זה קרה באביב 1935, לפני שיצאתי למלחמה בספרד. משך חודשים ניסיתי לשכנע את חברתי לעשות קרחת. היא לא הייתה מוכנה לשמוע על זה. אהבה את שיערה הארוך. אפילו הדבקתי אותה בכינים. זה לא עזר, ורק ריח הנפט עמד בביתנו הקט משך שבועות. בסופו של דבר, אמרתי לה שזה או אני או השיער. היא בכתה כל הלילה. בבוקר, יצאתי כהרגלי לצוד דובים, וכשחזרתי, ציפתה לי הפתעה רבתי: היא עשתה קרחת. הבעיה הייתה שבגלל אהבתה לשיער, היא עשתה קרחת עם תסרוקת חסכון והלוואה.  
 
ארנסט המינגוויי 17/1/2012
 
 
רשימת תגובות (63)
 
 
ומאז היא חובשת פאה.
17/1/2012
נכתב על ידי אליסה

http://www.youtube.com/watch?v=lixDK_tMEhE
 
 
 
 
יש ויש
17/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

יש בזה משהו. וגם אלוהים.

 
 
 
 
,In all modesty
17/1/2012
נכתב על ידי Alisa

.so do I
 
 
 
 
מי אמר שהתיאוריה האוסטרית נזנחה?
18/1/2012
נכתב על ידי שאול

שימו לב למגוון הרחב של הדעות בקרב כל המי ומי באקדמיה בכלכלה:
http://tinyurl.com/78vo9ne

אכן, החל מ"לחלוטין לא מסכים", ועד "לא מסכים", מגוון הדעות כלפי הרעיון לחזור לבסיס הזהב הוא עצום.
סתם. לפרוטוקול.
 
 
 
 
שאול, אני המום!
18/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

אתה מתכוון ש-41 מוניטריסטים וקיינסיאניים (כולל היועץ לשעבר של אובמה) בפורום של שיקאגו לא חושבים שתקן זהב הוא דבר טוב? זעזעת את עולמי!

ואם כבר, עיין בהערותיהם. יש שם כמה דוגמאות לאידיוטיזמים. אחת מהן היא של גולסבי עצמו ("גילויים של זהב וטכנולוגיות כריה הם שניים מהגורמים הפשוטים המשפיעים על מחיר הזהב") או דרון אסמוגלו ("זהב הוא בעל ערך אינטרינסי קרוב לאפס, כך שמחירו הוא 'בועה'") או ויליאם נורדהאוס ("אין הגיון בהצעה הזו בעולם המודרני. רק תראו מה שקורה בגוש האירו כדי להבין מהן התוצאות" - כנראה תגובה לאימוץ תקן הזהב בגוש האירו).
 
 
 
 
שאול
18/1/2012
נכתב על ידי י.ד.

אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
 
 
 
 
וקצת נרחיב (יצא קצת ארוך)
18/1/2012
נכתב על ידי י.ד.

נראה לי שמה שמיזס טוען הוא שהבנק המרכזי כמו המשקיעים שאותם הוא מסבסד הוא קצת כמו הקוף במראה. כדי לשמור על רמת אינפלציה 0 במצב צמיחה כמו שהיה בארה"ב ב20 שנה האחרונות (ובאירופה ב15 שנים האחרונות) הבנק המרכזי חייב להוריד את הריבית מתחת לריבית השוק המשווה בין חוסכים ללווים. את הפער ביניהם (שאותו ניתן לראות במודל מיקרו פשוט של היצע וביקוש) מכסה הבנק המרכזי דרך הדפסת כסף ונתינתו ללווים וכך על פי נוסחת פישר MV=PT הוא מאזן בין כמות הכסף לכמות הסחורות. כלומר מס האינפלציה שעד שנות השמונים הועבר לממשלה מועבר עכשיו באופן קבוע ללווים למטרות השקעה.

עכשיו נדון קצת באופן מסודר בבועות:
הגדרה (בעקבות מיזס 1920):
בועות הן כל מוצר אשר תהליך יצורו איננו נקבע באופן ישיר בידי ביקוש הצרכנים.
הגדרה זו היא רחבה מאד אך גם יעילה מאד. ממשלה למשל היא סוג של בועה, וזו בעצם היתה הטענה המרכזית של מיזס נגד הסובייטים ב1920. אך גם השקעות במשק הן סוג של בועה. כל השקעה מקיימת פער בין תהליך יצור לבין צריכתו ולכן היא איננה נקבעת ישירות בידי הצרכנים. מודל "אפיסת בועות" מניח ידיעה מלאה, כלומר, מניח שלמשקיעים ישנה ידיעה מלאה על העדפות הצרכנים ולכן גם על הדיוודנדים/ריבית שתשולם בעתיד על ההשקעות. במציאות הזו מחירי הנכסים חייבים לשקף את ביקוש הצרכני העתידי ולפיכך הם אינם בועות. למרבה הצער, ידיעה מלאה זו הנחה כבדה מידי על המציאות, ורוב המשקיעים פועלים בסביבה הסתברותית שאיננה שווה 1.
בכדי לכסות על הפער הזה המשקיעים מנסים להסתמך על הביקוש הצרכני, או על רווחים חריגים בהווה הנובעים מחידוש טכנולוגי כדי לזהות העדפות עתידיות וכך למקסם רווחים דרך הסתברות מותנית.
לרוע המזל, מספיק שכמה משקיעים ישפיעו על השוק כדי ליצור איתות כוזב למשקיעים, שיזהו אותו כגידול בביקוש הצרכנים, או כחידוש טכנולוגי מניב רווחים, כדי שתיווצר בועה שאיננה מודרכת מהעדפות הצרכנים עצמם אלא מהשקעות המשקיעים עצמם. זוהי תופעת הקוף במראה. הקוף במראה סובר שהוא רואה מציאות חיצונית כשלמעשה הוא רואה את עצמו בלבד.

מהגדרה זו שנתנו עולה שבועות יכולות להופיע גם במציאות של תקן הזהב, ולכאורה לא מובן ההבדל שעורך מיזס בין הבועות בתקן הזהב לבועות מונטריסטיות. כאן אני (בשיתוף עם חבר שלי) רוצים להציע כי מה שהופך את הבועות המונוטריסטיות לכל כך הרסניות הוא בדיוק ההיבט של מס אינפלציה הגנוז בהן, שאותו תיארנו למעלה. במסגרת זו הועברו כ1-3% תוצר מידי שנה לידי המשקיעים וכתוצאה מכך הבועות היו גדולות והרסניות הרבה יותר מהבועות בתקן הזהב. במציאות הזו מספיק שיהיה איתות כוזב בשוק מסוים כדי שהמשקיעים יאמינו שהם יצליחו להכות את השוק באותו שוק כוזב ויתחילו להפעיל את תהליך "הקוף במראה" שתיארנו למעלה. ככל שיותר משקיעים יזרמו לשוק הזה כך יותר משקיעים יאמינו שקיים ביקוש עתידי למוצרים בהתאם לעליית המחירים וכך יותר משקיעים יזרמו לתוך השוק, וכך תיווצר פרמידה של משקיעים שבה אלו שנכנסו מאוחר יותר נדרשים לשלם מחיר גבוה יותר ויותר כדי להיכנס לשוק.
לכאורה מנקודת מבט מנוטריסטית אין כאן בעיה. אם מה שחסר זה כסף, אז הבנק המרכזי יהיה מוכן להלוות עוד כסף כדי להחזיר את החובות. השיטה המונוטריסטית של מילטון פרדימן מוגנת מבחינה זו שהיא תמיד מוכנה להציע עוד כסף. הבעיה שלה איננה כסף אלא שבדחף שלה להציע עוד כסף היא מתעלמת משני גורמים חשובים. גורם אחד הוא גורם הביקוש. למרות שהיא מוכנה להלוות עוד כסף, לא ברור שאנשים יקחו את הכסף ויקנו אותו את המוצר הבועתי. בעיה זו קשורה בתפיסה המקרואיסטית של המונטריסטים התופסת את התוצר כעצים כהגדרתו הקלאסית של יורם מישר - אמנם לא עבודה כמו אצל קיינס, אלא כסף - אך עדיין עצים. בתפיסה זו אין מקום לשאלות של ביקוש והיצע אלא אך ורק לשאלות של עצים. הבעיה השניה החמורה יותר היא ששיטה זו משעבדת את השחקנים בה להיות יותר ויותר יצרניים רק כדי שהם יוכלו להחזיר את החובות שהם לקחו על עצמם. זה פחות נורא אם הבועה מנפחת מוצר השקעות דוגמת בועת ההייטק (שגם היא התפוצצה לבסוף כאשר התברר שאין ביקוש). זה הרבה יותר גרוע אם הבועה מנפחת מוצר צריכה כמו בועת הנדל"ן של ארה"ב. במציאות הזו מס האינפלציה שעל בסיסו פועלת האינפלציה פוגע ישירות במוצר צריכה בסיסי כמו דיור ומחייב את הצרכנים להצטרף לבועה אך ורק כדי לצרוך. הצרכנים חייבים לקחת על עצמם יותר ויותר הלוואות אך ורק כדי לצרוך את מה שבאופן רגיל הם היו צורכים במחיר הרבה יותר נמוך. כתוצאה מכך הם חייבים להיכנס לחובות שאותם הם יוכלו לממן אך ורק על ידי הפיכתם ליצרניים הרבה יותר, יותר שעות בעבודה, יותר נשים יוצאות לעבוד וכדומה.
מנקודת מבט מנוטריסטית (כמו הקיינסיאנית שקדמה לה) אין כאן בעיה; כמות העצים בסופו של דבר גדלה והולכת. הבעיה מתחילה מנקודת מבט החולקת על תפיסת העצים, או במילים אחרות מנקודת מבט מיקרו כלכלית המסתמכת על עיקרון העלות האלטרנטיבית שהגדיר ויזר, מורו של מיזס. בנקודת מבט זו מה שנפגע הוא בראש ובראשונה רווחתם של הפרטים, שכן צמיחה מוגדרת בראש ובראשונה כירידה של העלות האלטרנטיבית של יצירת מוצרים חדשים או במילים אחרות בירידת מחירים. ירידת מחירים זו מאפשרת לאנשים, או צריכה מוגברת יותר באותה כמות עבודה, או ירידה בכמות העבודה של כל פרט ופרט. מה שהיה מוצלח בתקן הזהב היה העובדה שבלי משים, כתוצאה מכך שכמות הזהב לא התרחבה באותה מהירות כמו עליית התוצר התבטאה עליית התוצר באופן ישיר ברווחתם של הפרטים דרך ירידת מחירים כללית וירידה בכמות העבודה הנדרשת למחייתו של כל פרט ופרט.
המונטריזם פועל נגד מגמות אלו בשני אופנים, קודם כל דרך מס אינפלציה הוא מונע מרווחת הצרכנים לעלות דרך ירידת מחירים מתמדת, מה שמחייב אותם להשתתף בעליית התוצר, או דרך כניסה לחובות, או דרך צפייה לתוצר עתידי במקום צריכתו בהווה. ובנוסף לכך דרך יצירת בועות הוא מחייב את הצרכנים להשתתף בבועות, וכך מונע מהם להוריד את כמות העבודה פר כל יחידת תוצר. כתוצאה מכך מוצאים את עצמם הצרכנים נושאים בנטל הולך וגדל של חובות וצורך בעבודה קשה הולכת וגוברת עד שהם מחליטים לפרוש מן המשחק ולהכריז על פשיטת רגל. כתוצאה מכך הביקוש למוצרי הבועה נהרס, הבועה מתפוצצת והמשק כולו נכנס למיתון.
תהליך דומה ניתן להצביע גם בבועת ההייטק אך שם המרכיבים היו קצת שונים ותהליך התפוצצות הבועה היה קצת שונה.

וכל זה בלי להתייחס למרכיב של הריביות שנגבות מהלווים שיוצר תהליך של העברת נכסים מתמדת לאלה ששולטים בבנקים, מעודד את התרחבות הסקטור הפיננסי ומגדיל את הפערים החברתיים. אבל זה בקטנה.
 
 
 
 
למען ההגינות
18/1/2012
נכתב על ידי focus

למען ההגינות אני אסנגר על שניים מהשטנים המיינסרימיים הללו (סוגריים מרובעים מציינים פרשנות שלי):

* ויליאם נורדהאוס ("אין הגיון בהצעה הזו בעולם המודרני. רק תראו מה שקורה בגוש האירו כדי להבין מהן התוצאות [כאשר נוטלים מהממשל את היכולת להדפיס כסף]").

* דרון אסמוגלו ("זהב הוא מבחינה אינטריזית כמעט חסר-שימוש [=מלבד "השימוש" של מכירתו לאדם אחר], כך שמחירו הוא 'בועה'").

אפשר כמובן לחלוק עליהם אבל להכתירם כאידיוטים ללא הנמקה זה לא לעניין.
 
