת הפייסבוק הפופולרית, והחביבה עלי באופן אישי - "משפט מדכא בכל יום".
אותו טקסט שפורסם באתר שלו, פורסם שם על ידי האדמין לא מזמן.
האמת, זה לא הגילוי הכי מעניין בעולם, נו שוין...
 
 
 
 
לא הגילוי הכי מעניין, אבל בהחלט משפט מדכא
16/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

 
 
 
 
מצטרף לשבחים על הפוסט בקפיטליסט
16/6/2011
נכתב על ידי שאול

 
 
 
 
ובנתיים, בביזארו-וורלד (עבודה שחורה)
17/6/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

http://www.blacklabor.org/?p=33869

נחמד מצדך שאול, לחלק שבחים לשני מאמרים אשר מהווים נגטיב מדויק אחד של השני.
 
 
 
 
עזוב, שומר לילה, העיקר שרובנו יהודים
17/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

אהבתי את זה שקורט טוכולסקי מתמך את טענותיו בהפנייה לסרט על כלב בוקסר חמוד שקופץ על המיטה ועושה רונדלים. כיוון חדש.
 
 
 
 
לא הסכמתי עם כל הניתוח של איתי, ולא עם כל הניתוח של אורי
17/6/2011
נכתב על ידי שאול

אבל שניהם העלו נקודות חשובות.

דעתי על פתיחה לייבוא היא, בגדול - תמיד בעד. נקודה.

זה שאנשים אומרים שזה לא פייר שהצרפתים מסבסדים את החקלאים שלהם משגע אותי. באותה מידה יכלו להתלונן על זה שזה לא פייר שמזג האוויר שם בריא יותר לפרות, או שזה לא פייר שביפן יש מהנדסים יותר טובים שבונים די.וי.די יותר טוב. למה למען השם שיהיה אכפת לי איך ולמה הם מוכנים למכור לי בזול?
 
 
 
 
ולצד זה
17/6/2011
נכתב על ידי שאול

יש גם הרבה מוצרים שכלל אינם מיוצרים בישראל, מהמכס עליהם אינו גבוה במיוחד, ושהמחיר שלהם בארץ גבוה בהרבה מהמחיר בחו"ל+מכס+מס קניה.
אינני יודע למה. לא שמעתי עד היום הסברים טובים במיוחד. הרבה שיקולים נכנסים לפה החל מהסכמי בלעדיות של יבואנים (אם כי זה הסבר חלקי, כי הוא הרי בסך הכל מעתיק את מבנה התחרות שם לכאן, לא מצמצם אותה), קושי להשיג אשראי בגלל מערכת בנקאית בעייתית, אולי היעדר רוח ישמית אגרסיבית, לא יודע. אם למישהו יש רעיונות טובים - אני יודע לקרוא.
כך שעמדתי היא: ייבוא - בהחלט כן. כמה שיותר. האם ייבוא יפתור את כל הבעיות של פער המחירים בין ישראל למדינות אחרות - כנראה שלא.
 
 
 
 
אני רוצה לנצל את הבמה ולהתנצל
18/6/2011
נכתב על ידי שומר הלילה

עבודה שחורה זה לא ביזארו-וורלד, התואר הזה חייב להיות שמור לחברת הכנסת יחימוביץ'.

וכך היא כותבת:

"כי הרי מה אנחנו יותר, אנשים עובדים, או צרכנים? ברור שאנשים עובדים. אפוא הציבור נפגע יותר, בכושר ההשתכרות שלו או בכושר הקניינות שלו? ברור שבכושר ההשתכרות. הרי אנחנו עובדים הרבה יותר שעות ביממה משאנחנו קונים, וממילא אם לא נתפרנס בכבוד לא נוכל לקנות כלום. ההווייה שלנו כמפרנסים ומתפרנסים, קודמת אפוא פי כמה להוויה שלנו כצרכנים."

http://www.shelly.org.il/node/5216

אהה, עבודה קודמת לצריכה במדרג החשיבות האנושי. איך אמר פעם פיטר שיף יבדל"א - "All the slaves had jobs"
 
 
 
 
שאול, כתבת
18/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

"יש גם הרבה מוצרים שכלל אינם מיוצרים בישראל, מהמכס עליהם אינו גבוה במיוחד, ושהמחיר שלהם בארץ גבוה בהרבה מהמחיר בחו"ל+מכס+מס קניה."

תן דוגמאות ואפשר יהיה לברר.
 
