מסיבת התה וכובען הבריאות המטורף

מפלגת מסיבת-התה
הדמוקרטים ממש לא מצליחים להבין את העניין הזה. תנועה עממית? אנשים מן השורה היוצאים להפגנות שלוות נגד עריצות הממשל? תנועה לא ממסדית שאנשיה יכבשו מקומות רבים בבית הנבחרים? לא יכול להיות. זה בטוח בלוף. מישהו פה משקר, וזה בטוח לא אנחנו.

טים ראטן ב"לוס אנג'לס טיימז" סבור כי "החליטה הזו תתפוגג." לאנשי מסיבת-התה, הוא אומר, אין שום סיבה להתקומם. הרי התיקון השני לחוקה (זה המתיר החזקת כלי נשק) זכה לחיזוק בבית המשפט וחדל מלהוות עניין מהותי. הפלות אינן עניין שיוציא המונים לציבור במצב הכלכלי. מה נותר לימנים החשכים האלה מלבד אלו? שום דבר. התנועה כולה, הוא מסיק, היא פשוט בלוף ממומן בכספי בעלי־הון. כשמועמדי התנועה יגיעו לקונגרס, יתברר שהם לא רק אנטי-ממשל, הם באופן כללי אנטי-פוליטיקה, פונדמנטליסטים, דתיים קיצוניים, וכוס אמא שלהם באופן כללי.

לורליי קלי כותבת ב"האפינגטון פוסט" (שם מתפרסמים מאמרים בסגנון זה מדי יום) סבורה שמפלגת מסיבת התה אינה מעלה רעיונות אמיתיים אלא מעלה גרה נוסטלגית על העבר היפה והטוב של אמריקה. אין להם שום רעיון משל עצמם, הם תמיד נגד. הם כל הזמן עושים תעמולה וכולם פופוליסטים. הליברלים חייבים להתעשת ולהלחם בעוז כנגדם.

מאמר נבון של פיטר ברקוביץ' ב"וול סטריט ג'ורנל" מסכם את התפישות השגויות של ליברלים ביחס לתנועת מסיבת התה. פול קרוגמן הוא הכוכב הראשון בסיפורו, עם הטענה המוכרת שמדובר בתנועה עזזית (עממית-מזוייפת—AstroTurf, על שם משטח הדשא המלאכותי, במקום grass roots). שנה וחצי אחרי שקרוגמן אמר את דברו, באפריל 2009, חזר פרנק ריץ' ב"ניו־יורק טיימז" על אותה טענה. הפעם, בגרסה המשוכללת לפיה התנועה ממומנת ומונעת על־ידי האחים המיליארדרים דיוויד וצ'רלס קוץ'.

טענה אחרת שברקוביץ' סוקר מבוטאת על־ידי בעל הטור א. ג'. דיון ("וושינגטון פוסט"). לפי דיון, תנועת מסיבת-התה היא תנועת שוליים בעלת חשיבות זניחה. מדובר בקיצונים המונעים על־ידי דבקות בעקרונות שאבד עליהם הכלח כמו "אנטי-סטטיזם ואי־אמון בבעלי הכוח בוושינגטון." כמו לורליי קלי, גם דיון סבור שמפלגת מסיבת-התה אינה ביטוי של תחושה אמיתית וממשית בקרב ציבור רחב אלא סוג של הפרעה נפשית של מיעוט. זה גם, באופן כללי, הרעיון מאחורי המסע "להשבת השפיות" של ג'ון סטיוארט. אנשי מסיבת-התה אינם שפויים. זה הרעיון.

לפי ברקוביץ', הסיבה לחוסר יכולתם של ליברלים משכילים להבין את תנועת מסיבת-התה, שלטעמו דוגלת בעקרונות ישנים-נושנים ושורשיים מאוד של "ממשלה מצומצמת" נובעת מכך שבמהלך הלימודים האקדמיים שלהם הם פשוט לא נתקלו ברעיונות האלו. אין. הם נמחקו מספרי הלימוד. חוקה? יוק. אנטי-פדרליזם? יוק-מיט-יוק.