 
 
 
ועוד נקודה והערה
18/1/2012
נכתב על ידי י.ד.

נקודה
וזאת גם בהתעלם מההיבט הפוליטי הבעייתי שקיים במס האינפלציה המעביר נכסים משחקן אחד בחברה לשחקן אחר שלא באופן חוזי וללא החלטת פרלמנט/כנסת/בית מחוקקים וכדומה.

הערה
עלות אלטרנטיבית מתנגשת ישירות עם מושג המקרו תוצר/עצים כיון שאלטרנטיבה איננה יכולה להכיל בתוכה מוצר אחד בלבד מהסוג שמקרו כלכלה מנסה להכווין אותנו אליו. כמובן שזה לא אמור למנוע מאיתנו לבדוק כל מיני דברים כמו צמיחה וכדומה, או לעשות קירובים שונים דוגמת התל"ג, אלא רק להעיר על בעייתיות המושג והשימושים בו (כמו הדרך לחישוב תל"ג שנשארה עדיין שובניסטית מאד, וכדומה).
 
 
 
 
זו לא הייתה הערה בנושאי זהב או אוסטרים
18/1/2012
נכתב על ידי שאול

רק הערה בנושא שפעם שוחחנו עליו - לא האם התיאוריה האוסטרית נכונה. אלא רק האם התיאוריה האוסטרית של מחזור העסקים נדחתה על ידי הקהילה האקדמית. אני חושב שהתשובה לשאלה הזו ברורה לחלוטין. אני גם לא אומר שזה שהם שם כולם מסכימים זה סימן למשהו. לא מביא פה טיעון מהסמכות. חוצמזה - אני הרי כולה שרת בתיכון עירוני, עדיף שאני לא אכנס לנושאי סמכות מקצועית. רק אומר - אין יותר אוסטרים באקדמיה. היו. הרבה. וחשובים. פרס נובל והכל. זה לא שלא היה להם צ'אנס. אבל, להערכתי - מכל הסיבות הטובות - אין יותר. יכול להיות שי.ד. (וחבר שלו) עלו על משהו, אבל נכון לעכשיו הם עוד לא הצליחו לשכנע אף אחד. אני מזמין אותם להמשיך לנסות. בכנות - חשוב לערער על מוסמכות. אחלתי לחייל בהצלחה.


אם הייתי רוצה לדבר על שער הזהב, הייתי מביא אולי את הקישור הזה:
http://tinyurl.com/827clcm

אם הייתי רוצה לדבר על בועות, הייתי מביא את הקישור הזה:
http://tinyurl.com/44yt3p8

כלומר, לא כי הם בהתאמה, הנשיא (היוצא) של האגודה האמריקאית לכלכלה, והנשיא (היוצא) של האגודה האמריקאית לפיננסים, אלא כי אלה חיבורים מעניינים. אבל כאמור - אני לא רוצה לדבר על הנושאים האלה. אני חושב שמיצינו את הריבים האלה כבר מזמן, ואני מעדיף להיות ילד טוב.

אה, כן. ולא הבנתי למה "אידיוטיזם".
 
 
 
 
י.ד. - לא כל כך הבנתי גם אחרי שלוש קריאות
19/1/2012
נכתב על ידי שאול

בכל מקרה, הנה עצה בחינם. תרצה - תיקח, לא תרצה - לא צריך.

אם אתה רוצה לשכנע מישהו (נניח, אותי) בהסבר שלך, הנה דרך מקובלת: תציג הסבר ברור, שבו המוטיבציה של כל השחקנים ברורה, והכי חשוב - הסבר שנותן איזושהי אפשרות לבחון אותו. "אם ההסבר שלי נכון, אז הנתונים בנוגע למחיר הזהב בין 1980 ל 1990 צריכים להיראות כך" או "אם ההסבר שלי נכון, אז עומק השפל צריך להיות פרופורציוני לגובה הגאות שלפניו" או משהו כזה.

בלי זה, ההסבר שלך הוא כמו שקוקריין אומר - לא יותר טוב מלהאשים את זאוס. סיפורים שנשמעים טוב יש קילו בשקל. סיפורים שנותנים פרדיקציה על נתונים שניתנים למדידה (אפילו מדידה רועשת, אפילו מדידה לא ישירה אבל משהו) - זה כבר סיפור יותר מסובך.

ועוד הערונת למי שלא מכיר את הכלכלנים בסקר - אין שום בסיס לטענה של אורי שהם מוניטריסטים או קיינסיאנים. אלו קטגוריות שרלונטיות רק למקרואיסטים שמתמחים במחזורי עסקים, ולא כל הכלכלנים שם הם כאלה. הדבר היחיד שמאפיין את הכלכלנים בסקר הזה הוא שהם מאד מאד טובים. יודעים המון, מכירים את הנתונים ברמות מיקורסקופיות, וכו'. מונטיריסטים? קיינסיאנים? לא ברור על בסיס מה זה נטען.
 
 
 
 
דווקא כן!
19/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

ל-focus: אני בהחלט עומד מאחרי הצהרותיי. כי:
א. לגבי אמירת נורדהאוס: 1) תקן זהב אינו מונע ממדינה להדפיס כסף. מדינות עשו זאת שוב ושוב בימי תקן הזהב. התקן פשוט מונע מהן לעשות זאת לאורך זמן. 2) מאותה סיבה ממש, תקן זהב היה מונע מהמדינות בגוש האירו להגיע לאן שהגיעו (כלומר, לקבל אשראי במחיר מוזל לאורך שנים, בלי קשר לעלותו האמיתית).

ב. לגבי אמירת אסמוגלו: 1) לזהב דווקא יש ערך אינטרינסי ושימושים רבים, גם היום, בתעשייה, בתכשיטים, במוליכים, וכו'. האמירה דומה לטענה שליהלום אין ערך אינטרינסי. 2) שאלת הערך האינטרינסי היא חסרת משמעות. לשום דבר אין ערך אינטרינסי - יש רק ערך סובייקטיבי בעיני צרכנים. 3) בועה במחיר הזהב לא תיתכן, שכן מחירו משתנה אך ורק בהתאם לביקוש והיצע צרכניים. כרגע, מחירו גבוה מאוד בגלל בעיות מערכתיות במטבעות העולם - כלומר, מאחר שהזהב אינו הילך חוקי, מחירו מוגדר בצורה מובהקת במיוחד על-ידי החלופות. ניתן לומר שלו החלופות היו איתנות מחיר הזהב היה צריך להיות נמוך יותר, אבל אמירה כזו היא שוות ערך לאמירה שמחיר הזהב היה צריך להיות נמוך יותר לו היה מחיר הזהב נמוך יותר. מכאן אתה יכול להבין שהגדרת הבועה של י.ד. אינה מוסכמת עלי במלואה.
 
 
 
 
אקדמיה ומציאות
19/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

לשאול,

אני לא חושב שיש מקום לתקן זהב (או לתקן כלשהו אחר) אלא רק להסרת המונופול של המדינה על הילך.

ולעניין הוויכוח הנושן - אני מוכן לקבל בו ברגע את טענת חוסר הרלוונטיות של האסכולה האוסטרית ברגע בו תמצא לי משקיע חשוב אחד בהשקעה ארוכת טווח (ושוב, אחד) שלא על בסיס התפישה האוסטרית.

כשתעלה חרס בידך, נוכל אולי לחלק טריטוריות: בחלק שלך, במאמרים אקדמיים, ינון הקיינסיאניזם לעד. במציאות, האוסטרים.
 
 
 
 
סבבה. אתגר מעניין
19/1/2012
נכתב על ידי שאול

רק כדי שאוכל לעמוד בו - אני צריך הסבר. מה זאת אומרת משקיע לטווח ארוך שלא לפי התפיסה האוסטרית?
וליתר דיוק - מה יהיה הכלי המבחין בין משקיע לטווח ארוך שפועל לפי "התפיסה האוסטרית" למשקיע לטווח ארוך שפועל לפי תפיסה (ניאו/ניאו ניאו) קיינסיאנית, למשקיע שפועל לפי תפיסה לRBCיסטית? כולם יקחו בחשבון שכסף הוא נייטרלי בטווח הארוך. כולם יקחו בחשבון שיקולי ביקוש ריאלי וסיכון. מה יבחין את המשקיע האוסטרי? תסביר- ואני אצא לחפש.

ועל אקדמיה ומציאות - לא מתאים לך הגישה האנטי אינטלקטואלית הזאת. תשאיר את זה לרותי סיני. וכי מאיפה מגיעים הנתונים של האלה שם באקדמיה? מהירח? לא מהמציאות? או שהם שקרנים? ומאיפה הנתונים שאתה מביא בטורים שלך? מה ההבדל בינך ובינם?
 
 
 
 
ועל טענות האידיטיזם, אומר רק זאת
19/1/2012
נכתב על ידי שאול

יש לי פנטזיה קטנה לראות אותך נכנס לזירה מול כל אחד מהשמות שהזכרת, בנושא שלפנינו. דיבייטינג, אוקספורד סטייל. יהיה דיסקו.
 
 
 
 
הארות והערות.
20/1/2012
נכתב על ידי י.ד.

תודה רבה על ההתייחסות והעצה.

קודם שאגזור פרדיקציות (וצצו לי במחשבה כבר כמה פרדיקציות) אני עדיין צריך לנסח מודל.

בקשר לחלק הראשון המראה כיצד יש כאן מס אינפלציה, יש לי אותו כתוב בקובץ. אם תתן לי דוא"ל אני אוכל לשלוח לך אותו.

החלק השני עוסק בבועות ואין לי עדיין ניסוח כתוב שלו (אפשר לומר שכאן ניסחתי אותו באופן כתוב בפעם הראשונה). בכל אופן אני חושב שיש כאן איזשהי בעיה באקדמיה. מיזס מעיר כי למעשה למשקיעים/אנשי עסקים/יזמים יש איזו בעיית מידע בקשר לביקושים העתידיים שמהם בעצם נגזרים עקומות הריבית שהם מציעים למלווים. בעיה זו איננה מופיעה באקדמיה. אורי רמז לכך, כאשר הוא אמר שהוא מעדיף את אנשי העסקים המכירים את המציאות מאשר את האקדמאים שאינם עוסקים במציאות. כלומר, בהוראה האקדמית, ואני מעיז לומר גם במחקר האקדמי, מובלעת ההנחה שלמשקיעים ישנה אינפורמציה מלאה על הביקושים העתידיים שמהם נגזרים הריביות העתידיות. הנחה זו מובלעת, למשל, במודל אפיסת הבועות שאותו למדתי בקורס מקרו למוסמך בתואר שני, וכמובן ההנחה הזאת מובלעת בתיאור בניית הביקוש להלוואות בתואר ראשון. יכול להיות שישנם מחקרים המתייחסים לבעיה הזו, אבל לא שמעתי אף מרצה המתייחס אליה או בכלל מעלה את ההשלכות החמורות שיש לבעיה זו על המודלים הכלכליים שלנו.

מיזס לפחות מתייחס לבעיה זו ומנסה להראות כיצד למרות הבעיה, אנשי עסקים כן מצליחים לתת חיזוי מסוים על העתיד וכיצד לפי התיאוריה שלו חיזוי זה יכול לההרס על ידי עודף השקעה במוצרים מסוימים המוביל את אנשי העסקים לחשוב שיש כאן גידול בביקוש במקום לראות שם בועה פיננסית. אין לי ספק שהתיאוריה של מיזס היא פרמיטיבית (פרמיטיבית=ראשונית), ואין ספק שכדי להבין את התופעה נדרש מחקר הרבה יותר מסודר ומאורגן, אבל לפחות מיזס מתייחס לבעיה ומבין את ההשלכות שלה. במיינסטרים הכלכלי אין שום התייחסות לבעיה או להשלכות שלה. במין רשלנות אינטלקטואלית מניח המיינסטרים הכלכלי, כי אנשי העסקים חזו נכון את הביקושים העיקריים, ועכשיו עיקר השאלה היא כיצד נספק מספיק כסף כדי ש"הצמיחה" תמשך, או במקרה של משבר איזו דרך הכי טובה להכניס כסף חדש לשוק, מוניטארית או פיסקאלית.

במילים אחרות, העובדה שהכסף החדש הנכנס לשוק דרך שער הריבית יכול לשבש את תהליך החיזוי של אנשי העסקים בכלל איננה מוזכרת, ועיקר העניין הוא תמיד להמשיך את הדיון כיצד לשמור על כמות כסף מספקת לבנקים (ולהמשיך ככה את הנזקים שהם חוללו דרך הבועות), או אולי להדפיס כסף ולתת אותו לממשלה כדי שהיא תגביר את מס האינפלציה שהיא מטילה על הציבור וכו'.