 
 
 
אופני כביש, נעלי ריצה, עגלות תינוק, תרמילים של לוו אלפיין
18/6/2011
נכתב על ידי שאול

 
 
 
 
אופניים ושות'
18/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

נעלי ספורט. הנושא כאן קצת סבוך, כי בארץ יש הרבה ייבוא מיוחד מהמון גורמים קטנים ולכן עלויות ההובלה משתנות מאוד ממקרה למקרה, במיוחד בכמויות קטנות. אני לא בטוח אם אני בכלל רוצה להסתבך עם השוואה מקיפה, אבל ערכתי כמה השוואות.

התחלתי ובדקתי את המחירים של מוצרים המיוצרים כאן, כמו סנדלי טבע. בספורט-דיפו הם מוצעים ב-199 שקל ואילו בחו"ל מצאתי אותם ב-50 דולר (174 שקל). בסיסית, בניכוי מע"מ, המחיר זהה.

המשכתי בבחינה של נעלי סוקוני גריד קוהיז'ן. בחנות מקוונת זו הם עולים 189 שקל (המרתי את המחירים) ואילו בספורט דיפו הם עולים 199 שקל. בניכוי מע"מ, המחיר דומה מאוד.

המשכתי מכאן לשורה של נעלי ריצה לגברים (בלי שום סיבה מיוחדת. זה פשוט נוח). ההשוואה היא בין ההיצע כאן וההיצע כאן (אדלג ברשותך על המחיר הרגיל—ממילא המחיר בהנחה הוא המחיר האמיתי):

New Balance MR1226SB - בחו"ל 377 ש"ח. בספורט דיפו 649 ש"ח (פער של 48 אחוז בניכוי מע"מ)
New Balance MR1080RW - פער של 37 אחוז.
New Balance MT572BY - פער של 36 אחוז.

בחיפוש אחר נעלי לונר-סוויפט של נייקי, מצאתי מחירים בטווח רחב מאוד - מכ-300 שקל בחו"ל ועד 600 שקל ומעלה בישראל, כשבאמצע יש הצעות בישראל של 400 שקל (שתי הצעות). ההצעות האלה דומות במחיר מאוד למחירי חו"ל (בניכוי מע"מ, ההפרש הוא של כ-15 אחוז).


אופניים (פטורים ממכס):

Dolce Sport Compact בישראל במצמן את מרוץ עולה 3,995 ש"ח ואילו בחו"ל !!!http://www.mybiketinley.com/2011-Specialized-Dolce-Sport-Compact_p_24286.html@@@הוא עולה@@@ 1,020 דולר. בהנחה שהמחיר בישראל כולל מע"מ הוא זול ב-3 אחוז מהמחיר בחו"ל.

SECTEUR SPORT COMPACT בישראל ובחו"ל. אותה תמונה: המחיר בישראל מעט זול יותר (3 אחוז).

ROUBAIX COMP SL2 COMPACT RIVAL בארץ עולה 11,995 ובחו"ל עולה (מקווה שזה הנכון) 2,600 או 3,200 דולר. ההפרש במקרה הראשון 14 אחוז ובמקרה השני פער שלילי (פחות ב-7 אחוז).

TRANSITION COMP (דגם מרוץ נגד השעון) בישראל 13,995 שקל. בחו"ל מצאתי מקום אחד, במחיר של 2,800. כאן ההפרש הוא 23 אחוז.

ROUBAIX EXPERT SL3 COMPACT בישראל 15,995 שקל. בחו"ל ראיתי כמה הצעות, במחירים של 3,350 דולר עד 3,700 דולר. עשיתי ממוצע. ההפרש הוא 12.41 אחוז.


עגלות ילדים (אם כולל בד טקסטילי יש מס של 12 אחוז). יש גם יצרנים ישראליים (דוקטור בייבי, לדוגמה) שמציעים מוצרים במחירים זולים למדי (400 שקל). אני לא בטוח אם זה עונה על הדרישה.

City Mini BabyJogger - בישראל ממחיר של 1349 שקל ומעלה (לפי זאפ)
בחו"ל מצאתי הצעות מ-204 דולר ומעלה. הפרש של 63 אחוז.

Chicco Lite Way Stroller בחו"ל מצאתי במחירים של 111-140 דולר. בישראל החל מ-534 דולר. הפרש של 19 אחוז.

Chicco Cortina - בחו"ל במחיר של 276 דולר ומעלה. בישראל ממחיר של 1825 שקל ומעלה. הפרש של 63 אחוז.

Stroller graco stadium duo - בחו"ל מ-249 דולר (זו עגלה לתאומים). בישראל 902-915. בישראל זול בעשרה אחוז מבחו"ל.

