עיתונאי, מורה לכימיה ואברך נכנסים לפאב
 


ככה נראית עיתונות אמיתית
מבריטניה הגדולה אנו למדים על תופעה משונה, שלא לומר ביזארית: עיתונות הממלאת את תפקידה. לא יאומן כי יסופר. עיתונאים שם אשכרה בודקים דברים.

אחת התופעות המתסכלות ביותר בתקופת מחאת רוטשילד הייתה הסירוב העקבי של העיתונות הישראלית לבצע את תפקידה. משך כמעט חודשיים מילאה המחאה את העיתונים, אך לא היה כמעט עיתונאי אחד שערך עבודה עיתונאית בסיסית ביותר עליה: מיהם מנהיגי המחאה? מהיכן הם באים? האם הם ישנים באוהלים? כמה אנשים היו באמת בהפגנות. גם כאשר התבררה המציאות בהדרגה (לדוגמה, שהנהגת מחאת האוהלים לא ישנה באוהלים; שמספר המפגינים היה מופרז בשיעור של בין פי שניים לשלוש) אף אחד לא טרח לבצע את העבודה.

אבל אפשר גם אחרת. "הטלגרף" הבריטי ערך בדיקה באמצעות צילומי אינפרא-אדום שבוצעו ממסוק מי באמת ישן במאהל המחאה בלונדון, אל מול כנסיית סנט־פול:




שיט! אין לי את הפלג-אין! לא נורא. תמצאו את זה בקישורים האחרים.


מהצילומים עולה כי רק עשרים מבין מאתיים אוהלים מאוכלסים לעת ליל. המחאה בלונדון גרמה להפסקת התפילות בכנסייה, בפעם הראשונה מאז הבליץ על לונדון במהלך מלחמת־העולם השנייה. הפעולה העיתונאית, אגב, עוררה את התגובה השגורה: לך מפה, עיתונאי חטטן.

ידיעות דומות הופיעו גם ב"טיימס" (חומת תשלום), ב"דיילי מייל" וב"סאן."

תגובה רשמית של "לכבוש את לונדון" באה מאוחר יותר, מפי קתרין גריטי (דוברת?) שאמרה שקודם כל, אנשים שישנים בשק שינה אולי לא יפיקו אותה כמות של חום כמו כנסיית סנט-פול ולכן הצילום אולי מרמה. נוסף על־כך, באמת יש אנשים שלא ישנים במאהל, והם שומרים על תיעוד מדויק שלהם. שלישית, זה באמת לא הנושא. הנושא הוא המחאה הצודקת. רביעית, היא בעצמה מעודדת אנשים ללכת הביתה ולישון שם מדי פעם, כי זה באמת נורא מעייף. חמישית, אתם שם בעיתונות השמרנית סתם מתקיפים אותנו כי אתם רוצים לשמור על הסטטוס-קוו. תגובה רשמית יותר הופיעה ב"גרדיין."

בעניין דומה, אך אחר, אחת הדמויות המרכזיות במחאה הלונדונית סטודנט לפילוסופיה בשם ג'ק הרטקאפ, התברר כבנו של קבלן מיליונר, שעד לפני כשלוש שנים התגורר באחד מבתיו של האב, המושכר בדרך כלל תמורת 1,500 ליש"ט לשבוע (כ-37 אלף שקל לחודש).

מסימני הזמן
במסגרת כתבה מתלהמת כלשהי נתקלתי בפריט המדהים הבא, מר אוטיס מאתיס, ששימש המפקח על בתי־הספר במחוז וויין (מחוז גדול, הכולל גם את דטרויט) עד יוני 2010 הוא, בפועל, אנאלפבית. יש שם כמה דוגמאות מדהימות. מאתיס, אגב, ניסה כמה פעמים לעבור את מבחן הרהיטות באנגלית (כלומר, חיבור) כדי להשלים את לימודי התואר הראשון. כישלונותיו החוזרים הובילו אותו לתבוע את המכללה... שוויתרה והניחה לו לזכות בתואר.

