כבוד הנשיא, למה אתה בוכה שם בפינה?



ראיתם את הקרב אובמה-רומני? אתמול בערב, בדנבר שבמדינת קולורדו, נערך העימות הראשון בין נשיא ארצות־הברית והמועמד לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית. התוצאה? ניצחון ברור לרומני. כריס כריסטי, מושל ניו־ג'רזי, ניבא כי מיט רומני ישנה את הסיפור בהופעה שלו בעימות. הוא צדק.

הניצחון בעימות היה ברור, חד וחלק: רומני דיבר לעניין, 'מירכז' את עצמו מבחינת עמדותיו והיה ממוקד, ענייני ומהיר תגובה—אובמה, לעומתו, נראה מופתע מהגישה המתמרכזת של רומני, נגרר לניסוחים ארוכים ומתאבכים, בלי פואנטה באופק. ניכר כי רומני התכונן היטב לעימות, וניסוחיו ואפילו המיני-נאומי-בחירות שלו נשמעו רהוטים וטבעיים. אובמה נלכד פעם-אחר-פעם בשרשרת של "אה" ו"אוה," כשהוא מעפעף במהירות מסחררת, המעידה על חוסר השקט הפנימי שלו.

something


הכשל הבולט ביותר של אובמה בעימות—והבעיה העיקרית של סגנונו המסתלסל—הייתה כי משפטים ארוכים מאוד, עם מאמרים מוסגרים רבים מאוד, נוטים ליצור בלבול אצל השומע באשר למשמעותם. לדוגמה, בדקה 19 לעימות אומר אובמה:

... וגישה כזו, אני מאמין, לא תביא לגידול בכלכלה שלנו כי הדרך היחידה לשלם עבורה בלי להטיל עול על המעמד הבינוני או לנפח את הגירעון שלנו היא לבצע קיצוצים דרסטיים בדברים כמו חינוך, להבטיח שאנחנו ממשיכים להשקיע במדע בסיסי ובמחקר, כל הדברים שעוזרים לאמריקה לצמוח, ואני חושב שזו תהיה שגיאה.


לאורך 25 השניות של המשפט, הצופה איבד את הקשר בין תחילתו ("וגישה כזו") לבין סופו ("ואני חושב שזו תהיה שגיאה") ולמעשה עשוי לסבור כי מה שאובמה מתנגד לו הוא "כל הדברים שעוזרים לאמריקה לצמוח."

אובמה שב וביצע את השגיאה הזו, כשלעתים הוא פשוט שוכח היכן התחיל את המשפט ומנסה לתקן את עצמו ולסיים באופן "בטוח" בסגנון "ולזה אנחנו מתנגדים" או "והעסקים הצליחו מאוד" (דקה 22:41)

העימות חבק כמה נושאי פנים, בדגש על כלכלה: מדיניות המיסוי, ההתמודדות עם הגירעון בתקציב, מדיניות הבריאות ואובמה-קר (דומה כי אחרי תקופה ארוכה של התנגדות אומץ השם באופן רשמי גם על־ידי אובמה והדמוקרטים), ותפקיד הממשלה במכלול.

אובמה יצא לעימות בטענה משונה: הוא טען (וחזר וטען שוב-ושוב) כי רומני עתיד ליצור קיצוצי מס בשיעור של 5 טריליון דולר (ככל הנראה, הכוונה להיקף הקיצוץ לאורך עשר שנים) וכי לא ניתן יהיה לעשות זאת רק באמצעות סגירת 'חורים' בקוד המס. זו הייתה הרמה להנחתה עבור רומני, שכן היא סייעה לו להדגיש את ההבדל בין מדיניותו (הפחתת מס ההכנסה ליחידים) לזו של אובמה (העלאת המס ליחידים—אובמה לא הכחיש את הדבר). אובמה הציג גם את שתי התמות הנוספות בהן התכוון להשתמש: הטענה כי רומני אינו מספק פרטים על תכניותיו, רומני עתיד לתת הקלות במס ל"מיליונרים ומיליארדרים" וכי הוא דוגל ב"תכנית של קלינטון" שהניבה מעבר מגירעון תקציבי לעודף תקציבי.