ברקוביץ' הוא עמית בכיר במכון הובר שבסטנפורד, ואין זה מפליא שהוא מאמץ תפישה המדגישה את החשיבות המכרעת שיש לדעות ולהשכלה אקדמית בגיבוש תפישת העולם. אבל תחושתי היא שזה רחוק מלהיות כל הסיפור. למעשה, זה אפילו לא רובו. בעוינות לתנועת מסיבת-התה יש כל הזמן יותר משמץ של קנאה. אינטלקטואלים אוהבים לחשוב על עצמם לא רק כאינטלקטואלים אלא כמי שנותנים ניסוח רהוט לתחושותיו של "העם" או, לכל הפחות, לתחושותיו של מיעוט נרדף, של קבוצה של אנשים שנעשה לה עוול אמיתי. בחלומם, הם היו שמחים לעמוד בראש תנועת המונים אותנטית, שחבריה הם אנשים מן השורה שפשוט באו "להשמיע את קולם."

אבל אין תנועה כזו משמאל. לא היום. ויש תנועה כזו, תנועת מסיבת-התה, שחבריה הם האנשים שהאינטלקטואלים מן השמאל היו שמחים לייצג. הם "העם." כך הם רואים את עצמם וכך הם נתפשים בעיני אחרים. הם הדבר האמיתי. תנועה אותנטית. קיומם רק מדגיש עד כמה התחושה האותנטית שהליברלים מתיימרים לייצג היא "תנועה עזזית." עד כמה קרוגמן עצמו הוא AstroTurf. על זה הכעס הגדול.

כמה עניינים קטנים, בלי שום סדר מחייב
  • שמעתי שעכשיו אושרה הקמת 13 תחנות כוח סולריות בישראל. זה כיף. במיוחד כשקוראים את המאמר הארוך והמעניין הזה ב"בלומברג" על פשיטת הרגל המבעיתה של התעשייה הסולרית בספרד. מה אתם יודעים: התעשייה שגשגה ופרחה, וכל אחד הציב לוחות סולריים כל עוד הממשלה הספרדית הבטיחה סובסידיית מינימום בגובה של פי ארבע ממחיר חשמל רגיל. כשהסובסידייה קוצצה, התעשייה דממה ואף אחד לא הציב לוחות. עכשיו—לספרדים נגמר הכסף—מנסה הממשלה להתכחש להתחייבויותיה לסובסידיה, והתעשייה כולה הולכת פקקט.
  • מאמר מעניין מאוד של ראמש פונורו וריץ' לאורי בשם "המסיבה נגמרה"—על קץ העידן ההירואי של נשיאותו של אובמה.
  • מייקל ברון השקול תמיד כותב אף הוא ל"נשונל רוויו" על המפולת הממשמשת ובאה של הדמוקרטים בבחירות. לברון כדאי תמיד להאזין.
  • דרוי מרדוק, שוב ב"נשונל רוויו" מציג "שלושה תרשימים שירתיחו את משלם המסים." את השלישית, אותה אתם גם יכולים לראות למעלה, אני מביא בגרסה מלאה כאן.
  • ה"ניו־יורק פוסט" גורס כי מה ש'הורג' את הדמוקרטים בבחירות הנוכחיות (בינתיים לרפובליקאים חזוי רוב של 225 לעומת 178 בבית הנבחרים) אינו המצב הכלכלי אלא חוק הבריאות, "אובמהקר." זה הדבר שאליו מגיבים (בשלילה) רוב המצביעים.
  • ובהקשר זה (אני ממש מאחר בהבאת הדברים, אני יודע) מאמרון מעניין ב"וול סטריט ג'ורנל."
  • כריסטין אודונל, כמובן. עוד כתבה בנושא. המצחיק הוא שההתמקדות בה עשתה למפלגה הדמוקרטית שירות דוב. היא ממילא נועדה להפסיד, וכל רגע שהוקדש לה מנע הקדשת מאמצים למאבקים אחרים.
  • אובמה מספר שבניגוד למה שנטען קודם, לא היה אף פרויקט ציבורי שהיה "מוכן לפעולה" (shovel ready). קודם ביקשו את הכסף, אחר כך חשבו מה אפשר לעשות איתו.
  • לחובבי הז'אנר: ההתאוששות הכלכלית מהמשבר (יש כזו?) מעפנה להפליא. הסברים עם דיאגרמות די משכנעות. ובשביל הצחוקים, יש גם אידיוט אחד ב"האפינגטון פוסט."
  • לא הכי עדכני, אבל מעניין: מאמר המבכה את מותה של קליפורניה של פעם—זו שהייתה אמריקה האמיתית. הנוסטלגיה הזו די נפוצה בזמן האחרון.
  • לא לגמרי ברור לי למה זה כאן. מאמר מעניין, אבל קצת מבולבל, של ג'ורג' פ. היל על ניצול אסונות בסגנון הדמוקרטי, תחת דגל "שינוי." איך אמר הסטיקר בבחירות 2008: "גם קטסטרופה היא שינוי."
  • וריצ'רד כהן בטוח שאובמה צודק, כמו ג'ימי קרטר לפניו, אבל פשוט לא נותנים לו קרדיט על כך.