אני חושב שזו הבעיה העיקרית שיש עם האקדמיה. כן, האקדמיה היא מקום מצוין המבוסס על נתונים ועל עבודה קשה, אך מה אפשר לעשות ובמקרה הנוכחי ישנה הרגשה של רשלנות אינטלקטואלית במקום התייחסות אמיתית לבעיות אמיתיות.
 
 
 
 
ובעניין אחר לגמרי...
20/1/2012
נכתב על ידי סתםאחד

חברת ועדת טרכטנברג מסבירה מדוע חשוב לממן חינוך לגיל הרך:http://www.youtube.com/watch?v=99EXMk6O9L8

1. כי בגיל הזה זה חשוב (אז בואו נדרדר את החינוך לממשלתי)

2. כי לחלק מהנשים זה לא כלכלי לעבוד (אז מה?)

3. למען צמצום הפערים (בין ילדים בני 3?)

4. אמא בבית זה חשוב (אין תגובה)

אם אלא הכלכלנים שלנו, לא פלא שהועדה הזאת הוציאה את הדוח הכי מסכן ועלוב שהיה פה בעשור האחרון...


 
 
 
 
השערה לגבי סוגי משקיעים
20/1/2012
נכתב על ידי focus

המשקיע המוניטריסטי אמור להשקיע במדד מניות כללי כי הוא מאמין ש"הכל מגולם" במחיר המניה ולכן אין טעם להתייגע בבחירת מניות בודדות. הוא סבור שלא ניתן להכות את השוק לאורך זמן, והמעטים שעשו זאת הם בני מזל ולא בעלי יכולת.

המשקיע האוסטרי, שמכנה עצמו "משקיע ערך", אמור להשקיע במניות בודדות שהוא סבור שמחירן נמוך ביחס לערכן, מתוך אמונה שבטווח הבינוני והארוך המחיר נוטה להתכנס לכיוון הערך הכלכלי של העסק.

הערה: משקיעי ערך מדברים על "ערך אינטרינזי" אך אני חושב שלמעשה מה שהם מחפשים הוא ערך לא-רפלקסיבי, שזאת הגדרה תובענית פחות ומציאותית יותר.
 
 
 
 
למה?
20/1/2012
נכתב על ידי שאול

אתה תיארת משקיע שמאמין בהשערת השווקים היעילים לעומת משקיע שהוא אחד מהבאים:
1. לא מאמין בהשערת השווקים היעילים
2. מאמין, אבל העדפות הזמן או הסיכון שלו שונות ממה שהוא תופס בתור המשקיע הממוצע
3. הנה מההימור עצמו

אבל אם זו הייתה ההבחנה, אז הטענה של אורי נופלת מיד. יש המוני משקיעים מהסוג הראשון שמחזיקים רק או בעיקר תעודות סל. למצוא אחד? מצאתי מיליונים.

ואני לא מתאפק. הבטחתי לעצמי- ונשברתי. הערה על האידיוטיזם:
1. כל הרעיון של היצמדות לשער הזהב הוא למנוע מהמדינה לנהל מדיניות מוניטרית. אולי יש אפשרות לחריגות קטנות וקצרות מועד, אבל זה אומר שגם כשיש שער הזהב, הוא לא מוחלט. זה לא טיעון בעד שער הזהב. אם מדינית מוניטרית היא דבר רצוי - אז שער הזהב אינו רצוי. הטענה שמדינות באירופה הן בבעיה שהייתה יכולה להיפתר אם הייתה להן מדיניות מונטרית היא טענה חזקה ומשכנעת שמגובה בהררי ראיות (בעיקר מאזני סחר). בנוסף, להגיד שהמשבר באירופה היה נמנע אם לא הייתה להם מדיניות מוניטרית מאד תמוה בעיני. יוון ושות לוו במחירים נוחים בגלל שמשקיעים שיערו שיהיה להם גב גרמני, לא בגלל שהריבית הבין בנקאית להלוואות ללילה אחד הייתה נמוכה.
גם אם לא מסכימים - אין פה אידיוטיזם.
2. בועה במחיר הזהב לא תיתכן?!?! וזה אידיוטי להגיד שהיא כן תיתכן?! לא יכול להיות שאנשים קונים זהב רק כי הם חושבים שהם יספיקו למכור אותו לפני שהמחיר ייפול?! וזה אידיוטיזם לחשוב אחרת?!?!
מחירו מוגדר על ידי החלופות - נכון. ובתים בפלורידה לא? ופקעות של צבעונים לא?
3. טכנולוגיות כרייה וגילוי זהב משפיעים באבוה על מחיר הזהב. אם המטבע שלך מחובר לזהב, אתה לפחות מסתכן באינפלציה כל פעם שטכנולוגית הכרייה משתפרת או כשמתגלה מרבץ חדש. מה אידיוטי בזה?

אתה סתם מתחפר. עשה לעצמך טובה. כלל שאמצתי לעצמי - והוא מוכיח את עצמו. כשיש אנשים שיש קבלות יותר מסבירות שהם לא אידיוטים, קח לעצמך יום מחשבה ועשר נשימות עמוקות לפני שאתה קורא להם אידיוטים.
 
 
 
 
ומילה מידידי בוב הול על שער הזהב
20/1/2012
נכתב על ידי שאול

Recent turbulence in gold markets casts even more serious doubt on the wisdom of a dollar defined in terms of a fixed quantity of gold. Between 1968 and 1970, the purchasing power of an ounce of gold fell by 18%. Then its purchasing power rose by 350% to a peak in 1974, declined by 32% over the next two years, and then rose by 600% to another peak in 1980. Had the United States been on the gold standard over this period, there would have been considerable inflationary pressure in
1968-70, 1974-76, and 1981, and crushing deflation in 1970-74 and 1976-80. Because a United States gold standard might have stabilized the gold market over this period had we been on the gold standard, it is not accurate to say that the changes in the United States price level would have been as large as the actual changes in the purchasing power of gold, but large changes in the price level would certainly have occurred. The fixed gold standard is not the answer for price stability.

המאמר המלא בקישור שהבאתי קודם. רק מילת אזהרה - אורי חושב שזה אידוטיזם להגיד שמחיר הזהב מושפע מטכנולוגיות כריה וכדו'. אידיוטיזם.
 
 
 
 
ברור
20/1/2012
נכתב על ידי focus

ברור שמשקיעי ערך דוחים את תורת השווקים היעילים, אבל רק חלק מהמשקיעים שדוחים את תורת השווקים היעילים הם משקיעי ערך.

שאול, האם קראת את כתביו של בנג'מין גראהם? ואת הדוחות השנתיים של וורן באפט?

(אתה אוהב לנפנף בלמדנותך - ולכן אני תוהה).

אגב, מבחינת היחס לזהב גראהם ובאפט לגמרי לא אוסטרים.
(נראה שהם מתייחסים אליו כאל סחורה - והשקעה בסחורות היא מחוץ לתחום ההתמחות שלהם).
 
 
 
 
שאול, הקטע שציטטת נראה לי תמוה
20/1/2012
נכתב על ידי focus

האם זה הגיוני להסתכל על תנודות במחירי האלכוהול בתקופה שכוללת את הוצאתו מחוץ לחוק (תקופת היובש) - ולהניח שהתנודות היו חייבות להתרחש בלי קשר להוצאתו אל מחוץ לחוק?

- כנ"ל לגבי הזהב.
בטווח הזמן שהוא מציין הממשלה הפכה את אחזקת הזהב ללא חוקית וניתקה סופית את הקשר בין הדולר לזהב - טלטלות רגולטיביות אדירות.

לא ברור לי מה בדיוק אפשר להסיק מכך.
(או שלא הבנתי משהו מהותי).
 
 
 
 
פדיחה - עשיתי סלט
20/1/2012
נכתב על ידי focus

רק ניתוק הקשר נכלל בתקופה, ההוצאה אל מחוץ לחוק היתה עשרות שנים קודם לכן.

- ובכל זאת.
 
 
 
 
אני לא למדן
20/1/2012
נכתב על ידי שאול

אבל אני מעריך למדנים - כמו הכלכלנים בסקר. נגיד, אני לא הייתי קורא לדרון אסמוגלו, בקלות אחד הכלכלנים המשפיעים ביותר באיזור הגילאים שלו, אידיוט.

לא קראתי את כתביו של בנג'מין גראהם. אשמח ללמוד - יש קישור?
ואגב, אין לי מה לומר על השערת השווקים היעילים (ואתה כמובן תודק בהבחנה שלך. אני לא דייקתי לפני כן), רק להגיד שאם זה המבחן - אז בוודאי שיש המוני משקיעים לא אוסטרים. אם זה לא המבחן - מהו המבחן?

עוד הערה למשהו שאורי הזכיר, והוא דווקא מעניין. הסרת המונופול של המדינה על ההילך החוקי. למי שלא מכיר את הדיון הותיק בנושא, מקובל למנות שני דברים כמקבעים את השליטה של המדינה על ההילך החוקי:
1. המדינה צריכה לקבוע מה היא מקבלת בתור מיסים. במדינת ישראל למשל, חבות מיסים היא בשקלים. אתה לא יכול לשלם בסחורות למשל. המדינה חייבת להחליט, כי להגיד - שלמו איך שבא לכם זה בעצם רשיון לא לשלם מיסים. אני למשל אבחר לשלם באמצעות דולרי שאול, שהדפסתי אך אתמול. ובחיי שהם שווים לפחות 30% מההכנסה שלי. בחיי. ואם לא דולרי שאול - גם אשתי ובן דוד שלי מדפיסים כסף, אז אני תמיד יכול לשלם את המיסים שלי עם הכסף שהם מדפיסים. אפילו במדינה סופר שומר לילה-ית, רק צבא משטרה ומערכת בתי משפט, יהיו מיסים כלשהם. בגלל שכמעט כל העסקים משלמים מיסים, כולם יצטרכו שקלים. הדרך משם ועד לזה שכמעט כל העסקאות יעשו בשקלים - קצרה.

2. בתי המשפט של המדינה צריכים להחליט מה הם מקבלים בתור טענה לגיטימית לתשלום של חוב. אם א לוקח את ב לבית משפט בטענה שהוא חייב לו כסף, בית המשפט צריך לנקוט עמדה - מה כן ומה לא נחשב סילוק החוב. דולרי שאול נחשבים? ברגע שבתי המשפט קובעים ששקלים הם דרך לגיטימית לסילוק חוב, בפועל הם בעצם אומרים שכל אדם חייב לקבל שקלים בתמורה למוצר או שירות.

קשה לי לראות איך מדינה, ולו המינימליסטית שבמינילמיזם, יכולה להימנע ממונופול על ההילך החוקי. אבל - אולי יפקחו את עיני.
 
 
 
 
השקעה אוסטרית
20/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

בכיף אני נכנס לזירה מול כל אחד מהשמות הנזכרים. כל עוד אני יכול לדבר בעברית! :-)

הנה כללי האתגר, לפי האופן בו אני מגדיר תפישה אוסטרית (כמובן, אפשר לחלוק עלי - אבל אלו העקרונות המהותיים לטעמי בהקשר של מסחר בשוק). לטעמי, קשה יהיה יותר להבחין בין משקיע RBCיסטי לאוסטרי במובן זה, לבד מהנקודה של מקרו/מיקרו:
* תפישה הרואה בכלכלה הריאלית את ההתרחשות הקובעת. בהתנהגות סחר זו תהיה קנייה/מכירה על בסיס מכפילי הכנסה/רווח, עם משקל נמוך יחסית לצפי עתידי, במיוחד בתנאי ריבית נמוכה (ראה להלן). לדוגמה, הקנייה של ישקר היא קלסית להתנהגות כזו. הקנייה של ICQ ודומיו היא דוגמה הפוכה.
* התנהגות השקעתית המונחית על-ידי שיקולים מיקרו-כלכליים תחילה, עם משקל נמוך בהרבה לשיקולים מקרו-כלכליים. כלומר, השקעה סלקטיבית, ובדרך כלל התעלמות מרמות השוק בכללן.
* ייחוס רמת חשיבות נמוכה לפסיכולוגיה או למצב הרוח הצרכני בהשוואה לנתוני הבסיס הכלכליים (השקעת ערך, כפי שקורה לזה focus).
* רתיעה משווקים הבנויים על משטר סבסוד-צופה-עתיד (עכשיו זה לא משתלם, אז בואו נשקיע שם כסף כי בעתיד זה ירוויח בוכטות). לדוגמה, רתיעה משווקי אנרגיה מתחדשת שאין להם לפי שעה ביסוס כלכלי איתן במונחי הכנסה/רווח כשלעצמם.
* תפישה של משטר ריבית נמוכה, ככלל, ככזה המעודד השקעה-שגויה (malinvestment בז'רגון האוסטרי). ומכאן מוסקת רתיעה מהשקעה במניות מסחריות ו/או נדל"ן בתקופה של משטר כזה (בתנאים רגילים).

