אגדות עירוניות
 
  אַגָּדוֹת עִירוֹנִיוֹת הוא השם שניתן למעשיות עממיות הכוללות שמועות, אגדות, שקרים או מיתוסים פרווריים. אגדות עירוניות מופצות מפה לאוזן כסיפורי "חבר של חבר" ותפוצתם הואצה במידה ניכרת עם השתכללות אמצעי העברת המידע, ובמיוחד באמצעות האינטרנט.

המונח נטבע, ככל הנראה, על–ידי מרצה לאנגלית בשם יאן הארולד ברוונד, בספרו "הטרמפיסט הנעלם: אגדות עירוניות אמריקניות ומשמען" משנת 1981. לפי ברונוונד, ההבדל בין אגדות עירוניות לאגדות, מיתוסים וסיפורים עממיים גרידה הוא בכך שהראשונות נוצרו בעידן המודרני ומשקפות לפיכך את התהיות והפחדים של עידן זה.

רוב האגדות העירוניות בנויות כסיפורים עלילתיים, המשלבים לרוב מסתורין ואימה או הומור, כשלחלק מהן לקח או נמשל מוסרי. אחרות כוללות רק שלד רעיוני או תפישה מסוימת בנוסח "אם תעשה כך, יקרה כך" (ובכך הן מתקרבות מאוד לכלל מיתוסים פרווריים). במקרים רבים, האגדות האורבניות הן פיתוחים של סיפורים קיימים, אגדות נושנות בלבוש חדש, בדיחות מורחבות, אזהרות הוריות נפוצות, נסיונות הונאה, פירושים שגויים של מלים ביטויים או עובדות, וכדומה.

רוב האגדות העירוניות כוללות תיאורים של פשעים מחרידים, אירועים מזוויעים או מצבים מזעזעים שאדם אינו נתקל בהם בדרך כלל. עקרון זה הכרחי, כיוון שאירועים המתרחשים תדירות ואינם מובילים להתפתחויות אסוניות כלשהן מתקשים לזכות באמון אצל שומעי האגדה.

נכתב: דצמבר 2005.