זקנים מדי בשביל הילדה
 
הוא בן שבעים, היא בת חמישים ושמונה, וללדת ילדים בגיל כזה—זה כנראה נרקיסיסטי מדי מבחינת בית המשפט האיטלקי. וכדי לאזן עניינים כבדים כאלה, יש לנו כמה וכמה עניינים קצת יותר קלים, מנפיחות פרות ועד קפה, ומנועה אפשטיין עד עורכדיניות (כאילו שיש הבדל). אני בהחלט ממליץ, ואני אף פעם לא טועה.

זקנים מדי בשביל הילדה?

"וויינט" מדווח, בסגנונו הסנסציוני הרגיל, על זוג הורים באיטליה—הוא בן שבעים, היא בת חמישים ושבע—שפעוטתם בת השנה וחצי נלקחה מהם בהחלטת בית־המשפט ונמסר לידי הרשויות. בני הזוג טענו, לפי "וויינט," כי עשו מאמצים נואשים להוליד ואף הגישו שתי בקשות אימוץ שנדחו, לפני שפנו לטיפול הפרייה מחוץ לאיטליה. "וויינט" נוקב ב"דיילי מייל" כמקור הדיווח. בפועל, בשיטה המוכרת, הידיעה פשוט מתורגמת משם.

עיון בידיעות על המשפט בעיתונות האיטלקית חושף סיפור מורכב יותר. "קוריירה דלה סרה" מספר על בן העיירה הזעירה מיראבלו מונפראטו בצפון איטליה, לואיג'י דאמברוסיס - כיום גמלאי העוסק בענטיקות - ואשתו בת החמישים ושמונה, גבריאלה, המשמשת ספרנית בעיירה, שנישאו בשנת 1990 וב-26 במאי 2010 הביאו לעולם את ויולה (היום היא מכונה ביאנקה). אחרי יותר משבועיים בבית החולים שב הזוג עם התינוקת לביתו אך 18 יום מאוחר יותר, ב-29 ביוני, נקרעה הפעוטה בת החודש מזרועותיהם ונמסרה למשפחה אומנת.

בית המשפט לנוער בטורינו גינה בחריפות את אנוכיותם של בני הזוג, שביקשו לגדל ילדה ביודעם כי עוד לפני שתגיע לבגרות תאלץ זו לטפל בהם, ותתייתם בגיל צעיר מהוריה. אבל זה אינו טיעון משפטי, בעצם. התביעה טענה כי לא זו הסיבה שהתינוק נלקח מהוריו. כלל וכלל לא. בית המשפט נימק את החלטתו בדיווחים על הזנחה. יום לפני שהפעוטה נלקחה מהוריה, דיווחו שכנים, הותיר האב את בתו לבדה במכונית, כשחיתוליה צואים, במשך 40-45 דקות וזו בכתה עד שהאדימו פניה. במקרה אחר, טוענים השכנים, הותירו השניים את התינוקת ישנה במכונית בשעה עשר בלילה.

האב רואה את הדברים אחרת. במקרה השני, הוא הותיר את הילדה כמה דקות במכונית כדי שתישן, אחרי שנרדמה בה (בית המשפט קיבל כי לא הייתה סכנה במצב). במקרה הראשון, הוא מספר, הוא הותיר את הילדה לבדה רק לזמן קצר ובכל מקרה, מדובר בכביש זנוח וקטן בפתח החנייה לבית. היא לא הייתה בסכנה, הוא טוען, רק פרקתי את השקיות מהסופר ו"עיני הייתה פקוחה כל העת." הזוג גם מפנה את האצבע אל טינות חדשות ונושנות בעיירה הגוועת (מספר אוכלוסיה מדלדל בהתמדה, והיא מונה כעת כ-1,360 איש). היה וויכוח שנגע למכירת בית, הוא מספר. באגף הידיעות הטורינאי של "לה רפובליקה" מפרטים עוד על החשבונות הקטנוניים הנוצרים לאורך שנים (לואיג'י נולד בעיירה) ביישוב קטן שהדברים המעניינים ביותר בו הם חילופי עלבונות עם בני העיירה הסמוכה, אוצ'ימיאנו, שתושביה 'ידועים בקמצנותם', והכביש המוביל לאלסנדריה, שלידה ניתן לעלות על אוטוסטרדת טראפוני.