אגב, אקדמיה-ומציאות: זו לא גישה אנטי-אינטלקטואלית אלא גישה אינטלקטואלית, המכירה בגבולות הגזרה. כלכלה היא התרחשות ממשית, וככזו החשיבות הגדולה ביותר היא להתרחשויות ממשיות (פעולת משקיעים שיש לה השלכות קונקרטיות) ולא לתיאוריות. באופן דומה, האופן בו פוליטיקאי עולה לשלטון תלמד אותנו דבר ממשי יותר ומשמעותי יותר, לתפישתי, מאשר ההגות של מקיאוולי או וובר (שניים שאני מעריך מאוד את הגותם) בנוגע לעליה לשלטון.
 
 
 
 
אידיוטיזם, פעם שלישית גלידה
20/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

לא ברורות לי טענותיך ביחס ל"אידיוטיזם". כתבת:

הטענה שמדינות באירופה הן בבעיה שהייתה יכולה להיפתר אם הייתה להן מדיניות מונטרית היא טענה חזקה ומשכנעת שמגובה בהררי ראיות (בעיקר מאזני סחר). בנוסף, להגיד שהמשבר באירופה היה נמנע אם לא הייתה להם מדיניות מוניטרית מאד תמוה בעיני. יוון ושות לוו במחירים נוחים בגלל שמשקיעים שיערו שיהיה להם גב גרמני, לא בגלל שהריבית הבין בנקאית להלוואות ללילה אחד הייתה נמוכה.


גם אם לא מסכימים - אין פה אידיוטיזם.
קודם כל, יש מדיניות מוניטרית. היא לא זו שהיית רוצה לראות, אבל אם יש בנק מרכזי שקובע את גובה הריבית ואת כמות הכסף, הרי שיש מדיניות. נניח את זה בצד, בקשר ליוון אני אמרתי שהיא קיבלה "אשראי במחיר מוזל לאורך שנים, בלי קשר לעלותו האמיתית" ואילו אתה טוען כי "יוון ושות לוו במחירים נוחים בגלל שמשקיעים שיערו שיהיה להם גב גרמני"—אלא שאין כל הבדל בין מה שאתה אומר למה שאני אומר. אתה ואני טועני כי יוון יכולה הייתה ללוות בריבית נמוכה יותר בגלל שהעלות האמיתית של האשראי לא הייתה גלויה. אתה קורא לזה "גב גרמני" ואני אקרא לזה "הנחת החזר" אבל אנחנו מדברים על אותו דבר בדיוק וטוענים אותה טענה. ומכאן, ועוד איך אידיוטיזם.

כתבת:

בועה במחיר הזהב לא תיתכן?!?! וזה אידיוטי להגיד שהיא כן תיתכן?! לא יכול להיות שאנשים קונים זהב רק כי הם חושבים שהם יספיקו למכור אותו לפני שהמחיר ייפול?! וזה אידיוטיזם לחשוב אחרת?!?!


יש כנראה הבדלים בינינו בהגדרת בועה. בהחלט יתכן שהמחיר של מוצר יהיה מנופח להפליא—בועה, לענייננו—אבל תמחור בועתי מקומי (כמו בפלורידה, בפקעות צבעונים, בתרמיות פירמידה, וכו') בנוי על שוק מצטרפים הולך ומתרחב ויש לו מועד תפוגה ידוע. זה אידיוטי להתייחס לעליה המתרחשת במשך עשר שנים ויותר, כשהמאפיין המרכזי שלה (בדוק את שוק הקונים והמוכרים) אינו של שוק מצטרפים הולך ומתרחב אלא של שוק מעמיק. מחיר הזהב יכול לעצור ואפילו לרדת, אבל יסודות הביקוש לזהב שונים משל בועה בכל המובנים המהותיים: א) המסחר הוא מצומצם וסגור (הרכישה הציבורית תופסת מקום זניח). ב) עיקר הצריכה הציבורית היא של מדדים נגזרים ולא של המוצר. ג) המבנה הבסיסי של השוק אינו פירמידלי.

כתבת:

טכנולוגיות כרייה וגילוי זהב משפיעים באבוה על מחיר הזהב. אם המטבע שלך מחובר לזהב, אתה לפחות מסתכן באינפלציה כל פעם שטכנולוגית הכרייה משתפרת או כשמתגלה מרבץ חדש. מה אידיוטי בזה?


האידיוטי בזה הוא שהטיעונים האלו הושמעו מאות בשנים, על רקע כל ההתגברות בכרייה (והיא התגברה מאוד במאה התשע עשרה, לדוגמה) וגילויי הזהב—אבל לא הייתה לזה כל השפעה ממשית.

ואולי מה שאני מנסה לטעון הוא שכלכלן שמחווה דעה על בועות כשאינו מכיר את ההגדרה של בועה או את הרקע ההיסטורי של בועות בעבר עשוי לצאת אידיוט גמור.
 
 
 
 
חומר קריאה בנוגע להשקעות ערך
20/1/2012
נכתב על ידי focus

לבנג'מין גראהם יש שני ספרים עיקריים. נראה לי שהיותר רלוונטי מביניהם עבורנו הוא:

The Intelligent Investor
http://www.haoona.com/quote_i.asp?id=1025

וורן באפט ממליץ במיוחד על פרקים 8 ו-20.
(שעוסקים כמדומני בהבחנה בין השקעה וספקולציה, ובהתמודדות המשקיע עם תנודות השוק).


הדוחות השנתיים של וורן באפט (קראתי חלק קטן בלבד):
http://www.berkshirehathaway.com/letters/letters.html


מאמר של וורן באפט בנוגע לכלכלני האקדמיה ולהשערת השווקים היעילים:
The Superinvestors of Graham-and-Doddsville
http://www.tilsonfunds.com/superinvestors.pdf
 
 
 
 
הסתייגויות קלות
20/1/2012
נכתב על ידי focus

אורי, אני חושב שהניסיון למתוח את ההקבלה בין כלכלה אוסטרית להשקעת ערך - לא יצלח.

* מכפילים נמוכים? לאו דווקא. בניגוד לגראהם, באפט דווקא מעדיף לקנות חברה מצויינת במכפיל סביר - ולא חברה סבירה במכפיל מצויין (=נמוך).
זה נכון אמנם שההגדרה שלו של "מצויינת" לא כ"כ מתבססת על תחזיות, אלא יותר על תכונות (של המודל העסקי, של מבנה התחרות בענף, של המנהלים, של הצרכנים).

* באפט לא בונה על הפסיכולוגיה וההתנהגות של *משקיעים* אחרים, אבל הוא כן בונה על הפסיכולוגיה וההתנהגות של *הצרכנים*.
(למשל: ימשיכו להעדיף קוקה קולה מתוך התניה, גם אם קשה להסביר מדוע).
(לגבי תנודות *זמניות* במצב הרוח הצרכני - אתה צודק. זה לא מעניין אותו).

* באפט אוהב חברות שיש להן "יתרון לא הוגן" על המתחרים, ולפעמים היתרון הזה הוא חסמי כניסה רגולטיביים.
כך שהוא ממש לא "צדיק ליברטני".. :)

* ציינתי כבר את היחס המאוד לא אוסטרי לזהב.
גראהם למשל מציין בפירוש שרכישת זהב אינה עונה על ההגדרה שלו של השקעה ולכן היא ספקולציה.
ואילו באפט באפט נותן את אחד התיאורים הכי מוזרים (מלשון הזרה) של הזהב בו נתקלתי אי פעם.
 
 
 
 
על קבלנים ועל כריה
20/1/2012
נכתב על ידי focus

כאשר קבלן משווק דירות הוא מתחרה לא רק בקבלנים האחרים אלא גם בדירות יד שניה - ומאגר הדירות הבנויות הוא גדול מאוד ביחס לדירות החדשות.

באופן דומה, ואף חריף יותר, הזהב החדש שנכרה מתחרה בזהב שנכרה בעבר, ולכן השפעת הכריה על המחיר קטנה יחסית.

(זה נכון לגבי זהב אבל לא לגבי מתכות אחרות כמו כסף שאותן לא משתלם למחזר ולכן הן מתכלות).
 
 
 
 
או.קיי
20/1/2012
נכתב על ידי שאול

ההגדרה שלך אכן, אם להתנסח בזהירות, מאד אישית. רוב החלקים שבה נוגעים לדברים שכמעט כל אדם סביר יסכים איתם - לא רק אוסטרי. אולי בגלל זה אתה אומר שקשה להבחין בין אוסטרי ל RBC - כי יותר משאתה אוסטרי, אתה אנטי איזה איש קש קיינסיאני. אתה פשוט תקוע עם איזה איש קש שאתה קורא לו קיינסיאני, שמאמין בשטויות נוראיות, ונראה לך שכל מי שלא מסכים עם זה הוא אוסטרי. נו שוין... גם הקיינסיאנים המקוריים לא היו כאלה, ובוודאי שאין כאלה היום. שווה לקרוא את החיבור הקצרצר של מנקיו על תחיית הקיינזיאניזם:
http://tinyurl.com/7hgt3yr

סעיף ראשון: לחזור ולקרוא שוב ושוב את קיינס זו לא דרך טובה להבין את העולם, וזו בוודאי לא הדרך שניאו קיינסיאנים פועלים.

באשר לאתגר שלך - תן לי רק לוודא הבנה. אם אני מוצא משקיע אחד גדול שלמשל, מחזיק היום הרבה אג"ח של הממשל האמריקאי, זה נחשב? אם אני מוצא משקיע אחד גדול שמחזיק הרבה תעודות סל? משקיע אחד גדול שמשקיע באנרגיה ירוקה? אחד! זה כל מה שצריך, וזה יפגום משמעותית בטיעון שלך? רק מוודא שהבנתי.

פוקוס - שלמי תודה. אקרא. על הריבים של באפט, או של כלכלנים התנהגותיים, או של מי לא נגד השערת השווקים היעילים נשפכו נהרות דיו. אין לי מה להוסיף בנושא, אבל הרושם שלי הוא שאף אחד ל התעלף מזה שבאפט הצליח להכות את השוק כמה שנים. ככל שתצפית אחת היא חשובה, במדגם של מאות אלפים צריך לתת לה את המקום המגיע לה.

אגב, מחשבה. נראה לי שחלק מהקטע הדווקאי (contrarain) נובע מהאי סימטריה הבאה: את הזרמים המקובלים רוב האנשים פוגשים דרך עיתונאים שלא באמת מבינים יותר מדי, קורסי מבוא או ספרי מבוא, אולי קורסים לתואר שני שלפחות בירושלים, כך סיפרו לי חברים, הם מיושנים וסתמיים. לעומת זאת, כדי להכיר את מייזס, דרוש מאמץ. צריך לקרוא קלאסיקות לא מעובדות, או ספרים ברמה גבוהה יחסית. ואז בתחרות האייק נגד ספר מבוא, מה הפלא שהאייק נראה כל כך טוב. בגלל זה יהיה מגניב לראות את אורי בזירה מול גולסבי או אסמוגלו. הוא הרי לא ידע מה פגע בו, כי הוא עדיין מדמיין שהם מדקלמים את מבוא ב', ושהם "אידיוטים", ולעזאזל כל המחקר שלהם, ושל אחרים.
אבל זה לא הויכוח. מול האייק ומייזס והחבר'ה, צריך לשים את חזית המחקר ופסגת המחשבה של הצד השני, לא ספרי מבוא וקורסים של זעירא. וחזית המחקר היא לא ברמה של קורסי מבוא, והיא דחתה לחלוטין את התיאוריה האוסטרית של מחזור העסקים לא בגלל שכמה ראשי מחלקות חשבו חזק חזק וזה לא נראה להם - היי, זה מנוגד לאי.אס.אל.אם מתואר ראשון. אלא כי שנים של מחקר מאד מאד זהיר ומדויק והררי ראיות דחו את התיאוריה הזו. סתם. מחשבה.
 
 
 
 
לטענת באפט - לא תצפית בודדת
21/1/2012
נכתב על ידי focus

המאמר של באפט קל לקריאה ולא ארוך.
הוא מתייחס לטענת התצפית הבודדת ודוחה אותה. כדאי לקרוא.
 
 
 
 
שאול, אני מקווה
21/1/2012
נכתב על ידי focus

שאתה לא מודד את גדולת המשקיע לפי היקף הכספים המנוהל אצלו כרגע - אלא לפי הכסף שהרוויח לאורך השנים (ביחס לסכום שנוהל, כמובן).
 
 
 
 
שאול, לגבי מסים
21/1/2012
נכתב על ידי focus

אתה מציג דילמה כוזבת:
1. המדינה מקבלת אך ורק שקלים.
2. המדינה מקבלת כל דבר לפי בחירתו הבלעדית של האזרח.