רומני ניסה להדגיש נקודות שונות: הפתרונות שמציע אובמה אינם עובדים והמשך הסטטוס-קוו לא יועיל, פתרונות טובים יותר ומחוכמים יותר לבעיות רבות יבואו מהעברת הסמכות מהממשל הפדרלי למדינות; הרעיונות והפתרונות במגזר הפרטי טובים, בדרך כלל, מאלו של הממשל, ועדיף להעביר את היכולת לבחור לפרטים ולא לנהלה מלמעלה. לצד אלו, עסק רומני גם בהדיפת מתקפותיו של אובמה, אך הקפיד (אולי הצלחתו הגדולה ביותר) לא להיכנס לוויכוח נמשך בתגובה לאובמה אלא בהדגשת עובדת יסוד אחת ומעבר לתכנית שלו.

מתקפה מרכזית של אובמה נערכה על יישום תכנית דומה לאובמה-קר במדינת מסצ'וסטס. אובמה חזר ואיזכר כי התכנית שיישם רומני במסצ'וסטס שימשה השראה לאובמה-קר, ותקף את הרעיון של תכנית ה'ואוצ'רים' למבוטחים מבוגרים יותר, שהיא גישתו של רומני, להגדרתו. תכנית הבריאות (רומני-קר) במסצ'וסטס הייתה עקב אכילס שלו בעימותים עם מועמדים רפובליקניים אחרים, ואחד הגורמים שהביאו רפובליקנים רבים לחוש כי רומני הוא מועמד 'מתון' מדי, 'מרכזי' מדי ואינו חושף את שיניו אל מול כל אזכור של אובמה-קר. אלא שהעימות הפעם לא היה עימות פנימי בין מועמדים רפובליקנים אלא עימות בין מועמדים לנשיאות. הכלמתו של רומני כ'מתון' ו'שקול' לא תגרע מצביע רפובליקני אחד מלהצביע לו—כל שהיא עושה הוא להחליש את ההרתעה של מתלבטים מפני רומני 'הקיצוני'.

גרוע מזה, מסיבה לא ברורה נענה אובמה ל'הזמנתו' של רומני להקדיש חלק מרכזי בדיון על מדיניות הבריאות (בערך החל משעה אל תוך הדיון) לטיבה של "הוועדה" שתחליט על אופני ההקצאה של כספים לצורכי בריאות. במקום להדגיש את הרעיון אתו בא לדיון (היינו, שרומני בעצם תמך באובמה-קר קודם לכן; ושתכנית ה'ואוצ'רים' מסוכנת לבריאות הציבור) עסק אובמה ארוכות דווקא בנושא שאליו ביקש רומני להסיט את הדיון: הוועדה הפדרלית, שבנוגע לה הציבור נחלק לשניים: אלו שמבינים את תפקידה, רוחשים לה בדרך כלל עוינות; ואלו שלא מבינים את תפקידה, פשוט לא מבינים מדוע יש צורך לדון ארוכות באותה וועדה סתומת־פשר. מיד אחר־כך, ובלי מאמץ מיוחד, הצליח רומני (1:10) להעלות את הטיעון הרצוי לו: נשען על השבחים שחלק אובמה לתכניתו של רומני, גרס האחרון כי הדגם של תכנית הבריאות במסצ'וסטס הוא הדגם הנכון—לכל מדינה בנפרד, לא באמצעות תכתיב פדרלי.

נקודה אחרונה בדיון נגעה למיצובה של הממשלה הפדרלית. כאן יצא אובמה, אחרי דברי פתיחה ארוכים, במתקפה נוספת (1:13): במצב בו למדינות אין כסף, על הממשלה הפדרלית להיכנס לפעולה ולהביא, לדוגמה, לשכירת עוד 100 אלף מורים למדעים ולמתמטיקה.[1] רומני, אמר הנשיא, לא מאמין בדברים כאלו. רומני מינף את הדברים כדי לטפוח לעצמו על השכם: החינוך הטוב ביותר במדינה הוא במסצ'וסטס והמשיך בחזרה על העקרונות הבסיסיים של עמדתו. תגובתו של אובמה (החל בדקה 77) הייתה לתעות ביער משפטי הלוואי שלו משך שלוש דקות ברציפות עם מקטעים של פטפטת לא קוהרנטית כמו הבאה:

כשהוא [רומני] אומר לסטודנט שאתה צריך ללכת וללוות כסף מההורים כדי ללכת למכללה, זו דוגמה לדרגה שבה אין מספיק התמקדות בעובדה שאנשים כמוני, אנשים כמו מישל, ילדים—קרוב לוודאי כאלו שהולכים לאוניברסיטה בדנבר [אתר העימות]—פשוט אין להם את האפשרות הזו, ומבחינתנו כדי שנוכל לוודא שהם יקבלו את ההזדמנות הזו והם יוכלו לעבור בעד הדלת הזו, הוא עניין חיוני, לא רק לילדים האלו, זו גם השאלה כיצד נצליח להביא לצמיחה בכלכלה בטווח הארוך.