בשורה התחתונה, עם זאת, השאלה המעניינת היא זו שמנסים לעקוף. עורך־דינם של בני הזוג, המתכוונים לערער על ההחלטה, מפקפק באמינות ההכרזה הזו. האמנם ניתן לטעון כי ההחלטה לא התבססה על גילם של בני הזוג, כשהעניין עולה בכל שורה מפסק הדין, נרו סו ביאנקו, שחור-על-גבי-לבן? נוסף על־כך, החקירה של הזוג על־ידי הפרקליטות באיטליה החלה כבר ימים ספורים אחרי הלידה, עוד לפני שהיו דיווחים כלשהם, והתינוקת עוכבה בבית־החולים עד שיושלמו בדיקות פסיכיאטריות של הוריה. היא שוחררה ב-9 ביוני, ב-28 ביוני הובאה העדות השנייה, ויום אחרי־כן נלקחה התינוקת. מי שעיניו בראשו מבין כי היה כאן מקרה מובהק של החלטה שנקבעה מראש.

עם או בלי קשר
עם או בלי קשר, כפי שכותבים היכן שכותבים כאשר ברור לגמרי שאין שום קשר אבל רוצים שתחשבו שהכותב הוא נורא מתוחכם ובעצם דווקא יש איזה קשר תת-קרקעי סמוי שאיש לבד מאנשים חכמים מאוד לא יידעו, ובכן, עם או בלי קשר, כמה קישורים לענייני דיומא, דאמשא ודשלשומא.

התפשרתי על לוד
"התפשרתי על לוד," כותב אורן שמיר ב"גלובס": "אני יודע שזה לא מגניב. יותר מגניב לגור בדיזנגוף, להזמין טייק-אווי ולצאת לאכול שרימפסים - אבל לי יש דירה מרווחת בבעלותי, אוטוטו בלי משכנתא."

שמיר הוא יועץ פוליטי (ואפילו כתב מדריך למועמד הפוליטי") ועילה זו מספיקה לשלל המגיבים מטעם לייאש את קוראי הטוקבקים בשלל תגובות שתמציתן הוא שאורן שמיר הוא יועץ של ביבי. כאילו, אם הוא יועץ של ביבי (והוא לא) אז זה לא רלוונטי אם המחירים בלוד (ובערי פריפריה אחרות) זולים יותר—וזו הנקודה שהוא ביקש להטעים. כל החדק הצרפתי הזה כבר יצא מהתחת.

עורכדיניות
"מקטרת החטיפה" מפנה לידיעה ב"הארץ" על משרד עורכי־דין שפנה ללשכת עורכי־הדין בבקשה להקרא "משרד עריכת־דין" (במקום "משרד עורכי־דין") בשל העובדה שיש בו עורכות־דין. דוד אבידן היה ודאי דוחה את הבקשה, אבל הלשכה דווקא קיבלה.

הידיעה עצמה מעניינת כמו רוב הידיעות היחצ"ניות המתפרסמות בעיתונים (כלומר, לא כל־כך) אבל א) ח"ח למשרד שהצליח לגרד ידיעה, אזכור נאה ואף צילום (עילם ייצג את עמותת "גישה" ואילו, הרצנו, מאותו משרד, היא פעילת זכויות בעלי־חיים מוכרת—כך שדי ברור שדי ברור להם איך מארגנים את זה); ו-ב) עם כל הכבוד לפמיניזם, דומני שהרצנו בת שלושים, נילי אלכסנדרוביץ' כנראה צעירה יותר. בכתבה הן מוגדרות "שותפותיו למשרד של עילם" והן אומרות: "אנחנו לא רואות את הצעד כ'עשיית טובה' או כ'ג'סטה' כלפינו, אלא כתפישת עולם שמקדמת זכויות באשר הן." אבל עיון בתצלום ובהפרשי המעמד והגיל בין הצדדים מספר משהו אחר.