אני מסכים ש-1 אפשרי וש-2 מאוד בעייתי אבל יש גם מצבי ביניים, כמו למשל:

* רשימה של מטבעות שנסחרים אונליין מול השקל - קבילים לתשלום מסים לפי שער החליפין הרשמי מול השקל ביום התשלום (נניח).

* במקרה שהמס הוא אחוז מהעסקה, והעסקה מתבצעת באופן מתועד כמו למשל העברה בנקאית - זה דווקא הגיוני בעיני שהמס ייגבה במטבע בו העסקה התבצעה.
נימוק: המדינה *משתתפת* בעסקה ולכן אם העסקה מתועדת היטב והמטבע טוב מספיק עבור הצדדים, הוא צריך להיות טוב מספיק עבור המדינה.

אבל גם אם המסים נגבים בשקלים בלבד, לא נראה לי שדי בזה כדי למנוע התפתחות של מטבעות אלטרנטיביים.
אם גביית מסים בשקלים בלבד היתה מספיקה כדי למנוע את התפתחותם והצלחתם של מטבעות אלטרנטיביים, לא היו טורחים לאסור הנפקת מטבעות כאלה בחוק בנק ישראל.
 
 
 
 
שאול, לגבי סילוק חוב
21/1/2012
נכתב על ידי focus

אם מישהו התחייב לשלם דולרים אוסטרליים ויש לו מטבע אחר, אז שיבצע את ההמרה לדולרים אוסטרליים בעצמו ועל חשבונו. הרי לכך הוא התחייב, לא?

אני מדבר על התחייבות לשלם דולרים אוסטרליים ממש, להבדיל מהתחייבות לשלם סכום שקלי שערכו X דולרים אוסטרליים (לפי שער החליפין ביום התשלום).

אם א' התחייב לשלם ל-ב' דולרים אוסטרליים (ממש), אינני רואה צורך שבית המשפט ישכתב את החוזה ויתיר תשלום במטבע אחר - כל עוד אוסטרליה ודולריה קיימים וכל עוד ב' אינו מוותר על זכותו לקבל את התשלום בדולרים אוסטרליים (ממש).
 
 
 
 
הבהרה(?) לגבי הכללים ועוד
21/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול, המאמר של מנקיב אליו הפנית מעניין מאוד. אולי בלי להיות מודע לכך הוא מיישם את הכלל הקיינסיאני הבסיסי: "אמור הכל בכל כיוון וכך לעולם לא תטעה." הוא אומר שיש לדחות את הרעיון ש"תיאוריה כללית" הוא מנחה לרעיונות הקיינסיאניים, שאסור לדחות את רעיונות הכלכלה הקלסית (כלומר, את התפישה שכללים דומים חלים בשטח המיקרו והמקרו), ששיעור החיסכון (ביחס לצריכה) אינו נתון חשוב באמת, שמדיניות פיסקלית אינה כלי משמעותי בניווט השוק וכי מדיניות מוניטריסטית היא דווקא כן (ומתעלם בחינניות מהעובדה שהתיאוריה הקיינסיאנית התעצבה בזמן בו המכשירים המוניטריים היו הרבה יותר חלשים), שהמכפיל הוא בולשיט, שהסטגפלציה אכן הפריכה את הנחת השימוש באינפלציה כדי ליצור מצב של אבטלה נמוכה, שאין זה נכון שאסור להגביל את חירות השליט לפעול באופן חופשי בתחום הכלכלי (כלומר, אינפלציה והוצאה פיסקלית).

אם יורשה לי, זה עצוב למדי. בפועל, מה שהוא מכנה "ניאו-קיינסיאניות," לפי קווי מתאר אלה, הוא בעצם סוג של מוניטריזם, שבו את תפקיד הממשל המזמין קניית פירמידות באופן ישר ממלא הבנק המרכזי, המוריד ומעלה (פחחח, נגיד) את הריבית ובכך שולט באופן עקיף בהיקף הביקוש לפירמידות בשוק. במקביל, אנחנו ממשיכים להשתמש בעולם המונחים הקיינסיאני, ועדיין ממשיכים להפריד בין ההתרחשות ברמת המיקרו וברמת המקרו מבחינת מדיניות הבנק המרכזי.

אבל נניח את זה בצד. דנו בנושא לעייפה.

האתגר שלי אינו מונע החזקת אג"ח של הממשל האמריקני. בוודאי שלא. השקעה נמדדת תמיד לפי החלופות (מה החלופה כאן? אג"ח יווני? גרמני? יפני?) ובמקרים רבים בעל קרן השקעות/בנק מחויב לפי כללי הקרן לתמהיל מסוים. גם בתעודות סל אין בעיה (מה הבעיה בתעודת סל ממוקדת? מה הבעיה במידה מסוימת של גידור?) וגם כאן יש לעתים קרובות כללי השקעה. מכל מקום, אם יש מישהו שמשקיע באופן ארוך טווח ומעבר לדרישות באג"ח אמריקני או בתעודות סל, דומני שהוא ראוי להגדרת פעולה לא-אוסטרית.

אני מודה שיש לנו כאן בעיה בסיסית. האסכולה האוסטרית תופשת את עצמה כאסכולה במורשת הליברליזם הקלאסי והכלכלה הקלאסית, ומנסה להמשיך את דרכם של סמית', מנגר, מיזס, האייק, ואחרים (איך זה מסתדר עם המקום המורחב המחודש לכלכלה קלסית במאמר של מנקיב או עם הטיעון שלך שבדקו-את-העקרונות-והוכיחו-שהם-שגויים - את זה רק אתה יודע). לכן, מישהו שיאמר "אני לא אוסטרי, אני פשוט דבק ברעיונות הכלכלה הקלסית/ליברליזם קלסי/ניאו-ליברליזם בניחוח קלסי/מילטון פרידמן בניכוי השטויות המוניטריסטיות יתנהג בשוק בפועל באופן מאוד דומה לאוסטרי. לדוגמה, האופן שוורן באפט פועל הוא תיאור מדויק של האופן בו משקיע אוסטרי היה משקיע, וכל ההשקעות ארוכות הטווח של באפט הן כאלו.
 
 
 
 
כמו פוקוס, רק (לינקים) בעברית
21/1/2012
נכתב על ידי שומר הלילה

משקיעי-העל מהכפר גראהם-ודודסוויל:

http://shookrun.com/fa/value/fagrahamdoddsville.htm

בלוג עם תרגומי הדוחות של באפט (במלבן השמאלי):

http://www.tapuz.co.il/blog/net/UserBlog.aspx?FolderName=TlvFilterShare&skip=1

המשקיע ההנבון, ספר ההשקעות הטוב ביותר שנכתב:

באנגלית, PDF:

http://www.set.in.th/ben_graham_the_intelligent_investor.pdf




 
 
 
 
אורי, אתה מדלג על נקודה מרכזית
21/1/2012
נכתב על ידי שאול

בתיאוריה האוסטרית יש את האות א'. ממש כך - כבר בשם שלה התיאוריה יש א'. לכן, כל מי שמשתמש באות א' הוא בעצם חסיד של התיאוריה האוסטרית. כל טיעון שמשמתמש באות א' הוא בעצם טיעון אוסטרי, וכו'. די. חלאס.

התיאוריה האוסטרית של מחזור העסקים (והשתדלתי כל פעם לכתוב "של מחזור העסקים" בדיוק בגלל זהאפם התחלתי להתרשל בזה - סליחה) היא תיאוריה מאד מסוימת. התארכות מבנה ההון, מאלאינבסטמנט, וכו. אי אפשר להגיד על כל מי שמתשמש בהיצע וביקוש ריאליים שהוא אוסטרי בתחפושת. לא לוקח.
להגיד על מנקיו (אגב, לא מנקיב. מנקיו) שהוא סתם יורה לכל הכיוונים זה מגוחך. מנקיו הוא מאבות התחיה הניאו קיינסיאנית, והוא מאד מאד מדייק במה שהוא אומר. כל מה שהוא כותב שם מגובה במאמרים שבהם מוצגים טיעונים מפורטים להפליא, בדיוק מתמטי. וכל הטיעונים האלו הם חלק מהתחייה הניאו קיינסיאנית כי הם בליבתם הם מנתחים אפשרויות שבהן מה שמביא לשו"מ בין השקעה לחיסכון הוא ירידה בתוצר ולא שינוי מחירים. כי קשיחות מחירים (אגב, לרגל מותו המצער של מייקל מוסה השבוע - גם קשיחות מחירים היא דבר שיש לו הררי ראיות) משחקת תפקיד חשוב. יש הרבה ספרות בנושא, שאתה או לא מכיר, או שבטח תקרא לה אוסטרית, כי יש שם יצרנים או משהו.

חזרה לאתגר המשקיעים: אלטרנטיבה אוסטרית לאג"ח אמריקאי היא כמובן מזומן או זהב או לבחור חברות מסוימות במקום ממשלות. אבל ניחא - יאללה. תן מבחן הפרכה. איזו השקעה, לשיטתך, לא יכול להיות אף משקיע חשוב שייבצע? לא אג"ח אמריקאי. השקעה באנרגיות ירוקות? תן לי משהו לגגל. משהו לעבוד איתו. איזו השקעה?

שומר הלילה - לונג טיים... אם אתה כבר פה, שווקים יעילים - שאלת תם. בוא נקבל את הטענות של באפט ושות'. ומאידך יש לנו את כל המחקר (תעשה גוגל סקולר על אפישנט מרקטס, יש מיליון בערך) שמראה שאין משקיעים שבאופן קונסיסטנטי מכים את השוק. איך אתם מבינים את צירוף הראיות הזה? שבאפט הוא סופר מן? מה הוא יודע שאין אף אחד אחר שיודע? איך צריך להבין את הראיות המשכנעות שכל המחקרים המסודרים שבחנו מאות ואלפי קרנות לאורך עשרות שנים מראות שאין מי שמכה את השוק, ובין הראיה (שנניח כרגע שהיא מוצגת בצורה אמיתית ומדויקת) שבאפט מכה את השוק?
 
 
 
 
הכאת השוק
21/1/2012
נכתב על ידי focus

(תשובה לשאלה של שאול שהופנתה לשומר הלילה).

נניח שיש קוביה מזוייפת שנופלת תמיד או על 1 או על 2.
נניח שבאפט יודע את זה ומנחש תמיד 1 או 2.
נניח שהשוק לעולם לא לומד וממשיך לנחש מספר אקראי בין 1 ל-6.

התוצאה:
1. באפט מתעשר מניחושיו.
2. הסטטיסטיקאים מצביעים על המקרים המעטים בהם השוק ניחש נכון ובאפט לא, וקובעים: אפילו באפט לא מצליח להכות את השוק בעקביות.
 
 
 
 
כותרת כלשהי
21/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

זה קצת מעציב לקרוא כל פעם איך אתה משתמש בביטויים כמו "דיוק מתמטי" או "טיעונים מפורטים להפליא" כאילו יש בהם משמעות המקובלת על שני הצדדים.

העסק עובד ככה: האסכולה האוסטרית היא אסכולה במורשת הקלאסית, ולכן היא רואה בכלכלה תחום חקר עיוני, שבו החוקרים מנסים להצביע על נטיות כלליות לפעולה של אנשים בתחום הפעולה האנושית בכלל, ובתחום הכלכלי בפרט. האסכולה, בעקבות מנגר, רואה בהעדפה האנושית העדפה הקיימת יחסית ובתלות בחלופות ובמצב (כלומר, סובייקטיבית) ולכן דוחה את הרעיון לפיו ניתן לבנות מערך תיאורטי מתמטי בתחום הכלכלה, ודוחה את הרעיון לפיו ניתן יהיה אי-פעם לתקף את החקר הכלכלי בבחינה מתמטית. לאורך זמן, טוענת האסכולה, ההעדפה היא סובייקטיבית ולכן אפשר לדבר על עקומות היצע וביקוש לצורך הדגמה, אך אין להן שום משמעות כבסיס למשהו שמעבר לכך.

לכן, הניסיון לטעון שמישהו הצליח מבחינה מתמטית לכמת העדפה סובייקטיבית הוא מגוחך, מנקודת המבט של האסכולה (ובפועל, מכל נקודת מבט) ממש כמו ניסיון של מישהו לנסות לבנות תיאוריה על בסיס מה שמכונה פסיכולוגיה אנליטית ולשכנע איתה מישהו שאינו מקבל את קיומן של הכימרות המונחות ביסודה.