Zooper Waltz Baby Stroller במחירים של 229 עד 299 (יש הבדלים בין הדגמים, לא נכנסתי לזה). בישראל בשילב ב-1,300. ההפרש 7-40 אחוז, בהתאם למחיר.

Peg Perego Pliko Switch (לא דגם הקומפקט) בחו"ל בסביבות 700 דולר. בישראל בסביבות 2,300 שקל. בישראל זול בכ-18 אחוז.

תיקי Lowe Alpine:
Lowe Alpine Argon 25 - בחו"ל במחירים של 50-80 דולר. בישראל בזאפ 299 שקל. במחיר הגבוה, בישראל זול יותר. במחיר הזול, בישראל יקר בכמעט 50 אחוז.

Lowe Alpine Tundra 65+15 בחו"ל מוצע ב-200 דולר. בישראל ב-1079 שקל. הפרש של 33 אחוז.

Lowe Alpine TFX Appalachian 65:85 - בחו"ל במחיר של 245 דולר. בישראל 999 שקל. אין הפרש במחיר.


אני לא בטוח אם בתחום תיקי הגב והעגלות לילדים אכן אפשר לדבר על שוק שבו יש רק מוצרי יבוא (אם לכך התכוונת) אבל יש לי ספק אם בכלל יש ממשות בהעלאת טיעון שהמחירים גבוהים יותר בשיעור ניכר מאוד (מעל ל-20 אחוז) כי ככל שהם גבוהים יותר כך גדול הפיתוי לשחקן חדש להיכנס - ובמקרים האלו, העלות לכניסה היא אפסית.

החריג כאן, לטעמי, הוא נעליים, שכן בניגוד לעגלות ילדים ואופניים (ובמידה ידועה, תיקים) הקונים מחפשים מוצרים לפי אופנה, כדרישה מרכזית מאוד. יבואן נעליים (ורבים היבואנים הקטנים) צריך להמר כאן בגדול והשוק בנוי אחרת.
 
 
 
 
לא כל כך הבנתי למה יבואן נעליים שונה מיצרן הנעליים?
19/6/2011
נכתב על ידי שאול

ובכל מקרה, מלחמת לינקים איפה הנעליים הכי זולות לא תקדם אותנו המון. הנה מצאתי אופניים שאתה הבאת לינק ב 1020$, ב עשרה אחוז פחות:
http://www.bikeparts.com/search_results.asp?id=BPCK100240

מה גם שגם בסקירה שלך, עדיין יש מוצרים שיש בהם הבדלים גדולים. הניסיון שלי, כשבאמת באמת ניסיתי למצוא את המחיר הזול ביותר גם בארץ וגם בחו"ל הוא שבחו"ל ניתן למצוא עסקאות טובות בהרבה. אם מישהו כאן יגיד שזה לא הניסיון שלו, אני אאמין, אבל אהיה מאוד מופתע. יש עסקים שחיים מזה (שים לב שהם כוללים תשלום מכסים כחוק, ומשלמים גם את המס האמריקאי, לא רק את ההפרש):
http://www.themarker.com/consumer/1.595648

ודאי שיש הגיון שציפייה שפתיחה מוחלטת לייבוא תוריד מחירים. אבל לא נראה לי שאפשר להגיד שזה קורה בצורה גורפת
 
 
 
 
אני באמת שואל. לא סתם מחפש עוד ריב
20/6/2011
נכתב על ידי שאול

מה הייתי אמור ללמוד מהרשימה? השקעת, ותודה על כך, הליצור רשימה של פריטים ומחירם בארץ ובחו"ל. אשנח להסבר מה עולה ממנה, כי לבד לא הצלחתי להבין.
יש בה פריטים שלמרות מה שהיינו מצפים אולי, מחירם בארץ גבוה בהרבה ממחירם בחו"ל גם כשלוקחים בחשבון את המיסים שבדרך. יש, כאמור, עסקים שחיים מהפער הזה. כאילו, בוודאי שיש גם פריטים שאינם יקרים יותר בארץ, או אפילו זולים יותר (למרות ששוב, אני חושש שחיפוש יותר אינטנסיבי היה מוצא בחו"ל מחירים זולים יותר). אבל זה לא המבחן המעניין. וודאי שייבוא גורם לירידת מחירים. השאלה היא האם הוא אכן גורם לירידת כל המחירים, עד להשוואתם למחירי חו"ל. לא נראה שהרשימה שאתה הבאת מראה את זה.

או שאני לא מבין משהו.
 