  •  
    אורי רדלר 29/10/2010
    רשימת תגובות (9)
     
     
    רוחו של נוזיק נוסכת מעל הפוסט הזה
    29/10/2010
    נכתב על ידי שומר הלילה

    וכן, זו מחמאה.

    וכן, הייתי מת ללכת ל"מסע להשבת הפחד" של קולבר. ועוד עם תחפושת! (זה יוצא בהאלווין)
     
     
     
     
    בעניין הדיאגרמה של חוק הבריאות אני יכול לומר רק
    31/10/2010
    נכתב על ידי dugmanegdit

    WTF?!
     
     
     
     
    אכן, WTF
    31/10/2010
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    לא הבנתי דבר אחד לגבי הדיאגרמה: מה זה Secretary?
    4/11/2010
    נכתב על ידי עדי הבן

     
     
     
     
    מצטער, פשוט הייתי חייב להשאיר תגובה נוספת,
    7/11/2010
    נכתב על ידי dugmanegdit

    כעת, מתקבל הסדרה החשבונית 1,2,3,4,5,6 במניין התגובות בדף הראשי. כן, אני יודע שאני סוג של סוטה.
     
     
     
     
    פייסבוק
    8/11/2010
    נכתב על ידי יועד

    למה אי אפשר להמליץ\לשתף בפייסבוק?

    מה זה האתר שנת 2000 הזה?

    אולי ככה יגיעו לכאן יותר מ-1,947 משתמשים ייחודיים (עאלק, אני גם מהעבודה וגם מהבית).

    יועדי
     
     
     
     
    מה זה secretary
    13/11/2010
    נכתב על ידי אורי רדלר

    שר הבריאות ושירותי אנוש. הוא עונה ישירות לנשיא ועובד מול, נו, ששת אלפים גופים אחרים.
     
     
     
     
    יועד, מי מפריע לשתף בפייסבוק?
    13/11/2010
    נכתב על ידי אורי רדלר

     
     
     
     
    לגבי secretary
    27/11/2010
    נכתב על ידי עדי (הבן)

    זו הייתה בדיחת קרש.
    אתה יודע, 6000 גורמים לא ברורים ושאלתי לגבי הדבר היחיד שברור...
    חבל, המדיום לא הצליח להעביר את העומק הבלתי יתואר שבחוש ההומור הלא מפותח שלי.