בענייני מחזור העסקים - על רגל אחת: האסכולה האוסטרית גורסת כי כאשר הריבית מורדת מעבר לסף מסוים, איתותי המחיר שמקבלים יצרנים לצורך קבלת החלטות הם שגויים (שגויים=שונים מאלו שהיו מתקבלים לו לא הייתה מתבצעת מניפולציה בריבית), מה שמוליך רבים מהם - במספר הולך וגדל ככל שהפער בין הריבית בפועל והריבית-ללא-התערבות גדול יותר ונמשך יותר זמן - לערוך החלטות השקעה וייצור הנוטות להשקעה בסיכון גבוה יותר (כמו השקעות במנוף גדול, עם סיכויי מימוש בטוחים פחות, עם טווח החזר ארוך יותר, וכו' - קרי, בעיקר נדל"ן, בורסה ובהטיית ענפים מסוימים בה). כשהמצב הזה נמשך זמן מה, מצטברות השקעות ביוזמות עסקיות ובעסקים ששיעור הכשל שלהם גבוה יותר מהממוצע (מה שמכונה בז'רגון האוסטרי "השקעה-שגויה"). זהו המצב התחילתי של בועה. עד שלב מסוים, מימון האשראי הנמשך מתאפשר באמצעות גלגול. בנקודה מסוימת, שיעור גבוה מדי של ההשקעות בשיעור כשל גבוה אכן כושלות, וגורמות לכשל או נפילה או התמוטטות של מנגנוני הגלגול ו/או של גורמים שהעניקו אשראי (היינו, הלוואות). במצב רגיל, התמוטטות או סף התמוטטות כזו מובילה לתמחור מחדש לפי השוק של ההשקעות בשיעור כשל גבוה, שהוא תהליך התפקעות הבועה.

אם אתה מבקש לטעון כי היו או יש מחקרים שהפריכו את נקודות הבסיס בתאורית מחזור העסקים הזו והראו בנקודותיה הבסיסיות כי א) במשטר ריבית-נמוכה-מזו-שהייתה-אלמלא אין גידול בהשקעות בעסקים עם שיעור כשל גבוה יותר. או ב) שבמשטר ריבית-וכו' אין גידול בהשקעות עם שיעור כשל גבוה יותר או ש-ג) שהתנפחות בועה אינה מלווה בהליכי גלגול וכי תהליך התפקעות בועה אינו כזה של תמחור לשוק - הרשה לי להטיל בכך ספק גדול מאוד-מאוד-מאוד. מאוד.

========

אבל בוא נעזוב את זה בצד. משום מה אני שוב-ושוב נכנס לזה. אני חושב שבנושא ההשקעות אנחנו ניגשים לנושא מהכיוון הלא נכון, שכן השקעה שגויה/נכונה/כושלת/מתאימה יחידאית אינה יכולה לתת לנו תשובה טובה וגם ניסיון לגבש עקרונות חד-משמעיים והבחנות חדות לא יצלח. לכן, אני מציע בדיקה של קרנות השקעה משקיעים צמרתיים, לפי רשימה ברורה, ובדיקה של מדיניות ההשקעה שלהם לאורך זמן. מוסכם? אני יכול להביא רשימה כזו.
 
 
 
 
כותרת!
21/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

שאול,

זה קצת מעציב לקרוא כל פעם איך אתה משתמש בביטויים כמו "דיוק מתמטי" או "טיעונים מפורטים להפליא" כאילו יש בהם משמעות המקובלת על שני הצדדים.

העסק עובד ככה: האסכולה האוסטרית היא אסכולה במורשת הקלאסית, ולכן היא רואה בכלכלה תחום חקר עיוני, שבו החוקרים מנסים להצביע על נטיות כלליות לפעולה של אנשים בתחום הפעולה האנושית בכלל, ובתחום הכלכלי בפרט. האסכולה, בעקבות מנגר, רואה בהעדפה האנושית העדפה הקיימת יחסית ובתלות בחלופות ובמצב (כלומר, סובייקטיבית) ולכן דוחה את הרעיון לפיו ניתן לבנות מערך תיאורטי מתמטי בתחום הכלכלה, ודוחה את הרעיון לפיו ניתן יהיה אי-פעם לתקף את החקר הכלכלי בבחינה מתמטית. לאורך זמן, טוענת האסכולה, ההעדפה היא סובייקטיבית ולכן אפשר לדבר על עקומות היצע וביקוש לצורך הדגמה, אך אין להן שום משמעות כבסיס למשהו שמעבר לכך.

לכן, הניסיון לטעון שמישהו הצליח מבחינה מתמטית לכמת העדפה סובייקטיבית הוא מגוחך, מנקודת המבט של האסכולה (ובפועל, מכל נקודת מבט) ממש כמו ניסיון של מישהו לנסות לבנות תיאוריה על בסיס מה שמכונה פסיכולוגיה אנליטית ולשכנע איתה מישהו שאינו מקבל את קיומן של הכימרות המונחות ביסודה.

בענייני מחזור העסקים - על רגל אחת: האסכולה האוסטרית גורסת כי כאשר הריבית מורדת מעבר לסף מסוים, איתותי המחיר שמקבלים יצרנים לצורך קבלת החלטות הם שגויים (שגויים=שונים מאלו שהיו מתקבלים לו לא הייתה מתבצעת מניפולציה בריבית), מה שמוליך רבים מהם - במספר הולך וגדל ככל שהפער בין הריבית בפועל והריבית-ללא-התערבות גדול יותר ונמשך יותר זמן - לערוך החלטות השקעה וייצור הנוטות להשקעה בסיכון גבוה יותר (כמו השקעות במנוף גדול, עם סיכויי מימוש בטוחים פחות, עם טווח החזר ארוך יותר, וכו' - קרי, בעיקר נדל"ן, בורסה ובהטיית ענפים מסוימים בה). כשהמצב הזה נמשך זמן מה, מצטברות השקעות ביוזמות עסקיות ובעסקים ששיעור הכשל שלהם גבוה יותר מהממוצע (מה שמכונה בז'רגון האוסטרי "השקעה-שגויה"). זהו המצב התחילתי של בועה. עד שלב מסוים, מימון האשראי הנמשך מתאפשר באמצעות גלגול. בנקודה מסוימת, שיעור גבוה מדי של ההשקעות בשיעור כשל גבוה אכן כושלות, וגורמות לכשל או נפילה או התמוטטות של מנגנוני הגלגול ו/או של גורמים שהעניקו אשראי (היינו, הלוואות). במצב רגיל, התמוטטות או סף התמוטטות כזו מובילה לתמחור מחדש לפי השוק של ההשקעות בשיעור כשל גבוה, שהוא תהליך התפקעות הבועה.

אם אתה מבקש לטעון כי היו או יש מחקרים שהפריכו את נקודות הבסיס בתאורית מחזור העסקים הזו והראו בנקודותיה הבסיסיות כי א) במשטר ריבית-נמוכה-מזו-שהייתה-אלמלא אין גידול בהשקעות בעסקים עם שיעור כשל גבוה יותר. או ב) שבמשטר ריבית-וכו' אין גידול בהשקעות עם שיעור כשל גבוה יותר או ש-ג) שהתנפחות בועה אינה מלווה בהליכי גלגול וכי תהליך התפקעות בועה אינו כזה של תמחור לשוק - הרשה לי להטיל בכך ספק גדול מאוד-מאוד-מאוד. מאוד.

========

אבל בוא נעזוב את זה בצד. משום מה אני שוב-ושוב נכנס לזה. אני חושב שבנושא ההשקעות אנחנו ניגשים לנושא מהכיוון הלא נכון, שכן השקעה שגויה/נכונה/כושלת/מתאימה יחידאית אינה יכולה לתת לנו תשובה טובה וגם ניסיון לגבש עקרונות חד-משמעיים והבחנות חדות לא יצלח. לכן, אני מציע בדיקה של קרנות השקעה משקיעים צמרתיים, לפי רשימה ברורה, ובדיקה של מדיניות ההשקעה שלהם לאורך זמן. מוסכם? אני יכול להביא רשימה כזו.
 
 
 
 
זה חסר תקוה...
21/1/2012
נכתב על ידי שאול

כמובן כמובן כמובן, מובם מאליו ועוד שבע עשה סופרלטיבים כמה שזה מובן מאליו, שהעדפה אנושית זה דבר סוביקטיבי, שתלוי בחלופות. הדבר היחיד שהתכוונתי אליו בהערה המתימטית היא שהטענה שלך שמנקיו יורה לכל הכיוונים היא מופרכת. הוא מעלה את הטיעונים שלו בצורה מאד מאד מדויקת. לצורך הטיעון הוא עושה שימוש במתמטיקה - אבל בשום פנים לא באופן שסותר את זה שהעדפה אנושיתהיא סוביקטיבית ויחסית. וכן, הוא ניאו קיינסיאני לחלוטין. כל הדיון הוא חסר טעם אם אתה פשוט לא מכיר בשיט לא מה ניאו קיינסיאנים עושים, ומגדיר "אוסטרי" בצורה מגוחכת. גם מבחן ההשקעה, שהפך מ"למצוא אחד" (עם הדגשה!) הפך להיות להביא רשימה של עקרונות ההשקעה של לאורך זמן. אין לי שום ספק שכל מי שלמשל "מנסה למקסם ערך לאורך זמן" יחשב בעיניך לאוסטרי. בעצם, כל מי שמשמתמש בעיצורים - כי עובדה, למייזס היו בשם לפחות שלושה כאלה. או.קיי - חוק חדש: לא רק לא מדבר יותר על בנקים מרכזיים כאן, אלא גם לא מדבר על אוסטרים. סתם לחץ דם ובשביל מה? כדי לנסות לשכנע מישהו שחוסר היכרות מוחלט וזועק שלו עם החומר לא מפריע לו לקרוא לכמה מהחוקרים המשפיעים ביותר בעולם "אידיוטים" או שהם "יורים לכל הכיוונים"?

שאלה לפוקוס ושומר הלילה -
קודם כל תודה. קורא. מעניין. השאלה שלי על "איך ליישב" לא הייתה איך ליישב סטטיסטית. זה די מובן לי. השאלה היא איך להבין את מה הוא הדבר שבאפט יודע, ונראה שכמעט אף אחד אחר לא? מה הוא הידע הזה? ואם כבר כתבו אותו בספר, ואולי אפילו בכמה ספרים - איך זה שאנשים לא משתמשים בידע הזה? כאילו- הסבר אחד זה שבשוק שש בו מאות אלפי שחקנים, סביר מאד שאחד ישחק אותה. איזה עוד הסברים יש?
 
 
 
 
שני צדדים למטבע הערך
22/1/2012
נכתב על ידי שומר הלילה

1. לא צריך "להניח" שבאפט מכה את השוק בכל עשור. מספיק להסתכל על הטיקר של ברקשייר-האת'ווי ( NYSE:BRK.A ) ו*לדעת* שהוא אכן עשה זאת.

2. היחיד שהצליח להכות את השוק שנה אחרי שנה ברציפות הוא פיטר לינץ' אשר אפשר לפטור כחריגה סטטיסטית. אבל וזה אבל חשוב - "הככאת שוק רציפה" הוא לא מה שאנחנו (כמשקיעי ערך) מחפשים, אלא הכאת שוק על פני סייקלים רחבים יותר (נניח חומש או עשור).

3. מכיר את המחקרים, אבל הם לא עוסקים בקרנות אשר מצהירות ומיישמות שיטה זו, אלא קרנות בכלל ואז נכנסים שיקולים אחרים למשוואה:

א. ברור לי כשמש שאסטרטגיית השקעות יכולה לעבוד רק כאשר היא מיעוט קטן (נשים בצד את השאלה האם היא בכלל עובדת). אסטרטגיה פופלרית תהפוך עד מהרה להיות השוק עצמה ולא תוכל להכות את עצמה, נכון?

ב. מדוע שיטה זו איננה פופולרית בקרב קרנות? לדעתי זה יותר עניין של הליכה בתלם, אבל גיל שלי אמר זאת יותר טוב ממני:

http://debuzzer.com/shely/2011/07/14/%D7%A2%D7%9C-%D7%AA%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%A7%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%90%D7%92%D7%97/

ג. הרבה מ"עיוותי הערך" נמצאים במניות קטנות (שווי שוק < 100M$) רוב הקרנות בכלל לא נוגעות בהם. לפני מספר שנים, בהרצאה מול סטודנטים, באפט טען שלו הונו היום היה 10 מיליון דולר הוא היה יכול לעשות 50% ממוצע בשנה ולא קצת יותר מ-10 עקב הלוקסוס להשקיע בחברות קטנות.

4. בתכ'לס - אין מחקר אשר קובע שהשקעות ערך לא עובד (וההפך). בהעדר הגדרות מדוייקות, קשה לי אפילו להאמין שהנושא חקיר. אבל, אני יכול להגיד לך שבקליקה הקטנה של משקיעי ערך בארץ אני לא מכיר כאלו שאיבדו את המכנסיים (בניגוד אגב לאסטרטגיות אחרות המבטיחות הרים וגבעות כמו מסחר יום, מסחר טכני ופורקס) .

באופן אישי, נתתי לעצמי עשור לראות אם אני מכה את השוק לפני שאני מתייאש ועובר לתעודות סל. אני יודע, מאוד לא מדעי מצדי - ואני עוד מדען!
 
