התמוטטות—הספר


למי שטרם שמע וטרם ראה: הוצאתי ספר חדש בשם "התמוטטות"—על קריסת המערב ומות מדינת הרווחה.

בעמוד זה תוכלו למצוא קישורים נאים לדברים שימושיים שונים הקשורים ב"התמוטטות." וראשית, אפנה לפרסומות:

Facebook עמוד הספר בפייסבוק
very small קנייה מקוונת (בהנחה נאה)

תנו לספר לייק!

סקירות, ראיונות ומידע נוסף תוכלו למצוא במקומות הבאים:
  • סקירה של הספר מאת הלל גרשוני ב"מידה.".
  • "חמש שאלות" ב"הארץ." ראיון.
  • ראיון מקיף עמי בתכנית הטלוויזיה "אפקט הפרפר" (ערוץ 66). הראיון מתחיל בדקה 11:30.
  • "ביקורת על "התמוטטות" ב"מחלקה ראשונה" (מאת יוסי ברנע)
  • "מות מדינת הרווחה": מאמר המשך של ד"ר אושי שהם-קראוס, העוסק כחלק מרכזי גם ב"התמוטטות."
  • "משה סילמן הוא אנחנו": דיון מעניין ויפה ב"התמוטטות" ורעיונותיו בטור של ד"ר אושי שהם-קראוס בוויינט.
  • ראיון ב"ערב חדש" על "התמוטטות" (חפשו את התכנית מתאריך 12.6.2012).
  • ראיון לעיתון "מעריב" על "התמוטטות."
  • ראיון מוקלט איתי בתכנית "אראל סג"ל לא סותם ת'פה" ב"גלי ישראל". תוכלו לשמוע אותו כאן. אני קצת לפני סוף השעה.
  • חלק מהפרק האחרון של הספר.
  • רשימה ב"הקפיטליסט היומי" על הספר.
  • ראיון על הספר באתר Kr8: שאלות ותשובות על "התמוטטות" (מוקלט) עשוי להיות מעניין, אם כי לדעתי אני קצת יותר מדי 'ססגוני'.


    הצטרפו לדף "התמוטטות" בפייסבוק וזכו בעדכונים


  •  
    אורי רדלר 19/5/2012
    רשימת תגובות (16)
     
     
    יש כמה טעויות במבוא
    19/5/2012
    נכתב על ידי שאול

    החוב החיצוני שאתה מתייחס אליו בהקשר של אירלנד הוא החוב של כלל המשק, ולא של הממשלה. הוא מספר חסר משמעות, כיוון שיש גם הרבה מאד אנשים שחייבים לאירלנד כסף. החוב של ממשלת אירלנד:
    http://www.financedublin.com/debtclock.php
    86% תוצר. כלומר, אם נניח שחלק העבוה בתוצר הוא בערך 60%, החרמת השכר של העובדים כולם תגמור את החוב של הממשלה תוך שנה ושליש. לא ברור לי מאיפה הבאת את החישוב התמוה שסך השכר לא יספיק אפילו לשם את הריבית.
    החוב החיצוני של כלל המשק האירי, אזרחים עסקים וממשלה נטו, כלומר בחיסור החובות של שאר העולם אליהם, גם אולי מעניין.
    המספר שהבאת מוגדר בצורה שגויה, ובנוסף הוא חסר משמעות.

    החוב של ארה"ב - האם אתה מנסה להטעות או מטעה? מה זאת אומרת "הנפיקה בעשרות השנים האחרונות אגרות־¬חוב בהיקף של יותר מ־50 טריליון דולר". הרי חלק מהחוב הזה כבר שולם. החוב של ממשלת ארה"ב כיום הוא:
    http://www.usdebtclock.org/
    בערך 15 טריליון דולר, כלומר בערך 100% תמ"ג של ארה"ב. מאיפה 50? למה תמ"ג העולם?

    ועכשיו - שאול בעצבים:
    על הקשקושים שלך בנוגע לקיינסיאנים - אחרי שהוכחת באותות ובמופתים שאתה לא מכיר את הספרות הקיינסיאנית, שאתה לא מבין את התיאוריה הקיינסיאנית, לא את הרעיון של המכפיל, ועוד פחות ממנה את כלל סיי, אין לי מה להוסיף.
    אולי אוסיף רק זאת, עם כל הכבוד לקיינס קשישא, מה שמכונה היום קיינסיאניזם הוא לא הספורט של לקרוא את התיאוריה הכללית ולהתפלפל בשאלה מה קיינס אמר או כתב. יכול מאד להיות שקיינס עצמו לא יזהה את הרעיונות שלו בעבודות קיינסיאניות או ניאו קיינסיאניות. חלק גדול וחשוב מהרעיונות המקוריים של קיינס נדחו לחלוטין על ידי מחקר מאוחר יותר, שעדיין קורא לעצמו קיינסיאניץ מידת מבריקותו של קיינס ככלכלן (והנכונות שלך לשים עצמך שופט בנושא היא צניעות מן המדרגה הראשונה) לא מעלה ולא מורידה בכלום לקיינסיאניזם.