והתביעות לא מסתיימות כאן. זמן קצר אחרי מינויו האשימה המפקחת על בתי־הספר, תרזה גייסר (47), את מאתיס בכך שבמהלך פגישה אישית ביניהם מישש את אבריו האינטימיים במשך עשרים דקות. מאתיס נאלץ לפרוש מתפקידו בעקבות האשמותיה של גייסר והסביר את המצב כך:
כידוע לכם, ביצעתי פעולות שאינן ראויות... אני מצטער על פעולותי... יש לי בעיות בריאות מתמשכות התורמות לשיקול הדעת הלקוי שלי. אני הולך בעצת רופאי כי אני צריך לקבל טיפול, ובגלל שאני רוצה לוודא שמה שקרה לא יקרה שוב...
את המשפטים הקסומים האלו הוא כתב לרגל בקשתו (שנדחתה) לבטל את התפטרותו מהתפקיד. אחד מתומכיו, הכומר דיוויד מארי, סבר כי ההתפטרות מיותרת. "אני לא חושב שמר מאתיס התכוון לגרום רע לתרזה מייסר... זה קורה להרבה אנשים צעירים. הם נוהגים באופן שנראה להם בלתי־מזיק, אך הוא נראה פוגעני לאחרים." מאתיס, אגב, הוא בן 55.

מאתיס נדון לשנתיים של פיקוח מבחן, כחלק מעסקת טיעון שמנעה רישום עבירה פלילית על התנהגות מגונה, והותירה רק רישום של התנהגות בלתי הולמת של פקיד מכהן. היום הוא משמש מורה מחליף(!)

ויש עוד תביעות. גייסר שימשה משך שנתיים מפקחת בבתי־הספר של מחוז וויין לפי חוזה שנתי בשכר 190 אלף דולר מטעם ועד הפיקוח על בתי־הספר, שבראשו עמד מאתיס. החוזה שלה חודש בשנת 2009, אך בשנת 2010 סרב מנהל החירום לבתי־הספר פושטי הרגל של המחוז (גרעון של 327 מליון דולר) לחדש אותו לשנה נוספת. גייסר תבעה ושלפה טיעונים מן הגורן, מן היקב וכמובן, גם ממכנסיו של מאתיס.

וזה עבד: בתי־הספר של מחוז וויין הסכימו לשלם לה 650 אלף דולר כדי להסיר את התביעה מעל הפרק.

וזה עוד לא הכל. גייסר מונתה לתפקידה כיורשת לקוני קלוויי. קלוויי מונתה למפקחת כ"ברירת מחדל," אחרי שמכרז למשרה של ועד בתי־הספר לא העלה מועמד בעל כישורים נאותים. אחרי 18 חודשים, בחוזה העסקה שבסיסו 280 אלף דולר, פוטרה קלוויי מתפקידה וכמובן, תבעה את ועד בתי־הספר. קלוויי, המוגדרת "עצלה ורשלנית," עתידה לזכות בפיצוי של כמליון דולר.

ואף על־פי־כן, השמש זורחת
ככל הנראה, אנחנו מתקרבים בהדרגה לתחתית החבית. לפני ימים אחדים (24.10.2011) התפרסם מאמר של דר' איתן קריין תחת הכותרת "ואף על פי כן, העולם מתחמם." חוקרים במסגרת "פרויקט כדור הארץ של ברקלי," מספר קריין, בחנו באופן אובייקטיבי ובלתי-תלוי את השאלה האם כדור הארץ מתחמם, והגיעו למסקנה כי אכן, כדור הארץ מתחמם. הויה למכחישי השואה האקלים—הנה עלה הכורת המדעי עליהם והפריך את התיאוריות המשונות שלהם.

דר' קריין, החתום על הכתבה כעורך הראשי השותף של סיינטיפיקן אמריקן ישראל, הוא בעל תואר דוקטור לכימיה המלמד כימיה לתלמידי תיכון. כלומר, נטול הכשרה בנושאי אקלים. זו אינה בעיה עקרונית כשאתה כותב מאמר בעיתון ומתבסס על ההודעות לעיתונות של עורכי המחקר. יש בעיה, עם זאת, בכך שלקריין אין שום מושג על מה בכלל הוויכוח.