 
 
 
הכאת השוק
22/1/2012
נכתב על ידי י.ד.

אני מפנה אתכם למאמר (בעברית דווקא) של פרופ' נדב שנרב שבו הוא מראה כיצד הכאת שווקים היא עניין סטטיסטי לגמרי:
http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/486.pdf

בנוסף לכך עצם הטיעון כי קיים משקיע אוסטרי, שבו משום מה נפלו כל החברה פה, אורי, פוקוס, שומר לילה, מעיד על איזה פיספוס בהבנת התיאוריה האוסטרית. התיאוריה האוסטרית איננה באה לתת מרשם למשקיע הממוצע כיצד להיות משקיע טוב. את זה אמור לעשות ההיגיון. התיאוריה האוסטרית באה לטעון שאפילו אם אתה משקיע טוב, התערבות הבנק מטילה מסך על עיניך שפוגעת באיכות ההשקעות שאתה עושה. מה שמבדיל משקיע טוב ממשקיע רגיל שהוא מרגיש את זה, אבל ההרגשה איננה אומרת שניתן לעקוף את המסך הזה. המסך קיים והוא פוגע באיכות ההשקעות של כולנו, משקיע טוב חש בכך ומנסה לשקלל את המסך בשיקוליו, אבל הוא לא יכול לעקוף אותו.

במילים אחרות: משקיע טוב הוא משקיע אוסטרי בגלל שהוא משקיע טוב, ולא שהוא משקיע טוב בגלל שהוא משקיע אוסטרי.

אורי
אשמח לשמוע את ההגדרה שלך מהי בועה אך נראה לי שההבדל ביננו מתרכז יותר בהגדרת כסף מאשר בועות, וכבר התווכחנו על כך בקפיטליסט ז"ל. אך על זה בהמשך.
 
 
 
 
רגע,
22/1/2012
נכתב על ידי שומר הלילה

אני לא אמרתי שקיים "משקיע אוסטרי" כי התיאוריה האוסטרית איננה עוסקת (במישרין) בהשקעות בניירות ערך ספציפים. אז מה יש? יש השקעת ערך (פילוסופיית השקעות) והיא משיקה ברוחה ובנק' מסויימות לתיאוריה האוסטרית. כאן יש מאמר הנוגע במקצת מהנקודות:

http://mises.org/journals/scholar/Leithner.pdf

פוקוס, לגבי מכפילים - עקב הונו, באפט הוא דווקא החריג כאן. בהכללה פשטנית, רוב משקיעי הערך כן דוגלים במכפילים נמוכים. עקב הונו הרב, באפט עצמו ציין שבשלב זה הוא יותר מחפש חברה מצויינת במחיר סביר מאשר חברה סבירה במחיר זול.

י.ד. - המאמר הזה סובל מהפגמים אותם תקפתי בתגובתי הקודמת: לא ידוע לי על בחינה מקיפה של משקיעי ערך בלבד. כל הגרפים והמאמרים מתייחסים לעולם קרנות הגידול/שותפיות השקעה בכללותו.

אה, ותקראו גם את זה:

http://www.tapuz.co.il/blog/net/viewentry.aspx?entryId=2159449

 
 
 
 
הבהרות
22/1/2012
נכתב על ידי focus

אני מסכים עם שומר הלילה שמדובר בהשקה או נקודות דמיון ולא בזהות.
(בעצמי הערתי קודם שלא כדאי למתוח יותר מדי את ההקבלה).

לגבי המכפילים הנמוכים:
נראה לי שקיומו של המונח "ערך עמוק" מרמז על כך שכשאומרים "ערך" כבר לא בהכרח מתכוונים לזול.

(אבל אתה צודק שרוב השמות הגדולים כן מזוהים עם מכפילים נמוכים).
 
 
 
 
הנקודה של אורי
22/1/2012
נכתב על ידי focus

אני עדיין חושב שאורי מעלה נקודה חשובה ומשכנעת. אני אנסח אותה בצורה קצת שונה.

המוניטריזם והקיינסיאניזם מתייחסים למדינה כאל חווה, ונותנים לבעל החווה (הממשל) הנחיות לתפעול נכון של החווה.

- איך זה שההוראות לניהול החווה לא מתיישבות עם ההוראות לניהול כל עסק אחר?

- איך זה שהאנשים שכן מבינים בעסקים מתייחסים בביטול להנחות היסוד ולדרכי החישוב של "יועצי ניהול החוות"?

(גם האוסטרים הם "יועצי ניהול" אבל הם ממליצים על ניהול רזה ומינימלי, ואופן חשיבתם דומה לזה של אנשי העסקים או לפחות אינו סותר).
 
 
 
 
חוות ומשקים
22/1/2012
נכתב על ידי שאול

אני לא בדיוק מבין את הטענה שמונטיריסטים או קינסיאנים רואים במשק חווה.

קיינסיאנים לזניהם למשל מנתחים שתי אפשרויות בנוגע למחזור העסקים: שמחירים הם קשיחים כלפי מטה, ושהמשתנה שמתאים את עצמו כדי להביא לשו"מ הוא גודל התוצר. למה חווה? ועל בסיס מה אתה קובע שאנשי עסקים מתייחסים בביטול להנחות של "יועצי ניהול חוות"? מה הן בכלל הנחות היסוד האלו? האם נראה לך שהם מבטלים את ההנחות לפי כמות האנשים שמחזיקים עכשיו אג"ח אמריקאי? או לפי הקו המערכתי של האקונומיסט (קיינסיאני מוצהר) - שבין כותביו, ובטח בין קוראיו יש אניספור אנשי עסקים? לפי זה שיש אינספור אנשי עסקים שבאו מהאקדמיה ולהיפך? לפי הקו המערכתי של הוול סטריט ז'ורנל? יש איזה סקר של אנשי עסקים שמצביע על מה שאתה אומר?

בכל מקרה, לשאלתך. ההבדל המרכזי בין עסק למשק הוא כמובן שמשק (או מדינה) הם הלקוח העיקרי של התוצר של עצמם. אפילו מדינה קטנה ופתוחה מאד היא עדיין הצרכן של יותר מ 60% מהתוצר של עצמה. מדינות גדולות יותר - חלק גדול יותר. לעומת זאת, אפילו העסק הגדול ביותר הוא רק לעיתים רחוקות מאד צרכן משמעותי של התוצר של עצמו.
 
 
 
 
בובובועות
22/1/2012
נכתב על ידי אורי רדלר

------
לי.ד., ביחס לבועות. צריך להבחין בין שני סוגים של בועות: בועה 'רגילה' ובועה 'ממשלתית'.

בועה רגילה היא מה ששנינו נגדיר כבועה: כלומר, תרמית פירמידה קצרת טווח, בנוסח "בועת הצבעונים" הנודעת, בועת מיסיסיפי או הים הדרומי. בכל המקרים האלו, טווח הזמן שבין תחילת היווצרות הבועה פרופר להתפקעותה היה כמה חודשים. כמובן, המהירות משתנה בהתאם לנשוא הבועה והליך השתפלותה ארוך יותר.

בועה ממשלתית היא בועה בה לממשלה יש מונופול מטבעי ושליטה מקפת, יחסית, במחיר הכסף. במקרה כזה, מאפיינים את הבועה א) הימשכותה לאורך זמן רב יותר. ב) כלליותה. כלומר, הבועה אינה מיוחדת למגזר מסוים בשוק או למקום מסוים (כמו בועת נדל"ן בפלורידה) אלא הופכת לתופעה מוכללת יותר של תמחור שגוי במגזרים רבים בשוק. ג) הנעת כסף זול. תמיד. לא תמיד באמצעות ריבית אלא, לפעמים, מכוח כסף נייר.

משעשע לראות, אגב, מישהו שמציג תיאור מדויק של הסטרוקטורה של בועות ממשלתיות (לפני התפקעות הבועה האחרונה).
 
 
 
 
ועכשיו לעניין הזהב
22/1/2012
נכתב על ידי י.ד.

הנחת המוצא של אורי היא שמחירו של כסף אמור להיגזר מהיותו סחורה ככל הסחורות. עם זאת מהנחת מוצא לא נגזרות שתי מסקנות נוספות שאורי מנסה להסיק ממנה. מסקנה אחת היא שגם הזהב כיום ממלא את הפונקציה של כסף (ולכן הוא לא רק סחורה שכל דיני הסחורות חלים עליה כמו להפוך לבועה וכדומה). מסקנה שניה היא שהעובדה שכסף הוא סחורה איננה אומרת שגם יש לו ערך בהיותו כסף, או במילים אחרות, בהיותו אמצעי חליפין. המחיר של כסף נגזר אך ורק מהסחורה שהוא היה בלי קשר לתפקיד החברתי שלו. יש קשר בין הטענות, כלומר אם כסף איננו תלוי בתפקיד החברתי שלו הוא יכול להמשיך לתפקד ככסף גם כאשר הוא מושלל תפקיד חברתי, למשל הזהב בימינו משולל תפקיד חברתי ובכל זאת יכול להמשיך להיות כסף ולא סחורה. וכן להיפך.

וכאן שואל הבן את השאלה הפשוטה, אם זה כך, אז מניין ערך השטרות שאנחנו מחזיקים כאן היום?
יענה אורי, לשטרות אין ערך עצמי ולפיכך המחיר שלהם הוא סוג של מס שמוטל על הציבור. אבל אם זה כך, אז כל סוג של סחורה שתתפקד ככסף תבצע סוג של מיסוי של ציבור שהרי אם שטרות שהם הסחורה הזולה ביותר מעבירים נכסים מהציבור לגורם המנפיק, כל שכן שסוגי כסף אחרים יתפקדו כגורם המעביר נכסים מהמציבור לגורם המנפיק גם בלי קשר לערך שלהם כסחורה. מרגע שהנחת את קיומו של מס כמסביר את ערך השטרות שלנו, תצטרך להניח שקיומו של מס זה חל גם על כל סוגי הסחורות האחרים המתפקדים ככסף. עובדה זו מחייבת אותנו להניח שקיים ביקוש שונה לסחורה המתפקדת ככסף מאשר לאותה סחורה כאשר היא איננה מתפקדת ככסף. למעשה ההיגיון מחייב את ההנחה הזו. האם ניתן לומר שהביקוש לסיגריות למשל במחנה שבויים זהה כאשר סיגריות אינן מתפקדות ככסף, וכאשר הן כן מתפקדות ככסף? במקרה הראשון הביקוש לסיגריות קיים אך ורק אצל מי שמעשן ואך ורק לצורך עישון. במקרה השני, הביקוש לסיגריות קיים אצל כל אנשי המחנה בלי קשר למידת העישון שלהם ומעבר לצרכי העישון שלהם.
באותה מידה זהב שתפקד ככסף עד 1914 הודח ממעמדו ובשורה של צעדים הפסיק לתפקד לגמרי ככסף. התוצאה הייתה שמאז אמצע שנות השמונים עד תחילת המשבר האחרון דשדש מחיר הזהב (בניכוי אינפלציה) בערך במחיר שהוא היה בתחילת המאה העשרים וזאת למרות הגידול העצום בתוצר, שהגידול המקביל בכמות הזהב לא הדביקה. הביקוש לזהב ירד ואיתו גם מחירו.

כלומר, בין אם אורי יסכים לכך ובין אם לאו, המס המוטל על ידי כסף מבטא בעצם את המחיר של השימוש בכסף (ולא, ריבית איננה המחיר של השימוש בכסף, אך זה חורג מהדיון שלנו). הביקוש של הציבור לכסף, ביקוש שמתבטא בכל עסקה ועסקה, נענה בהצע של סחורות הניתנות תמורת כסף, ומכאן היבט המס הקיים בכל כניסה של כסף חדש למערכת. לפעמים מכנים מס זה בשם סניוראז' וכך בעצם מנסים להצדיק אותו כמס הנצרך לצרכי השוק, אולם בחינה פשוטה של הכסף תראה שכסף ניתן להוסיף מלמטה, כמו מלמעלה, ולכן אין הצדקה למס זה. זהו פשוט מס.