    חבל.

    דוקא חשבתי שאולי אני ארצה לקרוא את הספר הזה.
     
     
     
     
    פחח קיינסיאניזם...
    20/5/2012
    נכתב על ידי גיאק

    מה זה משנה?
    הממשלות פועלות לפי האינטרסים העסקיים שבוחשים בהם ומשתינות בקשת על התיאוריות המתוחכמות שלך. זה כל מה שצריך להבין. כיצד פועלת חבורת שודדים במערב הדמוקרטי- פסיכולוגיה אנושית.
     
     
     
     
    רצונו של אדם, כבודו
    20/5/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול, כמה הערות:
    א. החוב של אירלנד, כפי שתוכל לראות בנתונים הרשמיים (נכון לדצמבר 2011) הסתכמו המחויבויות של אירלנד כך (אני מעגל את הנתונים):
    1. מחויבות של 103 מיליארד אירו של הממשלה המרכזית.
    2. מחויבות של 120 מיליארד אירו באג"ח של הבנק המרכזי.
    3. מחויבות של 752 מיליארד אירו עבור הבנקים שהממשלה הלאימה.
    4. מחויבות למוסדות פיננסיים אחרים (בעיקר בנקים במדינות אחרות) - 1853 מיליארד אירו, שמתוכם 311 מיליארד אירו הם מחויבויות של משקי בית.

    החישוב באתר אליו הפנית מתייחס לחוב הממשלתי.

    החישוב של ממשלת אירלנד מתייחס לנכסי הבנקים המולאמים ולנכסי בנקים וממשלות זרות כאילו ערכם לא השתנה כלל. לדוגמה, ממשלת אירלנד רושמת בטור הנכסים שלה 436 מיליארד אירו כהון מניות 717 מיליארד כאג"ח, ניירות נגזרים כ-153 מיליארד, וכן הלאה. הניירות האלו שווים כסף על הנייר, אבל לא במציאות. אם תבצע, לצורך התרגיל, מחיקה חשבונאית לפי הערך הממשי (למשל, אם רשמת מבנה עסקי כמחויבות לתשלום בגובה 10 מיליון אירו, כשהמבנה מוערך במאזן כעת בערך של 10.5 מיליון אירו - רשום אותו לפי ערך השוק שלו, שהוא, נאמר, 2 מיליון אירו) תגלה שמצבת החוב היא זו שציינתי.

    הנתון הוא בעל משמעות רבה, שכן א) ממשלת אירלנד ערבה ישירות לחלק נכבד מהסכום (חובותיה + חובות הבנקים שהלאימה); ב) אי ההכרה החשבונאית בערך האמיתי בסכומים בסעיף א' ובחובות האחרים היא הדבר היחיד שמחזיק את אירלנד כרגע מעל המים, לכאורה.

    ב. החוב של ארצות הברית - המספר של 50 טריליון היה לאיור הדברים. החישוב הממשי הוא מה יקרה אם ארה"ב תחליט לפתע לשמוט את כל סעיפי ההוצאה ולשלם את החובות הניצבים שלה מהכנסותיה. נכון לשנת 2011, הכנסותיה ממסים היו כ-1,200 מיליארד דולר. תשלום כל חובותיה הנוכחיים מתקציב זה, בחישוב הריבית על החובות הנוכחיים, מביא אותנו ל-25 שנים של תשלום.

    =============

    ולסעיף העצבים: אני, כידוע, חולק עליך, ובפרקו הראשון של הספר תוכל לראות דיון מקיף בנושאים האלה. קיינס, לעניין הדיון כאן, חשוב לא כתיאוריה כלכלית (לדעתי, חשיבותן של כל התיאוריות הכלכליות בקביעת המדיניות בפועל קטנה יחסית) אלא בכך שהוא סיפק אדרת כמו-מדעית למרקנטיליזם הישן והמוכר. בספר נדונה באופן מקיף (בפרק הראשון, במיוחד) העליה של הקיינסיאניזם והאופן בו הצורך בניאו-קיינסיאניזם או מוניטריזם הופיע רק כאשר התברר כישלונו בפועל.