צ'ו אללה! זה המון!
גרשון אמנם תבע לייחד לנושא פוסט שלם, אבל אני חושב שנסתפק בזה. ב"דה מרקר" מספרים בארשת של זעזוע צמרמורתי, היפרוֶנטילטיבי ואפוקליפטוקליפטי על חברות הטכנולוגיה העילית שבניגוד למשחשבנו הן בכלל סופרתורמות ל"גסיסתו של כדור הארץ." המצב על הפנים ואפילו מזופת לגמרי: "מרכזי השרתים האדירים של חברות טכנולוגיה כמו גוגל... [הם] מפלצות זוללות אנרגיה שעשויות להשפיע על עתידו הסביבתי של העולם." טוב שלא כתבו "עלולות"—זה היה עלול לגרום לבהלה מיותרת.

דוגמה נאה ניתנת בכתבה בהדגמה של פליטת הפחמן הדו־חמצני (פד"ח) שנובעת מחודש חיפושים בגוגל: לא פחות מ-260,000 ק"ג מפוד"חים נפלטים באכזריות אל האטמוספירה מדי חודש! ב"דה מרקר" נסערים: זה שווה הערך לפליטה הנובעת מהדלקת נורת חשמל של 100 ואט במשך 4,534 שנה! או "צריכת הפחמן" של נסיעה במכונית לאורך כמיליון ק"מ! או הנעת אופניים למשל 5,936 שנה! והכל, תזכרו, רק בחודש אחד של חיפושים!

כל זה נשמע מאוד מרשים, אבל יש גם דרך אחרת להסתכל על זה. לדוגמה, צריכת החשמל של מרכזי השרתים המשמשים לחודש חיפושים בגוגל היא 3.9 מיליון קוט"ש, שהם, בחישוב שנתי, בערך 0.0008 אחוז של הייצור החודשי של חשמל בישראל. כלומר, בערך 1:1,000,000 של צריכת החשמל העולמית. זה לא מעט, אבל גם לא כל־הרבה: משהו הדומה לצריכת האנרגיה של 3,457 אנשים בארצות־הברית.

אשר לפליטת פחמן: כלל פליטת הפחמן של חיפושי גוגל בחודש שווה לפליטת הפחמן החודשית של 320 מתושבי ישראל. או, דוגמה אחרת, לפי מומחי האו"ם (IPCC), הנפיחות עתירות המתאן של פרה הן שוות ערך, מבחינת התרומה להתחממות כדור הארץ, לפליטת כ-1,900 ק"ג של פד"ח מדי שנה. כלומר, אם נחסוך בנפיחתן של 1,650 פרות לערך, נוכל לפצות על פליטות הפד"ח של גוגל. עשיתי אפילו את החישוב הבא: אם נרצה לפצות על הפליטה השנתית של גוגל ב"מס הימנעות מצריכת חלב" נוכל להכריז על יום מיוחד, פעם ב-31,839 שנים, בו יידרשו אזרחי תבל כולה לשתות כוס אספרסו במקום הפוך כאחת מכוסות הקפה היומיות שלהם. אפשרות אחרת: אזרח אחד מ-700,000 אנשים בעולם יוגרל מדי יום, והוא יידרש לשתות כוס אחת של אספרסו במקום כוס קפה הפוך.

ותחשבו באיזו מידה נוכל כך "להשפיע על עתידו הסביבתי של העולם" שלנו.