לעובדה שזה מס קיימת השלכה פוליטית ברורה מאד שממנה הדיון פה עם שאול מתעלם. אם כסף הוא מס, כלומר הוא אמצעי המעביר נכסים שלא באופן חוזי, אזיי הגורם היחידי המוסמך לכך במדינה דמוקרטית ליברלית הוא הפרלמנט, לא הממשלה וגם לא הבנק המרכזי. הטעות הגדולה של המונוטאריזם היה בזיהוי הכסף כגורם ניטרלי שרק צריך למצוא דרך להכניס אותו למערכת למשל דרך הליקופטרים (בן "ההליקופטר" ברננקי שם שם). בפועל, הדרך שהם בחרו הייתה דרך שער הריבית. אך למעשה כסף איננו גורם ניטרלי, ברגע שהם בחרו בדרך כזו הם בחרו בעצם לסבסד את המגזר הפיננסי על חשבון שאר המגזרים במשק ולחייב את שאר המגזרים במשק להצטרף לסחרחורת החוב שיוצר המגזר הפיננסי. מכאן המשברים והבועות התכופות שפגשנו בבועת ההייטק ובבועת הנדל"ן. ניתוח מדויק, לעומת זאת, יראה שכסף (כל כסף כולל זהב) הוא מס, ולכן השאלה של הגדלתו היא שאלה פוליטית. ניתן לסבסד איתו את הממשלה כמו שנעשה עד שנות השמונים, ניתן לסבסד איתו את יצרני הזהב כמו שנעשה בתקן הזהב, ניתן לסבסד איתו את הבנקים כמו שעושה המונטאריזם, וניתן פשוט לא להגדיל אותו וכך להכניס את רווחי הצמיחה הישר לכיסי הצרכנים שיהנו ממחירים זולים מבלי לסבסד מגזרים אחרים.
 
 
 
 
אם המדינה היא עסק
22/1/2012
נכתב על ידי focus

האם העסקים שנמצאים בתוכה הם חברות בנות שלה?

או שאולי הבעלות של המדינה על העסקים שבתוכה היא עקיפה.
כלומר, האזרחים הם נכסים בבעלות המדינה, כך שהעסקים ששייכים לאזרחים, שייכים בעקיפין למדינה?

(אני אישית חושב שמדינה איננה עסק או לא צריכה להיות עסק. אולי ממלכה או דיקטטורה היא עסק - בבעלות המלך או הרודן).
 
 
 
 
קניון
22/1/2012
נכתב על ידי focus

קניון הוא עסק שמספק אכסניה לעסקים אחרים.
אבל העסקים שנמצאים בתוכו אינם בבעלותו.

הרווחים של בעל הקניון זה דבר אחד.
הרווחים של העסקים שנמצאים בקניון זה דבר אחר.

(אנלוגיה נחמדה - אבל הסמכויות של המדינה גדולות בהרבה מאלה של בעל קניון. וחבל..).
 
 
 
 
כשאמרתי "חווה"
22/1/2012
נכתב על ידי focus

התכוונתי כמובן לזה:
http://www.youtube.com/watch?v=6MKXgrF9IRc
 
 
 
 
ל-י.ד.
22/1/2012
נכתב על ידי focus

האם כל כסף הוא מס? או רק הילך חוקי הוא מס?

לדעתי כדאי להבחין בין עליית ערך ובין מס.
אם שימוש מוניטרי *וולנטרי* בסחורה מעלה את ערכה, זה לא מס.

(כך נראה לי).
 
 
 
 
ושוב ל-שאול
22/1/2012
נכתב על ידי focus

אני אנסה לחבר את הנקודות שפיזרתי.

לעסק אמיתי יש שורה תחתונה (רווח נקי). והוא פועל בסופו של דבר כדי למקסם את השורה התחתונה.

קניון הוא עסק אמיתי והוא פועל כדי למקסם את השורה התחתונה שלו - שבשום פנים ואופן אינה זהה לסכום של השורות התחתונות של העסקים שבתוך הקניון.

לעומת זאת, אצל חברה אם שבבעלותה חברות בנות, השורה התחתונה כן כוללת בתוכה את השורות התחתונות של הבנות.

אם המדינה היא עסק אמיתי, מהי השורה התחתונה שעליה למקסם?
האם השורה התחתונה מחושבת כמו בקניון או כמו בחברה האם?

(שליט טוטליטרי אמור לחשב כמו בחברה האם, אני מניח).
 
 
 
 
?!?!?!?!
22/1/2012
נכתב על ידי שאול

מדינה היא לא עסק. מה שכתבתי הוא בדיוק זה: מדינה היא לא עסק. עסק אמור לעשות משהו עם הרווחים - בעיקר לחלק לבעלי המניות. למדינה אין בעלי מניות, ואין משמעות למקסום רווח של מדינה. אין לה שורה תחתונה של רווח. בנוסף, כלל הפעילות הכלכלית במדינה נצרכת ברובה על ידי - אותם אנשים שמייצרים. לא הבנתי שום דבר מהאנלוגיות, הטענה או השאלה שלך.

בסך הכל ניסיתי לומר שאפילו אם (ואני חולק על כך נחרצות ברמה העובדתית), אבל אפילו אם אנשי עסקים היו פועלים בניגוד לעקרונות שראויים להנהגה כלכלית של מדינה (כש"לא להתערב" זה עיקרון לגיטימי כמובן), יכולות להיות לכך סיבות טובות כי - מדינה היא לא עסק. לא דומה. אין אנלוגיה. לא אולי ולא בערך. לא.
 
 
 
 
פוקס, ניתן לך דוגמא נגדית
23/1/2012
נכתב על ידי י.ד.

נניח שאתה הולנדי קאלווניסטי בן המאה השש עשרה הבוחר להשתמש בסחורה זהב באופן מוניטארי מסיבות וולנטאריות לחלוטין. אף אחד לא כופה אותה לבחור בסחורה אחרת, אף אחד לא מונע ממך להשתמש בכל סחורה שהיא באופן מוניטארי, והסיבה שבחרת בזהב היא לגמרי חופשית. ובכל זאת העובדה שכמות הזהב בעולם גדלה כתוצאה ישירה של גילוי אמריקה בידי הספרדים, אומרת שאתה, ואיתך כמעט כל העולם התרבותי, שילמתם מס אינפלציה עצום לשלטון הספרדי הקתולי. הבחירה שלך מימנה את המלחמה הקתולית נגדך.
במובן זה כל בחירה בסחורה כמוצר מוניטארי היא פוליטית. ההולנדים בחרו להשתמש בזהב, ובפועל מימנו את המלחמה נגדם. אני לא אומר שלא היו להם, או לנו, סיבות טובות לבחור בזהב, אני רק מסב את תשומת הלב שבפועל יש לכך השלכות פוליטיות ניכרות. באותו מובן שהנפט היום הפך להיות מוצר פוליטי בידי המדינות המייצרות אותו, כך בחירה בזהב כסחורה מוניטארית תהפוך אותו בהכרח למוצר פוליטי בידי השולטים ביצורו שישתמשו בביקוש המוניטארי אליו כדי לממן את העדפותיהם הפוליטיות.
וכן להיפך, אם למשל העולם התרבותי במאה השש עשרה, להוציא ספרד, היה בוחר בסחורה אחרת כאמצעי המוניטארי שלו, סביר להניח שכלכלת ספרד הייתה קורסת כבר באמצע מלכותו של קרל החמישי במקום לחכות עוד מאה שנה, ובזה מסיימת את ההרפתקנות ההבסבורגית בשלב הרבה יותר מוקדם.

ושוב, אני לא אומר שאין סיבות טובות לבחור בזהב, אלא רק מסב את תשומת הלב למחיר הפוליטי שהן גובות.
 
 
 
 
אוקיי, שאול
23/1/2012
נכתב על ידי focus

נעזוב את זה לעת עתה.
אולי אנסה לנסח את הטיעון מחדש בהזדמנות.
 
 
 
 
למה קשה להיות ניאו קיינסיאני בעולם של בלוגים
23/1/2012
נכתב על ידי שאול

הבמה לבלוג של ג'ון קוקריין:
http://tinyurl.com/7waromq
 
 
 
 
ל-י.ד.
23/1/2012
נכתב על ידי focus

נניח שסוחר מחזיק מחסן גדול של שומן לווייתנים, ופתאום מגלים את הנפט ומחיר שומן הלוויתנים צונח.
- הוא יסבול מירידת ערך, לא מאינפלציה.

עד כאן אנחנו מסכימים?

ועכשיו, נניח שזה לא סוחר אלא ממשלה.
לממשלה יש יתרות גדולות של שומן לוויתנים, והנפט מתגלה במדינות השכנות ולא בשטחם.
- גם הפעם: ירידת הערך הכואבת של היתרות אינה מהווה מס. אספקה של נפט מהמדינות השכנות אינה מהווה מס.

מתי אספקה מוגברת של סחורה כן תוכל להיחשב כמס?
- כאשר האלטרנטיבות ייחסמו בכוח.

נניח שעקב טלטלות מהירות בכמות הזהב, חלק מאזרחי הולנד עוברים להשתמש במתכת אחרת או משהו אחר לצורך מסחר במקום בזהב.
ונניח שמלך ספרד מאיים על מלך הולנד והלה מונע מאזרחי הולנד שימוש באלטרנטיבות ומחייבם לבצע עסקאות בזהב בלבד.
- בדוגמה הזאת אספקת הזהב המוגברת היא כן מס. ההולנדים נאלצים להשתמש בזהב על אף שזה לא משתלם להם. מדללים אותם בכוח.

(אגב, זוהי כנראה דוגמה די אמיתית, בהנחה שארה"ב כופה על מדינות שימוש בדולר לצורך מסחר בנפט).

ועכשיו, אנסה להדגים מדוע ללא כפיה זה לא מס.

נניח שבעקבות ההיצע המוגבר של זהב אזרחי הולנד מתנהגים דווקא להיפך:
מפסיקים כל שימוש מוניטרי במתכות אחרות ועוברים מרצונם החופשי לשימוש בלעדי בזהב.
מדוע? משום שקודם לכן הזהב היה נדיר מדי ויקר מדי ולכן לא פרקטי לעסקאות קטנות. - לפתע הוא הופך נפוץ ונוח.

במקרה הזה ניתן לומר שההולנדים בוחרים מרצונם החופשי לשלם מחיר עבור הנוחות והשמישות. לא מס אלא מחיר הוגן עבור מוצר או שירות שמסופק להם.
המחיר אגב הוא זמני כי הזהב לא מתכלה והחדש מתחרה בישן כך שהאפקט של כל מנה נוספת קטן מזה של הקודמת. (בכסף מודפס זאת כמובן לא בעיה).
 
 
 
 
תוגת הניאו-קיינסיאנים?
23/1/2012
נכתב על ידי focus

רפרפתי קלות בקישור. אולי אחזור אח"כ.

אולי תמציאו שם אחר לזרם שלכם?

לפעמים נדמה שאצל האוסטרים יש *עודף* יראת כבוד כלפי מיזס.

והנה אצל ה(ניאו)קיינסיאניים מתביישים ומתנצלים על החשיבה הכישופית של המייסד.

מה הטעם להתגאות באילן יוחסין שמשתלשל ממוחמד אם כבר לא מאמינים באבן השחורה?

(אני לגמרי מודע לכך שאתה לא זה שמקבל את ההחלטות).
 
 
 
 
קראתי. לא מה שחשבתי.
23/1/2012
נכתב על ידי focus

נשמע יותר כמו פיצול-יתר לתת-ארגונים.
 
 
 
 
נכון.
24/1/2012
נכתב על ידי י.ד.

כאשר קיימת בחירה של האזרחים אי אפשר לומר שיש כאן מס. האזרחים בחרו מרצונם החופשי בשימוש בסחורה הזו לצורך אמצעי חליפין ובמובנים רבים ניתן לומר שזהב מהווה הסחורה המושלמת לצורך זה.
אני רק הסבתי את תשומת הלב למחיר המדיני שזה עלול לגבות. כמו שכיום, השימוש בנפט גבה וגובה מחיר פוליטי לא קטן ממדינת ישראל באופן המעורר מהנדסים, מדענים ואנשי ציבור לנסות להשקיע בחיפוש אלטרנטיבות (ואינני נכנס כאן לשאלה האם אלטרנטיבה כזו בכלל קיימת), כך השימוש בזהב כאמצעי חליפין גבה בעבר מחיר מדיני ופוליטי לא קטן ממדינות אירופה, באופן שעורר מחשבות על האלטרנטיבה האפשרית לסחורה זו.
 
 
 
 
אכן, יתכן מחיר מדיני
24/1/2012
נכתב על ידי focus

עם זאת, נראה לי שהתלות בזהב תהיה קטנה מהתלות בנפט, משום שהזהב אינו נצרך ומשום ש(בהיעדר תקן) ניתן להחליפו.

אולי זה נימוק נוסף נגד "תקן" ולטובת תחרות מתמדת בין חלופות - גם אם התחרות היא רק בפוטנציה ובפועל רוב הזמן חלופה אחת "תשלוט".

בארץ התחולל מעבר מתמחור דולרי לתמחור שקלי של דירות. זה לא בדיוק אותו דבר, כי התשלום בוצע בכל מקרה בשקלים, אבל בכל זאת - זאת דוגמה לכך שהשוק כן מסוגל לבצע מעברים כאלה.

הערה שתנעם לאוזניים קיינסיאניות:
אולי יש מקום לדבר על תופעה של "דביקות מטבע" בדומה לתופעה של "דביקות מחירים". דביקות המטבע כוללת בתוכה את "עלויות התפריט" ואף יותר מזה.