    אני מייחד גם מקום לדיון בטיעונים של "חלק גדול וחשוב מהרעיונות המקוריים של קיינס נדחו לחלוטין על ידי מחקר מאוחר יותר." אני נוטה להסכים עם האופן בו תיאר את "תיאוריה כללית" הנרי הזליט: "לא הצלחתי למצוא בספר רעיון חשוב אחד שהוא גם נכון וגם מקורי. מה שמקורי בספר, אינו נכון; ומה שנכון, אינו מקורי. למעשה... גם חלק גדול ממה שאינו נכון אף הוא אינו מקורי..." בכל זאת, בשורה התחתונה, אם אתה מקבל את הרעיון הבסיסי (כלומר, שחוק סיי אינו תקף) כל המודיפיקציות בהמשך אינן מעלות או מורידות הרבה - באותו אופן בו אם אינך מקבל את הטיעון שיש תת-מודע קולקטיבי ואוניברסלים מייתר גם את ההתפלפלויות של יורשיו של יונג, אפילו אם "חלק גדול וחשוב מהרעיונות המקוריים של יונג נדחו לחלוטין על ידי מחקר מאוחר יותר."

    ולגבי הספר - חבל. הפסד שלך, אם יותר לי.
     
     
     
     
    קיינסיאניזם וחוב
    20/5/2012
    נכתב על ידי שאול

    אני חושב שיש בהחלט מקום לדון באופן שבו הרעונות הקיינסיאנים עוותו בידיהם של ממשלות. אין ספק שיש אנשים שמאמינים שקיינסיאניזם אומר שאם הממשלה תבזבז אז הצמיחה תגדל, וכו', וממשלות ינצלו את האמונה הזו של אנשים. אפשר לדבר על זה. צריך לדבר על זה. הכל על הכיפאק.

    אבל לדבר על גוף מחקר כל כך עשיר, ניואנסי, ועתיר דיון בראיות בתור "עוד 200 שנה יביטו בזה כמו שאנחנו מביטים בסרטי תעמולה קומוניסטים" זה מגוחך. מי שהפיקו את סרטי התעמולה הסובייטים ידעו שהם סרטי תעמולה מגוחכים, ורק קיוו שהציבור יבלע אותם. האם אתה סבור שמאות החוקרים - כולל למשל מילטון פרידמן ופול סמואלסון, יודעים ידוע היטב שהרעיונות הקיינסיאנים מופרכים אבל הם פשוט מנסים לשכנע את העם ש... בעצם שמה? אני לא יכול לחושב על דבר אחד שמשותף לשניהם מבחינת מדיניות...

    חוב - אז שיקרת בספר. אמרת 50 טריליון כשזה ברור לא מספר רלוונטי לכלום. ואתה, במחילה, משקר או טועה בתגובתך שוב! ההכנסות של ממשלת ארה"ב - רק פדרלית! - היו ב 2011 2.3 טריליון דולר, שזה כפול ממה שכתבת:
    http://www.taxpolicycenter.org/taxfacts/displayafact.cfm?Docid=200
    ועוד בערך 0.75 טריליון במיסים של מדינות ורשויות מקומיות:
    http://www.census.gov/govs/statetax/

    למה לשקר לציבור למה? ולמה בנושאים ששלוש דקות בגוגל חושפות את האמת?

    כדי להחזיר את כלל החוב, יספיקו אם כך פחות מחמש שנים - כי תקבולי המיסים גדלים כל הזמן. לא שברור לי למה זה חישוב כל כך קריטי. ובא לא נשכח את האפשרות להעלות מיסים - העלאת המיסים לרמה שבה הם יהיו כאחוז מהתוצר מה שהם היו אך בשנת 2000, תביא לעלייה משמעותית בהכנסות ממיסים. אפשר בקלות רבה לדמיין תוואי גירעון שבו ממשלת ארה"ב משלמת את כל חובה תוך שלושים שנה גם בלי להשתגע.

    אל אירלנד - יפה שאתה לוקח לעצמך את האחריות לתמחר את החוב של אירלנד. כל עוד אתה עושה את הכל סימטרי, כלומר אם אתה מתמחר "נכון" את הנכסים של אירלנד, נא לתמחר נכון גם את ההתחיבויות שלה - ואז הכל סבבה. ובכל מקרה - לעשות את זה בשקיפות, ולא לזרוק על הקורא מספרים סתם. בינתיים, מה שכתבת בספר, על החוב של ממשלת אירלנד הוא הטעיה כל כך גסה, שהשפה נאנקת לא לקרוא לה פשוט שקר.
     
     
     
     
    ובטון מפויס יותר
    20/5/2012
    נכתב על ידי שאול

    אם אני מתרגז, זה רק כי אני בטוח שיש בספר הרבה דברים מעניינים, שיחדשו לי ויספרו לי דברים שלא ידעתי, וטיעונים שיגרמו לי לפקפק בעצמי, ולנסח מחדש עמדות. בייחוד בנושאים היסטוריים שעליהם אתה כותב דברים מעניינים (כמעט) תמיד. וחבל, ממש ממש חבל שמתוך הרצון העז להכניס עוד קטנה פה ושם, את כותב דברים שהם פשוט, אממ.. איך לקרוא להם? לא נכונים. דברים כאלה פוגעים באמינות של הטיעון, ומעיבים על כל הספר. אם בדברים שאני מתמצא בהם אני מגלה טעויות - מה אני אמור לחשבו על הקטעים שבהם נסקרת ממלכת אשור?
     