מה זה היה צריך להיות, בדיוק? והעסק הזה סיפק לרומני את ההזדמנות לעקיצה שהכין מראש ("אדוני הנשיא, כנשיא אתה זכאי למטוס משלך ואתה זכאי לבית משלך, אבל אינך זכאי לעובדות משלך") ולחזרה לנושא הנוח לו:

אדוני הנשיא, אתה מעלה נקודה נכונה, שהמקום בו אתה משקיע את הכספים מצביע על נטיות הלב שלך. אתה הזרמת 90 מיליארד דולר למשרות ירוקות. ובכן, אני תומך באנרגיה ירוקה אבל 90 מיליארד? בכסף הזה יכולת לשכור שני מיליון מורים. 90 מיליארד דולר! והעסקים האלה, רבים מהם פשטו את הרגל. אני חושב שבערך חצי מהם—חצי מאלו שהושקע בהם כסף—פשטו את הרגל, וכמה מהם היו בבעלות אנשים שתרמו למסע הבחירות שלך.


רומני קשר כאן, אמוציונלית, בין מספר אמוציונלי (90 מיליארד דולר) להשקעה אמוציונלית (שני מיליון מורים) ועל אם הדרך גם שילב עקיצה נגד העדפת תורמים לאובמה בהשקעות הירוקות. הוא גם ביצע את הדבר עמוק מספיק אל תוך הדיון, שאובמה לא יוכל להגיב כלל לטענות.

אין לי מושג על מה אתה מדבר
בעימות היו לרומני כמה רגעים טובים עם משפטי מפתח ו'עקיצות':
  • (דקה 25): רומני טוען כי החוב הוא "עניין מוסרי": אין זה מוסרי להטיל על שכמו של הדור הבא את נטל החוב שצובר הדור "שלו."
  • (סוף דקה 25): רומני מנסח את המבחן לאלו תכניות פדרליות לקצץ ואלו לא: "האם התכנית הזו חשובה עד כדי כך שהיא מצדיקה ללוות כספים מהסינים?"
  • (דקה 34): אובמה טוען כי "עכשיו, אתה יכול לקבל הפחתה במס תמורת העברת העסק שלך אל מעבר לים." רומני הגיב: "הייתי בעסקים משך 25 שנים. אין לי מושג על מה אתה מדבר. אולי אני צריך לשכור רואה חשבון חדש."
  • (דקה 36): רומני מטיח באובמה: אתה מדבר על הטבת מס של 2.8 מיליארד דולר לשנה לחברות נפט וגז—אבל מה עם הטבות של 90 מיליארד דולר שנתת בשנה אחת לחברות אנרגיה ירוקה כושלות? זה שווה הערך של עשרות שנים של הטבות המס לחברות נפט וגז.
  • (דקה 36): רומני על ההשקעות הכושלות בחברות אנרגיה ירוקה: זה לא שהממשל בוחר את המנצחים והמפסידים בשוק—הוא סתם בוחר את המפסידים.
  • (דקה 38): רומני אומר: המדינות הן המעבדה האמיתית של דמוקרטיה (ולא הממשל המרכזי).
  • (דקה 42): במסגרת מתקפה כללית על הקיצוץ של 716 מיליארד דולר במדיקייר לטובת אובמה-קר: "אני לא מבין איך אתה יכול להציע קיצוץ של 716 מיליארד דולר למבוטחים קיימים במדיקייר. ואתה [אובמה] אמרת: 'אנחנו מחזירים חלק מזה בתכנית למרשמים רפואיים'—אבל זה דולר אחד על כל 15 שקיצצת. בתי החולים מספיק פיקחים לדעת שזו לא חלופה טובה."
  • (דקה 48): רומני חותך בצורה עניינית אך חדה את תשובתו של אובמה (המעוות את פניו באי־רצון): "הנשיא אומר כי הממשלה יכולה לספק את השירות בעלות נמוכה יותר ובלי רווח. אם זה אכן המצב, אז זה יהיה תמיד המוצר הטוב ביותר שאנשים יוכלו לרכוש" (כלומר, אין לדאוג לכך שהתכנית הממשלתית תהפוך עיר מקלט למטופלים עניים, כפי שטען אובמה).
  • (דקה 49) נפתח דיון ברגולציה של עסקים. רומני מעלה את הטיעון שבחוק דוד-פרנק יש כשלים לא מכוונים ויש לכתוב אותו מחדש. אובמה תוקף את רומני בנקודה זו (דקה 51) ופונה אל הקהל, כבדגש על נקודה חזקה, ואומר: "האם יש מישהו בעולם שחושב שהבעיה שהייתה לנו הייתה יותר מדי רגולציה על וול-סטריט?" רומני כמעט וקוטע אותו ואומר: "אלו פשוט לא העובדות. אנחנו חייבים שתהיה רגולציה על וול-סטריט... אבל אני לא הייתי קובע בחוק שיהיו חמישה בנקים שמוגדרים בחוק כ'גדולים מכדי ליפול'."
  • (דקה 70): רומני סוקר את הדרכים השונות "רואים שהשקעת זמן רב בלימוד התכנית שלי... מה שעשינו במסצ'וסטס הוא דגם לאומה—מדינה-אחר-מדינה."
  • (דקה 75): רומני תוקף: "מה שאנחנו רואים עכשיו הוא גישת 'חלחול-ממשלה' מלמעלה למטה—והגישה הזו פשוט לא עובדת."
  • (דקה 80): רומני בעקיצה שהכין מראש: "אדוני הנשיא, כנשיא אתה זכאי למטוס משלך ואתה זכאי לבית משלך, אבל אינך זכאי לעובדות משלך."