 
 
 
הפטנט שלי להשגת שלום
21/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, מה שאפשר ללמוד מהרשימה הוא שיש, בדרך כלל, פער מחיר מסוים המושפע מכמה גורמים:
א. עצם הצורך ביבוא - כשככל שהמוצר גדול וכבד יותר, כך ההפרש גדול יותר, בדרך כלל.
ב. ככל שהיבוא מורכב יותר (כלומר, יותר ידיים בדרך) כך המחיר יהיה גבוה יותר.
ג. ככל שהמכס גבוה יותר, כך המחיר יהיה גבוה יותר.
ד. בייצור מוצר פשוט, יהיו לצד המוצרים מיבוא מוצרי איכות או (תדיר) מוצרים ברמות המחיר הנמוכות. במצב כזה, בהחלט ייתכן שתהיה צפיפות ברמות המחירים הנמוכות והבינוניות, עם מותגי פרימיום מיבוא שיימכרו במחיר גבוה יותר.
ה. מידת ה'שכלול' של השוק אינה אינסופית. לדוגמה, במוצרים המיובאים בכמות קטנה יחסית, פערי המחיר ייטו להיות גבוהים יותר באופן טבעי. לדוגמה, מספר רוכבי האופניים המקצועיים בישראל נמוך יחסית, ולכן הייבוא הוא במספרים קטנים ומחיר האופניים המקצועיים ייטה להיות גבוה יותר.

בהכללה, היבואן, כמו הקמעונאי, הוא גורם המנגיש מוצרים: הוא מעביר מוצרים מהיצרן לידי הלקוח. ככל שההנגשה יקרה יותר, כך המחיר ייטה להיות גבוה יותר. בשוק קטן, המחיר כמעט תמיד יהיה גבוה יותר מאשר בשוק גדול.

אם ניקח את דוגמת תיקי לואו אלפיין: אני מצאתי הפרש של 30-40 אחוז. בהנחה שכל גורם על הדרך לוקח לפחות 9 אחוז (אחרת, זה מתחיל לגלוש מתחת לסף הרווחיות) ניקח, נאמר, תיק שנמכר בארה"ב במחיר של 1,000 שקל. היבואן קונה את התיק מהיצרן (או, תכופות, מסיטונאי) ב-700 שקל, נאמר. על תיקים מוטל בארץ מכס של 12 אחוז, מה שמביא אותנו ל-784 שקל. אם היבואן והקמעונאי לוקחים כל אחד 9 אחוז, זה מביא אותנו למחיר של 925.12 שקל ועם מע"מ זה יוצא 1,073 כמחיר 'סף כדאיות'. אם הקנייה היא מסיטונאי, זה יעלה את המחיר בכ-100 שקל (גורם נוסף על הדרך). אם הייבוא הוא בכמויות קטנות ויש שנות דגם (כך שאתה בהחלט יכול להיתקע עם מלאי שתצטרך להציע במחיר עלות או פחות ממנו) הקמעונאי והיבואן נוטים 'לבטח' את עצמם באחוזי מרווח נוספים. כך, מחיר של 1,200 עד 1,250 יכול להיחשב פער סביר.

בתחום אחר, עגלות ילדים, יש יצרנים מקומיים ו"מרכיבים" (כאלה שמקבלים חלקים ומשלבים תפירה של חלקים מקומיים על שלדה) ואתה יכול למצוא מבחר עשיר של עגלות ילדים במחירים זולים מאוד ותחרותיים מאוד, לצד מחירים של ייבוא למותגים ייחודיים.

לעצם הסוגייה העקרונית - הייבוא גורם לירידת כל המחירים, אבל הוא לעולם אינו מביא להשוואתם למחירי חו"ל, אם אין ייצור מקומי, וגם במקרה זה, ספק. העלויות גבוהות יותר, פשוט. במקרים מסוימים - במיוחד כאשר הייבוא כמותי ולא ספציפי, עם פוטנציאל קלקול מוגבל ועם ערך גבוה יחסית ליחידת משקל - לדוגמה, כאשר מייבאים אבקת חלב היכולה לשמש לכל דבר שהוא, מקוטג' ועד מה שלא תרצה - הייבוא יכול להיות קרוב מאוד ואפילו שווה במחיריו.
 