     
     
     
    לשאול, מעשיה ושאלה.
    21/5/2012
    נכתב על ידי ירון

    תחילה תגובה ל-"החוב החיצוני שאתה מתייחס אליו בהקשר של אירלנד הוא החוב של כלל המשק, ולא של הממשלה. הוא מספר חסר משמעות, כיוון שיש גם הרבה מאד אנשים שחייבים לאירלנד כסף."

    מעשה בשני יהודים שתכננו להתפרנס מרכישת חבית יין בעיר הגדולה יהופיץ, ומכירת היין בעירם חלם. אספו את כל חסכונותיהם, נסעו ליהופיץ ורכשו את החבית. בדרכם חזרה התאווה אחד מהם לכוסית יין. הלווה מחברו פרוטה אחת על חשבון חלקו ברווחים הצפויים ממכירת היין, ובדרך זו מימן לעצמו רכישת כוסית אחת. ראה חברו והחליט שגם לו מגיעה כוסית יין. הלווה מחברו פרוטה, ונהנה גם הוא מכוסית יין. עצרו את העגלה בצד הדרך, והמשיכו ללוות ולהלוות עד שסיימו לשתות את כל חבית היין. בסוף נשארו שני החלמאים ללא חסכונותיהם ועם כאב ראש גדול. חכמי חלם אינם מבינים עד היום מדוע: הרי החוב הנקי של איש מהם לא עלה אף פעם פרוטה אחת...

    (הסיפור במקורו של שלום עליכם, ואני הרשיתי לעצמי להתאים אותו לצרכי.)

    ועכשיו השאלה שמתייחסת בעיקר להתקדמות הגדולה במחקר הקיינסיאני.

    האם ידוע לך על מקרו-כלכלן שהודה שתורתו אינה נכונה לאחר שהתפרסם מחקר אקונומטרי שתוצאותיו אינן מתאימות לתאוריה של הכלכלן?

     
     
     
     
    סיפור נהדר!
    21/5/2012
    נכתב על ידי שאול

    ואולי הגזמתי כשאמרתי שאין שום משמעות לחוב ברוטו. אם החוב ברוטו שימש בעיקר לצריכה, כמו בסיפור, אז אולי יהיו לזה אפקטים שליליים, למרות שלא ברור מה הם. שני היהודים מחלם בזבזו את כל חסכונותיהם, ובמקום לעשות בהם שימוש להשקעה, עשו בהם שימוש לצריכה. שניהם יהיה חדלי פירעון בחוב שלהם זה לזה - ואכן זה כשלעצמו לא משנה כלום! החובות שלהם זה לזה אכן מבטלים זה את זה!
    אבל מה שכן משנה - זה שבפירוש היה שינוי במצבת החוב שלהם - הם הוציאו את כל חסכונותיהם! אבל, שים לב שאפילו אם כך, הם יחזרו לחלם, יחזרו לעבודה, ואודרופ. ממשיכים. לא ברור -לא אומר שלא יקרה- אבל לא ברור למה זה צריך ליצור אבטלה.
    מה שבטוח - כמעט כל אחד מאיתנו מחזיק חובות מסוימים, ומחזיק נכסים מסוימים. פרטים כמדינות. האם נראה לך סביר לספור רק את החובות שלי (נניח משכנתא) ולהתעלם מהנכסים שלי - נניח שתי תכניות חסכון, קרן פנסיה, ובית? כלומר, או.קיי, יש טעם לדבר גם על סך החובות, ולא רק על הנטו. קיבלתי. אבל האם זו הדרך למדוד את הבריאות הפיננסית שלי? להתעלם מהנכסים?

    באשר לשכנוע ושינוי דעת - אתה בוודאי צודק. אם יש כאלו ששינו את דעתם - אני לא מכיר אותם. המדע, כדברי הממרה הידועה, מתקדם מהלוויה להלוויה. ואם מדע אמיתי - קל וחומר שתחום החקר העיוני המוכר בשם כלכלה. ההתקדמות, בכל מקרה, קיימת. רעיונות חלשים, עם ביסוס אמפירי חלש, או יסודות לוגיים רעועים חולפים מן העולם לא בגלל שאנשים שהחזיקו בהם מתחרטים, אלא כי הדיסיפלינה דוחה אותם. הם לא מעמידים תלמידים ממשיכי דרך, המאמרים שלהם מתפרסמים פחות ופחות, בסמינרים הם מוצאים עצמם נבוכים יותר ויותר, וכדו'.
    באופן כללי, כל המקרואיסטים הפעילים באקדמיה (בשונה מהבלוגוספירה) יגידו לך שאנחנו לא יודעים מקרו כל כך טוב. שאין שום סיכוי שעוד שלושים שנה המחקר המקרו כלכלי יראה כמו שהוא היום, ואם כן זה יהיה כישלון מהדהד. יש פה ושם תובנות שהולכות ומתגבשות, אבל בניגוד לחלקים משמעותיים במיקרו, שכנראה יישארו כמות שהם גם עוד שלושים שנה, במקרו המצב הרבה יותר שביר. אני כמובן אינני כלכלן (אני שרת במקצועי), אבל יש ליחברים כלכלנים, ונכחתי הרבה מאד פעמים בסיטואציה שבה מישהו שואל את המקרואיסט "נו, אז מי צודק?", ומקבל תשובה ארוכה מדי שבסופו של דבר אומרת שאנחנו רחוקים מלהיות בטוחים, אבל למיטב השיפוט שלו, כנראה ש X זו הדרך הנכונה לפעול.