    העיתונות
    התגובות בעיתונות היו אחידות, פחות או יותר: רומני ניצח, ובגדול. נייט כהן מ"הניו-רפבליק" (השמאלי מאוד) גרס:

    הופעתו של רומני הייתה חזקה מאוד... הנשיא לא נראה חסר־יכולת או לא ראוי אלא פשוט כמי שנוצח בדיון... אין ספק שרומני נשמע בדיון כבעל ידע רב והתמצאות בחומר; כל כמה שבוחרים התלבטו בנוגע ליכולתו לכהן כנשיא, אין ספק שהוא זכה בנקודות רבות


    נעם שרייבר, גם הוא ב"הניו-ריפבליק" הגיע למסקנה כי רגע המפתח היה כאשר נדון הנושא של הביטוח הלאומי. במקום לצאת למתקפה, הוא הכריז כי יש בינו לבין רומני הסכמה בנושא זה וכי כוונותיו טובות וכשרות:

    זה היה הסיפור של הלילה: אובמה לא רק כרע בתנוחת מגננה, אלא בתנוחת מגננה שמרנית להפליא, בעוד רומני ממשיך להצליף באובמה כשהוא נראה סמכותי, משכנע מאוד בהגיונו, ואפילו רגשני לעתים.


    וכריס מתיוס, המגיש ב-MSNBC (הליברלית אף היא) סיכם את תחושותיהם של אנשי שמאל (קישור לווידאו) כשאמר:

    איפה היה אובמה הלילה?... רומני... נעץ מבטים באובמה, התייחס אליו כמו אל טרף. הוא עשה את זה בדיוק כמו שצריך לעשות את זה: 'אני מתמודד מול הנשיא המכהן. אני חייב להביס אותו. אתה חייב להביס את האלוף ואני הולך להביס אותו הלילה... מה רומני עשה? הוא ניצח!



    אפילו בכיר מסע הבחירות של אובמה, דיוויד אקסלרוד, הודה: רומני נראה נמרץ יותר.

    כך סברו גם הצופים. משאל בזק של סי-אן-אן העלה כי 67 מול 25 אחוז סברו כי רומני ניצח בעימות (אפילו בין הדמוקרטים, 35 אחוז סברו כי רומני ניצח בעימות, לעומת 51 אחוז שסברו כי אובמה ניצח בו). 54 אחוז (בממוצע) סברו כי רומני יטפל בנושאים שונים טוב יותר, לעומת 46 אחוז שסברו כי אובמה ייטיב לעשות זאת. רומני גם שיפר את מצב ההתחבבות שלו: אחרי העימות 46 מול 45 חיבבו אותו יותר מאשר את אובמה.