 
 
 
מצטרף לאורי
22/6/2011
נכתב על ידי יוסי

יבואן שמייבא מוצר מחו"ל מספק לך שירות. השירות הזה מתבסס על ההון שיש לו - הון לא מוחשי: ידע, איזה מוצר ובאיזה מחיר, קשרים אצל היבואן, ידע - מה ההליכים הדרושים ליבוא, ומתבסס גם על עבודה - בסופו של דבר הוא צריך לדאוג לשינוע של המוצר דרך כל התחנות ולפעמים גם לשיווק.
הגיוני מאוד שמוצר מיובא, במצב כזה, יהיה יקר יותר מאשר מקבילו בחו"ל (בארץ המקור בה הוא מיוצר). הרי אם אתה באופן אישי היית רוצה לפתח ידע בקשר לסוגים של תיקי לואו-אלפיין, זה היה לוקח לך כמה שעות טובות, והיבואן חוסך לך אותן.
עם זאת, תהיה שונות בין המוצרים בהקשר הזה, בדיוק ביחס לכל הפרמטרים שלמעלה.
כמו שאורי אמר, אבקת חלב היא מוצר שהידע הדרוש לגביו הוא מזערי ביחס לצרכן הסופי. זה ידע שרק סיטונאים גדולים מאוד צריכים להחזיק, ובעצם הוא שקול לתוספת משרה מלאה או שתיים, מה שזניח ביחס למחיר הכולל. זה מבחינת הון. מבחינת עבודה, עדיין קיים מחיר השינוע. שינוע של חלב זה עסק יקר בגלל הקירור. שינוע של אבקות חלב, כנראה שלא, כי אין צורך בקירור.
לסיכום, באבקות חלב, לעומת תיקים, הפער אמור להיות מזערי. כנ"ל לגבי כל סחורה שמהווה, בגדול, חומר גלם, ומיובאת בהיקף גדול לגורמים בודדים למטרות ייצור ולא למטרות צריכה מיידית.
 
 
 
 
שלום זה על הכיפאק, אבל לא כל כך מעניין אותי נושא החלב עצמו
22/6/2011
נכתב על ידי שאול

אמרתי, ואומר זאת שוב - אני תומך לחלוטין בפתיחה של משק החלב לייבוא. בלי אולי ובלי אבל - תומך. אבל העובדה שמתקיימים פערי מחירים משמעותיים בין הארץ לארה"ב מעניינת אותי עקרונית. המחיר בארה"ב הוא בנצ' מאררק לא רע למה יכול היה להיות המחיר בארץ (פחות או יותר) אם התחרות הייתה קצת יותר אגרסיבית.

ההסברים שאתם נותנים בוודאי תופסים משהו, אבל הם לא שלמים. עלות ההובלה לישראל היא נמוכה מאוד. אם להעריך על בסיס מוצרים מיובאים אחרים כמו שמעטאס מסין - נראה לי לא סביר שהמחיר ההובלה הוא יותר משקלים בודדים לתיק למשל. אם כל תפקידו של ייבואן זה תיווך, אני לא מבין איך ייתכן הוא יכול להרוויח סכום אסטרונומי של 9%. הימור, עלויות שיווק, ניתוח, וכו' וכו' יש גם ליצרן ולסיטונאי ולקימונעי בחו"ל.

לעניותי, אני מסתכל על הפערים האלה בשוק שאין בו חסמים משמעותיים לכניסה, ולא יכול שלא להתרשם שגם אם הרעיון שתחרות ואיום בתחרות דוחפים מחירים כלפי מטה, זה פשוט לא תמיד קורה. יזם אגרסיבי יכול הרי להיכנס לתחום ומחר להוריד את מחירי התרמילים בהרבה. אולי זה יקרה מתישהו, אולי לא. בתחום הספרים זה קרה פתאום אחרי שנים של תחרות מנומנמת מאוד, בשוק הסלולר עדיין לא. בסופר מרקטים רמי לוי התחיל, אבל זה עוד לא לגמרי קורה.
 
 
 
 
אני לא מבין למה אתה חושב שזה משתלם ליזם אגרסיבי
22/6/2011
נכתב על ידי יוסי

להתעסק בכל העניין של ייבוא - קניה, חוזים, מכס, בקיצור הוצאות הנהלה, מכירות ושיווק - בשביל כמה תרמילים ממותגים שבטח נמכרים בכמה מאות חתיכות לשנה... וכל זה בשביל כמה אחוזי רווח.
מה שיותר מעניין הוא דווקא מחירי התיקים בישראל בכלל, כולם, כי כאן באמת משתלם לייבא סחורה זולה ברווח נמוך ובהיקף גדול. אתה חושב שמחירי תרמילים לא ממותגים בישראל, כלומר תיקים גדולים מעל 50 ליטר, גבוהים?
 
 
 
 
דוגמת יבוא
23/6/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, עסקי היבוא טיפה יותר מורכבים ממה שאתה חושב.

לדוגמה, ניקח יבואן שהחליט לייבא 500 תיקי לואו-אלפיין מדגם TFX AMA Dablam 60:75 מהיצרן באיטליה. הוא עושה סיור מקוון קצר ומגלה כי התיק הזה נמכר בחנות מקוונת במחיר של 220 דולר (765.6 שקל) ומחליט שאם הם יכולים, אז גם הוא יכול ואפילו יותר - הוא יימכור את התרמיל במחיר זול יותר (בישראל, אגב, הוא מוצע במחיר של 899 שקל, כולל מע"מ).