    ואת שטופי המוח האלו, השווה - ל"התמוטטות המערב היא בלתי נמנעת", ו"קיינסינאיזם ייראה לנו כמו סרטי תעמולה קומוניסטיים מבחינת רמת הרצינות".
     
     
     
     
    ארה"ב ואירלנד
    21/5/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול,

    כפי שמן הסתם תוכל לראות בספר - המבוא הוא המבוא, וניתוח מפורט של הנתונים נמצא במקום אחר.

    לגבי הנתון של ארצות הברית, הנה חישוב מפורט יותר, לפי נתוני שנת 2011:

    א. ההכנסות ממס הכנסה, מס חברות, מס מותרות, מס ירושה ומתנות, מכס וכן הלאה הן כ-1,484 מיליארד דולר.
    ב. ההכנסות מביטוח לאומי ומביטוחים שונים אינן יכולות להיכלל בחשבון ההכנסות, שכן הממשלה אינה יכולה לגבות כסף כנגד שירות שהיא מתכחשת לחובתה להעניקו בהמשך. במטבע דומה, אנחנו צריכים להתעלם מההכנסות מהפרשות מעבידים לגמלאות. בכל זאת, ברוח הרמאות הכללית, נניח כי הממשל ממשיך לגבות את החלק היחסי (שהוא גם חלק הארי) על תשלומי הגמלאות שהוא משלם, המסתכמים ב-483 מיליארד.
    ג. ההוצאות לתשלומי גמלאות לגימלאים, פועלים רכבת, אנשי צבא והשירות הפדרלי מסתכמות ב-855 מיליארד דולר.
    ד. סה"כ הממשל יכול להחזיר, בחישוב כולל, בערך 1113 מיליארד דולר מדי שנה.

    זה מביא אותנו להפחתה של 1,113 מיליארד דולר מדי שנה בשנים 2012-2037, מחוב שהוא בראשיתו 15,736 מיליארד דולר. נוסיף לחוב הזה מדי שנה גם את הריבית (בשיעור לאורך זמן של 5 אחוז - נמוך יותר מהממוצע הרב-שנתי) ויוצא כי אחרי 25 שנה יקזז הממשל את כל חובו (לבד מ-167 מיליארד דולר).

    לגבי המיסים של רשויות מקומיות - כזכור, יש להן הוצאות, יש להן אגרות חוב משלהן ומעבר לכך, חלק נכבד מהוצאותיהן הוא לגימלאות ולתשלומי רווחה. הכללתן פועלת 'לרעתך' בהקשר זה.

    לגבי הגידול בהכנסות - בדוק שוב את נתוניך. אם תשווה את נתוני שנת 2000 ואת נתוני שנת 2011 תראה כי התקבולים ממסים לא גדלו כלל (1,370 מיליארד בשנת 2000; 1,483 בשנת 2011 - בניכוי אינפלציה יש קיטון מהותי) ותקבולי הביטוח הלאומי (גדלו מ-652 ל-818 בשנים 2000-2011) הצטמצמו אף הם, אף כי בשיעור קטן יותר.

    =======

    אירלנד: אחת הנקודות העיקריות בספר - ואני עומד עליה בפירוט בנקודות שונות, היא שאי הכרה חשבונאית (לדוגמה, ההתעלמות מגידול של כ-1.8 טריליון אירו בחוב החיצוני בין נקודה א' ל-ב') היא אחד מתסמיני הבעיה.

    במקרה של אירלנד, מה שקרה היה, בערך, כזה: בתחילת המשבר, עם התפוצצות בועת הנדל"ן האירית, התברר שהבנקים פשטו רגל (סך המחויבויות שלהם גדל ב-448 מיליארד אירו בשנים 2003-2005 ובעוד 537 מיליארד אירו בשנים 2006-2008). היו כאן שתי אפשרויות: הראשונה הייתה שממשלת אירלנד תניח לבנקים ליפול; השנייה הייתה שהיא תיקח על עצמה את חובותיהם. האפשרות הראשונה הייתה גורמת לבנקים באירלנד ליפול, ולכל הבנקים הנושים (במיוחד באירופה) לרשום מחיקות של משהו כמו 1,200 מיליארד אירו.