הערה בצד: אני כמעט בהחלט משוכנע לגמרי שכותבת המאמר, מיה אפשטיין, היא אחותה הצעירה, העולצת והאקסטרה-שובבה של נועה אפשטיין מ"יתומי הסערה" האגדי, כי אחרת קשה יהיה להסביר איך מתירים למישהי לכתוב על נושא סמי-מדעי כשלא לגמרי ברור לה מה ההבדל בין "פחמן" ל"פחמן דו-חמצני" ועוד פחות מזה ברור לה מה ההבדל בין צריכת פד"ח לפליטת פד"ח.

קרח
ופעם שלישית "הארץ" מדווח בגבינים זעופים על כך ש"הקרח בקוטב הצפוני הגיע לשפל היסטורי" ומסתמך לצורך העניין על מחקר של גאורג הייגסטר, ראש המכון לפיזיקה חברתית באוניברסיטת ברמן שבגרמניה. המחקר נמצא כאן. כמה הערות:

א. תמיד מסוכן לדבר על שיא "היסטורי": מה שהיה נכון ב-8 בספטמבר כבר אינו נכון עשרה ימים אחר־כך, עם זינוק בהיקף הקרח בעשרה הימים האחרונים.
ב. את התוצאות בקוטב הצפוני ראוי להביא בצוותא עם אלו של הקוטב הדרומי, שם מעטה הקרח דווקא בשיאו ועולה על הממוצע בעשורים האחרונים.
ג. אם מפנים למחקר עתידי של NSIDC, על בסיס הכרזותיו, כדאי גם להביא את הסיוג המופיע בו: השנה מעטה הקרח הוא המצומצם ביותר, לבד מבשנת 2007.

סוג אחר של בולשיט ניתן למצוא ב"גרדיין" שמדווח על "אי חדש" בשם Uunartoq Qeqertaq (בגרינלנדית, "אי ההתחממות"), שנחשב בעבר חלק מגרינלנד אך בעקבות ההתחממות הגלובלית, אבוי, נחשפה ערוות שלגו או משהו כזה, והתברר כי הוא בכלל אי. אלא שהמידע הזה אינו חדש ולמעשה, נסתר לכאורה כבר בעבר, במפה משנות החמישים של המאה העשרים, בה מופיע האי כאי ולא כחלק מגרינלנד (גילוי נאות: יש גם נסיון לסתור את הסתירה).

וכדי לאזן את הבולשיט, משהו שכתב כלכלן על המידה בה ראוי להתייחס לחקר האקלים כמדע של ממש.

הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (2)
 
 
מה הקשר לנועה אפשטיין???
3/10/2011
נכתב על ידי אורי אפשטיין

טוב, כיוון שאני אחיה של נועה, אני כנראה יודע קצת יותר טוב מהוגה הרעיונות המופרכים דלעיל, שלמרות שהיא הייתה ההשראה לבת-דמותה מ"יתומי הסערה" הרי ש:

1. כמובן, אין לנו שום קשר משפחתי למיה אפשטיין.
2. למרות שנועה היא עורכת "עכבר העיר" בגרסת האינטרנט שלו, אני מתקשה מאד להאמין שהיא הייתה מנסה, או מצליחה, להשתמש בזה כדי להשפיע על בחירת הכתבים בדה-מרקר.
3. על אף שנועה אכן צעירה, עולצת ושובבה - אין הדבר סותר יכולת להבדיל בין פליטה לצריכה, בין פחמן לפחמן דו-חמצני, ובין רמיזה משעשעת לסתם קשקוש.
 
 
 
 
מאבק הנכים
10/4/2017
נכתב על ידי אסף בנימיני

אני כתבתי באתר www.atzuma.co.il עצומה למען העלאת קצבאות הנכות באופן שיאפשר לנו, ציבור הנכים במדינת ישראל קיום מינימלי בכבוד. העצומה מופנית אל שר האוצר, מר משה כחלון, וכתובתה של עצומה זו היא: www.atzuma.co.il/maavaknechim .
האם תסכימו לחתום על העצומה או לסייע בהפצתה?
בברכה,
אסף בנימיני.