הוא עורך בירור אצל היצרן ומגלה כי המחיר הנדרש הוא 154 דולר ליחידה (כלומר, 535.92 שקל). הוא ניגש לבנק ומבקש קו אשראי לעניין זה של 300,000 שקל, כדי לכסות גם את העלויות. הוא מקבל את האשראי, בריבית שנתית של 10 אחוז.

עתה הוא פונה אל היצרן ומבצע את ההזמנה. הוא משלם על המוצר ומזמין הובלה אל נמל טרייסטה ומשם אצל מוביל ימי. הוא משלם גם ביטוח ועשוי לשלם שלל תשלומים נוספים עבור שהות בנמל, עבור עיכובים בהעברה ובפריקה, וכן הלאה. נאמר שמזלו משחק לו והוא משלם רק עבור ההובלה, וזו עולה לו במחיר זול להפליא של 4 אחוז מעלות הקנייה. מכאן לשם, בין הזמנה להעברה, עוברים 45 יום.

עלויות עד כה: 267,960 ליצרן באיטליה, 10,719 הובלה, ביטוח, פריקה, והעברה למחסניו. 3,375 שקל ריבית על האשראי הבנקאי. סה"כ עלות עד כאן: 282,054 שקל. מחיר התרמיל נטו הוא, לפיכך, 564.108 שקל.

היבואן - עתה מותר לגלות שמדובר בשאול - מחליט לנסות למכור את התרמילים ברווח מינימלי עבורו והגון עבור העולם כולו של 3 אחוז או 17 שקל, ולהציע את המוצר לחנויות במחיר של 581 שקל. הוא מציע את התרמילים ל-30 קמעונאים, אך רק 15 מהם מעוניינים בתיק כזה, כששניים מהם מעוניינים ב"שניים-שלושה מקסימום, יותר לא ילך." לכן, הוא מעביר לקמעונאים 185 תרמילים (בקונסיגנציה, כמובן), אותם הוא מעביר לחנויות באופן אישי (עלות דלק והוצאות נלוות 600 שקל) ואת השאר מאחסן במחיר זול יחסית - רק 1,000 שקל לחודש.

עוברים חודשיים. לעלויות הקודמות (282,054) מצטרפות עלויות ריבית של 4,500 שקל, עלויות אחסון של 2,000 שקל ועלות ההובלה, 600 שקל. לעומת זאת, המכירות בחנויות הולכות נהדר! מתוך 185 תרמילים נמכרו 160 תרמילים (הכנסה של 92,960 שקל) וכשערך היבואן סיבוב אספקה של סחורה נוספת (100 תרמילים) איסוף סחורה מוחזרת ותשלומים (400 שקל) התברר לו שגם שיעור הבעיות נמוך. 5 תרמילים הוחזרו כי "לא נמכר." עוד 4 הוחזרו בגלל פגמים בייצור, אמיתיים או דמיוניים. עוד 3 הוחזרו בגלל פגמים שהיבואן היה בטוח שנגרמו בגלל הקמעונאי, אבל לא הייתה לו דרך להוכיח את זה, והוא היה צריך לשלוח אותם ליצרן להחלפה. הבעיה הכי מעצבנת הייתה 4 תרמילים שנמכרו בחנות "תרמיזול" והבעלים התכחש לחלוטין לחובתו לשלם עבורם. פשוט מניאק. אבל בהיקף כזה של סחורה, ספק אם הייתה אפשרות לעשות משהו.

ולסיכום, אחרי חודשיים, עלויות יבוא, תחזוקה, ריבית, מכירות שהלכו לאיבוד, עלויות החזרה והחלפה, וכו': 292,278 שקל. ההכנסות עד כה: 92,960.

עוברים חודשיים נוספים, עם עוד סיבוב אספקה ואיסוף בתווך, וכבר 330 תרמילים נמכרו. העלויות: 300,578 שקל. ההכנסה 191,730 שקל.

עוברים עוד שלושה חודשים והיבואן, לשמחתו, כבר יכול לוותר על המחסן לגמרי ופשוט לשים את התרמילים שנותרו בפינה - נשארו רק 50 תרמילים. העלויות: 306,078 שקל. ההכנסות: 261,450.