    הנקודה המעניינת ביותר בסקר הייתה השאלה האם העימות עשוי לשנות את דעתם של הצופים. 35 אחוזים טענו כי העימות יגביר את הסבירות שיצביעו לרומני, לעומת 18 אחוז שסברו כי הוא יגביר את הסיכוי שיצביעו לאובמה (47 אחוז טענו כי העימות לא ישפיע על הצבעתם).

    מצד ימין של המפה, הייתה כמובן שמחה וצהלה. צ'ארלס הרט ב"וושינגטון טיימס," למשל, סבר שאובמה נראה חיוור והעיר על אמירתו של רומני "זה כיף" (בהקשר של הסיבה לכך שהדיון בנושאים השונים הפליג מעבר לזמן שהוקצה לו) והניגוד בינה לבין בקשתו של אובמה "אולי כדאי שנעבור לנושא אחר." אבל דעותיהם של בעלי דעות רפובליקנים מעניינות פחות בהקשר זה.

    אז מה קרה שם?
    שאלה טובה. צופים בעימות לא יכלו שלא להתרשם מהפער הניכר בין שני המועמדים בשליטה בחומר. רומני שלט בו היטב, ומשפטיו נבנו באופן טבעי, כשהוא מדגיש מילים מסוימות או מטעים עובדות בתנועות יד טבעיות ונובעות מתוך החומר. רומני למד לדקלם משפטים מסוימים ומן הסתם גם למד על־פה עובדות מסוימות, אך התנסחותו הבוטחת נבעה מביטחונו בהיכרותו את החומר.

    אובמה, לעומתו, נשמע כמי שלמד על־פה את פסוקו, אך לא תמיד הבין אותו היטב, וכאשר אזלו המשפטים המוכנים מראש, או כאשר המנחה או רומני הפריעו לו במהלך דקלומם, הוא נתקע. ניתן היה להבחין ב'קפיצות' האופייניות בקצב הדיבור שלו, בין משפטים 'מוכנים' למשפטים אותם היה צריך להרכיב בעצמו, על המקום. אין ספק שאובמה חש בטוח פחות כאשר הוא מדבר "בלי טלפרומפטר" ובמיוחד כאשר הוא מדבר על כלכלה. כאשר הוא העלה את הטענה כי יש הקלות במס למי שמעבירים את עסקיהם אל מעבר לים, הגיב רומני בחריפות: "הייתי בעסקים משך 25 שנים. אין לי מושג על מה אתה מדבר." אובמה לא שלף באופן מיידי הפרכה לדברי רומני, וניכר היה שלא עשה זאת משום שגם לו לא היה מושג על מה הוא מדבר.

    הסבר אחר לתבוסת אובמה בעימות יכול להיות גישתו. יתכן כי ביטחון מופרז הוביל להכנה לקויה; אפשרות שנייה היא כי אובמה היה פשוט 'חלוד' ולא היה ערוך נפשית לאינטנסיביות של עימות; ייתכן כי הסברה כי מטרתו העיקרית היא 'להגן' על יתרונו בסקרים, וכי אין לו צורך לתקוף הוביל אותו לנקוט גישה פסיבית יותר; אפשרות רביעית, שהועלתה על־ידי כמה פרשנים, הייתה כי אובמה לא נתקל בזמן נשיאותו, ואולי גם לא לפני כן, בניסיון לערער על סמכותו, על הבנתו או על בקיאותו. ג'ון מקיין, המועמד לנשיאות מטעם הרפובליקנים בשנת 2008, סבר כי ביצועיו הירודים של אובמה בעימות נבעו מארבע שנים של טיפוח עיתונאי מעריץ ולא ביקורתי. כמה פרשנים רפובליקנים אף טענו כי אישיותו הנרקיסיסטית של אובמה אינה יכולה לשאת ערעור או ספק. העוויות הפנים של אובמה תוך כדי עימות העידו על חוסר הנחת שלו מעמדתו התקיפה (או התוקפנית, תלוי בנקודת המבט) של רומני ועשויות לחזק תפישה זו.

    פירוש אחר לדברים יכול להצביע על האפשרות של טעות: אולי פשוט הערכנו את כישוריו של רומני בחסר ואת כישוריו של אובמה ביתר. רומני היה תמיד טוב בעימותים, ועם ניסיונו הרב והעדכני, בעקבות העימותים התכופים בין המועמדים הרפובליקנים, ניתן היה לצפות יתרון מסוים עבורו בעימות.