כאחרון הטוקבקיסטים, גם קריין טועה לחשוב שהוויכוח מתנהל סביב השאלה האם כדור הארץ מתחמם. הרי קוראים להם מכחישי שואה התחממות, לא? כך הוא מסכם את המחקר: "המסקנות הפריכו את הטענות המרכזיות של הספקנים, הראו שעל אף אי דיוקים בחלק מן התחנות המגמה ברורה: מאז שנות ה-50 עלתה הטמפרטורה הממוצעת ביבשה במעלת צלסיוס אחת, הערכה גבוהה אף מזו של הפאנל הבין-ממשלתי של האו"ם לחקר ההתחממות הגלובלית, שעמדה על 0.64 מעלות." (ההפרש בפועל, נובע מכך שהמדידה של הפאנל הבין-ממשלתי כללה גם את האוקיינוסים, א.ר.) בפתיחת מאמרו, וגם בסיומו, הוא אפילו מציע ניתוח פסיכולוגי בשנקל וגורס כי הספקנים מחזיקים בעמדתם מתוך "שכנוע פנימי עמוק ורגשי" או "אינטרסים כלכליים."

בצד, בעניין אחרון זה של "אינטרסים כלכליים" כדאי להעיר כי המחקר בברקלי נתמך, בין השאר, על-ידי האחים קוץ' (Koch). כלומר, מנקודת מבטם של התומכים בתיאוריה של התחממות מעשה ידי אדם, זהו מחקר "אל-כשל": אם המסקנות תומכות בעמדתם, כי אז יש כאן ראיה כי אפילו מחקר הנתמך על־ידי האחים קוץ' תומך בעמדתם. כל הכבוד למדענים האמיצים! אם המסקנות אינן תומכות בעמדתם, כי אז ברורה הסיבה: האחים קוץ' תומכים במחקר. אין אפילו צורך לעיין בו כדי לדעת שהחוקרים הם שכירי חרב בזויים של מכחישי השואה ההתחממות.

המאמר של קריין הוא עסק עצוב למדי, לדעתי. קריין סבור כי הוויכוח הוא על התחממות, אך לא מוכר לי אף ספקן הגורס כי כדור הארץ לא התחמם בעשרות השנים האחרונות. אפילו הפוליטיקאים התומכים בעמדותיהם - מוצלאב קלאוס בצ'כיה ועד ריק פרי, המועמד הרפובליקני לנשיאות בארצות־הברית - אינם תומכים בעמדה מגוחכת ומופרכת כזו. כדור הארץ התחמם. העניין הזה ברור לחלוטין. הוויכוח המדעי מתנהל סביב שתי שאלות: מה מידת ההתחממות—כלומר, מה עצמת המגמה; ומה התרומה של בני אדם להתחממות—היינו, האם מדובר קודם כל בתופעה הנובעת מהגברת פליטת פחמן דו־חמצני וגזי חממה אחרים לאטמוספרה, או מתנודות אקלימיות טבעיות. הוויכוח הפוליטי מתנהל סביב שאלות הנובעות מאלו: מה המידה בה אנו יכולים להסתמך על תיאוריה מדעית צעירה, המתבססת בעיקר על מודלים ממוחשבים? אם בני האדם הם הגורם המרכזי שהביא להתחממות כדור הארץ בעשורים האחרונים, האם הצעדים המוצעים הם הטובים ביותר? האם אין בהם פגיעה בחירות? האם הם יעילים כלכלית? האם הם בכלל יכולים לעבוד?

והם אפילו לא תומכים בדעתו
ומה שעוד יותר משעשע הוא שכאשר קוראים את סדרת המאמרים של בֶּסט (Bearkeley Earth Surface Temprature) עולות מהם מסקנות שונות. החזיקו מעמד מעט, בעודי סוקר את המאמרים השונים כאן. ההפתעה תגיע בסוף.

המאמר הראשון בסדרה, עליו חתומים עשרה חוקרים, ובראשם ריצ'רד מולר, עוסק באומדן מידת ההתחממות בעשרות השנים האחרונות לפי חישוב עצמאי ובהשוואה לתוצאות שהושגו בחישובי נאס"א (GISS) והמנהל הלאומי למחקר האוקיינוסים והאקלים (נוא"א, NOAA) האמריקניים, ובחישובי הלשכה המטאורולוגית של בריטניה בשיתוף עם אוניברסיטת מזרח-אנגליה (קר"ו, Hadley CRU). מסקנת חלק זה היא כי גם בחישוב עצמאי, התוצאות אליהן הגיעו המדידות האחרות אמינות למדי.