היבואן מתחיל להלחץ, במיוחד כי חנויות כבר לא רוצות להחזיק את התרמילים (הרי עברו כבר 9 חודשים מזמן שהזמין את התרמילים) ומתחילות לחכות לעונה החדשה. תמכור את זה במחיר מוזל, הם אומרים לו. היבואן לא כל כך מתלהב מזה. כדי להיות במצב בו הוא מכסה את הוצאותיו, בלי להרוויח אגורה אחת, הוא יהיה חייב למכור את התרמילים הנותרים בכ-900 שקל ליחידה. בצר לו, הוא מקים אתר אינטרנט (1,000 שקל, כולל עיצוב של בן דוד שלו במחיר מוזל) ומציע את התרמילים במחיר של 700 שקל ליחידה והמשלוח על הלקוח - מחיר מציאה של ממש (הקמעונאים הציעו את התרמילים ב-800 שקל ליחידה). בתוך חודש, הוא מוכר את כל השאר!

סיכום סופי: הוצאות - 309,328 שקל. הכנסות - 296,450 שקל. סיכום סופי: הפסד של -12,878 שקל.

אם היבואן היה מחליט להציע את הסחורה עם פער רווח לעצמו של 9 אחוז, זה היה מביא אותו לתוצאה של: הוצאות - 309,328 שקל. הכנסות: 311,750 שקל. רווח זעיר של 2,422 על עמל שנמשך, לסירוגין, שנה שלמה.

כל זה, כמובן, בהנחה שהעסק נוחל הצלחה נפלאה (מכירה של 95 אחוז מהסחורה). אפשרות אחרת היא שיהיו תקלות בהובלה, שיהיו יותר פגמים, שיהיו יותר החזרות והמחאות ללא כיסוי, שהריבית על האשראי תהיה גבוהה יותר, שהמכירות ילכו קצת פחות טוב, וכו'.

אני מקווה שהתמונה טיפה יותר ברורה לגבי איך זה נראה "בפועל".
 
 
 
 
ואיך כל זה שונה מהבחור בארה"ב שמוכר ב 220$?
23/6/2011
נכתב על ידי שאול

אגב, גם הוא מייבא את המוצר מסין.
 
 
 
 
הבחור שמייבא את זה מסין לארה"ב
24/6/2011
נכתב על ידי יוסי

לא מזמין 1000 חתיכות אלא 100 אלף חתיכות (כי לארה"ב תל"ג של פי 100 בערך משל ישראל).
כמות הזמן שהוא משקיע בכל העניין של הייבוא (סגירה עם היצרן, הובלה, וכו') דומה פחות או יותר. כמות הזמן בשיווק - אולי קצת יותר גבוהה, אבל עדיין עם יחס השקעה לתמורה טוב יותר.
מה שאורי לא הוסיף במשל שלו, הוא שגם אתה, כיבואן, מעוניין להרוויח סכום מסויים של כסף שיאפשר לך לחיות.
בוא נגיד שאף ישראלי לא יהיה מוכן להתעסק בתחום של ייבוא תיקים תמורת 10 אלפים שקל לחודש רווח ברוטו, ואמריקאי - כפול מזה, לפחות 20 אלף ש"ח ברוטו.
הישראלי יצטרך לחלק את הרווח הזה על 1000 תיקים. 120 אלף ש"ח חלקי 1000 - 120 ש"ח תוספת לתיק, כדי לממן את היבואן.
האמריקאי מחלק את זה על 100 אלף תיקים: 240 אלף ש"ח, 2.4 ש"ח לתיק.
כמובן שמן הסתם האמריקאי ישכור עוד כמה בעלי תפקידים, מזכירה, נהגים וכו'. אבל עדיין, אם האמריקאי ירצה להשתוות לישראל ולגבות 120 ש"ח עמלה על התיק מעבר להוצאות, כדי לפרנס את עצמו, זה ייצא לו פי 100.
בקיצור, מכיוון שאתה כן מבין בכלכלה (ומן הסתם יותר ממני), ברור לך למה היעילות הרבה יותר גבוהה ביבוא מאסיבי מאשר יבוא של פריטים בודדים.
לכן, אם היית רוצה להשוות משהו, היה נכון להשוות יבוא של מוצרים בסיסיים בהיקף עצום: נניח למשל יבוא דגי טונה ודברים דומים, או יבוא תרמילים בלתי ממותגים.
 
 
 
 
שני דברים
24/6/2011
נכתב על ידי שאול

קודם כל - האמון שלכם במערכת השוק כנראה הרבה יותר נמוך משלי, אם ככה נראה הסיפור שלכם על שווקים. אין חדשנות, אין מיקוח, אין תחרות שמביאה להתייעלות, הכל רק סחבת, עלויות, עוד ועוד מתווכים וקשיים. או.קיי. רשמתי לפני.