    הפתרון היה שממשלת אירלנד לקחה על עצמה את החובות של הבנקים (שהיא כמובן לא מסוגלת לשלם) ויצרה מאזן פיקטיבי בו היא מחזיקה כנכסים באג"ח ובחובות של גורמים זרים, ואלו מתומחרים מצידם במחיר פיקטיבי המבוסס על ההנחה שהנכסים שלהם (אותם מחזיקה ממשלת אירלנד) הם בעלי ערך כפי שהיו בשיא הבועה. אירלנדבלוף.
     
     
     
     
    לגבי אמינות הנתונים
    21/5/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    אחת הסיבות העיקריות לקיומה של ביבליוגרפיה (ובמקרה הספר, לעתים קרובות, עם מקור אינטרנטי נגיש) היא כדי שאפשר יהיה לבדוק את הנתונים.

    ואגב, שוב, לגבי אירלנד, מייקל לואיס כתב מאמר יפהפה (כרגיל) על פשיטת הרגל של אירלנד, ומסביר את הדברים ברוח דברי (אם כי בניסוח פואטי ויפה) בעמ' 2-3. אני די מופתע מכך שמשהו שמקובל למדי כעובדה די ברורה נראה לך בעייתי.
     
     
     
     
    אחח....
    21/5/2012
    נכתב על ידי שאול

    חלק א-
    א. לצורך תשלומי החוב מה שמשנה הוא גדלים נומינליים. החוב של ארה"ב לא מוצמד למדד (ברובו הגדול), ולכן לא ברור לי למה לתקן את ההכנסות ממיסים לאינפלציה - בכל הנוגע לחישוב הנ"ל.
    ב. ובכל מקרה - השוואות בין תקבולי המיסים בשיא בועת הדוט קום לשפל הנוכחי? אתה יכול יותר.
    ג. ובעיקר, אילו המיסים כחלק מהתוצר לא היו קטנים כל כך - תקבולי המיסים היו גדולים בהרבה.
    ד. את מה שאמרת על כבאים ושלטון מקומי - פשוט לא הבנתי.

    חלק ב -
    נכון שחלק גדול מההכנסות ממיסים של הממשל האמריקאי - על כל דרגיו, הוא מתשלומי ביטוחים למיניהם של מעסיקים ועובדים. אבל, כמובן, זה גם חלק עצום מההוצאות. כפי שרבים נוהגים לומר - ממשלת ארה"ב היא חברת ביטוח עם צבא. כל שאר ההוצאות הם בקטנה. אם אתה רוצה להפריד את התשלומים הביטוחיים באופיים - סבבה. משני הצדדים אבל, כן? גם הוצאות וגם הכנסות. אגב, הקרן שממנה אמורים לשלם את דמי הביטוח הלאומי, ושאליה הולך המיסוי הרלוונטי, נמצאת עדיין בעודף משמעותי מאז הימים שכל הבייביבומרס שילמו לתוכה, ועוד לא היו כל כך הרבה זקנים. בוודאי - יש הרבה מה לפתור לעתיד לבוא. אבל אני רק אומר - אם מפרידים את תשלומי הביטוחים למיניהם אז משני הצדדים.

    חלק ג -
    אירלנד - אפילו בפרשנות הכי לטובתך, אלא אם כן אתה חושב שערך הנכסים של כל משקי הבית, החברות והממשלה האירית הם אפס, המספר שדיווחת בספר הוא בגדר הטעיה. ואגב, למרות שחובות הממשלה האירית צריכים לכלול את אחריותה לחובות הבנקים, לא כל החוב החיצוני של אירלנד הוא של הממשלה. המספר בספר טועה גם מבחינה זו.

    חלק ד-
    מרקו מגיע לקורדובה, ושומע על אישה שמתאימה לתיאור של אמו שנמצאת בבית החולים. הוא ממהר לשם, אך כשהוא מגיע, מסתבר ש.... כל זאת ועוד, בפרק הבא.
     
     
     
     
    ואחח מצידי
    22/5/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שאול,

    א. אירלנד. ממשלת אירלנד רושמת סך כולל של התחייבויות בשיעור של 2829.5 מיליארד אירו. עיקרו הוא אג"ח ומניות (כלומר, ערך ספרים). נכסים ממשיים הם רק חלק קטן מהמחויבות ו/או הנכסים.
    מעבר לכך, זה לא כל כך חשוב מה ערך המבנים - חשוב מה ערך המניות ואגרות החוב. מה לדעתך צריך להיות ערך המניה או אגרת החוב של בנק שפשט את הרגל? או של מוסד פיננסי שהתברר שהוא צריך למחוק מאזנית, נאמר, 50 או 60 מיליארד אירו?