    אובמה, לפי גישה זו, לא גילה חולשה מיוחדת: הוא אף פעם לא היה טוב בעימותים. באף אחד מהעימותים בהם השתתף הוא לא הפגין 'ביצועים' ברמה גבוהה, ובדרך כלל היו ציוניו בינוניים. לרוב, אפילו בינוניים ומטה. אובמה מפגין ביצועים טובים כאשר הוא נואם בסיוע הטלפרומפטר, אך נרתע ומתפקד הרבה פחות טוב במצבים בהם הוא נאלץ לאלתר ולהתמודד. תבוסתו בעימות, מכאן, הייתה אולי התוצאה שיש לצפות לה. אובמה הצליח להתאושש רק למחרת היום, כאשר נשא נאום—הפעם בלי הפרעות מרומני.

    מה שכן, כדאי יהיה לצפות בעימות השני.

    הערות
    1 אובמה החליט, ברגע תמוה במיוחד, להסתרבל בסיפור על מורה בלאס וגאס עם 42 ילדים בכיתה וספרי לימוד בני עשר שנים, כאילו היה עדיין המועמד לנשיאות ולא הנשיא האחראי לכך.


    הצטרפו לקבוצת הקוראים המרגשת בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
    אורי רדלר 4/10/2012
    רשימת תגובות (9)
     
     
    טוב, אז הקפיטליסט ניצח בקרב
    4/10/2012
    נכתב על ידי בורנשטיין

    אבל הוא לא ינצח במלחמה. אובמה יקח את הבחירות ובגדול, על אפם וחמתם של בורגנים מדכאים שכמותך.
     
     
     
     
    תודה, חיכיתי לקרוא על העימות כאן
    4/10/2012
    נכתב על ידי בטח

    אני לא ממש צפיתי בעימות אבל הקטע שלי הכי זכור הוא העקיצה של רומני די בפתיחה על כך שיש לו חמישה ילדים. הוא הצליח להגיד שהנשיא משקר בכזו עדינות ובצורה שמעלה חיוך.

    יש עוד הסבר לביצועים של אובמה. לפי אל גור אובמה הושפע מהגובה בדנבר. אני מקווה שהוא אמר את זה בצחוק.
     
     
     
     
    או שכן או שלא, מה שבטוח - אולי
    4/10/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    לבטח
    4/10/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    גם אני מקווה. מקווה מאוד.
     
     
     
     
    לא מתווכח איתך על זה
    4/10/2012
    נכתב על ידי שאול

    אולי רק על ה 90 מיליארד שהלכו לחברות שמחציתן פשטו את הרגל. קודם כל - הלוואות, לא מענקים. שנית, שום דבר שקרוב לחצי לא פשט את הרגל. אבל בסה"כ - לא צריכה להיות מחלוקת שאובמה נדרס בעימות הזה.

    השאלה המתמיהה היא למה זה משמח אותך?

    רומני אומר שרגולציה היא הכרחית לעסקים. ודוק - לא רק אכיפת חוזים. רגולציה.
    הוא אומר שהוא לא יוריד מיסים, אלא רק יוריד את שיעורי המס ויפצה על כל ההורדה בביטול פטורים למיניהם. סך הכנסות הממשלה לא ישתנו.
    (אגב, כל מי שבדק ברצינות את המספרים הגיע למסקנה שזה בלתי אפשרי בלי העלאת מיסים משמעותית על המעמד הבינוני. מחקר אחד יחסית רציני הראה שאולי זה אפשרי מתמטית עם העלאת מיסים על כל משק בית שמרוויח מעל 100,000 דולר לשנה. אובמה, אגב, התחייב לא להעלות מיסים על מי שמרוויח פחות מ 250,000).

    הוא אומר שהוא לא יפגע במדיקייר. שהוא מתחייב להמשיך בתשלומי העברה ענקיים, אבל להחליף אותם בשיטת ואוצ'רים. בקיצור, אולי הוא עכשיו בעמדה יותר טובה לנצח, אבל אתה אמור הרבה פחות למוך בו, לא?
     
     
     
     
    ובישראל כרגיל - מקהלה של קול אחד
    5/10/2012
    נכתב על ידי איתמר

    התגובות/פרשנות בישראל כ"כ מדכאות. בערוץ 2 ו 10 אתה שומע רק קול אחד: מה קרה לאובמה, המלך שלנו? כנראה יום חלש.
    זה כאילו מראים להם שהמלך עירום והם ממשיכים להתעקש "מה קרה לו היום?" לא קרה לא כלום, חוץ מחשיפת הפרצוף האמיתי שלו. קומוניסט שיודע רק לשלהב המונים ולהרוס את אמריקה.
    http://www.rushlimbaugh.com/daily/2012/10/04/dems_don_t_know_what_hit_em
     
     
     
     
    לשאול
    5/10/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול,
    מי אמר שזה משמח אותי?