שנית - ובסופו של דבר, מה המסקנה? חשוב לי לוודא שאני מבין מה השורה התחתונה שלכם. אז תקנו אותי אם אני טועה: שמשק קטן כמו ישראל, בגלל שהוא קטן לא יכול באמת "לייבא" תחרות. כאילו, יכול לייבא קצת. המחירים של חלק מהמוצרים ירדו במידה מסוימת. אחרים לא ירדו בכלל. ולך תדע. אז ייבוא הוא כל כך יקר שהוא לא יכול לשבור את המונופולים/ קרטלים המקומיים. הבנתי נכון?
 
 
 
 
שאול- אל תפסיק להאמין.
25/6/2011
נכתב על ידי גיאק

זו המציאות שמציבה את הקשיים- לא השוק. זו לא משימה פשוטה לתאם בין מאות אנשים בארבע ארצות בשביל להביא כמה תיקים לחור קטן במזרח התיכון. העובדה שניתן לעשות זאת בעלות סבירה- היא מדהימה בפני עצמה. רשום לפניך- החיים זה לא קיבוץ.

"שמשק קטן כמו ישראל, בגלל שהוא קטן לא יכול באמת "לייבא" תחרות. כאילו, יכול לייבא קצת. המחירים של חלק מהמוצרים ירדו במידה מסוימת. אחרים לא ירדו בכלל. ולך תדע. אז ייבוא הוא כל כך יקר שהוא לא יכול לשבור את המונופולים/ קרטלים המקומיים. הבנתי נכון?"

לא צריך לגלוש לחשיבת שחור ולבן, ייבוא לישראל יותר יקר מייבוא לארה"ב (ולא רק מהסיבה שיוסי ציין), זה לא אומר שלא משתלם ליבא לישראל. במוצרים שיותר יקר לייבא, ייבוא לכשעצמו לא ישבור שום מונופול- מקסימום ישים גג על המחיר. במוצרים אחרים הוא עלול לגאול את הפרזיטים המקומיים מייסוריהם. מונופולים הם בעיקר תוצאה של חסמי כניסה, לא היעדר יבוא. אם תרצה מסקנה כללית- סחר חופשי זה טוב.

אגב, קרטלים ומונופולים לא צריך לשבור- מספיק לנתק מהחמצן.
 
 
 
 
דווקא לא, שאול, לא בהכרח
25/6/2011
נכתב על ידי יוסי

אם אתה מתכנן לייבא לארץ מוצרי חלב מגרמניה, ויש לך שליח מיוחד של חברה שמפיצה את המוצרים שלה בעצמה לכל העולם, ואתה מתכנן יבוא ב-200 מיליון ש"ח לשנה, הרבה הרבה יותר קל לך להצדיק עלויות וזה הרבה יותר משתלם.
ואני לא סתם אומר. נניח שמולר היו מייבאים כל מה שהם רוצים לארץ. הם לא היו היו מוכרים ב-200 מיליון ש"ח?
העסק מאוד פשוט: ביבוא מוצרים איזוטריים לקהל מצומצם, כמו תרמילים באיכות גבוהה לטראקרים, תהיה לך בעיה להשוות מחירים על חו"ל.
ביבוא המוני של מוצרים עממיים לקהל רחב, יהיה לך הרבה הרבה יותר קל.
יש עוד כלל אחד שצריך לזכור, עם זאת: במקום שבו יבואן מקבל בלעדיות ליבוא של מוצר מסויים (כמו נעלי ספורט), המוצר בהכרח יהיה יקר יותר מבחו"ל, נניח כמו בארה"ב, שם החברה משווקת בעצמה לסיטונאים רבים. ושוב, זה גם כן בגלל שישראל משק קטן.
 
 
 
 
תיכף גם תגיד לי שאלדד יניב לא מבין כלום
10/7/2011
נכתב על ידי ירון

אחרי שהיה מליץ היושר של אנשי שלטון וגם אנשי הון, הוא הקים את השמאל הלאומי ויצא בקמפיין הזה:
http://www.nochiland.com/

אפשר לא להסכים, אבל אי אפשר לטעון לבורות. הבחירה שלך להתמקד בביקורת של אלון עוזיאל היא בחירה פחדנית, שכן מאוד קל לשער שעוזיאל מבין פחות במאחורי הקלעים של התנהלותם הכלכלית של בעלי ההון. אבל להתמקד בסרט אחד כ"שיטת השקשוקה" ולטעון שהכל זה קנאה וקונספירציה, זה פשוט להיות חזק על חלשים, ולא להתעמק בעניין כמו שצריך.