    ב. ארה"ב: 1. תשלומי החוב - התיקון של ההכנסות ממסים לפי אינפלציה הוא די אלמנטרי; 2. אי הוגנות בהשוואה לשנת שיא הדוט-קום: ערכתי את ההשוואה מול שנת 2001 (1297 מיליארד) ושנת 2002 (1152 מיליארד) ועדיין, בתיאום אינפלציה, יש קיטון בהכנסות. 3. הוצאות והכנסות ביטוח: זה בדיוק מה שעשיתי - הותרתי את ההוצאות לגימלאות בלבד, והותרתי, במקביל, את ההכנסות מהפרשה לגימלאות. כלומר, ההפרשה לדמי אבטלה וכדומה הורדה, וכך גם ההוצאות בגינה. 4. יש לי חדשות בשבילך: קרן תשלום הביטוח הלאומי אינה בעודף. כבר לא. למעשה, מעולם לא, שכן העודפים בקרן שימשו ממילא לצריכה שוטפת.

    ג. שלטון מקומי, כבאים ושות': בארה"ב שכרם של כבאים, שוטרים, חלק מהמורים ושות' משולם לא מתקציב פדרלי, בדרך כלל, אלא מתקציב מדינתי, מחוזי או עירוני. טענתי שלאלו יש מערכות תקציב נפרדות, עם אגרות חוב נפרדות ומערכות חוב נפרדות ולא הכללתי אותם בחישוב ממילא. הערתי כי אם נכליל אותם בחישוב טווח הזמן לתשלום מלא יתארך ולא יתקצר, בהתחשב בכך שסעיף ההוצאה העיקרי הוא לגימלאות.
     
     
     
     
    אני חושב שאתה מבלבל אותי עם מישהו
    22/5/2012
    נכתב על ידי שאול

    מישהו שכל כך ייבהל מכמות המספרים שאתה זורק עליו, עד שהוא יאמין לך...

    מה אלמנטרי בתיקון לאינפלציה? האם העובדה שאינפלציה שוחקת את ערך החוב איננה אחת הטענות הקלאסיות נגד אינפלציה? אין שום סיבה, אלמנטרית או לא, לתקן את ההכנסות ממיסים לצורך העניין הזה.

    אירלנד - צריך לחתוך הרבה בערך הנכסים - אין ספק. לא לאפס. בנק שפושט את הרגל זה אומר שסך ההתחיבויות שלו גדול בהרבה מסך הנכסים. זה לא אומר הערך הנכסים הוא אפס. בטח שלא ערך כלל הנכסים של המשק הוא אפס - ובצד ההתחיבויות כזכור ספרת את כל החוב החיצוני, שזהו כלל החוב של כלל המשק.

    ארה"ב - יפה איך הגענו מחמישים טריליון - שהיה פחות או יותר שטות מוחלטת, לחישובים (אגב, פשוט לא נכונים. אני לא יודע מאיפה אתה מנפיץ את המספרים האלו) שאם בעצם, מורידים את המיסים מהסוג ההוא, ומקזזים את ההוצאות מהסוג האחר, ואת הכבאים סופרים בשלשות, ואת כל זה מכפילים בחמש ומוציאים שורש, אז זה יוצא עשרים וחמש שנה... די חלאס. זה הורג את האמינות שלך. הורג. איך אני יכול לסמוך שמה שאתה כותב על ממלכת אשור הוא לא כזה?
     
     
     
     
    שאול, הגבתי לנושא במקום אחר, דומני
    30/5/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    תגובה
    30/5/2012
    נכתב על ידי אורי רדלר

    אבל פתאום אני קולט שלא הייתה שום דרך בה תוכל לראות את החישוב. אז ככה:

    א. ארצות-הברית: אין ספק שהאסוסיאציה בין מספר א' (50 מיליארד) והטיעון (25 שנים של תשלום נטו) לא הייתה מוצלחת במיוחד. כפי שתוכל לראות (או שאתה רואה בפועל - אם קנית), האסוסיאציה הזו אינה חלק מהספר. שגיאה שלי - ולכשתצא המהדורה השנייה, הדברים יהיו בהירים יותר. הכלל הפשוט עובד כאן - גם אם ההסבר שלי נכון, אם אדם סביר מבין את הדברים אחרת (ואתה לא היחיד שהבין זאת אחרת) בוודאי שהשגיאה היא שלי.

    ב. אירלנד - הערכת איכות הנכסים היא עניין בעייתי. ידוע לנו כי היקף החוב גדל בכ-2,400 מיליארד אירו בשנים 2003-2011 וידוע לנו שחלק ניכר מהנכסים הם דבלינבלוף. הנקודה השנויה במחלוקת היא מה היקף ה'תספורת' שתהיה כאן לערך הנכסים בבוא יום חישוב.