    להערכתי, אובמה ינצח בבחירות האלה, מסיבות החורגות הרבה מעבר לאובמה, רומני או מערכת הבחירות הספציפית הזו. לצד זה, ואולי בגלל זה, חשוב מאוד שתפישת העולם שמייצג רומני תזכה לייצוג נכבד בבחירות האלה, כי אחרי ההתרסקות, יהיה צורך באלטרנטיבה עם מידה מספקת של לגיטימיות.

    כתבתי על הנושא של ההבטחות של רומני ושל אובמה במקום אחר:

    גם הרפובליקנים מעדיפים שלא לדבר על הפיל שבחדר. פול ריאן ומיט רומני מדברים על "רפורמה במדיקייר" (תכנית הבריאות לגמלאים), אך מעדיפים להתמקד ב'סוכריות' דוגמת סילוק מכשולים ביורוקרטיים או הפחתת מסים לעסקים, ולהסתפק בדברים מעורפלים על הצעדים הנוספים שיידרשו. גם הם, על-פניו, מציעים תכנית המבוססת על אמונה בגידול פלאי בתוצר, שייתר את הצורך בצמצום נוסף בתקציבי הרווחה

    .

    ה"גם" בתחילת המשפט מתייחס לדיון קודם באותו מאמר, על העובדה שגם הדמוקרטים מדמיינים כלכלה שתצמח כאילו בלעה תריסר אפוני פלא, שעה שאין שום יסוד לסברה הזו.

    הרפובליקנים, במלים אחרות, מספרים סיפורי מעשיות בשני מובנים: א) הם טוענים כי צמיחה מהירה וסגירת חורי הטבות מס תוכל לפצות על הירידה בהכנסות המדינה. ב) הם טוענים כי ניתן יהיה להימנע מצמצום דרמטי בתכניות הרווחה ולהסתפק ברפורמות חלביות.

    הדמוקרטים אומרים דברים דומים, בהבדל קטן אחד: הם כנראה לא משקרים. הדמוקרטים אומרים כי תכניות תמרוץ תוכלנה להזניק צמיחה מהירה בקצב של 5 אחוז לשנה בעשר השנים הקרובות, וגידול במסים שיניב הכנסות של 4 טריליון דולר נוספים בעשור הקרוב (הנחה של צמיחה של 7.62 אחוז בהכנסות). ההתרשמות שלי היא שאובמה ואנשיו אכן מאמינים שמעבר לפינה קרובה טמונה צמיחה מרשימה, ולכן ניתן למשוך עוד זמן במצב הנוכחי.

    ההבדל העיקרי, לפיכך, הוא שרומני וריאן יודעים היטב כמה המצב חמור, אבל אינם מוכנים לומר לציבור במהלך מערכת בחירות עד כמה קשים וכואבים יהיו הצעדים שצריך לנקוט. סביר להניח שהם יתקשו להעביר אותם לפני התמוטטות. אובמה פשוט מתכוון לא לנקוט אותם. התוצאה תהיה התמוטטות, והשאלה העיקרית היא האם כשזה יקרה עדיף שתהיה חלופה קרדיבילית עם ידע בסיסי בחיבור ובחיסור, או שעדיף שאובמה יוביל את מהלך הקיצוץ.

    ובתשובה לשאלתך: אני סבור שרומני הוא הרעה הפחותה. הוא, לכל הפחות, יודע שהוא מוכר שמן נחשים. במישור אחר, אני סבור שבתקופה כה מורכבת, עדיף שישב בבית הלבן מישהו שיש לו א) ניסיון בניהול עסק. ב) הבנה מסוימת בכלכלה. ג) הבנה בניהול משא ומתן. ד) קצת אומץ.
     
     
     
     
    אז מה הסיבות שבגללן אובמה ינצח בבחירות ?
    6/10/2012
    נכתב על ידי אביתר

     
     
     
     
    לאביתר
    6/10/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    מאותה סיבה שיוון קרסה: אנשים דורשים מהלומת מחבת על הראש.