נעיר כאן, בצד, כי חישובי נאס"א, נוא"א וקר"ו מתבססים כולם על אותם נתונים גולמיים—ואלו גם הנתונים שבבסיס מחקר ברקלי כך שאין זה מפתיע שהם הגיעו למסקנות דומות.

מאמר שני במחקר עוסק בתופעת "איי החום העירוניים." הטענה הספקנית המרכזית כאן היא כי העיור הגובר הביא לכך שבגלל החום הנוסף הנפלט ממבנים, מכבישים, וכו' תחנות מדידה באזורים שהיו פעם כפריים והיום הם מעוירים מעוותות את המדידה. המחקר עסק בשתי שאלות. ראשית, בפערי הטמפרטורות בין תחנות מדידה באזורים מעויירים ושאינם מעויירים; ושנית, ובאופן משונה משהו, האם איי-החום העירוניים גורמים להטייה שיטתית כלפי מעלה של המדידות באופן כללי או, לחילופין, האם שיטות התיקון כלפי מטה של תחנות אלו אכן מפצות באופן הולם על העיוות? כלומר, האם תופעת איי-החום העירוניים משפיעה על עליית הטמפרטורות בכל העולם.

החוקרים אמצו כשיטת מדידה את ההנחה הבעייתית כי אי-חום עירוני נוצר במקום בו יושבים מעל מאה אלף תושבים. שיטה זו מתעלמת מהעובדה שחלק ניכר מהתחנות יושבות באזור המוגדר כפרי לפי מספר התושבים (לדוגמה, בשדות תעופה) אך אינו כפרי בפועל. לבד מזאת, תופעת אי-החום העירוני מתרחשת כמעט במלואה עד לשלב בו יישוב מונה כ-10,000 עד 20,000 תושבים, מה שמותיר על כנה בעייה בסיסית: המחקר מניח שאזורים בהם יש השפעה עירונית הם כפריים, כאשר הם אינם כאלו.

התוצאות שהתקבלו היו מביכות למדי. תוצאה מעניינת אחת הייתה כי בכשליש מהתחנות בארצות-הברית נמדדה בשבעים השנים האחרונות מגמה של ירידה בטמפרטורות. עוד התברר, למרבה הפלא, כי התחנות העירוניות הצביעו על התחממות פחותה (בכעשירית המעלה) בהשוואה לתחנות הכפריות. איך קורה הבלתי אפשרי? איך זה שאי-החום העירוני גורם דווקא להתקררות? המידע שלנו אינו מספיק מדויק, אומרים החוקרים. הנתונים לא מספיקים. מעבר לכך, קווי המגמה כה גסים, עד שהם מצביעים על טווח אי-וודאות של כחצי מעלה למאה שנה. (עמ' 9) כלומר, אם המגמה בכללה (באזורי היבשה בלבד) היא של עליה של 0.9 מעלה במאה שנה, טווח אי-וודאות כזה משמעו שלנתוני המגמה אין כמעט חשיבות. בכל זאת, המסקנה הסופית היא כי אף שהמחקרים הקודמים הצביעו על השפעה קטנה (עליה של 0.1 מעלה) לאיי חום עירוניים, ואילו המחקר הנוכחי מצביע על ירידה של 0.2 מעלה לאיי חום עירוניים, יש כאן אישוש, לכאורה של הטענה כי השפעת איי החום העירוניים היא קטנה. או, במלים אחרות, החוקרים אומרים כי התוצאות שלהם חסרות ערך כשלעצמן. משהו התפשל בשיטת הבדיקה.

מאמר שלישי עוסק בשאלת איכות תחנות המדידה בארצות-הברית. מחקר שדה מקיף של אנתוני וואטס, שתוצאותיו תועדו במחקר של Fall ואחרים (המצוטט אצל ברקלי לפרקים כ-Fell) העלה כי כ-70 אחוז מתחנות המדידה בארצות־הברית הן בדירוג נמוך ביותר (טווח טעות של 2 עד 5 מעלות) ולכן חסרות ערך, למעשה. החוקרים בפרויקט ברקלי מצאו כי תחנות רבות הן אולי גרועות, אבל עקביות. וואטס, אגב, מוחה בתוקף על כך שהמדידה של ברקלי מתייחסת לטווח שנים רחב בהרבה מזה שלו התיימר במדידותיו, אבל לא ברור במה הדבר מעלה או מוריד לעיקר הדברים. טיעונו של המחקר כאן הוא כי התוצאות אולי מוטות, אך לא באופן עקבי ולא בכיוון מסוים, ובסופו של דבר המדידות אכן מתאזנות לממוצע המקובל.