    ניקח שלושה תסריטים:
    א. האופטימי: כיום יש לאירלנד פער התחייבויות-נכסים של 159 מיליארד אירו: נכסים בערך 2670 מיליארד והתחייבויות של 2829 מיליארד. נניח שביום הדין מתברר כי המצב טוב מששערנו, והירידה בערך הנכסים היא רק של 30 אחוז. במקרה זה, הבור הוא בעומק של 960 מיליארד אירו. כלל חובות משקי הבית הוא כ-184 מיליארד אירו (לפי הנתונים העדכניים כאן - כך שלא מדובר בפקטור ממשי).

    ב. הממוצע: לפי אותם נתונים, ירידה של כ-50 אחוז בערך הנכסים תביא אותנו לבור בעומק של 1495 מיליארד אירו.

    ג. החמור: לפי אותם נתונים, ירידה של כ-75 אחוז בערך הנכסים תביא אותנו לבור של 2161 מיליארד אירו.

    תזכור כי החוב הממשלתי הוא רק חלק קטן מהסיפור. לממשלה ולבנק המרכזי יש חוב חיצוני נטו (בניכוי נכסים) של 200 מיליארד אירו. ירידות הערך המשמעותיות אינן דווקא מ'תספורת' ממשלתית או מקריסה נוספת של מחירי נדל"ן אלא מהתרחשויות כמו קריסת בנק אירופי, קריסת חברה באירלנד, וכדומה שמניותיהם ואגרותיהם הם עיקר הנכסים, לכאורה. כפי שמעירים כאן, שיעור החוב שאינו למשקי בית (כלומר, החוב בסיכון גבוה יותר) הוא בשיעור ניכר מאוד מכלל החובות למגזרים שאינם הבנקים. נוסף על-כך, היכולת לפצות על אובדנים (לדוגמה, למכור רכוש של חברה פושטת רגל, לעקל מבנה, וכו') מוגבלת מאוד. למשל, מחיר דירה ממוצע בשוק באירלנד היום הוא כ-200 אלף אירו (לדירת 3 חדרים, 85 מ"ר - נתונים). אפילו עיקול של כל דירות המגורים ומכירתן בשוק לא תניב אלא כיסוי חלקי מאוד (הערכה: כ-240 מיליארד אירו).

    בתכלס - אם לפשט את הכל - אפשר פשוט להשוות את ערך הנכסים הנדל"ניים לאדם. בישראל, אם לוקחים את הנדל"ן למגורים בלבד (כלל ערכו לפי מחיר דירה ממוצעת כפול מספר הדירות ולחלק למספר התושבים) עולה כי לכל אדם בממוצע יש נכסים נדל"ניים בהיקף של 61.5 אלף אירו. באירלנד, היקף הנכסים הנדל"ניים, לפי התמחור המשוער (לפי נכסים, בניכוי נכסים שאינם מבוססי נדל"ן) הוא בסביבות 500 אלף אירו. גם אם מניחים שרמת החיים באירלנד גבוהה במידה ניכרת מבישראל, עדיין יש כאן ניפוח של כשמונים אחוז והמחיקה המאזנית תצטרך להיות נכבדת.
     
     
     
     
    שלום אורי
    21/7/2012
    נכתב על ידי דניאל

    הייתי שמח לרכוש את הספר בקנייה מקוונת, אך האתר שמוכר אותם מלא בחורים (באבטחה) כמו מסננת. אמנם כרטיס האשראי שלי מבוטח, אך אני עדיין מעדיף שלא לקחת את הסיכון שאצטרך לסבול את כאב הראש הכרוך בהנפקת כרטיס חדש. אני בטוח שאני לא היחיד, אולי תשקול למכור את הספר באתר אחר?
     
     
     
     
    שתי טעויות בספר
    8/7/2014
    נכתב על ידי ליאור

    1. אין תאוריית חלחול. פרופסור תומס סוול הציע פרס כספי למי שיגיד מי הקפיטליסט שפרסם את המאמר. גם אני, הקטן, שאלתי.
    בספרו של אותו תומס סוול, Intellectuals and Society,צוטטו מספר מקורות שמראים שכל המידע לגבי הכישלונות המהדהדים של תוכניות מוסולני וסטאלין היו ידועות בזמן אמת במערב, בניגוד לכתיבתך. אז, כמו היום, האינטלקטואלים הפרוגרסיביים ושאר נספחיהם (הניו יורק טיימס, לדוגמא) ייצרו מציאות חלופית, ע"י התכחשות מוחלטת לכל מה שלא תואם לדעותיהם. בין אם בעזרת תקיפה אישית, התעלמות, הגחכה, וכל דבר חוץ מטיעון מנומק. המצב לא השתנה גם היום.