המחקר הרביעי הוא הפתעה רבתי. המחקר עוסק בשינויים בטמפרטורה במדידה לפי עשורים, ובוחן אותם אל מול האוסילציה הרב־עשורית באוקיינוס האטלנטי (אמ"ו). תנודה רב־עשורית זו, שמשכה כ-65 עד 70 שנה, מביאה לתנודה של כ-0.8 מעלה בין נקודת השפל שלה לנקודת השיא. המחזור הקודם היה בשנים 1910-1975 לערך, כששיאו היה בשלהי שנות השלושים ובשנות הארבעים המוקדמות, ואילו שיא הקור היה בשנות השבעים המוקדמות. המחזור הנוכחי החל בסוף שנות השבעים והגיע לשיאו בסביבות שנת אלפיים. עתה אנו צפויים לירידה עד לשנת 2030 לערך. החוקרים בברקלי גילו מתאם חזק מאוד, עד כדי זהות, בין תנודות אמ"ו קצרות הטווח וארוכות הטווח, והתנודות בטמפרטורות. מתאם אינו סיבתיות, הם מזהירים, ובצדק. בהחלט ייתכן כי הגורם הוא רק גזי חממה או שלגזי החממה יש תרומה משמעותית לצד התנודה. "עם זאת," הם אומרים, "אפשרי שחלק מההתחממות בשטח היבשתי היא תגובה ישירה לשינויים באזור אמ"ו.... [יתכן] כי חלק מהשינוי ארוך-הטווח באמ"ו נובע משינויים טבעיים... במקרה כזה, הערכת המרכיב האנושי בהתחממות גלובלית לוקה בהפרזה מסוימת" (עמ' 12).

אם לסכם, הפרויקט של ברקלי מעלה נקודות חשובות הנוגעות למדידות—ובמיוחד ביחס לעיוותים במדידה—ומצביע על־כך שההטייה במדידות התחנות אינה גדולה כפי שסברו כמה ספקנים. מן העבר השני, בנקודה הקריטית דומה כי הוא נוטה להסכים עם העמדה הספקנית, ולאמץ את האפשרות שהמרכיב האנושי בהתחממות אינו ההסבר האפשרי היחיד ואולי אף לא המשכנע ביותר.

עניין מהותי לא פחות הוא הגילויים כי מדידת איי החום העירוניים הניבה תוצאה לפיה בעיר קר יותר מבכפר; וכי כשליש מהתחנות בעולם מצביעות על התקררות לאורך 70 שנה. בהחלט ייתכן כי הטיעון שהשגיאות מאזנות זו את זו נכון, אבל לא כך צריך להיראות מחקר מדעי ראוי, ובנקודה זו הדבר מצביע על ינקותו וחוסר בשלותו של חקר האקלים בשלב זה.

טפו, נוצרי!
פסק דין מעניין מבית משפט השלום בירושלים (ותודה לא'). תלמיד הכמורה היוונני מארטרסיאן פסע ברחובות העיר העתיקה, סמוך לכנסייה הארמנית, כשלפתע עבר מולו אברך ישיבה חרדי. מה עושה יהודי מאמין טוב כשהוא רואה אדם מאמין אחר? כמובן, יורק על הרצפה.

אלא שלתלמיד הכמורה היוונני מארטרסיאן כבר נמאס והוא היכה את האברך היורק באגרוף בפניו. "בית המשפט," מספר בית המשפט, "שמע ראיות לפיהן מדובר בתופעה שיום אחרי יום אנשי כמורה חשופים ליריקות... רשויות האכיפה אינן מצליחות לעקור את התופעה. היורקים אינם נתפסים ואינם נענשים על מעשיהם. לא מדובר בתופעה חדשה אלא תופעה שקיימת כבר שנים." מאחר שעושים ואינם נענשים, הבין בית המשפט לרעו של תלמיד הכמורה היוונני מארטרסיאן והורה על ביטול כתב האישום.


הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


 
 
רשימת תגובות (8)
 
 
יריקה זאת עבירה פלילית?
26/10/2011
נכתב על ידי אסף הנוסף

"למותר לציין, שצודק ב"כ הנאשם, שיריקה בפני הנאשם, בעת שלבש את גלימת הכנסייה, מהווה עבירה פלילית בהוכחת הנסיבות המתאימות."

מישהו יודע מהן הנסיבות המתאימות? ומהי העבירה?
שאני אדע להיזהר. גם לי יש בעיית ליחה...
 
 
 
 
השערה שלי
26/10/2011
נכתב על ידי פצי

העלבת דת
 
 
 
 
זה כולל גם קריקטורות של מוחמד?
26/10/2011
נכתב על ידי אסף הנוסף

אח, ביי ביי חופש הביטוי.
 
 
 
 
וואו, יריקה על הרצפה ואגרוף בפרצוף מאזנים זה את זה?!
26/10/2011
נכתב על ידי חובב

אם אני מבין נכון, האברך הנחמד ירק על הרצפה, ולא פגע בתלמיד הכמורה. לעומת זאת, תלמיד הכמורה פגע פיזית באברך.
ובית המשפט מבטל את כתב האישום?!

אם תלמיד הכמורה היה מזמין משטרה ותובע את האברך היורק, אחלה. על מה? לא יודע, בטוח אפשר למצוא את העורך דין שימצא אמתלה.
נראה לי קצת מגוחך מצד בית המשפט. שניהם צריכים להיענש (אחד יותר מהשני, כמובן), אבל פשוט לבטל כתב אישום על אלימות פיזית, רק בגלל שהאברך היה שמוק?!
 
 
 
 
הסעיף הוא התנהגות פסולה במקום ציבורי
26/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

216. התנהגות פסולה במקום ציבורי (א/1946) (193, תשכ"ו) (תיקון: תשל"ח, תש"ם)
 
 
 
 
לחובב...
26/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר

לא היינו בבית המשפט ולא שמענו את העדויות. לפי פסק הדין הנאשם ביקש מבית המשפט לבטל את כתב האישום (כלומר, לא לדון כלל בעבירה, שהוא הודה בה ממילא) מנימוקים שהוא עומד בסתירה מהותית לעקרונות של הצדק וההגינות. לטעמו של השופט, כאשר הרשויות אינן נוקטות פעולה נגד תופעה פסולה (אנשים היורקים כשהם מבחינים באיש דת נוצרי), כאשר התופעה ביחס לנאשם חזרה על עצמה משך שנים - והחליט כי כף הביזוי המתמשך כבדה מכף המכה הבודדת... החלטה חריגה בהחלט ומעוררת מחשבות.
 
 
 
 
לא בדיוק...
27/10/2011
נכתב על ידי אליסה

כאשר הרשויות אינן נוקטות פעולה נגד תופעה פסולה
האם כבוד השופט טוען או חושב שהרשויות אכן צריכות לפעול נגד פעולה כזו? (שהיא אכן פסולה תרבותית, אך איננה פסולה חוקית - אלא אם כן אני טועה).
כאשר התופעה ביחס לנאשם חזרה על עצמה משך שנים - והחליט כי כף הביזוי המתמשך כבדה מכף המכה הבודדת... החלטה חריגה בהחלט ומעוררת מחשבות.
הבעיה כאן היא שלמעשה בית המשפט העניש את אותו האברך היורק על כל היריקות של כל האברכים האחרים במשך שנים (כאשר העונש הוא כמובן אגרוף בפרצוף).

השורה התחתונה היא שאני ממש, אבל ממש מבינה ללבו של אותו נוצרי ואולי אף הייתי נוהגת כמותו. זה עדיין לא אומר שלא הגיע לו עונש. אני הייתי מטילה עליו עונש סמלי יחסית בצורת כנס של כמה עשרות שקלים.
 
 
 
 
עזבי, כנס היה עולה הרבה יותר
27/10/2011
נכתב על ידי אורי רדלר